אתמול מאוחר בלילה, קיבלתי טלפון מחבר ללימודים שלא דברתי אתו כבר כמה שנים. החבר הנשכח ביקש תמונה מסוימת שצילמתי לפני כמה שנים, כך יצא שנאלצתי לנבור באוסף התמונות שלי. במקרה נתקלתי בתמונות של סיור שערכנו כסטודנטים עם צבי אפרת, בשעתו ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, בבניין טרמינל 1 בנתב"ג, שעמד אז כבר שנתיים נטוש, אחרי שכל העסק הוזז לטרמינל החדש.
בזמנו, הייתה התמרמרות גדולה בקרב הסטודנטים, שהמקום יגנוב את ההצגה מעבודותיהם (מה שהתברר כנכון), אבל בשבילי זו הייתה הזדמנות להכנס למקום בו ביקרתי כל כך הרבה פעמים כנוסע נלהב, וכעת הוא עומד נטוש ובודד. לא ייחסתי כל חשיבות להצגת העבודה שלי שם, ופשוט נהניתי להיות שם.
הסיור היה המפגש הראשון שלי עם המקום אחרי הרבה זמן. הוא נפתח בהרצאה ארוכה של צבי ברחבה שבחזית הבניין שתמיד הייתה מוכרת לי כמלאה במכוניות ובמוניות המורידות ואוספות נוסעים שבאו או חזרו מארצות אחרות. עכשיו, הרחבה הייתה כמו כיכר השוק ריקה מאדם – רק אנחנו היינו שם. ואנחנו לא נסענו לשום מקום.
.
הכניסה לטרמינל
.
חלון אחורי 