סיבוב בשלושה חדרי אוכל בגבול הצפון: מנרה, הגושרים ודן

צפיפות הקיבוצים הקיימת בצפון עמק החולה מציגה ככל הנראה את מקבץ הקיבוצים הגדול על משבצת קרקע נתונה. הקרבה הגאוגרפית לא מנעה גיוון וההבדלים והפערים בין הקיבוצים גדול, בין השאר גם בעיצוב חדרי האוכל ובמצבם. את חדר האוכל במנרה תכננה האדריכלית רחל ניסים, את חדר האוכל בהגושרים תכננה האדריכלית נעמי יודקובסקי ואת חדר האוכל בדן תכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין. כל השלושה הם אדריכלים שפעלו במסגרת התנועה הקיבוצית, אלא שבשונה מיודקובסקי שהיתה חברת קיבוץ לוחמי הגטאות, ניסים ומסטצ'קין גרו בעיר.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) במנרה יש אטרקציות כמו האומגה, המגלשה והרכבל. בתחומי הקיבוץ יש בריכת שחייה נטושה ובכלל כל הבינוי ביחס לטופוגרפיה בשילוב הנוי והנוף שווים רשימה בפני עצמה. הפעם אתעכב גם על בית התרבות שתכנן האדריכל שמואל ביקלס ועומד היום אטום ועגום.

(2) בהגושרים יש את אחת משמורות הטבע "הפרטיות" היפות ביותר שנתקלתי בהן בארץ. מסלול של קילומטר בתוך נחל זורם של מים, שהשביל שלצידו "נחצב" ועוצב על ידי אורי דימנט וקבוצת מתנדבים, בתוך צמחית נחל סבוכה שעוטפת את המטייל מכל כיוון. את מרכז הספורט בקיבוץ תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. יש גם תחנת קמח עם אמת מים מחוץ לקיבוץ ואחת נוספת בתוך הקיבוץ שהפכה לפינת זיכרון.

(3) בדן יש את "בית אוסישקין" שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר. אחת מיצירות האדריכלות המקוריות שנבנו בישראל ולפני ארבע שנים פרסם תומר גרדי את הספר "אבן, נייר" (הקיבוץ המאוחד) שהתמקד בסיפורו של המבנה מנקודת מבטו.

ובלי כל קשר: לכל הקוראים והחברים, חשוב, שוב, שתקראו את הכתבה על ההתנהלות בבצלאל.

ועל כך ברשימה זו.

.

123123

אין בו מים

.

הגושרים-דן-מנרה

מפת התמצאות

.

(1) חדר אוכל ובריכה נטושה במנרה:

על קצה הצוק שוכן קיבוץ מנרה מאז 1943. מנרה הפך בשנים האחרונות לשם נרדף לאטרקציות. הרכבל הארוך בישראל, מגלשת ההרים והאומגה מצליחים למשוך קהל גדול עד לאצבע הגליל. כאן גם גרה אחותו של יצחק רבין, רחל, שהופעותיה המאופקות תמיד הותירו בי רושם. הביקור הראשון שלי במנרה היה במלחמת לבנון השנייה, אבל אז כשהגעתי אליה חיפשתי מלח ולא עניין אותי שום דבר אחר. הפעם היו לי עשר דקות והספקתי בהן יחסית הרבה.

.

(1.1) בריכת השחייה

תחילה בקרתי במתחם הנטוש ובמרכזו בריכת השחיה. הדשא הקצוץ פינה את מקומו לג'ונגל קטן. הבריכות ריקות ממים, ורק הנוף המרהיב של עמק החולה נותר במקומו. מכאן אפשר להשקיף על אזור התעשייה של קריית שמונה. שלט קטן מציין בכניסה כי הבריכה קרויה על שמו של נחמיה רבין – חבר מועצת עיריית תל אביב, אביהם של יצחק ורחל רבין שבסוף חייו התגורר במנרה וגם נפטר בה.

"מיליונרים עם בריכות שחייה" טען בגין באחד מנאומי הבחירות ב-1981. הטענה הדמגוגית הזו התחילה בבריכת השחייה של מנרה. ליכודניקים מקריית שמונה פרסמו טקסט שיצא נגד הקיבוצים המקיפים אותם, בתגובה הגיע צוות טלויזיה למנרה לשמוע את תגובת החברים. הצוות הגיע לבריכת השחייה ותפס את אחד החברים הוותיקים, בנימין בנאי, שיצא באותה עת משחייה יומית. הוא הגיב וטען שהקיבוצים לא יכולים לעזור לקריית שמונה אלא שקריית שמונה צריכה לעזור לעצמה. בגין ששמע את הראיון, ניצל את התגובה, פירש אותה כהתנשאות והתקיף בנאום הבחירות שלו באותו ערב את הקיבוצים שמייצגים את רשימת המערך.

"לא קבלתי את דברי בגין כפגיעה אישית בי, אלא בתנועה הקיבוצית כולה", סיפר בנאי לעיתונאי מנחם רהט מ"מעריב" שבא לראיין אותו בתגובה לדברי בגין. "ראיתי בזאת צעד נוסף במסע ההשמצות נגד ההתיישבות העובדת תוך הפניית החצים אל נציג מקרי. הדבר שהכאיב לי יותר מדבריו של ראש הממשלה באותו ראיון, היה ההסבר שהשמיע אחר כך – שהוא לא התכוון לתנועה הקיבוצית כולה, אלא אישית לאותו קיבוצניק. כמובן זה העניק לי כבוד מכיוון בלתי צפוי, אבל מה לעשות? ככלות הכל אינני מתנשא ואינני מיליונר".

בנאי בעצמו עבד בנטיעת יערות כשכיר בקק"ל, נטע את מטעי מנרה הראשונים ולאחר מכן הצטרף לענף הבניין בקיבוץ ובנה במו ידיו את בתי החברים. הודות לכך, החליף את שם משפחתו שטראוס בבנאי. קרית שמונה לא הקשיבה לעצתו של בנאי והיא נותרה עלובה ועם ציפייה שימשיכו לעזור לה. הקיבוצים נפרדו מהאידאולוגיה אך לא מהיוזמה והבריכה ננטשה.

בריכת השחייה של מנרה נחנכה ב-1978. לפני שנים ספורות היא נסגרה בעקבות דרישת משרד הבריאות. היות ואין מספיק כסף לשיפוצה כך שתעמוד בתקנים.

.

scan0077

בבריכת השחייה תצפית על כל עמק החולה (מקור: ארכיון מנרה)

.

(1.2) מבנים נוספים

המשכתי במנרה ועברתי דרך אולם הספורט, וכמה מהבתים הראשונים של הקיבוץ שמתאפיינים בגגות עם קמרון חבית. בולט במיוחד בית התרבות שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. המבנה שהכיל חדר קריאה, מועדון וספרייה מורכב מאבנים שנלקחו ממצודת הונין הסמוכה. המבנה נחנך ב-1947 על קצה המצוק, ממש מעל בריכת השחייה. היתה לו מרפסת גדולה שהשקיפה על עמק החולה וייחדה אותו משאר המבנים בקיבוץ הצעיר. היות ובתי החברים נבנו הרחק מבית התרבות, מעמדו שקע ותוך פחות מעשר שנים מעת חנוכתו הוא הפסיק את פעילותו. לאחר שעמד כמה שנים נטוש, הושכר המבנה לחברת בזק שאטמה את המרפסת והפתחים והציבה עליו אנטנות תקשורת. לאחרונה עלו קולות של חברים שבקשו להחזיר את המבנה לשימוש תושבי מנרה, אך הדבר דורש מימון והרעיון נותר בגדר חזון.

"ביקלס תכנן גם את תכנית האב של מנרה כפי שערך את תכניות האב למשגב עם, מלכיה ויראון, ובין השאר עסק במבנה של קיבוץ הררי", סיפרה לי אביטל אפרת שחוקרת כבר שנים ארוכות את יצירתו של האדריכל שמואל ביקלס, והיום מרכזת את ארכיונו במשכן לאמנות בעין חרוד.

על מעורבותו של ביקלס בתכנון תכנית הבינוי הכללית של מנרה וגם על מעורבות התושבים ניתן ללמוד מדברים שפורסמו בעלון של מנרה ב-1946: "כבר לפני כמה חודשים הציעו יוסף אידלמן ומילק [שמואל ביקלס, מ"י] (האדריכלים שהציעו את תכנית הנקודה), לשנות את צורת הבניינים וכיוונם בשטח. הבניינים עומדים כעת בכיוון המדרון – כך שהבית עומד בכיוון מזרח-מערב, החזית לצפון–דרום. ההצעה החדשה היא שהבניינים יהיו בעלי שתי קומות ויעמדו ניצב למדרון, זאת אומרת עם החזית למערב–מזרח. ההצעה החדשה באה עקב כמה גורמים: (א) ניצול המדרון על ידי בנית שתי קומות וחדרי קרקע לשרותים. (ב) על ידי בנית גוש כזה של בניינים שיאפשר בקלות סידור אינסטלציה להסקה מרכזית. (ג) חסכון בחפירה, שתהיה פחותה בהרבה. את ההצעה הביאו לפנינו כמה פעמים, התנהלו ויכוחים סוערים סביב השאלה הזו. השבוע ביקרו אותנו אידלמן, מילק ואשבל והייתה אסיפה סוערת מאד שנמשכה עד אחרי חצות. מילק הסביר את מעלותיה של הצעה זו, לפי הנקודות הנכרות והוסיף גם את הנימוק שבבתים אלו יוכלו לסדר מעברים כך שבחורף כשיצטרכו להגיע לאיזה מקום כמו חדר אוכל וכו' תהיה חלק מהדרך בתוך בניינים. חוץ מזה לפי דעתם גוש של בניינים כזה בעל שתי קומות (כל בניין 15 חדרים) ישמשו כמגן בפני הרוח ויצרו מעין שטח מוגן לפני כל בית, מה שלפי דעתם חשוב בעיקר בבתי הילדים לסדור חצרות משחק, וגם יכול להקל על השיפור סביב הבית והמחנה כולו".

.

scan0006

1947: בית התרבות בתכנון האדריכל שמואל ביקלס (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד וארכיון מנרה)

.

(1.3) חדר האוכל

בניין חדר האוכל הוא דו-קומתי: אולם אכילה ומטבח במפלס העליון המקושר בגשר לחלקו העליון של הקיבוץ. מועדון, משרדים ומרכולית גדולה במפלס התחתון. הפתחים הפונים לכיוון צפון מוגנים במסגרת בטון – עדות להפגזות ממנה סבלו יישובי הצפון עשרות רבות של שנים. ההגנות הגדולות שעוטפות את החלונות הם שאיפשרו חלונות גדולים יחסית, המשקיפים על הנוף המרהיב הנפרס למרגלות הקיבוץ.

משמח היה לגלות שחדר האוכל עדיין פועל. בעת הביקור עמלו שני צעירים בארגון השולחנות לקראת ארוחה. מתברר שהסועדים הם אינם חברי מנרה, אלא אורחי בית הארחה שנהנים כאן מארוחת בוקר ולפי הצורך גם מארוחת ערב. המטבח כבר לא פועל והאוכל מגיע משירות קייטרינג מקריית שמונה. החברים עזבו את חדר האוכל ב-2006, אחרי שמפעיל המטבח עזב את המקום במלחמת לבנון השנייה.

את חדר האוכל תכננה האדריכלית רחל (שלי) ניסים. ילידת בולגריה ובוגרת הטכניון. ניסים לא היתה חברת קיבוץ, אלא תושבת תל אביב, כמו עוד רבים מהעובדים במחלקת התכנון של התק"ם. היא נפטרה לפני כשנתיים ולא הצלחתי למצוא עליה מידע, למעט דבריו של האדריכל ויטוריו קורינלדי שהציג גם את חוות דעתו על המבנה: "בתחילת דרכה עבדה תחת האדריכל חנן הברון אך לאחר תקופה מסוימת עבדה באופן עצמאי. היא תכננה את חדרי האוכל בעינת ובאפיק [האדריכלית ארנונה אקסלרוד הוסיפה שניסים תכננה גם את חדר האוכל בקיבוץ רביבים, מ"י], ועוד עבודות רבות שאינני זוכר כרגע. היא היתה אדריכלית מוכשרת ורגישה, ואישיות שמחה וקומוניקטיבית. חדר האוכל של מנרה איננו המבריק מבין עבודותיה, דבר שנבע מהשפעה יתרה והתערבות קצרת-רואי ואנטי יצירתית של גורמים משקיים. בכל זאת, חדר האוכל במנרה הוא מבנה נקי ופונקציונלי, העונה באופן ישיר לדרישות".

האישור על הקמת חדר האוכל ניתן ב-1966, רק שנתיים מאוחר יותר ניגשה חברת "סולל בונה" למלאכת הבנייה ורק ב-1974 נערך טקס חנוכתו. בספטמבר אותה שנה פורסם בעלון קיבוץ מנרה "מה יום מיומיים" הטקסט הבא: "בעזרת השם ובעזרת כל חברי מנרה שעסקו בנושא, התחלנו בשעה טובה לאכול בחדר האוכל. חדר האוכל והמטבח מרשימים בצורתם וביעילותם ועוד ידובר בהם רבות. מהכניסה לחדר האוכל החדש יופעל המועדון החל ב-8.30 בערב. החברים מוזמנים עם סיום הארוחה לרדת למועדון, ללגום כוס קפה וליהנות מהעיתונות המגוונת והחברה הנעימה".

שיר שכתב אחד החברים לכבוד אירוע חנוכת חדר האוכל מספר את סיפור הבנייה: "בבוקר לח בשנת חרל"ח, פה אחד הוחלט על חדר אוכל ומטבח. / הצריף דלף, המים זרמו, וזה יצא מהאף, קשיים נערמו. / אוכל צר, מקום בלחץ, סירים במטבח, ערפל המחץ. / חלפו שנים עברו ימים, העניינים עדיין יגעים, ועוד יובלות ועוד חגים, והנה יש כבר עמודים. / חלפה עברה לה שנת תרפ"ט, הנה עומד כבר המקלט. ימים של צער ויגון, סוף סוף נפתח המועדון. / ימים של סער וסופה, קומת הקרקע נחשפה. ואז הוחלט ללא תקדים, על מגמות ויעדים. / מלאכה רבה וזמן קצר, הודיעו כל יודעי דבר. בחמישי ליוני, לכל המאוחר אז יהיה המעבר. / חלפו שנים עברו ימים, העיניינים עוד יגעים. ועוד חגים וגם יובלות, והנה צצו חלונות. / ואז סוכם ללא כל תנאי כי חייבים לזוז מיד, עברו שנים חלפו דורות הנה יש כבר שולחנות. / ישבו אז כל זקני מקום, לבם כמעט פסק מפעום, אמרו חסל עם העניין, הולכים לחנוך את הבניין. / השקימו בחורות עם ליל, כל מומחית ואשת חיל, לא נפלו ולא עייפו, שפשפו וקרצפו. / גם קבוצה של חוכמולוגים, שרברבים וחשמולוגים, הצטרפה למקהלה, ונשלמה ההילולה. / כל כלי נשטף, כל כוס תנצוץ, מקום שטיפה, אמבט של בוץ. / וכך עומדים אנו היום, כשכל דבר כבר במקום, מקום בשפע וטוב טעם, כל השאר היה כבר פעם. / הכל נקי וגם ברור, ואריק בחדרי קרור, במקום לסחוב כדים כבדים מבור ביוב קר ועכור. / על כל זאת באנו לברך את כל עושה וכל עורך, ומי יתן ובעוד שנים יהנו מכך גם הנינים".

.

מתברר שקורינלדי ליווה את התכנון במנרה במשך כמה שנים: "לי יש היסטוריה מסוימת עם מנרה. ניסיון כושל לתכנן משהו מותאם לטופוגרפיה ולאופי של המקום, ניסיון שהוכשל על ידי משרד השיכון, למרות תמיכתו של ישראל גודוביץ [ממונה על הבנייה הכפרית במשרד השיכון בין השנים 1975-1967, מ"י]. תכננתי בנין רב-קומות עם כניסה במפלס אמצעי. בהמשך הם בנו עוד 'חצי בנין' כזה – מה שהפך את כל העסק למגוחך. תכננתי גם שני דגמים של מגורים תחת לחצים נסיבתיים של מרכז הבניין, ובסך הכל נוצר בלאגן שמפספס את פוטנציאל המקום. לבסוף תכננתי גם בית למגורי צעירים".

.

DSC05858

שלט

.

DSC05859

הכניסה הישירה לחדר האוכל מהמפלס העליון

.

DSC05890

חזית דרומית ומזרחית

.

DSC05887

חזית מזרחית: בקומת מסד מחופה אבן גיר יש מועדון, משרדים ומרכלית ולמעלה מחופה טיח חדר אוכל ומטבח

.

DSC05886

חדר האוכל מקושר בגשר למדשאה שסמוכה לחזיתו הדרומית

.

DSC05885

מעבר שירות

.

DSC05879

חזית צפונית: אלה לא הגנות מפני שמש אלא מפני פצצות

.

DSC05881

הגנה

.

DSC05882

מפגש חזיתות צפון ומזרח

.

DSC05884

מדבקה על חלון המועדון

.

DSC05878

חדר הדואר

.

DSC05873

על לוח המודעות תלויות הדמיות לבתים עתידיים

.

DSC05874

"בעלויות אטרקטיביות במיוחד"

.

DSC05875

"עולים הביתה למנרה"

.

DSC05876

המחיר

.

DSC05877

דו-משפחתי

.

DSC05872

מדרגות מקשרות לאולם חדר האוכל

.

DSC05870

בקומה העליונה

.

DSC05866

מבואת הכניסה לחדר האוכל שמימין. בעבר הכל היה פתוח וללא מחיצות

.

DSC05871

שטיפת ידיים

.

DSC05869

חדר האוכל 01

.

DSC05867

חדר האוכל 02

.

scan0017

הגשה עצמית (מקור: ארכיון מנרה)

.

scan0022

הרמטכ"ל דן שומרון, ראש הממשלה יצחק שמיר ורחל יעקב – אחותו של יצחק רבין (מקור: ארכיון מנרה)

.

scan0045

חגיגת חנוכה בחדר האוכל (מקור: ארכיון מנרה)

.

scan0037

חגיגת חנוכה (מקור: ארכיון מנרה)

.

ערבי שישיתרבות4 (1)

צופים (מקור: ארכיון מנרה)

.

DSC05865

רחבת תצפית וזיכרון לצד חדר האוכל 01

.

DSC05864

רחבת תצפית וזיכרון לצד חדר האוכל 02

.

DSC05861

רחבת תצפית וזיכרון לצד חדר האוכל 03

.

DSC05862

רחבת תצפית וזיכרון לצד חדר האוכל 04

.

בית ראשונים:

.

DSC05856

בית ראשונים

.

DSC05857

שלט על בית ראשונים

.

DSC05855

בית ראשונים

.

D833-027

1946: בתי מנרה הראשונים וברקע עמק החולה (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

אולם הספורט:

.

DSC05841

אולם ספורט 01

.

DSC05848

אולם ספורט 02

.

DSC05842

אולם ספורט 03

.

בית התרבות שתכנן האדריכל שמואל ביקלס:

.

DSC05840

בית התרבות של מנרה משמש היום כבסיס לאנטנות תקשורת. את המבנה שנחשב היה לפנינה אדריכלית תכנן האדריכל שמואל ביקלס

.

Untitled-1

סקיצה מוקדמת לבית התרבות שיצר האדריכל שמואל ביקלס ומציגה מבנה רחב ביחס למבנה שהוקם בסופו של דבר (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

scan0002

1946: גמלים מובילים אבנים ממצודת הונין למנרה לבניית בית התרבות (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

חנוכת בית התרבות  20.11.47.

20.11.1947: חנוכת בית התרבות (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד וארכיון מנרה)

.

scan0012

המרפסת של בית התרבות (מקור: ארכיון מנרה)

.

scan0013

עמק החולה במבט מהמרפסת (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

scan0008

ימת החולה במבט מהמרפסת (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

scan0011

חדר קריאה עם קורא ביישן 01 (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

scan0010

חדר קריאה ללא קורא ביישן 02 (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד וארכיון מנרה)

.

בית ספר שהופך לדירות מגורים:

.

DSC05838

בית הספר היסודי של מנרה כבר לא פעיל כמה שנים. כעת עם תהליך שיוך הדירות מוסב הבניין לדירות מגורים

.

DSC05839

מבית ספר לדירות

.

DSC05852

בית ספר

.

בריכת השחייה:

.

scan0051

בריכת השחייה 01 (מקור: ארכיון מנרה)

 

scan0059

בבריכת השחייה 02 (מקור: ארכיון מנרה)

.

DSC05837

השער לבריכה

.

DSC05835

שעות

.

DSC05834

שלט

.

DSC05833

המדשאה

.

DSC05816

בהחלט

.

DSC05825

לזכרו של נחמיה רבין ז"ל

.

DSC05828

ריצוף

.

DSC05820

הבריכה וברקע למעלה בית התרבות שהוסב לבסיס אנטנות

.

DSC05822

אין מים

.

DSC05826

נטוש

.

DSC05824

בריכת הפעוטות

.

DSC05829

נוף העמק מהבריכה וברקע הגולן

.

.

(2) חדר אוכל ומרכז ספורט בהגושרים:

(2.1) ארמון האמיר ומלון הגושרים

על הקרקע בו שוכן מאז 1948 קיבוץ הגושרים הוקם מושב נחלים. המושב נקרא כך על שם הנחלים הרבים שחצו פה את כל הקרקעות. בשלב מסוים אנשי נחלים החליטו לעזוב ולהקים את יישובם במרכז הארץ, סמוך לגבול עם ירדן, וחברי הגושרים הקימו את קיבוצם. המבנה המרכזי בקיבוץ היה ארמון החורף של האמיר פעור שהחזיק באדמות הסביבה (ארמון הקיץ שלו שוכן בצמוד לצומת האמיר הקרויה על שמו). במהלך השנים "נבלע" ארמון האמיר במבנה המרכזי של מלון הגושרים שנפתח ב-1956 כבית מרגוע ושוכן בחלקו המערבי של הקיבוץ. חלוקת הבעלות היום על המלון היא 72% של הקיבוץ ו-28% בבעלות שותף חיצוני.

אדריכל המלון המקורי היה דן מילוסלבסקי. אך את הפיתוח המשמעותי של המלון תכנן האדריכל גבי גרזון (שבין השאר תכנן את חדר האוכל האחרון בתנועה הקיבוצית בגזר). בשטחים הפתוחים בסביבת המלון ובשטח הפתוח והמטופח הסמוך לו, פזורים פסלי אבן שיצר חבר הקיבוץ אריה אשכנזי. חוץ מהעובדה שהוא בן זוגה של מנהלת ארכיון הגושרים שדאגה לאסוף לי כמה פרטים היסטוריים מהארכיון, הוא היה מציל בבריכת הגושרים וחקלאי. תחילה קיבל יומיים ליצור אמנות אך מאז שיצא לפנסיה הוא מקדיש לנושא את מרב זמנו. אשכנזי יליד בולגריה, עלה לישראל כילד והגיע לגושרים כילד חוץ בהיותו בן תשע והשתלב במשפחתה של האמנית נעמי שינלדר. הוא למד אמנות במכללת תל חי ואת הכשרתו כפסל השלים באיטליה. אשכנזי מפסל בהשראת סצנות מהתנ"ך, מהאקטואליה ודמויות שונות כמו אלה שמרכיבות את סדרת פסליו אותה כינה "מחזור החיים".

.

DSC05967

חזית המבנה המרכזי של המלון. שרידי קשתות ארמון האמיר מסתתרות בחזית

.

(2.2) חדר האוכל

הסיבוב הכי קשה שהיה לי בקיבוצים התרחש בהגושרים. מסיבות שונות מערך השבילים בין בתי החברים הוחרב וכל אחד השתלט על חתיכת שביל. התוצאה היא שרשת השבילים כבר לא קיימת. כדי לגלות את חדר האוכל צריך לעשות סיבוב גדול ולראשונה בביקורי בקיבוץ הלכתי לאיבוד!

בסוף מצאתי את חדר האוכל. הוא ניצב נטוש, סמוך למדשאה גדולה. עלים מכסים את הכניסה הראשית אליו. מבעד לחלונות המאובקים נראה שלא השתמשו בו כבר זמן רב. למבנה גג משופע והוא מורכב ממספר אגפים, כשלכל אגף עיצוב שונה אך כזה השומר על קו עיצובי מאופק.

עוגיות קורביה: בספר "חדרוכל – סיפורים/מתכונים/קיבוץ" מאת אסי חיים ועופר ורדי (הוצאת Lunch Box), מופיע מתכון לעוגיות שהביאו איתם מייסדי הקיבוץ שעלו מתורכיה. "העוגיות האלה נמסות בפה ונעלמות מיד אחרי שהונחו על השולחן. בכל אירוע וחגיגה התגייסו החברות להכנת הקורביה, נועצות אגוז או שקד לבן ככתר בכל עוגייה, מניחות על מגש צבעוני ומביאות לבעל השמחה – שזכה מיד בסיבה נוספת למסיבה".

.

חדר האוכל הוקם ב-1978 בתכנון האדריכלית נעמי יודקובסקי, חברת קיבוץ לוחמי הגטאות, והוא החליף צריף גרמני שכמוהו היו בקיבוצים רבים אחרים. הצריף הוקם ב-1953 ושרת את החברים נאמנה עד פתיחת חדר האוכל החדש, ואז פורק.

"מבנה המטבח היה קיים מקודם, ואולי שרת כבר את הצריף הגרמני ששימש כחדר אוכל לפני בניית המבנה הקבוע. יתכן שהוא תוכנן על ידי אדריכל אפרתי (לא זוכר את שמו הפרטי) מתוך מגמה שלא התממשה שהוא זה שיתכנן גם את חדר האוכל", מספר קורינלדי, שממשיך לבקר מידי פעם בקיבוץ הודות לעובדה שבנו ומשפחתו גרים פה. "נעמי יודקובסקי היתה ניצולת שואה ושורדת גטו ורשה. זה היה מאוד מורגש באישיותה ובהתנהגותה והשתקף בפרויקטים שלה, אשר לדעתי לא הצליחו אף פעם 'להמריא. היא היתה בוגרת הטכניון, ופעלה תמיד מתוך איזה פרוש מאוד מוגבל ומצומצם של עקרונות האדריכלות המודרנית, שהתבטא בפתרונות קופסתיים שלא הצטיינו בהתאמה לנוף או ברגישות לסביבה בנויה קיימת. דוגמה לכך היא ההרחבה שתכננה לחדר האוכל של רמת יוחנן, שתכנן במקור האדריכל מרדכי זברודסקי".

.

image2015-04-12-093223 (2)_001 - Copy

1981: חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון הגושרים)

.

(2.3) מרכז הספורט

בקצה השני של המדשאה המרכזית, מול חדר האוכל, ניצב בניין בן 3 קומות ששימש את המפעל שהביא בשנות ה-80 לשגשוגו הכלכלי של קיבוץ הגושרים. "המבנה הרב-קומתי הוא בנין המשרדים של מפעל 'מפרו' אותו תכנן האדריכל שמשון הלר ז"ל. המפעל ייצר מכשיר גילוח לנשים 'Epilady', אשר הביא את הקיבוץ לתקופת פרוספריטי אופורית. בתקופה הזו הספיקו, לפני נפילה מצערת, לסדר לקיבוץ מספר מסגרות הטבה, וגם לבנות כמה מותרות בעלות פרוגרמה שאפתנית וברמת ביצוע מעל הממוצע, כגון אולם הספורט", סיפר לי האדריכל ויטוריו קורינלדי שנבחר לתכנן את אולם הספורט. מרכז הספורט כולל אולם כדורסל עם טריבונות ובהן כ-400 מושבים, בריכת שחייה מקורה, שני אולמות סקווש, חדר כושר, ספא וג'קוזי. בעת הביקור ישב השומר של המרכז מתחת לשמשיה בתוך אולם המבואה המקורה בזכוכית. "היום הבניין פועל כמרכז ספורט בתשלום", מתרץ קורינלדי את הבעיה של השמשייה, "אבל במקור זה היה של הקיבוץ ונכנסו חופשי ולא היה מי שישב שם. היום הבניין פונה גם לזרים ולכן יש באמת בעייתיות מסוימת". תכנון הפרויקט זיכה את קורינלדי בפרס מטעם הוועד האולימפי.

"לי אישית היה בהגושרים עוד פרויקט ניסיוני – שכון למשפחות צעירות. המבנים הורכבו עם רחוב מקורה שקישר לשש דירות, כשכל דירה היתה אמנם קטנה אך היות והן תוכננו כדירות רב-מפלסיות היתה תחושה שהן גדולות. היום מעט בתים שרדו את לחצי השינוי וההפרטה, והניסוי לא התממש אפילו ברמה של דגם ראוי ללימוד והסקת מסקנות".

.

DSC05701

מדבקה על דלת

.

image2015-04-12-093223 (2)_001

1953: הרכבת צריף חדר האוכל (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-093147 (1)_001

שנות ה-60: שטיפת חדר האוכל בצריף (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092855 (2)_001 - Copy

שנות ה-60: ארוחת בקר בצריף (מקור: ארכיון הגושרים)

.

עלון הגושרים 450 שיפורים ונוי סביב חדר האוכל 1977

1978: תיאור פיתוח הנוי סביב חדר האוכל (מתוך עלון הגושרים, ארכיון הגושרים)

.

עלון הגושרים 450 שיפורים ונוי סביב חדר האוכל 1977-02

1978: תיאור פיתוח הנוי סביב חדר האוכל (מתוך עלון הגושרים, ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092802 (1)_001

1981: חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092943 (1)_001

1980: חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092855 (1)_001

שנות ה-80: הכנת ארוחה חגיגית (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092943 (1)_001 - Copy

2000: הסעודה האחרונה בחדר האוכל (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092943 (2)_001 - Copy

2000: הסעודה האחרונה בחדר האוכל (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092855 (1)_001 - Copy

2000: הסעודה האחרונה בחדר האוכל (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-093946 (2)_001

2000: הסעודה האחרונה בחדר האוכל (מקור: ארכיון הגושרים)

.

image2015-04-12-092802 (1)_001 - Copy

2000: הסעודה האחרונה בחדר האוכל (מקור: ארכיון הגושרים)

.

2015:

.

DSC05737

כאלה שלטים יש בכל מקום בקיבוץ

.

DSC05738

שטח פרטי

.

DSC05699

מגדל הסילו 01

.

DSC05700

מגדל הסילו 02

.

DSC05702

בניין מפעל מפרו, בתכנון אדריכל שמשון הלר, שייצר מכשירים להסרת שיער והביא לקיבוץ שגשוג כלכלי

.

DSC05703

המדשאה המרכזית

.

DSC05704

חדר האוכל הנטוש – כניסה מצפון

.

DSC05728

רחבת הכניסה המערבית לחדר האוכל

.

DSC05707

כניסה ממערב

.

DSC05708

רוני

.

DSC05705

מבעד לדלת הזכוכית הנעולה אולם ריק

.

DSC05706

חזית חדר האוכל 01

.

DSC05710

חזית חדר האוכל 02

.

DSC05711

חזית חדר האוכל 03

.

DSC05712

כניסה מדרום

.

DSC05713

חזית חדר האוכל 04

.

DSC05720

שטיפת מגפיים נבלעה בצמחיה

.

DSC05715

כניסה מזרחית

.

DSC05717

חדר אוכל נטוש 01

.

DSC05719

חדר אוכל נטוש 02

.

DSC05727

בית הדואר שוכן בנפרד מחדר האוכל

.

DSC05725

מספרים במקום שמות

.

DSC05726

תרבותון ריק, רק תקנון למניעת הטרדה מינית

.

DSC05722

לידיעת הציבור!

.

DSC05723

מודעה עם תמונה קבר נבי רובין שצלמתי ונלקחה ללא רשות

.

DSC05724

שמן זית

.

DSC05750

מבנה הארכיון

.

DSC05739

שלט בכניסה לארכיון

.

DSC05741

בארכיון 01

.

DSC05742

בארכיון 02

.

DSC05743

בארכיון 03

.

DSC05749

בארכיון 04: הסעודה האחרונה

.

DSC05729

שביל בקיבוץ עם כניסה למקלט

.

DSC05730

שביל בקיבוץ

.

DSC05538

בתים בקיבוץ

.

DSC06204

שביל ללא מוצא בקיבוץ

.

DSC05695

קיר

.

DSC05692

בית הנוער שגם אותו תכננה האדריכלית נעמי יודקובסקי

.

DSC05537

בתחומי הקיבוץ פינת זכרון המשתלבת באחד הנחלים

.

DSC05540

מלון הגושרים ובחזית מסתתרת חזית הקשתות של ארמון האמיר

.

DSC05968

הכניסה הראשית לאולם המבואה של המלון

.

DSC05970

המעבר לחניון הרכבים

.

DSC05895

חדר האוכל של המלון שוכן בין קשתות ארמון האמיר

.

DSC05898

בחדר האוכל (יש כמה אולמות אכילה נוספים וזה הקטן שבהם)

.

DSC05899

באולם המבואה תצלום אוויר מלפני עשרים שנה של הקיבוץ: מרכז הספורט בולט בתחתית התמונה וחדר האוכל של הקיבוץ מסתתר בין העצים

.

DSC05536

אחד מבנייני המלון

.

DSC06202

אגף בריכת השחייה המקורה במרכז הספורט שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי

.

DSC06200

הכניסה הראשית למרכז הספורט

.

DSC06185

אולם המבואה של מרכז הספורט. השומר יושב מתחת לשימשיה בתוך הבניין

.

DSC06188

בריכת השחייה

.

DSC06192

אולם הספורט 01

.

DSC06190

אולם הספורט 02

.

DSC06184

אולם הספורט 03

.

DSC05976

שלט בכניסה לשכונת ההרחבה שבצפון-מערב הקיבוץ. אדריכלות: משרד מוזה מקיבוץ שדה נחמיה

.

DSC05972

שכונת הרחבה 01

.

DSC05975

שכונת הרחבה 02

.

DSC05974

שכונת הרחבה 03

.

DSC05973

שכונת הרחבה 04 להגושרים יש הרחבה נוספת ולא גמורה שממוקמת בצד השני של הקיבוץ אבל אותה לא צלמתי

.

.

(3) חדר אוכל ובית אוסישקין בקיבוץ דן:

(3.1) חדר האוכל

דן הוקם ב-1939 כיישוב חומה ומגדל וחדר האוכל הראשון הורכב מצריף שהוצב בצמוד למגדל. ב-1942 נפרצה החומה וחדר האוכל עבר לשכון בצריף אחר בצמוד למדשאה המרכזית ובסמוך לציר הראשי, כמו היום. תחילה נבנה מבנה קבע למטבח, ב-1956 הכין האדריכל שמואל מסטצ'קין תכנית לחדר אוכל חדש וב-1960 הושלם מבנה קבע גם לחדר האוכל עצמו (הצריף נהרס ובמקומו נשתל דשא). מתחת למבנה חדר האוכל נחפר מקלט וגם המבנה עצמו תוכנן עם קירות עבים יותר מהרגיל, בניסיון להגן על יושביו מהפגזות או יריות אפשריות מכיוון הגבול עם סוריה. ב-1972 חזר מסטצ'קין ותכנן את הרחבת אולם חדר האוכל. מסטצ'קין שמר על הפרופורציות של האגף הוותיק, אך את פתחי החלונות עיצב באופן שונה, שינוי שביטא לא רק שינוי אופנתי אלא גם שינוי בתפיסת עולם, ואולי גם את הצורך הדחוף בהגנה על יושבי חדר האוכל. לכן, מוסגרו הפתחים במסגרות בטון, כך שרסיסי פגזים לא יצליחו לחדור לאולם. דן הופגז באופן קשה ב-1962 ושוב ב-1967.

במדורי הנדל"ן בתל אביב המונח "באוהאוס" טומן בחובו משמעות כלכלית. "עיר לבנה" ו"סגנון הבאוהאוס" שגורים בפיו של כל מדריך סיורים בעיר, אבל בתכל'ס הקשר בין באוהאוס ובין מה שבנו בתל אביב מקרי. מספר אדריכלים שפעלו במחצית השניה של המאה העשרים למדו בבאוהאוס – בית ספר גבוה לאמנות ואדריכלות בגרמניה, אחד מהם היה האדריכל שמואל מסטצ'קין שבמשך יובל שנים עבד בתנועה הקיבוצית, אך המשיך לגור בתל אביב. מרבית הבניינים שתכנן פשוטים והיצירתיות בהם שגרתית יחסית. יוצאי דופן הם מבנים מקוריים ובראשם "בית היוצר" בנוה זוהר, בריכת השחייה ואולם הכדורסל בקמפוס גבעת רם וחדר האוכל בקיבוץ רחביה – כולם פרויקטים משנות ה-60.

חדר האוכל בקיבוץ דן, בדומה לחדרי אוכל רבים אחרים שתכנן מסטצ'קין הוא מבנה חד-קומתי המורכב מאולמות מלבניים, בעלי מפתחים גדולים המאפשרים שחרור מעמודים המסתירים ומפריעים לזרימה התנועה והמבט באולם. הקישור המצומצם בין פנים ובין חוץ לא נובע כאן רק מטעמי ביטחון, אם בכלל, היות וגם בחדרי אוכל אחרים שתכנן מסטצ'קין, הפתחים צרים וקטנים ולא מטעני ביטחון (כמו: מגן, רבדים בשלב הראשון, חצור, כפר מנחם). בשנות השבעים שינה מסטצ'קין את תפיסת התכנון והעניק לחדרי האוכל פתחי חלונות רחבים. הוא גם הזניח את השימוש בקווים ישרים ועבר לקשתות בטון שסיימו את חלקן העליון של החלונות. פתחים שלא יצר להם קשת, הוא עיטר במסגרת בטון חשוף שבלטה היטב מקו חזית הבניין. בחדר האוכל בדן, אליו חזר מסטצ'קין ובנה לו אגף חדש, נמנע מלהוסיף את חלונות הקשת אך כן מסגר את החלונות במסגרות בטון בולטות.

באגף הוותיק פתחי החלונות ייצגו סדר וארגון, ללא כל ניסיון לקשט או להציג מרכיב עיצובי המייצג מותרות. האדריכל הוסיף קורות ועמודי בטון חשוף חיצוניים למבנה (וכך נחסכו העמודים הפנימיים במבנה), היורדים לקרקע בצמוד לכל חלון והופכים בעצמם למרכיב עיצובי. אולי ייצוג זה רמז על רעיון חברתי, כי הפתחים כולם זהים, שווים בגובהם ורוחבם, שומרים על מרווח קבוע זה מזה ולמעשה כל חלון לכשעצמו חסר זהות, סתם מלבן שמקבל משמעות מעצם חלקו בקבוצת פתחים שיוצרים קצב קבוע בחזית הבניין.

בולט היטב בחזית חדר האוכל בדן השינוי שחל בין שני האגפים: מסטצ'קין לא עדכן את עיצוב החלונות באגף הוותיק כך שיתאימו לרוח האגף החדש, שם העניק לחלונות מחשבה עיצובית. באגף החדש החלונות כבר אינם אנונימיים אלא גופים פיסוליים. הקצב נשמר, אך לחלונות מצורפים גם פתחי המקלט הצומחים מהקרקע, והחלונות בעצמם אינם קבועים באמצע גובה החזית אלא בולטים היטב מקו הגג העליון ויוצרים גג משונן, שמזכיר חומה עתיקה או מבצר.

מה המאכל הייחודי לדן? נילי ענתה שהאוכל ההונגרי היה ייחודי ועודד בעלה נזכר בפשטידות שהוגשו בשבת בצהריים. היא הוסיפה שמנות דגי הקרפיונים שהובאו ישר מבריכות הדגים של דן היו אופייניות. באותן בריכות גידלו גם דגי פורל, אך מחירם הגבוה מנע מלהגישם בחדר האוכל למעט אירועים מיוחדים. בהקשר לעיצוב חדר האוכל, הוסיפה נילי כי החברים לא אהבו שני דברים במבנה: החלונות שמעוצבים כחרכי ירי והריצוף הכהה שנבחר מסיבות פרקטיות אך בסופו של דבר הכהה את כל האולם.

היום מוגשות בחדר האוכל ארוחות צהריים לעובדי הקהילה והתעשייה. כאן נערכים טקסי יום זיכרון ושואה וכן מסיבת פורים לילדים. בשבת אין פעילות וגם ליל סדר כבר לא מציינים כאן בצוותא.

.

1959

1959: בניית חדר האוכל (מקור: ארכיון דן)

.

(3.2) בית אוסישקין

האדריכל לאופולד קרקואר הוא מהאדריכלים האהובים עלי. כל מבנה שלו מיוחד ומייצג משחק צורני המתבסס לפני הכל על צורות בסיסיות וחומרים פשוטים וזמינים. אדריכל מודרניסט שלא העתיק  ממגזינים ולא לחינם עבודות רבות שיצר נכנסו לכל סקירה על תולדות האדריכלות המקומית: חדרי האוכל בתל יוסף, בית אלפא ובדגניה, מלון יפה נוף (טלטש) בחיפה ובית בונם בשכונת רחביה בירושלים.

הבניין האחרון שתכנן קרקואר היה בית אוסישקין. האגף הראשון של הבניין הושלם ב-1955 – השנה בה הוא נפטר. רק ב-1958 הושלם הבניין כולו. בית אוסישקין ממוקם בקצה שדרה ישרה החוצה את הקיבוץ ומפרידה בין המשק ובין אזור המגורים והרווחה. המבנה בצורת גמלון אטום, כשבמרכזו פתח בודד ומקושת דרכו ניבט החרמון. השימוש בצורה בסיסית ופשוטה מאפיינת את יצירתו, אך כאן בשונה מעבודות אחרות שלו שהתאפיינו בצביון מודרניסטי מובהק, ניתן למצוא השפעה מהאדריכלות הקלאסית. קרקואר שהירבה לרשום ולצייר, יצר רישום לבניין שהופיע בספר-קטלוג שליווה את התערוכה "לאופולד קרקואר צייר ואדריכל 1954-1890" (עורכים: מאירה פרי-להמן ומיכאל לוין, מוזיאון ישראל, 1996). ברישום נראה כי קרקואר תכנן להמשיך להרחיב את הבניין ולהוסיף לו אגפים.

מדרגות רחבות מובילות למוזיאון משביל היוצא מקצה השדרה החוצה את הקיבוץ. על מדרגות אלה חוגגים חברי דן כל שנה את חג הביכורים. היום הבניין מורכב מאודיטוריום גדול עם תצוגה ארכיאולוגית התופס מחצית משטחו. בעבר היו צופים כאן חברי הקיבוץ בסרטים. מחציתו השניה של המבנה מוקדשת לתצוגת שרידים ופוחלצים מסביבת עמק החולה. אולי לפני שישים שנה התצוגה ריתקה מבקרים, אבל ביקור אחד הספיק לי.

המבנה כולו מחופה באבן שהביאו חברי הקיבוץ מהכפר הונין שננטש במלחמת העצמאות. "בית אוסישקין אינו רק מסתיר את הונין בפקודות הארכוב שלו, בחוקי ההפקדה והשליפה שבו, גם רישום שכזה כבר יהיה מנימלי מידי, לא מורכב מספיק", כותב תומר גרדי, יליד קיבוץ דן, בספרו "אבן, נייר" (הקיבוץ המאוחד, 2011). "כי המוזיאון הזה לא רק שאין הוא מסתיר, במין פשטות ילדותית של מאחורי הגב, את הכפר הונין ואבני בתיו המנותצים, בקירות האבן שלו, לא רק שלא מחק המוזיאון את הונין מתצוגותיו, אלא לפתע, באותה משיכת מחיקה, לפתע נגלה לי איך אותה משיכת מחיקתו של הכפר היא גם משיכת רישומו בגוף המוזיאון, בכתליו, והכפר לפתע נובח במוזיאון והוא בלתי מחיק יותר מכל תצוגה. כמו קעקוע מאורכב הונין בבית אוסישקין, ובאיזו תפארת, באיזה הדר גרנדיוזי, כמעט חושפני, מאורכב הונין, כמו קעקוע צרוב, ולא במקום שאפשר להסתיר, בנופגוף הקיבוץ, צרובים הכפרים בנופגוף של הארץ, שפחות ופחות אפשר להגיד עליה, במין נונשלאנט אדנותי, הארץ שלנו".

השנה מציין המוזיאון 60 שנה להיווסדו ומתקיימת בו סדרה של אירועים הוכללים הרצאות וסיורים אותם מובילים מומחים מתחומים שונים. שבוע שעבר (21.5) התקיים כאן אירוע מיוחד: אירוע פרידה מיוסי לב ארי שניהל אותו במשך עשרות רבות של שנים.

.

זליג אבישי חדר אוכל ישן 1958 - עותק - עותק

1958: הגשה בחדר האוכל הישן (מקור: ארכיון דן)

.

1959-01

1959: בניית חדר האוכל (מקור: ארכיון דן)

.

1958-1

1959: בניית חדר האוכל (מקור: ארכיון דן)

.

1960

1960: חדר האוכל הישן מימין ולצידו החדש משמאל (מקור: ארכיון דן)

.

סדר פסח

1964: ליל סדר (מקור: ארכיון דן)

.

1990

1990: חזית חדר האוכל (מקור: ארכיון דן)

.

2001

2001: ארוחה בחדר האוכל (מקור: ארכיון דן)

.

2015:

.

DSC05645

(קיבוץ)

.

DSC05642

מגדל הסילו

.

DSC05608

המדשאה המרכזית

.

DSC05602

מדרגות רחבות מובילות מהכביש הראשי של הקיבוץ אל רחבת חדר האוכל

.

DSC05603

חדר האוכל ומשמאל רחבת הכניסה

.

DSC05632

הרחבה ממוקמת בדרום-מערב מתחם חדר האוכל

.

DSC05604

קטע מחזית חדר האוכל המערבית ובמרכז אגף הכניסה

.

DSC05605

אגף הכניסה מקשר בין חדר האוכל שמשמאל ובין מבנה שירותים, דואר ומדרגות היורדות למקלט גדול שמימין

.

DSC05606

הכניסה

.

DSC05631

חזית כמו סנפירים

.

DSC05607

חזית חדר האוכל הפונה לכיוון צפון ומזרח עם הגנות בטון מסביב לחלונות כהגנה מפני ירי ולמרגלותיהם פתחים למקלט התת-קרקעי

.

DSC05615

קטע מחזית צפונית 01

.

DSC05613

קטע מחזית צפונית 02

.

DSC05612

קטע מחזית צפונית 03

.

DSC05618

קטע מחזית מערבית

.

DSC05616

כניסה משנית לחדר האוכל מחזית צפונית

.

DSC05614

ספסל ישיבה שנוצק ב-1977

.

DSC05609

מפגש חזיתות צפון ומערב ומשמאל אגף הכניסה לחדר האוכל

.

DSC05617

קטע מחזית מערבית ואגף הכניסה לחדר האוכל

.

DSC05619

אגף הכניסה לחדר האוכל 01

.

DSC05620

אגף הכניסה לחדר האוכל 02

.

DSC05621

חזית האגף המאוחר של חדר האוכל (הצפוני) מחופה באבן גרנוליט

.

DSC05622

באולם המבואה: מימין כניסה לחדר האוכל ובמרכז ירידה למקלט תת-קרקעי

.

DSC05629

חלונות צרים ומוגנים

.

DSC05628

הירידה למקלט וברקע לוחות המודעות

.

DSC05625

חדר האוכל מבעד לדלתות הזכוכית הנעולות 01

.

DSC05627

חדר האוכל מבעד לדלתות הזכוכית הנעולות 02

.

DSC05637

הכביש הראשי בקיבוץ חוצה אותו בקו ישר מערב למזרח כשבקצהו ניצב בית אוסישקין. באופק החרמון

.

11259010_10153285404204573_1585695187_n

אדריכל לאופולד קרקואר בעת ביקור בבעלבכ, לבנון, שנות ה-30 (מקור: משפחת דותן)

.

1954

1954: בית אוסישקין בבנייה (מקור: ארכיון דן)

.

1958

1958: בית אוסישקין בבנייה (מקור: ארכיון דן)

.

D263-037

1967: חזית בית אוסישקין בתכנון אדריכל לאופולד קרקואר (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

DSC05541

חזית מערבית ראשית של בית אוסישקין דרכה משקיפים על החרמון

.

DSC05545

לעומת האבן שסופקה לבניית בית התרבות ובעזרתה נהרס מבצר הונין כאן האבן נלקחה באמצעות הריסת הכפר הונין

.

DSC05546

מדרגות

.

DSC05547

שלט

.

DSC05548

קשת

.

DSC05550

מבט חזרה אל הקיבוץ

.

DSC05549

מבט קדימה לחרמון

.

DSC05551

קשת

.

DSC05555

חזית צפונית של בית אוסישקין

.

D263-038

1967: תצוגה בבית אוסישקין (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

D263-036

1967: אולם הספורט הסמוך לבית אוסישקין ושלל של טנק סורי (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

DSC05556

אולם הספורט והטנק היום

.

תודה ליעל וינברג, לאביטל אפרת, לאדריכל ויטוריו קורינלדי, לרחל אשכנזי, לנילי ולעודד לב-ארי ולדוד מעין.

.

..

חדרי אוכל נוספים שכתבתי עליהם וכדאי לבקר בהם:

.

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (אדריכלית ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (אמנון כהן)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצק'ין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עוזי דיסלר  On 27/05/2015 at 22:45

    כתבה מאלפת. עצוב לראות במנרה את בית התרבות העזוב ואת בריכת השחייה הנטושה. מזל שהצימרים מתחזקים את חדר האוכל.
    בהגושרים ג"כ חדר-אוכל עזוב. אבל יופי שמרכז הספורט המדהים שבנה ויטוריו פועל.
    בקיבוץ דן אין ספק שבית אוסישקין מרשים במיוחד ומהווה תופעה יוצאת דופן .כל הכבוד ליוסי לב-ארי שמתחזק אותו בצורה כ"כ יפה.

  • אודי  On 06/06/2015 at 0:22

    שלי ניסים תכננה גם את חדר האוכל בקיבוץ אורים.

  • מארק  On 22/09/2017 at 10:22

    תודה על התובנות והכתבה המעולה.. רותקתי וקראתי כל מילה.. אבל, סלח אם אעיר לך.. מיכאל, ליגת להכין שהזכיר את "הבריכה בקיבוץ" תגובתו באה כשבתשדיר בחירות של המערך הופיע קיבוצניק על גדות הבריכה בקיבוץ והתלונן .. לא ארחיב את הדיבור בנושא.. כי קיבוצניק החי בתוך בועה שגם מעצבת את דעתו ו המחשבות הפוליטיים של בן הקיבוץ, לא יבין את "הלעג". סיכום שכונות איזן מעט את הפער.. אגב, בקרוב אני עובר לגור בקיבוץ!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: