סיבוב בשכונת עיר ימים בנתניה

כשינאי סיפר לי ביום שני שהוא מתכונן לעבור לגור עם משפחתו בעיר ימים, תקנתי אותו וציינתי שזו נתניה. הוא חזר והדגיש שזו עיר ימים ויש כביש גדול שמפריד בין נתניה ובין עיר ימים. עמדתי על שלי וטענתי שזו עדיין נתניה. הוא עשה פרצוף ושאלתי אותו למה לעבור לשם. הוא ענה בגלל הבניין היפה שתכנן האדריכל אילן פיבקו, בגלל הנוף לים, בגלל המחיר הנמוך יחסית לדירה בתל אביב, ובגלל שהילד יכול לרדת מהבית וללכת ישר לים בלי לחצות כביש.

לא האמנתי לו בקטע של הדרך אל הים. אז ביום שישי ארזתי את שאול ונסענו לראות מה זו "עיר ימים".

ועל כך ברשימה זו.

.

מגדלים

.

סיבוב בכנסיית יוחנן המטביל במילאנו בתכנון ג'ובאני מוציו

סקרן אותי לראות עבודות אחרות של האדריכל ג'ובאני מוציו (1982-1893) שתכנן בנצרת את כנסיית הבשורה. באחד הפרברים של מילאנו, העיר בה קיימות מרבית עבודותיו של מוציו, שוכנת כנסייה המשמשת גם כמרכז קהילתי – Chiesa di San Giovanni Battista alla Creta.

דמיון גדול קיים בין הכנסייה במילאנו ובין כנסיית הבשורה (עליה כתבתי כאן) aאותה תכנן כמעט במקביל בסוף שנות ה-50. בשונה מהכנסייה האחרת שתכנן ב-1932 במילאנו – סנטה מריה אנונציטה (עליה כתבתי כאן ומומלץ לבקר בה בפעם הבאה שתקפצו לעיר), כאן אפשר למצוא את הדגש  שנתן לשילוב אמנות באדריכלות, גם באמצעות שילוב אמנים וגם באמצעות טיפול בחזית, בריצוף ובפתחי החלונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פתאום זה קרה

.

סיבוב בכנסיית הבשורה בנצרת

אחד המקומות העלובים היא העיר שאמורה היתה להיות מוקד תיירות מרכזי בישראל. כנסיית הבשורה שהיא ככל הנראה שיאה של נצרת, אותה תכנן האדריכל ג'ובאני מוציו (1982-1893), היא בניין ענק שנדחף בין בניינים אחרים. הממדים והעיצוב שלו חסרי קשר למקום ולסביבה ומייצגים משבר תכנוני שמרני בעולם הכנסייה. יחד עם זאת, הגודל, הטיפול בתאורה, עבודת הבטון ושילוב האמנות באדריכלות הופכים אותה ליעד מרתק לביקור.

לא הנוצרים שמעבר לים ולא היהודים באים לבקר כאן בהמוניהם, כל אחד עם סיבותיו שלו. עליבותה של נצרת לא נובעת רק בגלל חולשת תושביה ומנהיגיה, אלא בעיקר בגלל אותם שרי תיירות וראשי ממשלה שהזניחו וממשיכים להזניח את ענף התיירות בכלל ואת נצרת בפרט.

ועל כך ברשימה זו.

.

שושן צחור עלק

.

סיבוב באתר כפר נחום שעל גדת הכנרת

יצירה ברוטליסטית ייחודית נמצאת בחוף הצפוני של הכנרת. עם חנוכת המבנה המכסה על בית פטרוס בכפר נחום ב-1990 בתכנון האדריכל אילדו אווטה (Ildo Avetta, 2011-1916), פורסם בכתב העת "בניין ודיור" מאמר על חזרתו של הבטון. מאמר מהסוג הזה חוזר ומופיע כל כמה שנים, אבל למעשה מאז הופעת הבטון המזוין, חומר זול ונוח לבנייה, הוא לא שקע או נעלם. הוא תמיד נשאר איתנו.

גישה שונה מהמקובל במחוזותינו הביא לכאן אווטה, כזו המשופעת באמנות, סימבולית ופיגורטיבית, אולי יתר על המידה. המקרה הזה מזכיר גם את המקרה של כנסיית הבשורה בנצרת – את שתיהן תכננו אדריכלים איטלקים, שתיהן נבנו על וביחס לאתרי עתיקות ואת שתיהן ביצעה חברת "סולל בונה".

ועל כך ברשימה זו.

.

את הרע צריך לראות כדי להלחם בו

.

סיבוב באתר שייח' בוריכ ליד עתלית

צמוד לכביש ת"א-חיפה, ממש ליד עתלית, מסתתר מבנה עתיק ולידו חורבות. חשבתי שמדובר בכפר פלסטיני שנחרב במלחמת העצמאות, אבל מתברר שהיתה כאן התיישבות ארעית בדואית או ארמנית שלא הצלחתי לגלות מאיפה היא באה ולאן או מתי היא הלכה.

באתר יש מחצבות עתיקות, מבנים מתפוררים, קברים משנות ה-60 וה-70 וגם מבנה עם כיפה ומחראב מטופח במיוחד שמשקיף על כביש 2. אז אם סיימתם לבקר במקומות עליהם כתבתי ברשימה הקודמת על עתלית, אז כדאי להמשיך לכאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

נכבה

.

סיבוב במרכז הספורט ובאמפיתיאטרון האוניברסיטאי בגבעת רם

ברגע שהאדריכל שמואל מסטצ'קין קיבל את ההזדמנות לתכנן מחוץ למסגרת הקיבוצית, שם היה רגיל לתכנן, התגלה בו משהו אחר. לכאורה התגלה צד יצירתי ונועז, אך כשבוחנים את התוצאה לעומקה, אולי פשוט מדובר בשחרור. מסטצ'קין שהיה אדריכל בכיר במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, תכנן חדרי אוכל, לולי תרנגולות, בתי ספר, בתי מגורים, בתי ילדים – התוצאה היתה מאופקת ולרוב שבלונית. אבל ברגע שהנהגת התנועה לא עקבה אחרי מעשיו, הרסן השתחרר. כך היה בבית היוצר בים המלח, כך היה גם באולם ההתעמלות בסמינר הקיבוצים וכך גם ארע במבנים שתכנן בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

בשונה מאדריכלים אחרים בתנועה הקיבוצית, למסטצ'קין (2004-1908) היו שני פרטים ביוגרפים ייחודיים: הוא היה בוגר הבאוהאוס והיה גם תושב תל אביב. אולי שני מרכיבים אלה הם שאפשרו לו להימנע מלהתקבע.

בגבעת רם תכנן מסטצ'קין ארבעה מבנים: אמפיתיאטרון (1958), מרכז הסטודנט (1962), אולם ספורט (1966) ובריכת שחייה (1968). אלה מבנים ייחודים בנוף הקמפוס שראוי להתעכב עליהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקום לדאגה

.

סיבוב בטיילת גגות השווקים הנטושה ובעוד כמה מקומות מעניינים

"הרפתקה אדריכלית" כך כונתה טיילת גגות השווקים שתוכננה לתת מענה לשטח ציבורי פתוח לתושבי העיר העתיקה. את הפרויקט תכננו במשותף האדריכלים נחמיה ביקסון ויואל בר דור. השאיפה של האדריכלים היתה לנצל את גגות הבתים והשווקים העתיקים ליצירת קשר וגשר בין הרובעים השונים (היהודי, הנוצרי והמוסלמי) ולשלב בהם עצי צל, פרחים עונתיים, ספסלי ישיבה, תאורה דקורטיבית ומתקני משחק – אלמנטים שנדיר למצוא בסביבת העיר שבין החומות. השאיפה הזו של האדריכלים ירדה מלמעלה למטה, וכשהגיע אל המציאות היא הוחרבה תוך זמן קצר. כיום, 30 שנה לאחר מכן, אין זכר לכל הפיתוח שהיה.

את הסיבוב הזה עשיתי לפני שנה ובגלל פרט קטן (לא הצלחתי למצוא את השיחה שערכתי עם האדריכלים) לא פרסמתי אותו. לא הרבה השתנה, העירייה לא מנסה להמשיך ולפתח. בינתיים הספקתי לראיין את האדריכל משה ספדיה בדירתו ברובע ויש לו שפע של תלונות על מה שמתנהל כאן. חוץ מטיילת הגגות יש עוד כמה מקומות שהסתובבתי בהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבט על חלק מגגות השווקים וברקע כיפת הסלע והר הזיתים (צולם מההוספיס הלותרני)

.