רק בזכות זה שהמייל שלי הוא בוואלה, אז הכותרות קופצות לי מידי פעם. כך ארע שבוע שעבר שאחת מהכותרות תפסה את עיניי: "חוק הנכבה". בראשית העשור עם הופעתה של עמותת 'זוכרות', עלה קול חדש במרחב הישראלי. זוכרות שמה לה למטרה להביא בפני הציבור הישראלי את האסון של החברה האזרחית שהתקיימה במרחב הזה במקביל ל"מלחמת העצמאות", וככל הנראה מאמציה נשאו פרי ובעקבות זאת הועלה החוק על שולחנה של הממשלה.
התמזל מזלי וכסטודנט לאדריכלות שהמרחב הזה מעסיק אותו, שמתי את ליבי לאותה רוח חדשה שעלתה בראשית העשור. השאלה שניקרה במוחי, כבר באותם רגעים ראשונים הייתה, תוך כמה זמן דעה רדיקאלית זו, תיהפך לנחלת הכלל. וכבר בשנת 2006 חשתי שהנושא כבר אינו כה רדיקאלי, וכתבות רבות והתייחסות לנושא מופיעים על כל במה הסוקרת את ההיסטוריה של המרחב הישראלי, ולא עוד מסירים את ראשו של מי שמעז להעלות את הנושא לסדר היום. יחד עם זאת, נדמה כי השבוע היה התאריך האמיתי והברור ביותר לכך שמטרתה של 'זוכרות' הושגה. על פי מקורות יודעי דבר רמת ההתעניינות וההשתתפות בפעילותה של העמותה זינקה לשמיים, כך שלמעשה אותה החלטה שעלתה על שולחנה של הממשלה, חיזקה באופן משמעותי את זוכרות.
.
בית ערבי משרידי הכפר אום חאלד, נתניה השבוע
אין לי מושג מי העלה את החוק, אבל שמעתי כמה קולות של פרלמנטרים מקומיים שאם אינני טועה הם פליטים מרוסיה ומרוקו, כך שהם מכירים היטב, יותר ממני, את חווית הפליטות. כעת הם מבקשים לקבור אותה מתחת לשיחי הצבר ובתי האבן – שבין השאר על שרידיהם הוקם בשנות ה-60 משכן הקבע של הכנסת, הכפר שיח' באדר.
בשונה מאותו ציבור סתום שרואה בהכרה זו (שלמעשה מציאות שלא ניתן לחלוק עליה) איום אמיתי על החברה הישראלית ועל הקשר שלה לארץ, אני רואה בהכרה זו – רובד המעשיר את החיים בפיסת ארץ זו. בימים אלו ממש אני חוקר כחלק מלימודי האקדמיים את המניעים לפעילות בארגונים כדוגמת זוכרות. אם כי הנושא אינו קשור באופן ישיר לגיאוגרפיה עירונית (אותה אני לומד בתואר שני באוניברסיטת תל אביב) – הרי שהאנשים והמניעים העומדים כאן מעצבים בסופו של הדבר את הנוף, ולכן גם במניעים אני מצוא קשר הדוק לעיצוב המרחב.
ההתייחסות למה שהתרחש כאן בין השנים 1950-1947 ולמעשה ממשיך עד היום, זהו נושא שעלינו להתמודד עמו בדרכים שונות. לכן, מדובר באחד מהאתגרים הגדולים העומדים בפנינו בשנים הקרובות.
ספרו של דיק הבידג' שתורגם לאחרונה על ידי הוצאת רסלינג, חקר והביא דרך הפאנקיסטים את דרכן של אותן קבוצות תת-תרבות, שמחר הן המיינסטרים.
אז מי היא אותה קבוצת שוליים שכעת היא רדיקאלית וחלוצית ומחר תחולל את המיינסטרים? מדובר (כמו תמיד) בחבר'ה נפלאים שלא בטוח שהם עדיין מבינים את חשיבותם ההיסטורית (ומזל שיש להם אותי…).
עד שהחוק יעבור ויאושר על ידי ממשלת ישראל,
|
באותו עניין ממש: ממש אתמול בשעה שדודו טופז ניסה לשים קץ לחייו בתא המעצר, יצא לאור ספרה החדש של חוקרת התרבות (שככל הנראה החשובה ביותר הפועלת כאן היום) אריאלה אזולאי "אלימות מכוננת 1950-1947, גנאלוגיה חזותית של משטר והפיכת האסון ל'אסון מנקדות מבטם'" בהוצאת רסלינג (254 עמ'). הספר מורכב בעיקרו מתצלומים אותם אספה ובחרה אזולאי, ולהם מתלווה ניתוח קצרצר.
העיצוב הגרפי המעולה הוא של מיכאל גורדון – שרק בשבילו זה תירוץ כבר להחזיק בספר. |
הסתובבתי לפני שבוע בשרידי הכפר אום חאלד המסתתר ממש בכניסה לליבה של העיר נתניה. לאום חאלד יש ערך בויקיפדיה העברית, אך נדמה כי הערך בגרסה האנגלית עדיף. הכפר שוכן על אחד משלושת רכסי הכורכר המלווים את חופה של הארץ, ונשקפים ממנו המרחבים שבעבר התפרסו בהם מטעי תפוזים וחקלאות מקומית הביאה כבוד ליושבי המקום.
על פי האמור באתרים השונים הסוקרים את אום חאלד, נראה כי הכפר התפוגג מהזיכרון של נתניה ללא כל מאורע מיוחד, כך שבתמימותי חשבתי שאנשי נתניה פשוט רכשו בכסף מלא את אדמות הכפר ובתיו מתושביו, ובלעו אותו לעירם שהחלה לצמוח בקצב מואץ בשנות ה-30 וה-40. אך כמובן שלא כך הדבר, ולצורך קבלת התמונה המושלמת – יש לחצות את הקווים לאתר המביא את פרטי הכפר באופן יותר אמין ושם יש גם תאריך מדויק ליום בו טוהר הכפר מתושביו: 20 למרץ 1948.
יחד עם זאת, מצוין שאכן 882 דונם מאדמות הכפר אכן נרכשו על ידי תושבי נתניה, שאר האדמות: 1,923 דונם היו בבעלות ערבית ועוד 89 דונם בבעלות ציבורית (סך הכל 2,894 דונם). הכפר הורכב מ-131 מבנים, ובכללם בית ספר לבנים ומסגד. מבנה המסגד שרד, ומשמש היום כמשרדי תלמוד תורה. המבנה נבלע באוסף של תוספות בנייה ומוקף גדר, כמו שכל מוסדות הציבור מוקפים כאן, כך שהגישה נמנעה. התלמידים של הת"ת שהתלהבו מעצם הסתקרנותי וראו בי תייר לבן, ביקשו שאצלם אותם ללא הפסק. אז צילמתי.
הבתים שנותרו מפוזרים בשטח, מתחבאים מאחורי גדרות וצמחיה עבותה, אך עדיין מצויים כאן – רק צריך לפקוח את העיניים ולראות אותם. הם כאן!
.
מפה בריטית מ-1941 שמצאתי בספריית המפות בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב (תודה לגיל גרטי). משמאל נתניה ליד הים ומימין אום חאלד.
.
.
.
.
.
.
.
.
חלון אחורי 