סיבוב בבלוק המעוגל ברחוב יוספטל בבת ים

השכונות שתכנן האדריכל יצחק פרלשטיין קרובות לליבי. גדלתי באחת מהן ולכן לא משנה אם אני בשכונה שהוא תכנן בתל אביב, אשדוד, נתניה, חולון או בת ים, אני מזהה אותן מיד ומרגיש בהן תמיד בבית.

פרלשטיין גיבש עקרונות תכנון מובהקים שחזרו והופיעו כתבנית בבניינים שתכנן. המבנים בשכונות האלה נבנו ברובם בשנות ה-60 וה-70, בעיקר דיור ציבורי ולכן הבינוי דומה. ולמרות הדימיון והחזרתיות, השכונות שתכנן הן בעיקר שכונות נעימות לתנועה רגלית בזכות שבילי הליכה רציפים שמקשרים בין כל מקום ומקום. את הבינוי עוטף פיתוח נוף מוריק, כזה ששורד גם עם תחזוקה מזערית, שאותו תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, ששתפו פעולה עם פרלשטיין ככל הידוע לי בכל השכונות שתכנן.

את פני הבאים לבת ים מכיוון מחלף יוספטל, בשדרות יוספטל 120-108, מקבל הבלוק הארוך והמעוגל שתכנן פרלשטיין ובנייתו הושלמה ב-1965. זהו אינו בית דירות טיפוסי לגישתו של האדריכל וגם לא טיפוסי בכלל לבניית המגורים בישראל. לא לחינם הוכרז הבניין לשימור במסגרת תכנית להתחדשות עירונית. קשה לפספס אותו, כי הוא מהווה את הדופן הצפונית של שכונת רמת הנשיא, לבת ים הוא מהווה שער לעיר. זהו אחד מבנייני המגורים הייחודיים שנבנו בישראל ומזכיר בצורתו כמה מהבלוקים המודרניים שנבנו בעיקר באירופה בשנות ה-20 וה-30 בידי טובי האדריכלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

1965

.

סיבוב בתחנת האוטובוס הכי מוזרה

למעשה נבנו חמש תחנות אוטובוס כאלה ולא רק אחת. ובמקור הן לא הוצבו לאורך כביש 44 אלא ברחוב בלפור שבמרכז בת-ים. ועוד דבר: הן יועדו גם לשמש את הרכבת הקלה. לפני 25 שנה חשבו שאוטוטו הרכבת הקלה מגיעה ואפשר כבר לעצב את התחנות בהתאם. אלא שלאחר שהתחנות עוררו ביקורת שפרצה, הן פורקו והועתקו הרחק מהעיר. המהלך לא עצר את הביקורת ובאחת מהן הכריז איתן הבר שיש לירות באדריכל.

אז אחרי סיבוב בבנייני הפנימיות במקווה ישראל המשכנו לצומת הקרוב על כביש 44, שם יש את אחת מאותן חמש תחנות אוטובוס ענקיות שהוצבו בדיוק לפני 20 שנה ותוכננו בידי האדריכל מוטי בודק. כיום הן מוזנחות על ידי חברת "נתיבי ישראל" ובעיקר מעוררות פליאה בצורתן, בגופי התאורה הנראים כמו צלחות מעופפות, ובגודלן החריג שמגיע לאורך יותר מ-70 מטרים (כאורך שני קרונות רכבת קלה).

הרמתי טלפון לבודק והבאתי כאן לפניכם עשרה פרקים שחושפים את סיפורן של התחנות הכי שאפתניות שהוקמו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

הרחובות ממריאים לאט

.

סיבוב בתערוכה מיני גולף ובבית הכנסת שיכון ותיקים בבת ים

מה שאלעד רוזן עשה עכשיו במוזיאון בת ים ראוי להילמד בכל המוזיאונים בארץ: במקום תערוכה של תמונות על הקירות הוא לקח קבוצת אמנים ונתן להם לבנות מגרשי מיני גולף. אין פלא שהתערוכה הפכה לאטרקציה הכי לוהטת בבת ים והצליחה למשוך הכי הרבה מבקרים למוזיאון בת ים.

לחובבי האדריכלות הביקור במוזיאון הוא חוויה מוצלחת שאחריה אפשר להרחיב את היריעה ולבקר בכמה אתרים סמוכים, שגם אותם כמו את המוזיאון תכנן האדריכל יצחק פרלשטיין. בית ליטבק ובית הכנסת של שיכון ותיקים, שתי יצירות אדריכליות נוספות שתכנן ממש בסמוך ושווה לראות.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

מגדל

.

אלעד רוזן בתערוכה

.

סיבוב בביתן הקופות באצטדיון בת ים

לצורך עבודתי נדרשתי ללכת לאורך רחוב בקצה בת ים ולבדוק מה הולך שם. זה רחוב מוזר: בדיוק בקטע בו עובר הגבול המוניציפלי בין בת ים ובין ראשון לציון, יש מעגל תנועה וגבעה קטנה שחוסמת את המשך הרחוב. מישהו כאן לא רצה את הקשר בין שתי הערים השכנות. מי שבכל זאת רוצה לעבור בין שתי הערים, נדרש להמשיך בכביש המתעקל ולהסתובב כאן בין רחובות קטנים ומפותלים. מי שממשיך ברגל, נדרש ללכת בשביל צר לצד הגבעה הקטנה.

בין השאר גיליתי במקרה את ביתן הקופות של האצטדיון העירוני הנמצא בסמוך. בדקתי בעירייה ולא ידעו מי המתכנן, אז פניתי לצבי אלחייני מארכיון אדריכלות ישראל שיודע כל מה שקשור לאדריכלות ישראלית. הוא מייד הגיב וענה שהאדריכל הוא משה לופנפלד, שעל פרויקט אחר שלו כתבתי כאן לפני כמה שנים – בניין הפירמידה בבאר שבע. יותר מזה, הוא שלח לי סדרה של תמונות שצילם לופנפלד בעצמו בעת בניית ביתן הקופות שנבנה ב-1990.

ביתן בטון קטן אך נראה שהאדריכל החליט כאן ליהנות מחופש פעולה ולהוציא עליו את רעיונותיו היצירתיים. מי שלא אוהב בטון חשוף לא יאהב אותו, אם כי מדובר ביצירה פיסולית ייחודית ומפתיעה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבט

.

סיבוב בשכונת המגדלים החדשה בבת ים

את פרויקט הגמר שלו, ערך שאול בדרום בת ים, באזור בו צמחו לאחרונה כמה מגדלים חדשים ששינו את קו הנוף של העיר. אז אחרי שפתחנו את היום עם חומוס ביפו, המשכנו לבת ים לראות את שכונת המגדלים שצומחת שם. השכונה החדשה שונה מאד מבת ים הצפופה והמתקלפת, שצומחת ל-4 או 8 קומות. כאן המגדלים צומחים לגובה של כ-40 קומות מסביב לגן גדול שממוקם במרכז המתחם. הדבר היחיד שדומה לבת ים הוותיקה הם ההתקלפות וההזנחה. היתרון שבקרבה המיידית לים כוללת חיסרון, שדורש מהדיירים תחזוקה שוטפת ויקרה ולא לכולם יש את האמצעים והכוחות. לכן, חלודה והתפוררות הם גם חלק בלתי נפרד מהשכונה הזו.

דרום בת ים הולכת ומשתנה. חוץ משכונת המגדלים, כל שורת הבניינים הסמוכה והוותיקה שברחוב הנביאים, עוברת הודות לתמ"א 38 הרחבה וחידוש. מקוביות של 4 קומות על עמודים, הם הופכים לבניינים בני 7 קומות. לאזור נוספה גם "גינת הפרפרים" שהיא בעיקר יפה ולא שימושית, וממזרח מתחילה לצמוח שדרת מלונות חדשים, שתכניס לעיר את הממד התיירותי שכמעט מעולם לא היה לה.

אבל מדוע לבנות מגדלים ולא להמשיך את אופייה של בת ים? סביר להניח שפרנסי העיר ביקשו ליצור לעצמם שכונת מגדלי יוקרה במטרה לחזק את התדמית העירונית. ככה רוצים גם בחולון עם השטח בקצה הדרומי של העיר וכך חושקים רבים. אך האם מגדלי יוקרה אכן זו הדרך לשפר תדמית ולשפר את החיים בעיר?

.

NAVE NOFF TOWER: מפנה את הגב לגן ולעיר

.

סיבוב תיאורטי רדיקאלי במעונות ים / בת ים

אחד מהפרויקטים הבולטים שהתקיים, ולמעשה ממשיך, במסגרת הביאנלה הבינלאומית בבת ים לאדריכלות הנוף העירוני (אוצרות: סיגל בר ניר ויעל מוריה) היה הפרויקט של המעבדה למחקרי תכנון, סביבה וקהילה מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. רשימה על המעבדה פרסמתי כאן בעבר.

צוות הפרויקט הורכב מקבוצת סטודנטים לתארים מתקדמים בראשות פרופ' טובי פנסטר והביא רוח חדשה ומאתגרת גם לביאנלה וגם לשיטות העבודה של העירייה ובכלל של מערכת התכנון החטייארית הנהוגה בישראל.

רשימה זו מציגה בלשון פשוטה וקלה רעיון מורכב ורדיקלי שהנהיג הפרויקט הזה המצוי כאמור עדיין בתהליך. אני משער שבהמשך, פנסטר תערוך מאמר אקדמי, מובנה ושלם על הנושא אבל עד אז הטקסט הזה עומד לרשותכם.       

 

 

 

בת ימי גאה