Monthly Archives: אוגוסט 2009

סיבוב בספריה המרכזית ע"ש וורצווילר / אוניברסיטת בר אילן / שיר אהבה לגברת הראשונה

היות והתחלתי עם רשימה על הספריה המרכזית באוניברסיטת תל אביב, החלטתי להמשיך לספרייה המרכזית של אוניברסיטת בר אילן. ספרית וורצווילר, שבדומה לספרית סוראסקי – נושאת שם שלא הרבה יודעים ובטח שלא אוהבים לבטא, שונה באופן מהותי מהבחינה הארכיטקטונית מזו שבתל אביב.

הנדלרים שתכננו את הספריה בתל אביב אמנם תכננו לא מעט במהלך הקריירה שלהם, ולא מעט סיפריות, אך באדריכל אריה אל-חנני קשה להתחרות. אל-חנני שנולד לפני 111 שנים, היה האדריכל הראשי של יריד המזרח בצמוד לנמל תל אביב, ופעל כאן עד ממש לא לפני הרבה זמן (גן העיר זו אחת מיצירותיו האחרונות).

את בניין הספריה המרכזית בבר אילן הוא תיכנן עם שותפו ניסן כנען בשנת 1968, כמו עוד מספר מבנים באוניברסיטה – בתקופה בה לאדריכלים היה מצפון ומוסר. אני חושב שמה שמתרחש בעשור האחרון בבר אילן, הוא הדוגמה המובהקת ביותר להדרדרות האדריכלות הישראלית בעשורים האחרונים, ובניין הספרייה הוא שריד אחרון בקמפוס לתכנון איכותי שפס מן המקום.

.

 .

סיבוב בספריה המרכזית ע"ש סוראסקי / אוניברסיטת תל אביב

את בניין הספריה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב אני אוהב. מבנה מונומנטלי אדיר וכבד שככל הנראה נחת כאן באמצע שנות ה-60, ולמרות שהוא גלוי לכל, החיזרים שנחתו אתו נעלמו וכנראה שנחטפו על ידי ה-FBI, כי לא יתכן שבני אדם הביאו את הגוש האדיר והמרחף הזה לכאן בעצמם.

מכל מקום, על היצירה הזו חתומים בני הזוג האדריכלים שלומית ומיכאל נדלר ושותפם שמואל ביקסון שתכננו גם כמה ספריות חשובות אחרות ומרכזיות בישראל ובראשן: הספריה הלאומית בגבעת רם (עם חבר אדריכלים) והספריה המרכזית באוניברסיטת בן גוריון.

היות ואני מסתובב מידי פעם באוניברסיטה נראה לי נחמד, להעלות מידי פעם רשימה על אחד ממבני הקמפוס – ויש כאן מבנים מעניינים שלא פעם נשכחים. הספריה המרכזית, שהוקמה בין השנים 1968-1964 בלב הקמפוס על פי תכנית הבינוי של יוסף ויטקובר, היא ללא ספק הבניין הגדול, הבולט והמושך ביותר בקמפוס האוניברסיטה. ברשימה הזו נחדור אליה יחדיו:

 .

. להמשיך לקרוא

סיבוב במתקן התפלת מי ים בחוף פלמחים / ספר על אדריכל תחנת החשמל בנהריים

אומרים שהשמש שלנו בוערת כבר מיליון שנה, אבל המים שלנו הולכים ואוזלים אז החל מאמצע העשור הנוכחי החלו לפעול באיחור רב מספר מתקני התפלה. באחד מהם, הממוקם באזור התעשיה של קיבוץ פלמחים, ביקרתי במסגרת העבודה על תמ"א (תכנית מתאר ארצית בהזמנת משרד הפנים) 34ב2/2 למתקני התפלה נוספים על אלה שתוכננו בתכנית המתאר הקודמת.

המתקן הוותיק ביותר בארץ להתפלת מי ים מצוי כבר כמה עשרות שנים באילת, המתקן הגדול בארץ מצוי באשקלון, והמתקן בפלמחים שפועל מאז שנת 2007 מספק 30 מלמ"ש (בהתאם להחלטת הממשלה) מי שתיה לערים בסביבה (ובהן ראשון, רחובות ונס ציונה) וביכולתו להכפיל את התפוקה אם רק המדינה תרצה.

.

להמשיך לקרוא

שיר אהבה של טיפש

אהובתי קראה לי היום טיפש

האם היא לא יודעת שאיני חרש

וכל פגיעה בי חודרת עמוק לנשמה

אני אדם עם רגש שהיה אצל דודו בהלויה

אהובתי נראית לי היום עייפה ומיואשת

למרות הכל היא אולי גם קצת חרשת

וכל חיצי האהבה שחדרו אל ליבי

פצעו אותי קשה לא יודעים מה יש לי

אהובתי תלך לישון בחדרה המאוורר

בלי כינורות ובלי שושנים

ואני באותה העת אסתובב באותם השבילים

שמחברים בין הגן הנעלם

לבין הרחוב הישן

סיבוב בכפר הנופש של המשולשים / חולות קיסריה

תחת תכול השמיים ומול חופי הימים, שתי רגלים במים וגלים מפכים בין קיסריה לשדות ים, שוכנת לה ערימה של משולשים.

אז בדרך לקיבוץ שדות ים, שאול אמר שאני חייב לראות את כפר הנופש "חולות הזהב" שממש בימים אלה מפרקים והורסים אותו לטובת בתי מגורים חדשים. היות ואני יכול להתנגד להכל מלבד הפיתוי – מייד הסכמתי והגענו לאתר בדיוק בזמן הנכון. זהו אותו הרגע, בו ניתן לראות את כל השלבים העוברים על המקום.

  

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ שדות ים / פרק בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית

בעקבות הרשימה שפירסמתי על מרכז המבקרים בנוה זוהר, התקשרה אלי דדי בן יהודה, בת זוגו של אדריכל המבנה שמואל מסטצ'קין. שאלתי את דדי אם היא מכירה פרויקט נוסף של מסטצ'קין שנשכח מדפי ההיסטוריה. היא ענתה שיש אחד כזה בשוליים של קיבוץ שדות ים.

מדובר במבנה שהוקם אחרי הקמת המדינה ואמור היה לאכלס את בית הספר לקציני ים. אלא שכמה חודשים לפני השלמת הפרויקט, הוחלט כי בית הספר ייפתח בעכו. הבנייה באתר הופסקה ומעולם לא הושלמה. בן יהודה ביקרה בו לפני כמה שנים, במהלך טיול עם חברים – והוא עדיין עומד על תילו.

אמרתי לשאול שכזה דבר אסור לפספס ומייד קפצנו לראות מה קורה. בהזדמנות הזו ביקרנו בשדות ים גם  בעוד בניין של מסטצ'קין בוגר בית הספר באוהאוס, המתפקד כמוזיאון בקיבוץ וכן את חדר האוכל שתוכנן על ידי זיוה ארמוני וקובה גבר.

.

המגדל הלא גמור של בית הספר לקציני ים

להמשיך לקרוא

סיבוב במשרד הנטוש של אדריכל שלמה גלעד ועוד / חיפה

את האדריכל שלמה גלעד מעולם לא הכרתי, הוא נולד בפולין בשנת 1922 עלה לארץ ישראל בגיל 11 וליווה את הקמתה של המדינה, כך שסיפור חייו הוא סיפורו של המקום.

כמה מהמבנים שתיכנן הינם מהבולטים בישראל וקשה להתעלם מהם לטוב ולרע, מכל מקום בשנת 2005 הוא ניפטר ובתו החליטה לחסל סופית את משרדו ששכן באחד מרחובות העיר חיפה. שלישיית טרמיטים יצאה בהזמנת הבת מבצלאל בירושלים לבדוק מה ניתן לשתות למען הדורות הבאים מהמשרד. את העסק הוביל צבי אלחייני ואיתו הגענו מירי ואני.

התמונות ברשימה זו נלקחו מאותו ביקור עצוב ראשון ואחרון שנערך לפני שלוש שנים וחצי במשרדו הגדול, הריק והמבולגן של גלעד – רגע לפני שנימחק. בסוף גם כמה תמונות מסיבוב קצר שבא אחרי, בחיפה.

 

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ גינוסר / הקיבוץ של יגאל אלון

אז מה נשאר לנו מפייקוביץ?

שנה שעברה ביקרתי במה שנותר מקיבוץ גינוסר ונחשפתי לקיבוץ שככל הנראה חטף את אחת מהמכות הקשות ביותר מבין הקיבוצים שעברו הפרטה וביקרתי בהם.

קיבוץ גינוסר הוא גן עדן, לא רק לאנתרפולוגים אלא גם לאדריכלים. גלריית הארכיטקטורה המצויה בקיבוץ מרשימה ביותר בכל קנה מידה של ישוב. הלכתי לראות את חדר האוכל, מהגדולים שהוקמו בתנועה הקיבוצית, בהתחלה הייתי אופטימי וחשבתי שחדר האוכל יהיה פעיל ואפשר יהיה לאכול משהו. כשהגעתי אליו הוא היה נראה נטוש ונתון לגזלני פרטי בניין. חתולים הסתובבו באולם בקומת הקרקע, הברזים לשטיפת ידי החברים היו מפורקים, בשירותים לא היה נייר לנגב את התחת, לא אופניים, לא ריח מאכלים, לא נפש חיה (חוץ מהחתולים כמובן).

עוד אני מתרשם מהמצב בתחתית הבניין, שמעתי לחשושים במעלה המדרגות. מופתע עליתי למעלה – לאולם חדר האוכל עצמו. האולם בעל המפתח הענק היה ריק משולחנות או כיסאות שהייתי מצפה למצוא בחדר אוכל, רק שולחן אחד וסביבו הצטופפו ששה גברים, מחציתם קשישים באים בימים ומחציתם בשנות ה-50 לחייהם. מופתעים הם שאלו למעשי במקום, עניתי שבאתי לראות את חדר האוכל בקיבוץ. הצעיר בחבורה ענה בנימה של התנצלות: "זה חדר האוכל. זה הקיבוץ. זה מה שנשאר מהקיבוץ: ששייתנו"…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על הגג בתל אביב של האיש שמאחורי הגרפיטי / SENED

כבר כמה חודשים שרוני כותבת מחקר על אמני הגרפיטי בתל אביב, אך בעבודה של בחורות כשרוניות אני לא מתערב. למרות זאת, הצעתי לה לראיין לעבודתה את אחד מהאמנים הטובים והותיקים בתחום שהוא גם אדריכל ובוגר בצלאל, עובדה שכבר מעלה את ערך עבודותיו פי כמה.

אז כשרוני קבעה איתו ראיון, ביקשתי ממנה להצטרף, כי אחרי הכל את עדי אני מכיר רק מהמרחב הציבורי וטרם ניתקלתי בו במרחב הפרטי. חוץ מזה שלפני חודשיים פירסמתי כאן רשימה על קיר אמן ברחוב הס שעדי שחרר בו לא מעט קופסונים והודות לכך נטל בו חלק מרכזי ובולט, אז סקרנותי גברה כשההזדמנות להתקל בו הייתה קרובה.

 

 

הדבר הראשון שמפתיע כשחודרים לממלכת סנד, היא הגג הענק בו מפוזרים אין ספור פסלי חימר קטנים. הסטודיו הפתוח אל השמיים והכוכבים הוא אחד מחללי התצוגה המרהיבים שניתקלתי בהם בעיר. 

מרבית הפסלים מתארים בהפשטה מסויימת בעלי חיים הולכים על ארבע וחלקם הם מיכלים. בדומה לזוגות הקופסונים שמפזר סנד ברחבי לב העיר, נראה לי כי גם הפסלים מחולקים לזוגות: בעלי החיים הם הזכרים והמיכלים הן הנקבות. למעשה הפסלים משלימים את דמויות הגרפיטי: המפוסלים מעוגלים אך עם זאת קשים והמצוירים קופסתיים ורכים.

אין לי מושג איך סנד מקשר בין שני המדיומים בהם הוא עושה שימוש, אבל מה שבטוח שהוא נהנה מזה מאד וממשיך ליצור ולפתח את שני הכיוונים במקביל כחלק בלתי ניפרד מחייו.

תמיד אני חושש לשאול אמן מה המשמעות של העבודה, בעיקר אחרי ששמעתי שכשאר היו שאולים את רפי לביא מה עומד מאחורי העבודות שלו הוא היה עונה בפשטות "הקיר". אבל הפעם החלטתי להתעקש ולהעמיד את האמן בפינה, וכך במהלך השיחה, חשף סנד את משמעותה של אחת מעבודותיו בה מופיעות דמויות הקופסונים על ספינת פיראטים, כשעכשיו ברור מיהו הפיראט ולאן פניו מועדות.

כשסנד מדפיס סצנות מעולם הקופסונים, הוא למעשה מקרין את אישיותו על קירות תל אביב ומשתף אותנו במסעות שלו, בגעגועים, במהוויים האישיים ובחלומותיו. העבודות האלה יש בהן מימד אוטוביוגרפי מצויר המופיע במרחב הציבורי – פרויקט שטרם ניקלתי במשהו דומה לו.

כאמור סנד הוא אדריכל, בוגר בצלאל ובוגר אסכולת דרוקמן & שפירא. שני אלה, ממש הצליחו לשגע את התלמידים שלהם ולהשקיע אותם בתהליך ארוך, מורכב הטעון לא מעט בצלילה חופשית אל תוך הנפש, שלא פעם בילבלה לגמרי את התלמיד וגרמה לו לשכוח מה המטרה שלשמה הוא בא למחלקה לארכיטקטורה.

ההתעמקות בתהליך תוך הזנחת התוצר, יצרה דור של בוגרים שהמשיכו אחרי בצלאל לנסוק אל כיווונים שונים, אך יחד עם זאת מטרתם הייתה להעשיר את מרחב המגורים באזורי "טווח", או בעברית פשוטה "בין לבין", "פרטי / ציבורי / פרטי ציבורי / ציבורי פרטי ומה שיבניהם". נראה לי שרק מי שעבר את התהליך למידה הזה, יכול להבין את משמעותו, להעריך הרבה יותר לעומק את המרחב הפיסי, ובכוחו לשפר אותו באופן משמעותי.

נראה לי שסנד ממש הצליח ליישם את שלימדו אותו מוריו, ומייצר רבדים נוספים חדשים במרחב הפעיל ביותר בישראל. חשיבות פעולתו היא בכך, שלמרות שתל אבבי גם ככה עשריה ברבדים פיסייפ – הוא מצליח להשתלב במערכת ולצרף לה רובד נוסף, שלמרות אי חוקיותו הממסדית, מושך תגובות חיוביות מכל אחד.

 

 

רוני באה לעשות את העבודה. איך שהגענו היא עשתה סיבוב קצר ומהיר על הגג, התיישבה והפעילה את מכשיר ההקלטה. לי לקח עוד חצי שעה עד שהגעתי לכסא, וגם אז לא הפסקתי לקום ולהתפעל מאין ספור היצירות שפוזרו מסביבנו והורכבו בחלקן מפרטים אורבניים שקיבלו תחת ידיו של סנד פרשנות חדשה המשתלבת בשפה אותה הוא יצר ומייחדת את עבודותיו.

מפלס הגג החותם בניין לשימור דרגה א' ברשימת הבתים לשימור של תל אביב, משקיף על בתי יהודה לוי בו התרחשות עירונית היא עיניין של יום יום. יהודה לוי הוא כוכב ומאז ההופעה בפירסומת של במבה חשבתי שהוא באמת ראוי לרחוב על שמו.

הבוקר רוני הגישה לשנל את העבודה על הגרפיטי. שאלתי אותה על רגל אחת מה העקרונות בהם היא התמקדה. משום מה במקום לענו תשובה ישירה (ועוד כשהעבודה בידיים שלה), היא גמגמה כל מיני סיסמאות שלא הצלחתי לחבר לתמונה שלימה: מחאה, ניכוס המרחב, שייכות, קבוצות שוליים, אזורי שוליים… אבל כשלחצתי עליה לסכם במשפט אחד ברור את הנושא, היא ענתה: 'גרפיטי זה מגניב'…  – היא עוד תהיה פרופסור.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אכן כריש פטיש ורשימה נוספת על תערוכה של סנד בגלריה גרוס ניתן למצוא כאן

סיבוב בג'וב יוסף / המקום בו הושלך יוסף לבור (ע"פ מסורת מקומית)

אחד האתרים בו כבר שנים שאני מבקש לבקר, נמצא דווקא לצד דרך בה חלפתי פעמים רבות, אבל מעולם לא עצרתי. היום עוד יותר קשה לעצור במקום, בשל הכביש המהיר החולף בסמוך ומונע כל קשר עין לאתר וגישה נוחה לרכב. יחד עם זאת, מי שבאמת רוצה להגיע – אז זו עדיין לא בעיה כזו גדולה ופשוט צריך להכנס לקיבוץ עמיעד שמצפון לכנרת, ותוך שתי דקות ינוחו רגליו בפתח ח'אן ג'וב יוסף המרשים ששרד עשרות שנים של הזנחה ושיכחה.

קיימות שתי מסורות לגבי מקום הבור, אליו הושלך יוסף על ידי אחיו. המסורת הראשונה מאתרת את הבור בעמק דותן הסמוך לג'נין, במקום שעדיין לא ניתן להגיע אליו כיום באופן חופשי.

צפונית לכנרת מצוי האיתור השני המיוחס לבורו של יוסף, צמוד כאמור לקיבוץ עמיעד ולמאגר המים הקרוי על שם הקיבוץ. האתר עצמו מצוי כמה עשרות מטרים ממפגש הכבישים 85 ו-90 העובר על תווי דרך הים הקדומה, ובשל כך יושב המקום כבר בעת הקדומה.

.

.

להמשיך לקרוא

שיר אהבה על גג הממלכה / שיר אהבה אחרון

כשכולם הלכו והכוכבים יצאו

אמרתי לו שאת חכמה

הוא נאנח והוסיף שאת מקסימה

עניתי: ומדהימה

ושנינו הסכמנו שאת זוהרת

וברור לכולם שהכי מושלמת

כשכולם הלכו והכוכבים יצאו

הבטתי בבקבוק ובכוס הריקה

וידעתי שאת לא בוכה

כי בעצם למה שתבכי

הרי אין לך אותי

ואני רק רוצה שתהיי אשתי

(אבל את זה לעולם לא תדעי)

כשכולם הלכו והכוכבים יצאו

ירדתי למטה להסתובב ברחוב

איזה כלב נבח וילד צרח

ואורות אזעקה של מכונית שכבר כבתה

הציתו בי את הזיכרון

ואולי זה בעצם השיר האחרון.

היא: אני חושבת שהנזק הכבד ביותר שנגרם למין האנושי נעשה על ידי המשוררים
הוא: רב המשוררים הם משעממים, אבל לא במיוחד מרושעים
היא: הם דואגים למלא את הראש של האנשים בהזיות לגבי האהבה שהיא כמו סימפוניה או מעוף של מלאך
הוא: והיא לא כזו
היא: ברור שלא, אנשים מתאהבים משום שהם מגיבים לסוג מסוים של צבע שיער, או להתנהגות מסוימת שמזכירה להם את ההורים שלהם
הוא: או לעיתים משום סיבה שהיא
היא: אבל הנקודה היא שאנשים קוראים על אהבה כדבר מסוים וחווים אותה בדרך שונה לגמרי, או שהם מצפים שנשיקה תהיה כמו מילים של שיר ושחיבוק היה כמו דרמה שקסיפרית
הוא: וכשהם מגלים שזה לא כך, הם נעשים חולים וזקוקים לאנליזה
היא: כן, לעיתים קרובות
 
Spellbound / 1945

שיר אהבה בלי שושנים

כשעזבת אותי לבד

לא אכלתי עוד דבר

תמיד אחכה ללכת איתך אל המרכז

אולי נמצא שם משהו מיוחד

כולם רוצים אותך כי את שווה

ואת בכלל לא מבינה מה קרה

ליבי נשבר ואני כאן לבד

והבת של גוגי באה לדבר על ערד

נפגשנו בבריכה בשכונה

ואת אמרת שאת כאן מנויה

הגעתי למחרת אבל את כבר אותי שכחת

חזרתי למרכז הפעם להתפלל

לבורא עולם שאותך יתן לי מהר

בתוך כל בחורה ישנה מזרקה

בכל זוג מכנסיים צעירות ישנה גבעה

אני המועמד לאהבתך האמיתית

בואי ועשי עימי אהבה חייתית

قربانی عشق זה מה שאני בערבית

שיר אהבה ליפה והשרוטה

את יפה ושרוטה

ובכל זאת נראית לי חסודה

את חכמה ושמחה

עדינה ואוהבת אדם

והנה המנוע דמם

יום יבוא בחורה

וגבר אחר ייקח אותך

אל תתני לו ללכת

כי לך הוא מיועד

מהשמיים כך הוחלט

אז עיזבי את מה שיש לך

קחי את הכלב ובואי לחדר

לכי לגבר שאוהב אותך

הוא לא ייתן לך אולי הכל

אבל יהיה לך אחלה יום

את יפה ושרוטה

רק חבל שאת לא שלי

אולי בגלגול אחר

נהיה ביחד

לעולמים

 
 
 
 

שיר אהבה בקומה העליונה

נוסע בין חולות המדבר

מגיע בשממה אל העיר הגדולה

את המכונית מחנה במוסך האפל

לא רואה רחוב, פה רואה רק צל

בניין גבוה וגדול

ובכניסה חלל עגול

עולה במעלית לקומה העליונה

בדרך פותח כפתור בחולצה

ארבע דלתות את הראשונה אפתח

ואותך אמצא שכובה על כסא מקש

הנה את איתי

התשארי לעולמים?

שיר אהבה למעלית

את כמו בריכה יפה,

את כמו מגדל גדול

אותך ארצה יותר מהכל.

את כמו מעקה מפורזל,

את כמו דלת עץ כבדה

את בעיני הכי יפיפיה.

את כמו גינה מטופחת,

את כמו ספספל ירוק בשדרה

את בעיני הכי ישרה.

את כמו כסא,

את כמו שולחן,

את כמו מטבח,

את כמו מגירה,

את כמו גגון הצללה,

את כמו מעלית,

אז אולי כבר תהיי לי לתמיד?

 

שיר של קורבן אהבה

רגשות שלי הן לא משחק

אני לא אעזוב גם אם היא תצחק

אנסה אולי בכל זאת תביני

שאותך ארצה ולא אחרת במיני

אבעיר באש עצים כמו מסומם

אסיר את החולצה ועליהם אשכב דומם

ליבי אז ייחשף כי אני הוא הקורבן

שהביא עלי את החורבן

ונפשי שכולה עד שתביני מה אצלי מתגבש

והרי את לא יודעת מה בכלל מתרחש

כי ליבי נעול ופני חתומות

ואני רק חולם עליך בלילות

יפה שלי את לי ברכה או קללה

כי אני עליך  נלחם כמו במלחמה

הקרב הוא בלב את זאת איש לא ידע

כי את האחת האהובה אצלי בנשמה

 

שיר אהבה מתחת לאוטובוס

אם אוטובוס ידרוס אותי

את שמך אלחש טרם מותי.

אני כבר רואה במטושטש

את דמותך רוכנת על האספלט החדש.

האם אני חולם האם אני כבר מת

השארי נא איתי כי זה לא חטא.

שלי תהיי אם רק תרצי לנצח

הרי אני מוטל פה אחרי רצח.

היו לי תכניות וגם לא מעט חלומות

אך כעת קו 5 עלה עלי וכל עצמותי שבורות.

נותרו לי רק שניות בודדות לחיות

ורק אותך רוצה לראות.

חברים אומרים שהחיים זה לא חלום

ולמרות הדברים בואי ותהיי שלי עוד היום.

את מבטך הנוגה לא אשכח לעד

בעוד אני מוטל כבר מת על האספלט.

שיר אהבה ברחוב הס

סוער בי דמי החם

כי הרי אני עדיין רק בן אדם

איני יודע למה ואיני יודע מתי

אך רק את זאת אבקש מבורא עולם

תן לי אותה כבר מחר.

רואה אותה מתהלכת ברחוב הס

עם בחור רזה ומתרפס

חש אני שהולך לי כאן קלף

והיא חולפת לה בחטף

כי לי היא האחת

איתה ארצה לחיות לעד

היה לי כל מה שאפשר לרצות

אך אני רוצה רק עוד.

 
%d בלוגרים אהבו את זה: