Monthly Archives: מאי 2016

סיבוב בוילה שרובר בירושלים

האירוע שהתקיים שבוע שעבר בוילה שרובר, היה הזדמנות חד-פעמית לבקר באתר שהיה סגור לציבור. למעשה מדובר בשתי ווילות ששוכנות ממש מול תאטרון ירושלים, שתיהן נבנו לפני עשרות שנים, אחת גדולה שתכננו אדריכלים קרלוס גינאנד, מוזס בן אשרף ואמיליו וסטוטי (שלשתם מוונצואלה). את הווילה השנייה והקטנה יותר תכנן האדריכל דוד רזניק, חתן פרס ישראל לאדריכלות.

הסיבה לכפילות שהובילה לקיומן של שתי הוילות: ב-1956 נבנתה הוילה הגדולה, אבל אחרי פטירת מיילס שרובר, החליטה אלמנתו, גיטה, לבנות בפינת המגרש בית קטן יותר שבנייתו הושלמה ב-1983. את הגן הענק תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור (גם הם זכו בפרס ישראל), אבל מעיצוב הנוף כמו גם מעיצוב הפנים שתכננה דורה גד (גם היא כלת פרס ישראל)לא שרד כלום.

ועל כך ברשימה זו.

.

13235200_1292030330826546_979989366942483964_o

בית התה

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסיור בבניין בנק החקלאות

לאחר כמה שנים שהבניין עמד נטוש במפגש הרחובות קרליבך והחשמונאים, נפתח השלב הראשון בחידוש הבניין. ביום שישי הקרוב (27.5) בשעה 13:00 אערוך סיור בהשתתפות האדריכלית שולמית נדלר שתכננה את הבניין לפני כ-65 שנה יחד עם מיכאל נדלר, בעלה שנפטר לפני 23 שנים. הסיור יכלול את הקומה המשופצת שהוסבה לחנות מכוניות וגם לקומת המרתף שם שכנו הארכיון והכספות של הבנק. בקומות העליונות לא ניתן יהיה לבקר בגלל תקני בטיחות שלא מאפשרים לקיים בהם סיורים, אך כאן ברשימה נחשפים גם החלקים האלה.

זו הזדמנות לא רק לבקר בבניין אלא גם לשמוע על הסיפור שלו, איכויותיו וגם לפגוש את אדריכלי החידוש ואת האדריכלית בת ה-93 שתכננה אותו כשהיתה בקושי בת 25.

ועל כך ברשימה זו.

.

13248618_1291896524173260_7363707805625269953_o

כסף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי חיטין שחוסל ב-1948

לא פשוט למצוא את שרידי חיטין המסתתרים הרחק מדרך עפר בבקעת ארבל, כמה ק"מ מערבית לטבריה. מאז התרוקן הכפר ובתיו נהרסו, הוקם קיבוץ לביא מעליו, מושב כפר זיתים לידו ומתחם ענק התפתח סביב לקבר נבי שועייב, הוא קבר יתרו המקודש למסורת הדרוזית. כל מה שנותר מהכפר הוא מסגד עם צריח וכמה עצים ותיקים.

הייתי כאן בפעם הראשונה באמצע העשור הקודם, במסגרת סיור שנתן הזדמנות למי שלא יודע ולא מכיר, לגלות מקומות מאד קרובים. מתברר שחלק מצאצאי חיטין חיים כיום ביישובי הגליל, אך באתר עצמו מבוצעות עבודות תחזוקה מסתוריות ולא ברורות. חלק מהאתר מוקף גדר מתכת קטנה עליה קבועים שלטים של רשות העתיקות. השלטים מציינים שכאן מבצעים עבודות שימור. יש פיגומים ותומכות אבל נראה כאילו הפסיקו את העבודה באמצע, או שכך זו השיטה להגיד: אנחנו עוד עובדים כאן, אז אסור לאף אחד חוץ מרשות העתיקות להסתובב פה. סיבה מספיק טובה לבוא ולהסתובב.

ועל כך ברשימה זו.

.

13123261_1276764129019833_7983703072861009923_o

היום אולי נדחה את קץ דרכנו

. להמשיך לקרוא

סיבוב בישיבת קריית ארבע ובגן קבר ברוך גולדשטיין

בדרך מפגישה וסיור בדימונה להרצאה על בניין הספרייה הלאומית החדש בירושלים, עצרתי בקריית ארבע. זכרתי שהאדריכל דוד קאסוטו תכנן כאן בניין ישיבה גדול ורציתי לראות איך הוא נראה היום. הופתעתי לגלות שעל אף התחושה שמפעל ההתנחלות מתחזק, בית המדרש הענק והמרשים ריק מתלמידים ודלתותיו נעולות. מישיבה של 250 תלמידים צנח מספרם למחצית ובית המדרש כבר לא התאים לשינויים ולכן עברו כולם לאולם קטן בקומת הקרקע. בישיבה אגב אמרו לי שזה זמני ושנה הבאה יחזרו ויאכלסו את האולם הגדול.

המשכתי לקבר של ברוך גולדשטיין שנמצא בקצה של גן עירוני מוזנח. קבר בודד באמצע היישוב, הוא נסתר אמנם מבתי המגורים שרבים מדייריהם היו מטופליו של הד"ר, אבל הקבר משקיף היטב על בתי חברון שכמה מתושביה סיימו את חייהם בגללו. שני המקומות באותה רשימה, מפני שאלה שני המקומות בהם עצרתי בביקור בקריית ארבע. אבל למעשה וככל הידוע לי אין כל קשר בין השניים, לבד מההיבט הגאוגרפי.

ועל כך ברשימה זו.

.

13048049_1271717276191185_2550013870710203648_o

בית המדרש הנטוש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ געתון שהפך לאולם מחול

סיפורו של חדר האוכל בקיבוץ געתון שונה מכל שאר חדרי האוכל. התמזל מזלו ולאחר הפרטת ענף המזון וסגירתו של חדר האוכל ניתנה לו הזדמנות שנייה כשרמי באר, הכוראוגרף ומנהל להקת המחול הקיבוצית, החליט להמשיך ולפתח את כפר המחול שפועל בקיבוץ מאז 1970. באר החליט להסב את חדר האוכל והמטבח לאולמות מחול. לביצוע העבודה לא הוזמן קצב או סתם שרלטן, אלא המתכנן המקורי של חדר האוכל – האדריכל מנחם באר, כשתחת ידיו קיבל הבניין פרשנות חדשה. בעוד שבקיבוצים אחרים חדר האוכל הסגור נותר מצבה לאורח חיים שחלף והפך לפצע פתוח בלב הקהילה, כאן ניתנה לבאר ההזדמנות לשמור על יצירתו וגם לשתף פעולה עם בנו.

כיום הבניין כל כך שוקק חיים, עד שמוקי צור, שערך לאחרונה את הספר המסכם את פועלו של באר, כינה אותו "חדר האוכל המרקד". בזמן הביקור הראשון שלי בגעתון באולם המועדון שבקומת הקרקע עמדה קלפי והחברים הצביעו לכנופיית הנבלות בכנסת, למעלה התאמנו כמה רקדניות. בביקור השני כבר הייתי עסוק עם באר בצילומי סרט קצר והמוסיקה שליוותה את התרגילים רק הפריעה לנו בהקלטה.

שילוב בין מימוש החזון החברתי ששקע ובין עולם המחול, תוך שמירה על צביונו המקורי של הבניין הכולל בתוכו שפע של עבודות אמנות שיצר שמואל כ"ץ, הופכים את הבניין לאחד מחדרי האוכל הייחודיים בין כל 240 הקיבוצים שהוקמו בארץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

12994529_1267692379927008_7154836175409628446_n

מוטב לרקוד חצי דקה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון בטבריה שתכננו אריה ואלדר שרון

פעם בכמה זמן ניתנת ההזדמנות להסתובב בפרויקט שמותיר רושם, גם זמן רב אחרי שהסיבוב נגמר. בית הבראה שהקימה ההסתדרות במרומי טבריה בתכנון האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון בהשתתפות הרולד רובין, הוא אחד מאותם מבנים. גם היום, 43 שנה לאחר חנוכתו, למרות השינויים בבעלות (מההסתדרות לבעלות פרטית), בייעוד (מבית הבראה לבית מלון), טכנולוגיים (כיבוי איש, מיזוג אוויר ועוד) וסתם הזנחה, נותר הבניין שלם ומרשים וללא שינוי משמעותי שפוגע בחוויה האדריכלית, כמעט כפי שלא נגעו במלון לאונרדו קלאב (במקור מלון נהר הירדן) עליו כתבתי כאן.

"בית הבראה כנרות" וכיום "מלון המלך שלמה טבריה" מצליח בדרכו למרות שהוא מרוחק מחוף הכנרת ומרכז העיר. בעת הביקור היה המלון מלא אורחים, חלקם בלובי, חלקם בבריכה וחלקם בחדרים – מתכוננים לקראת כניסת החג. תהיתי אם מישהו מהאורחים הרבים שנתקלתי בהם מעריך את היצירה האדריכלית בה הוא מתארח, ספק עוד יותר גדול אם מישהו בהנהלת המלון מעריך את הבניין אותו הוא מפעיל ומכיר את יוצריו, את ייחודו ואיכויותיו.

ועל כך ברשימה זו.

.

13071776_1273396379356608_4598667080794659415_o

טבריה + סטרוקטורליזם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בין האנדרטאות שמשני צידי מוזיאון יהדות פולין בורשה

למוזיאון יהדות פולין אקדיש רשימה נפרדת ועכשיו אתמקד בסביבה המקיפה את המוזיאון, שהיא מיוחדת לכשעצמה ושווה להתעכב בה. לרוב מסתפקים המבקרים הבאים בקבוצות, בביקור באנדרטה המפורסמת שהוקמה כאן ב-1945 לזכר מרד גטו ורשה, שהעתק שלה קיים ב"יד ושם" בירושלים. בגן הגדול המצוי בצידו השני של המוזיאון ובו אנדרטה נוספת ומתקני כושר ממעטים להסתובב למרות שהמקום נותן מבט נוסף על המוזיאון ועל הסביבה.

ורשה נותרה שטוחה אחרי מלחמת העולם השנייה. לא רק שהעיר שוכנת בשטח יחסית מישורי, כמו מרבית שטח פולין, אלא גם המאבק שהתחולל פה בין הכוחות השונים גרם להריסת מרבית הבניינים בעיר. מהחלק העתיק של ורשה כמעט ולא נותר בניין אחד על תילו, ומיד לאחר המלחמה בוצעה אחת העבודות המרתקות והגדולות ביותר בהיקפן בתחום השימור, כשהוחלט לשחזר מרקם שלם מהעיר העתיקה. הגטו מסיבות ברורות נמחק ולא שוחזר. הוכנה תכנית לשכונת מגורים רגילה לזמנה, בלי זכר לאירועים שהתרחשו כאן. אך הזיכרון חזק יותר מהכל, ולמרות התכנית הסטנדרטית והודות להתערבות של גורמים שונים, חזר ונכח העבר במציאות העכשווית.

ועל כך ברשימה זו.

.

13119904_1277881812241398_6488662810889635843_o

וילי

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: