ארכיון חודשי: פברואר 2020

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ רמת הכובש

בעוד פחות מיממה יפתחו הקלפיות. היום החופשי שקבלנו במתנה במחיר כבד, הוא הזדמנות להסתובב בכמה מקומות שרציתי כבר מזמן לבקר בהם. אלא שביום הבחירות הזה, בשונה מפעמים קודמות אלך גם להצביע. לא שיש מפלגה שאני שלם עם נבחריה, והדגש הוא על אנשיה כי לאף מפלגה לדעתי אין אידאולוגיה ברורה, אבל במציאות שנוצרה לא נותרה ברירה. הבלוג הזה עוסק לא מעט בצדדים המציגים את שקיעתה של האומה, כשהמאמרים המוקדשים לקיבוצים הם חוד החנית של אותה תצוגה. הביקורים באותן קבוצות אוטופיות שהוקמו כאן במחצית הראשונה של המאה הקודמת כשההיבט האדריכלי היה לחלק בלתי נפרד מהן, מייצגים נהדר את החלום הציוני ואת מה שנותר ממנו.

בתמונות מראשית ימיו של קיבוץ רמת הכובש מפתיע לגלות שהאזור היה כולו חולי ובתולי. צעדי החברים הצעירים יצרו אין ספור שקעים במשטחי החול וצריף העץ ששימש חדר אוכל ניצב היה בודד בסביבה. בהמשך, תכנן המהנדס יוסף אידלמן, חבר קיבוץ יגור, את בניין חדר האוכל שנחנך ב-1941 ועשרים שנה לאחר מכן הורחב הבניין בתכנונו של האדריכל מרדכי זברודסקי.

לעומת המבנה התיבתי והפשוט שתכנן אידלמן, העניק זברודסקי לבניין אופי חגיגי ומורכב. הוא גם הדגיש את מיקומו של הבניין בקצה שדרת השקמים החוצה את הקיבוץ, בהתאם לתכניתו המקורית של האדריכל ריכרד קאופמן.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון ופסנתר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית אלברט איינשטיין בפוטסדאם

רגע לפני שהנאצים נבחרו לשלטון וסחפו אחריהם את גרמניה, התגורר אלברט איינשטיין (1955-1879) בבית קיץ שבנה לעצמו בכפר קפוט (Caputh) הצמוד לעיירה פוטסדאם שליד ברלין. את הבית בחרה להקים אשתו השנייה, אלזה, מהסיבה ששניהם רצו לגור בחודשי הקיץ קרוב לטבע. הבית שממוקם במדרון הגבעה, מפנה חזית אחת אל היער וחזית שנייה אל אגם טמפלינר, כששביל קטן היוצא מהחצר האחורית, יורד אל מזח בו עגנה סירה קטנה שהיתה שאיינשטיין קיבל מתנה מחברים ליום הולדתו ה-50 שחלה בשנה בה עבר להתגורר בבית.

ב-1929 השנה בה עברו להתגורר בבית עם שתי בנותיה של אלזה מנישואיה הראשונים, שניהם היו כבר בני 50. בבית ששימש אותם בעיקר כבית קיץ הם גרו עד 1932. שנה לאחר מכן היטלר עלה לשלטון ואיינשטיין ומשפחתו ששהו באותה עת בארה"ב לא שבו עוד אל גרמניה ולא אל הבית.

הבית היה חדשני לזמנו והוקם כולו מחלקים מתועשים העשויים ברובם מעץ. תכנן אותו האדריכל קונרד וקסמן (Konrad Wachsman, 1980-1901), מחלוצי האדריכלות המתועשת ולכן הבית פחות מרתק מההיבט הקשור לאיינשטיין אלא יותר מההיבט האדריכלי. הבית הוא רכושה של האוניברסיטה העברית ומאז 2005 הוא פתוח לציבור וניתן לבקר בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

זמן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל הנטוש בקיבוץ ברור חיל

המייחד את חדר האוכל בקיבוץ ברור חיל שבצפון הנגב, הוא העובדה שתכנן אותו אדריכל שהיה חבר הקיבוץ. יש כאלה מעטים, ניתן לספור אותם על יד אחת.

בסוף הקיץ האחרון עשיתי עם האדריכל ויטוריו קורינלדי סיבוב בכמה פרויקטים שהוא תכנן בעבר. על חדר האוכל בנחל עוז שבו פתחנו את הבוקר כתבתי כאן. אחר כך המשכנו לברור חיל, הקיבוץ שאליו הצטרף קורינלדי ב-1956 עם חבריו מהגרעין הברזילאי. בברור חיל הוא תכנן כמעט את כל המבנים עד שעזב את הקיבוץ שהתפורר אידיאולוגית בשנת 1995.

המבנים כולם נותרו במקומם, גם אם לא במצבם המקורי וניתן להתרשם מהם גם היום. אלא שהחום הכבד וחדר האוכל הנטוש והעזוב העכירו את רוחו של קורינלדי. למרות זאת הוא המשיך והסתובב בקיבוצו לשעבר, והראה לי את שאר המבנים שתכנן שם: מועדון, חדר זכרון, מרפאה, בתי מגורים, בתי ילדים ונוער וגם מפעל לשירותי מחשב.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסוף את המעשים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגן אלנבי ובמצפור אלנבי

"אני אפילו זוכר שהיו משפחות ערביות שהיו יושבות מתחת לעצי החרוב ושרות 'פלסטין בלדנא, אל יהוד כלבנא', שבעברית משמעות הדברים היא 'פלסטינה היא ארצנו והיהודים הם כלבינו'", משתף בזימרה האדריכל מיכאל רטנר בזיכרון ילדות קודם להקמת המדינה מגן אלנבי שבמרומי הכרמל. סביר להניח שלא תמצאו איש בגן היום, הוא מהוותיקים בחיפה, וכמו מצבה הכללי של חיפה גם הוא מוזנח וזה עוד אחרי שהפקיעו ממנו שטח לטובת הקמת מועדון. ממש ממולו מצוי מלון נטוש עליו כתבתי כאן.

ראשיתו של הגן הוא בבוסתן פרטי של ליידי בריטית שבנם היחיד של אחותה וגיסה נהרג במלחמת העולם. היא בחרה להקים לזכרו תצפית יפה בצמוד לגן שתרמה לעירייה ולתושבי העיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

מת בבלגיה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון ספינת הויקינגים ובעוד כמה מקומות מעניינים באוסלו

מוזיאון ששווה לבקר בו בעיקר בגלל צורתו האדריכלית הוא זה שמוקדש להצגת ספינות ויקינגים שנחשפו בנורבגיה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. "מוזיאון הספינה הויקינגית" קרוי בנורבגית Vikingskipshuset på Bygdøy, שמשמעותו בית ספינות הויקינגים בביגדוי. הוא נפתח ב-1932 בצפון אוסלו באזור הקרוי ביגדוי, בתכנון האדריכל ארנסטיין ארנברג, מבכירי האדריכלים הנורבגים בתקופתו, שתכנן בין השאר את בניין העירייה המפורסם של אוסלו שבו מוענק פרס נובל לשלום מידי שנה.

צורתו הפשוטה של הבניין, צורת צלב, יצרה ארבע זרועות שבכל אחת מהן נקבע אולם תצוגה. שלושה אולמות נועדו להצגת שלוש ספינות מהמאות ה-9 וה-10 לספירה ואולם רביעי מוקדש לממצאים שונים. אני לא חובב של ספינות ובטח לא כאלה ששרדו מימי הויקינגים, אבל הבניין בהחלט שווה ביקור. כעת מתכוננים להרחיב את הבניין באופן משמעותי וחריג לאופיו המקורי, אבל רגיש ומוצלח.

ועל כך ועל עוד כמה מקומות מעניינים באוסלו ברשימה זו.

.

גג

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתחנה המרכזית בחדרה בתכנון דן איתן

אחת משתי התחנות המרכזיות שתוכננו בידי זוכי פרס ישראל לאדריכלות שוכנת בחדרה. בשונה מהתחנה הידועה לשמצה בתל אביב, זו שבחדרה תוכננה בידי האדריכל דן איתן והיא צנועה ממנה בשאיפות, במורכבות ובגודל. גם בה עוברים אנשים ממקום למקום, וגם בה תמצאו שווארמה, מאפייה וקירות שהפכו בחלקם התחתון למשתנה ציבורית.

התחנה המרכזית החליפה תחנה קטנה יותר שהוקמה ב-1939 באזור אחר בעיר. "אני הכרתי את התחנה המקורית שהיתה על הכביש הישן, עם שתיים או שלוש מסעדות", נזכר איתן. "היו מחליפים אוטובוס, נחים, אוכלים ושותים משהו. לא היו נוסעים בין תל אביב לחיפה בלי לעצור שם והעברת התחנה אל תוך חדרה זה היתה מבצע".

ב-1956 תכנן איתן את התחנה החדשה והיא נחנכה ב-1964. היא לא רק מציאות של המתנה אלא זו תחנה בזמן, מקום שנראה כאילו לא זז לשום מקום. האנשים, העיצוב, העסקים. יש בה משהו מפעם. הבטון והאבן בה שולטים באופן הגולמי שלהם כפי שהיה בעידן שלפני הגרניט פורצלן, האלומיניום והזכוכית כהה. בתחנה בחדרה הזדמן לי לבקר בחודש האחרון פעמיים: בדרך לארוחה בקיסריה ומאוחר יותר בדרך לאירוע שעסק באדריכלות של "מוזיאון העליה הראשונה" בזכרון יעקב.

ועל כך ברשימה זו.

.

זר

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: