סיבוב באוהל יזכור ביד ושם

גם אם בולטת ההשראה ממאוזוליאום ברומא שהוקם שנים אחדות קודם לכן, הרי שאוהל יזכור ביד ושם בירושלים הוא עדיין אחד המבנים המונומנטליים הייחודיים שנבנו כאן. מרכיב ייחודי בו הוא הניסיון המקומי המוצלח לנסח באמצעות חומר, צורה וחלל, שפה מופשטת לזיכרון, כזו שנעדרת אפקטים ראוותניים ומוצגים מוחשיים (ההיפך מאותם אתרים שתכנן ביד ושם בהמשך ובשכנות האדריכל משה ספדיה).

גם תהליך תכנונו של אוהל יזכור לא היה שגרתי, והצביע על שאיפה למצוינות. לצורך כך, הוזמנו שני משרדי אדריכלים כשרוניים לשתף פעולה האדריכלים אריה אל-חנני, אריה שרון ובנימין אידלסון (שלושתם לימים חתני פרס ישראל), וכן שילוב האמנות באדריכלות בידי האמנים בצלאל שץ, דוד פלומבו, קוסו אלול ואהרון כהנא.

מאז שנחנך אוהל יזכור ב-1961 הוא איבד חלק ממעמדו. שינוי מסלול המבקרים והפנייתם למוזיאון החדש, פגעה בו משמעותית ולמעשה פלטה אותו משרשרת אתרי הביקור ביד ושם, ובכל ביקור בו אני מוצא שמזניחים אותו עוד קצת.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1961)

.

סיבוב בקונסרבטוריון בבאר שבע בתכנון יעקב רכטר

בשיאה של הצלחתו המקצועית תכנן האדריכל יעקב רכטר במסגרת משרד רכטר-זרחי-פרי את הקונסרבטוריון בבאר שבע שנחנך ב-1970. היה זה מבנה התרבות השלישי והאחרון שתכנן המשרד בבירת הנגב, לאחר שקדמו לו בית העם וקולנוע אורות.

בעיצובו הקונסרבטוריון הוא אחד המוקדמים בארץ אותם ניתן לשַׁייך לטיפוס מבני מבצר ונבנו בעיקר בשנות ה-70 וה-80. מבנים אלה מסתגרים בתוך עצמם ועיקרון השקיפות שאפיין לרוב את האדריכלות בישראל עד אז, לרוב בזו הציבורית, התמסמס. השינוי שיקף את האווירה בישראל הגדולה של אחרי מלחמת ששת הימים. צורתו הייחודית של המבנה המונומנטלי השפיעה על מערך ועיצוב החדרים שבפנים המבנה, והתוצאה היא מגוון של חדרים ומעברים עם קירות זוויתיים ובלתי צפויים.

לאורך השנים העמיד הקונסרבטוריון מוסיקאים רבים מבין ילדי באר שבע, כאלה מקצועיים ובכירים כמו שמואל אלבז ואבי אביטל וגם חובבים כמו צביקה הדר. המבנה עצמו לא עבר שינויים מאז נחנך לפני 54 שנה, והוא נותר כמו שהיה על פרטיו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (1970)

.

סיבוב על שני קירות אמנות מקרמיקה שיצר משה סעידי במוסדות חינוך בבאר שבע ובחדרה

שני קירות האמנות הגדולים שיצר האמן משה סעידי בחזיתות מוסדות חינוך בחדרה ובאר שבע, מתייחדים בשילוב של צבעים על הקרמיקה שבצבעי האדמה. אלה עבודות מאוחרות שיצר סעידי, זו בחדרה מ-1999 וזו בבאר שבע מ-2002. על אף שהן השתמרו מצוין, הצבעים שהיו מבחינת סעידי בגדר ניסיון, דהו בשמש, נשטפו בגשמים וכמעט ונעלמו.

בשתי העבודות פונה סעידי לילדי המוסדות וכמו מעודד את הצופים הצעירים בדרכם. בעבודה שהותקנה על חזית אולם הספורט הוא עוסק בפעילות גופנית, ובזו שהותקנה בכניסה למוסד לנערות חוסות הוא עוסק בערכם של קשרים משפחתיים, חברתיים ומורשת.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (2002)

.

סיבוב בשיכון העובדים הטכניים של מכון ויצמן ברחובות הנטוש ולקראת הריסה

ב-1962 הוקמה לצד מכון ויצמן למדע שכונה קטנה לעובדים טכניים של המוסד היוקרתי. יוזמי השכונה ביקשו לאתגר את התכנון האנונימי והסתמי, ולהצמיח סביבת מגורים שתעודד את גיבושה של קהילה קטנה ותציע בינוי בפארק. לכן נערכה תחרות שבה זכתה הצעתם של שני אדריכלים צעירים – אריאל מייזליץ ושלמה פלד. ההשפעה של האדריכל לה קורבוזיה היתה מובהקת ומייזליץ מודה בכך גם למעלה מ-60 שנה לאחר שתכנן את הפרויקט.

כעת, ניצבים בתי השכונה נטושים ולקראת הריסה. היות ועם פרוץ המלחמה בנייה חדשה בארץ הופסקה בגלל מחסור בעובדים, יש מי שמציע לשכן בשכונה את המפונים מיישובי עוטף עזה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (1962)

.