סיבוב בדירה של פליט אריתראי באזור הבורסה ברמת גן

לא הרגשתי נח זמן רב גם לאחר שהראיון הזה הסתיים. איך צריך היה להרגיש בחור שוויצרי שמראיין פליט יהודי מגרמניה בג'נבה של שנת 1940? האם הוא היה צריך לעשות משהו? האם לסמוך על הממשלה שתפעל בהגינות ובצורה הומאנית? איך אפשר שעתיים אחרי שהשיחה הסתיימה לשבת בחיק המשפחה החמה ולאכול ארוחה משפחתית? יחידת המגורים בה מתגורר הפליט (בבניין ששימש בעבר כאכסניה למלטשות יהלומים באזור הבורסה ברמת גן), היא מרחב המשקף לא רק את מצבו הפיסי של האדם, אלא גם את מצבו הנפשי.

בחרתי להביא כאן את הראיון יחד עם סדרת תמונות שצולמה בדירה, אך ללא הניתוח והמסקנות שהפקנו מהם ומהמפות המנטאליות. לזה יש צורך ברשימה נפרדת, אך לא נראה לי שזה המקום לכך.

הראיון והביקור המופיע כאן ברשימה, הוא חלק מסדרת ראיונות, תצפיות ומפות מנטאליות שאני עורך בימים אלה במשותף עם רוני, על הפליטים מאריתראה השוהים בתל אביב וסביבתה. כאן הבמה היא של מיהרה, וזו ההזדמנות להודות לו על שנאות להתראיין ולפתוח את ביתו בפנינו, וכמובן תודה לרוני.

 

חלון אחורי

סיבוב בתי ספר בישובי הבדואים בנגב

ראשית כל, אני ממליץ לקרוא את הכתבה שפורסמה הבוקר מאת נועם דביר ב"הארץ" על המעבדה באוניברסיטת תל אביב, שבמסגרתה אני עורך מחקר.

* * *

לפני מספר שבועות נסעתי עם רוני לעשות סיבוב על מספר בתי ספר בתחומי המועצה האזורית הבדואית אבו בסמה. זוהי מעוצה שכל תושביה הם בדואים, והיא עוטפת את העיר באר שבע ממזרח ומדרום. בסיבוב הזה כבר הייתי: לפני שנה וחצי בעת שאותם בתי ספר היו בשלבי בניה מתקדמים, הכנתי עליהם כתבה שפורסמה ב"הד החינוך" ואחר כך גם כאן.

כעת, לאחר שאוכלסו בתלמידים, בחרתי להמשיך ולעקוב אחר הנעשה בהם. רציתי לנסוך וללמוד על כוחו של בית הספר בכפר הבדואי, של מה שהיה עד לפני תקופה לא ארוכה פזורה לא מוכרת.

הכתבה שלפניכם פורסמה בכתב העת לחינוך "הד החינוך" (דצמבר 2010, עמ' 16-14) ובהזמדנות זו אני רוצה להודות לעורך ד"ר יורם הרפז ולעורכת המשנה ציפה קמפינסקי שנתנו לי את ההזדמנות לפרסם באופן חופשי על במה מכובדת זו, ובמיוחד לציפה על העריכה המעולה (הטקסט שכאן הוא המקורי וקדם לעריכה). כמו כן, אני מבקש להודות לנועם תמרי על העריכה הגרפית שכל פעם מצליחה להפתיע מחדש ביעילות והיצירתיות שבה. בכתבה הזו השתתפו ראש מינהל חינוך של המועצה האזורית אבו בסמה חנן אפוטה, מנהל בית הספר היסודי אלביאן סייד אל-סייד, מנהל תיכון אורט אום בטין עומר אבו-עסא ודובר המועצה נדב שטראוכלר ממשרד "תקשורת משולבת טל רבינא" שהצטרף לרוני ואלי גם לארוחת הצהריים ב"הודו הקטנה".

הכתבה בנויה מטקסט מבוא, ולאחר מכן בחרתי להעניק את הבמה לאנשי החינוך שדבריהם הובאו מתוך שיחות שערכתי עימם באותו יום. בכתבה פורסמו רק תריסר תמונות, אך כאן בחרתי להרחיב את היריעה ולהביא גם תמונות מארוחת הצהריים באחת מהמסעדות האהובות עלי בישראל בכלל ובבאר שבע בפרט – "הודו הקטנה".

 

בתי אום בטין הנשקפים מחלון תיכון אורט אום בטין

סיבוב אצל כתב האדריכלות נועם דביר

הכתיבה על אדריכלות בישראל היא תחום מצומצם, אבל דווקא לאחרונה לא מעט הודות לאינטרנט ולדור צעיר נראה שיש שינוי והתעוררות מסוימת. אם יש מישהו שכן מקפיד לכתוב בנושא בקביעות זה נועם דביר – כתב האדריכלות של עיתון "הארץ".  לכן, נראה היה לי מתאים לערוך אתו שיחה על מצב הכתיבה על אדריכלות ובאותה הזדמנות לראות איפה מתבשלות כל אותן כתבות שהוא כותב.

דביר מתגורר במרחק דקת הליכה מבית העירייה הישן שברחוב ביאליק. דירה מעוצבת – בדיוק כפי שאחד שנושא את הטייטל "כתב אדריכלות" צריך להחזיק.

.

נועם דביר סמוך לשולחן הכתיבה (ברקע: עבודה של ערן שקין)

סיבוב בגינות האקלימיות ברובע אבישור בערד

לפני עשרה ימים העליתי לכאן רשימה על חדר אשפה בערד, הפעם אני רוצה להראות איפה החדר הזה נטוע.

ככל הנראה העיר המרתקת ביותר כפרויקט תכנוני בישראל היא העיר ערד, שתוכננה בראשית שנות הששים על ידי צוות מתכננים בראשות האדריכל יונה פיטלסון שליווה גם את העיר בשנותיה הראשונות. רק על ערד עצמה אפשר לפתוח אתר שיסקור את כל פלאי האדריכלות שבה (לטוב ולרע), אבל כאן אני מבקש להתמקד בפיתוח הנוף הייחודי והחדשני לזמנו שתכנן אדריכל הנוף זוכה פרסי רוקח, קרוון וקפלן צבי דקל – ברובע אבישור.

.

קטע של אחת מגדרות גינות המשחק

סיבוב בסטודיו של אלעד רוזן / וגם בגבעת עליה ובסלון של נחום זולוטוב

לפני שנה וחצי נחשפתי בפעם הראשונה לעבודותיו של אלעד רוזן בתערוכת הבוגרים של בצלאל 2009, שבעקבותיה גם פרסמתי כאן רשימה. הודות לפייסבוק נוצר קשר וברגע שנראה שהיה מתאים, בקשתי מאלעד לבקר אצלו בסטודיו ולראות מה התקדם מאז אותה תערוכה.

אמנם, מאז שסיים את לימודיו במחלקה לאמנות בבצלאל, הספיק אלעד להציג בלא מעט תערוכות קבוצתיות ולאחרונה זכה בפרס לציור לאמן צעיר ע"ש אסנת מוזס – פרס שבנה לעצמו לאחרונה שם בזירת האמנות (רוזן גם זכה בפרס הצטיינות של המחלקה לאמנות בבצלאל). כך שלמעשה, למרות שהוא סיים רק לפני 17 חודשים את לימודיו, קשה שלא להתייחס להישגים הרבים שהצליח להגיע אליהם בתקופת זמן כה קצרה. וכעת, מציג אלעד יחד עם נעמי לב בגלריה אלפרד בלבונטין 19. רגע לפני התערוכה, תפסתי אותו בסטודיו.

  

אלעד רוזן במרכז הסטודיו

 

ערב על הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים ופרויקט "72 שעות"

  

ביום שלישי הקרוב (11.1.11) בשעה 20:00 יתקיים בחללית בירקון שבעים ערב על הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים ופרויקט 72 שעות – תחרות אדריכלית בזמן אמת.

הערב יהיה בנוי משני חלקים:

בחלק הראשון יציגו אוצרות הביאנלה – אדר' נוף יעל מוריה וסיגל בר-ניר את הביאנלה בכללותה. היות וביאנלה שכזו היא איננה דבר מובן מאליו לרשות מקומית בישראל – אז לסיום החלק הזה יציג סמנכ"ל עיריית בת ים ארז פודמסקי-שקד את נקודת המבט של העירייה בפרויקט.

את החלק השני של הערב שיהיה יותר בסגנון הפצ'ה קוצ'ה, יפתח אדר' כרם הלברכט – אדריכל הפסטיבל והיוזם של פרויקט 72 שעות שיציג גם סרטון קצר המתאר את הפרויקט. אחריו יציגו במהירות נציגי שלושת הקבוצות הזוכות את עבודתם ואת תהליך היצירה. פרויקט 72 שעות הוא מהפרויקטים המרתקים ביותר שנהגו ובוצעו בישראל בשנים האחרונות והוא נדבך נוסף בהתעוררות מסוימת של השיח האדריכלי המקומי.

הכניסה חופשית ומומלצת!

הזמנה (עיצוב ועריכה: כרם הלברכט)

סיבוב בשכונה של סלו הרשמן במעלה אדומים

בראיון שערכתי לפני שמונה חודשים עם האדריכל סלו הרשמן לצורך עבודה שכתבתי באוניברסיטה, חזר הרשמן והדגיש את כל אותם הרעיונות של גן מרכזי, כיכר ורחוב. הרשמן הסתובב פעם בפירנצה, התרשם מהכיכרות שיצרו אבותינו ברנסאנס וביקש לשוב וליצור אותם בארץ ישראל: בגילה, בלוד, בגבעת שמואל וגם כאן במעלה אדומים: "בפירנצה שנבנתה לפני 600 שנה, אתה הולך ואתה מרגיש את הרחוב ופתאום נפתחת לך כיכר וכן הלאה והלאה. אתה מסוגל לעשות את זה בארכיטקטורה חדשה ולא משנה מה החומרים אבן או זכוכית או ברזל – אבל כאן זה לא נעשה וזה הדרדור שנוצר היום באורבניזציה ברוב הפרויקטים שבונים אותם".

פרויקט המגורים שתכנן הרשמן בשנת 1981, באחת מהשכונות הראשונות במעלה אדומים הוא אמנם לא הביא ליצירתו של רחוב וכיכר, אך כן הצליח ליצור חלל ציבורי משותף ומוצלח שהופך את השכונה הקטנה לקיבוץ פרברי על ספר המדבר.

.

חזית חיצונית הפונה אל הרחוב ההיקפי אל מחוץ לשכונה

.

סיבוב במגדל המים והמצפה של אוניברסיטת בר אילן

רק לפני שבוע העליתי לכאן רשימה על איך אקדמיה כמו אוניברסיטת תל אביב מתייחסת לבניין בעל איכויות ארכיטקטוניות והופכת אותו לסלט מקולקל, אז הפעם אני רוצה להביא מבנה שהפונקציה שלו אמנם שולית בקמפוס אוניברסיטת בר אילן, אך צורתו וגודלו הם שהביאו אותו למעמדו הרם, שהפך אותו כבר מזמן לסמלה של האוניברסיטה הרמת-גנית שמציינת השנה 55 שנה להיווסדה.

מגדל המים והתצפית של אוניברסיטת בר אילן תמיד היה נראה לי שתוכנן על ידי ספדיה או מישהו כזה, ולכן הופתעתי לגלות שמדובר בכלל במגדל משנת 1952 שנקבר מתחת לתוספות מאוחרות שבאו מאותו מקום של התייחסות כפי שבאו לבניין מוסיקה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב – מתוך זלזול וטיפשות. אף פעם לא מאוחר ועדיין ניתן להשיב למגדל בבר אילן את איכויותיו המקוריות. ועל כך ברשימה זו.

מגדל המים והמצפה ובצמוד לו בניין הספריה המרכזית

סיבוב על הצעה לחידוש מקורי של מגדל המים ברחוב החשמל

מגדלי מים תמיד רתקו אותי. אם תכנסו לערך מגדל מים בויקיפדיה אז כמעט את כל תצלומי מגדלי המים שמופיעים שם בגלריה – אני צלמתי, אם כי צלמתי הרבה יותר ממה שיש שם אלא שבשלב מסויים נמאס לי להעלות לשם את המגדלים.

כשהוכרזה התחרות על מגדלי המים חשבתי לגשת, אבל יותר מידי עיסוקים מנעו ממני את הדבר ולכן נאלצתי לעמוד מהצד ולהסתפק בלצפות בהצעות שהוגשו. אחת מאותן הצעות שזכו בקטגורית הסטודנטים בפרס מאוניברסיטת ברקלי, הייתה של הצמד טל יהוד ורועי דרבקין מהמכון הטכנולוגי בחולון ונקראה "פרויקט אור עליון". זה בהחלט ראוי להציג את ההצעה הזו כאן ועל כך ברשימה זו.

הצעה זוכה לייעוד מחודש למגדל מים ברחוב החשמל – טל יהוד + רועי דרבקין