סיבוב בלול הדו-קומתי הנטוש ובתערוכה בגלריה שבקיבוץ שער העמקים

כבר ארבעים שנה שהלול הדו-קומתי בקיבוץ שער העמקים אינו מאכלס עוד תרנגולות והוא עזוב ונטוש. במקור הוקמו שני לולים דו-קומתיים זה לצד זה, כשמגדל סילו מפריד ביניהם. אחד מהשניים כבר נהרס, בעוד שהמבנה הייחודי שנותר מסוגו בארץ והוקם ב-1951 סומן כמבנה לשימור בתכנית שאושרה לפני שנתיים. אלא שבקיבוץ לא הצליחו להעניק ייעוד חדש למבנה שתוכנן לשיכון אפרוחים, ובתכנית חדשה שהופקדה לאחרונה הוא מסומן להריסה לטובת מגרש ספורט.

כמה עשרות מטרים ממנו מוצגת בימים אלה בגלריה העמקים תערוכה צנועה לאמנית דינה ניר, ילידת הקיבוץ (1936). ניר שילבה רבות מעבודותיה במרחב הציבורי וכמעט לא זכתה להציג תערוכת יחיד. כעת נעשה כאן חסד קטן עם יצירתה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (1951)

.

שער העמקים

.

מבנה הלול הדו-קומתי על הגבול בין אזור הספורט והתרבות של הקיבוץ ובין אזור מבני המשק. כעת מקודמת תכנית שבמסגרתה שטח הלול יהפוך גם הוא לייעוד ספורט ועל שטחו שיתפנה יוקם מגרש ספורט

.

בקצה הדרומי יש מדרגות שעולות לקומה העליונה ובקצה הצפוני יש גשר קטן שמקשר בין הכביש ובין הקומה העליונה

.

חזית מזרחית והסילו

.

.

(1) הלול

עם הקמת המדינה וגלי העלייה שהגדילו במהירות את אוכלוסיית הארץ היהודית, עלה גם הביקוש לביצים ובקיבוץ שער העמקים הקימו בזה אחר זה לולים חדשים. שטח הקיבוץ שיועד לבנייה היה מוגבל ובנוסף הטופוגרפיה הטבעית התאפיינה בשיפועים, ואלה הכריחו את חברי הקיבוץ לחסוך בשטח ולהקים את הלולים החדשים בקומות.

שני מבני לולים דו-קומתיים הוקמו בשער העמקים. האחד יועד לתרנגולות מטילות ביצים. לצדו הוקם לול נוסף, קטן באורכו מזה הראשון, שיועד לשיכון אפרוחים בני יום עד ששה או שבעה שבועות (בית אימון אפרוחים). בהמשך אפרוחים אלו סיימו את חייהם כפרגיות בתעשיית הבשר, או האריכו את חייהם כשעברו ללול המטילות. בין שני הלולים הוקם מגדל סילו שהכיל את תערובות המזון להזנת אוכלוסיית הלולים. הצבת שני המבנים המוארכים והאופקיים כשבמרכזם מגדל הסילו האנכי, העניקו למתחם אופי ייחודי שבלט בנוף.

המבנה בנוי כולו מבטון שנותר חשוף, לרבות גג הבטון. היות ויועד לתרנגולות ואפרוחים ולא לבני אדם, לא שולבו בו תשתיות טיפוסיות למבנה וכן גובה הקומה נמוך מגובה רגיל. בשתי חזיתותיו המוארכות נקבעה שורה ארוכה של חלונות רחבים עם דלתות, כשממרחק נראות כמו חזית של מבנה מגורים. גג המבנה המשופע בלט מקו החזית באופן שבו הטיל צל על החלונות ומנע מקרני שמש ישירות מלחדור אל הלול ולחמם אותו שלא לצורך. גם על החלונות שבקומת הקרקע הצלו מדפי בטון זיזיים, ששימשו למעבר העובדים לאורך חזיתות המבנה מבלי להכנס ללול.

חתך המבנה עוצב כמו בבזיליקה. בעוד שבלול שבקומת הקרקע לא היה לחתך זה כל השפעה, הרי שבקומה העליונה נהנו האפרוחים לא רק מתנועת האוויר שחדר והתנדף מבעד לחלונות שבשתי החזיתות המוארכות, אלא גם משתי שורות החלונות שנקבעו בחלק הגג המוגבה שבמרכז, חתך שכמוהו ניתן למצוא בבזיליקות עתיקות אך חזר והופיע גם באדריכלות מאוחרת (כמו תחנת הכוח ברומא שהוסבה למוזיאון, או להבדיל בבית הכנסת בשיכון ה' בבני ברק).

.

הלול מתוכנן לפנות את מקומו לטובת מגרש ספורט

.

שלט הסבר שדהה

.

.

.

הקמת הפרויקט כולו ארכה שלוש שנים – ראשון נבנה לול האפרוחים (1951), אחריו קם לול המטילות (1952) ולבסוף הושלמה בנייתו של מגדל הסילו (1953), כך מציינות האדריכליות ענת אסתרליס ועדי חימוביץ שערכו לפני שנים אחדות סקר שימור לקיבוץ במסגרת תכנית מתאר. הן גם מצאו כי מתכנן המבנים היה מהנדס חיפאי בשם בר יעקב, שלא אותרו פרטים נוספים אודותיו.

לא נראה שאדריכל היה מעורב במבנה. האדריכלים פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי שעבדו במחלקה הטכנית של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ולאחר מכן במחלקה לתכנון של התק"מ, לא זוכרים שבקיבוצים שהכירו מתנועתם נבנה לול בקומות, אלא לרוב השתמשו בדגם חזרתי שהיה חד-קומתי. קורינלדי מוסיף שלולים בקומות נבנו כנראה רק בקיבוצים של תנועת הקיבוץ הארצי וגם אז לא נדרש היה לשלב אדריכל בתכנונם.

.

1952: לול האפרוחים כבר שלם, בעוד שבסמוך לול מוקם לול המטילות. בהמשך הוקם גם הסילו בין שני הלולים (צילום: מרדכי שניר, ארכיון קיבוץ שער העמקים)

.

1953: שני הלולים – המטילות שנהרס מימין והאפרוחים ששרד בינתיים אך מיועד להריסה משמאל. הסילו יישאר (צילום: מרדכי שניר, ארכיון קיבוץ שער העמקים)

.

.

.

"בשתי הקומות היו אפרוחים, אלפים, שהסתובבו בחופשיות" נזכרת נורית כהן לבני שעבדה בלול בין השנים 1974-1958. וכמוה גם כל שאר עובדי הלול היו חברי הקיבוץ. היא מסבירה שב'בית אימון אפרוחים' דאגו העובדים לטמפרטורה המתאימה, לפחות 21 מעלות. לצורך זרימת האוויר והשליטה בו נקבעו חלונות רבים, כשאת כולם ניתן היה לפתוח ולסגור בהתאם לעונה. כמו כן, הקפידו על הזנת האפרוחים באופן ידני. שריד למערכת אספקת המים האוטומטית ניתן למצוא בלול עד היום – אלה צינורות אנכיים שהיו יורדים אל השקתות קטנות וברגע שאלה היו מתרוקנות היו הצינורות מזרימים מים חדשים. רצפת הלול כולה היתה מכוסה בנסורת, כדי שהפרשות האפרוחים יספגו ולא יזיקו.

העבודה בלולים הדו-קומתיים היתה לפי כהן לבני רגילה ולא שונה מזו שבלול חד-קומתי, למעט הצורך בטיפוס במדרגות. אמנם הותקן בחלקו הצפוני של המבנה גשר שמקשר בין הכביש ובין הקומה העליונה של הלול, אך עובדי הלול העדיפו לטפס במדרגות שנקבעו בחלק הדרומי שהיה קרוב למסלול התנועה הרגיל שלהם.

.

1968: צוות עובדי הלול על הגשר שמקשר אל הקומה העליונה וברקע הר הכרמל. נורית כהן לבני עומדת שלישית משמאל (צילום: מרדכי שניר, ארכיון קיבוץ שער העמקים)

.

קומת הקרקע של הלול (ארכיון קיבוץ שער העמקים)

.

.

סופם של שני הלולים הדו-קומתיים הגיע עם השינוי בתקנים של לולים, שהוביל לצורך להרחיק ולפזר את הלולים. לולים חדשים הוקמו ושני מבני הלולים הוותיקים הפסיקו את פעילותם בתחילת שנות ה-80.

כיום מצבו של הלול נראה טוב, אם לא מתייחסים להזנחה ולעזובה, ולא מצאתי בו סדקים משמעותיים, או התפוררות חריגה של הבטון. אלא שהמבנה שכאמור יועד לשיכון אפרוחים ותרנגולות יתקשה לשינוי שישרת בני אדם והוא מיועד כעת להריסה.

בניית לולים בקומות לא היה מחזה נפוץ, וגם כיום למרות מצוקת השטחים לא ידוע לי שנבנים כאלה בארץ. לול בן ארבע קומות הוקם בקיבוץ מזרע כמעט במקביל לזה שבשער העמקים, ובתכנונו השתתף האדריכל שמואל סמטצ'קין. אלא שהלול במזרע לא תפקד זמן רב ועד מהרה נעזב, ולפני חודשים אחדים נהרס. גם בקיבוץ משמר העמק הוקם לול בקומות ואף הוא נהרס.

.

לול בן ארבע קומות במזרע ונהרס לפני חודשים אחדים לאחר שעמד נטוש עשרות רבות של שנים (צילום מ-2010)

.

בקצה הדרומי מדרגות עולות לקומה העליונה ובקצה הצפוני יש גשר שמקשר ישירות. משמאל מגדל הסילו שהזין את דיירי הלולים

.

המבנה בנוי כולו מבטון שנותר חשוף, לרבות גג הבטון. בשתי חזיתותיו המוארכות נקבעה שורה ארוכה של חלונות רחבים עם דלתות, כשממרחק נראות כמו חזית של מבנה מגורים.

.

גג המבנה המשופע בולט מקו החזית באופן שבו הטיל צל על החלונות ומנע מקרני שמש ישירות מלחדור אל הלול ולחמם אותו שלא לצורך.

.

חתך המבנה עוצב כמו בבזיליקה. בעוד שבלול שבקומת הקרקע לא היה לחתך זה כל השפעה, הרי שבקומה העליונה נהנו האפרוחים לא רק מתנועת האוויר שחדר והתנדף מבעד לחלונות שבשתי החזיתות המוארכות, אלא גם משתי שורות החלונות שנקבעו בחלק הגג המוגבה שבמרכז, חתך שכמוהו ניתן למצוא בבזיליקות עתיקות

.

הלול הפסיק את פעילותו בתחילת שנות ה-80 וחלק מהתשתיות ששימשו את האפרוחים עדיין שרדו

.

שריד למערכת אספקת המים האוטומטית ניתן למצוא בלול עד היום – אלה צינורות אנכיים שיורדים אל שקתות קטנות (שלא שרדו) וברגע שאלה היו מתרוקנות היו הצינורות מזרימים מים חדשים.

.

רצפת הלול היתה מכוסה בנסורת, כדי שהפרשות האפרוחים יספגו ולא יזיקו.

.

בטון, עץ ורשת לולים

.

מכאן ניתן להשקיף על קרית טבעון ומכללת אורנים

.

הצינורות להשקיית האפרוחים

.

הלול שבקומת הקרקע משמש לאחסנת גרוטאות

.

בקומת הקרקע

.

קומת הקרקע של הלול (ארכיון קיבוץ שער העמקים)

.

מימין דופן הלול ומשמאל דופן הסילו ובמרכז פסל עטוף

.

.

(2) תערוכה לדינה ניר בגלריה העמקים

הגלריה בקיבוץ שוכנת באחד המבנים הייחודיים בארץ, כזה שכל חזיתותיו מצוירות. במקור הוקם המבנה שנחנך ב-1976 כדי לשמש סטודיו לאמן ולחבר הקיבוץ אברהם עמרי (2009-1914). עמרי יצר סגרפיטו שמעטר שלוש חזיתות ובחזית הרביעית שבמרכזה נקבעה הכניסה מצוי פסיפס שיצר.

25 שנה שימש המבנה את עמרי כסטודיו ומקום של מפגש. שכשנחלש עזב והמבנה הוסב למשרדים של חברת בנייה. ב-2016 ביוזמתו של אורן עמרי, הנכד, חזר המבנה להיות מוקדש לאמנות ופועלת בו גלריה העמקים. על המבנה כתבתי כאן.

אחת לחודש וחצי מתחלפת תערוכה בגלריה שאותה מנהלת ואוצרת עינת סיני פסטרנק. המשותף לתערוכות כולן הוא הקשר למקום – חלק מהאמנים הם חברי הקיבוץ או הסביבה, או שהעיסוק שלהם קשור למקום.

.

מבנה הגלריה הייחודי מוקף כולו באמנות שנוצרו בידי האמן וחבר הקיבוץ אברהם עמרי (2009-1914) שלמענו הוקם המבנה כסטודיו

.

חזית דרומית מציגה נושאים הקרובים לחיי הקיבוץ

.

מעל הכניסה שולב פסיפס שיצר האמן

.

.

התערוכה שתסגר כאן בקרוב מעניקה במה לאמנית דינה ניר, ילידת הקיבוץ (1936). שנים אחדות לאחר ששכלה במלחמת ששת הימים את בעלה עודד אבן-טוב, עזבה עם בתה את הקיבוץ ועברה להתגורר בהרצליה. היא עסקה באמנות ובחינוך לאמנות במכללת אורנים עד לפני עשור, אז שקעה במחלה. לאחרונה חזרה לשער העמקים ומתגוררת בבית אבות סיעודי, כשבמקביל נערכת לה תערוכת יחיד ראשונה מזה ארבעים שנה.

לאורך חמישה עשורים יצרה דינה ניר במגוון של טכניקות ובקני-מידה שונים – ציור, הדפס, פיסול בעץ, בחימר, בברזל ובאלומיניום, יצירות קטנות וגם כאלה שמתנשאות לגובה של ששה מטרים. יצירתה הגדולה מצויה ביותר בסמוך לצפת – אנדרטה לזכר חללי חטיבה 37 שבין חלליה היה בעלה. חלק מעבודותיה היו כאלה ציבוריות ושולבו במבנים או בשטח הפתוח, אלא שהתערוכה "חוזרת הביתה" (אוצרת: עינת סיני פסטרנק) המוצגת כעת בגלריה העמקים וחושפת קומץ מעבודותיה, מתמקדת בעיסוק של האמנית בגוף ובעיקר בזה הנשי.

את התערוכה מלווה קטלוג, המהווה תרומה משמעותית לעניין המחודש ביצירתה של ניר מעצם היותו הפרסום הראשון המוקדש לה.

.

דינה ניר (צילום: אורי גבעון)

.

קבוצה של חברות קיבוץ בית אלפא באו לביקור

.

קהל, עץ וברזל, 1966

.

מימין ללא כותרת קרמיקה, 2009. במרכז ללא כותרת, יציקת אלומיניום ופטינה ברונזה, 1976

.

קבוצה, עץ, 1976

.

על הקיר משמאל עבודת קיר מעץ מ-1965 שהיתה תלויה במשך שנים בחדר האוכל בקיבוץ

.

ללא כותרת, עץ, 1965

.

עבודות אחרונות, קרמיקה, 2017

.

יציקת אלומיניום, שנות ה-70

.

חתימת האמנית

.

.

ברחבי הקיבוץ מצויות כמה עבודות בודדות שיצרה דינה ניר בתחילת שנות ה-70:

.

שור, ברזל, 1970: מיקומו של הפסל הועתק ממיקומו המקורי בשטח פתוח וטבעי אל מיקומו הנוכחי בשוליים של מגרש חניה לצד בית האבות הסיעודי שבו מתגוררת כיום האמנית

.

1970: השור במיקומו המקורי

.

מנורה, ברזל, 1972: ברקע הדשא הגדול עם הבמה (גלריה העמקים שוכנת בין העצים שמימין. לול הקומותיים משמאל לברושים מחוץ לתמונה)

.

ובעורף אולם הספורט

.

.

את העבודות ביצעה דינה ניר במסגריה הסמוכה

.

בעורף הפסל "חנוכיה" מצוי אתר הזיכרון לחללי הקיבוץ שנפלו במלחמות ובו שילבה פסל קיר. לול הקומותיים מצוי עשרים מטרים מאחורי הקיר.

.

1970

.

דינה ניר למדה אמנות אצל דב פייגין ומרסל ינקו

.

את הקומה התחתונה בבניין של אולם הספורט מאכלס כיום משרד אב אדריכלות נוף

★

תודה לנורית כהן לבני, עינת סיני פסטרנק, אילן כהן ולאדריכלים פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי

★

רשימות נוספות על שער העמקים:

חדר האוכל ואולם הספורט (יוסף אידלמן, מנחם באר, דן פלג, אבנר קנר, ישראל קומט ומנחם ראט)

גלריה העמקים / הסטודיו של אברהם עמרי וכן כאן וגם כאן

מועדון לחבר (כרמלה כרמי)

★

שיר לסיום:

.

★

.

.