סיבוב בתחנת האוטובוס בקמפוס גבעת רם שתכננו יסקי ואלכסנדרוני לצד קיר אמנות של יצחק דנציגר

באוניברסיטה העברית של שנות ה-50 התלבטו איזו יצירת אמנות תקבל את פני הבאים אל הקמפוס. כיום באוניברסיטת תל אביב כבר החליטו שאת פני הבאים יקבל מרכז מסחרי, אולי כדי לחלוב ככל הניתן את הסטודנטים. אלא שכנראה יש פער בין אוניברסיטה שמצויה בצמיחה ובין כזו ששוקעת. האמן יצחק דנציגר הוא זה שנבחר לשלב את יצירתו על הקיר שסגר על רחבת ההיסעים שבכניסה לקמפוס.

את סככת האוטובוסים שנחשבה בשעתו ליצירה מקורית בסגנון הברוטליסטי תכננו במשותף האדריכלים אברהם יסקי בן ה-30 ואמנון אלכסנדרוני בן ה-28, שזו היתה להם העבודה הראשונה שהשלימו כשותפים טריים (בשעתו מעורבים היו גם בתכנון הספרייה הלאומית).

בדרך לסיור בספרייה הלאומית ורגע לפני הסיבוב בבניין פלדמן, התעכבתי בכניסה עם התחנה וקיר האמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1957

.

סיבוב ברחוב ויזל 11 בתכנון מרדכי רוזנגרטן

אחד הבניינים המיוחדים שתכנן האדריכל מרדכי רוזנגרטן ניצב ברחוב ויזל היוצא משדרות בן גוריון. מדובר בבית דירות שנבנה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, ממוקם במגרש צר וארוך עם חדר מדרגות מרווח ומואר היטב.

רחוב ויזל הוא מהרחובות העשירים ביותר באדריכלות מגורים של שנות ה-40 בתל אביב, כמעט בכל מבנה ניתן להתעכב ולהתרשם. רבים מהמבנים ברחוב כמו גם בשדרות בן גוריון הסמוך תוכננו בידי האדריכל דב כרמי, אולי כאן נמצא המקבץ הגדול ביותר שתכנן האדריכל. בויזל 15-13 שוכן המבנה יוצא הדופן של מעונות השוטרים, בויזל 9 בניין של האדריכלים טנאי וקיסין (המתכננים המקוריים של כיכר רבין), בויזל 3 בניין שתכנן האדריכל שלמה גפשטיין ויש את הבניין הזה שבויזל 11 שכמו רבים מהבניינים ברחוב גם הוא הוכרז לשימור.

ועל כך ברשימה זו.

.

1946

.

סיבוב בתחנת גשר אם המושבות של הרכבת הקלה

התחנה שמצויה בשלב המתקדם ביותר היא תחנת גשר אם המושבות הצמודה לכביש 4 בתחום בני ברק. תחנה שתשרת את נוסעי הקו האדום של הרכבת הקלה כבר כמעט גמורה. אפילו מערכת מיזוג האוויר כבר פועלת. רק נותר להוריד את הניילונים, לכרטס ולעלות על הרכבת. מדובר בתחנה התת-קרקעית הגבוהה ביותר מבין עשר התחנות התת-קרקעיות. עומקה מגיע רק ל-15 מטרים מתחת לפני הקרקע. לעומתה, תחנת קרליבך מצויה בשלב שלד ומגיעה עד לעומק של 52 מטרים מתחת לאדמה.

ביקור בשלב הזה שבו נת"ע שתכננה ובונה את הפרויקט פותחת לראשונה לביקור את התחנה הוא מרגש. מדובר ברגע שבו הכל נקי וחדש ובעיקר ריק – ללא נוסעים וללא רכבות. כמה תקוות תולים ברכבת הזו שתוציא אותנו מהפקקים הבלתי נגמרים… בתכלס מדובר ברכבת הקלה שתעבוד הכי פחות בעולם – היא לא תעבוד בחגים, לא בשבתות ולא בשעות הלילה המאוחרות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גלאון

לחדר האוכל בגלאון נסעתי בעיקר כדי להתרשם מקיר הקרמיקה האמנותי שיצר בו משה סעידי. חדר האוכל נבנה בשני שלבים: את הראשון תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין ואת השני האדריכל חיליק ערד. בשלב השני בחר ערד לשלב במבנה יצירת אמנות שתדגיש את צורת הפתחים המיוחדת שקבע בדופן הצפון-מזרחית של האולם.

אלא שהביקור היה לאכזבה. מתברר שבעוד שאגף אחד של חדר האוכל נותר לשמש את החברים בייעודו המקורי, הרי שהאולם שבו נקבעה עבודתו של סעידי, הוסב לאולם מופעים קהילתי. במה גדולה וקבועה נבנתה בחזיתו של קיר הקרמיקה, שמוסתר כעת ולא ניתן להתרשם ממנו עוד. מחדר האוכל המשכתי לחדר הזיכרון שגם אותו תכנן ערד (את פינת הזיכרון שבו עיצב סעידי ובכניסה תבליט שיצרה בתיה לישנסקי) וגם לבית הילדים הנטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

1981

.

סיבוב בבניין פלדמן בקמפוס גבעת רם בירושלים

במרכז קמפוס גבעת רם שלטו בעבר האדריכלים הצעירים. אך בכניסה היו אלה דווקא המתכננים בעלי הניסיון והוותק שתכננו את הבניינים הראשונים בשורת מבני הקמפוס, אם לא מכלילים את תחנת האוטובוסים שמקדימה את פני הבאים. אחד מאלה הוא בניין פלדמן (במקור: מכון מייזר ללימודי היהדות), המאכלס כיום את המכון הישראלי ללימודים מתקדמים ואת מרכז פדרמן לחקר הרציונליות. האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד תכננו את המבנה שמתייחד בצורתו ובתוכנו ושבנייתו הושלמה ב-1957. זה גם היה הפרויקט המשמעותי המשותף לשניים, וחתם דרך משותפת ופורייה שארכה 22 שנים.

הסתובבתי בבניין בשבוע שעבר ורגע לפני שהעברתי סיור בספרייה הלאומית הסמוכה. השעה כבר היתה קרובה לשש, והבניין היה ריק כמעט לגמרי. בקומת המרתף עבדו פועלים בשיפוץ וקולותיהם הדהדו אל-על, חדרי החוקרים היו סגורים ורק בקומה העליונה ישב במשרדו אחד מחברי הסגל של המרכז – פרופ' ישראל אומן.

ועל כך ברשימה זו.

.

1957

.

סיבוב בבית גיורא בירושלים שתכננו נדלר-נדלר-ביקסון שהריסתו בוטלה ויבנה עליו אגף חדש

למודרניזם הירושלמי שאותו ניסחו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון היה אופי מובהק, כזה שבא לידי ביטוי בשורה של מבני ציבור שתכננו בעיר החל מאמצע שנות ה-50 ועד לאמצע העשור הבא. בניין הספרייה הלאומית שבתכנונו השתתפו היה הבולט שבהם, ו"בית גיורא" (1963) שהוקם כמעון לעולים חדשים בשכונת קריית היובל הוא הפחות מפורסם. לכן, ההחלטה שהתקבלה להרוס אותו, עברה מחוץ לרדאר של חובבי השימור. אלא שעיון מקרי של סגן מתכננת המחוז בלשכת התכנון ירושלים במונוגרפיה המוקדשת לעבודות המשרד, הובילה להחלטה להפוך את ההחלטה ושמור על המבנה באמצעות תמריצים לבעלי הנכס.

בימים אלה מקודמת התב"ע, שאותה ערכו ADMA אדריכלים, הקובעת כיצד ישומר הבניין, מה תהיה תכולתו החדשה וכיצד יורחב לגובה ואל תת-הקרקע.

ועל כך ברשימה זו.

.

1963

.

סיבוב במרכז המסחרי בשכונה לדוגמה בבאר שבע

"השכונה לדוגמה" הצליחה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו לה המתכננים בראשית דרכה. מרבית הבנייה הורכבה מבתי דירות צנועים, כאלה שלרוב אדריכלים בלבד משכילים להעריך אך הם פרצו דרך מקומית בתחום הבנייה המרקמית-מתחמית, בחזות ובתכנון הדירתי. אבל לא כל השכונה נבנתה בגל הבנייה הראשון, וחלקים ממנה תוכננו בשלבים מאוחרים יותר. לאדריכלים שבאו בשלבים המאוחרים השאיפה לחדש כבר לא היתה רלוונטית.

המרכז המסחרי שהוקם בשכונה הוא דוגמה לבינוי המאוחר. בנייתו הושלמה ב-1973, והוא לא עבר שינויים משמעותיים מאז. בשיחה עם האדריכל מנחם כהן שתכנן את המרכז ולאחרונה חגג את יום הולדתו ה-90, הוא מסביר שגישתו לתכנון המרכז היתה מודעת לבחירה לא לחדש ולא לבלוט. לדבריו, הוא העדיף שלא להתחרות עם "שיכון הרבע קילומטר" שהמרכז הוקם למרגלותיו ולכן בחר בפתרון מינורי וצנוע.

ועל כך ברשימה זו.

.

1973

.

סיבוב בספרייה בקיבוץ כפר מנחם

החגיגיות הרשמית שמפנה מבנה הספרייה בקיבוץ כפר מנחם לכיוון הדשא הגדול, הופכת אותו ליוצא דופן בין מבני הקיבוץ. אפילו חדר האוכל צנוע ממנו ונחבא אל הכלים.

חציו של הבניין נטוש בעקבות צמצום הפעילות לפי טענה אחת, ובעקבות בעיות קונסטרוקטיביות שנובעות מבנייה מהירה וכנראה לא מספיק מוצלחת לפי טענה אחרת. עם זאת, האדריכל אברהם ארליק שתכנן את הספרייה שנחנכה ב-1967, הירבה לתכנן בכישרון שבא לידי ביטוי בפרופורציות היפות שיצק בבנייניו. עיקר פעילותו התקיימה בשלושת העשורים שהיוו את שנות השגשוג הכלכלי, התרבותי והחברתי של הקיבוצים, אך נראה לי שבניין הספרייה הוא המבנה השלם והמונומנטלי ביותר שהוא תכנן. ביום שישי האחרון תאמתי סיור בספרייה עם משה סעידי ששילב בבניין כמה מעבודות הקרמיקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1967

.

מוזמנים לסיור בירושלים והרצאה בקיבוץ הזורע

בזמן שהתרבות שוקעת אין פלא שנזכרים בפנינים מן העבר וגם ביוצרים שנשכחו. בשבוע הבא יתקיימו שני אירועים שאקח בהם חלק – האחד הוא סיור בספרייה הלאומית, השני הוא הרצאה בקיבוץ הזורע לכבוד ספר חדש על האמן רודא ריילינגר.

ביום  רביעי 18.8 תהיה זו הזדמנות לבקר במשכנה של הספרייה הלאומית, רגע לפני הסתלקותה לבניין חדש בצמוד לקריית הממשלה. יומיים קודם מכן, ביום שני 16.8, תהיה זו הזדמנות לבקר באחד הקיבוצים העשירים באדריכלות ובאמנות, וגם לשבת בתיאטרון הפתוח שבחזית מוזיאון וילפריד ישראל (פנינת אדריכלות בפני עצמה) וללמוד על אחד האמנים המרתקים שפעלו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

שני ורביעי

.

סיבוב בגשר של דוד קאסוטו במעלה אדומים

מעלה אדומים יכולה היתה להיות גשר בין העיר ובין המדבר, אך כמו כל שאר ההתנחלויות היא נותרה מקום שנוי במחלוקת ועיר שינה בעיקר למשפחות שעזבו את ירושלים. היא הוקמה בשיאו של עידן הפרברים וכך היא מעוצבת ומתפקדת עד היום. עם זאת, מדובר באחת מהערים המטופחות שהסתובבתי בהן. יש בה גם מבנים של אדריכלים כמו דוד רזניק, סלו הרשמן, שמעון וגדעון פובזנר, אורה ויעקב יער וטומס לייטרסדורף שגם השתתף בתכנון העיר.

גשר אחד מוצלח כן מתקיים בה, והוא נועד לגשר בין השכונה הוותיקה בעיר, שכונת הנחלים, שתוכננה בידי לייטרסדורף (אכתוב עליה בהמשך), ובין קריית החינוך הספורט והפנאי, כשעל תכנון הגשר הופקד האדריכל דוד קאסוטו. לאורך השנים התמחה קאסוטו בתכנון מגורים ובתי-כנסת. משהו מהרעיון התכנוני בבתי-הכנסת שתכנן זלג גם כאן לתכנון הגשר הזה שנחנך ב-2003 בדרך מדבר יהודה, מהרחובות הראשיים בעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

2003

.

סיבוב בגשר אוסישקין בתל אביב

בדרך לסיבוב בתיכון עירוני ה' עצרתי לרגע בגשר אוסישקין, שתוכנן במשרד קיסלוב קיי אדריכלים. לא זכור לי גשר רכבים שבו ניתן לאדריכלים חופש פעולה ודומיננטיות כפי שניתן למצוא בגשר הזה שהוקם ב-1999, והחליף גשר שהקים הצבא ועמד כאן במשך קרוב ל-35 שנה עד שפורק.

משהו מהגשר ההנדסי הוותיק שפורק, העניק השראה למעצבי הגשר החדש. בהתאם לרוח התקופה הוסיפו אלמנטים עליזים כמו דגלוני מתכת ולוחות עם צורות שונות של כוכבים ולבבות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1999

.

סיבוב בחידוש ציור הקיר שיצר יגאל תומרקין בתיכון עירוני ה' בתל אביב

בזמן שאני חוזר ומגלה על עוד ועוד עבודות אמנות ששולבו באדריכלות שנפגעו, נהרסו או בדרך להיהרס, משמח לגלות שבתיכון עירוני ה' בתל אביב בחרה העירייה לשפץ את ציור הקיר שיצר יגאל תומרקין ב-1965. תומרקין שהתנסה במגוון רחב של טכניקות, ניסה כאן כנראה באופן חד-פעמי את טכניקת ציור הקיר ויצר עבודה מיוחדת המוקדשת לתלמידים. היתה זו אחת מהשנים המוצלחות של תומרקין כאמן, ועם זאת עבודה זו נשכחה והיתה ידועה למעטים ואף לא הופיעה בפרסומים הרבים שעסקו ביצירתו.

במשך חודש שלם עבד הצוות של אלי שאלתיאל ושי פרקש מ"סטודיו תכלת" בחידוש העבודה. השבוע הושלמה המלאכה, לכן קפצתי לסיבוב כדי לראות את התוצאה. עוד בעירוני ה' מצויות עבודות שיצרו נפתלי בזם ואהרן כהנא – כולם מכריו של האדריכל אבא אלחנני שתכנן את בניין בית הספר והקדיש בחלק מעבודותיו מקום לאמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1965

.

סיבוב בשריד האחרון של מפגש האבות בירוחם

רגע לפני שנכנסתי לירוחם בדרכי לראות מקרוב את קבוצת קירות הקרמיקה שבמרכז העיירה, הציצה אלי עבודת הקרמיקה הצבעונית שיצר בצלאל שץ בכניסה. פונדק הדרכים שלמענו הוקמה כבר נהרס לפני שנים וגם העבודה עצמה נפגעה. לעומת שני אלה נראה שמצבה של ירוחם יותר טוב.

לאורך כמה עשורים במאה הקודמת יצרו אמנים מעולים שהתארחו בירוחם עבודות אמנות ששולבו בה באופן מוצלח למדי. גם אם הן הוזנחו, ומעמדן נחלש, הן עדיין מרשימות וראוי להתעכב עליהן. על העבודה של עזרא אוריון בירוחם כבר פרסמתי כאן, כעת אתעכב על עבודתו של שץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

1959

.

סיבוב בבניין סנסור שבכיכר ציון בירושלים

כבר שנים רבות, אולי מאז נוסדה, משמשת כיכר ציון שבמרכז ירושלים כמקום מועדף להפגנות. מדור לדור מתחלף הקהל וגם הדוברים על הבמות והמרפסות. גם עיצוב הכיכר והעסקים שבהיקף התחלפו, אפילו המכוניות הוחלפו במדרחוב בצד אחד וברכבת קלה בצד השני. הדמגוגיה שמשלהבת את ההמון נשארת וכך גם אחדים מהבניינים.

בניין סנסור הוא מהדיירים הוותיקים בסביבת הכיכר. מעל לפתח הראשי לבניין מצוינים בלוח אבן שמות מייסדיו – האחים סנסור ושנת הבנייה – 1929 (MCMXXIX). זהו גם ככל הנראה הגדול והשמור שבבנייני הכיכר. הבניין בצורת מחומש גובל ברחובות יפו, בן-יהודה ולונץ. האדריכל מישל סאמאחה העניק לו חזות אקלקטית ששאבה את השראתה בעיקר מהאדריכלות הקלאסית, כזו שאופיינית לבניינים שהוקמו לאורך הרחובות הראשיים בערי אירופה של המאה ה-19. מדובר במבנה שהוכרז לשימור, ולמרות הניסיונות החוזרים ונשנים להוסיף לו קומות וייעודים – כל התכניות שהוגשו עד היום נדחו והוא נותר כמו שהיה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1929

.

סיבוב במגדל המים באשקלון בתכנון דב כרמי וג'ק ברנט

★ רשימה מספר 1,000

בין סיבוב בתחנה התת-קרקעית בתל אביב ובין סיבוב בתחנה המרכזית של אשקלון, קפצתי לראות את מגדל המים המתנשא מאז 1954 בקצה שכונת אפרידר שבאשקלון. למרות שהעיר צמחה לגובה בעשור האחרון, מגדל המים עדיין בולט מחלקים רבים בעיר, ולמרות ההזנחה שמבני בטון סובלים מהם לרוב, מגדל המים הזה נשמר לכל אורך השנים בידי חברת "מקורות", הודות לתפקודו הרציף כחלק ממערכת אספקת המים העירונית ולכן ניתן להתרשם ממנו יחסית כפי שהאדריכל רצה (גם אם המבנה מוקף גדר ולא נגיש לציבור).

מגדל המים הוקם כחלק מתכנון המרכז השכונתי של "אפרידר" (הם אמנם מרוחקים זה מזה, אבל בוצעו באותה מסגרת), בידי האדריכלים דב כרמי וחבר אדריכלים וג'ק ברנט. המגדל מתייחד בכך שהוא מבנה התשתית היחיד ככל הידוע לי שתכנן כרמי, וסביר להניח שגם ברנט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1,000

.

סיבוב בתחנת קרליבך של הרכבת קלה

לפני שלושה שבועות במסגרת אירועי "בתים מבפנים", הצטרפתי לסיור בתחנת רכבת קרליבך שעומקה מגיע ל-52 מטר מתחת למפלס הרחוב (כמו בניין בגובה 17 קומות) ואורכה כרבע קילומטר. התחנה כעת מצויה במצב של שלד, אין עדיין דרגנועים, מעליות או חיפויים גם לא שולבה בה עדיין גופי התאורה והאוורור. אבל הפסים כבר כאן וגם כל המדרגות שדרכן ירדתי למטה.

התחנה הגדולה ביותר מבין תחנות הרק"ל היא תחנת קרליבך, שלבד מהעובדה שהיא כולה בנויה מתחת לפני הקרקע, היא גם תשרת את נוסעי הקו הירוק שיקשר בין ראשון לציון ובין הרצליה ואת נוסעי הקו האדום שיקשר בין ראשון לציון ובין פתח תקווה. כל מסילה מצויה במפלס נפרד בתחנה. ולמרות שעדיין לא התחילו לחפור את הקו הירוק – לפחות תחנה כבר יש.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022

.

סיבוב על ספר חדש העוסק באור שבמשכן לאמנות בעין חרוד

ישנם מבנים שזכו להערכה מצד אדריכלים, אך פחות לפרסום. אחד מהם הוא המשכן לאמנות על שם חיים אתר שבקיבוץ עין חרוד מאוחד. המבנה שהיה לבניין מוזיאון האמנות הראשון שתוכנן לייעודו בארץ, הוקם בשלבים בשנות ה-40 וה-50 בתכנונו של האדריכל שמואל ביקלס ופועל ברציפות כבר שמונה עשורים.

בשלושה מרכיבים התמקד ביקלס בבואו לתכנן את המוזיאון ואלה העניקו לו את ערכו האדריכלי: (1) שימוש בתאורה טבעית באולמות התצוגה ותשומת לב ייחודית לאופן החדרת קרני שמש לכל אחד מהאולמות. (2) תכנית בינוי המאפשרת את המשך צמיחת המוזיאון תוך הוספת מגוון של אגפים מבלי לפגוע בעיצובו ותפקודו הכללי. (3) ניסוח מקדש חילוני על מרכיביו השונים.

כעת פרסם המוזיאון את הספר-קטלוג "סוד האור – אדריכלות האור במשכן לאמנות", המנסח אולי לראשונה את קורותיו ואיכויותיו של הבניין, ומתעד את תערוכת המיצב שערך דוד בהר פרחיה לפני ארבע שנים במוזיאון.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור יומי

.

סיבוב על ששה ספרי אדריכלות ותכנון שיצאו לאור בהוצאה אחת

לא פחות מששה ספרי אדריכלות ותכנון פורסמו בחודשים האחרונים בהוצאת "רסלינג". מדובר בהישג לכשעצמו שמסמן את העניין שבפרסום ספרים בתחום. אך יותר מכל, המהלך מייצג את הנכונות והאמון של הוצאת הספרים שמציינת כעת 20 שנה להיווסדה עם הספק של פרסום קרוב לאלף ספרים.

כרוחב התחום כך הגיוון בקבוצת הספרים שבה אתמקד ברשימה זו. שלושה מהספרים מתבססים על עבודות שנערכו במסגרת הלימודים לתואר שני או שלישי באקדמיה, אלה הספרים מאת האדריכלים שלי כהן ואהוד כסיף וכן מאת בילו בליך. שניים מהספרים נכתבו בידי אנשי אקדמיה בכירים – פרופ' אדריכלית טלי חתוקה (בשיתוף קבוצת תלמידים) ופרופ' אורן יפתחאל. רק ספרו של הדס עפרת, חתן פרס ישראל בתחום אמנות הבמה, נכתב ללא כל קשר לאקדמיה, אלא כסיכום לניסיון חיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחרי הכל

.