ארכיון חודשי: פברואר 2021

סיבוב חמישה עשר על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. לפני שלוש שנים התחלתי לפרסם כאן סדרת רשימות עם אותן תמונות שצלמתי במהלך או בסוף אותן פגישות. ברשימה זו מופיעים 18 אדריכלים, היסטוריונית, צלם וטיפוגרף שצלמתי לפני הקורונה. התמונות האלה צולמו בעידן אחר: באירועים, פתיחות של תערוכות, בלי מסכות ובלי שמירת מרחק.

זו הרשימה החמישה עשר (1234567, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14) שנפתחת עם האדריכל אברהם קוריאל ומסתיימת באדריכל מיכאל רטנר.

ועל כך ברשימה זו.

.

#15

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במבנים המוקדמים שתכננו ריכרד קאופמן ואלזה גדעוני בכפר הנוער עיינות

כמו קפסולת זמן השתמר חדרה מגוריה ומשרדה של עדה מימון, מייסדת כפר הנוער החקלאי עיינות. החדר ששימש ללינה, לעבודה ולאירוח נקבע בקומה השנייה של הבניין המרכזי שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן במרכז הכפר. הקירות מסוידים בלבן, מרצפות שחורות מכסות את הרצפה והריהוט כולו הוא עבודת נגרות מודרנית ותואמת את אופיו של הבניין. מרפסת עמוקה בחזיתו של החדר אפשרה למימון להשקיף על ילדי הכפר, על השדות והרפת שבמרחק.

קאופמן שערך את תכנית הכפר תכנן את המבנים הראשונים בעיינות, למעט מבנה אחד בודד שלמורת רוחו תכננה האדריכלית אלזה גדעוני ונותר במצבו המקורי יותר מכל מבנה אחר בכפר מאותן השנים. לעומתו, מבנה המגורים הגדול שבו שילב קאופמן את חדר האוכל עבר שינוי קיצוני, כשבתחילת שנות ה-90 נהרסה כל חזיתו הראשית והוצמד לה אגף חדר אוכל גדול ומאוחר. אדריכלות מודרנית היא שבירה, לפעמים קשה להסביר לאנשים את האיכויות שלה, ומאד קל לפגוע ולהרוס אותם.

זוהי רשימה שלישית בסדרה העוסקת במבנים שבעיינות. היא באה אחרי הרשימות שבהן התמקדתי ברפת שהפכה למכינה קדם צבאית ומוזיאתר ובית הכנסת שהוסב לספרייה. המבנים ההיסטורים בכפר עברו לאורך השנים שינויים אך זהותם השתמרה וטרם זכתה לסקירה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חדרי הלב פתוחים לרוח

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בדיזיין סיטי בבנייה במעלה אדומים

הדיסנילנד שמוקם בכניסה לאזור התעשייה של מעלה אדומים מעוצב כהעתק של העתק. לא מדובר בפארק שעשועים אלא במרכז מסחרי – "דיזיין סיטי" שיפתח בעוד שלושה חודשים ויתמחה בעיצוב הבית. האדריכל שלמה גרטנר עיצב אותו לדבריו בהשראת סגנון הבנייה הרומי על הבנייה של המלך הורדוס באזור, אבל בהחלט מורגשת בו השפעת העיצוב של קניונים עכשוויים בארה"ב. לא עוד קופסה סתמית, אלא מקום שמנסה ליצור חווייה יוצאת דופן, עם זאת חדשנות לא תמצאו פה.

יש כאן העתק לחלק המפורסם בוינשיאן – אותו מלון וקזינו בלאס וגאס, שבעצמו מעתיק חלקים ממרכז ונציה שבאיטליה. גם כאן תמצאו סמטאות וגם כאן יש כיכר גדולה שעטופה בתפאורה של חזיתות בתים ותקרה שעליה צוירו שמיים מעוננים. שיחה עם גרטנר מגלה כיצד תוכנן ועוצב הפרויקט ומה מייחד אותו מנקודת מבטו של האדריכל.

ועל כך ברשימה זו.

.

חיים בונציה?

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם מגורים באשקלון שתכנן אריאל מייזליץ

בדרך לסיבוב בכפר הנופש הצרפתי נתקלנו במתחם מגורים שנראה היה לנו ראוי לעצור ולהסתובב בו. המתחם שתכנן האדריכל אריאל מייזליץ ובנייתו הושלמה ב-1992, מתייחד בחזית פוסט-מודרנית ומסתיר בתוכו חצר פנימית שבמרכזה הוקם אוהל ארעי שנועד לשמש כבית כנסת לדיירי המתחם בימי הקורונה.

הגושניות הלא מוגדרת, המרקמיות המבנית שמבקשת ליצור מקום, הסימטריה, השערים הדרמתיים, הקשתות הדקורטיביות בפתחים שחוזרים ומופיעים באדניות שנקבעו מתחת לחלונות, החניון התת-קרקעי שפתוח לשמיים, הניתוק מהרחוב והסביבה, ריבוי בשינויי מפלסים בקומת הקרקע, המראה הכמו מצודתי שמודגש גם באמצעות מגדלי המדרגות הנראים כמו מגדלי שמירה, החלונות האנכיים במדרגות שנלקחו מאדריכלות תל -אביבית של שנות ה-30, החצר הדו-ממדית הנחצית בציר רגלי – הם חלק בלתי נפרד מהלקסיקון של האדריכלות הפוסט-מודרנית שביקשה לעצב את העיר מחדש באמצעות אלמנטים מצוטטים מהעבר, מהלך שחזר והופיע באותה עת באדריכלות הישראלית ואותי לאחרונה מעסיק לא מעט.

ועל כך ברשימה זו.

.

שער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבתים הדו-קומתיים שבקיבוץ אשדות יעקב מאוחד

אחד הקיבוצים הראשונים שכבר בתחילת שנות ה-50 החל לבנות לגובה היה קיבוץ אשדות יעקב מאוחד. זה גם היה הקיבוץ הראשון שהתפלג. אך הפילוג לא התרחש מהיום למחר, אלא היה תהליך שנמשך כמה שנים ודרש מהחברים את הקמתן של תשתיות חדשות בצמוד לקיבוץ הותיק שממנו באו. בעקבות מחסור בשטח פנוי לבנייה, הקימו החברים את בתי הדירות החדשים לגובה של שתי קומות – מהלך חריג באותן שנים בקיבוצים. המבנה שתוכנן ושוכפל 12 פעמים היה שונה מהשיכונים המודרנים שפוזרו לרוב בארץ באותן שנים, ועוצב באופן כפרי – עם גגות רעפים ומרפסות רחבות בחזית.

כיום ממשיכים המבנים לשמש לייעודם המקורי. חלק מהחדרים הבודדים אוחדו לדירות גדולות יותר וחלק נותרו במתכונתם המקורית והן כולן מושכרות למי שמעוניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

נוף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באמפי שבקיבוץ דליה שהוא הגדול ביותר שהוקם בישראל וכיום נטוש

מה שהתחיל ב-1944 כאירוע מחול צנוע, שהתקיים על הדשא שבמרכז קיבוץ דליה שברמת מנשה לציון חמש שנים להקמת הקיבוץ, הפך ב-1947 לאירוע ענק – "כינוס המחולות". היום היו קוראים לזה פסטיבל, אבל אז השתמשו במונח 'כינוס' הרציני. שנתיים לאחר הקמת המדינה, שבו חברי דליה וחידשו את הכינוס, אלא שהפעם השאיפות התרחבו. הכינוס הועתק מהמדשאה הקטנה שבלב הקיבוץ אל שטח רחב ופתוח מדרום, מקום מרהיב ביופיו שבו נשקף נוף רמת מנשה ואחד מיובליו של נחל דליה חוצה אותו.

האירוע משך אליו רבבות מכל רחבי הארץ, שצפו וחוללו על כמה במות שהותקנו באמפי הגדול ביותר שנבנה בישראל. לצדו הוקם כפר ארעי שבו לנו המשתתפים. הכינוס האחרון נערך ב-1968 ואליו הגיעו כ-60,000 משתתפים וכ-3,000 רקדנים. בסך הכל נערכו כאן באמפי שלושה כנסי מחול, אך מאז שנחתם פרק הכינוסים נותר האמפי הענק נטוש, מתפורר ומיותם, עדות אילמת לעוצמה התרבותית והחברתית של אלה שהיו כאן לפנינו.

.

שעות…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתחנת האוטובוס הכי מוזרה

למעשה נבנו חמש תחנות אוטובוס כאלה ולא רק אחת. ובמקור הן לא הוצבו לאורך כביש 44 אלא ברחוב בלפור שבמרכז בת-ים. ועוד דבר: הן יועדו גם לשמש את הרכבת הקלה. לפני 25 שנה חשבו שאוטוטו הרכבת הקלה מגיעה ואפשר כבר לעצב את התחנות בהתאם. אלא שלאחר שהתחנות עוררו ביקורת שפרצה, הן פורקו והועתקו הרחק מהעיר. המהלך לא עצר את הביקורת ובאחת מהן הכריז איתן הבר שיש לירות באדריכל.

אז אחרי סיבוב בבנייני הפנימיות במקווה ישראל המשכנו לצומת הקרוב על כביש 44, שם יש את אחת מאותן חמש תחנות אוטובוס ענקיות שהוצבו בדיוק לפני 20 שנה ותוכננו בידי האדריכל מוטי בודק. כיום הן מוזנחות על ידי חברת "נתיבי ישראל" ובעיקר מעוררות פליאה בצורתן, בגופי התאורה הנראים כמו צלחות מעופפות, ובגודלן החריג שמגיע לאורך יותר מ-70 מטרים (כאורך שני קרונות רכבת קלה).

הרמתי טלפון לבודק והבאתי כאן לפניכם עשרה פרקים שחושפים את סיפורן של התחנות הכי שאפתניות שהוקמו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

הרחובות ממריאים לאט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפנימיות של כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל

ישנם מוסדות שבוחרים באדריכלים בוגרים שלהם לשוב ולתכנן בהם מבנים. כתבתי כאן על מדרשית נעם שהזמינה את הבוגר אדריכל ישעיהו אילן שיתכנן את מעונות המורים. גם בכפר הנוער החקלאי מקווה ישראל עשו מהלך דומה, והזמינו את האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן שיתכננו את בנייני הפנימיות החדשות. לשניים כבר היה ניסיון עשיר בתכנון מוסדות חינוך ומגורים, אך גמרמן שהיה בוגר המוסד הביא את ההזמנה.

אז רגע לפני שהיתה לנו פגישה בכפר, קפצנו להסתובב בפנימיות של מקווה ישראל, שבאותה עת היו ריקות כי היה חופש. את הפנימיות שנבנו בתחילת שנות ה-70, הכרנו מצוין מתכניות ותצלומים ישנים, אבל עד אז לא בקרנו בהם. הן עומדות כאן כבר קרוב ל-50 שנה, נערכו בהן מעט שינויים אבל בהחלט נדרש לחדש אותן.

ועל כך ברשימה זו.

.

לופ

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: