סיבוב בחצר חולדה ליד הפסל והקבר של אפרים צ'יזיק

את האנדרטה ומצבת הקבר של אפרים צ'יזיק בשולי יער חולדה, המכונה גם יער הרצל, עיצבה ופיסלה באבן הפסלת המיתולוגית ולימים זוכת פרס ישראל בתיה לישנסקי, שיצרה כמה מהעבודות היותר חשובות בתולדות האמנות הישראלית. הוכחה לכך אין בעיה למצוא בערך הקצר שנכתב עליה בויקיפדיה.
 
למרות שהמטרה הייתה להפוך את דמותו של צ'יזיק למיתוס שנפל בקרב על הגנת החווה, העסק לא צלח וצ'יזיק לא נכנס לחזית ההיסטוריה של תקומת ישראל בארצו. האנדרטה הוקמה בשנת 1937, שלוש שנים לאחר חנוכת פסל האריה השואג בתל חי שהוקם כמצבה על קבר האחים של שמונת מגיני תל-חי. לעומת תל-חי, כאן טמון אדם אחד. אולי לצורך העצמת המיתוס "גייסו" את אחותו של צ'יזיק שנהרגה בחצר תל חי, ודמותה נחצבה אף היא בפסל, אך זה לא עזר והמיתוס לא תפס.
 
יש משהו שקט ואחר באנדרטה הצנועה הזו יחסית לאלה האחרות. כאן הדמויות אינן שלמות, אלא הן חלק בלתי נפרד מסלע הגיר המקומי. זה לא אנילביץ העצום, זייד על סוסתו מברונזה ואפילו לא האריה השואג והמלכותי. כאן ישנן שלוש דמויות כלואות בסלע. הפסל נגיש למישוש, מצוי בגובה העיניים וניתן להתבונן לדמויות ממש לתוך העיניים. הפסל לא בבית קברות מגודר ולא בקיבוץ מאוכלס. כאן זה אמצע יער, אין שומר, אין גדר והפסל נגיש כל היום וכל השנה. זה יופיו, ייחודו וחשיבותו.
 
 

אפרים ושרה

 

במשך שבע שנים עבדה בתיה לישנסקי על מצבת האבן הזו. היום קרוב ל-75 שנה מעת חנוכת המצבה/אנדרטה ניתן לראות בה דרכה את רוח ההקרבה והלהט שהוביל את אותם אנשים שנפלו פה במטרה להקים בית לאומי חזק ויציב. יתכן והרוח הזו הייתה רק רוח הותוכן היה חלול, כי זה לא באמת הצליח להחזיק. אמנם הוקמה מדינה לתפארת אך ברמה המקומית במהלך שנות השמונים והתשעים ולמעשה עד לא לפני זמן רב נשכח המקום, האנדרטה היתה ממש נסתרת, וניצבה מאחורי שיחים שאיש לא טרח לגזום או לטפח. אם הייתם מבקרים במקרה ביער חולדה, הייתם ניתקלים לפתע בפנים הקפואות של הדמויות שכאילו הציצו מבין השיחים, וברגע הראשון אולי הייתם חושבים שהפרעתם לאיזו אורגיה מעולם אחר. בתצלום המצוין של הצלמת פראנס לבה נדב בספרה המשותף עם האמנית דרורה דומיני "כל מקום" ( הוצאת חרגול, 2002) ניתן לראות כיצד נראת היתה המצבה באותה עת (עמ' 45).

כיום המקום מטופח ואת בית הרצל שהוקם במטרה ליצור האחזות עברית במקום, מאכלס גן אירועים. בלילות הקיץ החמים עולים כאן קולות הפלייבק של משה פרץ או קובי פרץ, שלנגינתם מרקדים ומקפצים גם שמעון פרץ וחברתו הדוגמנית מלאני פרץ. ובחושך מבצבצים ראשיהם של אפרים צ'יזיק שגופתו טמונה מתחת לסלע, אחותו ודמות נוספת כשכל אחד מהם מנסה להבין מה פה קרה. 

כל אף של אחת מהדמויות נמצא היום שבור. כשניצבתי למרגלות הפסל, כשממזרח וממערב במרחק של כמה מטרים בודדים שוכנים שני קיבוצים חשבתי האם הדבר בוצע על ידי כמה צעירים מאותם קיבוצים סמוכים, שהגיעו להשתכר על הקבר לאור ירח מלא. למזלנו בקיבוצים בסביבה עשו קופה יפה הודות להרחבתם, כך שלמזלנו הם לא טרחו לחפור בקבר ולחפש זהב כפי שנהוג לעשות כאן. משהו הסתפק בשבירת האף לכל אחת משלושת הדמויות. כפי שנהוג היה בתקופות קדומות מי שגר קרוב – הוא האחראי.

 

02 – מבט כללי

  

 

 

03 – שלט בכניסה לאתר
 
 

 

04 – מבט אחורי על המצבה

 

05

 

06

 

07

 

08

 

09

 

010

 

011
012

 

013

 

ט
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: