ארכיון מחבר: מיכאל יעקובסון

סיבוב בהגשות סטודיו שנה א בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

בקרתי בהגשות סוף סמסטר של תלמידי שנה א' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. 80 סטודנטים לומדים בשנה והם פוצלו לארבעה קורסי סטודיו שנערכו במקביל. בכל סטודיו עשרים סטודנטים ושני מנחים. בסטודיו בו בחרתי להתעכב השתתפו 15 בנות וחמישה בנים, והנחו אותו האדריכליות רבקה כרמי ושלי אמריו, שבסוף הסמסטר הקודם הצצתי בהגשות שהנחו והתלהבתי. גם הפעם ההתלהבות לא פחתה. את תשומת הלב שלי תפסו קנה המידה הקטן, הפרויקט הממוקד, תהליך העבודה, אופי ההגשות והבוסריות של העבודות.

ההגשה דומה לזו שהתקיימה בסוף הסמסטר הקודם: פסי בריסטול שחורים (אחדים חרגו והשתמשו בבריסטול לבן), ופסיפס גדוש של תצלומים, תכניות, דגמי עבודה אחדים ודגם אחד סופי. ההנחיה היתה להשתמש רק בעפרון לצורך השרטוטים ובגבס לצורך הדגמים, כשהמטרה המרכזית היתה להפגיש באופן מיטבי בין הסטודנט המתחיל ובין החומר, קנה המידה ותהליך החיפוש.

בחרתי להביא כאן מבין העבודות את אלה שמצאו חן בעיני יותר מכל העבודות האחרות ואותן הגישו ערין עלי סלאח, ליאורה קאוון, הדס שרמן, נועה נתנזון ושני לוי. היו שתי עבודות נוספות שרציתי להכניס כאן, אבל לא הצלחתי לצלם אותן.

ועל כך ברשימה זו.

.

הגשה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטת גדוד 52 בחוליקאת

אחרי שסיימתי סיבוב בכמה קיבוצים עם האדריכל ויטוריו קורינלדי, המשכתי חזרה על אחד הכבישים הצדדיים בצפון הנגב, כביש 232, לא רחוק מאשקלון. עברתי פה כמה פעמים אבל הפעם גם עצרתי באנדרטה לזכר 132 חללי גדוד 52 "הבוקעים" מחטיבת גבעתי, שנפלו בקרבות שהתחוללו באזור במלחמת העצמאות. האנדרטה מנציחה גם את חללי הגדוד בקרבות ובמלחמות שבאו לאחר הקמת המדינה.

את האנדרטה הגדולה והמרשימה יצר הפסל צבי אלדובי (1904–1996). גוש בטון ענק מלא תנופה המבהיק בלובנו על רקע הגבעות הרכות של צפון הנגב. היא נחנכה ב-1971 באזור המכונה חוליקאת, כשבאתר עצמו נקבע בעת המלחמה משלט מצרי. הכביש הצר והמפותל הוא מהדרכים הבודדות שנותרו קרובים לדרכים שהיו פה פעם, בהם המהירות היתה מוגבלת ואפשרה ליהנות מהנוף, לעצור בלי לחשוב פעמיים ולהכיר את הסביבה שבה אנחנו חיים. מעניין מה רוני היתה חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בין עצי האשל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באולם ההתעמלות הנטוש בשטח מדרשית נועם לשעבר בפרדס חנה

קל לפספס את הבניין הגדול ששימש אולם התעמלות לתלמידי מדרשית נעם בפרדס חנה. זהו אחד הבניינים הפחות ייצוגיים שנבנו בקמפוס, ועדיין יש לו חן בעיקר בגלל הצורה שלו המשלבת אופי ברוטליסטי עם אופי כפרי. ממדיו, חומריותו ומיעוט הפתחים בו מדגישים אותו בסביבה. על התכנית חתומה האדריכלית ג'ניה אוורבוך (1977-1909), שתכננה ארבעים שנה קודם לכן את כיכר דיזנגוף בתל אביב.

ב-1977, השנה בה נחנך, ניצב היה האולם בקצה מתחם המדרשיה, כשפניו אל המטעים והשדות החקלאיים של פרדס חנה. בעשורים האחרונים חוסלה החקלאות ואת מקומה תפסו וילות. המדרשיה כבר מזמן עזבה את פרדס חנה והמבנה נטוש ומתפקד כשובך יונים ענק. שבוע שעבר התקיים בפרדס חנה אירוע "מקום שמור" שנערך לכבוד 90 שנה להקמת היישוב. באירוע נחשפו בפני הקהל הרחב האוצרות האדריכליים בסביבה. הצטרפתי לסיור שערכה האדריכלית ענת אסתרליס שחשפה כמה מקומות והאולם הוא רק אחד מהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

מאחורי הגדר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בהגשות סטודיו מגורים בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

שבוע שעבר הוזמנתי להגשות סוף סמסטר בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. אחת האורחות שהוזמנה גם היא להגשות ניצלה את ההזדמנות שנתנו לה סופסוף במה. היא לא סתמה את הפה ולא נתנה שיעצרו אותה, מה שסימן לי שיש כאן הזדמנות ללכת לראות גם עבודות בכיתות אחרות עד שהיא תסיים.

נכנסתי לכתה הסמוכה בה אמנם לא התקיימו באותה שעה הגשות, אך העבודות היו מסודרות ותלויות על הקירות. העבודות האלה נוצרו במסגרת סטודיו משותף בתחום המגורים של תלמידים מהשנים ג' ו-ד', אותו הנחו האדריכלים דפנה מתוק ולאונרדו קליכמן. המשימה לה נדרשו התלמידים למצוא פתרון היתה כנראה מוגדרת באופן מאד ממוקד כי התוצאות באופן עקרוני היו דומות. ועדיין, בכל אחת מהעבודות ניתן למצוא טביעת אצבע אישית ושונה. השוני העדין הוא שמצא חן בעיני ורציתי לשתף אותן, אחרת אף אחד אחר לא יעשה את זה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חצרות פנימיות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב שנים עשר על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. צברתי תמונות שלהם ולפני כמעט שנתיים פתחתי בסדרת רשימות עם אותן תמונות. ברשימה זו מופיעים 15 אדריכלים שצלמתי.

זו הרשימה האחד עשר (1234567, 8, 9, 10, 11) שנפתחת עם האדריכל מיכאל חיוטין שצלמתי ב"ירקון שבעים" במהלך אירוע שערכתי לכבוד האדריכל יעקב יער. הרשימה מסתיימת באדריכל דניאל זרחי במשרד של הוריו לצד דגם של בניין חדש באוניברסיטת תל אביב שבתכנונו השתתף.

ועל כך ברשימה זו.

.

#12

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באינטרבאו בברלין – חלק שני

תריסר שנים לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה וברלין החלה להתאושש, נערכה בעיר תערוכת האדריכלות "אינטרבאו 57'" (Interbau 57). בתערוכה שהוקמה על חורבותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) שנהרסה במלחמה, הוקמה למעשה שכונה לדוגמה שנועדה להציג דגם חדש למגורים. אדריכלים שונים הוזמנו לתכנן כל אחד מבנה, וכך גם שולבו כמה אדריכלי נוף. השכונה נבנתה לפרטי פרטים ואוכלסה בתושבים לגמרי רגילים. את הבלוקים ואת הרחובות העירוניים החליף פארק בו פזורים מגוון של מבני מגורים – מקוטג'ים חד קומתיים, דרך בלוקים בני ארבע קומות ועד מגדלים בני 16 קומות. כמו כן, נבנו מוסדות ציבור, דת וחינוך אך לא תעסוקה.

לישראלים תזכיר השכונה סוג של קיבוץ, בעיקר הודות לשטחים הציבוריים הפתוחים, העדר הפרדה בין בניין לבניין והנוחות לתנועת הולכי רגל. רמת אביב הישנה היא ככל הנראה השכונה דומה ביותר שתוכננה בארץ והדמיון אינו מקרי. בשעתו ביקרה בתערוכה נציגות ישראלית, התרשמה וביקשה ליישם משהו מהרעיונות הרבים גם בתכנון בישראל.

סיבוב בשכונה המטופחת הוא מפגש עם בניינים שתכננו בכירי האדריכלים בגרמניה המערבית באותן שנים וכן של בכירי האדריכלים הנועזים שפעלו אז בעולם. רשימה זו היא המשך לרשימה הקודמת מסיבוב בשכונה והפעם הכוכב הוא האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר. אם השמש לא היתה שוקעת במהירות אז הייתי מצליח לראות מבנים נוספים וכך היה גם המשך לרשימה זו, אבל את השאר אשמור לביקור הבא בברלין.

ועל כך ברשימה זו. 

.

מפה לשם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברחוב אד"ם הכהן 10 בתכנון דב כרמי

מכיוון הרחוב הבניין נראה לגמרי סטנדרטי, אפילו כניסה לא רואים. אלא שרק אחרי שנכנסים למגרש מגלים שהאדריכל דב כרמי (1962-1905) נדרש כאן למגרש מיוחד ולכן העניק פתרון מתאים. המגרש המוארך והגדול מעט מהרגיל אפשר לאדריכל להגדיל את מספר הדירות, אך ממדיו המוארכים הצריכו פתרון שונה לגישה לדירות.

את הכניסה לא תגלו מהחזית הראשית והצרה הפונה לרחוב, היות וכך יתבזבז שטח ביצירת הגישה לדירות שבעורף הבניין. לכן, יצר האדריכל את הכניסה בחלק הפונה לחזית הצד המוארכת. גם כאן יצר האדריכל שהיה לראשון שזכה בפרס ישראל לאדריכלות, מערך של שטחים המקשרים בין הפרטי לציבורי – מערך שחלקו הציבורי פתוח ברובו וניתן לבקר בו.

בדרך לחזרה של המקהלה בבית התנועה הקיבוצית, הסתובבתי הפעם בשלושה בניינים שתכנן כרמי ברחוב אד"ם הכהן. רק לאחד מהם, אולי זה המוצלח והמעניין שבהם, ניתן היה להכנס ולהתרשם ושני האחרים שעברו התחדשות התרשמתי רק מהחוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

חתול יוסי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית האוניה בלבנדה 56

השער הדרומי לעיר היה עד לאחרונה "בית האוניה", הקרוי כך בעקבות הדמיון לספינה מתקרבת (זהות מתכננו לא ברורה. אלא שחנות המכוניות של ב.מ.ו. הקדימה אותו במגרש צמוד למחלף לה גרדיה. אם בית האוניה מייצג אדריכלות מגורים בעלת מעוף ייחודי שהפך לאחד המבנים הבולטים והזכורים בישראל, הרי שהחנות מייצגת אדריכלות תאגידית וסתמית, כזו שהעיקר בה אלה המכוניות המוצעות למכירה ומתחלפות בה מעת לעת. זה לא עניין של ישן מול חדש, אלא שאת מקומה של האדריכלות הבינלאומית תפסה אדריכלות אנונימית.

העיצוב המודרני המובהק של בית האוניה הוא פיסולי ומוקצן: ממדיו הצרים, ההתייחסות לצומת באמצעות המרפסות המתעגלות, הגבהתו מעל למפלס הרחוב – כל אלה מעניקים לו את איכויותיו וייחודו. אין שער מוצלח יותר ל"עיר הלבנה" מ"בית האוניה". אלא שעל פני השטח נראה שבאזור נווה שאנן כל עניין העיר הלבנה לא מעניין אף אחד. מצד אחד יש את אלה ששורדים, ומצד שני יש את אלה שממתינים מאחורי הפינה לכבוש את האזור. ובינתיים בתי הסגנון הבינלאומי בשכונה הולכים ומתפוררים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אפריקה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפרויקט לב הדר הכרמל בשכונת הדר בתכנון תאודור מנקס

"לב הדר הכרמל" הוא פרויקט המגורים הפרטי השאפתני ביותר שתוכנן בארץ בשנות ה-40: מתחם מגורים ענק המקיף חצר פנימית עם גינות, מזרקה, בריכת שחייה, מגרשי ספורט ומרכז מסחרי. המיקום של המתחם על מדרון הכרמל, איפשר לתכנן דירות מהן ניתן יהיה להשקיף על נוף העיר וכמעט ללא הסתרה. פרויקט בורגני הרחוק גאוגרפית ורעיונית מ"מעונות העובדים" שנבנו בתל אביב. אך המאפיין המרכזי של המתחם, היה השימוש בפריקסט מבטון שחזר והופיע בכל חלקי הבניין והעניק לו את אופיו הייחודי.

את הפרויקט תכנן האדריכל תאודור מנקס שהתפרסם בגישה השונה שהפגין בתכנון מגורים, ולכן סביר להניח שזו היתה הסיבה שהיזמים בחרו בו. כמו שב"בית הזכוכית" הסמוך, שילב מנקס מרחבים של פנאי לשירות הדיירים, והדגיש את היחסים בין פנים ובין חוץ, בין פרטי ובין ציבורי, גם כאן הוא ביקש ליישם רעיונות דומים. אלא שהמשבר הכלכלי שפקד את הארץ והמלחמות שבאו בזו אחר זו, גרמו לפרויקט להבנות בעצלתיים ואיכות הביצוע הידרדרה ככל שהזמן חלף.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית הפריקסט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באינטרבאו בברלין – חלק ראשון

תערוכת אדריכלות יכולה להתקיים במוזאון, אבל היא יכולה להתקיים גם בקנה מידה אמיתי: לתכנן שכונה שלימה שכולה לצורך תערוכה. כך היה עם תערוכת אינטרבאו (Interbau) שהתקיימה במערב ברלין ב-1957. על שטח סמוך לפארק טירגארטן שבמרכז ברלין שממנו פונו הריסותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) הבורגנית שהוחרבה במלחמת העולם השנייה ורבים מדייריה היו יהודים שגורשו מבתיהם, הוקמה שכונה חדשנית שלתכנונה הוזמנו קרוב למאה מתכנני ערים, אדריכלים, אדריכלי נוף ואמנים, מגרמניה ומשאר העולם. המפורסמים מבין האדריכלים שהוזמנו היו וולטר גרופיוס מייסד הבאוהאוס, לה קורבוזיה, אוסקר נימאייר, אלוור אלטו וארנה יעקובסון.

היוזמה להקמת השכונה במתכונת של תערוכה נולדה ב-1953. במהירות יחסית הוזמנו המתכננים, נערכו התכניות, בוצעו עבודות הפיתוח, הוקמו הבתים ולקראת פתיחת התערוכה הוחל באכלוס ב-1957. השכונה תוכננה במתכונת של פארק בו פזורים הבניינים בצפיפות נמוכה ולא כמרקם עירוני רציף. כל בניין תוכנן בידי מתכנן אחר, ובהתאם להנחיות שהגדירו מתכנני תכנית המתאר. תוכננו קוטג'ים, בלוקים בני ארבע קומות, בני שמונה קומות וגם בני 17 קומות. לצידם הוקמו מוסדות חינוך וציבור, כנסיות, מתקני ספורט ומרכזים מסחריים. עם פתיחת התערוכה נשלחה נציגות מישראל במטרה להתרשם מהתערוכה והושפעה עמוקות מהפרויקט, חזרה לארץ וביקשה להטמיע את הרעיונות. כך הוקמה "שכונה לדוגמה" בבאר שבע ובערים נוספות, וכך גם תוכננו דגמים חדשים של בנייני מגורים.

לימים הוכרזה השכונה לאתר מורשת עולמית והבתים בה הם כולם לשימור ומשמשים לייעודם המקורי. חבל שאין מרכז מבקרים קטן (בעת התערוכה אמנם פעל אחד כזה) וחבל שלא ניתן לבקר בדירות. עדיין, ניתן בקלות לערוך פה סיור עצמאי. במשך ארבע שעות אפשר לבקר רק בחלק מהבתים היות ומדובר במתחם ענק ובעשרות מבנים. כאן אציג ששה. בהמשך אציג ברשימה נפרדת מבנים נוספים.

.

לפנות ערב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ החותרים

האווירה הקיבוצית הפיסית נותרה בקיבוץ החותרים, שתי דקות דרומית לחיפה, למרות השינויים שחיסלו את הרעיון השיתופי. החותרים הופרט לפני עשרים שנה והיה הקיבוץ הראשון שנכנס להקפאת הליכים עם חובות שהגיעו ל-100 מיליון שקלים, מאז נראה שהוא התאושש. שדרת עצים וותיקים מצלה על כביש הגישה לקיבוץ. משמאל המשק, מימין מבני הקהילה והמגורים המאורגנים בקשת מסביב לדשא הגדול.

חדר האוכל הגדול שתכננה האדריכלית שלי ניסים ונחנך ב-1975, בולט בנוף אבל הוא כבר לא מקום המפגש והלב של הקהילה המקומית. בשטח של המטבח ממוקם היום גן ילדים, כך שהחיים שוקקים היום דווקא בצדו השני של הבניין. האולם בו סעדו בעבר החברים ריק, סגור ונקי. מתקיימים בו מידי פעם ריקודי עם, או אירועים מיוחדים אחרים של הקהילה.

ועל כך ברשימה זו.

.

ריק ונקי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקולנוע גולן הנטוש באור יהודה

כמעט וכבר לא נותרו בתי קולנוע עירוניים ורק שבוע שעבר התגלה כי קולנוע חן בכיכר דיזנגוף נמכר וכנראה יסגר. קולנוע גולן באור יהודה נסגר כבר לפני יותר מ-30 שנה ולמרות כל הפיתוח והביקושים הגבוהים בעיר, עוד לא קם היזם שהרס ובנה במקומו מגדל מגורים. בינתיים הוא ניצב בסמוך לכניסה לעיר, ללא גג או שלט וממתין בשקט שייגזר גורלו.

ועל כך ברשימה זו.

.

קולנוע נטוש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשיכונים בשכונת שפירא בתכנון דן איתן ויצחק ישר

כניסומהעבודות הפחות ידועות שתכננו במשותף האדריכלים דן איתן ויצחק ישר זהו מתחם השיכונים בדרום תל אביב. מדובר בשטח שמצוי לצד רחוב ישראל מסלנט ודרך קיבוץ גלויות בתל אביב, ממש מול בית קברות שיח' מוראד, מול בית הנוער העובד ומול בית הכנסת שתכננו בני הזוג שרגנהיים ועליו כתבתי כאן לאחרונה.

לכאורה מדובר בשיכון טיפוסי, אותו הם תכננו ב-1959. סביר להניח שחלפתן על פניו ולא ייחסתן לו כל חשיבות. אולי גם אחרי שתקראו כאן את הדברים עדיין לא תבינו מה יוצא דופן בו. ועדיין, מדובר בצעד נוסף של השניים, קטן אמנם, בפיתוח סביבת מגורים שונה מזו שהיה נהוג אז לבנות בתחום הדיור הציבורי בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

השיכונים שמאחורי השקמים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בסניף של בנק שהוסב לחנות בגדים בציריך

במבט מהרחוב נראה הסניף של רשת COS טיפוסי לחנויות ברחובות דומים. רק כשנכנסים פנימה מגלים שהוא ממוקם במבנה היסטורי אותו שימרה האדריכלית טילה תאוס (Tilla Theus). אחרי שעוברים את אולם המבואה מתגלה אולם מרכזי מרהיב עם תקרה שמאירה כולה את מחלקת בגדי הנשים. ממשיכים לרדת במדרגות אל המפלס התת-קרקעי שם ממוקמת מחלקת בגדי הגברים ממש בתוך חדר הכספות שחושף כי פה היה בעבר בנק.

"גם אם היו פותחים חנות במחנה ריכוז היו משאירים את המקלחות", אמר לי שאול כשראה את החנות, "זה קטע של שימור באירופה. רק בשווייץ יכולים לעצב ככה. יש גם הרבה בתי כנסת שהפכו לחנויות ובתי קפה והשאירו כתובות ואפילו את ארון הקודש. קצת ביזארי. אולי יש כאן רמז שצריך לשבור חסכון בשביל לקנות כאן בגדים". איפה ראית בית קפה עם ארון קודש? "נראה לי בפולין. פעם ראיתי באיזה תכנית. במקום למחוק השאירו לזכרון בפאב או מסעדה, זה היה באישור הקהילה והשרידים של היהודים מאותה קהילה". אבל שאול – כאן זה סניף של בנק, לא בית כנסת ולא שואה! "הקולקציה משתלבת עם גווני הכספת והמספורים בכל תא".

.

מתחת לאדמה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובמועדון בקיבוץ רשפים

לאחר הלוויה ולאחר הביקור בעמדת הביטחון שבשדות קיבוץ מסילות, השמש כבר שקעה אבל רציתי להספיק ולראות גם את קיבוץ רשפים. התכנון של רשפים פשוט ומרתק: שביל ישר כסרגל יוצא משער הקיבוץ, חוצה מדשאה גדולה, כששדרת צאלונים מלווה אותו וגם פסלים שיצר פילו כפרי חבר הקיבוץ. באמצע הדרך הוקם לצד השדרה המועדון לחבר ולצידו חדר זיכרון, ספרייה וחדר נשק. בקצה השביל ניצב חדר האוכל הגדול והנטוש. מכאן מתפצל השביל ושולח את זרועותיו לכל חלקי הקיבוץ.

בעת הביקור חדר האוכל היה נעול והמועדון היה פתוח ומואר. חזרתי לרשפים שבועיים לאחר מכן והפעם חדר האוכל היה פתוח והוצגה בו תערוכת פסלים שיצר יפתח גבע חבר הקיבוץ. המועדון היה סגור.

המועדון הוא המבנה המרשים בקיבוץ, עבודה מוקדמת שיצר האדריכל מנחם באר ב-1968. מבנה קליל ומרשים שנושא השקיפות והקשר ההדוק בין פנים ובין חוץ הוא העיקרון המרכזי בתכנונו. לעומתו, חדר האוכל שנחנך ב-1981 הוא עבודה יחסית מאוחרת של באר וגם של התנועה הקיבוצית. המבנה כבר קרוב לכל אותם מבצרי בטון שנבנו באותם שנים בקיבוצים. יש בו גם מסכי זכוכית אבל האווירה הכללית בו היא קודרת ומסתגרת.

ועל כך ברשימה זו.

.

סגור

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת היכל יצחק ברחוב סלנט 24 בשכונת שפירא

בין מתכנני בתי הכנסת שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה שעברה בולטת נוכחותם של בני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים, כשבאחת מיצירותיהם הסתובבתי לפני שבועיים עם צבי בדרך לראות פרויקט אחר עליו אכתוב כאן בהמשך. מכיוון רחוב ישראל מסלנט שבשכונת שפירא, נראה הבניין כמו תיבה עם חזית קשתית המוטה בזוית ואינה מקבילה לרחוב. רק כשנכנסים מגלים כי הזוית נובעת מהכוונת הבניין לירושלים ושהבניין אינו קופסתי והוא אינו חד קומתי אלא הולך ומלווה את המדרון הטבעי של המגרש לעומק של כמה קומות.

בית הכנסת היכל יצחק תוכנן ב-1959 ונבנה שנתיים לאחר מכן. הוא נועד לשרת את תושבי השכונה ובמיוחד את חברי תנועת הפועל-המזרחי שהתגוררו בקבוצת שיכונים שהוקמו במיוחד להם ברחוב הסמוך ונקראה "שיכון הפועל המזרחי קרית שלום". במשך השנים השתנתה אוכלוסיית השכונה וגם מתפללי בית הכנסת התחלפו. בעשור הקודם החלה לפעול בבניין "ישיבת אורות אביב". אמנם "אורות" הוא שמו של ספר מפורסם מאת הרב אברהם יצחק קוק, אך סביר להניח שהכוונה בשם היא מטרת הישיבה להאיר את החושך ולכוון את דרכם של העיוורים אל האמת.

ועל כך ברשימה זו.

.

(

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הזכוכית בחיפה

באחד הסיורים הבודדים שהשתתפתי בהם כסטודנט בבצלאל, לקחו אותנו צמד המרצות נילי חר"ג ושרה גנזל לחיפה. האוטובוס בקושי הצליח לטפס ברחוב התלול והצר, ולכן נאלצנו לרדת בתחילת הרחוב ולטפס ברגל. המטרה היתה לבקר בבית הזכוכית שתכנן האדריכל תיאודור מנקס. ברחוב בר גיורא מצוי מקבץ המבנים הגדול ביותר שהוא תכנן, אך התמקדנו רק באותו בניין שהיה נחשב ליחיד במינו בעיר. התאפשר לנו גם לבקר באחת הדירות שנותרו במצבן המקורי. אם טרם הכרתם את בית הזכוכית אז זו ההזדמנות להכיר.

הבניין שתוכנן ב-1939 מוזנח ואיבד לגמרי מזוהרו. רק אם יודעים מה היה כאן ומפעילים קצת את הדמיון, אז ניתן להתרשם ממנו ובעיקר ללמוד מהשאיפות הגדולות של מתכנניו. הזכוכיות שעטפו את חדר המדרגות הוסרו, לבני הזכוכית שפנו לדירות הוסרו או הוחלפו בחלקן, את בריכת השחייה מילאו באדמה, מרפסת השמש הגדולה הפכה לחצר גרוטאות ומגרש הבדמינטון (סוג של טניס בקטנה) על הגג נמחק. גם היום, 15 שנה אחרי אותו ביקור החלטתי לנצל שעתיים פנויות שהיו לי ולעשות סיבוב באזור, וגיליתי שהבניין הזה הוא עדיין מרשים. המשכתי ובקרתי בעוד כמה עשרות בתים שתכנן מנקס ברחוב בר גיורא וברחוב הסמוך וכולם חשפו בפני עד כמה מנקס היה אדריכל יצירתי וכשרוני שנשכח. מעניין מה רוני חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

זכוכית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית ניר

חייו של חדר האוכל בקיבוץ בית ניר בייעודו המקורי היו קצרים. הוא נחנך ב-1977 וסיים את תפקידו עשרים שנה מאוחר יותר. הוא כולו עדיין מתפקד, אבל לשימושים אחרים. יש כאן דוגמה לאחד מחדרי האוכל הבודדים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס, שבנוי על קומת עמודים מפולשת. יחד עם זאת קל לזהות את מסטצ'קין בבניין בעיקר הודות לטיפול בהצללות שעיצב לפתחי החלונות.

לאחרונה ביקר בארץ האדריכל פרופ' פיליפ אוסוולט, מבכירי חוקרי הבאוהאוס, ובהרצאה שלו באירוע שהתקיים בחודש שעבר הוא התפלא כיצד מקפידים לשמור מבנים בטענה שאלה "בתי באוהאוס" בעוד שאין להם כל קשר לבאוהאוס. הוא הציג שורה של מבנים שתכנן מסטצ'קין וטען כי גם אם הם לא מעוצבים כמו אותם מבנים מטויחים בלבן, חלונות סרט או עגולים, הרי שמבחינת התוכן שלהם אלה מבני באוהאוס מובהקים, כאלה שמייצגים את הרוח והאידאולוגיה המהפכנית שאפיינה את הבאוהאוס בשנות השיא תחת הנהגתם של האדריכלים וולטר גרופיוס והאנס מאייר, שמסטצ'קין למד אצלם. בניין חדר האוכל בבית ניר בהחלט שייך לקטגוריה זו.

ועל כך ברשימה זו.

.

באוהאוס בשפלה

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: