לפני שנה וחצי פרסמתי ב-Xnet כתבה קצרה על בית הספר הירוק שנפתח בהוד השרון (אדריכלית: תגית כלימור, משרד קנפו-כלימור). הדשא ומעקות הזכוכית לא מצאו חן בעיני ולא ראיתי בו שום דבר ירוק. אבל מעבר לכל אלה, הייתי בטוח שהעירייה לא תצליח לתחזק את הבניין לאורך זמן, ואחרי כמה חודשים הוא יראה כמו חורבה. לכן החלטתי לעקוב מקרוב ולבקר עכשיו בבית הספר.
טעיתי. העירייה באמצעות חברת ניקיון, צוות תחזוקה של בית הספר, המורים והתלמידים – כולם יחד שומרים באופן מופתי על המוסד שנראה אפילו יותר טוב ממה שנראה היה מהיום בו הושלם. בעירייה טענו שהמחיר שגובה חברת הניקיון על המוסד, זהה למחיר שהיא גובה בשאר מוסדות החינוך בעיר, אך הם לא ידעו לענות לי כמה מים צורך הבניין. נכון שיש חסכמים, אבל כדי לנקות את מעקות הזכוכית וחלונות הענק וגם כדי להשקות את המדשאות והצמחיה העשירה – יש צורך במים. הרבה מים.
אבל מה זה משנה. מסביב הולכת ומוקמת שכונת המגורים החדשה בצפון הוד השרון, ובית הספר הירוק הוא כמו "ביתן מכירות" מוצלח. דיברתי עם כמה מורים ונראה לי שחוץ מהבניין היפה שנותן כבוד לתלמידים, יש כאן גם תכנים איכותיים שעוררו בי קנאה. עכשיו אני גם רוצה לחזור ליסודי. אני בספק אם יסכימו לקבל אותי חזרה לכתה א'.
הרשימה מבוססת על המדור שפרסמתי בתחילת החודש בכתב העת "הד החינוך" (עורך: ד"ר יורם הרפז, עורכת משנה: ציפה קמפינסקי, עורך גרפי: נועם תמרי).
.
אחד שני הגגות הירוקים המתפקדים כגינות חקלאיות בהן מגדלים התלמידים תבלינים וירקות
חלון אחורי 