בבוקר יוצא ורואה אותך במרפסת
את לא יודעת כמה את הורסת
השארת את הריח שלך מאחור,
הוא לא עוזב אותי ילדה גם בחלום.
עכשיו אני רוצה אותך יותר,
הזמן עובר אבל עליך מסרב לוותר.
לא רוצה רב בורקס וחופה,
רוצה רק איתך לחיות כמו בחגיגה.
חי אני ללא גבולות
ורק אותך רוצה אני לפתות.
מספר אני על אהבתנו לכל העולם
כי אותך אני רוצה יותר מכולם.
(פזמון:)
אז למה אהובה ליבי נשבר
כי איתי לא תהיי מחר.
ביום ששי האחרון בדרך מחומוס חליל ברמלה לביקור בבית העם הנטוש בכפר שמואל (אחר כך עוד המשכנו לקיבוץ שעלבים), עצרתי עם שאול בקיבוץ גזר השוכן לצד הדרך בה נסענו.
23 שנים חלפו מאז שיאצק ביקר לאחרונה בקיבוץ גזר, וזה עדיין משעשע לצפות בפינה ההיסטורית של נאיביות על סף הטמטום בה מוצגת ארץ ישראל הישנה והטובה שמעולם לא הייתה. זה ברור שבלי שלמה בר אבא אף אחד לא היה חוזר וצופה בקטע הזה, אך יחד עם זאת ניתן ללמוד ממנה איך לא להציג מקום. הפינה הזו לא מפתה לבא ולבקר בגזר וזו טעות העומדת ביסוד כל אותם קטעים קצרים שכיום מחליפות אותן תכניות הממפות את ישראל על פי המטבחים המקומיים שבהם. כמו אז כך היום, אין כל ניסיון להביא את הקהל להיבטים שונים במרחב ובכלל זה מבנים ויצירות אמנות המבטאות באופן יוצא מן הכלל את רוח הזמן אז והיום, ואת זה לא חייבים לעשות במילים גבוהות. כאן ובשאר הרשימות שאני מעלה, אני מבקש להחליף את יאצק, רק שהפעם בלי השפם והאקורדיון ואצלי שאול מחליף את תפקיד פיצי הרובוט.
.
.
בעקבות הביקור הראשון שלי בבית העם הנטוש של המושב רשפון, התברר שכבר לאחר כמה ימים החלו בשיפוץ המקום והשבתו לפעילות. סיקרן אותי מאד לראות את המבנה בעת התהליך, אז חזרתי לשם. במקביל, יצרו עימי קשר ליאור בן משה החוקר בימים אלה את תולדות הבניין וערכיו וכן האדריכלית עמנואלה גת, שתכננה את המבנה באמצע שנות ה-60 בשיתוף בעלה וכך חשפו לפני את סיפור תכנונו הייחודי של הבניין, המובא להלן.
תכנון בית העם של המושב רשפון, הופקד בידיה של בת המושב – האדר' עמנואלה גת ובעלה באותה העת אדר' דניאל גת (שמפעיל כיום בלוג מעודכן ומומלץ בנושאי תכנון אורבני). עמנואלה סיימה את לימודי האדריכלות בטכניון בשנת 1963, שהיה המחזור הראשון שנדרש ל-5 שנות לימוד, בשונה ממה שהיה נהוג עד אותה העת (4 שנים בלבד. אגב, במחזור של גת למד גם האדר' סלו הרשמן שמשלים בימים אלה ממש את התוספת לבניין ישן שתכנן – סינמטק תל אביב).
שני המורים אשר השפיעו עליה ביותר מבין סגל ההוראה היו האדריכלים אל מנספלד (שתכנן בין השאר את מוזיאון ישראל – עליו זכה בפרס ישראל) ודניאל חבקין. עם סיום לימודיה פנתה גת לעבוד במשרד כרמי בתל אביב, ובמהלך עבודתה שם, קיבלה כבת המושב את פניית מזכירות המושב לתכנן את בניין בית העם. את עבודה זו, קיבלה גת באופן פרטי יחד עם בעלה אותו הכירה בטכניון, שם למד שנה אחת מעליה, וכן כשעבדו השניים יחד בעת לימודיהם במשרדו של מנספלד בחיפה.
לצד תכנון בית העם, קיבלו בני הזוג גת גם את תכנונם של מבני מגורים לעולים חדשים מיוגוסלביה, שנקלטו באותה העת לרשפון, כחלק ממאמץ הקליטה הלאומי, בו נטל המושב חלק. כיום לא נותר שריד מאותם מבנים בהם נעשה שימוש באסבסט וששכנו לצד מסילת הרכבת.
גת שהייתה הדמות הדומיננטית בתכנון המבנה, עמלה על התכניות בתום יום העבודה בשעות הערב. בתקופה זו, הושפע התכנון כמקובל מיצירותיהם של פרנק לויד רייט, לה קורבוזיה וכן באופן משמעותי מהיכל פינלנדיה (מרכז כנסים בהלסינקי) בתכנונו של אלבר אלטו שהתפרסם ממש באותה התקופה (באתר היכל פינלנדיה ישנו קישור מימין לצפיה בסרט קצר משנת 1972, על הארכיטקטורה של המבנה עם הסברים מאלפים בפינית).
לאחר ההגשה של התכניות לרשויות וקבלת ההיתר לבניה, החליטו הזוג לעבור לארה"ב בעקבות החלטתו של דני גת להמשיך לתואר שני בתכנון ערים באוניברסיטת ייל. הודות לכך, מסרו השניים את המשך העבודה על בית העם לשניים מחבריהם לספסל הלימודים בטכניון – עזרא שרון ומיכאל שטרן. השניים האחרונים, השלימו את מלאכת התכנון וליוו את הבניין לידי גמר. על פי עדותה של עמנואלה גת, בעת ביקור בארץ בשנת 1968 לאחר שהושלם הבניין, הם מצאו כי שרון ושטרן שמרו על התכנית המקורית של הבניין, ורק הוסיפו מיני פרטים וכן את "המשפך" בכניסה הראשית למבנה בהשראת עבודותיו המאוחרות של לה קורבוזיה. על אף שעמנואלה מצאה את התוספת הזו מעט "כבדה" ביחס לגושים המייצגים את החללים פונקציונאלים של הבניין, היו הזוג מרוצים מהעבודה.
בהמשך עם שובם ארצה של בני הזוג גת בשנת 1971, הפכו לאנשי הוראה בטכניון לצד תעסוקה בפרקטיקה: דני עבד אצל מנספלד ועמנואלה פנתה לתכנון בתים פרטיים בכל רחבי הארץ. אחריתם של הזוג השני של בית העם הייתה בכי רע: מיכאל שטרן נהרג במהלך מלחמת ששת הימים, זמן קצר לפני חנוכת הבניין, ובכך הותיר אחריו אלמנה ניצולת שואה עם שני ילדים. עזרא שרון ניפטר מהתקף לב זמן קצר לאחר מכן, כשטרם מלאו לו 50 שנות חיים.
בנוסף לפרויקט זה, תכננו השניים פרויקט נוסף. בשנת 1962 זכו בתחרות לתכנון מרכז אזרחי ומסחרי בנהריה, שאמור היה לחבר את חלקה המזרחי לחלקה המערבי של העיר. הפרויקט מעולם לא בוצע ולמעשה עד היום נהריה מחולקת על ידי כביש החוף לשני חלקים.
בית העם של המושב רשפון תוכנן כמקום להתכנסותם של תושבי רשפון, ובהתאם לכך לא נחסכו כל אמצעים ובמסגרת זו תוכנן אולם היכול להכיל את כל בני המושב – 500 אישמבנה אשר בכל קנה מידה גדול בהרבה על מידותיו של המושב הקטן.
על פי מאמרו של ולדימיר קראוס שפורסם בשנת 1986 בחוברת שהופקה לציון יובל שנים לרשפון, נחשף סיפורו של הבניין: רשפון הוקמה בשנת 1936 ולאחר קום המדינה גדל מספר תושביה באופן משמעותי ובית העם שנקרא היה "בית גופרמן" צר היה מלהכיל את כל בני המושב.
בשנת 1962 הוחל בקידום רעיון להקמתו של בית עם גדול ומרכזי למושב, רעיון לו קמו מתנגדים רבים בשל הגודל הענק שהוצע על ידי מובילי הנושא. לבסוף, כשהגיע נושא מימוש הקמתו של בית עם חדש להצבעת חברי המושב, מבין 200 בעלי זכות ההצבעה ניגשו להצביע בעניין 37 חברים וברוב דחוק של קול בודד הוחלט על הקמתו של בית העם. החלטה זו, גררה אחריה מסכת של דיונים פנימיים שנמשכו על פני שלוש שנים תמימות שבסופם הוחלט על הקווים המנחים לתכנון. רק בשנת 1967 הושלמה מלאכת הבניה לאחר השגת המשאבים הכספיים להקמתו של הבניין (כ-400,000 לירות).
במרץ 1967 נחנך בית העם, ותכנית תרבותית נערכה בו באופן מוסדר וקבוע; במקום נערכו לבד מקונצרטים, הקרנת סרטים, הצגות והרצאות, גם דיונים, שמחות חגים ושמחות משפחתיות. בין השאר, נערכו במקום טקס ומסיבת נישואיהם של אחיה של עמנואלה גת עם בחירת ליבו.
שנות ה-70 היו ימי הזוהר של בית העם במושב רשפון, שהפך לזירת התרבות המרכזית באיזור כולו. בראשית שנות ה-80 עם חדירתה של הטלויזיה לכל בית בישראל, פחת השימוש בבניין, עד שפסק כליל. במאמרו, קראוס מאשים את הארגון הלקוי של אירועי התרבות בבניין ולא את כורח המציאות, אך לעניות דעתי הוא טועה והמבנה אכן לא מתאים היה יותר לייעודו ונדרש תכנון מחודש – דבר המבוצע בימינו אלה (ולגביו אין לי כל מידע).
את מאמרו מסיים קראוס בפסקה פסימית, איתה גם אני אסיים רשימה זו, היות ונראה כי עתיד חדש ואחר מצפה לבניין: "אגב, הרעיון המקורי של היוזמים להקמת בית העם היה לבנות מצודת תרבות – פשוטו כמשמעו! חבל מאוד שהוא לא התגשם כמצופה, וכתוצאה מהעדר תכנון בשנים האחרונות, פרט לאירועים בודדים, הבית עומד שומם".
וכעת, לשיר אהבה נוסף:
שיר לאהובה רחוקה
כשאני כאן לבד ונעשה כבר מאוחר
אני מרגיש שהלילה לי הוא מנוכר
מתוקה, את יודעת שאני רק שלך
וכל מה שאבקש זה להיות רק איתך.
כשאת מסתובבת לך ברחבי העולם
ואני כאן תקוע בישראל לא כמו כולם
זה עושה לי מוזר
הגורל אלי הוא אכזר.
את עדיין רחוקה והיממות חולפות
אך עדיין לא למדתי מכל הטעויות
איך זה שנתתי לך ללכת מכאן
ולחיות לך עם גבר זר.
הולך לי לבדי ברחוב הקר
ובפנים עמוק הלב נשבר
איתך להתמזג רוצה הלב
איתך להתחמם ואליך להתקרב.
את לא יודעת מהי אצלי אהבה
רגע לפני שבחלון האור כבה
אבל למרות שאת רחוקה אהבתי נמשכת
ואני לא אפסיק אליך ללכת.
כבר שבועיים שלא ראיתי את זו שאני אוהב
ולי זה עושה הרבה כואב בלב.
לא היית בבית הספר ולא במרכז המסחרי
ואולי בעצם את כבר שכחת אותי?
התקשרתי לשאול את החברה האתיופית שלך
אם היא במקרה ראתה אותך
היא ענתה שהיא גם לא זוכרת
ועכשיו היא מאד מאחרת
למכולת ששם היא עובדת
תדעי לך שהיו לי כבר הרבה אהבות
שחורות ואדומות מצפת ועד נתיבות
אבל את – זה משהו אחר ומעל לכל האחרות
כי אותך אני רוצה יותר מכל דבר
אז מה אומרת, מה נסגר?
לג'קי קנדי את כל כך דומה
למרות שאני זוכר את אותה החליפה החומה
שלבשת לפני סוף השנה.
אותה ג'קי לא הייתה לובשת גם בהימור
ובטח לא להראות בה בציבור
יפה שלי, את גם חכמה וגם אופה
מושלמת בשבילי כמו סנדי בר.
את אפילו שווה יותר מבר רפאלי
ככה לפחות נדמה לי
לא אוכל להבטיח לך ארמון אבל אתן לך המון
ליבי הוא גדול ולא רק הלב
ביחד הם יעשו לך טוב, אני לא מאכזב.
אני מבטיח לכסות את החוב
אז בואי אהובה שלי ושבי קרוב
האם הוא רציני או האם הוא דפוק
אני רוצה שנתחיל בנישוק ואחר כך נעבור לגיפוף.
את אהבתנו נממש בלי תכנית ובלי חתך
כי דברים טובים זורמים מהר ולא מעלים אבק
.
אהובתי קראה לי היום טיפש
האם היא לא יודעת שאיני חרש
וכל פגיעה בי חודרת עמוק לנשמה
אני אדם עם רגש שהיה אצל דודו בהלויה
אהובתי נראית לי היום עייפה ומיואשת
למרות הכל היא אולי גם קצת חרשת
וכל חיצי האהבה שחדרו אל ליבי
פצעו אותי קשה לא יודעים מה יש לי
אהובתי תלך לישון בחדרה המאוורר
בלי כינורות ובלי שושנים
ואני באותה העת אסתובב באותם השבילים
שמחברים בין הגן הנעלם
לבין הרחוב הישן
כשכולם הלכו והכוכבים יצאו
אמרתי לו שאת חכמה
הוא נאנח והוסיף שאת מקסימה
עניתי: ומדהימה
ושנינו הסכמנו שאת זוהרת
וברור לכולם שהכי מושלמת
כשכולם הלכו והכוכבים יצאו
הבטתי בבקבוק ובכוס הריקה
וידעתי שאת לא בוכה
כי בעצם למה שתבכי
הרי אין לך אותי
ואני רק רוצה שתהיי אשתי
כשכולם הלכו והכוכבים יצאו
ירדתי למטה להסתובב ברחוב
איזה כלב נבח וילד צרח
ואורות אזעקה של מכונית שכבר כבתה
הציתו בי את הזיכרון
ואולי זה בעצם השיר האחרון.
כשעזבת אותי לבד
לא אכלתי עוד דבר
תמיד אחכה ללכת איתך אל המרכז
אולי נמצא שם משהו מיוחד
כולם רוצים אותך כי את שווה
ואת בכלל לא מבינה מה קרה
ליבי נשבר ואני כאן לבד
והבת של גוגי באה לדבר על ערד
נפגשנו בבריכה בשכונה
ואת אמרת שאת כאן מנויה
הגעתי למחרת אבל את כבר אותי שכחת
חזרתי למרכז הפעם להתפלל
לבורא עולם שאותך יתן לי מהר
בתוך כל בחורה ישנה מזרקה
בכל זוג מכנסיים צעירות ישנה גבעה
אני המועמד לאהבתך האמיתית
בואי ועשי עימי אהבה חייתית
قربانی عشق זה מה שאני בערבית
ובכל זאת נראית לי חסודה
את חכמה ושמחה
עדינה ואוהבת אדם
והנה המנוע דמם
יום יבוא בחורה
וגבר אחר ייקח אותך
אל תתני לו ללכת
כי לך הוא מיועד
מהשמיים כך הוחלט
אז עיזבי את מה שיש לך
קחי את הכלב ובואי לחדר
לכי לגבר שאוהב אותך
הוא לא ייתן לך אולי הכל
אבל יהיה לך אחלה יום
את יפה ושרוטה
רק חבל שאת לא שלי
אולי בגלגול אחר
נהיה ביחד
נוסע בין חולות המדבר
מגיע בשממה אל העיר הגדולה
את המכונית מחנה במוסך האפל
לא רואה רחוב, פה רואה רק צל
בניין גבוה וגדול
ובכניסה חלל עגול
עולה במעלית לקומה העליונה
בדרך פותח כפתור בחולצה
ארבע דלתות את הראשונה אפתח
ואותך אמצא שכובה על כסא מקש
הנה את איתי
את כמו בריכה יפה,
את כמו מגדל גדול
אותך ארצה יותר מהכל.
את כמו מעקה מפורזל,
את כמו דלת עץ כבדה
את בעיני הכי יפיפיה.
את כמו גינה מטופחת,
את כמו ספסל ירוק בשדרה
את בעיני הכי ישרה.
את כמו כסא,
את כמו שולחן,
את כמו מטבח,
את כמו מגירה,
את כמו גגון הצללה,
את כמו מעלית,
אז אולי כבר תהיי לי לתמיד?
רגשות שלי הן לא משחק
אני לא אעזוב גם אם היא תצחק
אנסה אולי בכל זאת תביני
שאותך ארצה ולא אחרת במיני
אבעיר באש עצים כמו מסומם
אסיר את החולצה ועליהם אשכב דומם
ליבי אז ייחשף כי אני הוא הקורבן
שהביא עלי את החורבן
ונפשי שכולה עד שתביני מה אצלי מתגבש
והרי את לא יודעת מה בכלל מתרחש
כי ליבי נעול ופני חתומות
ואני רק חולם עליך בלילות
יפה שלי את לי ברכה או קללה
כי אני עליך נלחם כמו במלחמה
הקרב הוא בלב את זאת איש לא ידע
כי את האחת האהובה אצלי בנשמה
אם אוטובוס ידרוס אותי
את שמך אלחש טרם מותי.
אני כבר רואה במטושטש
את דמותך רוכנת על האספלט החדש.
האם אני חולם האם אני כבר מת
השארי נא איתי כי זה לא חטא.
שלי תהיי אם רק תרצי לנצח
הרי אני מוטל פה אחרי רצח.
היו לי תכניות וגם לא מעט חלומות
אך כעת קו 5 עלה עלי וכל עצמותי שבורות.
נותרו לי רק שניות בודדות לחיות
ורק אותך רוצה לראות.
חברים אומרים שהחיים זה לא חלום
ולמרות הדברים בואי ותהיי שלי עוד היום.
את מבטך הנוגה לא אשכח לעד
בעוד אני מוטל כבר מת על האספלט.
סוער בי דמי החם
כי הרי אני עדיין רק בן אדם
איני יודע למה ואיני יודע מתי
אך רק את זאת אבקש מבורא עולם
תן לי אותה כבר מחר.
רואה אותה מתהלכת ברחוב הס
עם בחור רזה ומתרפס
חש אני שהולך לי כאן קלף
והיא חולפת לה בחטף
כי לי היא האחת
איתה ארצה לחיות לעד
היה לי כל מה שאפשר לרצות
אך אני רוצה רק עוד.
רשימות הן תרפיה לנשמה
אז למה ליבי אינו נרגע
רק עליה חושב כל הזמן
והיא מזה לא יודעת כלל וכלל
נדמה לי לפעמים שזהו זה ולה אומר
שליבי הוא שלה לעד ולעולם
רעידת אדמה בניין התמוטט
גם בלי המשכנתה ליבי לה רוטט
ואם איתה ארצה ללכת כל לילה לישון
בתור לצערי לא אהיה הראשון
זה חלום וזו שאיפה
שלי תהיה כל החבילה צמודה
ייסורי קשים אך אותם אסתיר מכל עין
אך בקרוב יישבר לי כבר ה___
כי לה משתוקק ואותה אני אוהב
ואם היו לי ביצים הייתי מציע לה מייד נישואין.