Monthly Archives: דצמבר 2010

סיבוב בארכיון אדריכלות ישראל

כבר שנים מדברים על הקמתו של ארכיון ראוי לשמו שיכיל את כל אותם חומרים הקשורים לתכנון בישראל. התחלה לארכיון הייתה לפני שנים בטכניון וגוועה וכעת בלב תל אביב במרתפי מגדל שלום, במקום בו ניצבה בעבר אחת מיצירות האדריכלות המרתקות – גימנסיה הרצליה, שוכן לו היום הארכיון לאדריכלות ישראל.

הגעתי לארכיון מספר פעמים וברשימה הזו ישנן שתי קבוצות תמונות אותן ערבבתי. חלקן צולמו קודם לשיפוץ וההרחבה שעבר הארכיון וחלקן לאחר מכן, זה לא באמת משנה מי קודם ומי אחרי, זו פשוט הזדמנות להכיר ולדעת שכזה דבר נמצא בסביבה. בינתיים מדובר ביוזמה פרטית שלא נהנית מתמיכה קבועה ורצינית, אלא בשיגעון של אדם אחד לדבר – האדר' צבי אלחייני. נקווה שמישהו כבר ישלוף את הכפפה ויאפשר לארכיון להתקיים באופן מכובד ואף להרחיבו לחללי תצוגה ראויים – כפי שהאדריכלות הישראלית ראויה לה. ועד אז: סיבוב+ראיון עם צבי אלחייני+בקשה קטנה לסיום.

.

על הקיר של הארכיון: שיכון לדוגמא ברמת אביב, רם כרמי, מודל מוקדם של כיכר המדינה, שיכונים ותמונת מחזור של ישיבת נחלים

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית יד לבנים באר שבע

הציר המרכזי החוצה את בירת הנגב מצפון לדרום הוא אחד מהצירים הכי פחות עירוניים בהם נתקלתי בחיי, איתי צודק כשהוא אומר שזר שיגיע לבאר שבע יהיה בטוח שזו לא עיר, אלא אוסף של שכונות ומתחמים. אולי, רק כשיגיע לעיר העתיקה ירגיש המבקר הזר תחושה עירונית אמיתית, אם כי גם העיר העתיקה סובלת משלל בעיות בעקבות הזנחה עקבית במשך עשרות רבות של שנים.

מבחינה עירונית אם כן באר שבע נמצאת בבעיה, אך מבחינה אדריכלית העיר הזאת מוצפת במבנים בעלי חשיבות גדולה למורשת האדריכלות הישראלית – לטוב ולרע. אחד משרשרת המבנים האלו הוא בית יד לבנים שתוכנן בכלל כבית כנסת ומתפקד היום יותר כמתנ"ס עירוני מאשר בית הנצחה. ועל כך ברשימה זו.

  

מבט כללי על בית יד לבנים

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בין זמנהוף לאבן גבירול

אמן הגרפיטי עדי סנד (המוכר יותר בשם SENED) השאיר לאחרונה את חותמו על לוחות המתכת העוטפים את אתר הבניה המסקרן בכיכר דיזינגוף. מי שימשיך בדרכו לרחוב זמנהוף יוכל גם ללוות את עבודותיו של סנד המעטרות גדרות ולוחות שונים המהווים מצד אחד חלק מהריהוט של המרחב הציבורי ומצד שני מצע לעבודות אמנות.

לאחר שחוצים את שדרות ח"ן אפשר לגלוש עם רחוב מאנה לגלריה זוכרות – הגלריה החברתית היחידה הפועלת היום בישראל, שם מוצגת כעת תערוכה קבוצתית שמתבססת בעיקרה על עבודותיהם של מורים, סטודנטים ובוגרי בתי הספר לאמנות, עיצוב ואדריכלות בישראל המתייחסים למה שבדרך כלל מנסים כאן לשכוח.

  

שמחת תורה על פי SENED ברחוב זמנהוף

להמשיך לקרוא

סיבוב באתר גבעת התחמושת

מבחינה כרונולוגית רשימה זו קדמה לסיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בתכנונו של רם כרמי בקמפוס הר הצופים. הגעתי עם רוני לעיר הקודש במטרה להשתתף בכנס איגוד הגיאוגרפים שהתקיים השנה באוניברסיטה העברית.

בהתחלה רציתי לבקר במוזיאון ישראל שאני מתבייש לומר שטרם מצאתי את הזמן לבקר בו, אך היות והייתה לנו שעה (מה שבטח לא מספיק למוזיאון ישראל) בחרתי ברשותה של רוני, לשוב ולבקר באתר הנצחה גבעת התחמושת הנושק להר הצופים.  האתר שתוכנן על ידי צמד האדריכלים בנימין אידלסון (זוכה פרס ישראל לאדריכלות) וגרשון צפור (יקיר העיר תל אביב וחתן פרס רכטר לאדריכלות) הפך כבר עם פתיחתו לקהל הרחב לאחד מהאיקונות הבולטים לא רק בירושלים כי אם בכלל בישראל. הדם ותמרות העשן קצת השכיחו את איכויותיו המובחרות של אתר זה בו השקיעו המתכננים תשומת לב רבה לפרטי הבניין, לחומרים, לטקסטורות ולסימבוליקה, שיחד עם ההירואיות הישראלית שייצגה אותה אדריכלות – עדיין שמרה היא על העקרונות שליוו את החברה הישראלית קודם למלחמת ששת הימים.

.

בגבעת התחמושת

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר אשפה ברובע אבישור בערד

ביום רביעי הגעתי לערד וחוץ מהמרכז העירוני, בחרתי להסתובב ברובע אבישור שנחשב לאחד מרובעי המגורים המרתקים ביותר שתוכננו אי פעם בישראל.

השכונה ייחודית בעיקר הודות לפריסת המבנים ופיתוח המרחב הציבורי על פי עקרונות אקלימיים. רשימה עליה אפרסם כאן שבוע הבא, אך קודם לכך אני מבקש להפנות את המבט למבנה שולי וקטן שלבטח לא זכה בשום מקום לתשומת לב כפי שאני הקדשתי לו: חדר אשפה של בניין שיכון. ועל כך ברשימה זו.

.

המבנה משלב בטון ואבן מקומית והופך את חדר האשפה הדחוי למקום בעל נוכחות ותרומה למרחב הציבורי

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין בית הספר למוסיקה באוניברסיטת תל אביב

תכנית קמפוס אוניברסיטת תל אביב בנויה כך שציר הכניסה המרכזי חוצה שרשרת כיכרות שסביבן ניצבים מבני הרוח והאמנות: זה מתחיל עם הגלריה האוניברסיטאית שפתוחה לכיכר ציבורית, אחריה בניין ארכיטקטורה, אחריו מקסיקו עם אמנות והספרייה המרכזית – בקצה מוזיאון בית התפוצות לתולדות העם היהודי, דרומית לו אנדרטה לנופלים ובית הכנסת, בניין גילמן עם מדעי הרוח ולפני שמסיימים עם בניין מוסיקה – שוכן לו בניין מינהל עסקים וכלכלה – כאילו מרמזים לנו כאן שבלי קמח אין תורה.

בניין מוסיקה היה אמור להיות דווקא הבניין הראשון שתראו בקמפוס מצד ימין – היות וחוץ מהגלריה שמשמאל הרי שבניין מוסיקה נמצא מייד מימין לנכנס. אבל פיתוח צמחיה לא מושכל הביא להסתרת הבניין – אחד מהמוערכים לא רק עלי. בדיוק כפי שהגיבו לתמונות חברים בפייסבוק. נועם: זה אחד מהבניינים החביבים עליי בישראל ובעולם בכלל. יפה גם שהביצוע לא פחות מבריק מהסקיצה. ואני מטורף על התריסים הלבנים שהתקינו שם. איתי: כמי שבילה שם שלוש שנים מהחיים, מצטרף למחמאות. מי האדריכל? אגב, הוא השתנה מאוד מאז, שווה להשוות בין המקור לפורמט הנוכחי… שרון: איזו סקיצה נהדרת, של פעם, עם רפידוגרף… והבניין נראה יפה ונעים. דורית: פעם היה בניין יוצא מהכלל יפה.. ופרט לעניין הפתחים במערב שכנראה הוא לא הצליח להתאפק בשל הנוף אבל לא ממש התאימו למקום שבחללי הפנים ניצבו פסנתרים ושמש ישירה חייבה כיוון כול כמה שעות… עכשיו דחפו שם אודיטוריום עם מגדל במה מגושם. הדס: מדהים! שאול (מתייחס לתמונת הבניין לפני השינויים): כמה השקעה לגרום למבנה לרחף, וואו-היום לא עושים כבר כזה דבר!

 .

חזית מערבית (מבט מכיוון צפון-מערב)

להמשיך לקרוא

50 שנה לפטירתו של האדריכל זאב רכטר

מספר עגול הוא סיבה למסיבה גם אם משהו מת. ממש היום חל יום השנה ה-50 לפטירתו של האדריכל זאב רכטר – אבי שושלת הרכטרים, לכן, אני מוצא לנכון להקדיש רשימה לזכרו.

השנה ניתן לחגוג גם 200 שנה למותו של רבי נחמן מברסלב, 120 להולדת שרה אהרונסון, אביגדור המאירי והמשוררת רחל, 100 שנה להולדת משה וילנסקי ונתן אלתרמן, 60 להולדתם של שם טוב לוי, דודו גבע ויהודה פוליקר, 50 להולדתם של אורי אורבך, שלי יחימוביץ' ודן תורן, 40 להולדת יגאל עמיר והכי חשוב: 25 להולדתה של בר רפאלי. אז רגל 50 שנה לאחד מהאדריכלים המשפיעים כאן, שלא נראה לי שמישהו ציין את המועד, אני בוחר להוציא מהבוידעם מאמר שנכתב לזכרו של רכטר על ידי האדריכל אברהם ארליק (1991-1905) – מורה בטכניון ומבקר אדריכלות שהרבה לכתוב במחצית השניה של המאה העשרים כמעט בכל כתב עת ועיתון יומי שיצא בישראל. את המאמר הקדיש ארליק לזכרו של רכטר – בשנת 1961 הוא יום השנה הראשון לפטירתו, והוא פורסם בעיתון אגודת האינג'נרים והארכיטקטים.

.

זאב רכטר, שנות החמישים (התמונה נסרקה מתוך ספרו של רן שחורי: זאב רכטר)

להמשיך לקרוא

סיבוב בפירמידה של באר שבע

כבר ששים שנה ששכונה ד' בבאר שבע נחשבת לאחת מהשכונות המאתגרות ביותר בעיר. מצבה העגום של השכונה לא נראה שמעסיק איש ממקבלי ההחלטות כבר עשורים רבים. האדריכלות המודרניסטית כפי שבאה לידי ביטוי בשכונה הזו היא מהמובהקות ביותר ואולי בגלל זה התגייסו התושבים ומקבלי ההחלטות להרוג את השכונה יחד עם בתיה.

ביום שלישי הייתה לי פגישה בשמונה וחצי במשרד השיכון אך מחשש שאאחר, יצא שכבר בשבע בבוקר נחתתי בבאר שבע. בעצתו של צבי, ביקרתי בבית הפירמידה שברחוב אברהם אבינו – רחובה הראשי של השכונה.

בניין ייחודי זה הוקם בסוף שנות הששים, בעקבות זכיית הצעתם בתחרות אדריכלים של צמד השותפים משה לופנפלד (שניפטר לפני חודשיים ב-17.10.10) וגיורא גמרמן – לתכנון בניין ייחודי למגורים.

  .

חזית מערבית: שתי שורות של יחידות מגורים כשבתווך שטח משותף בעל היבט אקלימי אך נעדר היבט חברתי

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים

ביום ראשון נפתח בקמפוס הר הצופים בירושלים של האוניברסיטה העברית כנס אגודת הגיאוגרפים. במסגרת זו התקיים מושב משותף לשתיים ממעבדות המחקר בחוג של אוניברסיטת תל אביב, האחת בראשות פרופ' טובי פנסטר והשניה בראשות האדריכלית ד"ר טלי חתוקה. בשל כך, גם רוני וגם אני נדרשנו להציג את מחקרנו. ההצגה לא מצאה חן בעיני טלי.

היות ואני מצוי בשלב מאד מוקדם של המחקר בחרתי להציג רק רקע כללי ולהסתיר את מה שמצאתי עד עתה – דבר שמשום מה הפתיע את טלי, אבל הזמן הקצר לא איפשר לה לרדת עלי ובכך נגמר העניין (רוני חטפה הרבה יותר).

אחרי ששמעתי יותר מידי זבל בשנתיים האחרונות, העדפתי להימנע מלשמוע כאן הרצאות אז בחרתי לבוא, להשמיע ולהסתלק חזרה אל מישור החוף. את המכונית החננו מתחת לבית הכנסת ע"ש הכט שתכנן רם כרמי ושות' כחלק מבניין הפקולטה למדעי הרוח, אז עצרנו לבקר.

.

חזית בית הכנסת הפונה להר הבית עם חלון טריפטיך מסורתי

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונת ג'בליה ומרכז פרס לשלום ביפו

זוהי רשימה על אחת השכונות הקשות בישראל בכלל ובתל אביב-יפו בפרט והיא שכונת גבעת עליה שבדרום יפו.

בתוך כל התוהו ובוהו הזה מתקיים לו כבר קרוב לשלושים שנה מתחם מגורים המכונה על שם שני הרחובות המשיקים לו "מתחם קדם-שם הגדולים" הסובל משלל בעיות שבמקומות אחרים אפילו לא חולמים עליהם. מצוקות חברתיות, כלכליות ומה לא, ורק כדי להדגיש את הפער הגדול בין המצב של המתחם למצב של גרעין המטרופולין המשגשג,  שיפו היא חלק בלתי נפרד ממנו, הקימו בצמוד לו את בית פרס לשלום בתכנונו של הארכיסטאר מסמיליאנו פוקסס.

פוקסס באתר שלו, לצד תמונות ז'ורנליסטיות מרהיבות, מתאר את הפרויקט שלו הלכוד בין הים, בית הקברות המוסלמי המתפורר ושכונות המצוקה כ"בית לכל המלחים וגן עדן לספינות הטרופות, מקום שאינו וירטואלי אלא קיים ומוקדש לשלום". בניגוד לארכיטקטורה האנטי חברתית של הבניין, מרכז פרס עושה היום מאמצים משמעותיים וראויים לציון במטרה לסייע לסובבים אותו בטווח המיידי ולא רק לבני דודנו בגדה וברצועה אלא גם פה ביפו – וכאן אני נכנס לתמונה.

 

גרפיטי על אחד מקירות בניין מגורים

 

להמשיך לקרוא

שיר אהבה בלי בורקס וחופה

השארת את הריח שלך מאחור,

הוא לא עוזב אותי ילדה גם בחלום.

עכשיו אני רוצה אותך יותר,

הזמן עובר אבל עליך מסרב לוותר.

לא רוצה רב בורקס וחופה,

רוצה רק איתך לחיות כמו בחגיגה.

להמשיך לקרוא

סיבוב תיאורטי רדיקאלי במעונות ים / בת ים

אחד מהפרויקטים הבולטים שהתקיים, ולמעשה ממשיך, במסגרת הביאנלה הבינלאומית בבת ים לאדריכלות הנוף העירוני (אוצרות: סיגל בר ניר ויעל מוריה) היה הפרויקט של המעבדה למחקרי תכנון, סביבה וקהילה מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. רשימה על המעבדה פרסמתי כאן בעבר.

צוות הפרויקט הורכב מקבוצת סטודנטים לתארים מתקדמים בראשות פרופ' טובי פנסטר והביא רוח חדשה ומאתגרת גם לביאנלה וגם לשיטות העבודה של העירייה ובכלל של מערכת התכנון החטייארית הנהוגה בישראל.

רשימה זו מציגה בלשון פשוטה וקלה רעיון מורכב ורדיקלי שהנהיג הפרויקט הזה המצוי כאמור עדיין בתהליך. אני משער שבהמשך, פנסטר תערוך מאמר אקדמי, מובנה ושלם על הנושא אבל עד אז הטקסט הזה עומד לרשותכם.       

 
 

בת ימי גאה

  להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: