סיבוב בחדר האוכל ואולם התרבות בקיבוץ יקום

בקיבוץ יקום שבין הרצליה ונתניה אפשר למצוא את השילוב הפורה בין אדריכלות ובין אמנות, גם בחדר האוכל וגם באולם התרבות. את שני המבנים תכננו אדריכלים מהתנועה הקיבוצית עצמה, וגם את האמנות יצרו אמנים מהתנועה.

לא היה אדריכל שהקפיד באופן עקבי לשלב אמנות באדריכלות במבני הציבור שתכנן, כמו האדריכל מנחם באר (חבר קיבוץ געתון, 2017-1924), ובקיבוץ יקום ניתן להתרשם מאולם התרבות בו שילב קיר קרמיקה שיצר האמן שמואל כ"ץ (חבר קיבוץ געתון) בסדנת הקרמיקה של משה סעידי (חבר קיבוץ כפר מנחם). גם האדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908), שליווה את באר במשך שנים ארוכות במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי שילב בחדר האוכל של יקום את תבליטי הבטון של האמן יחזקאל קמחי (חבר יקום).

ועל כך ברשימה זו.

.

יופיה אינו ידוע

.

חדר האוכל נבנה בשני שלבים בתכנונו של האדריכל שמואל מסטצ'קין, כשבחלק השני שילב את הקשתות והאגפים העגולים

.

האגפים העגולים מוקמו בפינות האולם ונועדו לשמש מקום אינטימי בחדר האוכל הגדול, אבל למעשה לא הצליחו לשמש את ייעודם והפכו למחסנים מבולגנים ומעט אפלים

.

ההצללה על פתחי החלונות באגפי פינות המבנה

.

חזית הבניין הצפונית הפונה למדשאה מאופיינת בקשתות גדולות, כאלה שיצר מסטצ'קין ברבים מחדרי האוכל שתכנן בעשור האחרון ליצירתו. האלמנט שמייחד את הבניין הוא הבטון החשוף עם עבודות האמנות שיצר חבר יקום האמן יחזקאל קמחי (1994-1918)

.

הקשתות

.

עם פסוקים מהתנ"ך

.

.

(1) חדר האוכל בתכנון אדריכל שמואל מסטצ'קין

התנועה הקיבוצית יכולה להתהדר בעובדה שאחד מבכירי מתכנני הקיבוצים הוא בוגר הבאוהאוס – בית ספר גבוה לאמנות, עיצוב מוצר ואדריכלות שפעל בגרמניה בין שתי מלחמות העולם והצליח להשפיע באופן משמעותי על התרבות העולמית. סגירת הבאוהאוס ב-1933 בפקודת השלטון הנאצי, הובילה לפיזור תלמידיו ומוריו לארה"ב, בריטניה, ישראל ושאר מדינות העולם – וכך התגבש בלי כוונה מראש מעמדו המיתי של המוסד שפעל בסך הכל 14 שנים. במהלך שנים אלה סבל הבאוהאוס מחוסר יציבות ושקע לאורך כל דרכו במגוון רחב של חיכוכים פנימיים, אך למרות כל אלה השפעתו על התרבות הפיסית המערבית היא חסרת תקדים. בישראל פעלו כמה מבוגריו והאדריכל שמואל מסטצ'קין הוא מהבולטים שבהם (האדריכל אריה שרון והאמן מרדכי ארדון אף הם היו בוגרי הבאוהאוס, הצליחו להשפיע גם הם כל אחד בדרכו).

לא רבים הם אלה שיכולים להתהדר שהם גרים או חיים במבנה שתכנן בוגר באוהאוס. בישראל קיימים מספר לא מבוטל של מבנים שתכננו מסטצ'קין ושרון שהיו אדריכלים פוריים בקנה מידה עולמי ולא מעט אנשים בישראל יכולים לשאול את עצמם האם הם גרים, לומדים או עובדים במבנה באוהאוס אמיתי, ואם הם אנשים מספיק אינטליגנטים הם גם יכולים לשאול את עצמם מה ערכו וללמוד גבר או שניים על תרבות.

בעוד שנתיים יציינו בעולם את שנת ה-100 לפתיחת הבאוהאוס, וכבר היום נפתחות תערוכות בנושא. דוגמה: לאחרונה נפתחה בעיר לינץ תערוכה על ההשפעה ההדדית בין יוצרים בצפון אוסטריה ובין הבאוהאוס בו למדו ולימדו חלק מהם. למרות ששרון ומסטצ'קין תכננו מאות מבנים בכל רחבי ישראל ואף מחוצה לה, המודעות המקומית לחשיבותם של המבנים נמוכה יחסית ורבים מהם מצויים תחת איום של שינויים או הריסה. לשרון תיערך בעוד כמה חודשים תערוכה גדולה במוזיאון תל אביב לאמנות שתלווה בפרסומו של ספר. על יצירתו של מסטצ'קין נכתב הספר "לבנות ולהבנות בה", בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי (הקיבוץ המאוחד, 2008), שלצערי אזל ולא ניתן עוד להשיג אותו, אך כאן בבלוג כתבתי כבר על עשרות מהמבנים שתכנן והם תמיד זמינים.

.

מבנה חדר האוכל הנוכחי בקיבוץ יקום שבנייתו הסתיימה ב-1982, הוא אופייני לטיפוס חדרי האוכל המורחבים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 ועל חלקם כתבתי כאן במאמרים קודמים בהרחבה. המאפיין המרכזי באותם חדרי אוכל הוא אלמנט הקשתות החוזרות ומופיעות בחזית הראשית הפונה למדשאה.

אלמנט הקשתות הופיע בעבודות של מסטצ'קין כבר בשנות ה-50 כמו בית המוסיקה בקיבוץ עין השופט ובית תרבות בקיבוץ מעברות. בשנות ה-60 לא עשה האדריכל שימוש באלמנט, אך בשנות ה-70 חזר אליו ושכפל אותו בחזיתות חדרי אוכל כמו אלה ברוחמה, עין גדישובל, אדמית ורבדים.

.

כמה מחדרי האוכל להם הוסיף האדריכל שמואל מסטצ'קין את הקשתות

.

בקשתות אלה אפשר למצוא התייחסות לאלמנט באדריכלות המסורתית המקומית, שנוצר במקור כמרכיב קונסטרוקטיבי ונועד לשאת את גג המבנה. בשנות ה-30 של המאה שעברה נעלמה הקשת מהבנייה המקומית עם הפיכתה של האדריכלות המודרנית לשפה העיצובית השלטת. ניתן גם למצוא בצורת הקשת מרכיב משלים או מנוגד לקווים והזויות הישרות שחזרו והופיעו באדריכלות המודרנית הקופסתית. מסטצ'קין היה בין מנסחיה של אותה אדריכלות מודרנית, ונראה שבשלב מסוים ביקש להעשיר או לאתגר אותה. מסטצ'קין בעצמו תרץ את צורת הקשתות כחזרה על קשתות מהן הורכבו גגות אותם חדרי אוכל. במקור, כדי לחסוך בזיונים, תוכננו גגות חדרי האוכל בהם נדרשו מפתחים גדולים בצורת קשתות. כיום לא ניתן עוד לראות את אותן קשתות היות ובתוך האולמות הותקנו תקרות אקוסטיות ומחוץ לאולם הקשתות מוסתרות על ידי תוספות בנייה מאוחרות.

בהיבט החומרי החזותי עשה כאן האדריכל שימוש בבטון חשוף, זאת לעומת הגרנוליט או האבן המקומית הפראית בהן עשה שימוש בשאר חדרי האוכל שתכנן באותן שנים – חומרים פשוטים וזמינים שנותרו חשופים ועמדו בניגוד חריף לקירות המטויחים בלבן שהיו אופייניים לבנייה הישראלית עד אותן שנים ובהן עשה מסטצ'קין שימוש. כך לדוגמה, חדר האוכל הקודם שהרחיב ביקום, היה מטויח לבן וחלקים מחזיתותיו נותרו עדיין במקומם (כמו החזית המערבית).

את הבטון החשוף לא הותיר האדריכל נקי וריק, אלא שילב בו עבודת אמנות גדולה שיצר חבר הקיבוץ יחזקאל קמחי באמצעות יציקות בבטון. אין מדובר כאן בהדבקה על הקיר, אלא חלק בלתי נפרד מעבודת הבנייה, מהלך הדומה לזה שהשתמש בו האדריכל גם בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב, שבנייתו הושלמה ב-1969. קמחי בעצמו התנסה בשילוב אמנות בחזיתות בית הכנסת היכל יהודה ("הקונכייה") שבתחום כפר סומייל בתל אביב.

בתכנית חדר האוכל המורחב של יקום חוזרת ומופיעה גישתו של מסטצ'קין בתכנון חדרי אוכל בשנות ה-70: לא עוד אולם אחד גדול ומלבני, אלא תכנית מורכבת יותר. כך ניתן למצוא פה את רחבות ההתכנסות המרוצפות שמשני צידי הבניין המדגישים את הכניסה אליו מצידיו ולא מהחזית – אותה הותיר כחזית חלונות בלבד. מסדרון פתוח מפריד בין המטבח ובין אולם האכילה ונועד להוות חציצה בין שני האזורים. אזור חיץ חדש שהוסיף האדריכל באותם חדרי אוכל, הוקם בין אולם האכילה ובין המדשאה המרכזית. אזור זה הוא המשך רציף לאולם האכילה אך הוא נבדל ממנו בשורת עמודים מסיביים במיוחד (וללא הצדקה קונסטרוקטיבית), כך יצר אזור אינטימי יותר באולם האכילה בו ניתן לשבת באופן נבדל משאר החבורה. מהלך דומה יצר בשתיים מפינות אולם האכילה – שם יצר חדרים עגולים הפתוחים אמנם אל האולם, אך עדיין מאפשרים מקום מבודד. המהלך לא היה מוצלח והבידוד של החדרים הפך אותם למחסנים, כאלה שלא תורמים לסדר ולארגון של האולם אלא יוצרים חצר אחורית פתוחה.

התאורה היתה נושא שהעסיק את האדריכל לאורך כל דרכו, אך נראה שבחדר האוכל בקיבוץ יקום הקדיש לנושא תשומת לב גדולה במיוחד. הפתחים המקושתים בחזית נועדו להחדיר אור טבעי, אך האדריכל לא הסתפק בפתחים אלה והוסיף שורות של פתחים מעוינים בתקרת האולם. שורות אלה מופיעות בשתי סדרות: שורה אחת ברצועה החוצצת בין המטבח ובין אולם האכילה, ושורה נוספת בין האולם ובין חזית הקשתות. גם בעיצוב התקרה נראה כי האדריכל המשיך וטיפל ביתר תשומת לב ביצירת תאורה מרבית, כך שלא ייווצר מצב של אזור אפל. מטרה זו לא הושגה באותם חדרים עגולים פינתיים שהפכו לאפלים בגלל הצללת יתר על פתחי חלונותיהם.

בשונה מרבים מחדרי האוכל שתכנן האדריכל, חדר האוכל של יקום שמור היטב, פעיל ומגיש ארוחות מידי יום. ב-1999 צולמו פה כמה סצנות לסרט "מבצע סבתא".

.

הפשטה

.

פינות ישיבה מבטון ממשיכות את השפה העיצובית של המבנה אל הרחבה

.

חזית האגף הישן עם הארכדה

.

בטון

.

שאול בוחן את הבניין מקרוב

.

חזית האגף הישן

.

הכניסה המערבית לחדר האוכל

.

בטון חשוף

.

שלט הסבר בחזית

.

הכניסה מהחזית המזרחית

.

פתחים עם הצללות בחזית מזרחית: הרבה מאמץ לא יעיל

.

קליפות בטון

.

הצללות נוספות

.

מבואת הכניסה

.

הדואר ולצידו לוח המודעות

.

שטיפת ידיים

.

הכניסה לאולם האכילה: מעבר שמקשר בין שתי הכניסות ומקשר בין המטבח (מימין) ואולם האכילה (משמאל)

.

פתחים בתקרה לחדירת אור טבעי, אבל תכלס אי אפשר בלי תאורה מלאכותית

.

תפריט

.

תמונה

.

תמונה: חדר האוכל הראשון שהיה באוהל, כשגרעין הקיבוץ עוד ישב בחדרה

.

כלים

.

דקורציה

.

הגשה עצמית

.

מראה כללי של האולם: האולם שונה בין חלקיו בהתאם לשלבי הבנייה

.

בתאבון

.

בקצה אולם חלק נפרד הפונה בחלונות מקושתים למדשאה המרכזית

.

עם "ארובות אור" המחדירות אור טבעי מהתקרה

.

כסא

.

ספות

.

אחת משתי הפינות העגולות שמשמשות (עכשיו) לאחסנה

.

החלק המאוחר בחדר האוכל כולל תקרה מוגבהת ובה פתחים לתאורה טבעית המשולבים בתאורה מלאכותית

.

האולם כולו

.

יציאות

.

תאורה

.

.

(2) אולם תרבות "בית רחה פריאר" בתכנון אדריכל מנחם באר

המחשבה הראשונית היתה שאולם התרבות של קיבוץ יקום יהפוך להיות משכן הקבע של להקת המחול הקיבוצית. לכן, עוצבה הבמה בהתאם לצרכיה של להקת המחול. אלא שההתקשרות בין הלהקה ובין הקיבוץ לא צלחה והלהקה קבעה את ביתה בקיבוץ געתון – שם נבנו לה מספר מבנים וכן חדר האוכל כולו שהוסב לאולמות מחול (ועליו כתבתי כאן).

הקשר בין הבניין ובין הלהקה נשמר באופן משפחתי: את האולם שבנייתו הושלמה ב-1983 תכנן האדריכל מנחם באר, שהיה גם אביו של רמי באר שהצטרף ללהקת המחול הקיבוצית ב-1980 וכיום משמש כמנהל אמנותי של הלהקה. האולם שבו 350 מושבים, משמש את המועצה האזורית שמעלה בו מידי פעם מופעים. בין השאר הופיעו כאן לאחרונה ריטה, יהודה פוליקר, אריאל זילבר ורינת גבאי.

בשונה מבתי תרבות שנבנו עד אותה עת בקיבוצים, הוקם הבניין בקצה הקיבוץ וללא כל קשר עם ליבו ההיסטורי של הקיבוץ הכולל את מבני הציבור. בית התרבות הוקם כמוקד חדש ונוסף שנועד למקד אליו את שימושי הפנאי והנופש. לכן, בסמוך אליו מצויים מגרשי הספורט ובריכת השחייה. היתרון במיקומו הוא בכך שניתן להפעיל את האולם לשימוש הציבור הרחב, גם זה שבא מחוץ לקיבוץ, היות והתנועה לבניין כמו גם הפעילות המתקיימת בו, אינה מפריעה את השלווה והשגרה של הקיבוץ. החיסרון הוא בכך שיישוב קטן יחסית לא באמת זקוק לאולם כה גדול שעלות החזקתו גבוהה והוא נדרש מידי כמה שנים לשכלולים ושיפוצים.

האדריכל מנחם באר שהתמחה בין השאר בתכנון אולמות תרבות העניק למבנה חזות של מבנה ענק, כזה שמזכיר את בתי הקולנוע העירוניים הגדולים שהוקמו בערים בישראל בשנות ה-60 וכיום הם עומדים ריקים וחסרי שימוש. כאן הציג באר גישה שונה מגישתו לעיצוב בתי תרבות כפי שאפיינה את יצירתו בעשורים הקודמים. כך לצורך השוואה, בית התרבות בקיבוץ המעפיל ממוקם בצמוד לחדר האוכל ולמדשאה המרכזית ומשתלב בבינוי הקיבוצי בגובהו המצטנע כשהאולם הדומה בממדיו לאולם זה מתחפר באדמה. כאן לעומת זאת האולם מתנשא לגובה רב והופך למוקד בולט בנוף.

במרכז החזית הגדולה שילב האדריכל, כמו בכל מבני הציבור שתכנן, קיר אמנות שעיצב חברו ושכנו האמן שמואל כ"ץ, ובו גם ציין את שמה של רחה פריאר שעל שמה נקרא הבית ונפטרה בסמוך לחנוכת הבניין. פריאר היתה מייסדת "עליית הנוער" שבמסגרתה ניצלו חייהם של יותר מ-7,000 ילדים יהודים ילידי גרמניה, ובהמשך דאגה בישראל לחינוך לילדים משכבות מצוקה. ארכיונה של פריאר שמור בבניין, ולמרות תרומתה המשמעותית לחברה הישראלית שמה נשכח.

החזית הראשית של גוש הבניין המרכזי היא סימטרית. באר אמנם חיבב סימטריה (שחזרה והופיעה באולמות הספורט שתכנן), אך הוא נמנע כאן מסימטריה מלאה. את חזית האולם הוא שילב בחזית שקופה המורכבת מלוחות זכוכית להם ייעד תפקיד פונקציונאלי בהארת אולם המבואה לבניין, כך שהאולם נראה כמרחף. בנוסף, הקים אגף דו-קומתי ממערב לבניין, הממשיך בעיצובו את אותה קומת מסד שקופה, ובו חדרים רב-תכליתיים שנועדו לחוגים או התכנסויות. כך יצר באר את הקומפוזיציה של שני גושי הבניין – מהלך המזכיר את גישתו בחלוקת הגושים בבניין חדר האוכל בקיבוץ געתון, אותו תכנן ובנה במשך יותר משני עשורים ואותו השלים במקביל לבנייתו של בניין זה. שני מבנים אלה, חדר האוכל של געתון ובית התרבות ביקום, הם שיאה של יצירתו הברוטליסטית של מנחם באר, ומשקפים את האקספרסיביות שהלכה והתפתחה לאורך שנות עבודתו.

לעומת חיפוי החזית בטיח שפריץ גס, פנים האולם מחופה כולו בלוחות עץ היוצרים תחושה אינטימית ואלגנטית. ארגון המושבים לוקה מעט בחסר, היות והבמה גבוהה ביחס לשורות הראשונות מהן לא ניתן לצפות על כל שטח הבמה, מה שהופך קבוצה של כמה עשרות מושבים ללא רלוונטית, ולכן גם מצמצם למעשה את מספר המושבים באולם. על ליקויים כאלה ואחרים תשמח מנהלת הבניין להרחיב.

כמו מסטצ'קין, גם באר זכה ועל יצירתו פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי ספר מקיף – "אבני דרך אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר" (הוצאת יד יערי, 2015). באר שנפטר בתחילת השנה הנוכחית בגיל 91, זכה בסוף ימיו להתעניינות מחודשת. בעקבות הספר והתצלומים שליוו אותו ושצולמו כולם במיוחד לספר על ידי עמרי טלמור, אצרתי שתי תערוכות במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב ובגלריה בבית האדריכל ביפו. במסגרת התערוכות פרסמתי את הקטלוג "באר בקיבוץ – האדריכלות של מנחם באר" המשלים את הספר, וכולל לבד מניתוח כמה מעבודותיו הבולטות גם רשימת עבודות מלאה.

את הסרט הקצר על באר יצרתי במיוחד לתערוכה. הוא מתמקד בין השאר בשתיים מיצירותיו, ובו תוכלו לצפות כאן:

.

.

.

חזית בית התרבות

.

חזית סימטרית ובמרכזה עבודת קרמיקה שעיצב חברו של האדריכל מנחם באר – שמואל כץ (שניהם חברי קיבוץ געתון) ויצר משה סעידי (חבר קיבוץ כפר מנחם)

.

בית רחה פריאר – על שמה של מייסדת עליית הנוער

.

חתימת האמן

.

אגף צדדי לכיתות ואולמות רב-תכליתיים

.

חזית מערבית עם כניסה לאולם הצדדי (מימין)

.

אולם המבואה

.

שלט זיכרון

.

רחה פריאר

.

העליה לאולם המופעים

.

דפנות האולם מחופות עץ

.

מבט על הבמה

.

מבט על הדופן המזרחית

.

השורה הראשונה לא רואה הרבה

.

מבט מהעלייה לבמה

.

מבט על הדופן המערבית

.

מבט על האולם וחדר הבקר

★★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

כפר דרום

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

נווה איתן

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★★

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דליה בר-אמוץ  On 19/08/2017 at 21:50

    תודה לך מיכאל יעקבסון על מאמר נפלא! כל כך הרבה זכרונות אישיים על האנשים שעבדתי לצידם במחלקה לתכנון. כל הפרטים מדוייקים וממש מאלפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: