סיבוב באתר גבעת התחמושת

מבחינה כרונולוגית רשימה זו קדמה לסיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בתכנונו של רם כרמי בקמפוס הר הצופים. הגעתי עם רוני לעיר הקודש במטרה להשתתף בכנס איגוד הגיאוגרפים שהתקיים השנה באוניברסיטה העברית.

בהתחלה רציתי לבקר במוזיאון ישראל שאני מתבייש לומר שטרם מצאתי את הזמן לבקר בו, אך היות והייתה לנו שעה (מה שבטח לא מספיק למוזיאון ישראל) בחרתי ברשותה של רוני, לשוב ולבקר באתר הנצחה גבעת התחמושת הנושק להר הצופים.  האתר שתוכנן על ידי צמד האדריכלים בנימין אידלסון (זוכה פרס ישראל לאדריכלות) וגרשון צפור (יקיר העיר תל אביב וחתן פרס רכטר לאדריכלות) הפך כבר עם פתיחתו לקהל הרחב לאחד מהאיקונות הבולטים לא רק בירושלים כי אם בכלל בישראל. הדם ותמרות העשן קצת השכיחו את איכויותיו המובחרות של אתר זה בו השקיעו המתכננים תשומת לב רבה לפרטי הבניין, לחומרים, לטקסטורות ולסימבוליקה, שיחד עם ההירואיות הישראלית שייצגה אותה אדריכלות – עדיין שמרה היא על העקרונות שליוו את החברה הישראלית קודם למלחמת ששת הימים.

.

בגבעת התחמושת

בכניסה החדשה למתחם

"סיפורה של גבעת התחמושת הוא סיפורה של מדינת ישראל" – כך נפתח תיאור גבעת התחמושת באתר הרשמי. ואכן, במקום ניתן לראות כיצד האתר שהיווה מקור לגאווה לא רק בהיבט האדריכלי, אלא גם בהיבט של העברת המורשת אל משפחות הלוחמים שיזמו את הפרויקט ושאר עם ישראל, הפך למעין חצר אחורית בעיר, כמו איזה מקדש שמאמיניו נטשוהו.

כיום הפך המקום למצבה דוממת לישראל הצעירה, החזקה והחלוצית, ולכן לא פלא שמי שבא לבקר באתר (מלבד החיילים הבאים במעין כפיה) הן משפחות חרדיות. כך למשל בעת שביקרנו אנחנו במקום, ביקרו לא מעט משפחות חרדיות שבאו באופן עצמאי לאתר, כשפניתי לשאול שתים מהן מהיכן הם באו – משפחה אחת הגיעה מאלעד ושניה מאשדוד, אחר כך הם ממשיכות המשפחות כל אחת בניפרד ובלי כל תיאום או קשר ביניהן אל הכותל המערבי.

אז כשאני ניצב מול הבטון החשוף ורואה גם את המשפחות השקטות האלה, אני חש רגשות מעורבים לגבי זהותו של מי שנושא היום את הלפיד. מה שבטוח, שאם תהיה פה עוד מלחמה בסטייל של ששת הימים – לא נראה לי שהחבר'ה האלה יצאו אליה.

התצוגה מגוכחת ולא רק שלא עודכנה כמעט בכלל מאז פתיחתו של האתר אי שם בתחילת שנות השבעים (למעט תוספת לא ברורה בכניסה למתחם עליה בחרנו לדלג היות ונראתה לנו כמשהו שאינו שייך), אלא היא גם הוזנחה, מה שאולי מחזיר לבניין את הכבוד הראוי לו. את רוני זה מאד שעשע, אבל אני לא כל כך אהבתי את העסק המתפורר הזה שמייצג היטב את הזהות הציונית במתכונת האשכנזית-לברלית שכל כך אהבנו. שלא יובן אחרת: התצוגה נושאת ערכים חשובים ביותר ובכוחה לפתח דיון על המלחמה, משמעותה ותוצאותיה – על מנהלי האתר, משרד החינוך ואולי גם משרד הביטחון מוטלת החובה לחדש את הצד הזה באתר, ובאותה הזדמנות גם לתת כבוד לבניין המהווה חלק בלתי נפרד מהמסר אותה התצוגה מבקשת להעביר לצופה.

כעת, כשאין לבניין עצמו כל תחרות עם תצוגה איכותית המושכת את תשומת הלב – חוזר הבניין של אידלסון-צפור לקבל את כבודו. אני מקווה שמישהו ילמד להעריך את הבניין הזה, יסלק את התצוגה החלולה ויעניק למבקרים במקום סיור שיהיה חוויה מופשטת – בדיוק כפי שהייתה כוונת האדריכלים הכישרוניים.

בביקור הקודם שלי לפני כחמש שנים התמקדתי בחומרים, הפעם התמקדתי בתאורה – המתכננים שילבו במקור גופי תאורה מלאכותית בודדים בחלל התת-קרקעי, ובמטרה להחדיר אור טבעי הם יצרו שלל ארובות אור המבליחות אל מעל לפני הקרקע בשלל צורות ומאפשרות לאור יום רך ושקט לחדור אל תוככי האדמה. האור שיחק תפקיד מרכזי בעיצוב החלל של אידלסון-צפור, אך כיום את האור הטבעי החליפו גופים מלאכותיים ששולבו בגסות בפנים הבניין. אני משער שלמעשה מעולם לא חדר באופן מיטבי אור יום פנימה ליותר מכמה שעות מאד בודדות במהלך היום אם בכלל, היות והגופים מכוונים לכיוון צפון והדרך בה עובר אור היום בארובה ארוכה מידי. בכל מקרה גופי התאורה הם נושא מרכזי במקום.

הסיבה שהגעתי לכאן בזמנו, הייתה כי גרשון צפור ביקש ממני לשחזר את השרטוטים הידניים המקוריים ולמחשב אותם לצורך הצגתם בביתן הישראלי של הביאנלה לאדריכלות בונציה ורציתי להכיר לעומק את המבנה הזה שהרשים אותי מחדש.

יש לי עוד הרבה מה לומר על שיטת התכנון של המבנה (הוא לא מתבסס על צורת מניפה), אבל את זה אשאיר למקום אחר. בנתיים, אסיים כאן בשיר המפורסם ולאחריו בקטע מראיון שערכתי עם גרשון צפור במסגרת מחקר שעסק בעבודותיהם של בנימין אידלסון וגרשון צפור בשנות הששים ושל צפור לבד בשנות השבעים והשמונים. התמונות ההיסטוריות לקוחות מתוך אותו מחקר ונסרקו מהמקור באדיבות משרד צפור-צפור אדריכלים – ועל כך תודתי להם. אם ברצונכם להרחיב את אופקיכם לגבי האירועים ההיסטורים שהתרחשו בגבעה – את זה תוכלו לעשות באתר האינטרנט של גבעת התחמושת.

.

.

(הראיון המלא עם אדריכל גרשון צפור נערך במשרדו והתפרס על פני מספר מפגשים במהלך חורף 2005)

גרשון צפור: "היוזמה להקמת אתר ההנצחה בגבעת התחמושת באה מצד ההורים השכולים, שקרוביהם נפלו במערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים. האתר נבחר היות והגבעה הזו הייתה ריקה, שם היה קרב נועז ביותר מול הכוחות הירדנים ונהרגו שם לא מעט חבר'ה, וכן מפני שהיו שם בונקרים ומחסנים רבים של הצבא הירדני.

הכניסה הראשית לבניין היא מצד דרום והיא מובילה אל מעברים תת-קרקעיים, בדומה לבונקרים שהיו בשטח. בחלל הראשון מוצבים סמליהן של ארבעת החטיבות שהשתתפו במערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים: חטיבת ירושלים (חי"ר), חטיבת שריון, חטיבת צנחנים וחיל האוויר.

בהמשך, חללים תת-קרקעיים בהם מתקיימות תערוכות הנצחה, והם מזכירים בונקרים ובחלקם עשינו שימוש גם בבונקרים ומחסנים קיימים שמצאנו בשטח.

הצורות כאן הן לא קווים ישרים פשוטים. בחלק מהחלליים המעוגלים ישנה תצוגת כלי נשק שבה עשו שימוש במלחמה, ובחללים המעוגלים הקטנים ישנה הנצחה לנופלים, 181 חללים. בהמשך הזמן, באמצע שנות ה-80 הוספנו גם אודיטוריום להרצאות ולהקרנת סרטים.

בהמשך אולמות הקשתות המקורים בקשתות בטון. בחללים הללו עשינו שימוש בצורה לא רגילה: פרבולואיד, היתרון של הצורה הזו שהיא מעלה את כל החלל – החלל מתפתח ואתה מרגיש אותו בעוצמה חזקה אחרי שאתה יוצא מהמעברים הצרים והנמוכים דמויי הבונקרים. אתה כל הזמן במצב עלייה באולמות הקשתות ולפני הסוף ישנו קיר שמות הנופלים, ושם בסמוך ישנה היציאה אל החוץ שממנה היוצאים נחשפים לתצפית על ירושלים החדשה.

מבחינת החומרים השתדלנו מאוד שיהיו טבעיים, עשינו כאן שימוש בחומרים מאוד פשוטים: בטון גלוי, אבן ירושלמית, חלוקי נחל, אבני הריסות מקומיות אותן לקטנו מבתים שנהרסו בזמן ההפגזות מסביבות ירושלים.

התאורה שבה עשינו שימוש, היא ברובה תאורה טבעית שאיננה ישירה, היא מחזירה אור על המוצגים ועל המעברים.

את עיצוב הפנים והפיסול תכננו בשיתוף האדריכל רפי בלומנפלד והמעצב שמואל גרונדמן. האדריכל בלומנפלד עיצב לנו גם את בניין וולפסון ואת בניין פרלמן ואת בניין המדרשה במכון ויצמן למדע, הוא היה במשרד בלומנפלד-חזקיה, שניהם ארכיטקטים שהרבו לעבוד עימנו בפרויקטים שונים."

.

מודל מוקדם של האתר (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

תכנית כללית של האתר (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

מודל עבודה (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

תכנית הבניין (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

חזית צפונית (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

חזית דרומית (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

חתך 01 (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

חתך 02 (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

חתך 03 (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

מראה מן האויר של האתר לאחר הקמתו (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

(מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

(מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

התצוגה המקורית עדיין ניצבת בחלקה באתר אך התאורה הטבעית שבעבר חדרה היטב אל תוככי החלל התת-קרקעי כבר לא חודרת (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

מימין ניתן לראות גופי המאירים את קיר האבן – מדובר בארובות אור המחדירות אור יום ולא בגופי תאורה מלאכותית (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

הקתדרלה 01 (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

הקתדרלה 02 (מקור: ארכיון משרד צפור-צפור אדריכלים)

.

פסל לא מובן שניצב ברחבת הכניסה החדשה

.

תבליט ברונזה שפותח את המקום עם יודאיקה

.

למרות כל "הרעש" שהוסיפו לאתר בשנים האחרונות, זה ברור שהבניין המקורי הוא איקונה, והדבר בא לידי ביטוי בסמל של האתר שמציג את חזית/חתך הבניין

.

גבעת התחמושת נותרה למזלינו כמו שהייתה, אמנם העצים צמחו אבל דאגו שלא להתערב יותר מידי במקום

.

חיילים

.

רגע לפני שנכנסנו בחרנו לראות את האתר מעל לקרקע עם כל פתחי ארובות התאורה הטבעית

.

עשרות פתחי תאורה מאורגנים בסדר מרשים בצורות וגדלים שונים באתר

.

פתחים 01

.

פתחים 02

.

פתחים 03

.

פתח 04

.

בטון ושמים

.

שמים ובטון

.

הכניסה למבנה מאזכרת כניסה לבונקר

.

הכניסה לאתר – גלוית פלפוט, ראשית שנות השבעים

.

"אתר הנצחה גבעת התחמושת"

.

הבטון החשוף הוא אחד מהדברים היפים ביותר שיש

.

לרב לא שמים לב לפרטים האדריכליים של אתר הנצחה, אבל היו תקו

.

מפגש רצפת האבן עם קיר הבטון

.

התצוגה המיותרת יכולה לעוף מכאן, ולא רק בגלל הזלזול של הנהלת המקום בתצוגה עצמה

.

אבנים מהריסות המלחמה בשימוש משני

.

גם הרצפה מחולקת על ידי סוגי ריצוף שונים

.

הקהל שמבקר באתר מתחלק לשתי קבוצות: חיילים המבקרים בחובה ודתיים שמבקרים מיוזמתם, היות ואין מדריך סיורי אדריכלות בישראל אז המקום טרם ניכלל ב"מסלול חובה" של האדריכלות בישראל

.

פסלי הברזל והנשקים עוצבו כתערוכת הקבע המקורית במיוחד לתצוגה במקום

.

המבקר במקום ישים לב בעין בוחנת כי במקור לא תוכננה כמעט בכלל תאורה מלאכותית וכל התאורה כולה תוכננה להתבסס על תאורה טבעית, אך במהלך השנים התלכלכו החלונות ונאטמו

.

גם כמות האור שיכולה לחדור היא לא גבוהה ולכן הוכנסה תאורה מלאוכתית לארובות התאורה שלא מחדירות אור יום מסיבות שונות

.

ארובת אור נוספת שלא מצליחה לעמוד בייעודה המקורי

.

לכל צלע באתר ישנה תצוגה נושאית אך גם החומרים וצורת שבירת רציפות החלל היא יצירת אמנות בפני עצמה היוצרת נושא מופשט ייחודי

.

שלט 01

.

שלט 02

.

.

.

.

—-

.

תצוגה המקשרת בין השואה למלחמות ישראל

.

לגיטימציה

.

קצה המנהרה הצרה המוביל אל חלל "קתדרלה"

.

הקתדרלה

.

התצוגה המוגכחת במקום עומדת בניגוד גמור לארכיטקטורה הרצינית העושה בחלל הזה שימוש משמעותי בקונסטרוקציה של קורות ובטון

.

…התצוגה

.

עוד בתצוגה

.

ככה כבשו

.

השיא והפיק של האתר, רגע לפני שנפלטים אל החוץ ואל מציאות ההווה, הוא קיר הנושא את שמות הנופלים בקרבות על גזרת ירושלים במלחמת ששת הימים. למרגלות השמות כמה צמחים ספק מלאכותיים ספק גוססים…

.

דקת דומיה

.

נוכחות חובה

.

בואי רוני, הולכים

.

* * *

רגע! לפני שהולכים רציתי עוד משהו אחד אחרון.

אני כאן לא נכנס אף פעם לעניינים סביבתיים כי אני מודה שנושאים חברתיים מעסיקים אותי הרבה יותר מטרנדים ירוקים ואורגנים. אבל הפעם מדובר במשהו בעל השלכות מרחיקות לכת: הכוונה להקים תחנת כח פחמית וזאת במקום תחנה מתקדמת המתאימה לתנאי החיים במאה העשרים ואחת. הכוונה להקמתה של התחנה הפחמית היא תוצאה  של התנהלות פוליטיקאים ובעלי ההון הממשיכים לשחק עם החיים שלנו.

ארגון גרינפיס בחר להוביל את המאבק בנושא בין השאר באמצעות מסע פירסום מרשים בו נטלו חלק כל מיני אנשים וגם בר רפאלי שהצטלמה קבורה בערימת פחם… ישנה עצומה – תחתמו!

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 23/12/2010 at 12:26

    חתמתי, את פניי בפחם… תודה על הפוסט, מעניין, וחבל שפתחי החדרת האור הטבעי נחסמו בחלקם

  • חנן . א. זוסמן  On 23/12/2010 at 13:50

    גבעת התחמושת הוא באמת אתר בעל איכויות טובות.
    כשראיתי את רמת התחזוקה כפי שהיא משתקפת בצילומים שהוספת חשבתי שוב עד כמה נושא תחזוקת מבנים בישראל, ולמרבה הפלא מבני הנצחה בפרט, אינו מקבל את תשומת הלב הראויה. הדבר בולט במיוחד בבנייה עם בטון חשוף (מומלץ לבקר בבנין סאקלר באונ' תא ובקמפוס ההיברו יוניין קולג' בירושלים כדי להיוכח).
    אולי צריך לפתוח קורסים באדריכלות של תחזוקת מבנים.זה רעיון שכבר חשבתי עליו.

  • אמיתי ס  On 23/12/2010 at 17:19

    אני לא יודע אם עדיין, אבל בשנות השמונים גם תלמידי יסודי ותיכון ביקרו במקום.

    ביקרתי בערך בכיתה ד', במסגרת טיול לירושלים. אז הייתי עדיין שבוי ונשביתי בקלות בקסמו של המקום… אבל אני בכלל לא זוכר את הבניין בשום צורה. רק את התעלות, שהיום הן מתחת לעצים.

  • אלון  On 23/12/2010 at 22:21

    בנין מקסים
    קשה שלא לחשוב- אולי ספדי לקח ממנו את ההשראה ליד ושם שלו?

    בקשר לפתחי האור, אפשר היה לצפות את פנים הארובות במשטח רפלקטיבי, זה היה מגביר פי כמה את העברת האור.
    הייתי לא מזמן במוזיאון בעין חרוד וגם שם חסמו את רוב פתחי האור העליונים. איך אפשר? מה, צריך להיות אדריכל בשביל להבין את החשיבות של האלמנטים האלה? זה נראה לי כ"כ בסיסי וישיר.
    לא ברור.

  • מיכאל יעקובסון  On 23/12/2010 at 22:49

    שרון: תודה לך! מה שנסתם יכול עוד להפתח.
    חנן: קודם לעניין התחזוקה צריך לבדוק את מידת העיניין של האחראים על האתר. לכן, קודם צריך לטפל במודעות שלהם לערכי המקום.
    אמיתי: כשמבקרים במקום מקבלים הסבר בנאלי ושגרתי על הקרבות ועל דוד וגלית וכו' וכו' אז בטח שלא יזכרו כלום מהחלל הקלסטרופובי שהודות לתצוגה נראה כמו מסדרון המורכב משלל טלאים. לכן, אין פלא שזכרת את האור אליו יצאת וכלל את אותו מבוך חפירות (מקום מגניב לכשעצמו).
    אלון: הרבה מאד מבנים מעולים בהם השקיעו אדריכלים לא מעט מחשבה על החדרת אור יום לפנים החלל, נפגעו אחרי שהתערבו בהם כל מיני חכמולוגים שהיו עוורים לנכס המצוי תחת ידם וביטלו בעזרת שלל תירוצים את אותם ערכים (חוץ מעין חרוד, יש לך גם את מוזיאון הרצליה, מוזיאון הארץ ויש עוד הרבה דוגמאות).

  • חנן . א. זוסמן  On 23/12/2010 at 23:59

    מיכאל, בענין תחזוקת מבנים דעתי היא שאין מקום לסמוך על מידת העינין של האחראים ואפילו לא על הסיכוי להעלות את מודעותם לנושא. זאת אמנם היתה צריכה להיות הגישה העדיפה אבל בהיכרנו את הנפשות הפועלות הרי שהאחראים (ואגב לגבי חלק מהמבנים ובעיקר באתרי הנצחה נושא האחריות אינו בהיר כלל)הם על פי רוב חסרי כל שאיפה למודעות. אגב גם בחו"ל יש חוקים נוקשים ופיקוח על תחזוקת מבנים לדוגמה בערים שונות באירופה ולאחרונה אפילו בתל-אביב לפחות ברמת החלטת עירייה ואיש אינו סומך על המודעות של האחראים. נושא התחזוקה שהוא אפור, טכני וחסר הילה להבדיל מנושא השימור, הוא נושא שללא אכיפה ופיקוח לא יקבל את המשקל הראוי לו לפחות לא בארץ ישרא-בלוף.
    אגב בהביטי שנית בתמונות שהעלית יש משהוא מרנין לראות ילדים חרדים במבנה שהוא כעין קתדרלה חילונית.

  • ליאור  On 27/12/2010 at 10:03

    בצד שלל היכולות המוכחות הבאות לידי ביטוי באתר המרשים שלך, ועליו התודה והברכה, בולטת בסקירה שלעיל ציניות שאיננה במקומה.
    הדבר בא לידי ביטוי בולט בכיתוב התמונות אשר מעיד על חריגה מסקירה אדריכלית, דעתנות מתוך התנשאות, ואף זלזול בולט בתכנים. ערכו של המקום כמייצר תודעה מחנכת לאור התנסות קשה והקרבה של ממש "חוטף" ממך בצד ביקורת אדריכלית בונה וכנה גם התייחסות (פוליטית?) שאינה ראויה. כמי שזה מקרוב התוודע אל מלאכת התיעוד המרשימה שלך הבאה לידי ביטוי באתר המושקע אני נאלץ לציין בצער, שאת הסקירה הזאת אני מסיים לקרוא עם טעם מר. עצתי: כפי שלא מאוחר לתקן את התאורה, לא מאוחר לתקן את התובנות.

    • מיכאל יעקובסון  On 27/12/2010 at 10:38

      תודה ליאור על תגובתך. ברשימה הזו העברתי את מה שחוויתי במקום. אני ממליץ לך ללכת ולראות בעצמך את התצוגה הזו. אנחנו ב-2010 אבל התצוגה התמימה הזו נמצאת בזמן ומקום אחר ולא רק זאת, אלא שבמהלך השנים חלקים ממנה הוסרו וחלקים אחרים הצטרפו כטלאי על טלאי ונוצרה חוסר אחידות שבעצמה יוצרת זילזול במבקר. בכל מקרה, עדכנתי את הרשימה והוספתי משפט המחדד את הדברים.

  • j  On 13/09/2015 at 10:09

    מרשים מאוד. מעולם לא היבנתי מה הייתה המטרה של הירדנים בבניית התעלות ולמה תקפנו אותה עם חיילים רגליים ולא עם טנקים.

  • נגב מערבי  On 09/03/2016 at 16:35

    שלום,
    אני מציע לך לערוך ביקור חוזר אחרי 6 שנים ולראות שרמת התחזוקה רק יורדת. במצוגת הציורים/רישומים של הנופלים ראיתי מנורה מהבהבת כל הזמן ואני מבין שלא מאתמול היא כך. בקיר האבנים יש חור שאמור להיות מתוקן [הבניין בשיפוצים אמרו לי]. בקצה הקתדרלה יש דלת ששני החלונות הגדולים היו שבורים ולאור זה שצימחית השיחיןם שבחוץ מתחילה לשלוח ענפים פנימה גם זה כבר זמן לא קצר. בחוץ אכן רואים שהמקום בשיפוצים ויש תעלות לצינורות חשמל בכל מקום. עליתי למצפה הראל שנמצא במקום הגבוה ופונה צפונה – לצד מזרח וצד מערב אין בעיית ראות- אבל כאשר ניסיתי למצוא את תל אל פול וארמון חוסין שמצפון ראיתי מגדל מגורים שעולה גבוה גבוה ומסתיר את כל הנוף. כנראה שמגורים חשובים יותר מאשר לשמור על האתר ועל ההבנה שזו הייתה עמדה שולטת על כל האזור. מצד ימין יש מבנה חדש? של הנצחת החייל היהודי לצערי היה סגור. גם היציאה בקצה המבנה המרכזי שליד קיר הזהב הייתה סגורה ונאלצתי לחזור את כל המבנה בחזרה על מנת לצאת החוצה.
    בברכה
    נמרוד חפץ
    נירים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: