סיבוב בעמק יזרעאל

יומני היקר, יום ששי האחרון היה יום יפה, סיבה טובה לבקר בעמק ולנסות את הסקי החדש שהוקם על מורדות הגלבוע (הסבר מפורט בהמשך). על הדרך ראיתי עוד כמה מקומות שאני מכיר, אבל היה שווה לשוב ולבקר בהם.

(1) תחנה מרכזית עפולה (בתכנון אינג' וולי וולטש).

(2) קיבוץ יזרעאל (המחלקה לתכנון באיחוד הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ המאוחד).

(3) אתר סקי בגלבוע (אדריכלים ישראל ונינה ברלב).

(4) המשכן לאמנות בעין חרוד (אדריכל שמואל ביקלס).

(5) חדר אוכל תל יוסף (אדריכל לאופולד קרקואר).

(6) בית טרומפלדור בתל יוסף (אדריכל שמואל ביקלס).

.

IMG_5614

למרגלות חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף

.

המטרה המרכזית של היום היה הביקור בסקי בגלבוע. כל השאר היו נספחים אך לא פחות מעניינים ואולי אפילו יותר. הם הדגישו את הניגודיות של אתר הסקי שמייצג את האלימות הישראלית העכשווית כלפי הנוף, לעומת ההשתלבות בנוף העמק ומימוש החזון להחייאתו שהיה כאן עד לפני 60 שנה. כמובן שלא צריך לבכות על העגלה הריקה, כי כל אחד הולך עם האמת האישית שלו. אך יש כאן נקודה למחשבה.

היות ולא בטוח שכל אחד מכיר את מיקום היישובים המוזכרים כאן, טרחתי והכנתי מפת התמצאות, כדי שתדעו איפה הצפון.

התחלתי בבוקר מוקדם בעפולה, המשכתי ליזרעאל (שם לא נתנו לי להיכנס). אחר כך עצרתי במורדות הגלבוע לגלוש סקי. לאחר שעתיים ירדתי לקיבוץ עין חרוד לבקר במשכן לאמנות, וסיימתי בסיבוב קצר בקיבוץ תל יוסף.

.

yzrael

מפת התמצאות

.

בשלט הזה נתקבלתי במפגש של כביש 675 עם דרך נוף הגלבוע, שם ממוקם אתר הסקי:

.

IMG_5558

"עפולה עיר חלומותי"

.

(1)

את היום פתחתי ב-9:00 בעפולה.

זיכרון: כשהייתי תיכוניסט, סמוך לבית ספר התגורר בחור בתחילת שנות ה-20, עם רמת פיגור מסוימת. הוא היה נכנס תמיד לחצר בית הספר כדי להעביר את הזמן, ולקשור שיחה עם האנשים היחידים שהתייחסו אליו ברצינות ובכבוד. פעם אחת שאלתי אותו אם יש לו תכניות להמשך החיים. הוא ענה לי שהתכנית המרכזית שלו היא לעבור לעפולה. "לעפולה?" שאלתי בתדהמה, והוא ענה: "כן, עפולה היא עיר חלומותיי".

אני כבר לא זוכר למה דווקא עפולה היא עיר חלומותיו ואיזו הזדמנות מחכה לו שם מעבר לפינה, אך תמיד כשהגעתי אליה, נזכרתי ב"עיר החלומות". עפולה באמת היתה עיר של חלומות והתכנית העירונית שעיצב ריכרד קאופמן לפני כמעט 100 שנה, עדיין נראית בשטח. שדרת הדקלים (שדרות ארלוזורוב), תחנת רכבת העמק, תחנת משטרת טיגארט, בית כנסת עם כיפה, בית פינגולד – כל אלה נותנים לעיר הזו רובד מיוחד. תחנת האוטובוסים המרכזית הפועלת ממש בצמוד לגרעין העיר כבר מזמן נראית כמו מפגע עירוני. במהלך עבודת תחקיר לכתבה שפרסמתי אתמול על התחנות המרכזיות של אגד (לכבוד 80 שנה לחברה), למדתי משהו על יופייה של התחנה בעפולה, שהלך לאיבוד מאחורי גדרות, פרסומות, תוספות בניה והזנחה ארוכה בת 50 שנה. בכתבה הזו תוכלו לקרוא בהרחבה על התחנה בעפולה ועל התחנות בכלל.

תחנת עפולה נחנכה ב-1958 והיתה לאחת הגדולות והיפות שהקימה חברת אגד לאורך שנותיה. פנים אולם הטרמינל בתחנה מזכיר את תחנות הרכבת המרכזיות בערי אירופה, הודות לגגון המעוגל וחלונות הזכוכית. כיום מכוסים הגגונים בלוחות עץ הנושאים כרזות פרסומת ענקיות. גם הגגון המעוגל עם קירות הזכוכית מתחבא אי שם מאחורי הפרסומות, כך שהנכנס לטרמינל בקושי יזהה אותו.

לאחר שמכרה את נכסיה, הצטמצמה פעילות אגד בתחנה באופן משמעותי. קווי עפולה והעמק הופרטו ועברו לידיים אחרות. מצבה של תחנת עפולה דומה לתחנות האחרות שהקימה אגד. תהליך ההפרטה ואוזלת ידו של משרד התחבורה מציגה את התחבורה הציבורית בישראל בפתח המאה ה-21 כמערכת מפגרת המעניקה שירות בינוני עד רע, אותם נאלצים לצרוך אלה שידם אינם משגת או אלה שמעדיפים להזניח את הרכב הפרטי היקר והמזהם. בינתיים נראה שנוסעי התחבורה הציבורית יאלצו להמתין בדוחק ובלכלוך כשהם נתונים לחסדי האקלים המקומי.

לצורך הכתבה ב-Xnet על התחנות, פניתי להנהלת אגד וקווים שמפעילות את התחנה, לחברת נצבא בעלת התחנה ולעיריית עפולה שמנהלת את העיר ושאלתי מי אחראי על ההזנחה. כל אחת מהן זרקה את האחריות על השניה. בכל מקרה, ההזנחה לא תישאר עוד זמן רב: לנצבא יש תכנית להרוס את התחנה ולנצל את מרכזיותה לצורך הקמת פרויקט חדש בו מוקד התחבורה הציבורית ישתלב.

במהלך הביקור השתדלתי לצלם מאותן זויות שבהן צילם האנס פיין את התחנה ב-1958 עם חנוכתה.

.

IMG_5458

התחנה המרכזית, מבנה בסגנון הבינלאומי מסתתר מאחורי כל השלטים והמודעות

.

תחנה מרכזית עפולה-1958 (1) (1)

חזית מבנה התחנה כשגגון אגף הטרמינל בולט מעל לגגון הבטון הדקיק, 1958 (מקור: ארכיון אגד)

.

000191

בזמן הצילום אף מכונית לא עברה בצומת הסואן שכיום אין שניה של שקט בו. אולי צולם בשבת ואולי פשוט לא היו כאן מכוניות ב-1958 (מקור: ארכיון אגד)

.

IMG_5476

הכניסה לתחנה המרכזית: פעם מוקד תחבורה ומסחר מרכזי בעמק, היום פחות

.

תחנה מרכזית עפולה-1958

תחנה חדשה ב-1958, אבל כבר מישהו דאג לקשור את האופניים לעמוד (מקור: ארכיון אגד)

.

IMG_5472

בכניסה לתחנה יש גינת נוי (מוזנחת) כשקיר אבן דקורטיבי ומעוגל חוצץ בין הטרמינל לגינה והרחוב

.

IMG_5470

קיר האבן הדקורטיבי השחיר מהפיח וההזנחה

.

IMG_5459

אולם הטרמינל: מאזכר תחנות רכבת מהמאה ה-19, אך קטן וצנוע בהרבה

.

‏‏עותק של חנוכת התחנה (2) (1)

מבנה הטרמינל ומשמאל ביתן מכירת כרטיסים שמשמש כיום כמזנון (מקור: ארכיון אגד)

.

ת.מ עפולה -2

1958 (מקור: ארכיון אגד)

.

IMG_5468

הגג המעוגל מסתיים בקיר מסך זכוכית. במקור קיר המסך היה מנותק מהגגון המכסה על מעבר הנוסעים, אך כניסת רוחות הביאה מישהו לסגור את הפתח וכך נראה שקיר המסך מחובר לגגון

.

תחנה מרכזית עפולה-1958 (3)

1958 מבט מכיוון הטרמינל אל הרציפים. גגון הבטון מנותק מהטרמינל (מקור: ארכיון אגד)

.

IMG_5469

שדרה מסחרית כוללת חזית כפולה אל פנים התחנה ואל הרחוב העירוני. במקור העסקים והמסעדות הטובות בעיר היו כאן, היום כבר לא.

.

IMG_5460

הגגון מעל הרציפים היה מנותק בעבר מהמבנה ובכך חיזק את תחושת הקלילות של המבנה, אך שוב כניסת רוחות וגשמים גרמה לסגירת הפער. עבודת תלאים.

.

IMG_5467

חברת אגד יצאה כבר לפני שנים מהתחנה וכיום מפעילה אותה חברת קווים

.

IMG_5478

שלטי בחירות

.

IMG_5457

בניין העירייה נמצא בסמוך

.

(2)

מעפולה המשכתי לכיוון אתר הסקי, אך קודם רציתי לעצור בקיבוץ יזרעאל. זהו יישוב שהוקם עוד במהלך מלחמת העצמאות בעיירה הערבית זירעין (زرعين) שהתרוקנה מתושביה. ראשוני המתיישבים עוד גרו בבתים שלא היו בבעלותם אלא בבעלות תושבי זרעין, וכנראה שכבר אז העגלה התרוקנה מכל ערך מוסרי והיום כשאין אפילו את הלהט לתרום ולבנות, אז "יצירות" כמו אתר סקי בגלבוע שנוגסות בהר הצורה הכי מכוערת, צצות ממש ליד הקיבוץ.

יזרעאל תוכנן ב-1949 ועבר תכנון מחודש בשנות ה-60 על ידי האדריכל פרדי כהנא חבר קיבוץ בית העמק. לכן רציתי לראות את הקיבוץ, אך לצערי שער הכניסה ליישוב המגודר כולו בגדר גבוהה היה סגור. אפשרות הכניסה היא רק לתושבי היישוב ולכן נותרתי בכניסה. איזה מין אנשים (חוץ מאסירים שעושים זאת בלי ברירה) חיים בתוך גדרות סגורות???

הגדר והשער הגדול הזכירו לי את הצלבנים. הם היו כאן בארץ לפני כאלף שנה והסתגרו גם הם מאחורי חומות וגדרות. בסוף ראינו איפה הם גמרו.

.

IMG_5481

השלט ליישוב. השער סגור ולכן לא נכנסתי.

.

IMG_5479

השער הסגור. היום כאן, מחר חזרה לאירופה או אוסטרליה (הרי כולם דאגו בטח לשמור על הדרכון האוסטרלי…).

.

(3)

במשך כמה חודשים שעברתי למרגלות הגלבוע ראיתי דחפורים חוצבים בהר. סמוך לחציבה היה שלט שהודיע על הרשמה ל"יישוב אקולוגי". היות ואני יודע שכל הסיפור "האקולוגי" ו"הירוק" הוא עבודה בעיניים, הייתי בטוח שהחציבה היא לצורך הקמת היישוב. אך לבסוף התברר שהיישוב הוקם בהמשך הכביש וכאן מוקם משהו אחר: אתר סקי.

על הפנינה הזו חתומים האדריכלים ישראל ופנינה ברלב, שבין השאר חתומים על מתחם אנדרומדה ביפו ושכונת כרמים במערב ראשון לציון. על אדריכלות הנוף חתום משרד מילר-בלום.

הפצע בנוף מפריע לי, כל שכן כשהוא כל כך בולט בנוף העמק. לא ברור לי איך אנשי העמק שחיים לצד אתרי נופש ותיירות כמו הסחנה ומעיין חרוד נתנו לכזה מקום להתפתח. עגלה ריקה כבר אמרתי?

לכשעצמו אתר סקי הגלבוע הוא אטרקציה מצוינת ואני יכול להעיד שהשעתיים שביליתי בו היו מהנים ומהווים תמורה מלאה (ואף למעלה מכך) למחיר. לא מדובר בסקי רגיל אלא בהחלקה על שטיח לבן המושקה במים קרים ללא הפסקה, מה שגורם לחיכוך בין המגלשיים לשטיח. ישנם שני מסלולים ואם מגיעים מספיק מוקדם אז המסלולים הם שלכם בלי עומס בכלל.

.

IMG_5554

מעל למסלולים ממוקמים מספר מבנים שבאחד מהם מסעדת קימל בגלבוע ובשניה מסעדה שסגרה ועוברת בימים אלה למרכז צים החדש בבית שאן

.

IMG_5484

מבני מכירת הכרטיסים

.

IMG_5488

הרבה כסף הושקע כאן, אך כנראה שלא באו מספיק אנשים והמסעדה סגרה ועברה למקום אחר יותר מבטיח

.

IMG_5482

נוף העמק מאתר הסקי

.

IMG_5556

מפת האתר

.

IMG_5513

מסלול הסקי הקצר (100 מטר). לידו מסלול נוסף באורך 300 מטרים

.

IMG_5506

אין צורך בידע מוקדם. ישנה הדרכה ברורה בתחילת הפעילות.

.

IMG_5502

הסקי והעמק

.

IMG_5495

העליה חזרה לראש המסלול מתבצעת במסלול הקצר בעזרת מסוע חשמלי. במסלול הארוך יש רכבל כסאות

.

IMG_5541

ברקע כפר יחזקאל וקיבוץ גבע

.

(4)

אחרי הסקי החלטתי שנחמד יהיה לראות את תערוכת הצעצועים שעמדה להיסגר במשכן לאמנות בעין חרוד שבקיבוץ עין חרוד.

ישנם כאלה שטוענים שבניין המשכן לאמנות שתכנן האדריכל שמואל ביקלס (1975-1909) חבר קיבוץ תל יוסף, הוא אחד מהמבנים החשובים בישראל. ואכן, החזון הגדול של ביקלס ואנשי עין חרוד היה להפוך את עין חרוד למרכז ישראל, כשבתחומו יפעלו מוסדות מרכזיים ובהם גם מוזיאון לאומי. הבניין תוכנן כך שיוכל לצמוח לאורך השנים מבלי לפגוע ברעיון הכללי של הבניין. כמו כן, הוא תוכנן כך שאולמות התצוגה יוארו באור טבעי ככל הניתן, ולכן בפעם הבאה שתבקרו במוזיאון כדאי לכם לחפש את כל אותם פתחים המחדירים אור יום שאינו ישיר אל פנים הבניין. ביקלס גם הכניס כאן המון סימבוליקה, כך שהמוזיאון תוכנן להיות מקדש חילוני, ולכן יש התייחסות למשכן או המקדש של עם ישראל מלפני אלפי שנים (לא סתם הוא קרוי "המשכן לאמנות" ולא מוזיאון), אבל לא כאן המקום להאריך בהיבט הזה.

התערוכה "שי לילדינו – תרבות לילדים בקיבוצים" (אוצרת: עינת אמיתי), שנסגרה בינתיים, הציגה משחקים שונים ששימשו את ילדי הקיבוצים לאורך השנים.

.

IMG_5560

הכניסה למוזיאון

.

IMG_5563

שלט בכניסה

.

IMG_5564

הספריה היא המקום האהוב עלי במוזיאון. היא תמיד מוארת באור יום ואין בה בכלל צורך בתאורה מלאכותית

.

IMG_5565

מתחת לאגף הספריה ישנו חדר שהוקם לפני כעשור ובו הרחבה של הספריה ופינת העבודה של מאיר אגסי הסופר ומבקר האמנות בן קיבוץ רמת הכובש, שהפעם נראתה לי עלובה וכנראה שהסירו חלק מהתצוגה שתמיד הקיפה אותה

.

IMG_5566

המנורה המשתלשלת מאולם הספריה העליון לחדר התחתון

.

IMG_5567

פינת העבודה של מאיר אגסי. במשכן יש גם את פינת העבודה של שמואל ביקלס שתכנן את הבניין והחל מהחודש גם את פינת העבודה של הקריקטוריסט דודו גבע (אלמנתו מפעילה כאן את המזנון)

.

IMG_5569

קטע מהפתחים דרכם חודר אור יום אל אולם הספריה

.

IMG_5603

סדרת אולמות מהוות את עמוד השדרה של המשכן לאמנות ודרכם נכנסים משמאל ומימין לאולמות התצוגה השונים

.

IMG_5584

תערוכת צעצועי הקיבוץ מעניינת אך גם בפעם הזו העדפתי להתמקד בתאורה

.

IMG_5596

תאורה ותצוגה

.

IMG_5598

אור היום שחודר לאולם התצוגה אינו ישיר מהשמש אלא עובר סינון באמצעות פגיעת הקרניים במספר משטחים

..

IMG_5600

בניין המשכן הוקם על הגבעה ולכן המבנה מלווה את הטופוגרפיה. על כיסאות גלגלים לא חשבו אז.

.

IMG_5581

קרוסלה מאחד הקיבוצים בצורת מגן דוד

.

IMG_5576

הדפסים ופינת ישיבה

.

IMG_5571

פריים מתוך מגילה ארוכה של ציורים שליוותה סיפור

.

IMG_5577

ילדים משחקים בקיבוץ, עבודה של שרגא וייל

.

IMG_5578

עוד עבודה של שרגא וייל

.

IMG_5589

לצד תערוכת הצעצועים מוצגת גם סדרת עבודות של אחד האמנים האהובים עלי: אליהו אריק בוקובזה

.

IMG_5605

ומחוץ לבניין עבודה של אמן אחר שאני מאד אוהב – מרדכי גומפל

.

מרדכי גומפל (2009-1912) מופיע כאן בבלוג כבר פעמיים: פעם ראשונה בבית יד לבנים בפתח תקוה ובפעם השניה בבית העם בכפר שמואל הנטוש. היה לי המזל, וכשלמדתי בבצלאל הציג גומפל הקשיש בבית האמנים שהיה צמוד לבניין המחלקה לאדריכלות ברחוב שץ במרכז העיר ירושלים.

ביקרתי בתערוכה מידי כמה ימים ופעם אחת גומפל בא בעצמו לבקר בתערוכה. כך היתה לי ההזדמנות לשוחח איתו על אדריכלות ואמנות, היות ועבודותיו מעטרות עד היום מבנים רבים בישראל. את התערוכה שנקראה "מרדכי גומפל – פסיפס של חלומות" אצרו גליה בר אור וירגן שפלר והיא הוצגה לאחר מכן גם בלמגו, עיר הולדתו של גומפל בגרמניה. גומפל היה אמן של אמנים ולא זכה לפרסום רב יותר שהיה ראוי לו. בקטלוג התערוכה כתבה גליה בר אור: "מרדכי גומפל זכה להערכה חמה מבני חוגו, האמנים, ולא השקיע מאמץ רב לכבוש לו מקום במעגל המוזיאונים והגלריות".

הוא התמחה במיוחד בעבודת פסיפס, וכל מי שנכנס לחולון יכול לראות מימין (ברמזור) את העבודה על קיר סניף בנק לאומי שמימן את היצירה. גם בחיפה ישנן עבודות פסיפס שלו וכן בירושלים, פתח תקוה וביקנעם. גומפל היה "לאמן המוזאיקה המשמעותי בישראל" מציינת בר אור בקטלוג ומספרת שפיתח שיטת עבודה משלו שהיתה כולה ידנית והתמקדה בגווני האבן המקומית, "הטמיע תנועה וביטוי באמצעות חיתוך משתנה של האבן, העמיק במבנה הקומפוזיציה המונומנטלית, בתפיסה הדו-ממדית של הקיר וביסודות הצורה".

.

IMG_5606

קטע מעבודת הקיר של גומפל מחוץ למשכן לאמנות בעין חרוד

.

(5)

מעין חרוד המשכתי לקיבוץ הצמוד אליו: קיבוץ תל יוסף. עד לפני כמה שנים המקום כמעט ננטש ובקושי היו פה אנשים. הפעם הגעתי ומצאתי מקום שקם לתחיה. הורים צעירים בדיוק הלכו מבתיהם אל גן הילדים לאסוף את הבנים והבנות חזרה מהגן.

אנשים באים והולכים אבל שדרת הוושינגטוניות נותרה במקומה, ממש כמו בעפולה (אין פלא, את שתיהן תכנן האדריכל ריכארד קאופמן). בקצה השדרה ניצב כבר משנת 1935 חדר האוכל של האדריכל לאופולד קרקואר (1954-1890). חוץ מחדרי אוכל תכנן קרקואר את "מוזיאון בית אוסישקין" בקיבוץ דן (עליו כתב לאחרונה תומר גרדי ספר שלם), בית בונם ברחביה שבירושלים ואת מלון טלטש בחיפה. בגלריה גורדון בתל אביב מוצגת כמעט בקביעות, לפחות עבודה אחת שלו בחלל הגלריה התחתון.

יחסית לכתיבה על מבנים בישראל, על הבניין הזה נכתב לא מעט. האדריכל פרדי כהנא חבר קיבוץ בית העמק, כתב בספרו "לא עיר לא כפר" (הוצאת יד טבנקין והמועצה לשימור אתרים, 2011): "ללא מחשבה על הגדלה והרחבה בעתיד, המכלול כולו מתבטא כיצירה אדריכלית מושלמת, ביטוי מובהק למודרניזם משנות ה-30 ובצדק נחשב כיצירת מופת של האדריכלות הארץ-ישראלית מתקופת המנדאט ובכלל".

כך כותב עליו מיכה לוין בקטלוג התערוכה "לאופולד קרקואר – צייר ואדריכל" שהפיקה מוזיאון ישראל ב-1991: "הפתרון האדריכלי שמצא קרקואר לחדר האוכל הזה מייחד אותו בין כל חדרי האוכל שבנה, וגם בין אלה שתכננו אדריכלים אחרים. כשנבנה נמתחה עליו ביקורת שצורתו, המרשימה אמנם, לא תאפשר הרחבה בעתיד. אולם התוספת שנבנתה לו בשלב מאוחר יותר, בידי אדריכל אחר, שומרת על מילון הצורות המקורי וממשיכה את חלון הפס הממוסגר לכל אורך האגף הנוסף. עם זה, צורת הקובייה נפגעה, ואף כי אפשר לראות את חדר האוכל מארבעה כיוונים, יש לבניין למעשה רק שלושה כיוונים, מכיוון שברביעי נבנו מחסן ומטבח".

מי העז לתכנן את התוספת על הבניין? פרדי כהנא מספר בספרו שבתחילת שנות ה-60 "פנה קיבוץ תל יוסף למחלקה הטכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים בבקשה להרחיב את חדר האוכל, שנעשה צר ולא יעיל לאוכלוסיה המתרחבת". כהנא שלא הכיר היטב את המבנה נסע לתל יוסף כדי להעמיק את ההיכרות. בעקבות הביקור, הציע לבנות חדר אוכל חדש "כדי שלמור על המבנה המקורי ואולי להסב אותו למטרה אחרת, אך הקיבוץ עמד על שלו להרחיב את המבנה". כהנא הציע פתרון שהוסיף אגף חדש למבנה "שאמנם משנה את האופי המושלם של המבנה, אך שומר על ייחודיותו, לפחות מזווית ראייה מיוחדת. […] בדיעבד אפשר לטעון שההרחבה בתל יוסף היתה השינוי הטוב ביותר שהיה אפשר להשיג באותם הימים, לפני שהתקבעה המודעות לשימור".

.

IMG_5607

שדרת הוושינגטוניות ובקצה חדר האוכל מ-1935

.

IMG_5609

מבנה מגורים הצמוד לשדרה

.

IMG_5608

קלנועית (בלי קשיש, אלא אבא ובת) בדרך הביתה

.

IMG_5610

המדשאה המרכזית

.

בחזית בניין חדר האוכל, במדשאה, היתה בעבר בריכת נוי גדולה כשבשתיים מפינותיה הוצבו שני פסלי ברונזה גדולים המתארים שני ילדים משחקים בפינה אחת ובפינה השניה זוג בוגר צופה בהם. כיום אין לבריכה כל זכר והיא קבורה מתחת לדשא. לאחרונה פרסמה איה שפרן, חברת תל יוסף, מאמר קצר ב"הגלילה" (עלון מחוז הצפון של המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל, בעריכת מירב רונן) בו חשפה חלק מסיפורה של הבריכה והפסלים.

במאמר מספרת שפרן כי לאחרונה חידש הפסל ידידיה מור את שני הפסלים, שנוצרו בשנות ה-30 על ידי הפסל דוד פולוס (1975-1863). פולוס יצר בין השאר את פסלו של אלכסנדר זייד על סוסתו, וכן את פסל "דוד הרועה" שגם אותו חידש ידידיה מור.

.

IMG_5611

חדר האוכל

.

IMG_5619

אחד מהשינויים משנות ה-60 הביא לסגירת קומת העמודים

.

IMG_5617

חלון "הפס", "הסרט" או "הארגז"

.

.

IMG_5649

בית הכנסת בקיבוץ תל יוסף

.

IMG_5644

המקלחות המשותפות היום הן מחסן כלי עבודה

.

(6)

אם האכילה עמדה במרכז חיי קיבוץ תל יוסף (מה שניתן להסיק הודות למיקום חדא האוכל במרכז היישוב) הרי שהתרבות עמדה בעדיפות השניה. "בית טרופלדור" שהוקם ב-1949, עשור וחצי לאחר הקמת חדר האוכל, נבנה כמה כמה עשרות מטרים מחדר האוכל, קצת בצד.

את הבניין תכנון האדריכל שמואל ביקלס בסגנון יותר קלאסי מחדר האוכל שתכנן קרקואר שכנראה היה יותר מידי מודרני ומופשט לקיבוצניקים. ביקלס שתכנן בין השאר את בית לוחמי הגטאות ואת המשכן לאמנות בעין חרוד, נחשב בעיני רבים לאחד מהאדריכלים המקוריים והייחודיים שפעלו בישראל במאה הקודמת. את המבנים שלו ניתן לחקור לעומק ברמה שאינה מביישת יצירות מופת אדריכליות בעולם. את הניתוחים האלו לרב מבצעים סטודנטים לאדריכלות, אך היות ואין במה שמוכנה לקלוט את כל אותן עבודות, אז בתום הסמסטר הן נזרקות לפח ונשכחות וחבל.

אני לא רוצה להאריך כאן, היות והבניין היה נעול וסגור ולפני פחות משנה פורסמה במוסף גלריה של הארץ כתבה על הבניין אותה ניתן לקרוא כאן.

.

IMG_5623

בית טרומפלדור בתכנון שמואל ביקלס

.

IMG_5631

חזית הבניין

.

IMG_5625

שלט בכניסה מציין את השם ושנת ההקמה

.

IMG_5626

ארכיון בית טרומפלדור

.

.

לצד בית טרומפלדור שוכן קיר זיכרון לבני הקיבוץ שנפלו במלחמות ישראל. הבחירה במיקום הקיר במרכז הקיבוץ, ולצד השביל המרכזי יוצרת מצב שקשה שלא להתייחס אליו. הזיכרון כאן עוצב כחלק בלתי נפרד מחיי היום יום של המקום. כדי להדגיש אף יותר, דאגו לצבוע אותו בצבע אדמה שאינו מאפשר למבט להתחמק ממנו.

בחזית הקיר רחבה מרוצפת עם עמוד נר תמיד. הקיר מורכז מלוחות אבן עם שמות המתים, לוח אבן אחד עם משפט שמתחיל במילים "כבוד לחללינו". תבליט אבן גדול מעשה ידי האמן אהרן פריבר (1979-1902) , בוגר בצלאל שהיה גם חבר הקיבוץ החל מ-1955, שהתמחה בעבודות מהסוג הזה ופסלים שלו פזורים בכל הארץ (ובעיקר ביד לבנים בפתח תקוה ובהיכל התרבות בכפר סבא). התבליט שיצר לזכר מייסדי תל אביב שוכן בשדרות רוטשילד באחד מהמוקדים היותר יפים לאורך השדרה.

בתבליט בתל יוסף מופיעות שש דמויות המייצגות את ההגנה, ההתנדבות והקרבן. בצילום התבליט שמופיע בספר "כל מקום – נוף ישראלי עם אנדרטה" (דרורה דומיני ופראנס לבה-נדב, הוצאת חרגול, 2002), העניקו השתיים פרשנות אישית לאנדרטה, כפי שעשו לעוד עשרות אנדרטאות בארץ. כאן בתמונה שצילמו נראית דמותו של הבחור הגוסס, כאילו יוצאת מתוך השיחים, אולי אפילו מתוך הקבר. ובאמת, המקום הזה ששוכן עמוק בלב הקיבוץ, מייצג את הקבר הפתוח שהאנשים כאן חיו איתו. הרי בזמן שהוקם האתר, כולם הכירו את אלה שנפלו, והוריהם, אחיהם וחבריהם התהלכו פה על השבילים יום יום ונדרשו לזכור.

.

IMG_5640

רחבת וקיר הזיכרון וברקע בית טרומפלדור

.

IMG_5638

"כבוד לחללינו"

.

.IMG_5639

.

עוד על זרובבל הורביץ שנהרג בגיל 28 בשיירת נבי דניאל, ניתן לקרוא כאן

IMG_5633

התבליט

.

IMG_5637

יש עתיד

.

IMG_5636

או שלא

.

IMG_5642

נוף הגלבוע הנשקף מרחבת הכניסה לבית טרומפלדור

8-

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 17/02/2013 at 0:44

    עברתי בתחנת אגד בעפולה לפני שבועות אחדים. ממש לא נעים. אפילו לא כדאי לתאר. אני שמח לקרוא שיש תוכנית לשיפור. הלוואי ותוגשם. מגיע לעפולה תחנה טובה ביותר. בשנות ה-80 הייתה בתחנה מסעדה, עבור הנהגים וגם עבור הנוסעים – כשרה וטובה.

  • שמואל  On 17/02/2013 at 1:34

    עוד פוסט מחכים כתמיד להזכר בארץ ישראל ובבנין הארץ. יש"כ.

  • מגיבה פוסט-פוסט-ציונית  On 17/02/2013 at 10:03

    כאשת מרקום ותיקה אני מכירה היטב כתיבה שיווקית וההתייחסות ליזרעאל היא בדיוק כזו – אמת חלקית שמבליעה כמה עובדות ואת ציר הזמן.

    נצטט מאתר הקיבוץ: "בקיץ 1948, במהלך קרבות מלחמת השחרור התקבלה החלטה בפיקוד הפלמ"ח להוציא מספר הכשרות להתיישבות ביטחונית בגבולות. 55 חברי הכשרת רמת יוחנן נבחרו לאייש את יזרעאל. בט"ו באב תש"ח, 20 באוגוסט 1948 עלו על הקרקע. בראשית הדרך גרו המתיישבים בחושות הנטושות בכפר זרעין, בתנאים פרימיטיביים. תפקידם הראשון היה השמירה מפני פלישה חוזרת של הצבא העיראקי אשר עדיין שהה כמה מטרים מדרום לנקודה."

    יש הבדל מה מול "זהו יישוב שהוקם מייד אחרי מלחמת העצמאות, על חורבות העיירה הערבית זירעין (زرعين). ראשוני המתיישבים עוד גרו בבתים שלא היו בבעלותם אלא בבעלות תושבי זרעין, וכנראה שכבר אז העגלה התרוקנה מכל ערך מוסרי".

    ואם נעזוב את תיאור החושות שיכול להיות סובייקטיבי אזי יש כאן שתי עובדות של ממש – זמן ההקמה + העובדה שחיל המשלוח העיראקי יושב ממש ליד.

    • מיכאל יעקובסון  On 17/02/2013 at 10:15

      שמואל: תודה!
      מגיבה פוסט-פוסט-ציונית: צודקת, תקנתי. חיל המשלוח העיראקי כבר עזב את האזור אז גם אנשי הפלמ"ח יכולים לצאת מהגדרות שעדיין מקיפים אותם, לעזוב את השטח ולהשיב אותו למי שהתגורר כאן קודם.

  • ani  On 17/02/2013 at 16:40

    בתחילת הרשימה כינית את יזרעאל "מושב", חוץ מזה נהניתי מאוד

  • ניסןנפלא חסן  On 17/02/2013 at 23:53

    נפלא

  • Shaul Rind  On 18/02/2013 at 22:48

    הפרסום משחית……. על ראש הגג בוער הכובע

  • יהודה  On 16/01/2016 at 23:31

    הזנחת התחנה המרכזית בעפולה היא לדעתי מכוונת ולא בגלל רשלנות \ אזלת יד. בעלי התחנה ניצבא (לפי כתבתך), מעונינת להרויח כמה שיותר וזאת על ידי בנית בנינים גדולים ככל האפשר בשטח התחנה המרכזית. הזנחה וכיעור מבחינתם היא תמריץ נוסף לרשויות להיכנע לדרישותיהם להגדיל את אחוזע הבניה המותרים.

    ראיתי שגם פה אתה מביע דעות חריגות, אם כי הפעם אין השמטות של עובדות. כתבת" חיל המשלוח העיראקי כבר עזב את האזור אז גם אנשי הפלמ"ח יכולים לצאת מהגדרות שעדיין מקיפים אותם, לעזוב את השטח ולהשיב אותו למי שהתגורר כאן קודם." . כל אחד יכול החזיק בדיעות שונות. לדעתך החזרת הפחיטים הערבים למקום מושבם המקורי הוא רעיון טוב. לדעתי ולדעת רבים זה יהיה הסוף של מדינת ישראל והסבתה לעוד מדינה ערבית.

    בכל זאת, לא בטוח שהעובדות מוכרות לך. כאשר הצבא העירקי עזב, מדינת ישראל סיימה את מלחמת השחרור, מצב הכלכלה היה גרוע (למעשה לא היתה כלכלה). המדינה נזקקה להלוואות חירום כדי לשרוד. לפי סיפור שקראתי, בתחילת שנות החמישים הגיעה לארץ אניה עם גרעיני חיטה אבל הורו לקברניטה לחכות מחוץ למים הטריטוריאלים של ישראל כי ישראל לא שילמה עדיין עבור אניות קודמות. במחסנים בארץ היה מלאי קטן של ימים ספורים של הספקת חיטה\ קמח. במצב זה התרוצו נואשות נציגי ממשלה אחרי מימון ולאחר מספר ימים השיגו מספיק כדי שהאניה תיכנס לנמל חיפה. האם במצב זה המדינה היתה צריכה גם לקלוט חזרה פליטים ערבים על חשבון עולים?
    לידיעתך הממשלה אסרה על חלק מהעולים לבוא לארץ כי לא היה איך לקלוט אותם.
    זרם אדיר של עולים הגיע לארץ ולא היו בתים, פשוטו כמשמעו. הערבים הצהירו בפירוש שפניהם לסיבוב מלחמה שני. האם במצב זה היה זה הגיוני להחזיר פליטים ערבים שחלקם כבר נלחם בנו ואחרים מהם לא ניסו לעזור לנו או למנוע פיגועים ביהודים (כפי שעשו ערביי דיר יאסין) ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: