סיפורו של חדר האוכל בקיבוץ געתון שונה מכל שאר חדרי האוכל. התמזל מזלו ולאחר הפרטת ענף המזון וסגירתו של חדר האוכל ניתנה לו הזדמנות שנייה כשרמי באר, הכוראוגרף ומנהל להקת המחול הקיבוצית, החליט להמשיך ולפתח את כפר המחול שפועל בקיבוץ מאז 1970. באר החליט להסב את חדר האוכל והמטבח לאולמות מחול. לביצוע העבודה הוזמן המתכנן המקורי של חדר האוכל – האדריכל מנחם באר, כשתחת ידיו קיבל הבניין פרשנות חדשה. בעוד שבקיבוצים אחרים חדר האוכל הסגור נותר מצבה לאורח-חיים שחלף והפך לפצע פתוח בלב הקהילה, כאן ניתנה לבאר הזדמנות לשמור על יצירתו וגם לשתף פעולה עם בנו.
כיום הבניין שוקק חיים, עד שמוקי צור, שערך לאחרונה את הספר המסכם את פועלו של באר, כינה אותו "חדר האוכל המרקד". בזמן הביקור הראשון שלי בגעתון היה יום בחירות ובאולם המועדון שבקומת הקרקע עמדה קלפי והחברים הצביעו. למעלה התאמנו כמה רקדניות. בביקור השני כבר הייתי עסוק עם באר בצילומי סרט קצר והמוסיקה שליוותה את תרגילי הריקוד רק הפריעה לנו בהקלטה.
שילוב בין מימוש החזון השיתופי ששקע ובין עולם המחול, תוך שמירה על צביונו המקורי של הבניין הכולל בתוכו שפע של עבודות אמנות שיצר שמואל כץ, הופכים את הבניין לאחד מחדרי האוכל הייחודיים בין כל 270 הקיבוצים שהוקמו בארץ.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
בגלל העבודה על התערוכה שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן יצא לי לבקר בחדר האוכל הזה פעמיים, פעם אחת היתה ביום הבחירות לכנסת ופעם שנייה במסגרת הכנת סרט קצר שיצרתי לצורך התערוכה. תחילה צלמנו את באר במועדון שם ראיינתי אותו, אחר כך עלינו לאולם המחול וצלמנו שני רקדנים שהסכימו לחזור ולרקוד חמש או שש פעמים קטע מחול שהשתמשנו בו לסרט. כשסיימנו עם הרקדנים, מנחם שלף את הכינור שאביו קנה לו עוד בהונגריה, וניגן באולם הגדול והריק, כשקיר האמנות שיצרו יחד שמוליק כץ ומשה סעידי מתנוסס מאחוריו.
בסוף שי (הצלם, הסאונדמן והעורך) נשאר לצלם את הבניין ואני הלכתי עם באר למשרדו. זה היה פספוס שלא צלמנו אותו גם במשרד, אבל היות והיינו צריכים להספיק גם לצלם באותו יום את יובל דניאלי במועדון של קיבוץ המעפיל, נאלצנו לוותר.
הנה הסרט הקצר:
.
★★
★
זהו חדר האוכל הרביעי של הקיבוץ. חדר האוכל הראשון היה צריף עץ שנשרף. אחריו הוקם צריף שוודי שלאחר כמה שנים הוחלף במבנה שתכנן האדריכל אברהם ארליק. חדר האוכל שתכנן ארליק היה קטן מידי לחברים ודרש בכל ארוחה לקיים כמה משמרות שבאו זו אחר זו כדי שכל החברים יוכלו לאכול. ב-1968 נכנסו החברים לחדר האוכל החדש שתכנן האדריכל מנחם באר, חבר געתון, וחדר האוכל הישן הוסב לספרייה. עם חנוכת חדר האוכל החדש כתב אחד החברים: "פעם היה לנו חדר אוכל בפחון, היום יש לנו בית מידות. פעם בשלנו על פרימוס, וכשהפרימוס שרף את הצריף בנינו חדר אוכל קטן וצנוע. אכלנו בו עד שהלך והתפרק. בנינו את בית הקיבוץ [כך כינו את חדר האוכל החדש, מ"י] – גאוות המקום ויושביו. היום יש בו קיטור וגז, בית קירור ומתקן לסודה, ריהוט חדש ומכונה לשטיפת הרצפה. הלוואי שנגיע לזמן בו יהיה צר לנו בו ונבוא להרחיב גבולותיו".
המבנה החדש שתכנן באר היה מבנה קופסתי שניצל את הטופוגרפיה הטבעית, כשבחזית המערבית הפונה למדשאה היה הבניין דו קומתי: בקומת הקרקע מבואה, מועדון ודואר ובקומה העליונה חדרי האוכל. לפי האגדה, כבר בשנות ה-60 באר ביקש ליצור אגף מעוגל, אך הסוכנות היהודית שהשתתפה במימון הבנייה סרבה לרעיון, זאת על אף שבאר טען שיש לכך תקדים – חדר האוכל בעין גדי. באר שמר את הקווים המעוגלים במגירה וההזדמנות הגיעה לבסוף כשחדר האוכל כבר היה קטן מלהכיל את החברים ועלה הצורך להרחיב את הבניין הקיים.
ב-1985 נחנך האגף החדש, שבשונה מהאגף הראשון, התאפיין הפעם בתכנית מעוגלת. באר המשיך את השפה העיצובית של האגף הראשון: בטון חשוף ושימוש בצורות מובהקות ולא מתחכמות. מרכיב בולט נוסף אותו בחר באר להמשיך לאורך כל העבודה על הבניין היה שיתוף הפעולה עם האמן שמואל כ"ץ, אף הוא חבר געתון. שיתוף הפעולה הניב תבליטי בטון חשוף דקורטיביים על חזיתות הבניין וכן קירות קרמיקה המעטרים את המועדון לחבר, חדר המדרגות ואת אולם האכילה המרכזי (בביצוע משה סעידי, חבר קיבוץ כפר מנחם). בקירות האמנות מופיעים מוטיבים פיגורטיביים המייצגים משפחה או סצנות מהחיים בקיבוץ (מעל הכניסה לבניין, בחדר המדרגות ובאולם האכילה) ומוטיבים מעולם החקלאות והצומח (מעקה המרפסת, דופן הרמפה ובמועדון לחבר).
מערך התנועה תוכנן כך שניתן יהיה להגיע ולהיכנס לחדר האוכל מכל כיוון. בדרך זו הודגשה מרכזיותו ונגישותו של הבניין במערך הקיבוצי הכולל. בולטת במיוחד הרמפה המלווה את הגוש המעוגל שהופכת לאחד המרכיבים הדומיננטיים בחזות הבניין, ובדומה למתח שיצר באר בבניין מועדון לחבר והספרייה בקיבוץ זיקים, גם כאן מורגש המתח בין כבדות ובין קלילות.
בשנת 2000 הפסיק חדר האוכל לפעול, אך תוך זמן קצר העלה רמי באר, כוראוגרף ומנהל להקת המחול הקיבוצית, רעיון להסב את חדר האוכל לאולמות מחול. הוא קיבל את אישור הקיבוץ, השיג תקציב והזמין את האדריכל המקורי של חדר האוכל ובמקרה גם אבא שלו, שיתכנן את השינויים. אפילו המטבח הוסב לאולם מחול. גם חדר האוכל הישן הוסב בחלקו לאולם מחול, ואכן חדרי האוכל כאן, כפי שציין מוקי צור, הם חדרי אוכל מרקדים.
.
האדריכל מנחם באר זכה ופרסם לאחרונה את הספר "אבני דרך, אבני מקום" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי. הספר מציג עבודות שתכנן במשך חמישים שנה ובעקבותיו אצרתי את התערוכה במוזיאון, שתחזור ותוצג בעוד חודשיים בגלריה בבית האדריכל ביפו. באר יליד הונגריה, 1925, ממייסדי קיבוץ געתון, בוגר הטכניון והיה מבכירי אדריכלי התנועה הקיבוצית. היום הוא ממשיך ומתכנן בתים בשכונת ההרחבה בגעתון. בין השאר כתבתי פה על חדרי האוכל שתכנן בקיבוצים יחיעם, זיקים, בית זרע, עמיר, שניר, וכן על קני השומר הצעיר ברחבי הארץ. כאן פרסמתי מאמר קצר על באר בקיבוץ.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
שיחה עם אתי לביא (92), ילידת הונגריה, חברת געתון מהגרעין המייסד שעבדה לאורך שנים ארוכות בחדרי האוכל בקיבוץ ואף ניהלה אותם:
איך זה לחיות בקיבוץ?
"אני אהבתי את חיי הקיבוץ, תמיד אמרתי את זה ולא רק היום. אחרים קיללו כל הזמן. אני אני עוצמת את העיניים ומנסה לחזור חזרה, אחרי המחנות באירופה, אחרי המחנה בקפריסין, אחרי מלחמת השחרור, יש לי עבר אורך שאני כבר לא זוכרת.
איך היו השנים המוקדמות בחדר האוכל?
"קראנו למבנה חדר אוכל למרות שהיה בו גם מטבח ומחסן, כי רוב המבנה היה אזור אכילה והמטבח לעומתו היה אזור קטן יחסית. חדר האוכל הישן היה קטן ורעוע וקשה היה לעבוד בו אבל מאד אהבתי את העבודה. בחדר האוכל אהבתי לעבוד לא בגלל התנאים אלא בגלל האנשים. תמיד אהבתי לעבוד עם בני אדם. באותן שנים היינו מעוטי יכולת. הכל היה בעיוני אבל אז לא הרגשנו את העוני, הרגשנו שעכשיו אין אבל שפעם יהיה.
בשלת?
"אף פעם לא בישלתי אלא הייתי במיוחד בניקיון. מי ניקה את חדר האוכל? הצוענים? העולים החדשים? לא… אנחנו היינו צריכים לנקות ואני אהבתי לנקות, אהבתי את הסבון ואת המים. אצלנו הבחורות ההונגריות הביאו את כשרון הבישול מהבית, אבל אני לא כי כבר בגיל 13 וחצי הייתי ספרית והבישול באופן מוחלט לא עניין אותי. אני רק ניקיתי וסדרתי. דאגתי שהכוסות יעמדו במקום ולכל אחד תהיה מפית, ואם לא היו מפיות אז חתכנו ניירות שיהיו על השולחן. כל אורחת צהריים נפתחה במרק. היה מרק עגבניות, מרק שעועית, מרק אפונה, מרק עדשים, מרק תפוחי אדמה ובשישי בערב היה מרק עוף ואם נשאר אז הוא היה מוגש גם בשבת. בארוחה בשבת בצהריים היה צ'ולנט. אנחנו מאד אוהבי צ'ולנט, זו היתה מנה הכרחית. תמיד אמרו שארוחת הצהריים בגעתון מאד טעימה אבל תמיד היתה גם ביקורת עצומה וקטלנית. אני אף פעם לא בשלתי כי לא אהבתי את הביקורת. השיחה הכללית היתה שהיו אוכלים ומתלוננים. וכששאלתי אם היה כל כך לא טעים אז למה סיימו את הכל עד הסוף, אז היו עונים לי 'כי הייתי רעב'.
איך היה המעבר לחדר האוכל החדש?
"כשנכנסנו לחדר האוכל הגדול אני זוכרת את שמחת החברים כי מאז אכלנו רק בלא יותר משתי משמרות. אז גם התחילו הבחורים לעבוד במטבח והיו גם מבשלים. הייתי בין הראשונים שניקו את חדר האוכל החדש ואז גם הייתי אחראית מחסן, ומי שהיה אחראי מחסן היה מנהל חדר האוכל.
מה היה מעמד חדר האוכל בקיבוץ?
"חדר האוכל היה תמיד מרכז החיים החברתי כי האוכל מאד חשוב לבני אדם ועם היתה חסרה כפית קטנה אז היו מוכנים לכתוב על זה מאמר בעיתון של געתון. היו אנשים שישבתי איתם כל ערב והם ישבו איתי ונכנסנו לחיים של כל אחד וזו היתה פגיעה עם מישהו לא היה בא לאכול. לאנשים היו רועדות הידיים והם פחדו לא לבוא לארוחה.
למה סגרו את חדר האוכל?
"קבלנו דירות עם מטבחון ואחר כך קבלנו גם מקררים קטנים ואז היה לי סידור לבישול. התחלנו להיות עשירים, קבלנו את כל אותם דברים פרטיים, כי עד אז לא היה לנו אפילו ארון לשים צלחות או כפיות. אז התחלנו לבשל בבית את הארוחות. זה היה נורא כי החברתיות נפגמה ואז כבר התבלבל הכל. זאת היתה מכה. אני לא אומרת שלא אהבתי לאכול בבית, אלא שאהבתי את הפגישה בחדר האוכל, את החיים החברתיים, אהבנו להיפגש אחד עם השני.
מה דעתך על כך שהפכו את חדר האוכל לאולמות מחול?
"נהדר שזה אולמות מחול ולא מחסן. אני קרובה למחול וזה מאד משמח אותי ואני גם שמחה שהמחול התפתח. הייתי הרקדנית הראשונה בקיבוץ, את יהודית ארנון [חברת געתון עד פטירתה ב-2013, מייסדת להקת המחולה קיבוצית וכלת פרס ישראל למחול, מ"י] הכרתי עוד כשהיינו בנות 12 בתנועת השומר הצעיר בנובזנקי, היום בדרום סלובקיה אבל אז חלק מהונגריה.
את עדיין מבקרת בחדר האוכל לראות שם מחול?
"שנים הייתי קשורה ויהודית היתה מזמינה אותי, אבל עכשיו אני יותר מידי זקנה".
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
. . .
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★
תודה למנחם באר, ארכיון געתון, סילביה גלייברמן, ניצן רודין ואתי לביא, מוקי צור, יובל דניאלי, נעמי מורג, ארכיון יד טבנקין, ספריית רמת אפעל
★
חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:
.
געש (מנחם באר)
גזית (חיליק ערד)
חוקוק (שלי ניסים)
רביבים (שלי ניסים)
החותרים (שלי ניסים)
רשפים (מנחם באר)
שפיים (עירא אפרתי)
שלוחות (לאון שרמן)
ברקאי (אברהם ארליק)
ניר אליהו (שמשון הלר)
דברת (מרדכי זברודסקי)
משמרות (יעקב מטריקין)
גלעד (ארנונה אקסלרוד)
ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)
כפר המכבי (שלמה גלעד)
בית ניר (שמואל מסטצ'קין)
יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)
עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)
שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)
כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)
עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)
גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)
חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)
מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)
נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)
גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)
גבע (אריה שרון, אמנון לוי)
כרמיה (שמואל מסטצ'קין)
גלגל (נעמי יודקובסקי)
יקום (שמואל מסטצ'קין)
נגבה (שמואל מסטצ'קין)
דורות (מרדכי זברודסקי)
בית גוברין (אמנון לוי)
געתון (מנחם באר)
שניר (מנחם באר)
גת (מנחם באר)
אלונים (שלמה גלעד)
ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)
בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)
צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)
שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)
אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)
הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)
גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)
מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)
אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)
משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)
בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)
מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)
כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)
גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)
עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)
שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)
ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)
הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)
כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)
מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)
משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)
סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)
ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)
גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)
יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)
כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)
יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)
נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)
גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)
עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)
צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)
שובל (שמואל מסטצ'קין)
נצר סרני (שמשון הלר)
כפר בלום (פרדי כהנא)
זיקים (מנחם באר)
כברי (חנן הברון)
מבוא גולן (חנן הברון)
יד חנה (ישראל גודוביץ)
נחשונים (אברהם ארליק)
גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)
מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)
שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)
תל יוסף (לאופולד קרקואר)
כרם שלום (ישראל גודוביץ)
עין גדי (שמואל מסטצ'קין)
חפץ חיים (מיכאל קראוס)
בארות יצחק (לא ידוע)
נען (שלמה גלעד)
בחן (לא ידוע)
גונן (דוד בסט)
גינוסר (חנן הברון)
מזרע (אפשטיין ובניו)
גבעת ברנר (רוברט בנט)
רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)
גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)
★
תגובות
אני רוצה שלקראת הבחירות הבאות נקים מפלגה עם מוקי צור
נחמד שיש אזכורים לשימושי עבר של המבנים.
וואו איזה כתבה … איזה בניין …
תודה רבה על כתבה מצויינת נהנתי לקרא
יופי !
כתבה מעולה ,אני מחכה שמישהו יכתוב ככה על שמואל כץ שבעניי היה אחד האמנים הכי גדולים שהיו פה
אני חושב שהעבודה בסוף (הבחורה עם הכד ) זה סטוקו ולא פרסקו ,אבל זה ממש בקטנה
מאוד נהניתי
תודה! ברשימה החדשה שפרסמתי אתמול על קיבוץ נגבה יש רישום יפה של שמואל כץ.
תודה רבה.