שנת 1929 היא ככל הנראה השנה החשובה ביותר לארכיטקטורה בעת החדשה. לא בגלל שבאותה השנה הוקמה נתניה, התקיים טקס האוסקר הראשון או בגלל שנולד פרנק גרי. שנת 1929 חשובה הודות חנוכתן של שתי היצירות המשפיעות ביותר על האדריכלות מאז ועד היום: הראשונה וילה סבואה בשולי פריס שתוכננה על ידי האדריכל לה קורבוזיה (Le Corbusier) כבית נופש לסופי שבוע מחוץ לעיר הסואנת. היצירה השניה שבה אתמקד הפעם היא הביתן הגרמני בתערוכה העולמית שהתקיימה באותה השנה בברצלונה, ותכונן על ידי מי שמונה שנה לאחר מכן למנהל הבאוהאוס לודוויג מיס ואן דר רוה (Ludwig Mies van der Rohe).
.
.
לכבוד התערוכה העולמית שהתקיימה בשנת 1929 בברצלונה מונה האדריכל לודוויג מיס ואן דר רוה כאחראי על תכנון וליווי הנציגות של גרמניה שכונתה באותה העת רפובליקת ויימאר. בתום התערוכה פורק המבנה וחלקיו נשלחו חזרה לגרמניה ועם השנים נעלמו. בשנות ה-80 הוחלט לשוב ולהקים את הביתן בשל חשיבותו ההיסטורית במיקומו המקורי בברצלונה. לצורך כך נאספו ונותחו מאות תצלומים של המבנה, וכך נערך תהליך שיחזור מדויק וקפדני שבסופו הוקם הביתן. למעט העמודים הקלאסיים שניצבו בחזיתו – שוחזר הביתן באופן מדויק.
אני חושב שמאד קשה לתאר את הביקור בביתן הזה בברצלונה. מדובר במבנה מופשט שכל מטרתו היא להרשים וכלן למעט מספר כיסאות ופסל דמות אשה שנועד להשלים את מרכיב התנועה ביחסי המסה והחלל של המבנה – אין בו כל ריהוט. הבניין הוא יצירת האמנות וככזה הוא מייצר חוויה שנדיר מאד לחוות אותה בלי מיני אפקטים של גודל וצבע. לכן, אני בוחר למעט בתיאור חשיבותו של המבנה ובכלל תיאור הביקור בו. מה שכן ניתן לסכם ולומר זה, שרק בשביל ביקור בביתן ברצלונה שווה להגיע לעיר.
ג'וספ קווטגלאס הוציא בשנת 2001 את הספר Fear of Glass שנראה לי מסכם ומנתח באופן הטוב ביותר את היצירה הזו, ואת זה הוא עושה בליווי של תצלומים היסטוריים לצד שרטוטים עכשוויים של המבנה. למרכיב הזה ישנה חשיבות, כי רק כך ניתן להבין את תהליך שיחזור המבנה שפורק במקור בתום התערוכה ועם התגברות הקולות לשחזר את המבנה בשנות ה-80, בוצע הפרויקט על סמך התצלומים הרבים שתיעדו את המבנה המקורי. אני חושב שבערך של הביתן בויקיפדיה האנגלית יש מספיק מידע היסטורי על המבנה, כך שאין צורך להאריך בנושא. כמו כן, יש פירוט על הפסל של גיאורג קולבה.
.
ביתן ברצלונה היה אחד מהמבנים המשפיעים ביותר על הארכיטקטורה, ואני לא יודע אם מה זה אומר בדיוק אבל עד היום ישנם סטודנטים שמתכננים פרויקטים בהשראתו. כך למשל, בסטודיו של שנה ג' שהתקיים למעלה מ-70 שנה לאחר שתכניות הביתן נהגו, תכנן שאול בלב תל אביב על חניון "דן" ברחוב ארלוזורוב שכונת מגורים שלימה בהשראת תכנית הביתן. יחידות המגורים התאפיינו בחלל זורם ומשוחרר, שנפתח אל החוץ באופן שאיפשר חדירה הדדית של המרחב הציבורי והמרחב הפרטי, בדיוק כמו שגל אוחובסקי אוהב.
אך המבנה הישראלי בו נראה שהייתה ההשפעה הבולטת ביותר של הביתן על המבנה, זהו 'בית יד לבנים' (בתמונה משמאל, מאוסף משפחת לוטן) השוכן בלב גן מרתק לא פחות מהבניין ברחוב פינקס בתל אביב. 'בית יד לבנים' תוכנן בשנת 1960 על ידי האדריכל ישראל לוטן (לו כתבתי ערך ראשוני בויקיפדיה). אגב, גם המבנה שתכנן בנוה זוהר האדר' שמואל מסטצ'קין (בוגר הבאוהאוס) שואב מהרוח המנשבת בביתן ברצלונה, והיום יותר מתמיד כשהמבנה ניצב ריק בלב המדבר – הנופח המופשט של המבנה מתעצם (ועל כך ניתן לקרוא ברשימה ניפרדת).
לצורך הבהרת חלק מהפרטים, בחרתי להציג כמה מהתצלומים ההיסטורים לצד אחת מהתכניות המשוחזרות שמציג הספר, בכדי שתוכלו להשוות בין העבר להווה. אגב, אפילו את העיניים בלוחות השיש הענקיים – שיחזרו באמצעות איתור עיניים דומות במחצבת השיש המקורית ממנה נחצבו הלוחות המקוריים.
.
.
כבר ממרומי הר היהודים שאול לא הפסיק לבקש שאצלם אותו ליד כל פיסת נוף ודוכן נקניקיות ובאמת ברצלונה כמו לויקי כרסטינה היא מקום צבעוני, מרגש, רגוע ונעים. אף אחת לא הזמינה אותנו לטוס לצד השני של ספרד אבל ברצלונה היא אחלה מקום לכל גיל, כך שהביקור הוכתר בהצלחה. אפשר לכתוב מגילות שלימות על כל מקום ואתר בעיר, אבל אותי מה שעניין זה הביתן של מיס, והיות והוא מעל למה שמילים יכולות לתאר, אשאיר את המקום לתמונות לדבר במקום.
.
רק כדי לזרוק פירורים משאר המסלול, אז הנה עוד כמה תמונות מהעיר:
> > >
הרשימה מורכבת משילוב של תמונות שצילם שאול וצילמתי אני.
> > >
מבנה חשוב נוסף אך קצת נשכח ושלא בצדק, הוקם אף הוא בשנת 1929 וזהו בית לובל על חוף הים בלוס אנג'לס בתכנונו של ריצ'רד נטורה. בית לובל ניצב היום נטוש ופרוץ, ועל אף העובדה שניכנס כבר מזמן לרשימת השימור העירונית – המבנה מתפורר וללא כל השגחה. כל אחד והצרות שלו.
> > >
ולסיום: אנה בול!
חלון אחורי 