סיבוב בשני חדרי אוכל בקיבוצים אור הנר ורוחמה

המשותף לשני חדרי האוכל ברשימה זו: שניהם עברו הרחבה ששינתה את פניהם. אך בעוד שברוחמה הוזמן לתכנן את ההרחבה האדריכל המקורי – האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר בית ספר הבאוהאוס, הרי שבקיבוץ אור הנר תכנן את המקור האדריכל אריך ראש ואת ההרחבה תכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד.

השוני בולט היטב: חדר האוכל ברוחמה נטוש, אך סדרת הקשתות החגיגית המעטרת את חזיתו לא פוגעת במעמדו החזותי והוא מודגש היטב על פני שאר המבנים בקיבוץ. לעומתו, חדר האוכל באור הנר מאוכלס ומשגשג, אך חזותו צנועה והוא לא שונה בהרבה משאר המבנים בקיבוץ. כנראה שבאור הנר הרגישו את חוסר הייחוד של הבניין והחליטו להזמין צמד אמנים ארגנטינאים שיעטרו את הבניין וסביבתו באמנות.

חוץ מחדרי אוכל כדאי לבקר בעוד כמה מקומות:

(1) ברוחמה יש סמוך לחדר האוכל אנדרטה, בית אבות ואמפי שבכל אחד מהם מומלץ לבקר.

(2) בקיבוץ דורות הממוקם בין אור הנר ורוחמה, ניצב חדר האוכל שתכנן האדריכל מרדכי זברודסקי עליו כתבתי כאן.

(3) חלקת הקבר של אריק ולילי שרון נמצאת ממש סמוך לדורות וגם עליה כבר הספקתי לכתוב. בעת הביקור שמעתי שדיוויד בואי מת.

(4) רגע לפני צומת בית קמה, שתי דקות נסיעה מרוחמה, ניצבת אנדרטה לחללי חטיבת יפתח שעיצב האדריכל חילק ערד ועליה כתבתי כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור ותכלת בשמיים

.

מפת התמצאות

★

★

★

(1) חדר האוכל באור הנר:

בתחתית הגבעה עליה נבנו בתי הקיבוץ בקיץ 1957 הוקם חדר האוכל. בהתחלה נשלחה הקבוצה המייסדת לגבעת זייד שבעמק יזרעאל, ושהייתה ריקה באותה העת. במשך חמש שנים הם המתינו בגבעת זייד לקבלת קרקע מספיקה, אך כשזו בוששה להימסר לידם, החליטו לעלות על הקרקע בצפון הנגב, בין קיבוץ גברעם ובין שדרות. באזור היתה בדיחה שחברי הקיבוץ סובלים מאפלה ונאלצים לשבת בלילות לאור הנר, אך למעשה לא חברי הקיבוץ בחרו את השם, אלא חווה חקלאית שהוקמה כאן ב-1955 לצד שרידי הכפר הפלסטיני נג'ד (نجد). מקור השם ניתן בעקבות דרשה מהתלמוד הבבלי המזכירה באותו משפט גם את המונח "ברור חיל" וגם את "אור הנר". היות וסמוך לאור הנר הוקם עשור קודם לכן קיבוץ ברור חיל, הוחלט להעניק לקיבוץ החדש שם המופיע באותה דרשה. המשותף לשני הקיבוצים הוא לא רק בשם, אלא גם במקור החברים, בשניהם גרעינים שהיגרו לישראל מדרום אמריקה.

עם העלייה על הקרקע ב-1957 הוקם חדר האוכל של הקיבוץ בתכנונו של אדריכל אריך ראש. הוא תכנן אולם אכילה קטן יחסית שהתאפיין בגג משופע. הקיבוץ כולו שוכן על גבעה, כשאת חדר האוכל מיקמו למרגלות הגבעה כשהמדשאה המרכזית מתפרסת מדרום לחדר האוכל בצורת מניפה. כך נוצר מצב שהרחבה המרוצפת שבחזית חדר האוכל יכולה לשמש כבמה לאירועים, כשכל החברים יושבים על המדשאה ומשקיפים למטה כמו באמפי. את החלונות הגדולים והרחבים קבע האדריכל בחזית המערבית הפונה לנוף וכיום גם לבריכת השחייה.

.

1958: חדר האוכל שתכנן אריך ראש לאחר השלמת הבנייה אך קודם לפיתוח השטח (מקור: ארכיון אור הנר)

.

ב-1962 הותקנה בחדר האוכל אחת הטלויזיות הראשונות שנקלטו בקיבוצים בארץ. היות ושידורי הטלויזיה הישראלית טרם החלו, צפו החברים מידי ערב בשידורי הטלויזיה המצרית. כך הצליח חדר האוכל לשמור על מעמדו כמרכז החיים של הקיבוץ, מעמד ממנו הוא נהנה עד היום, למרות שכבר מזמן לא צופים כאן בשידורי טלויזיה ממצרים.

חדר האוכל המקורי היה קטן וכבר ב-1968 הוחלט על הרחבה. על אף השינויים שנערכו בבניין לאורך השנים, האולם המקורי נותר עד היום כמו שהיה והוא זה שפונה למדשאה. ב-1979 הוחלט להסדיר את הטלאי על טלאי שנוצר ובנוסף להרחיב את הבניין ולהוסיף לו שימושים. לתכנון העבודה הוזמנה האדריכלית ארנונה אקסלרוד, חברת מחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד, ילידת קיבוץ רמת הכובש מודל 1935 ותושבת תל אביב מגיל צעיר ועד היום. אקסלרוד כבר לצבור ניסיון שעל חלק מהעבודות שתכננה עד אז כבר כתבתי כאן, כמו חדר האוכל במבוא חמה שבגולן. חמשת המרכיבים הבולטים שהוסיפה אקסלרוד לבניין היו מבואה עם שטיפת ידיים בצמוד לכניסה המזרחית, תוספת לאולם האכילה, אולם התכנסות מתחת לחדר האוכל. באגף המטבח נוספו חדרים ומתחתם הוקם כל-בו – מרכיב חדש בקיבוצים באותה עת, שבישר את שקיעת מעמדו של חדר האוכל. המרכיב הנוסף נוצר לאחר שהקיבוץ רכש דוד קיטור חדש (את הדוד הישן הם הביאו איתם עוד מגבעת זייד). לצורך הדוד החדש נבנה על שטח בין המטבח ובין חניון הרכבים חדר קיטור שעמד בפני עצמו ובמנותק מהבניין. החדר זכה תחת ידיה של אקסלרוד בארובה גבוהה המתנשאת מעליו ומבליטה אותו אפילו יותר מחדר האוכל, עד כדי כך שהחברים ראו בו "סמל כניסה למשק". נוסף על עבודת ההרחבה, נערך תכנון נופי מחודש: הוקמה רחבה מרוצפת גרנוליט בחזית המזרחית הפונה למדשאה ואחת נוספת בחזית הדרומית הצמודה לאולם המופעים החדש. הוקמו מסלעות, נוצקו שבילי בטון, הוצבו ספסלים, גופי תאורה ונשתלה צמחייה חדשה.

כמו ברוב המבנים שתכננה, עיצבה אקסלרוד את חדר האוכל מאוסף של גושים תיבתיים כשאת כולם מחפה טיח שפריץ. "אני אוהבת שפריץ" היא מספרת לי כמעט ארבעים שנה לאחר שהשלימה את העבודה באור הנר, "לדעתי אם עושים ציפוי אחר כמו טיח חלק, אז זה נראה עלוב וקצת לא לבוש. לדעתי הטיח שפריץ שהוא למעשה טיח משולך, נותן לבניין צורה שהוא גמור ולבוש. פעם היו טייחים שידעו לעשות את הטיח הזה יוצא מן הכלל וגם אצלי בבית עשיתי את זה". היא ממשיכה ומשתפת את חוויותיה מהעבודה באור הנר: "מאד נהניתי לעבוד שם כי האנשים היו נחמדים ומצאתי אוזן קשבת".

חדר האוכל של אור הנר הוא מחדרי האוכל המוצלחים הפועלים כיום בתנועה הקיבוצית. הוא לא רק מאכיל את חברי אור הנר, אלא גם קיבוצים וגופים אחרים באזור והפך למפעל מזון. הנושא הקולינרי קרוב לליבם של החברים, ובמבנה סמוך לחדר האוכל, מבנה ששימש כמחסן בגדים, פועלת מסעדת פטגוניה (חוות הדעת ב-tripadvisor חלוקות לגבי הרמה).

לעומת טיח השפריץ האחיד שאתו עטפה אקסלרוד את הבניין, כיום מעטרים חלקים מהחזית ציורי קיר ששולבו כאן בקיץ 2007 זוג אמנים ארגנטינאים. הקשר עם הזוג נוצר לאחר שאברהם צפניוק, אחד החברים, ביקר בארגנטינה, התרשם מיצירתם, חזר לקיבוץ והצליח לשכנע את החברים להזמין את האמנים לאור הנר שיעטרו כמה קירות. את ציורי הקיר שהם למעשה פרסקו המכונים בספרדית מוראלס, יצרו חוסה קורה (JOSE KURA) ודניאלה אלמידה (DANIELA ALMEIDA). תוך שלושה שבועות אינטנסיביים יצרו השניים שמונה עבודות קיר. החברים היו שבעי רצון מתרומתם היצירתית של צמד האמנים, ושנה לאחר מכן הם חזרו ויצרו בכניסה לקיבוץ את "שדרת שבעת המינים" המורכבת עמודים בסגנונם הייחודי. ומה דעתה של אקסלרוד על הציורים שמעטרים את חדר האוכל שתכננה? "לא הייתי שם. ראיתי רק בתצלומים ודעתי שהעבודה יפה מאד".

.

 

1966: קבלת שבת בחדר האוכל (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1968: שולחנות ארוחת ראש השנה תשכ"ט (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1965: הכנת עוגה במטבח (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1968: עובדים על הרחבת חדר האוכל (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1968: עובדי חברת סולל בונה מקימים את הרחבת חדר האוכל (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1968: דוד חדש להרחבת חדר האוכל (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1969: חדר האוכל המורחב (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1969: במטבח (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1970: ארוחת בוקר (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: חזית חדר האוכל וחדר הקיטור שהפך ל"סמל הכניסה למשק" לאחר ההרחבה שתכננה אדריכלית ארנונה אקסלרוד (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: חדר הקיטור (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: חזית חדר האוכל עם הכניסה המערבית לאחר ההרחבה בתכנון אדריכלית ארנונה אקסלרוד (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: אותה חזית בערב (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: חזית מזרחית עם הכניסה במבט מהמדשאה המרכזית. זהו האגף המקורי שתכנן אריך ראש ב-1957 עם הגג המשופע (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: חזית דרומית עם הריבה שבכניסה לאולם התחתון (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: מבואה בכניסה העליונה (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: לוח המודעות (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: שטיפת ידיים (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: דואר (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: חדר האוכל (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: לוגו על ספל קפה (מקור: ארכיון אור הנר)

.

1979: הנוף מחדר האוכל לכיוון בריכת השחיה (מקור: ארכיון אור הנר)

.

2016:

.

מבנה השומר בכניסה לקיבוץ מעוטר בפרסקו

.

חדר האוכל מפנה חזית אטומה יחסית למדשאה הגדולה והמטופחת שמדרום לו. זהו האגף המקורי של חדר האוכל עם הגג המשופע שתכנן האדריכל אריך ראש

.

רחבה מרוצפת בחזית הכניסה הדרומית לחדר האוכל מעוטרת בפסים גליים

.

הכניסה בחזית הדרומית עם עיטור של דג

.

שעות פעילות:

.

שוטפים את הרצפה באזור ההגשה העצמית. המדרגות מובילות לקומה התחתונה שם נמצא אולם מופעים וכניסה נוספת

.

אולם האכילה לקראת ארוחת צהריים משקיף על שדות הקיבוץ שמצפון

.

אולם מבואה בקומה התחתונה עם כניסה מהחזית הצפונית

.

דואר

.

לוח מודעות

.

הבריכה נפתחת

.

מדרגות מובילות לאולם האכילה שבמפלס העליון

.

קיר דקורטיבי

.

שטיפת ידיים

.

משפחת הקיבוץ מקבלת את פני הבאים על קיר הכניסה בחזית הצפונית

.

אף אחד לא מחייך

.

אושר

.

ועושר

.

קיבוץ-משפחה

.

הכניסה מהחזית הצפונית

.

מחסן הבגדים אותו מאכלסת כיום מסעדת פטגוניה ניצב מול חדר האוכל וזכה גם הוא בפרסקו.

.

 

ראנצ'ו

.

הנתינה

.

חתימה: את העבודה יצר אברהם (מוסו) צפניוק במשותף עם האומן אריה קוטלר מקיבוץ ברור חיל ויעיש כהן – בנאי משדרות

.

לכיוון מזרח מפנה הבניין אתה אגף המאוחר שנוסף לו וכולל למעלה אולם אכילה ולמטה אולם מופעים הפונה לרחבה מרוצפת

.

דלתות הכניסה לאולם המופעים בקומה התחתונה של חדר האוכל

.

חדר קיטור סמוך לחדר האוכל מעוטר גם הוא

.

גד"ש

★

★

★

(2) חדר אוכל בקיבוץ רוחמה ועוד כמה מקומות:

יש קיבוצים שיש בהם מעט מה לראות, יש כאלה שיש הרבה ויש כאלה שיש הרבה מאד, רוחמה הוא מהקיבוצים שיש הרבה. זה מתחיל כמובן בחדר האוכל שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין. ממשיך לאתר ההנצחה לבני הקיבוץ שנפלו, אחר כך באים מבני המגורים הדו והתלת-קומתיים, בית הוותיקים, התיאטרון הפתוח, הצריפים הנטושים ואתר קו המים הראשון בנגב. יש עוד מה לראות אבל זה העיקר. הקיבוץ עבר הפרטה, הוקמו בו שתי שכונות הרחבה וכיום מתגוררים בו כ-500 אנשים, שמתוכם 180 חברים.

קיבוץ רוחמה הוא מהוותיקים ביישובי הנגב והוקם ב-1944, על בסיס חווה חקלאית שהוקמה באתר כבר ב-1911. החווה היתה לנקודת היישוב העברית הראשונה בנגב בעת החדשה, שננטשה ונבזזה שלוש פעמים עד שהקיבוץ הוקם בה. כשהחברים הגיעו לא היה כלום באתר ולכן הוזמנה תכנית אב לקיבוץ מהאדריכל זאב רכטר.

במשך כ-15 שנה שימש כחדר אוכל מבנה מלבני ופשוט עם גג רעפים. תמונה אחת שצולמה ב-1946, מיד לאחר שהצבא הבריטי חיפש בו סליק נשק (התמונה בהמשך הרשימה), מציגה אותו בעת הבנייה כשעוד לא היה מרוצף וקירותיו טרם טויחו. סביר להניח שרכטר הוא גם זה שתכנן את מבנה חדר האוכל הראשון, היות ויש לו דימיון בעיצוב הגג, בעיצוב הגושני ועיצוב הפתחים כפי שמופיעים במבנים אחרים שתכנן רכטר בקיבוצים אחרים בדיוק באותן שנים: חדר האוכל בניר דוד ובראשם בית הבראה מעלה החמישה. למעט הספרון שפרסם רן שחורי, לא פורסם עד היום מחקר או ספר מקיף על יצירתו של זאב רכטר ולכן לא כל המידע עליו ידוע וזמין. למבנה שנבנה באיכות גבוהה נוסף בהמשך אגף, והוא משמש את החברים עד היום כמועדון לחבר. הוא ניצב בקצה המדשאה המרכזית.

.

1946: חדר האוכל בנקודה הגבוהה בקיבוץ למעלה מימין (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

1946: חדר האוכל הראשון (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

2016: חדר האוכל הראשון של רוחמה משמש כיום כמועדון: 4 המדרגות שהובילו לאולם האכילה הן אלה שמובילות למועדון מימין. על חזית המועדון שולבה עבודת קרמיקה שיצר דניאל נחום, חבר הקיבוץ

.

1947: הבריטים חיפשו נשק ברצפת חדר האוכל בזמן הבנייה לכן אין עדיין ריצוף והבלוקים חשופים (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

.

ב-1960 הוזמן האדריכל שמואל מסטצ'קין להציג את הצעתו לבניין חדר אוכל חדש ומרווח לקיבוץ. חדר האוכל הראשון היה כבר צר מלהכיל את כל החברים והמטבח שכן בצריף קטן שלא התאים לייעודו. מסטצ'קין הציג מבנה חד-קומתי, המורכב ממספר אגפים, כשלכל אגף נפח ואופי שונה בהתאם לשימוש שלו. אולם האכילה תוכנן להתאים ל-170 סועדים כשגג קמרונות מקרה אותו ומעניק לו את אופיו הייחודי בפנים ובחוץ (מסטצ'קין ביצע את הרעיון הזה בכמה חדרי אוכל שתכנן).

התכנית המקורית היתה להשתמש ב"מודל המכנסיים" בו נהג מסטצ'קין להשתמש, והכוונה היתה לבנות שני אגפי אכילה משני צידי חצר פנימית, אלא שכמו שארע בקיבוץ המעפיל, נבנה רק אגף אחד שפנה לחצר והאגף השני לא נבנה. גם לאגף המטבח, הצמוד לאולם האכילה, תכנן גג קמרון גדול. עמנואל לוצאטי, אמן איטלקי ואחיה של אחת מחברות הקיבוץ, ביקר בישראל, התארח בקיבוץ והתרשם. כשחזר לביתו באיטליה החליט ליצור שתי עבודות חרס לחדר האוכל החדש, ובלי לשאול את החברים שלח חבילה ארוזה עם העבודה "12 שבטי ישראל" שהוצבה על חזית הכניסה ותלויה שם עד היום, ועבודה נוספת "יציאת מצרים" שהוצבה באולם האכילה ולאחר ההרחבה הועתקה לכניסה הראשית החדשה. על חזית אחרת של הבניין הציב דניאל נחום, חבר הקיבוץ ואמן, עבודת ברזל מופשטת. לצד הכניסה המערבית קובצו מספר פרטי עתיקות, בין השאר חלק מרצפת פסיפס שריד למנזר ביזנטי, שהושאלו מרשות העתיקות לאחר שנחשפו בסביבת הקיבוץ.

.

1960: דגם מוקדם לחדר האוכל שנבנה בשינויים (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1962: יציקת קמרונות הגג (מקור: ארכיון רוחמה)

.

שנות ה-60: קיר האמנות שיצר עמנואל לוצאטי ב-1963 כבר נמצא (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1972: חזית חדר האוכל (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1972: חדר האוכל לקראת ארוחה (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1972: ארוחת בוקר (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1972: ארוחת ערב (מקור: ארכיון רוחמה)

.

.

שוב, בסוף שנות ה-70 החליטו החברים שחדר האוכל שבקושי מלאו לו 15 שנה, צר מלהכיל את כל החברים (בליל הסדר הגיע מספר הסועדים לאלף איש), ורצוי להרחיב אותו ואת המטבח. לעומת טענה זו, היו שקמו ודרשו אולם תרבות היות והאמפי פעל רק בקיץ. נערכה הצבעה והרוב תמך בהרחבת חדר האוכל וכך היה.

לביצוע העבודה חזר והוזמן מסטצ'קין וחדר האוכל המורחב נפתח ב-1982. שלוש עקרונות כיוונו את האדריכל: "(1) חלל אכילה אחד, גדול ממדים, חופשי עמודים. (2) הענקת צורה ודימוי יותר מהודרים מזה של המבנה המקורי, גם לחוץ וגם לחלל הפנימי. (3) שימוש בחומרי ציפוי עמידים. (4) הבטחת תפקוד פונקציונלי בהתאם לנורמות הנהוגות כיום בתכנון חדרי אוכל – קשרים נכונים בין מערך השרות העצמי, הדחת כלים וכניסות לבניין לבין אולם האכילה והמטבח". במטרה להדגיש את אולם האכילה כיחידה שלמה, הוקמה הכניסה הראשית לבניין באגף נפרד. למרות שמדובר באולם אכילה מלבני, יצר האדריכל חלקים מעוגלים היוצרים עיוות בפרספקטיבה של הבניין ומעניקים תחושה שהבניין גדול יותר מהמציאות. בנוסף, נבנו חדרי שירותים שלא היו בבניין המקורי, נערכה תכנית פיתוח נוף חדשה בהיקף הבניין שכללה שתילות ורחבות מרוצפות וכן מקלט גדול.

ליצירת הדר לבניין, יצר מסטצ'קין חזית חדשה לכיוון צפון, הפונה למדשאה המרכזית. את החזית החדשה עיצב בצורת קשתות, הממשיכות את השפה העיצובית של גג הקמרונות הוותיק שתכנן כאן בתחילת שנות ה-60. בשטח שבין שתי החזיתות נוצר שטח חדש שנועד לחצוץ בין החוץ ובין הפנים וליצור אזור אינטימי יותר, לעומת אולם האכילה הגדול והמרווח. גג הקמרונות שעדיין נותר חשוף בחוץ, כוסה מבפנים בתקרה אקוסטית וכך גם החצר הפנימית שבוטלה, נסגרה ושולבה באולם האכילה.

.

קשתות בכל מקום: חדרי אוכל אחרים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין עם קשתות בקיבוצים שובל, רבדים, יקום ואדמית

.

יתכן והשימוש המרובה בקשתות שמסטצ'קין אהב לחזור עליו, נתקל בביקורת. לכן, ניתן למצוא טקסט קצר בו הוא מתרץ בגוף שלישי ובאופן לא משכנע את השימוש באותן קשתות: "הקו העגול, הקשת והעקום הם תוצאה של עשרות שנים של ניסיון שהוכיחו למתכנן שהצורות הקשתיות והמעוגלות שהן גאומטריות טהורות, אינן מהוות ניגוד לפונקציונליזם וסטריליות בתכנון, תכונות הטבועות במסורת הבאוהאוס משנות השלושים, שהמתכנן נמנה עם בוגריו".

כמו שני חדרי האוכל הקודמים, גם חדר האוכל האחרון סיים את תפקידו מהר יחסית. בשנת 2000, פחות מ-18 שנה מעת חנוכתו, סגר חדר האוכל את שעריו. כיום מתלבטים ברוחמה מה לעשות אתו. מידי שבוע מתקיימים בו אירועים חברתיים, אך יש כוונה להציב בתוכו מחיצות ולהסב אותו למשרדי הקיבוץ.

.

1982: תכנית פיתוח סביבת חדר האוכל (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1982: תכנית הרחבת חדר האוכל (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1982: מבט על הכניסה לאחר ההרחבה (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1982: חזית צפונית לאחר ההרחבה (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1982: אחת הכניסות ומתחתיה תצלום חדר האוכל לאחר ההרחבה (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1982: חזית חדר האוכל הכפולה לכיוון צפון לאחר ההרחבה (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1989: ארוחה בחדר האוכל המורחב (מקור: ארכיון רוחמה)

.

חדר האוכל בשעת בוקר מוקדמת במבט מכיוון המדשאה המרכזית

.

לחדר האוכל כניסות מכל כיוון וכולן כניסות ראשיות

.

כניסה מערבית

.

הכניסה שומרת יחסית על חזית הבניין המקורית לפני ההרחבה

.

עבודת ברזל על חדר הדואר שיצר דניאל נחום חבר הקיבוץ

.

פריטים ארכאולוגיים וקטע מרצפת פסיפס בסמוך לכניסה לחדר האוכל

.

עבודת קרמיקה שיצר עמנואל לוצאטי (אחיו של אחד מחברי הקיבוץ, תושב איטליה) ב-1963 ומתארת את 12 שבטי ישראל

.

תיבות הדואר

.

וגם לוח מודעות

.

מודעה בעסקי הבריכה

.

חזית הבניין הצפונית מורכבת משבעה קשתות

.

גג הקמרונות מציץ בחזית אך בפנים אין לו זכר

.

בפינה הצפון-מערבית אגף עגול עם פתחים

.

אגף שטיפת ידיים בפינה הדרום-מזרחית של חדר האוכל

.

חלונות

.

הכניסה לבניין מהחזית הצפונית כוללת עבודה נוספת של עמנואל לוצאטי: יציאת מצרים, 1963

.

יציאת מצרים, 1963

.

משוך

.

פסיפס במבואת הכניסה שיצרו חברים ותיקים בהדרכת דניאל נחום -אמן חבר הקיבוץ

.

לוח המודעות הנטוש

.

שטיפת ידיים

.

האולם פוצל לפני כמה שנים לשני חלקים: אחד ריק ושני משמש לאירועים. זה החלק הריק

.

מושבים לאף אחד

.

מושבים

.

רוחמה ב-1944: עדיין רק אוהלים

.

בחלק השני של האולם הריהוט נותר

.

5 מבין 7 הקשתות

.

קשתות כפולות

.

ברווח שבין שתי הקשתות נחשף גג קמרונות

.

יש גם עמדת תקליטן

.

המטבח (הנטוש והריק) גם הוא כולל קמרון גדול

.

הכניסה למטבח

★

אתר הנצחה "יד לבנינו" נחנך ב-1988 לצד חדר האוכל שעיצב האדריכל אלי וייסברג, יליד רוחמה שעזב את הקיבוץ ועבר לחיפה. ויסברג יצר רחבת בטון התחומה בקירות בטון משופעים המזמינים את המבקר להכנס לשביל קצר המוביל כמו בתעלת קשר אל מבנה בצורת חרוט המכוון כלפי השמיים. החרוט חלול ובתוכו חדר זיכרון פתוח עם נר זיכרון המורכב בפריט ארכאולוגי, כמה מושבים בנויים ולוחות עם שמות שמונת החללים המונצחים כאן התלויים על שרשראות ברזל. החלל הראשון המונצח כאן הוא שמואל קליימן. הוא היה אחראי ברוחמה על הטמנת מוקשים בסביבת הקיבוץ, כדי להגן מפני חדירות שמפניהן היה חשש במהלך מלחמת העצמאות. אחד המוקשים התפוצץ בטעות והוא נהרג. החלל האחרון שנפל הוא חגי בן שמואל, יליד מרוקו שבחר להגר לישראל, להצטרף לרוחמה ולהקים בה משפחה. בעת שירות מילואים לאחר מלחמת יום כיפור נהרג בתאונה.

ויסברג יצר כאן באמצעות בטון חשוף סביבת זכרון, המזכירה בצורתה עבודות זכרון אחרות כמו יד זיכרון במושב יונתן שבגולן שעיצב האדריכל צבי מוססקו או אנדרטת נירים (דנגור), אתר ההנצחה בביתניה עילית ואנדרטת חטיבת יפתח בנגב שעיצב האדריכל חיליק ערד. בכולם נדרש המבקר לנוע במסלול המנתק אותו מהסביבה וממקד אותו בזכר הקרבות והמלחמה. בקצה המסלול ניצב מבנה זכרון מרכזי מופשט בו האמירה מקשרת בין הארץ והשמיים וישנו אלמנט של קטיעה המרמז על החיים שנקטעו. הבטון החשוף לבד מהעובדה שהיה חומר נגיש וזול בו התגבשה מומחיות וירטואוזית, לא רק היה חומר אופנתי, אלא חומר עם אמירה המייצגת את הצבר המחוספס, החזק והחשוף. מכאן אפשר לחזור לחדר האוכל הנטוש והריק.

.

1994: לקראת טקס יום הזיכרון (מקור: ארכיון רוחמה)

.

בסמוך לחדר האוכל אתר הנצחה שתכנן האדריכל וחבר הקיבוץ אלי וייסברג ב-1988

.

שביל המזכיר תעלת קשר

.

יד לבנינו

.

בקצה השביל חרוט

.

שמונת הנופלים מבני רוחמה ובמרכז אבן עתיקה להדלקת אש

.

אבן בזלת

.

החלל הראשון: עלה לבדו מרומניה והצטרף לרוחמה. הופקד על מיקוש סביבת הקיבוץ כדי למנוע חדירת אויב בעת מלחמת העצמאות. אחד המוקשים התפוצץ בידו.

.

החלל האחרון: נהרג בתאונה בעת שירות מילואים

.

שרפרפים

.

מבט למעלה

.

השביל ממשיך ומלווה את החרוט

.

ובקצה השביל נחשף החרוט כולו

.

1985: בבנייה (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1985: בבנייה (מקור: ארכיון רוחמה)

★

רוב בניני המגורים בקיבוץ מתנשאים לגובה שתי קומות ויש גם שלוש

.

מבני מגורים

.

שביל בקיבוץ

.

גם שלוש קומות

.

מעל כל כניסה לבניין תבליט בטון שעיצבה וירה וינר חברת רוחמה

.

ירידה למקלט עם תבליט בטון שעיצבה וירה וינר

★

ב-1975 לאחר שנקלטה בקופת הקיבוץ ירושה של אחד החברים, ניגשו החברים להקים את מה שהוגדר כ"חדר חולים". את המבנה תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין שליווה את הקיבוץ ותכנן כאמור את חדר האוכל. המבנה נחנך ב-1981 אך נראה כאילו תוכנן בשנות ה-40 – מבנה מעוגל שפונה אל הנוף וכולל מרפסות קטנות ומעוגלות בסגנון אריך מנדלסון. גשר בטון חשוף שנראה סגנונית בכלל לא קשור, מקשר בין השביל המרכזי בקיבוץ ובין הכניסה לקומה העליונה במבנה ונראה שמסטצ'קין נהנה מאותו גשר, ועיצב גם מדרגות זיז מבטון המקשרות מבחוץ בין שני המפלסים.

בשנות ה-90 הוסיפה לו האדריכלית נאוה ינאי ממשרד א"ב מתכננים אגף חדש. במהלך השנים ניסו להעניק למבנה את השם "ותיקון", שלא נקלט לעומת "בית סיעודי", למרות שבבית גרים גם כאלה שאינם סיעודיים.

.

1989: הגשר המקשר לקומה העליונה בבית התשושים (מקור: ארכיון רוחמה)

.

בית ותיקים: מבנה מעוגל עם מרפסת רחבה לנוף ומרפסות חצי עגולות בחדרי הדיירים

.

גשר מחבר את הקומה העליונה מעל הכביש ועם מפלס אזור חדר האוכל

.

הכניסה לגשר המקשר למרפסת והנוף

.

משמאל המבנה המעוגל

.

מבט מהגשר על המבנה

.

המרפסות החצי עגולות

.

מדרגות זיזי בטון חשוף יורדים מהגשר למפלס התחתון

★

בית קירור מימיו הראשונים של הקיבוץ

.

היום מאוחסנים בו צמיגים

★

נושא הובלת המים הוא נושא מרכזי באזור ויש עליו מוזיאון וגם את האתר הזה הנמצא ממש בכניסה לרוחמה:

.

1947: קו המים הראשון לנגב נחשף כאן עם הסברים

.

קו המים המחליד והמחורר

★

צריפי הראשונים נטושים

.

נטוש

★

היות ורוחמה מונחת על בתרונות, בתחומי הקיבוץ ישנם עמקים שנותרו לא בנויים. באחד מהם החליטו החברים להקים ב-1951 תאטרון פתוח ובו מושבים לכל החברים. לקח זמן עד שהושג התקציב וב-1960 הוצעה העבודה. המתחם כולל במה בנויה עם כמה חדרים בעורף, טריבונות עליהן הורכבו מושבי פלסטיק וחדר מקרן.

הפעילות בתיאטרון היתה בעיקר בימים בהם היה נעים ונוח לשבת בחוץ. מידי יום חמישי הוקרן כאן סרט ובאופן נדיר יותר הוצגו הצגות או מופעים של חברים (בקיבוץ פעל חוג דרמה), או אמנים אורחים כשבין השאר הופיעה כאן חוה אלברשטיין עוד כשהיתה חיילת. ב-1994 עוד הוצג כאן מופע מיוחד שהפיקו החברים לרגל יובל לרוחמה, אך שנה לאחר מכן הפסיק המקום את פעילותו וננטש. מאז השתלטה עליו הצמחייה.

.

גיא קטן חוצה את הקיבוץ ונותר שטח פתוח

.

בחלק משטח הגיא השתלב גם תאטרון פתוח

.

שהיום הוא נטוש

.

1985 (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1984 (מקור: ארכיון רוחמה)

.

1985 (מקור: ארכיון רוחמה)

.

במת בטון

.

חדר מקרן

.

בחדר

.

נטוש

.

הצמחים מחליפים את הקהל

.

מאחורי הקלעים

.

מבט מהבמה

.

שיחי הצבר משתלטים

.

סרטון קצר שצלמתי בתאטרון:

.

★

★★

תודה לבתיה קדם, ישראל דה בנדטי, דרורה כהן, יעל בריט פרידמן, אדר' ויטוריו קורינלדי, אדר' ארנונה אקסלרוד.

★★★

★★★★

חדרי אוכל נוספים עליהם כתבתי:

.

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★