סיבוב במרכז המחול הלאומי של צרפת

במשך שנים עמד בניין הבטון שבנתה עיריית פריס נטוש. המיקום הבולט לצד צומת מרכזי ועל גדת תעלת מים (Canal de l'Ourcq), הפכו את המקום לתזכורת כואבת, עד כמה החזון האדריכלי יכול לקרוס ברגע שהוא נפגש עם המציאות ועם אנשים שצריכים להשתמש בו. האדריכל ז'ק קאליס (Jacques Kalisz) שתכנן אותו ב-1972 היה חסר ניסיון בהובלת פרויקט בקנה מידה כזה והתוצאה כנראה היתה יכולה להיות ברורה מראש, אך הפרויקט נבנה ונכשל בגלגולו הראשון. הבניין הוא גדול במיוחד היות והכיל במקור אכסניה ל-13 ארגונים שונים כמו לשכת תעסוקה, לשכת מס, איגודים מקצועיים, בית משפט ותחנת משטרה, כשכל אגף היה נפרד ורק אולם גבוה וצר ובו מערכת מדרגות ורמפות קישרה בין חלקיו השונים. לקאליס היתה תפיסה אוטופית לה נתן ביטוי באמצעות האדריכלות ולבניין הזה הוא קרה "ארמון העם".

באמצע העשור הקודם העבירה העירייה את הבניין למרכז המחול הלאומי של צרפת (Centre National de la Danse). השיפוץ הראשון בוצע מבלי לפגוע בבניין המקורי והחל משנה שעברה חיים חדשים החלו בו. צמד האדריכליות אנטונט רובן וקלייר גאיס (Antoinette Robain + Claire Guieysse) בחרו לשמור ככל הניתן על הבניין המקורי ולגעת בו כמה שפחות – כך הצהירו וכך גם ביצעו. הודות לכך זכו בפרס האדריכלות הגבוה ביותר הניתן בצרפת – Prix de l'Équerre d'Argent. אך עדיין המרכז למחול התקשה לתפקד בבניין ולפני שנתיים נערכה תחרות חדשה לטיפול בשטחים הציבוריים בניין וביצועה של התכנית מושלם בימים אלה. צמד האדריכלים סירל ברגר ולורן ברגר (Cyrille Berger + Laurent P. Berger) שזכו בתחרות, ערכו מעט שינויים אך המשיכו לשמור על אופיו המקורי של הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

dns

.

ספר חדש על אדריכלות ישראלית ב…פולנית

קוראות וקוראים קדושים,

לאחר עבודה של כמעט שנתיים יצא לאור ספר ראשון מסוגו על אדריכלות ישראלית. הספר שנקרא Adrichalim חושף את תרומתם של אדריכלים ילידי פולין שפעלו בישראל במאה העשרים. ייחודו הוא בשפה בה נכתב: פולנית. לכן, הקורא העברי לא ימצא בו עניין משמעותי, אך אם אתם דוברים פולנית סביר להניח שתזכו בנקודת מבט אחרת על האדריכלות הישראלית.

את הספר המתפרס על פני 202 עמודים, יזמה וערכה בוגנה שוויונטקובסקה (Bogna Świątkowska) מהדמויות הבולטות בזירה האינטלקטואלית העכשווית בפולין. תרומתי לספר היא בפתח דבר ובתצלומים. הספר כולל שני מאמרים נוספים ולקסיקון המציג 20 אדריכלים כמו שמואל ביקלס, אבא אלחנני, פנחס היט, משה גרשטל, צבי הקר, נחום זולוטוב ואריה שרון.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדריכלים בפולנית

.

סיבוב באחד המבנים הנטושים והמוזרים בחיפה

הבניין הענק והנטוש שמשקיף על הים ועל מפרץ חיפה הוא תעלומה. הוא ניצב פחות משלושים מטר מרצועת החוף, פרויקט שהיום רשויות התכנון והבנייה לא היו מאשרות בגלל הקרבה לים. למרות שסביר להניח אם יואב גלנט שר השיכון אז הכל אפשרי.

בשנות ה-70 הוא תוכנן ופעל כמה שנים. כיום הוא ניצב פרוץ בקצה אזור התעשייה הצפוני של חיפה וסמוך למסופי מכולות המתפקדים כעורף לנמל חיפה הסמוך.

רק בטון חשוף שבקטעים ממנו כוסה באמנות רחוב שנוצרו בשנים האחרונות. הבניין מזוהם בפסולת, אבל לא מצליח להתחרות בזיהום של חוף הים הסמוך לו. כבר נדוש לגמרי לציין את הפוטנציאל המבוזבז של חיפה, ועל היכולות הבלתי צפויות של ראשי העיר ב-47 השנים האחרונות לתקוע את העיר ולהשקיע במיזמים חסרי תוכן שרק חולבים את הקופה הציבורית (האצטדיון למשל). הבניין הענק הזה וסביבתו המוזנחת היא עוד דוגמה לאוזלת ידה של הרשות המקומית. בחיפה יש יותר מידי פרויקטים מרהיבים שהם גם כושלים ונטושים: בית אגד, שוק תלפיות, מלון הר הכרמל (טלטש), מתחם בית הספר המקצועי שו"ב והרשימה עוד ארוכה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שנסון ללבנון

.

סיבוב בעמונה

האקזיט של השנה. למדתי משהו מעמונה ואת הפוסט הזה אני כותב מהבית החדש שהקמתי בחצר המסגד במג'ד אלכרום. נראה מי שינסה להזיז אותי מכאן. בלי מיליון שקל לפחות אני לא מתפנה ואתם מוזמנים להצטרף. שלא כמו הפראיירים חסרי האמונה מלפני חמש שנים בשדרות רוטשילד, שם רק הג'ינג'ית ושמולי קיבלו אחלה ג'ובים בכנסת וכל השאר ממשיכים לחפש את עצמם, הפעם כולם רואים את הכסף הגדול.

בעמונה הסתובבתי פעם אחת ויחידה. זה היה בפברואר 2011 לקראת כתבה שתכננתי לפרסם באתר xnet שעלה לאוויר חודש לאחר מכן. חשבתי אז שראוי לפתוח את מגזין האדריכלות של האתר, הראשון שמתפרסם כמוהו בארץ, במגוון של כתבות ועם דגש על מקומות שהם לא רק תל אביב. לבסוף, הכתבה על מבנה המועדונית בנתיבות עלתה לצד כתבה על בניין הבימה שהיה אז בבנייה והסתובבתי בו עם רם כרמי וכן מאמר על ספר אדריכלות שיצא באותה עת. אבל הכתבה שתכננתי על עמונה לא נכתבה בסוף. היה נראה אז יותר מידי הזוי לכתוב על גבעה עם כמה בתים, חלקם מאוכלסים, חלקם אטומים וחלקם הרוסים.

הזוי יותר היה לראות השבוע את ביבי מופיע בהודעת התרפסות לתושבי עמונה שצילם בלשכתו. נדוש כבר לציין כמה מפתיע לגלות שכמה עשרות אנשים מעסיקים כל כך הרבה את ראש הממשלה, לעומת מיליון בעיות ואתגרים אחרים שעומדים בפתחה של הממשלה, אך נדחים לטובת אדוני הארץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

בני שומרון מחכים על ההר

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ אילות

התמזל מזלו של קיבוץ אילות, הקיבוץ השיתופי הדרומי ביותר בעולם, שחדר האוכל הענק שלו ממשיך ומתפקד כל ימות השבוע. כיצד הם עשו זאת? (1) קהילה חזקה. (2) שילוב וניצול נכון של מוסדות חינוך ותיירות ו-(3) כשרון עסקי וקולינרי.

הסמיכות הגבוהה של הקיבוץ לעיר אילת נותנת את כל הסיבות למוסד שלכאורה מיושן כמו 'חדר אוכל' לאבד את משמעותו. למעשה יש רציפות וגדר הקיבוץ משיקה למבנים הצפוניים של העיר. אך אולי דווקא הסמיכות המידית היא שהביאה את החברים להמשיך ולהחזיק במובהקות החברתית והכלכלית של אילות לעומת אילת, והיא גם זו שהביאה בסופו של דבר להצלחתה הכלכלית.

שלושה חדרי אוכל נבנו באילות לאורך השנים. הראשון הורכב מצמד צריפי עץ שעמדו נטושים בשנים האחרונות ובקרוב יחודשו ויהפכו מקום לביקור ולארכיון הקיבוץ. השני אותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס (מילק) משמש כיום ספרייה, מועדון ומשרדים. חדר אוכל נוסף תכנן האדריכל ישראל גודוביץ אך הוא לא בוצע. את חדר האוכל השלישי תכנן האדריכל אלכס גרינבאום, והוא כאמור משמש גם היום, פעיל ומוצלח שמתחתיו פועל אולם מופעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין כמו קוסקוס צהוב

.

סיבוב בביתן השוויצרי באוניברסיטה הבינלאומית בפריס בתכנון לה קורבוזיה

הביתן השוויצרי הוא בניין מעונות סטודנטים בפריס שתכננו במשותף צמד האדריכלים לה קורבוזיה ופייר ז'אנרה ובנייתו הושלמה ב-1933. היתה זו העבודה הגדולה הראשונה שתכנן לה קורבוזיה, שהיה הדמות הוגה הדעות והמעצב מבין השניים, כשז'אנרה היה המוציא אל הפועל. 

בעיקר בתי מגורים פרטיים תכנן עד אז לה קורבוזיה. החזון שגיבש כבר בשלבים מוקדמים של דרכו המקצועית היה רחב יותר מבתים פרטיים, והוא הגה את ערי העתיד. הביתן השוויצרי איפשר לו לעלות בקנה המידה אליו שאף, ולהציג גישה חדשה לעיצוב בית מגורים משותף. חידושיו הרבים והחלוציים הופכים את הבניין לנקודת ציון ביצירתו של האדריכל ובכלל באדריכלות הבינלאומית. הודות לכך, כבר ב-1967 הכריזה עליו עיריית פריס כבניין לשימור, וב-1986 הכריז עליו הממשל הצרפתי כאתר לאומי.

בשונה מבנייני המגורים המשותפים שתכנן מאוחר יותר בשנות ה-50 ובהם Maison du Brésil (בית ברזיל – השוכן כמה עשרות מטרים מכאן ועליו כתבתי כאן) ו-Unité d'Habitation במרסיי או בברלין (עליו כתבתי כאן), בניין המעונות השוויצרי הוא בניין מאופק בצורתו ובעיצובו ואינו כולל את הפלסטיות הצבעונית והעשירה שיצר באמצעות בטון חשוף ופלטת צבעים עזים. כאן הבניין פשוט יותר ומודגשות בו צורות מובהקות, מבלי להיכנס לעודף טיפול בפרטים קטנים ופיסוליים ללא משמעות פונקציונאלית. לעומת זאת, כאן ניתן כבר לראות גישה שתחזור ותופיע גם בבניינים המאוחרים: גוף מרכזי בצורת תיבה שלצידו גוף קטן בזוית אליו, טיפול דומה בחזיתות – זוג חזיתות נגדיות צרות ואטומות, חזית אחת מרושתת בפתחים לשירות החדרים וחזית אחת עם פתחים קטנים לחדרי שירות או מסדרונות, כשהכל נשען על קומת עמודים מפולשת.

ועל כך ברשימה זו. 

.

+

.

סיבוב בבית ברזיל בפריס בתכנון לה קורבוזיה

מגורים היה תחום ההתמחות העיקרי של האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה – ככל הנראה האדריכל בעל ההשפעה הגדולה ביותר על אדריכלי המאה ה-20 וגם כיום. "מכונת המגורים" שאותה פיתח ושכלל לאורך כל שנות יצירתו, באה לידי ביטוי בוילות קטנות, כפריות אך מיוחדות שתכנן במערב שוויץ בתחילת דרכו המקצועית, והסתיימה במבני מגורים משותפים ענקיים ובהם מאות דירות צנועות אך מתוחכמות.

ביקור בפריס מעניק את ההזדמנות להסתובב בכמה מעבודותיו המייצגות, שחלקן אף פתוח לציבור. באמצעות עבודות אלה ניתן ללמוד כיצד צריך לנסות ולפתח את סביבת המגורים, בעיקר אחרי שראיתי את מה שבונים היום בחריש – דוגמה מובהקת לתכנון שמרני ומפגר.

ביתן ברזיל או בית ברזיל, Maison du Brésil, הוא בניין מעונות סטודנטים שהוקם בתחומי האוניברסיטה הבינלאומית בפריס (Cité Internationale Universitaire de Paris). לא מדובר בקמפוס אקדמי, אלא בקמפוס מעונות סטודנטים לתארים מתקדמים ממדינות שונות כמו בריטניה, יפן, מקסיקו, איראן, שוויץ וברזיל. לה קורבוזיה תכנן פה שני מבני מעונות – לברזיל ולשוויץ. הבניין השוויצרי תוכנן ונבנה מוקדם יותר ועוצב בסגנון הבינלאומי, למעשה הוא היה בניין המעונות הראשון בקמפוס. הבניין הברזילאי שנחנך ביוני 1959, מתאפיין בשימוש בבטון חשוף עם כתמי צבע עזים. לאחרונה הכריזה אונסקו על שני המבנים כאתרי מורשת עולמית.

ועל כך ברשימה זו.

.

כמו סלע, כמו באר

סיבוב בבית הקברות בנתיבות

קצת הזוי הביקור בבית הקברות של נתיבות. בשונה מבתי קברות אחרים שפזורים בארץ, כאן יצרו אוסף של מבני קבורה, לא מרשימים במיוחד אך שונים מנוהגי הקבורה הישראלים. התוצאה נראית כמו שלב נוסף במאבקי הכוח בין המקובלים המקומיים. הבבא סאלי היה הראשון שבנו לו מבנה קבורה גדול. היום הוא נראה חסר צורה, אך סביר להניח שבמקור האדריכל שתכנן אותו, אבי צרפתי, ידע מה הוא עושה. אחר כך באו אחרים וחגיגת הבנייה רק הלכה והתרחבה.

ההילולות ובכלל קיומם של הקברים והמסורות שנקשרו בהם, הפכו את בית הקברות של נתיבות לכזה המתחרה באתרי קבורה כמו הר הזיתים או בית הקברות של צפת. הודות לכך קיבלה נתיבות מקום של כבוד במפת התיירות של ישראל בכלל, ושל צפון הנגב בפרט. היקף המבקרים באתר גדול, וסתם ביום של חול אפשר למצוא בו בכל שעה כמה מאות מבקרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

wish you were here

.