אין טוב מלפתוח בפסקה שבאמצעותה ניגשת לתאר את עיר הולדתה שכם, המשוררת הגדולה פדוא טוקאן בספרה האוטוביוגרפי "דרך הררית" (הוצאת מפרש, 1993, בתרגום רחל חלבה): "כל פעם שאני עוברת ברחובות החוגרים היום את שני הרי עיבל וגריזים או רובצים על כתפיהם, אני שבה אל עולם הילדות, עולם הגילוי והפליאה, ועוברים לעיניי פני העבר, וגוברים עלי הגעגועים לפניה הישנים של עירי ול'הוויתה הנעימה'. איזה מס משלמת העיירה הקטנה, העתיקה, כדי להפוך לעיר גדולה הצועדת עם הזמן? זהו מס גבוה שהיא משלמת ביופיה הבתולי, בנופה הקדום ובאדריכלותה העתיקה".
שכם היא אחת מהערים הערביות שהייתי מאד רוצה להסתובב בהן, אבל לצערי לא השלום ולא הכיבוש שלם ולכן בשלב הזה כף רגלי לא יכולה להכנס לעיר, אלא אם כן כמובן אכרות אותה ואשלח אותה כמתנה לעדלי יעיש ראש עיריית שכם. אבל מה יש לו לעשות איתה…
עד אז אני יכול להשקיף עליה באופן חופשי מכיוון דרום מפסגת הר גריזים או במוגבלות מסוימת מכיוון דרום מפסגת הר עיבל – המבט אותו קבלתי כעת והתמונות הן מאותו מקום. נוסף לכך, הרשת מלאה במידע לגבי שכם וחלק מזה הבאתי לרשימה זו.
חלון אחורי 