סיבוב עם רם כרמי בביתו

לפני שמונה שנים ביקרתי בביתו-משרדו של האדריכל רם כרמי שבהרצליה פיתוח. המטרה היתה לשוחח אתו על מגורים מנקודת מבטו האישית. זו היתה מהפעמים הבודדות ביותר שהתרגשתי כל כך לקראת מפגש עם אדריכל גדול, כרמי היה אז בן 80. ההתרגשות שלי אולי לא תרמה במיוחד לשיחה, אבל שמחתי לגלות שאת כרמי זה לא מעניין וכשזורקים לו שאלה גם אם היא קצרה, הוא יפתח במונולוג ארוך שאת סופו לא נראה באופק. ובכל זאת הצלחתי להשחיל את כל השאלות שהכנתי מראש. הקלטתי את השיחה ולאחר מכן שקלטתי אותה וכאן היא מופיעה ללא עריכה.

זו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו. אם איתי לא היה לוחץ עלי, אז הפגישה לא היתה מתקיימת (מאוחר יותר פרסמתי באקסנט מאמר שהתבסס על הביקור הזה). עד לפטירתו של כרמי, שנתיים מאוחר יותר, נפגשנו עוד כמה פעמים ואפילו יצא לנו להסתובב בבניין תיאטרון הבימה רגע לפני שסיימו בו את הבנייה. אבל המפגש הראשון היה המרגש ביותר. בחודש הבא יחול יום השנה לפטירתו ולכן חשבתי להביא את תמליל השיחה המלא.

החלוקה בבית פשוטה יחסית: בקומת הקרקע נמצא הסלון, המטבח וגם חדר שינה יחיד. בקומה העליונה חדרי השינה ובקומת חצי מרתף נמצא המשרד.

אמנם נראה שהבית ריק בתמונות, אבל למעשה הוא היה שוקק חיים. רבקה כרמי עסקה בהתחלה בהכנות זריזות לקראת אירוח שהתקיים באותו הערב ובהמשך ירדה למשרד ועבדה עם הצוות. הבת חזרה מבית הספר עם קבוצת חברים שהיו בסלון (באותו זמן כבר ירדנו למשרד והמשכנו לשוחח שם). במשרד למטה עבדו שני עובדים. כרמי פיקח על הכנת מצגת לקראת הרצאה ולאחר מכן המשיך לשולחן העבודה שלו ועם עפרון ענק עשה רישומים לפרויקט חדש. "יש בבית הזה אווירה צעירה", אמר לי כרמי לפני שנפרדנו, "ובשביל אדם בגילי זה טוב מאד לגור בו".

ועל כך ברשימה זו.

.

כרמי

.

סיבוב אחד עשר על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. צברתי תמונות שלהם ולפני שנה וחצי התחלתי להציג כאן סדרת רשימות עם אותן תמונות. ברשימה זו מופיעים 22 אדריכלים, אגרונומית, צלם וגם היסטוריונית של אדריכלות שצלמתי.

זו הרשימה האחד עשר (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10) שנפתחת עם האדריכל מנחם כהן שצלמתי במשרדו שבינתיים נסגר. הרשימה מסתיימת באדריכלית עדה כרמי-מלמד במשרדה שפעיל ומשגשג.

ועל כך ברשימה זו.

.

רק לא ביבי

.

סיבוב בבית הספר לילדי הכפר כוויכאת בקיבוץ בית העמק

רגע לפני שנפרדתי מהאדריכל פרדי כהנא (הסתובבתי אתו בתערוכה שמציגה את עבודותיו), הוא הציע לי עוד משהו: לעלות על הקלנועית ולנסוע לקצה הקיבוץ כדי לראות מבנה מרשים ששימש במקור בית ספר לילדי הכפר כוויכאת שחוסל ב-1948. כשהגענו למבנה גיליתי שכהנא צדק, המבנה מרשים ושווה את הביקור.

מדובר בבית אבן עם גג בטון וסדרה של פתחים אנכיים. הוא ניצב כיום לצד בריכת השחייה ומגרשי הספורט של קיבוץ בית העמק, אותם הקימו החברים שהחליפו את תושבי הכפר שסולקו מרכושם ומנכסיהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

כל החבר'ה

.

סיבוב בשכונת בתי ה-ח' בנצרת עילית

יצא שהיו לי כמה פגישות בנצרת עילית, אז בכל פעם קפצתי לראות באותה הזדמנות מבנה אחד בעיר. כתבתי על מתחם הקסבה, המדורגים, תחנת האוטובוס, המפעל הנטוש, מתחם הספורט, והפעם אכתוב על המבנה האחרון שהסתובבתי בו בינתיים. הוא מורכב מ-9 בלוקי מגורים הפרוסים על מורדות הגבעה הדרומית של נצרת עילית, המכונה גם "השכונה דרומית" בגלל מיקומה הגאוגרפי בעיר.

המבנים דומים אחד לשני והשוני והגיוון מתקבל בעיקר הודות לתנוחה שלהם על המדרון היחסית חד. ועדיין, הדימיון ביניהם גדול ומי שלא מכיר היטב את הסביבה ילך בקלות לאיבוד. השילוב של הנוף הוא החלק המרשים במתחם. את זהותם של האדריכל ואדריכל הנוף לא הצלחתי לגלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

לרוץ מהר

.

סיבוב במסגד הנטוש בעמקה

רגע לפני הסיבוב באתרי הזיכרון ובתערוכה של האדריכל פרדי כהנא בקיבוץ בית העמק ביום שישי האחרון, עצרתי במושב עמקה השוכן מול בית העמק שבגליל המערבי. מושב עמקה תוכנן באופן טיפוסי למושבים החקלאיים שהוקמו בשנות ה-50, אלא שהוא נבנה במקומו של הכפר הפלסטיני עמקא שחוסל ב-1948 ושרידיו עדיין בולטים בשטח. בתי האבן הקטנים ששימשו את תושבי עמקא, משמשים כיום את תושבי עמקה. בית הקברות המוסלמי מבודד, נטוש ומוקף בחלקו בגדר עלובה. מרבית המצבות התפוררו מזמן, ורק לבודדות נותרה צורת מצבה.

המסגד הוא החלק המרשים מבין השרידים. מבנה אבן גדול ויפה. בחזיתו יש מבואה הפתוחה לכיוון צפון ושלוש קשתות מקבלות את פני הבאים. אולם גדול המקורה בכיפה נותר כמעט שלם. מחראב (גומחה המציינת את כיוון התפילה) קטן פונה לדרום וקיר המזרח הרוס כמעט לגמרי.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.

סיבוב בפינות הזיכרון בקיבוץ בית העמק ובתערוכה לאדריכל פרדי כהנא

ביום שישי קפצתי לקיבוץ בית העמק הסמוך לנהריה, כדי לבקר בתערוכה צנועה על פועלו של האדריכל פרדי כהנא. בדומה לאדריכלים נוספים שחיו בקיבוצים, גם כהנא תכנן את בית העמק ובין השאר בנה בקיבוץ את כל המבנים לאורך השנים. הצטרפתי לכהנא בן ה-92 לסיבוב בתערוכה ולאחר מכן הלכנו לראות מקומות בקיבוץ שלא הכרתי.

שלוש פינות זיכרון עיצב כהנא בבית העמק. הראשונה היא משנות ה-50 והוקמה לכבוד יהודים בריטים שתרמו לקיבוץ. השנייה היא מ-1975 והוקמה בדשא המרכזי לזכרם של שלושה מבני הקיבוץ שנפלו במלחמת יום הכיפורים. השלישית היא מ-1985 והוקמה בבית הקברות לזכרם של קרובי החברים שנספו בשואה, ובהם הוריו של כהנא.

ועל כך ברשימה זו.

.

פרדי

.

סיבוב בבית הכנסת המרכזי בהתנחלות עלי

המציאות הטופוגרפית הביאה את מתכנני היישוב לפרוס את הבינוי על שיפוליה של שרשרת גבעות סמוכות. בשתי פסגות הגבעות שיושבו בשנותיה הראשונות של עלי יש בפסגה אחת אתר ארכאולוגי לא מפותח במיוחד ובפסגה השניה הוקם מתחם המכינה הקדם צבאית "בני דוד". בשני העשורים האחרונים, עם עליית איכות החיים והצורך הפחות במבני ציבור נוספים, השתנתה הגישה והפסגות נתפסו על ידי מגורים.

בית הכנסת שתכנן האדריכל דוד נופר הוקם באזור הוותיק של ההתנחלות שעלתה על הקרקע ב-1984. הקמתו התממשה רק באמצע העשור הקודם בשלב מאוחר יחסית. בניין בית הכנסת שתכנן נופר הוא גרסה רזה לבניין בית המדרש של ישיבה שתכנן במקביל בטבריה. בעיקרו הוא מתאפיין בחוסר צורה, או יותר מדויק יהיה לתאר אותו ככזה המורכב מאוסף של גופים, שהמאחד אותם הוא חיפוי האבן. פתחי החלונות הם האלמנטים הבולטים בבניין וגם הם מייצגים את העיסוק הצורני שאני מודה שלא כל כך הצלחתי להבין. לכן הרמתי טלפון לנופר כדי לברר כיצד הוא תכנן את הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון

.

סיבוב בתי ספר 27: בית הספר היסודי במושב אביחיל

בית הספר היחיד בישראל בו תמצאו קבר נמצא במושב אביחיל, בצמוד לנתניה. הקבר מודגש באמצעות גינה מלבנית ועמוד אבן עתיק שבראשו מתנוססת מנורה. מתחתיו נטמנה גופתו של יוסף בנימיני, שנרצח בעת שיצא להגן על המושב מפני התקפה של שכנים בדואים. בשנות השלושים ביקשו המוסדות הציונים לחזק את מעמדו של הקבר ושאפו להפוך אותו לאתר עלייה לרגל לאומי. המטרה היתה כפולה: ליצור מוקד משיכה דומה למוקד המוצלח בזמנו בתל חי, שם הוצב מעל קבר אחים פסל של אריה שואג, ולהפוך את דמותו של בנימיני לגיבור לאומי. כידוע, באביחיל הניסיון לא צלח, הקבר שידוע למעטים נבלע בבית הספר שהוקם סביבו ובנימיני נשכח.

את השלב הראשון בבית הספר תכננו ב-1941 האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד. בהמשך השנים נבנו במתחם מבנים נוספים כשלכל אחד אופי שונה, כשהתוספת האחרונה היא מבנה אקולוגי שבבנייתו השתתפו התלמידים והוא המרהיב והמוצלח לטעמי מבין כל המבנים. חוסר הסדר במתחם בשילוב העצים הוותיקים, הפכו את בית הספר לאתר עם קסם ייחודי ששווה להסתובב בו. שנה שעברה היתה לי הזדמנות, ורק עכשיו מצאתי את הזמן לכתוב גם כמה מילים עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

עושים חיל באביחיל

.

סיבוב בחדר האוכל ובית התרבות בקיבוץ עין חרוד מאוחד וגם: חברים מספרים על מילק

הרשימה ה-801 בבלוג שמציין החודש 10 שנים.

כתיבה על אדריכלות בעין חרוד מאוחד דורשת מחקר בפני עצמו. כשהייתי סטודנט, אז בדרך לסיור בעין חרוד, אחד המרצים הוותיקים, אריה סיון, עצר וציין שלטעמו כאן מצוי מקבץ של מבנים מהמשובחים שנבנו בקיבוצים. הוא לא טרח לפרט מה הופך את אותם מבנים לכאלה משובחים, וכך נותרתי ללא מענה. ברשימה זו אאיר רק חלק מהמבנים שכנראה סיון התכוון אליהם.

את ההיקף הגדול ביותר של מבני ציבור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס (מילק) – שהשנה ימלאו 110 שנה להולדתו, אפשר למצוא בקיבוץ עין חרוד מאוחד, וזה אולי מה שהוביל את סיון לקבוע את מה שקבע. אולי הוא היה מעריץ גדול של ביקלס ושל עבודותיו. ביקלס היה בכלל חבר קיבוץ בית השיטה הסמוך, אלא שבקיבוצו שלו מנעו ממנו לא פעם מלתכנן. על עבודותיו בעין חרוד מפרטת אביטל אפרת שחקרה את יצירתו של ביקלס: "בעין חרוד הוא תכנן את המשכן לאמנות, את חדר האוכל ואת בית ציזלינג שהיו שלושת המבנים החשובים. חוץ מהם הוא תכנן בכניסה את מבנה הקואופרטיב שמתחולל עליו מאבק שימור רציני בגלל הצורך להרחיב את כביש 71. הוא תכנן חדר פיזיקה וחדר כימיה שהיום הם חנות ישראליאנה מדהימה ומיוחדת, מכבסה ומחסן בגדים שהיום הם כל-בו והיתה לו גם מעורבות בתכנון של בית שטורמן".

ההיבט הנופי הוא חלק בלתי נפרד מתכנית חדר האוכל. האדריכל ריכרד קאופמן תכנן את חדר האוכל הראשון של עין חרוד כבר ב-1928 שבנייתו הושלמה שלוש שנים לאחר מכן. אלא שבשנות החמישים חדר האוכל היה קטן לחברים וגם היה רצון להתחדש לעומת הקיבוץ המתחרה שקם בסמוך. ב-1961 נחנכו אגפיו החדשים של חדר האוכל בתכנונו של ביקלס. בהתאם לתכניתו של קאופמן ניצב הבניין בקצה של שדרה סימטרית וארוכה, המורכבת ממדשאה משופעת ושני מטורים כפולים של עצי דקל. מדרגות רחבות וחגיגיות מקשרות בין המדשאה ובין הבניין, שעוצב כולו כמו מרפסת גדולה ומורכבת. לאורך השנים שמר חדר האוכל על איכויותיו וגם היום הוא ממשיך לשמש לייעודו המקורי.

ועל כך ברשימה זו.

.

במדבר דברים

.

סיבוב בבית שומר גן החיות בורשה

סיפורו של "בית ז'בינסקי" הוא מהסיפורים ההירואיים והמרגשים ביותר שתוכלו לשמוע בורשה ולאחרונה אפילו הפיקו בעקבותיו סרט קולנוע שזכה להצלחה. גן החיות של ורשה התפרסם בשנות ה-30 הודות לפעילותו של הזואולוג יאן ז'בינסקי (Żabiński) שהתגורר במרכז גן החיות בוילה שנבנתה ב-1931 במיוחד עבורו. גן החיות שהוקם ונפתח לציבור ב-1928 נחשב היה לאחד המודרנים מסוגו בעולם, וגם היום הוא נחשב לאטרקציה מוצלחת. אך מי שמתעניין באדריכלות ובהיסטוריה, סביר להניח שלא יפסח על ביקור ב"בית ז'בינסקי" שנשמר באופן קפדני על תכולתו.

יופיו של הבית הוא גם בערכיו האדריכליים. זהותו של מתכננו אינה מוחלטת. הבת של בני הזוג ז'בינסקי טענה לימים כי את הבית שתוכנן בסגנון הבינלאומי עיצב האדריכל יאן רוגויסקי (Rogoyski), שהיה חבר משפחה. הבית עוצב בגישה דומה לזו שהיתה מקובלת בארץ ישראל באותן שנים – מינימליזם פשוט, פונקציונלי וצנוע שמורכב מגושי בניין בסיסיים, ללא עיטורים ופרטים מושקעים במיוחד. בין השנים 1944-1940 קיבלו בני הזוג ז'בינסקי את ההחלטה הנועזת לסכן את חייהם ואת חיי קרוביהם, כשבחרו להציל קרוב ל-300 יהודים. את חלקם הם הבריחו מורשה ואת חלקם אירחו בסתר בביתם שבמרכז גן החיות הנטוש עליו שמרו. לימים, סיפרה בתם, כי הוריה חיו בפחד מתמיד, אך ראו בפעילותם אחריות להגנה על החיים והאמינו בכנות שהצלת אנשים ממוות היא המטרה החשובה ביותר.

"בית ז'בינסקי" עבר לפני שנים אחדות תהליך של שימור. הוא פתוח כיום לביקורים הממחישים לא רק את סגנון החיים בבית שבמרכז גן החיות בשנות ה-30, אלא גם את סיפור ההצלה המרתק שהתרחש בין כתליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

קוביות לבנות

.

סיבוב בבית העוגן ברחוב פינסקר 23

"יש לבניין סיפור היסטורי ויש לו גם חזית ראשית סימטרית עם משחק יפה של אריחי פורצלן שחורים שלא ראיתי במקומות אחרים", מונה האדריכלית ניצה סמוק את האיכויות הייחודיות של "בית העוגן". קשה לפספס את החזית המרהיבה המורכבת ממסך זכוכית הנמתח לכל גובה הבניין ומייצג מפגן מרשים של אדריכלות מודרנית. התמונה שצולמה עם גמר הבנייה ב-1936, מגלה איכויות נוספות שתכנן האדריכל פנחס היט ונמחקו עם השנים, כמו המרפסות השקועות שנאטמו כולן בתריסי פלסטיק.

הבניין יועד למגורי בנות בודדות שהיגרו לתל אביב בעלייה החמישית וכאן מצאו דירת חדר, עם חדר אוכל ומטבח לשירות הדיירות. בקרתי בבניין בסיור קצר שערכתי עם שרון בסביבה. זה אחד הבתים האהובים עליה באזור וזו היתה הזדמנות להתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

1936

.

סיבוב עשירי על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. יצא שצברתי תמונות שלהם ולפני כמה חודשים התחלתי להציג כאן סדרת רשימות עם אותן תמונות. מופיעים כאן 21 אדריכלים, הנדסאים ואמן שצלמתי.

זו רשימה תשיעית (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9) שנפתחת עם האדריכל איל זיו במשרדו שברחוב בית אשל ביפו. הרשימה מסתיימת באדריכל גדעון פובזנר.

ועל כך ברשימה זו.

.

#10

.

סיבוב בישיבת קול תורה בשכונת בית וגן

הייתי בדיון בוועדה לתשתיות לאומיות שהתקיים בשכונת בית וגן בירושלים, ו-200 מטרים מחדר הישיבות בו התקיים הדיון שוכנת כבר 62 שנה ישיבת קול תורה המפורסמת. זו היתה הזדמנות מצוינת לשלב צעקות ודם עם אדריכלות ותורה (ולבסוף גם חומוס). הדיון בות"ל עסק בשאלת המשך תוואי קו הרכבת הסגול בתחום גבעת שמואל עד לפתח תקוה. באופן חריג ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני התנגד נחרצות שהקו יכנס לעירו. הובילו אותו קבוצה של תושבים שמתגוררת בסמוך לתוואי המתוכנן וחוששים מירידה באיכות חייהם. הדיון היה רווי צעקות, עלבונות והאשמות. תומכי הקו הגיעו בלי כל ייצוג של עורכי דין, אך נראה שזה לא הפריע. לעומתם המתנגדים לרכבת הקלה הגיעו עם עורכי דין, אך כאלה שמתמחים בהטלת אימה וכמו במקרים דומים אחרים פספסו ולא השכילו להבין ולהציג את חסרונותיו האמיתיים של קו הרכבת הקלה ולהשתמש בהם. במקום זה הם נתלו בטיעונים שהוכיחו יותר מכל את חוסר ההבנה שלהם ברכבת הקלה ובמערכת שהיא חלק ממנה. בין הדוברים שתמכו בקו הרכבת בתוואי שנקבע היה מנהל ארגון "המרכז לעיוור בישראל". הוא טען כי רכבת קלה משפרת לאין ארוך את יכולת הנגישות של בעלי מוגבלות ובמיוחד עיוורים, ומשפרת להם את היכולת לצאת לעבוד ולהיות עצמאיים. כבר מהרגע הראשון טענותיו הקפיצו את המתנגדים לרכבת הקלה, שמנעו ממנו לסיים משפט שלם וקטעו אותו בצעקות ויללות. בתום הדיון יצאנו אל הגשם ואל הרחוב הרטוב ופנינו לישיבת קול תורה.

השנה היא שנת ה-80 להיווסדה של ישיבת קול תורה הנחשבת לאחת הישיבות המובחרות והמבוקשות אצל לומדי התורה החרדים בארץ ובעולם. גם טעם טוב היה לראשיה, כשבחרו באדריכל יוסף שנברגר שיתכנן את בניין הישיבה, שחלקה הראשון נחנך ב-1957.

ועל כך ברשימה זו.

.

בם

.

סיבוב במפעל נטוש לסכיני גילוח בנצרת עילית

תקוות גדולות תלו בנצרת עילית. הפוליטיקאים חשבו שבאמצעותה ניתן יהיה לשלוט ביישובים הערבים בסביבה ולמנוע את התפתחותם. התושבים שיישבה כאן המדינה שרדו רק דור אחד או שניים. קשה להכות שורשים כשמתבססים על פוליטיקה גזענית ושטחית. החיכוך עם הסביבה גדל, המפעלים נסגרו זה אחר זה ונצרת עילית החלה להתרוקן מתוכן ומתושבים. העלייה הגדולה מרוסיה הכניסה אוכלוסייה חדשה, אך לא לזמן רב. הצעירים נמלטו כשהם מותירים מאחור את הוריהם הקשישים. הדירות שהתפנו נרכשו בידי השכנים מנצרת. אין פלא שראש עיריית נצרת עילית חיפש לאחרונה שם אחר לעיר, כדי לנסות ולנתק אותה מהשכנה שבלעה אותה.

אחד מהמקומות שממחיש יותר מכל את מצבה של נצרת עילית הוא מתחם מפעל פרמה שרפ לסכיני גילוח מפלדת אל-חלד, שהוקם באזור תעשייה במרכז העיר. הבניין כיום נטוש לאחר שהמפעל החליף ידיים ועזב את נצרת עילית לטובת אזור התעשייה ציפורית שמצפון לעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

זוג

.

סיבוב במבנן שתכננו לופנפלד וגמרמן בשכונת גילה

בין הבודדים שתכננו יותר ממתחם אחד בשכונת גילה היו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (אדריכל אחראי: ניסן קנולר). הם גם היחידים שתכננו נוסף על מתחמי המגורים מוסדות ציבור. על המתחם המאוחר שתכננו בגילה כתבתי כאן והוא שונה באופן מהותי מהמתחם הראשון שתכננו ובו הסתובבתי לאחרונה. המתחם המאוחר הוא קטן יחסית ומורכב משלושה בלוקים הפרוסים כמו משולש סביב לחצר פנימית. לעומתו המתחם הראשון שאותו הם החלו לתכנן ב-1971 ובנייתו הושלמה בסוף אותו עשור, הוא עצום בגודלו יחסית לישראל, הוא הגדול ביותר בגילה, הוא לינארי ורחובות פנימיים מלווים אותו לכל אורכו.

למרות ההידרדרות של שכונת גילה ובכלל של ירושלים לאורך השנים ועזיבתה של אוכלוסייה חזקה, הצליח המתחם הוותיק הזה לשמור על מעמדו. סיבוב בו מגלה שאיכות הבנייה היתה בהחלט גבוהה, הדיירים הנוכחים מקפידים להימנע מבניית תוספות מכוערות, מהשלכת פסולת ברחובות ומהעברת צנרות וכבלים בחזיתות. לכאן לא הצליח להיכנס הישראלי המכוער שנוהג לעשות מה שהוא רוצה בכל מקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

רחוב פנימי

.

סיבוב בהגשות סטודיו שנה א' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

אחרי שיצאתי מהגשות של סטודיו שנה ג' וד' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, גיליתי שדלת הסטודיו הסמוך פתוחה, אז נכנסתי. החדר היה ריק מתלמידים אבל מלא בעבודות לקראת הגשה. אלה היו עבודות של תלמידי שנה א' שעבדו על הפרויקט האדריכלי הראשון בלימודים ואולי גם בכלל בחיים. 20 סטודנטים – 15 בנות וחמישה בנים.

תוצרי העבודה נתלו על הקירות וכיסו אותם לכל גובה החדר, טפט של שרטוטים ידניים בגווני שחור ואפור ותצלומים בגוונים דומים. הדגמים הונחו למרגלותיהם. יותר מהדגמים, משכו את תשומת ליבי החתכים שהוכנו באופן ידני, חתכים בסיסיים שהציגו רעיון מובהק. במקום למצוא עבודות גולמיות ופשטניות, מצאתי עבודות שהזכירו לי את המבנים שאני הכי אוהב לבקר בהם וחלק מהם הופיעו כאן בבלוג.

מבין עשרים העבודות ארבע מצאו חן בעיני יותר מכולן ובחרתי להציג אותן כאן. אלה עבודות של אליאס בטשון, ג'נא עומרי, מיה ברדנשטיין ומאיה לוי. למחרת התקשרתי למנחות הסטודיו, האדריכליות רבקה כרמי ושלי אמריו, כדי לשמוע מה היה התרגיל שאתו נדרשו הסטודנטים להתמודד במהלך הסטודיו וגם קצת על העבודות עצמן.

ועל כך ברשימה זו.

.

חתך

.

סיבוב במבנה הדומיה בנווה שלום

המקום היחיד בארץ שהוקם כיישוב משולב לערבים וליהודים נמצא סמוך ללטרון, ואחד ממייסדיו, יהודי מומר שהפך לנזיר, הקים בו מבנה "דומיה". את המבנה תכנן בתחילת שנות ה-80 האדריכל חיים חפץ שהתמחה בהקמת מבני בטון שנראים כמו בועות ענקיות. חפץ בנה כאלה ביישובים אחדים בארץ והם משמשים לגני ילדים, בתי כנסת, אירוח ומגורים. מבנה שנועד לשתיקה בלבד יש רק אחד.

המבנה פתוח לכולם. הגישה אליו היא מתוך היישוב, ניתן גם להקיף את היישוב כשממשיכים ישר בכביש הגישה, בהמשך מחנים את הרכב בסמוך לאבן הזיכרון לאייבי נתן שהונחה בכניסה לחורשה שבתחומי שמורת נחל מאיר ונחל נחשון. חולפים רגלית על פני מבנה עם שתי כיפות, נכנסים לחורשה והולכים עד שמגיעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

דומיה

.

סיבוב באתר זיכרון לצוענים שנרצחו בשואה שיצר דני קרוון בברלין

רציתי לראות את העבודה שיצר דני קרוון בברלין. אז אחרי הביקור באנדרטה לשואת היהודים, המשכתי לשער ברנדנבורג, חציתי את הכביש הסואן ונכנסתי לגן הגדול שמאחוריו התנוססה כיפת הזכוכית של בית הנבחרים הגרמני. ממש בקצה הגן, בקטע הגובל ברחוב המשיק לבית הנבחרים, מצוי אתר הזיכרון לצוענים שעיצב קרוון ונחנך ב-2012.

עמדתי שעה באתר (אין ספסל והדשא היה רטוב) וצפיתי בהמוני המבקרים שסוטים מהשביל המרכזי של הפארק ונכנסים לחמש דקות של התבוננות באתר המיוחד והיפה הזה. הם נכנסים בדממה ושומרים עליה לאורך כל הביקור. למרות שהאתר לא שונה מהותית משאר חלקי הגן, הדממה והרצינות כובשות את המבקרים. האווירה המיוחדת שעוצבה כאן, ממקדת את המבט ויוצרת מציאות אחרת. האתר פשוט ומורכב ממחיצת זכוכית, מבריכת מים עגולה שבמרכזה אי משולש עליו מונח פרח וממנגינת כינור הבוקעת מרמקולים נסתרים. המבקרים מקיפים את הבריכה, עוצרים לקרוא את אחד הקטעים המופיעים על קיר הזכוכית וממשיכים בדרכם. אין כמעט שהמקום ריק מאדם.

ועל כך ברשימה זו.

.

.