סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ שמיר

בקצה הצפון-מזרחי של מדינת ישראל, בקיבוץ שמיר שבמורדות הגולן, תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908) את חדר האוכל פעמיים: לראשונה היה זה ב-1958 ושוב עשר שנים לאחר מכן כשהרחיב את זה הראשון. במבנה הראשון שתכנן, בשונה מעמיתיו האדריכלים האחרים שתכננו חדרי אוכל בקיבוצים, מסטצ'קין דגל בדגם שאותו חזר ותכנן בקיבוצים רבים בכל רחבי הארץ. עשור מאוחר יותר השתחרר מעט והעניק למבנה ייחוד עיצובי, אך עדיין כזה מאופק וצנוע.

לא היה זה רק אולם הסעדה, אלא, כמו בשאר הקיבוצים, לב היישוב והקהילה, מרכז החיים החברתיים, כתר לעמל הקיבוצי, בית הקיבוץ. כאן נפגשו החברים ל"שיחות קיבוץ" וקיבלו החלטות בכל נושא, כאן ערכו את המסיבות, הטקסים ומופעי התרבות, הקרינו סרטים ועל לוחות המודעות שהוצבו בכניסה עודכנו החברים במטלות העבודה, אירועי התרבות ועוד. סדר פסח היה גולת הכותרת השנתית של הפעילות בחדר האוכל, כשלבד מהארוחה החגיגית, נערך טקס שלם ומורכב עם תזמורת, מקהלה ורקדנים, שאליו הצטופפו כל חברי הקיבוץ על טפם כמו גם מאות אורחים.

בעוד שברבים מחדרי האוכל פָּסְקה הפעילות עם קבלת תהליכי הפרטה ושינויים באורחות החיים, הרי שחדר האוכל בקיבוץ שמיר ממשיך לתפקד באופן כמעט מלא.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1970/1960)

.

סיבוב במוזיאון לאמנות מערבית בטוקיו בתכנון לה קורבוזיה שהיווה השראה לתכנון מוזיאון תל אביב

המוזיאון שהיווה השראה לתכנית של מוזיאון תל אביב לאמנות, שוכן הרחק בטוקיו שביפן. האדריכלים יצחק ישר ודן איתן לא ביקרו אז במוזיאון אלא הסתפקו בהתרשמות מפרסומים מקצועיים בלבד. הדמיון בין שני המבנים גדול. אלא שסיבוב במוזיאון ביפן, שהוכרז כאתר מורשת עולמית ומושך מידי יום אלפי מקומיים ותיירים, מגלה כי היצירה התל-אביבית עולה על המקור.

את המוזיאון הלאומי לאמנות מערבית (National Museum of Western Art, 国立西洋美術館), תכנן לה קורבוזיה (1965-1887), מבכירי האדריכלים שפעלו במאה העשרים. המבנה נחנך ב-1959, חמש שנים לפני שנערכה התחרות לתכנון מוזיאון תל אביב. זו היתה יצירתו היחידה של לה קורבוזיה ביפן, אך גישתו הייחודית הטביעה חותם עמוק על האדריכלים המקומיים והשפעתו ניכרה במבנים רבים שתוכננו על-ידם, בדומה לאופן שבו השפיע בשעתו על אדריכלים בישראל וזאת מבלי שתכנן פה אפילו מבנה אחד.

דבר נוסף לפני שמתחילים: מחיר הכניסה למוזיאון הוא עשרה שקלים בלבד (500 ין). בכלל השמועה שיפן יקרה היא שקר, לתייר הישראלי הכל זול בה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1959)

.

סיבוב בשלושה בנייני מגורים שתכנן גלעד דובשני בחולון

לפני חצי יובל שנים תכנן האדריכל גלעד דובשני בזה אחר זה מקבץ של בנייני מגורים בשכונות החדשות שנבנו אז בחולון. עידן חדש היה אז בעיר ששינתה את פניה ותוך זמן קצר גם את תדמיתה. הקמתן של שכונות מגורים פרבריות חדשות, השקעה בגינות ופארקים ציבוריים ייחודיים וגם בתרבות כמו המדיטק, המרכז לאמנות דיגיטלית וכמה מוזיאונים הפכו את חולון מעיר ישנונית ומאובקת לפרבר מבהיק וחדיש שקורץ למשפחות.

הבניינים שתכנן דובשני בחולון הם אמנם תוצרים קבלניים, אך רחוקים מהפתרון הסתמי והגנרי. דובשני ביקש להעניק לדיירים מקום עם הֶקְשר לסביבה, עם זהות שניתן להזדהות איתה, ועיצוב מקורי. באמצעות גישה זו, המשיך דובשני וניסה לנסח שפה אדריכלית ישראלית מקורית. בשלושת המקרים בחולון, שדובשני לא מסתיר את שביעות רצונו מתכנונם ומצבם הנוכחי, נמצא שהקבלנים העניקו לו את חופש הפעולה, הדיירים אוהבים את בתיהם ולא מוכנים לעזוב וגם לא לפגוע או לשנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1990)

.

סיבוב במלון אוריינט ירושלים

ראשונים היו כאן הטמפלרים שבנו בסוף המאה ה-19 בית ספר לבני המושבה והקהילה שפעל קרוב לששים שנה. לשנים בודדות נתפס המקום בידי הבריטים, ואחריהם הגיע "המכון לסיבים" שפעל כאן קרוב לחמישים שנה. יותר מעשרים שנה היה השטח נטוש, ומאז 2017 שוכן כאן מלון אוריינט של רשת ישרוטל ששימרה את שני מבני בית הספר והצליחה להקים את אחד המלונות הטובים, הגדולים והמבוקשים בבירה.

מאבק תושבים וארגונים עיקש ליווה את שלביו המוקדמים של תכנון המלון, שהוקם בפתחו של רחוב עמק רפאים ושכונת מגורים שקטה ורגועה. אלה חששו מפני מבנה גדול מידי לסביבה וכזה שיפגע באופי השכונה, ולבסוף הצליחו לצמצם את ממדיו. המגרש החליף ידיים וגם אדריכלים, ואלה החדשים עתירי הניסיון בתחום תכנון מלונאות, פייגין אדריכלים, מצאו את הפתרון להתמודד עם השטח המצומצם וניצול הזכויות באמצעות חפירה עמוקה בקרקע תוך שמירה על מקום נעים ומכובד.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (2017)

.

מוזמנים לשני סיורים ב"בתים מבפנים ירושלים"

המבנה שנבנה ברחוב בוסתנאי 33 בשכונת קטמון בתחילת שנות ה־60, מתייחד לא רק בצורתו ובתכנונו, אלא גם בתקנון המיושם בו, הקובע כי המגורים בו מיועדים לבני 60 ומעלה, אוסר על גידול חיות מחמד ומחייב שמירה על שקט בשעות מנוחת הצהריים. לא מדובר בדיור מוגן, אלא בבניין משותף עם דירות קטנות, בנות חדר או חדר וחצי, שמתאימות לדיירים בודדים ולזוגות.

באירוע "בתים מבפנים ירושלים" הקרוב שיתקיים בשני סופי השבוע של אמצע אוקטובר, אעביר סיור בבניין שתכנן האדריכל זולטן שמשון הרמט ב-1963 ויפתח באופן חד-פעמי לקהל. הסיור יתקיים ביום שישי 16.10 בשעה 8:30 ושוב בשעה 9:00 בבוקר.

בנוסף אעביר סיור סביב לכיכר פריז (העברתי אותו גם בשנה שעברה) שיתמקד בריכוז המבנים הייחודיים שעוטפים את הכיכר. תמצאו כאן מבני ציבור, מגורים ומלונאות שתכננו אדריכלים מפורסמים כמו אנטוניו ברלוצי, דב ורם כרמי, עדה כרמי-מלמד, דוד רזניק, אלכסנדר פרידמן, מרדכי בן-חורין ויוחנן רטנר. הסיור יכלול כניסה למתחם טרה סנטה ולכנסייה שבו. שבת 17.10 בשעה 15:00, נפגשים בכיכר בכיכר פריז ברחוב המלך ג'ורג' 62.

ועל כך ברשימה זו.

.

16-17.10.2026

.

סיבוב בתחנת המשנה של חברת החשמל בקרייה בתל אביב

רגע לפני שנבנו מגדלי הזכוכית במתחם שרונה וברחוב הארבעה, הקימה חברת החשמל ב-1998 את תחנת משנה "הקרייה" לצורך מענה אנרגטי לכל אותם שטחי בינוי חדשים ועתידיים בסביבה. המבנה ששוכן על מגרש בולט בין הרחובות בגין – הארבעה 32 – החשמונאים 125, מתייחד בצורות, חומרים ובצבעים לא שגרתיים, והוא כולו מורכב מציטוטים אדריכליים של בתים ומתקני חשמל.

תכנון המבנה נמסר לאדריכלים קלמן כ"ץ (2019-1937) וירון כ"ץ (נולד ב-1961), אב ובנו, שתכננו את אזור דרום הקריה, שטח שאותו פינה משרד הביטחון לטובת הרחבת השטח העירוני-אזרחי. "המבנה מציג את הבית של השנאים", מסביר ירון כ"ץ כעת קרוב לשלושים שנה מאז שהושלם המבנה הייחודי, שמהווה את אחת הדוגמאות המובהקות של הפוסטמודרניזם בישראל. "היה מצב של שחרור וגם הרבה הומור, ומה שמאפיין אותו זה שהוא לא דומה לשום בניין אחר, כזה לא תמצא", מוסיף כ"ץ. בחברת החשמל כינו בשעתו את התוצאה שבה היו גאים "אדריכלות חשמלית" ו"קתדרלת החשמל".

זו גם ההזדמנות להזכיר ולפרט מעט ממה שהצלחתי להשיג על בית כריסטיאן וייס הטמפלרי. המבנה בעל החזית המעוגלת ניצב היה בצמוד לתחנה ונהרס לצורך הרחבת דרך בגין ותחנת הרכבת הקלה. עד עתה לא נכתב על המבנה בעל החזות החגיגית והייחודית ששימש בשנותיו האחרונות את חברת עזרא וביצרון ונהרס מייד לאחר השלמת תחנת המשנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1998)

.

סיבוב במנזר הבנדיקטיני באבו גוש

במשך למעלה מארבעים שנה תכננו ובנו האדריכלים יוניס פיגרדו ופטר בוגוד את מנזר הנשים הבנדיקטיני שבמרכז הכפר אבו גוש. הפרויקט שהתפתח על פני מספר שלבים ובהתאם לצרכים וליכולות של המוסד, הוקם במתחם הכנסייה הצלבנית שנוסדה לפני כ-900 שנה מעל למעיין, ונותרה שלימה על ציורי הקיר הצבעוניים שבה.

תחילה, קיבלו האדריכלים מבנה אורווה קטן שאותו הם הרחיבו והסבו למגורי הנזירות. מאז ומידי עשר שנים חזרו והוזמנו כל פעם להקים מבנה נוסף, עד שנוצרו שני קלויסטרים (חצר מנזר מרובעת) שכוללים ששה מבנים ובהם מגורים, בתי מלאכה, חדר אוכל ומטבח, אכסניית צליינים וגם קאפלה חדשה צנועה בממדיה אך מרהיבה ביופיה. יצאתי עם שני האדריכלים לסיבוב במנזר.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1984)

.

סיבוב בשלושה בנייני מגורים בשכונת רחביה שתכנן דוד אנטול ברוצקוס

היופי בבניינים שתכנן האדריכל דוד אנטול ברוצקוס (1999-1910) בירושלים הוא בשפה האדריכלית המודרנית והעקבית, כזו שפיתח עוד בשלב מוקדם כשנקלט בעיר בשנות ה-30. ברוצקוס פעל בירושלים לאורך ששה עשורים, ליווה את התפתחותה והותיר בה כמה נקודות ציון עירוניות בעלות ערך ציבורי ואדריכלי. לאחרונה פרסמתי כאן מאמר על האנדרטה לחללי הצוללת דקר שתכנן בהר הרצל, והפעם אתמקד בשלושה בתי דירות שתכנן בשכונת רחביה באמצע שנות הארבעים.

שלושת המבנים ברחובות רמב"ן 12, בן לברט 6 ובן לברט 8 מתאפיינים במסות תיבתיות הניבטות למרחוק. אלא שמקרוב מתגלה החיבור של המבנים אל הקרקע. הבניין ברחוב בן לברט 6 צומח מתוך במה המתנשאת על הרחוב. לעומתו, הבניינים ברחובות בן לברט 8 ורמב"ן 12 צומחים מתוך קומה שמפולשת בחלקה ומודגשת בחזיתה בפתחים מקושתים היוצרים את הקשר ההדוק בין חוץ לפנים, בין פתוח לסגור, אך יותר מכל מעניקים למבנים את אופיים וייחודם המקומי וגם משהו על-זמני.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (שנות ה-40)

.

סיבוב באנדרטה ל-69 חללי הצוללת דקר בהר הרצל

מבין אתרי הזיכרון בישראל בולטת האנדרטה שהוקמה בטבורו של בית הקברות הצבאי בהר הרצל, לזכרם של 69 אנשי צוות הצוללת דקר שטבעו בים התיכון ב-1968. האנדרטה שנחנכה במלאת שלוש שנים לאסון הטביעה, מתייחדת באווירה הייחודית שהיא משרה על המבקרים בה. היא מדמה במשהו את פנים הצוללת האטומה, השקועה, הקרה והריקה מאנשי צוותה ששמותיהם מכסים על דפנותיה, אך היא גם מאזכרת אתרי קבורה קדומים.

"הארכיטקטורה היא אמנות תחימת החללים", כתב האדריכל דוד אנטול ברוצקוס (1999-1910) שתכנן את האתר. ברוצקוס ביקש ואף הצליח כאן להוביל את המבקרים אל אתר בתוך אתר – אם בית הקברות מנתק את המבקרים בו מחיי היום-יום, הרי שאנדרטת דקר מנתקת את המבקרים בה מבית הקברות, אתנחתא מהשיטוט בין הקברים הרבים, מהעצים, השיחים והפרחים הפרוסים על ההר ושטופים באור השמש, ומַעֲבר אל מתחת לפני הקרקע אל מקום שבו שולטת האפלה והדממה, מקום העשוי כולו מבטון ומפגיש את האדם עם זכר החללים שמקום קבורתם לא נודע וגם עם עצמו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1971)

.

סיבוב בממגורות רמיד הגדולות והנטושות בבני ברק

בשנות ה-50 לא היה כמעט מושב או קיבוץ שלא נבנתה בו ממגורה לאיחסון תבואה או גרעינים – מבני בטון ייחודיים בצורתם שהתנשאו מעל לכל בתי היישוב הכפרי. באותו זמן הוקמו גם כמה ממגורות ענק בערים – ממגורת דגון בחיפה היא הבולטת שבהן וגם המושקעת ביותר בהיבט העיצובי. גם בקרית גת הוקם מבנה בולט ונאה. בבני ברק שהוקמה כמושבה חקלאית ונוסדו בה מאפיות רבות, הוקמו ממגורות לא מעטות, אך הגדולות שבהן נבנו בצמוד למסילת הרכבת בצפון העיר.

הממגורות שמצפון למסילה נהרסו בחלקן, והחלק שנותר הוסב למסחר והיה לאחד מהפרויקטים החדשנים, המוצלחים והמרשימים בארץ בתחומו (כתבתי עליו כאן). גם מדרום מצויות ממגורות רמיד (כולן בבעלות קבוצת יצחקי). הן מורכבות מ-18 גלילים המתנשאים לגובה רב, וסביר להניח שגם אותן כמו את מרבית הממגורות בישראל תכנן המהנדס יוסף אידלמן (1984-1906). הן שונות בצורתן ובחומריותן, אך כבר כמה שנים שהן נטושות.

השמשתם מחדש של בנייני ממגורות והסבתם לייעוד אחר חוזר ומופיע בעולם. אביא כאן ארבע דוגמאות מקייפטאון, קריסטיאנסנד, בני ברק וקיבוץ שער העמקים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026

.

סיבוב במתחם שתכנן מריו בוטה בטרוויזו שבאיטליה וגם במוזיאון ובעיר העתיקה

הרצון ליצור מתחמים שלימים בתנופה אחת, היא כנראה מהלך שמיועד יותר לכישלון מאשר הצלחה. הבאתי כאן כבר כמה מקרים המציגים את כשלונם של כמה מתחמים כאלה, והפעם לפניכם כזה שתכנן האדריכל השווייצרי מריו בוטה (Mario Botta, נולד ב-1943) בעיר טרוויזו (Treviso), הסמוכה לונציה.

כאן כתבתי על שתיים מהיצירות המפורסמות שתכנן בוטה – הכנסייה בכפר מוגנו שבמרומי הרי האלפים בשווייץ (1996) ובית הכנסת ע"ש צימבליסטה שבאוניברסיטת תל אביב (1998). הפרויקט בטרוויזו הוא בעיקרו תעסוקה ומגורים וכיכר ציבורית גדולה, אך כולל גם הוא קאפלה שבולטת במרכז המתחם וניתן להתרשם משליטתו של בוטה באור. ולסיום הבאתי עוד כמה אתרים ששווה לבקר בהם בטרוויזו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (2012)

.

סיבוב בשני בנייני המשרדים שתכנן יעקב רכטר לבנק דיסקונט ברחוב הרצל 156 ו-160

הצמיחה הכלכלית המהירה שהתרחשה בישראל בסוף שנות ה-70, הובילה את הבנקים לצבור כוח ולגדול, כשהמשמעות היתה בין השאר הקמתם של מבני משרדים חדישים וגדולים, הרחק ממרכז העיר. האדריכל יעקב רכטר (2001-1924) שהיה אז מהאדריכלים הבולטים בארץ ואף זכה אז בפרס ישראל, הוזמן לתכנן מבני משרדים ומחשב עבור הבנקים לאומי ודיסקונט, כשלדיסקונט תכנן שני מבנים גדולים ברחוב הרצל 156 ו-160 בתל אביב.

שני המבנים שתכנן רכטר ובנייתם הושלמה בתחילת שנות ה-80, מתייחדים בחצרות פנימיות גדולות שאליהן פונות קומות המשרדים והן מקורות בסבכת בטון המחדירה קרני שמש מסוננות. בקרוב יעלמו המבנים באופן מלא או חלקי לטובת אחד מפרויקטי המגורים המיוחדים שייבנו בעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1985)

.

סיבוב במושב בני דרור

במושב בני דרור בשרון שנוסד לפני 80 שנה ניכרים סימני שינוי – את מקומם של הבתים הוותיקים תופסים אט-אט וילות חדישות במגוון סגנונות במיטב הטעם הישראלי. בין לבין ניתן למצוא את שרידיו של מקום ורוח שונים.

בני דרור נוסד כמושב שיתופי בידי גרעין של צעירים שהשתחררו בתום מלחמת העולם השנייה משירות בצבא הבריטי. אלה בחרו להתיישב בלב השרון ולהקים יחד יישוב שיתופי שישלב עבודה חקלאית ותעשייתית. בתחום שטחי המושב נותרו שני מבנים שהקימו ערבים והם כיום נטושים, ולבד מאלה הקימו המייסדים דשא גדול ומרכזי כמו בקיבוץ ואותו מקיפים מבני הציבור, מגדל מים וגם אנדרטה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026

.

סיבוב בשוק המקורה בטריאסטה שבצפון איטליה

זמן קצר לאחר השלמת בנייתו של השוק המקורה (Mercato Coperto) של טריאסטה (Trieste, בקצה הצפון-מזרחי של איטליה וסמוך לגבול עם סלובניה) ב-1936, נאסרה העסקתו של מתכננו, האדריכל היהודי-איטלקי קמילו איונה (Camillo Iona, 1883-1974). חוקי הגזע שנחקקו אז באיטליה הפשיסטית, לא איפשרו לו עוד לעבוד, ובשולי העיר אף הוקם מחנה ריכוז והשמדה, היחיד שפעל באיטליה.

השוק המקורה הבולט בסגנונו המודרני, ממשיך ופועל גם היום אך הפעילות בו דלה והמקום דועך. העירייה חוזרת ומנסה להחיות אותו, וכך למשל בזמן הסיבוב נערכה בו מסיבה לכיתה של ילדים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1936)

.

מוזמנים להרצאה על חדרי אוכל בקיבוצים

עלייתם ושקיעתם של חדרי האוכל בקיבוצים הוא נושא שחזרתי והצגתי כאן במהלך השנים, בכל פעם אחד אחר. קרוב ל-150 חדרי אוכל בקיבוצים סיקרתי כאן ב"חלון אחורי". סקירות אלה התבססו על ביקורים בחדרי האוכל שרובם איבדו את מעמדם ואינם משמשים עוד בייעודם המקורי, חלקם הגדול אינו פעיל ורק חלק זעיר עדיין פעיל, אך לא עוד באופן מלא כבעבר. התבססתי גם על ספרות, שיחות עם מאות חברי קיבוצים ואדריכלים, וכן על איסוף חומרים מארכיונים רבים שפועלים כמעט בכל הקיבוצים, כמו גם ארכיונים נוספים, פרטיים וציבוריים.

בהזמנת ההמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אקיים ביום שני הקרוב, 17.8, בשעה 17:00 הרצאה בזום על התופעה של חדרי האוכל. אתמקד בהתפתחותה ההיסטורית ומאפייניה האדריכלים והחברתיים הייחודיים ואסיים במצב הנוכחי עם מבט לעתיד. ההשתתפות היא חופשית ורק נדרש להכנס בזמן לקישור הזה.

.

בואו לאכול!

.

האדריכל פרדי כהנא בוחר את 10 המבנים החשובים בקיבוצים ומוזמנים לאירוע

האדריכל פרדי כהנא שציין בתחילת יולי את יום הולדתו ה-99, פעל במסגרת המחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד בין השנים 1955 ל-1990, אז פורקה המחלקה. כהנא, חבר קיבוץ בית העמק מאז שהיגר לארץ ב-1954, פתח אז משרד עצמאי. במקביל החל בהקמת ארכיון לאדריכלות ולתכנון בקיבוץ, ופרסם את ספרו "לא עיר לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (הוצאת יד טבנקין והמועצה לשימור אתרים, 2011), המביא את סיפורה ומאפייניה של האדריכלות בקיבוץ מאז הקמתה של דגניה א' ועד השינוי וההפרטה שסחפו את התנועה.

אתם מוזמנים לאירוע לכבודו שיתקיים ביום שישי הקרוב 14.8.26 ובמסגרתו, בין השאר, אציג בקצרה את פועלו. ההרשמה כאן (הפרטים בסוף המאמר).

פניתי לפני 15 שנה לפרדי כהנא שיבחר את עשרת המבנים החשובים שנבנו בקיבוצים. שני תבחינים כיוונו אותו בבניית הרשימה: שכל מבנה ייצג תקופה ורעיון, וגם שיהיה אדריכל חשוב בתכנון בקיבוץ. המאמר פורסם במקור באתר xnet תחת הכותרת "חברים, בואו לחדר האוכל". כעת, בחרתי לחזור ולהביא את הבחירות של כהנא, ערכתי ודייקתי אותן ופרדי הוסיף עוד בחירה אחת.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדריכל פרדי כהנא, קיבוץ בית העמק, 2023

.

עם פטירתו של האמן משה סעידי

את ייחודו של האמן משה סעידי (2026-1937) שנפטר בתחילת השבוע הזה, ניתן לחלק לשלושה מישורים:

(1) אמן בקיבוץ, אידיאולוג, שראה שליחות ציבורית בעבודתו והיה משוחרר משיקולים כלכליים.

(2) עסק בזהותו היהודית והאיראנית, לא עברת את שמו, לא הפסיק לחשוב בפרסית ולראות בעצמו חוליה נוספת בדורות של אמנים בישראל, באיראן ובעולם.

(3) יצירת אמנות ציבורית – את עיקר מאמציו השקיע בהוצאת האמנות מהמוזיאונים והגלריות הפונים לקהל מצומצם ומוגדר, ופנה לאמנות ציבורית שנגישה לכל – בתחנת אוטובוס, בחדר אוכל, בכניסה לסניף של בנק, אולם ספורט, ספרייה, אולם כנסים ועוד. סעידי הגיע להישגים טכניים גבוהים והודות לכך הפך למורה למאות אמנים, שעם חלקם שיתף פעולה וסייע בביצוע יצירתם.

במהלך שש השנים האחרונות פרסמתי כאן למעלה מ-30 מאמרים שהתייחסו לעבודתו. במאמר זה ריכזתי את העבודות שעליהן כתבתי.

.

משה סעידי 2026-1937

.

סיבוב בכיכר החירות בסלרנו שבחוף אמלפי באיטליה

לעת עתה נראה שהכישלון של פרויקט מתחם המגורים החדש שתכנן האדריכל הספרדי הנודע ריקרדו בופיל (2022-1939 ,Ricardo Bofill) בעיר החוף סלרנו (Salerno) שבדרום איטליה זוהה והעירייה פועלת להצלתו. המטרות שעמדו במקור לנגד עיני העירייה היו ליצור סמל חדש ומודרני לעיר הוותיקה, לחבר את העיר אל הים, למשוך תושבים ומבקרים וגם ליצור רובד חדש ומודרני בסביבה הוותיקה. כבר חמש שנים ניצב הפרויקט גמור והמקום לא מצליח לעמוד בציפיות.

השאלה היא כיצד האמינו שכיכר גדולה, ריקה ושוממת תצליח למשוך קהל? כיצד חזית מסחרית סתמית תתחרה בסמטאות העתיקות שמצויות בסמוך? כיצד עיצוב פוסטמודרני ומלאכותי ישפר תדמית עירונית, ויצליח להתמודד עם עיר עשירה ברבדים מקוריים שספוגים בתרבות מקומית?

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (2021)

.

סיבוב בבית האדריכל יחזקאל רוזנברג שנפטר בגיל 101 וגם על בניין מוסיקה באוניברסיטת תל אביב שתכנן

את זוג הוילות העירוניות שברחוב אלוף הניצחון ברמת גן תכנן האדריכל יחזקאל רוזנברג והן אוכלסו ב-1964. הבתים זהים בתמונת מראה, כשבאחד גר רוזנברג ומשפחתו ובשני גרה משפחתה של אחות רעייתו.

במשך יובל שנים עבד רוזנברג במשרד שרון אדריכלים לדורותיו, שלושה דורות – אריה, אלדר וארד שרון. הוא הוביל במשרד תחת האדריכלים למשפחת שרון פרויקטים גדולים שזכו לפרסום והערכה כמו בית הבראה בטבריה, בנק ישראל בירושלים, מבנים ומחלקות רפואיות וכן את בניין עיריית ראשון לציון. כעצמאי תכנן את בית הספר למוסיקה באוניברסיטת תל אביב, והודות לכך קפצתי לבקר אצלו ב-2023 כדי לשמוע ולעיין בתכנית המקורית לבניין.

רוזנברג יליד 1924 נפטר החודש בגיל 101.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023

.

סיבוב על המונוגרפיה החדשה על קיבוץ המעפיל

לכאורה בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר תמצאו את המרכיבים האופייניים לקיבוץ – הבינוי, הנוי, החברים וגם ההפרטה. כמו בכל קיבוץ גם כאן פעלו דמויות כשרוניות ויצירותיות שתרמו לקהילה. אלה אינם מייחדים את סיפורו של המקום כפי שמופיע בספר החדש "ונטעתים על אדמתם – שבילי המעפיל, 2025-1945". הייחוד מגיע מכיוון אחר.

לכבוד ציוּן 80 שנה להקמתו של הקיבוץ, יובל דניאלי (נולד ב-1943), אמן, מבקר אמנות, סופר, ארכיונאי והיסטוריון האמנות בקיבוץ, פרסם מונוגרפיה שאותה הוא בחר להקדיש לקיבוץ שבו צמח ובו הוא פועל במשך תשעה עשורים. כאן טמון ייחודו ואיכותו הנדירה של הספר – הודות לרגישותו של דניאלי למקום ולאנשים הוא הצליח לנסח ולהציג את שורשיה של ההוויה והאנושיות המקומית בהמעפיל, וליצור את אחד הספרים המרתקים שהוקדשו לְמקום בכלל ולקיבוץ בפרט.

ועל כך ברשימה זו.

.

2025

.