הונדליזם וההזנחה שמצאתי בחטיבת הביניים "ראשונים" בגני תקווה שפתחה את שעריה רק חודשים ספורים קודם לביקור, היתה הפתעה עצובה. הכרתי את הפרויקט מהתצלומים הנהדרים של יעל אנגלהרט. אצלה הכל לבן ונקי, אבל לא להאמין שרק כמה חודשים מפרידים בין הביקור שלה שנערך רגע לפני פתיחת שנת הלימודים ובין הביקור שלי.
משהו עובר על התלמידים, על הנהלת בית הספר ועל מערכת התחזוקה שלהם (אם בכלל היא קיימת). מה שווה כל המאמץ התכנוני והביצועי של האדריכל ושל הקבלן? מה שווה ההשקעה הכספית הגדולה שמשקיעה המדינה והמועצה המקומית אם הנהלת בית הספר והתלמידים מחריבים את מה שקיבלו. סביר להניח שבמהלך החופש הבניין שופץ, אך אם לא חל שינוי משמעותי אז הונדליזם יחזור.
מי אשם במה שקורה כאן? התלמידים? ההורים? הנהלת בית הספר ואיש התחזוקה שלו? ראש המועצה שכנראה לא טרחה לבקר כאן אחרת סביר להניח שהיתה מתחרפנת מעצבים ואולי גם בושה? שר החינוך? אך גם אם נחפש או לא נחפש אשמים, תצוף השאלה האם יש בכלל תקווה?
ועל כך ברשימה זו.
.
החזית הפונה לרחוב (צילום: יעל אנגלהרט, באדיבות דורון שינמן)
.
חלון אחורי 