סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גת

חדר האוכל השלישי, הגדול והאחרון שבנו חברי קיבוץ גת הוא דוגמה לעבודה מוקדמת שתכנן האדריכל מנחם באר. ביקרתי בו אחרי הסיבוב בשכונת כרמי גת הסמוכה. השעה היתה מוקדמת, נותרה לי שעה פנויה עד הפגישה שנקבעה לי בשעה 11, ולכן המשכתי לסיבוב בקיבוץ גת. חדר האוכל כבר שנים שאינו מתפקד לייעודו המקורי. הוא עדיין משרת את הקהילה לאירועים מיוחדים והוא אינו נטוש. גודלו העצום והזמן שאינו מיטיב עמו מקשים את תחזוקתו. בקיבוץ יש מבנים נוספים ששווה לעצור ולהסתובב בהם: מועדון לחבר ואתר זיכרון לנופלים.

שילוב אמנות באדריכלות מופיע כאן כמו בקיבוצים רבים אחרים. רודא ריילינגר שילב את עבודתו על חזיתות בניין חדר האוכל וגם במועדון. יש עמוד זיכרון שיצר יהושע סגל. פסל של דג בבריכת השחייה שעיצב שמואל כץ. קישר זיכרון שיצר ישראל הדני ועבודות פסיפס שיצר חבר הקיבוץ לשעבר יעקב ג'ולסון.

ועל כך ברשימה זו.

.

גת

.

מפת התמצאות

.

ימינה

.

תפוזים

.

ביתן שומר בשער הקיבוץ

.

מגדל המים מ-1944 סמוך לחדר האוכל

.

חדר האוכל במבט מאחור: משמאל קיר מעוטר בתבליט בטון שיצר רודא ריילינגר וסוגר על רחבתה תפעול

.

קטע מהתבליט שיצר רודא ריילינגר ומוסתר כיום מאחורי צמחייה

.

פינת גג חדר האוכל

.

חזית הצד של חדר האוכל: גג הבניין בולט מקו החזית

.

רחבת הכניסה משקיפה על המדשאה המרכזית

.

שנות ה-70 (ארכיון קיבוץ גת)

.

כניסה אחת מתוך כמה מצויה בחזית הראשית ומודגשת בגגון בטון

.

החזית הראשית של חדר האוכל פונה לרחבה מרוצפת ולאחריה המדשאה המרכזית ומבני הציבור

.

שנות ה-70 (ארכיון קיבוץ גת)

.

הכניסה המרכזית לסועדים היא דרך גוש בניין הצמוד לגוש המרכזי ומודגש בין השאר באמצעות קיר אמנות מקרמיקה

.

שנות ה-70 (ארכיון קיבוץ גת)

.

את הקיר עיצב רודא ריילינגר מקיבוץ הזורע וביצע אותו משה סעדי מקיבוץ כפר מנחם

.

.

(1) חדר האוכל

שלושה חדרי אוכל היו לקיבוץ גת שהוקם ב-1941. הראשון היה בצריף עץ פשוט. הסוף שלו הגיע רגע לפני פרוץ מלחמת העצמאות, כשבלון גז התפוצץ בו והוא נשרף. באופן זמני נפתח חדר אוכל חלופי בסככת הטרקטורים.

מלחמת העצמאות שהתארכה הקשתה על מציאת פתרון קבוע וממילא רוב אוכלוסיית הקיבוץ עזבה אותו: הגברים נלחמו וכל השאר פונו לרחובות, למחנה סרפנד (כיום צריפין) ולבית הספר אחד העם בתל אביב. המלחמה הותירה את הקיבוץ הרוס ולכן החברים לא שבו לבתיהם עד שנבנו הבתים מחדש.

.

חדר האוכל הקודם היה צריף מעץ

.

בסככת הטרקטורים הפך חדר האוכל לקבוע. הסככה רוצפה והוקמו קירות. רק בשנות השישים כשהקיבוץ גדל וחדר האוכל לא ענה עוד על הצרכים, עלה הרעיון להקים חדר אוכל חדש, משוכלל ומרווח. לתכנון חדר האוכל הוזמן האדריכל מנחם באר מהמחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. באר תכנן לקיבוץ מבנה מלבני ופשוט בו הודגשו הקווים האופקיים. גג הבניין בולט מקו החזית ומתעגל בצורה המזכירה אמבטיה. גגות כאלה הופיעו במבנים רבים שנבנו בשנות ה-60 והמקור להם הוא גג הכנסייה שתכנן לה קורבוזיה בכנסייה שברושנאן, צרפת. זהו מבנה צנוע ומאופק יחסית שאפיין את גישתו התכנונית של באר בשנותיו הראשונות כאדריכל, מאוחר יותר הוא כבר יצר מבנים עם גושים אקספרסיביים והלך רחוק עם הברוטליזם. בין אותם מבנים מוקדמים ניתן לציין את המועדון לחבר ואולם המופעים בקיבוץ המעפיל וכן את חדר האוכל בקיבוץ בית זרע.

למרות גודלו העצום של המבנה ביחס לשאר המבנים שנבנו בקיבוץ, הוא לא בלט באופן חריג. זה היה הלב המובהק של הקיבוץ, חלק בלתי נפרד מהמרכז הקיבוצי שהורכב ממבני ציבור נוספים לרבות המדשאה הגדולה. רחבות מרוצפות הותקנו בחזיתותיו ואפשרו התכנסות וגם מעבר הדרגתי בין חוץ פתוח ובין פנים אינטימי יחסית.

שתי כניסות עיקריות יש לחדר האוכל ואת שתיהן הדגיש באר באופן שונה. כניסה אחת קבועה בסמוך לקצה החזית המוארכת והראשית. היא מודגשת באמצעות מסגרת בטון חשוף, ומובילה הישר אל אולם האכילה ללא כל מבואה מתווכת. הכניסה השנייה מצויה בגוש קטן הניצב בצמוד לגוש הבניין הקופסתי והעיקרי, ובסמוך לחזית הצדדית. הגוש הקטן עוצב גם הוא כמו קופסה ובה מבואה עם שירותים וכיורים לשטיפת ידיים. את חזיתו של האגף מעטרת עבודת קרמיקה גדולה שעיצב רודא ריילינגר, חבר קיבוץ הזורע וביצע משה סעידי חבר קיבוץ כפר מנחם. באר הקפיד לאורך כל שנות עבודתו לשלב אמנות בבניינים שתכנן וחדר האוכל בגת לא היה חריג ולכן גם בו הוא שילב אמנות.

ריילינגר עיצב על רקע לבני שמוט, תבליט בהשראת הפסוק מספר יואל "כִּי מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים", שגם מופיע בעבודה. העיגול הגדול יכול להזכיר במבט ראשון שמש לוהטת, אך ככל הנראה מדובר בגת. למי שיש ספק ברעיון שמדובר בגת, אז ריילינגר יצר גם תבליט שך אשכול ענבים לצד הפסוק. בטקסט שפרסם רודא בעלון של קיבוצו ביוני 1975, הוא מגלה שבתכנית היה לשלב בתבליט "תאורה מתחלפת באיטיות" ולהעניק לו אפקט ייחודי.

עבודה נוספת שיצר ריילינגר בחדר האוכל, היא תבליט בטון המעטר קיר באורך 27 מטר שתפקידו להסתיר את רחבת התפעול הסמוכה למטבח. אך מה שנועד להסתיר, מוסתר בעצמו בצמחייה שגדלה פרא ורק חלקים ממנו מציצים מבעדה.

.

שמש העמים

.

.

אולם האכילה מתגלה כאולם ענק וללא עמודים. אולם מלבני המפנה כמעט לכל עבר חלונות גבוהים ורחבים. לכיוון המדשאה המרכזית מפנה האולם מסך זכוכית ארוך ורציף. את התקרה מכסים לוחות אקוסטיים המשולבים בפסים מחופים בלוחות עץ המעניקים מעט חמימות לאולם הגדול והרבה אווירה של שנות השבעים. רצפת האולם מורכבת מאריחי טראצו בשני גוונים היוצרים רשת של פסים, שנועדו לא רק ליצור פרופורציות יותר אנושיות באולם רחב, אלא גם לסייע בהצבת שולחנות האוכל עם מרווחים שווים ככל הניתן.

בקצה האולם מצוי חדר שנועד במקור לתאי דואר וכבר שנים שהוא משמש "חדר אמנים" ומשרת את האמנים המופיעים בקיבוץ. כפי שרואים מהכרזות שהודבקו על קיר החדר, ניתן ללמוד שהופיעו כאן כמעט כל האמנים הישראלים שאוהבים לשמוע בקיבוצים. המטבח שוכן בעורף האולם ובקצהו רחבת תפעול. לאחר סגירת חדר האוכל המשיך המטבח עוד לפעול, אך גם הוא הפסיק את פעילותו והוא נטוש כבר שנים.

בניית חדר האוכל ארכה שנים ארוכות. ב-1969 הוחל בבנייה אך רק ב-1976 הושלמה המלאכה. באותה שנה חגגו החברים את חג החנוכה לראשונה בחדר האוכל למרות שעדיין לא הסתיימה עבודת הריצוף, אבל כבר לא היה לאף אחד כוח לחכות. חדר האוכל שהיה עד אז באותה סככת טרקטורים, שופץ והפך לכל-בו והמטבח שהיה צמוד אליו הוסב לפאב וכיתת קרמיקה המתפקדים עד היום.

איזה אוכל הגישו פה? "אוכל קיבוצי סטנדרטי", קובעת יפעת אופק, ילידת וחברת הקיבוץ. "האוכל הוא הדבר הכי פחות חשוב בחדר אוכל", היא מזדרזת לציין. "חדר אוכל בקיבוץ זה מפגש חברתי. אם לא היית מתייצב לארוחה לא היית תופס את כל מי שאתה צריך לסדר אתו עניינים".

סופו של חדר האוכל הגיע בשנות התשעים. המעבר ללינה משפחתית הוביל את החברים להעדיף להישאר בחיק המשפחה ולערוך ארוחות בדירה. בנוסף, פקד את הקיבוץ משבר חברתי וכלכלי ומספר החברים הצטמצם גם ככה. מספר הסועדים בחדר האוכל הלך וירד. תחילה ביטלו את ארוחות הערב, לאחר מכן את ארוחות הבוקר.

ב-2011 הוחלט סופית להפסיק את פעילות חדר האוכל. המטבח הושכר לקייטרינג לתקופה של שבע שנים ולאחריה הוא התפנה. הציוד נמכר והוא נותר נטוש וריק. עדיין, ממשיכים להגיש למספר חברים ארוחות צהריים והן מתקיימות בחדר קטן יותר שהוקם במבנה ששימש בעבר מחסן בגדים, כשהמזון מגיע מהמטבח של חדר האוכל בקיבוץ אור הנר. חדר האוכל מתפקד כאולם אירועים ובקיבוץ חוגגים בחלק משטחו את פורים ופסח. בחלק משטחו הוקמה במה עליה נערכות הופעות, הצגות וטקסים. מחצית מהשולחנות והכסאות כבר לא באולם, אלא הועברו למקומות אחרים בקיבוץ.

.

אולם גדול בו ניתן לדחוס גם אלף סועדים כבר לא משמש לייעודו המקורי והוא ריק

.

.

(2) האדריכל

מנחם באר נולד ב-1925 בבודפשט, הונגריה. שם הוא גדל ושם גם התחנך. הוא החל ללמוד אדריכלות, אך הכיבוש הנאצי הפסיק מיד את לימודיו. אחרי ששרד את השואה היגר לארץ, אך הבריטים מנעו את כניסתו והוא נשלח למחנה מעצר בקפריסין שם שהה שנה. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ, הקים עם חבריו את קיבוץ געתון שבגליל העליון.

באמצע שנות ה-50 סיים באר את לימודי האדריכלות בטכניון, הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ומאז תכנן עשרות רבות של מבנים בעיקר בקיבוצים בכל רחבי הארץ. לאחר שהמחלקה הטכנית פורקה, הוא הקים משרד עצמאי בקיבוצו ותכנן בעיקר באזור הגליל המערבי.

קרוב ללבו יותר מכל הבניינים האחרים שבתכנונם היה מעורב, היה חדר האוכל בקיבוץ געתון. את הבניין הוא תכנן בשנות ה-60 כמבנה דו-קומתי וקופסתי. עם התפתחות הקיבוץ הוא חזר בשנות ה-80 והוסיף לו אגף חדש ועגול, במסגרתו שולבו תבליטי בטון וקרמיקה שיצר שמואל כץ. הפרטת חדר האוכל הביאה לסגירתו, אך באר חזר וחידש את הבניין והסב אותו לאולמות מחול (בנו, רמי באר, הוא המנהל האמנותי של להקת המחול הקיבוצית שזהו ביתה). חדר האוכל "מככב" בסרט הקצר המופיע כאן בהמשך.

בימי חייו האחרונים של באר, כשהוא כבר בן 92, היה עסוק בתכנון אולם ספורט חדש למועצה וגם מספר בתי מגורים פרטיים. בינואר 2017 נפטר.

שנתיים קודם למותו, ב-2015, פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "אבני דרך, אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר" (הוצאת יד יערי. ניתן להשיג בחנות "מרכז באוהאוס" ברחוב דיזנגוף 77 ובחנות במוזיאון תל אביב). הספר חושף בעיקר באמצעות תצלומים חדשים של עמרי טלמור, את הבניינים שתכנן באר החל משנות ה-60 המוקדמות ועד לתחילת שנות האלפיים. בעקבות הספר פרסמתי כאן וב-Xnet מספר לא מבוטל של מאמרים. אצרתי שתי תערוכות, והמועצה לשימור אתרים ערכה בהשתתפותו של באר סיור מקצועי בגליל המערבי שהתמקד ביצירתו.

מאמרים נוספים שפרסמתי על עבודותיו של באר: (1) אולם ספורט בקיבוץ כרמיה, (2) אולם תרבות בקיבוץ יקום, (3) חדר אוכל בקיבוץ געתון, (4) חדר אוכל בקיבוץ בית זרע, (5) חדר אוכל בקיבוץ יחיעם, (6) חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שניר, (7) חדר אוכל וספרייה בקיבוץ זיקים, (8) חדר אוכל בקיבוץ עמיר, (9) קן השומר הצעיר בפתח תקוה, (10) המרכז ללימודי סביבה באקדמית גליל מערבי, (11) חדר האוכל והמועדון בקיבוץ שמרת, (12) בניין מועצה אזורית עמק חפר, (13) ספרייה אקדמית במכללת עמק יזרעאל, (14) בית הספר גורן לתקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל. באתר xnet פרסמתי הספד עם פטירתו.

.

סרט קצר שיצרתי על האדריכל מנחם באר. את הסרט צילם וערך שי רוזנצוויג (שאבא שלו עבד במשרד האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון-גיל):

.

.

.

הסימון ברצפה נועד לסייע בארגון השולחנות

.

חלק מהריהוט המקורי עדיין מצוי בחדר האוכל

.

בצד ניצב פסנתר

.

באגף ששימש דואר

.

כולם הופיעו כאן מהסיבה שמנהל צוותא בתל אביב לשעבר היה חבר קיבוץ גת (ונפטר השבוע)

.

גם חנוך לוין

.

המטבח נותר ברובו ריק

.

במטבח

.

המדשאה המרכזית אליה פונה חדר האוכל ובקצה השני שלה ניצב המועדון לחבר

.

.

(3) מועדון לחבר

אחת מהיצירות היפות שתכנן האדריכל קובה גבר מקיבוץ עין שמר הוא מבנה המועדון שממשיך לתפקד בייעודו המקורי גם היום. בעת הסיבוב בדיוק התכנסו אליו קבוצת מקשישי גת, הוודת להם למדתי שיש עוד כמה דברים שכדאי לי לראות.

המבנה עבר שינויים לאורך השנים שבמהלכן איבד את ייחודו ורק הודות לתמונות משנותיו הראשונות ניתן ללמוד מאיכויותיו המקוריות. בדומה לחדר האוכל שנבנה אחריו, תוכנן המועדון הניצב בקצה השני של המדשאה, כמבנה מלבני ואופקי.

הוא הורכב משני חלקים שהיו צמודים זה לזה וקורו שניהם בגג בטון אחד. החלק הראשון היה פתוח אל הסביבה שולבו בו גופי תאורה ורק קיר אחד שתפס חלק מהחזית. חלק זה היה למעשה קיר אמנות אותו עיצב רודא ריילינגר, שמאוחר יותר עיצב את הקיר אמנות בכניסה לחדר האוכל. המבנה הוקדש לזכרם של בני הקיבוץ, ששניים מהם ששרתו כטייסים בחיל האוויר נהרגו בתאונות. ריילינגר יצר תבליט שמשולבת בו זכוכית צבעונית ומתאר דמות הנופלת מהשמיים. במרכז האגף פתח האדריכל פתח מרובע בתקרה ודרכו נראו השמיים. במקור תוכנן גם לטעת עץ במרכז והפתח בתקרה יאפשר לו לצמוח אל על. אלא שלימים נסגרו הפתחים וגם התקרה כוסה בלוחות אסבסט והאולם המיוחד הפך לחדר סטנדרטי שמורכב טלאי על גבי טלאי. האגף השני בבניין הוא אולם המועדון ועליו אין מה להאריך.

.

את המועדון לחבר תכנן האדריכל קובה גבר בשנות ה-60

.

בחזית החיצונית תבליט שיצר רודא ריילינגר

.

שנות ה-60 (ארכיון קיבוץ גת)

.

בכניסה למועדון

.

שנות ה-60: במקור היה אגף הכניסה אולם פתוח אל החוץ וגם אל השמיים  (ארכיון קיבוץ גת)

.

המועדון מורכב משני אגפים – אגף מבואה שבמקור היה פתוח לצדדים וגם לשמיים (בתמונה) ולצידו אגף סגור

.

המועדון נבנה לזכרם של שני בני הקיבוץ שהיו טייסים ונהרגו בעת מילוי תפקידם בשנות השישים: גל נחשון, יעקב ברמן. לזכרם יצר רודא ריילינגר קיר אמנות המורכב מתבליט וזכוכית צבעונית המתארת דמות נופלת מהשמיים

.

שנות ה-60 (ארכיון קיבוץ גת)

.

דמות

.

שמש

.

לזכרם

.

פינת ישיבה

.

.

(4) אתרי זיכרון

ריבוי אתרי הזכרון בקיבוץ גת חריג וגבוה מהרגיל. לבד מהמועדון שהוקדש לבנים שנפלו בעת שירותם הצבאי, הוקמו ברחבי הקיבוץ אנדרטאות שונות. במדשאה המרכזית מצויים שני אתרים. הראשון הוקם במקביל לבניית המועדון והוא כולל רחבה מרוצפת עם ספסל אבן הפונה לפסל עמוד שיצר יהושע סגל, חבר קיבוץ ניר דוד. סגל זכה בעיצוב האתר בעקבות תחרות סגורה שקיים הקיבוץ. ההנצחה היא לשניים מחברי הקיבוץ שנהרגו ב-1948 בדרך שבין נגבה לגת כשהעבירו הספקה.

אתר נוסף נמצא ממש מולו ונקרא "חורשת לילית". במרכזו עמוד מצופה פסיפס שיצר חבר הקיבוץ בשעתו – יעקב ג'ולסון. הוא הגיע לקיבוץ עם גרעין מברזיל אך עזב אותו לאחר מספר שנים. ג'ולסון הותיר אחריו בגת פסיפס נוסף אליו אתייחס כאן בהמשך. האתר הוא לזכרה של לילית נוימן (1944-1922) פרטיזנית שפעלה ביוגוסלביה ונפלה בקרב מול הכוחות הגרמנים. אמה התגוררה בקיבוץ גת וכך הוקם האתר.

אתר ההנצחה המרכזי בקיבוץ מצוי בצמוד לאולם הספורט אותו תכנן בנות השמונים האדריכל חיליק ערד, בשוליים הדרומיים של הקיבוץ. שם הוקם עמוד מצופה פסיפס שגם אותו יצר ג'ולסון והוא הוקם לזכרם של שבעה לוחמים מחטיבת גבעתי שנהרגו מאש חבריהם ליחידה. "שיירת גת גלאון" יצאה מקיבוץ נגבה במרץ 1948 ובפלוג'ה (כיום בצומת פלוגות, הכפר נהרס ולא נותר לו זכר) נתקלו במחסום שבעקבותיו נפתחה עליהם אש. הם המשיכו בטעות לכיוון בית ג'וברין ובלהט הקרב נוצר מצב ביו ירו כוחות החטיבה אלה על אלה ושבעה לוחמים נהרגו.

תחילה נקברו שבעת הלוחמים בקיבוץ גת ושנה וחצי לאחר מכן הועברו הגופות לבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב. ג'ולסון יצר בפסיפס את ראשי הלוחמים כשהם חבושים בקסדות ודרך ארוכה ומתפתלת חוצה את העמוד לכל גובהו. לצד העמוד שיחי צבר. מקומה המקורי של האנדרטה היה בפינה הצפון-מערבית של הקיבוץ, שם היה מקום הקבורה הזמני של החללים עד סוף המלחמה. רק כאשר נבנתה שכונת הרחבה בשנת 2007, העבירו אותה וצירפו לקיר הזיכרון.

קיר זיכרון לחללי הקיבוץ ניצב מול העמוד. הוא הוקם בשנות השמונים ומורכב מיציקת בטון בעיבוד מסוג קורדרוי. הקיר כולל רק קטע בודד מפסוק המצוטט מספר קהלת "ולא לגבורים המלחמה". שולחן מתכת ניצב למרגלותיו ועליו חרוטים שמות החללים. את הקיר יצר האמן ישראל הדני, המתמחה באמנות במרחב הציבורי ויצר עשרות רבות של עבודות בכל רחבי הארץ וגם בחו"ל. העבודה בגת היא מהפחות ידועות שבהן והוא בעצמו לא מזכיר אותה ברשימת עבודותיו המפורטת.

"זו מהעבודות הציבוריות הראשונות שעשיתי", מספר לי הדני, יליד קיבוץ בית השיטה שמתגורר כיום בירושלים. היות ואני לא מכיר עבודה דומה שיצר הדני – קיר בטון חשוף בעיבוד קורדרוי, שאלתי מה היה הוא ניסה לעשות בגת. "העבודות שלי הן כולן שונות בחומר ובאופי, היות וכל עבודה היא עולם לעצמו עם תנאים אחרים והתוצאה היא גם שונה. אז אין משהו שמאפיין את העבודה שלי מבחינת שימוש בחומר, בטכנולוגיה או בטכניקה. הקורדרוי עושה את הבטון יותר רגיש, מפני שהוא נותן לו קווי צל ליד קווי אור. השטח נראה הרבה יותר רגיש לעומת בטון שנעשה בפלטה מוחלקת שאין עליה שום טקסטורה".

הקיר אינו מלבני וסתמי אלא הוא מורכב מלוחות בטון כשקווי הממשק בין לוח ללוח בוצע באופן אלכסוני. חלקו העליון של הקיר מעוצב באותם קווים אלכסוניים ומאזכר במשהו טופוגרפיה של גבעות או הרים ואולי מתייחסת לטופוגרפיה המתפתחת ממזרח לקיבוץ גת.

.

אתר הנצחה בשוליים של המדשאה לזכר שניים מחברי גת שנהרגו בימים שקדמו למלחמת העצמאות

.

את הפסל יצר יהשוע סגל מקיבוץ ניר דוד בתחילת שנות ה-70

.

"חורשת לילית" נמצאת בשוליים של המדשאה המרכזית והיא לזכרה של רגינה פודן (1944-1922) שהכינוי שלה היה לילית, מלוחמות גטו ורשא שנהרגה בגטו במלחמת העולם השנייה ואמה התגוררה בקיבוץ גת

.

עמוד זיכרון מצופה פסיפס שיצר יעקב ג'ולסון

.

ג'ולסון יצר שני פסיפסים להנצחה בגת, זה אחד מהשניים

.

קיר זיכרון לחללי הקיבוץ נמצא בצמוד לאולם הספורט שתכנן האדריכל חיליק ערד

.

בטון עם דוגמת קרודרוי

.

בסמוך אליו נמצא עמוד זיכרון נוסף מצופה פסיפס שיצר ג'ולסון והוא לזכרם של שבעה חיילים חטיבת גבעתי שנהרגו במלחמת העצמאות באזור הקיבוץ

.

ציטוט מספר קהלת: ולא לגבורים המלחמה

.

עמוד הזיכרון ועליו דמויות שבעת הלוחמים

.

לוח זיכרון

.

וילה חדשה בקיבוץ ובצמוד לאתר הזיכרון

★

★

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

כפר המכבי (שלמה גלעד)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

רביבים (שלי ניסים)

שלוחות (לאון שרמן)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמאול מסטצ'קין)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

כפר דרום

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

נווה איתן

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

★

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

יד קנדי (דוד רזניק)

בית הקברות בנתיבות

בית קברות ממילא

שיח' בוריכ

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

מצודת יואב (חיליק ערד)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

קברי צדיקים בגליל

נבי מוסא

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

מצבת קבר ליד ספסופה

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

★

★

שיר לסיום:

.

★