סיבוב במרכז רכטר באילת

הניסויים האדריכליים שיצרו האדריכלים באילת בשנות ה-50 וה-60 נגעו בכל תחום – מגורים, פנאי, חינוך וגם מסחר. את המרכז המסחרי של אילת שהשלב הראשון שלו נחנך ב-1960, תכנן משרד האדריכלים רכטר-זרחי-רכטר. זמן קצר לאחר פטירתו של האדריכל זאב רכטר, מייסד המשרד, נקרא המרכז על שמו – "מרכז רכטר".

כמו בשאר עבודות המשרד שתוכננו לאורך השנים, גם כאן ניתן למצוא אופי ייחודי לבניין שהופך אותו לאייקון. הוא מורכב מיחידות חזרתיות בעלות גג קשתי הבולט מקו החזית ועם חצרות פנימיות באופן המתאים לאקלים המדברי הקשה. למרכז הזה שהיה הראשון באילת, היו ימים טובים יותר ולא בטוח עוד כמה שנים הוא ישרוד את כרישי הנדל"ן. פרסום מפוקפק הוענק למקום בשנה שעברה, לאחר שבאחד החדרים במלון "הים האדום" השוכן בחלק משטחו, בחרו כמה בחורים לאנוס ולפגוע בנערה בת 16.

ועל כך ברשימה זו.

.

1960

.

סיבוב במבננים שתכנן יצחק ישר בצפת

שכונת המגורים הגדולה שתכנן האדריכל יצחק ישר ב-1975, הוסיפה אמנם עוד מאות רבות של משפחות לעיר, אך לא הצליחה לעצור את שקיעתה. ההתמודדות הלא מוצלחת עם הטופוגרפיה חיסלה את האפשרות ליצירת דופן רחוב עירונית, ומה שנוצר אלה כבישים מהירים המדופנים בקירות תומכים ובמרחק מהם משכנות עוני.

התקוות שתלו בצפת כ"בירת הגליל", עם דגש על המטרה לייהד את הגליל, היו מהלך פוליטי מלאכותי שלא היה לו כל קשר להתפתחות אורגנית ולכן גם אין פלא שנכשל. במקביל פעלה המדינה להקמת ישובים קהילתיים זעירים שמשכו אליהם אוכלוסייה במעמד בינוני וגבוה, ובנוסף הצטמצמה התעשייה ואיתה אפשרויות התעסוקה. כיום דומה צפת ליישובים ערבים, בדואים וחרדים וממוקמת באשכול החברתי-כלכלי 2 מתוך 10.

סיבוב בצפת הוא אמנם עצוב, אך העיר נקייה והנוף היפה העוטף אותה משכיחים במשהו את המציאות העגומה שאליה היא שקעה. מזל שבינתיים יש את אלה בתל אביב שימשיכו לממן מקומות כאלה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1975

.

סיבוב במבנים המאוחרים שבכפר הנוער עיינות

את סקירת העושר האדריכלי שמצאתי בכפר הנוער החקלאי עיינות, אני מסיים כאן בהצגת קבוצת מבנים מאוחרים שנבנו בכפר בשנות ה-50 וה-70. בין אותם מבנים ישנם כמה מבני כיתות שתכנן האדריכל זאב פורת, ומכולם בולט "בית אשכול" – שתכנן האדריכל שמעון טוכלר. במבנים אלה בולט השימוש בבטון החשוף ובצורות שאפיינו את הברוטליזם התקופתי.

זוהי רשימה רביעית לאחר שסקרתי כאן את המבנים המוקדמים משנות ה-20 וה-30, את הרפת שהוסבה למכינה קדם צבאית ומוזיאתר, ואת בית הכנסת שהפך לספרייה. אך לבד מהבניינים, מה שהופך את עיינות למקום מיוחד ונעים הוא הנוף – זה שקרוב ומורכב ממגוון וריבוי של עצים, שיחים ומדשאות וזה הרחוק שמורכב מהשדות החקלאיים שעוטפים את כפר הנוער כבר קרוב למאה שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1967

.

סיבוב בבריכה הנטושה ובחדר האוכל בקיבוץ משמר דוד

20 שנה לפני מה שקורה פה עכשיו, התפרק קיבוץ משמר דוד. חדר האוכל הנטוש שאותו תכנן האדריכל אריך ראש (נחנך ב-1976), עמד במשך שנים ריק ושרוף. הסוף אופטימי ולאחרונה עבר חדר האוכל חידוש בתכנון אדריכל ג'ו אבקסיס, ואוכלס מחדש בשימושים קהילתיים.

החלק המיוחד בקיבוץ משמר דוד היה התכנון הנופי, שקישר בין חדר האוכל שהשקיף אל הנוף, וממנו היתה ירידה מגוננת שהובילה אל הוואדי שיצא ממנו. במהלכו הוקמה בריכת השחייה הגדולה שאותה תכנן יצחק (פיצו) מור, חבר קיבוץ כפר עזה. הבריכה שמסביבה ובתוכה התקבצו החברים ומשפחותיהם בסופו של הדבר התרוקנה מהמים במקביל להתרוקנות הקיבוץ, וכך היא עזובה עד היום.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

סיבוב בגשר הולכי רגל בקריית ביאליק ובשדרות הרצל בחדרה

העייפות הכללית של קריית ביאליק לא מצליחה לזלוג אל השטחים הפתוחים שגובלים בה ממזרח. בין השניים חוצץ שביל חדש שלאורכו הוקם גם גשר הולכי רגל ורוכבי אופניים שאורכו 220 מטרים. הליכה על הגשר המתפתל היא כמו הליכה על הגבול – ממערב בתי העיר האפורים, ממזרח השדות החקלאיים, באופק הכרמל והרי הגליל ולמעלה קו מתח חשמל. רק חבל שעל השדות האלה עתידים לקום בהמשך שכונות חדשות.

את הגשר תכננו משרד אב אדריכלות נוף בשיתוף האדריכל עפרי גרבר (יליד קיבוץ אשדות יעקב מאוחד שלמד איתי בבצלאל). בעבודה נוספת שלהם נתקלתי ביום שישי האחרון, בדרך מקיסריה – שדרות הרצל שבמרכז חדרה.

ועל כך ברשימה זו.

.

זה מה שנשאר

.

סיבוב בתחנה המרכזית של צפת

אחרי הביקור במתחמי המגורים שתכננו יצחק ישר ואמריו-מאיוס, המשכתי לסיבוב בתחנה המרכזית של צפת. כמוקד תחבורתי מרכזי באזור, הוקמה התחנה ב-1966 בכניסה לעיר העתיקה וגם היום, יותר מיובל שנים לאחר שהוקמה, היא שומרת על מעמדה כמוקד של תנועת אוטובוסים ונוסעים.

את התחנה תכננו האדריכלים שמואל וארי רוזוב, שבאותן השנים תכננו סדרה של תחנות מרכזיות עבור "אגד". התחנות שתכננו היו שונות זו מזו באופיין ובלט בהן שיתוף הפעולה עם הצייר והפסל גרשון קניספל, שיצר בהן קירות אמנות שהתייחסו לתולדות העיר. התחנה בצפת התייחדה בקווים הרכים שהעניקו לה האדריכלים, בתקרה שנצבעה בשחור ובשילוב של בטון חשוף ואבן בעיבוד פראי. תחנה קטנה יחסית ששולבה במדרון ההר שלמרגלותיו הוקמה העיר העתיקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1966

.

סיבוב בבית רוטשטיין ברחוב סוקולוב בבאר שבע

פרויקט נשכח בבאר שבע שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (2014-1926), מהאדריכלים המוערכים ביותר שפעלו כאן כשהברוטליזם שלט, התגלה בעת בדיקה של אוסף השקופיות שצילם. מדובר ב"בית רוטשטיין" – בית דירות מ-1960, ברחוב סוקולוב בשכונה א', והאדריכל המוכשר נתן לו בשעתו את אופיו הייחודי.

סיבוב בפרויקט מגלה שכמעט ולא נותר זכר לאיכויות שהעניק לו האדריכל. שינויים והזנחה, טיפוסיים לגורל המרחב שבו אנחנו חיים, שינו את צורתו לחלוטין. לפני כמה שנים עוד הספקתי להחליף עם זולוטוב כמה מילים על הפרויקט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1960

.

סיבוב בבית קרסו בדרך יפו, הרצל והמשביר בתל אביב

לאורך דרך יפו הוקמו במהלך שנות ה-30 כמה מבנים מסחריים גדולים במיוחד, כאלה שסימנו את מעמדה של תל אביב כמוקד מסחרי מרכזי בארץ-ישראל של אז. אחד מהמרשימים שבהם הוא "בית אנג'ל קרסו", שהוקם בין שלושה רחובות – דרך יפו, הרצל והמשביר ובתכנונו של האדריכל אריה כהן. כמו המבנים שתכנן בשכונת נווה שאנן, גם כאן האלמנט הבולט בחזית אלה הם הקווים המעוגלים שהתייחסו למפגש הרחובות. אלמנט נוסף הוא השימוש במרפסות שקועות, כאלה שמדגישות את משחקי האור והצל וגם את הקווים האופקיים של הבניין.

מעט מאד שינויים עבר "בית אנג'ל קרסו" מאז שנחנך ב-1938 (שנת ההקמה מצוינת מעל לכל אחת מהכניסות לבניין). המרפסות אמנם נסגרו והרעיון העיצובי התמסמס, אבל הבסיס נותר כמו שהיה. היות והבניין לא הוכרז לשימור, אז יתכן ובקרוב ייהרס לטובת בניין חדש, שטוח וסתמי.

ועל כך ברשימה זו.

.

העיר הלבנה

.