Monthly Archives: פברואר 2011

שיר אהבה חדש

בבוקר יוצא ורואה אותך במרפסת

את לא יודעת כמה את הורסת

להמשיך לקרוא

סיבוב על הגיליון האחרון של כתב העת Planning Theory & Practice

במעבדה לעיצוב עירוני בה אני חבר מתוקף העובדה שאני כותב במסגרתה את עבודת התיזה שלי, מידי שבוע אחד מחברי המעבדה מציג סקירה של אחד מכתבי העת בתחום התכנון מהעולם. ניסיתי להתחמק מהמטלה הזו, היות ואין לי זמן לדברים האלה. לא מדובר בסתם לרפרף בגיליון, אלא על המציג חובה לכתוב מעין הצגה וסיכום של כתב העת והגיליון עצמו. ניסיתי להתחמק אבל בסוף זה לא הלך ונדרשתי להציג כמו כל אחד אחר.

היות ואני שונא לעשות דברים לחינם, בחרתי להציג בפניכם את הטקסט הקצר שכתבתי. הרשימה הזו מציגה את אחד מכתבי העת החשובים בעולם התכנון וכן את תוכן הגיליון האחרון. כך שגם אתם תוכלו ללמוד מה מעסיק היום את חזית התיאוריה והפרקטיקה בתחום התכנון.

 

כריכת כתב העת

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה / אוניברסיטת בן גוריון

לבאר שבע הגעתי כדי לעשות סיבוב וגם כדי לקבל משהו בכנס איגוד המתכננים. הכנס השנה התקיים בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון והפלוס הוא שזו הייתה הזדמנות שכדאי לנצל ולהכיר בניין שטרם הסתובבתי בו.
  
שנת 1953 היתה השנה הראשונה בה האדריכל אברהם יסקי תכנן בניין כאדריכל עצמאי בבאר שבע. הוא אפילו לא היה עדיין בן 26. באותה העת היה יסקי שותף עם האדריכל שמעון פובזנר, כשרק שנה לפני כן עוד היה שכיר במשרדו של האדריכל אריה שרון. הפרויקט הראשון שהם תכננו בעיר היה בית ספר בשכונה ג' (בית ספר שעוד יוזכר בהמשך על ידי אחד מהמורים בו, שהיום משמש כחוקר באוניברסיטה).
ב-1969 הגיש יסקי עם צוות מתכננים את תכנית האב לאוניברסיטה, ובשנים הבאות תכנן וביצע את בנייני הפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה המופיעים ברשימה זו – הפעם בשותפות יסקי-גיל-סיון.
חוץ מזה, תכנן יסקי בבאר שבע: שיכוני עולים (1955), הוסטל לאקדמאים (1957), את שכונת נוה עופר (1960) ושיכון ה' המכונה גם "שיכון לדוגמא" ובתוכו את שיכון רבע הקילומטר (1962-1960), השוק הקמעונאי שבנתיים נהרס (1962), תחנה מרכזית (1964), מבנן וקוטג'ים בשכונה ו' (1982), קניון הנגב (1987) ולאחרונה גם את פרויקט נאות מדבר שטרם בוצע. רשימה מכובדת, והפעם אתמקד בבניין אחד מתוך הרשימה הזו.
  
     

חזית בניין קרייטמן

 

להמשיך לקרוא

סיבוב לילי במסעדה אריתראית בנוה שאנן (Zide Tea Shop)

כחלק ממחקר שאני עורך בימים אלה על מהגרים ומרחב, יוצא לי להעביר שעות ארוכות בתצפיות, שיחות וראיונות עם מבקשי מקלט מאריתראה. לפני שבועיים הצגתי כאן דירה של מבקשי מקלט ולפני חודש הצגתי את המסעדה והמכולת של ירגלום ברחוב הגדוד העברי, והפעם מוצגת כאן אמנם שוב מסעדה אריתראית, אך בשונה מזו הקודמת בה האוכל היה העיקר, כאן מדובר בחלק בלתי נפרד משגרת הפנאי אליה הצטרפנו ובקשנו להשתלב לרגע.

זהו מקום אליו הם באים בערב, להפגש, לדבר ולצחוק קצת. אחרים באים לבדם, יושבים ובוהים בקירות או במסך הטלויזיה שמקרין קליפים של מוסיקה אריתראית מסורתית שפסקה מן העולם, אותה תוכלו לשמוע ברקע של שני הסרטונים שצלמתי שם ומשולבים ברשימה.

הגעתי עם רוני ועם שלושה בחורים שמבקשים להקים הנהגה שתכוון ותקדם את אוכלוסית מבקשי המקלט האריתראים בישראל. הטקסט כאן הוא העיקר, אבל אני חייב לציין שבשונה מהמסעדה של ירגלום, הפעם האוכל היה יותר טוב ומתאים לי. אולי זה עניין של טעם ואולי השתנה בי משהו.

     

רוני וקידנה ברחוב נווה שאנן

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטת עוצבת הפלדה / בתכנון אדריכל ישראל גודוביץ

אחת הסצנות שהותירה חותם על התרבות המערבית הייתה ללא ספק הסצנה איתה חתם מיכאלנג'לו אנטוניוני את יצירתו צומת זבריצקי מ-1970 (הנה קישור לחלק האחרון של הסצנה). זה הסרט שמסכם את המרידה של דור הפרחים בממשל, בצבא ובדת – שלושת המרכיבים המייצגים את השמרנות המוכרת לנו. בשיחה שקיימתי לפני כמה שבועות עם אדריכל ישראל גודוביץ שתכנן בפעם הראשונה את אנדרטת אוגדת הפלדה לא הרבה לאחר מלחמת יום כיפור, הודה גודוביץ שזבריצקי היה נקודת השראה..

.

אנדרטת עוצבת הפלדה

    להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין שרת למדעי החינוך / אוניברסיטת תל אביב

באוניברסיטת תל אביב קיים שפע של ארכיטקטורה מצוינת. סיקרתי כאן כבר לא מעט מהמבנים הקיימים בקמפוס, והפעם בחרתי להתמקד בבניין שרת למדעי החינוך שתוכנן על ידי צמד האדריכלים החשוב והנשכח איליה בלזיצמן ואנדרי לייטרסדורף.את בניין שרת אני אוהב מכמה סיבות:

(1) יש שם סניף מקדונלדס ואני אוהב פעם בחודש לאכול שם המבורגר עם צ'יפס.

(2) החזית הצפונית של הבניין היא כמו יצירת אמנות מופשטת ואין פעם שאני לא נעצר לדקה או שתיים כדי להתבונן בה.

בהמשך יש סרטון קצר שמביא את המבט הזה, לו אני רגיל. נראה כמו בניין הסתדרותי שכולם כבר למדו לשנוא: אפור, מדכא, משעמם. את אותו דבר אפשר לומר על מונדריאן, פולוק או רותקו. האפור של לייטרסדורף-בלזיצמן עטוף בירוק ששתלו כאן צמד אדריכלי הנוף יהלום-צור, הסדר והארגון הולמים היטב את החינוך הנוקשה לו הטיפו בעבר ולכן בניין שרת הוא לא בניין חינוך אלא הוא מייצג תקופה. ואת זה אני אוהב..

.

חזית צפונית

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: