סיבוב במושב בני דרור

במושב בני דרור בשרון שנוסד לפני 80 שנה ניכרים סימני שינוי – את מקומם של הבתים הוותיקים תופסים אט-אט וילות חדישות במגוון סגנונות במיטב הטעם הישראלי. בין לבין ניתן למצוא את שרידיו של מקום ורוח שונים.

בני דרור נוסד כמושב שיתופי בידי גרעין של צעירים שהשתחררו בתום מלחמת העולם השנייה משירות בצבא הבריטי. אלה בחרו להתיישב בלב השרון ולהקים יחד יישוב שיתופי שישלב עבודה חקלאית ותעשייתית. בתחום שטחי המושב נותרו שני מבנים שהקימו ערבים והם כיום נטושים, ולבד מאלה הקימו המייסדים דשא גדול ומרכזי כמו בקיבוץ ואותו מקיפים מבני הציבור, מגדל מים וגם אנדרטה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026

.

סיבוב בשוק המקורה בטריאסטה שבצפון איטליה

זמן קצר לאחר השלמת בנייתו של השוק המקורה (Mercato Coperto) של טריאסטה (Trieste, בקצה הצפון-מזרחי של איטליה וסמוך לגבול עם סלובניה) ב-1936, נאסרה העסקתו של מתכננו, האדריכל היהודי-איטלקי קמילו איונה (Camillo Iona, 1883-1974). חוקי הגזע שנחקקו אז באיטליה הפשיסטית, לא איפשרו לו עוד לעבוד, ובשולי העיר אף הוקם מחנה ריכוז והשמדה, היחיד שפעל באיטליה.

השוק המקורה הבולט בסגנונו המודרני, ממשיך ופועל גם היום אך הפעילות בו דלה והמקום דועך. העירייה חוזרת ומנסה להחיות אותו, וכך למשל בזמן הסיבוב נערכה בו מסיבה לכיתה של ילדים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1936)

.

מוזמנים להרצאה על חדרי אוכל בקיבוצים

עלייתם ושקיעתם של חדרי האוכל בקיבוצים הוא נושא שחזרתי והצגתי כאן במהלך השנים, בכל פעם אחד אחר. קרוב ל-150 חדרי אוכל בקיבוצים סיקרתי כאן ב"חלון אחורי". סקירות אלה התבססו על ביקורים בחדרי האוכל שרובם איבדו את מעמדם ואינם משמשים עוד בייעודם המקורי, חלקם הגדול אינו פעיל ורק חלק זעיר עדיין פעיל, אך לא עוד באופן מלא כבעבר. התבססתי גם על ספרות, שיחות עם מאות חברי קיבוצים ואדריכלים, וכן על איסוף חומרים מארכיונים רבים שפועלים כמעט בכל הקיבוצים, כמו גם ארכיונים נוספים, פרטיים וציבוריים.

בהזמנת ההמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אקיים ביום שני הקרוב, 17.8, בשעה 17:00 הרצאה בזום על התופעה של חדרי האוכל. אתמקד בהתפתחותה ההיסטורית ומאפייניה האדריכלים והחברתיים הייחודיים ואסיים במצב הנוכחי עם מבט לעתיד. ההשתתפות היא חופשית ורק נדרש להכנס בזמן לקישור הזה.

.

בואו לאכול!

.

האדריכל פרדי כהנא בוחר את 10 המבנים החשובים בקיבוצים ומוזמנים לאירוע

האדריכל פרדי כהנא שציין בתחילת יולי את יום הולדתו ה-99, פעל במסגרת המחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד בין השנים 1955 ל-1990, אז פורקה המחלקה. כהנא, חבר קיבוץ בית העמק מאז שהיגר לארץ ב-1954, פתח אז משרד עצמאי. במקביל החל בהקמת ארכיון לאדריכלות ולתכנון בקיבוץ, ופרסם את ספרו "לא עיר לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (הוצאת יד טבנקין והמועצה לשימור אתרים, 2011), המביא את סיפורה ומאפייניה של האדריכלות בקיבוץ מאז הקמתה של דגניה א' ועד השינוי וההפרטה שסחפו את התנועה.

אתם מוזמנים לאירוע לכבודו שיתקיים ביום שישי הקרוב 14.8.26 ובמסגרתו, בין השאר, אציג בקצרה את פועלו. ההרשמה כאן (הפרטים בסוף המאמר).

פניתי לפני 15 שנה לפרדי כהנא שיבחר את עשרת המבנים החשובים שנבנו בקיבוצים. שני תבחינים כיוונו אותו בבניית הרשימה: שכל מבנה ייצג תקופה ורעיון, וגם שיהיה אדריכל חשוב בתכנון בקיבוץ. המאמר פורסם במקור באתר xnet תחת הכותרת "חברים, בואו לחדר האוכל". כעת, בחרתי לחזור ולהביא את הבחירות של כהנא, ערכתי ודייקתי אותן ופרדי הוסיף עוד בחירה אחת.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדריכל פרדי כהנא, קיבוץ בית העמק, 2023

.

עם פטירתו של האמן משה סעידי

את ייחודו של האמן משה סעידי (2026-1937) שנפטר בתחילת השבוע הזה, ניתן לחלק לשלושה מישורים:

(1) אמן בקיבוץ, אידיאולוג, שראה שליחות ציבורית בעבודתו והיה משוחרר משיקולים כלכליים.

(2) עסק בזהותו היהודית והאיראנית, לא עברת את שמו, לא הפסיק לחשוב בפרסית ולראות בעצמו חוליה נוספת בדורות של אמנים בישראל, באיראן ובעולם.

(3) יצירת אמנות ציבורית – את עיקר מאמציו השקיע בהוצאת האמנות מהמוזיאונים והגלריות הפונים לקהל מצומצם ומוגדר, ופנה לאמנות ציבורית שנגישה לכל – בתחנת אוטובוס, בחדר אוכל, בכניסה לסניף של בנק, אולם ספורט, ספרייה, אולם כנסים ועוד. סעידי הגיע להישגים טכניים גבוהים והודות לכך הפך למורה למאות אמנים, שעם חלקם שיתף פעולה וסייע בביצוע יצירתם.

במהלך שש השנים האחרונות פרסמתי כאן למעלה מ-30 מאמרים שהתייחסו לעבודתו. במאמר זה ריכזתי את העבודות שעליהן כתבתי.

.

משה סעידי 2026-1937

.

סיבוב בכיכר החירות בסלרנו שבחוף אמלפי באיטליה

לעת עתה נראה שהכישלון של פרויקט מתחם המגורים החדש שתכנן האדריכל הספרדי הנודע ריקרדו בופיל (2022-1939 ,Ricardo Bofill) בעיר החוף סלרנו (Salerno) שבדרום איטליה זוהה והעירייה פועלת להצלתו. המטרות שעמדו במקור לנגד עיני העירייה היו ליצור סמל חדש ומודרני לעיר הוותיקה, לחבר את העיר אל הים, למשוך תושבים ומבקרים וגם ליצור רובד חדש ומודרני בסביבה הוותיקה. כבר חמש שנים ניצב הפרויקט גמור והמקום לא מצליח לעמוד בציפיות.

השאלה היא כיצד האמינו שכיכר גדולה, ריקה ושוממת תצליח למשוך קהל? כיצד חזית מסחרית סתמית תתחרה בסמטאות העתיקות שמצויות בסמוך? כיצד עיצוב פוסטמודרני ומלאכותי ישפר תדמית עירונית, ויצליח להתמודד עם עיר עשירה ברבדים מקוריים שספוגים בתרבות מקומית?

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (2021)

.

סיבוב בבית האדריכל יחזקאל רוזנברג שנפטר בגיל 101 וגם על בניין מוסיקה באוניברסיטת תל אביב שתכנן

את זוג הוילות העירוניות שברחוב אלוף הניצחון ברמת גן תכנן האדריכל יחזקאל רוזנברג והן אוכלסו ב-1964. הבתים זהים בתמונת מראה, כשבאחד גר רוזנברג ומשפחתו ובשני גרה משפחתה של אחות רעייתו.

במשך יובל שנים עבד רוזנברג במשרד שרון אדריכלים לדורותיו, שלושה דורות – אריה, אלדר וארד שרון. הוא הוביל במשרד תחת האדריכלים למשפחת שרון פרויקטים גדולים שזכו לפרסום והערכה כמו בית הבראה בטבריה, בנק ישראל בירושלים, מבנים ומחלקות רפואיות וכן את בניין עיריית ראשון לציון. כעצמאי תכנן את בית הספר למוסיקה באוניברסיטת תל אביב, והודות לכך קפצתי לבקר אצלו ב-2023 כדי לשמוע ולעיין בתכנית המקורית לבניין.

רוזנברג יליד 1924 נפטר החודש בגיל 101.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023

.

סיבוב על המונוגרפיה החדשה על קיבוץ המעפיל

לכאורה בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר תמצאו את המרכיבים האופייניים לקיבוץ – הבינוי, הנוי, החברים וגם ההפרטה. כמו בכל קיבוץ גם כאן פעלו דמויות כשרוניות ויצירותיות שתרמו לקהילה. אלה אינם מייחדים את סיפורו של המקום כפי שמופיע בספר החדש "ונטעתים על אדמתם – שבילי המעפיל, 2025-1945". הייחוד מגיע מכיוון אחר.

לכבוד ציוּן 80 שנה להקמתו של הקיבוץ, יובל דניאלי (נולד ב-1943), אמן, מבקר אמנות, סופר, ארכיונאי והיסטוריון האמנות בקיבוץ, פרסם מונוגרפיה שאותה הוא בחר להקדיש לקיבוץ שבו צמח ובו הוא פועל במשך תשעה עשורים. כאן טמון ייחודו ואיכותו הנדירה של הספר – הודות לרגישותו של דניאלי למקום ולאנשים הוא הצליח לנסח ולהציג את שורשיה של ההוויה והאנושיות המקומית בהמעפיל, וליצור את אחד הספרים המרתקים שהוקדשו לְמקום בכלל ולקיבוץ בפרט.

ועל כך ברשימה זו.

.

2025

.

סיבוב בחוות מיכלי הדלק שבחוף תל ברוך בתל אביב

עם התפתחות תחנת הכוח רדינג בשנות ה-50, הקימה חברת החשמל בסמוך לקצהו הצפוני של שדה התעופה שדה דב ובצמוד לרצועת חוף הים מתחם של מיכלי דלק, שיועדו לשרת את הפעלת תחנת הכוח. אלא שהחווה פעלה לא יותר מארבעים שנה, ובעקבות שינויים טכנולוגיים בשנות ה-90 איבדה החווה את ייעודה. מאז מתקניה נטושים, פרוצים ומיותמים.

הקִּרְבה לטיילת המוצלחת שפיתחה העירייה לאורך החוף, חשפה את חוות המיכלים לאלפי העוברים ושבים בטיילת מידי יום. בימים האחרונים החלו דחפורים לבצע עבודות עפר בצמוד לשטחה, זאת במסגרת הקמת תשתיות לרובע שדה דב ההולך ונבנה. בינתיים מבני חוות המיכלים עומדים במקומם, שני מיכלים נהרסו כבר בתחילת העשור הקודם ומה צופן העתיד למבנים שנותרו?

על כך ברשימה זו.

.

2026 (שנות ה-50)

.

סיבוב באנדרטה לחללי טבעון שנפלו במלחמת העצמאות

יוצאת דופן דמותו של האמן דוד פולוס (1975-1893) ובולטת יותר יצירתו הציבורית שנוצרה בפרק זמן קצר וייחודי בהתפתחותה של התרבות והלאומיות המקומית. לא יותר מ-15 שנה נמשכה יצירתו הציבורית של פולוס, מסוף שנות ה-30 ועד לראשית שנות ה-50 – פסל אלכסנדר זייד הוא המפורסם מבין יצירתיו, ולעומתו היצירה הפחות ידועה נוצרה בשלב מאוחר – עמוד זיכרון לחללי טבעון (כיום קרית טבעון) במלחמת העצמאות.

עבודה זו שנחנכה ביום הזיכרון של שנת 1952, ניצבת בליבו של גן המייסדים הוותיק. גן שבו שולטים עצי אלון עתיקים ושיד אדריכל נוף עכשווי טרם נגעה בו. צמחייה צפופה ופראית, ושבילים כמעט נסתרים מתפתלים בה. כאן כנראה מתוך אילוץ, שינה פולוס מגישתו ולא יצר פסלי דמויות, אלא הסתפק בתבליטים. ובדומה לשאר יצירותיו גם כאן הבטון (כאן צוּפה בשכבה דקה של ברונזה) היה לחומר היצירה העיקרי.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1952)

.

סיבוב באודיטוריום שתכנן אוסקר נימאייר בחוף אמאלפי שבאיטליה

הרבה העזה היתה למקבלי ההחלטות בכפר התיירותי רבלו (Ravello) שמשקיף על חוף אמאלפי שבדרום איטליה. התיירות היא מקור הפרנסה העיקרי באזור, ולכן מקפידים כאן לשמור על אווירה רגועה ומסורתית. בשנת 2000 הם פנו אדריכל אוסקר נימאייר (2012-1907, Oscar Niemeyer), מבכירי האדריכלים המודרנים במחצית השנייה של המאה ה-20, שיתכנן עבורם אודיטוריום שיתאים לקונצרטים, מופעים והתכנסויות.

נימאייר היה אז בשלהי חייו, בן 93, כשהחל לתכנן את הפרויקט שנחנך עשר שנים מאוחר יותר ב-2010 והיה לאחת העבודות האחרונות שתכנן. גם אם מדובר בעבודה מאוחרת לאדריכל הברזילאי הנודע, תמצאו כאן את המאפיינים המובהקים שחזרו והופיעו במגוון יצירותיו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (2010)

.

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ עלומים

"הייחוד של קיבוץ דתי הוא שיש לנו לבד מחדר האוכל עוד מוקד כינוס – בית הכנסת", מספר צביקי פורת מקיבוץ עלומים שבנגב המערבי. תהליך ההפרטה שעבר הקיבוץ כמו גם שינויים בסדרי החיים, פוגעים במעמדו של חדר האוכל (שעליו כתבתי כאן לאחרונה) כמקום המפגש וההתכנסות של החברים, אך בית הכנסת שומר על מעמדו והקהילה המקומית ממשיכה להתכנס במוקד החי והפעיל.

את קיבוץ עלומים ייסדו ב-1966, 3.5 קילומטרים מגדר הגבול עם עזה, קבוצה של צעירים בוגרי תנועת הנוער בני עקיבא. זמן קצר לאחר הקמתו ניגשו לתכנן בית כנסת, אלא שזה נחנך לבסוף רק ב-1978. לתכנונו הזמינו את האדריכל יוסף שנברגר (1982-1912), שהתמחה בתכנון בתי כנסת, ישיבות ומקוואות, ובין השאר תכנן את רחבת הכותל המערבי. המבנה ששוכן בקצה הדשא הגדול, מול חדר האוכל, מתהדר בגג שמעוצב בתנופה שנראה כמו מזנק אל השמיים, תוך הימנעות מיצירת קופסה סתמית, אלא כזו עם אופי ייחודי ועם דגש על קשר בין פנים ובין חוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1978)

.

סיבוב בבתי הפטיו ברובע יעלים בערד

את הבינוי הייחודי ביותר בערד תמצאו ברובע יעלים – הראשון שהוקם ברצף השכונות של העיירה בתחילת שנות ה-60. הבינוי ב"בתי הפאטיו", כך כונה המתחם הייחודי, תוכנן בהתאמה לאקלים המקומי, מוטה הולכי רגל, וגם באופן שימשוך דיירים להדרים ולהצטרף ליישוב עירוני חדש ומרוחק בלב המדבר. מתחם בתי הפאטיו מתייחד במרקם בנייה צפוף, שנחצה על-ידי מעברים מקורים ציבוריים ומשותפים, שמקושרים לחדרי מדרגות וגשרים פתוחים, ולכל דירה מרפסת או חצר גדולה במיוחד.

תכנון הפרויקט נערך במסגרת צוות תכנון צעיר שפעל בערד בימיה הראשונים, שבראשו עמד תחילה האדריכל אלכסנדר שר ואחריו האדריכל יונה פיטלסון. את מתחם בתי הפאטיו תכננה האדריכלית אילנה אלרוד (נולדה ב-1936) שהיתה אז בראשית דרכה המקצועית אך התברגה כאדריכלית בגרעין המצומצם שתכנן את ערד בשלב ראשון. עם פרישתה מהצוות לאחר שנתיים' המשיך וטיפל בתכנית האדריכל ג'ראלד זפרט, דרום-אפריקאי שפעל אז תקופה קצרה בארץ. למרות התקוות הגדולות שתלו באותו פרויקט ייחודי וחלוצי, כבר מראשית ימיה סבלו בתי הפטיו מתחלופת דיירים, וכיום היא כמעט כולה מאוכלסת במשפחות שמשתייכות לחסידות גור.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1964)

.

סיבוב בשלישייה שברחוב ביאליק 11א 11ב ומעג"ל 39 ברמת גן

המיוחד במגרש שמחבר בין הרחובות ביאליק ומעג"ל ברמת גן, הוא בהקמתם של שלושה בתי מגורים כמעט זהים. שלושת המבנים מ-1938 תוכננו בידי האדריכלים קורט וינד (1951-1887) והרברט טוכלר (1993-1903), שהיגרו לכאן זמן קצר קודם לכן ממרכז אירופה ותכננו במשותף ובנפרד בפרברי תל אביב, בעיקר ברמת גן ובהרצליה.

ההזנחה לאורך תשעים שנה לא היטיבה עם המבנים, ובכלל, העליבות ששולטת ברמת גן מתחרה בערי גוש דן רק בבני ברק הסמוכה לה. ועדיין, האיכויות האדריכליות המודרניות שהשקיעו וינד וטוכלר בשלושת המבנים שלפנינו מעניקים לדיירים את העונג לגור בהם. החצרות הגדולות שבין המבנים יובשו והוסבו לחניית רכבים. אלא שעדיין ניתן להתרשם מחדר המדרגות המרווח והמואר יפה בקרני שמש מסוננות ומהווה את המרכז של כל אחד משלושת הבתים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1938)

.

מוזמנים להרצאת זום על ספר בית פרומין – משכנה הראשון של הכנסת

במשך 16 שנה שימש בית פרומין שברחוב המלך ג'ורג' 24 במרכז ירושלים כמשכנה של כנסת ישראל. מאז שעזבה אותו הכנסת ב-1966 עם חנוכת משכן הקבע שבגבעת רם, החליף הבניין ידיים. עם קבלת ההחלטה להחזיר אותו לידי הכנסת ולהסב אותו למוזיאון הכנסת, הוחל בתהליך שימורו ופיתוחו של המבנה בעל החשיבות ההיסטורית.

לקראת פתיחת המוזיאון, הזמינה ממני המועצה לשימור אתרים והכנסת את הספר בית המחוקקים הראשון: סיפורו של בית פרומין – מוזיאון הכנסת. היתה זו עבורי הזדמנות מאתגרת ליצור ספר ממלכתי.

היום – יום שני 8.6.26 בשעה 17:00 אקיים הרצאת זום במסגרת המועצה לשימור אתרים שתוקדש לספר ולבניין. ההשתתפות חופשית בקישור זום כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

2025

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ עלומים

הניסיון של האדריכל אורי זרובבל שתכנן את חדר האוכל בקיבוץ עלומים (1980) להימנע ממבנה תיבתי ופשוט, יצר קשר הדוק בין פנים ובין חוץ. הוא אף איפשר את יצירתם של קירות שטוחים, אטומים ונפרדים שהתאימו לשילוב קירות אמנות. חבר קיבוץ שהשתתף ביום עיון בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב, נחשף במהלכו לקיר האמנות הענק שיצר האמן משה סעידי באודיטוריום, והיכרות זו הולידה הזמנה ליצירת ארבעה קירות אמנות מקרמיקה. קירות אלה מתייחסים לחיים בקיבוץ, לנוף החקלאי ולהיותו קיבוץ דתי.

גם אם חלפו 46 שנה מאז נחנך חדר האוכל וגם אם מעמדו כמרכז הקיבוץ שקע, הרי שהוא נותר במצבו המקורי, כמעט ללא כל שיפוץ וחידוש (רק הכיסאות הוחלפו). מצבו מצוין ומעורר הערכה – הן לבחירה המוצלחת שהיתה אז בחומרי גמר עמידים, עיצוב תקופתי ותכנון שמתאימים לשימושים ולזמנים המשתנים וגם הודות לקיבוץ שהשכיל לתחזק היטב ובאהבה למקום את מבנה הציבור הוותיק והמרכזי, זאת לצד בית הכנסת (לו אקדיש מאמר נפרד בהמשך). שני המבנים הוכרזו לשימור בתכנית מפורטת.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1980)

.

סיבוב במתחם מגורים Piazza Grande בנאפולי

במתחם המגורים Piazza Grande שתכנן האדריכל אלדו לוריס רוסי (Rossi, 2018-1933) בפאתי נאפולי, איטליה, הוא התעמק, כפי שעשה ברבים מהפרויקטים שתכנן בקנה מידה כזה או אחר, בדגם האידיאלי של העיר. התוצאה מרהיבה ועגומה – ניסיון להתעמק ביחסים שבין רחוב ובין כיכר, יצירת מתחם מונומנטלי המשלב מגורים עם מסחר, פנאי וציבור, המשכיות ופיתוח של דגם העיר האיטלקית העתיקה, והכל בסביבה ענייה ולא יציבה.

כך נוצר פרויקט ססגוני, דמוי מבצר שמסתגר בתוך עצמו. מקום שבו שולטת בכל מקום ופינה עליבות והזנחה. המתחם מגודר ומבוקר, אך גם בתחושת הביטחון שולטת העליבות. פרויקט גדול ממנו La Vele di Scampia, שנבנה מעט קודם לו בעיר, כולל מאפיינים דומים וכיכב בסדרת הפשע האיטלקית Gomorra (2021-1917), אך נהרס ממש לאחרונה. גם Piazza Grande כיכבה באותה סדרה בהקשר דומה של פשע וחוסר יציבות. אלא שהיא הופיעה באיחור כבד רק בעונה החמישית, ונראה שבינתיים היא לא הולכת להסתלק מכאן בקרוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1989)

.

סיבוב על ספר חדש העוסק במפעל הבנייה הישראלי בעיר העתיקה בירושלים

ביקור בעיר העתיקה בירושלים, הן בהיקפה – חומות ושערי העיר העתיקה, והן בקרביה – סמטאותיה, אתריה ההיסטוריים והדתיים וגולת הכותרת – הרובע היהודי, הם פרי תכנונם של אדריכלים ותוצר של מהלכים פוליטיים המשקפים את רוח הזמן ותמורות בלתי פוסקות שהשפיכו וממשיכות להשפיע על תפקודה ונראותה. לכן, כל ביקור בה הוא גם מסע אל ההיסטוריה המקומית, זו של העבר הרחוק, אך בעיקר זו הקרובה. ירושלים היא לא ונציה, היא לא קפאה בזמן ונכבשה בידי תיירים, היא במזרח התיכון ולא באירופה. לכן, ההתרחשות בה היא בלתי פוסקת, פראית וגם אלימה.

חלפו 59 שנה מאז שהשליטה על העיר העתיקה עברה לידי ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. פניה של העיר העתיקה שונו, חלקם באופן דרמתי. עיקר השינוי התרחש בשני העשורים הראשונים. בתקופה זו בחר להתמקד חוקר ירושלים הגיאוגרף פרופ' דורון בר בספרו החדש "משני צידי החומה – הישראליזציה של העיר העתיקה של ירושלים 1987-1967" (הוצאת רסלינג, 2026).

באופן יסודי ועל בסיס של מאות רבות של מסמכים שאיתר, חושף בר את המהלכים שקידם הממשל הישראלי בתחום העיר העתיקה, מהלכים פיסיים להם השפעה על החזות, האופי, האוכלוסייה והפעילות בסביבה ייחודית ורוויה במשמעויות לקבוצות אוכלוסייה שונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026

.

סיבוב בחדר אשפה ברובע אבישור בערד ובהרס שהותיר טיל מאיראן ברובע טללים

כמה דקות אחרי שסיימנו פגישה בעיריית ערד, המשכתי לרובע טללים כדי לראות את מה שהותיר אחריו הטיל האיראני שנחת כאן לפני חודשיים. ההרס גדול. עשרות רבות של דירות נפגעו והתרוקנו. כעת יבואו שנים עד שהשגרה והשלווה ישובו לכאן. את מתחם המבנים הזה תכנן האדריכל רם כרמי (2013-1931), חתן פרס ישראל שבימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב תערוכה מקיפה על יצירתו. הפרויקט של כרמי בערד נשכח ולא ידוע והוא אינו מופיע בתערוכה.

שש-עשרה שנה חלפו מאז ביקרתי בחדר האשפה המיוחד ביותר שנבנה בארץ, ברובע אבישור הצמודה. זהו חדר אשפה מ-1965 שבו האדריכלים דוד בסט (2017-1928) ואדם איל (2018-1928) ואדריכל הנוף צבי דקל (2024-1929) השקיעו בשילובו בפיתוח הסביבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1973)

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ ניצנים

אחרי הקרב הקשה שהתרחש בקיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות ובמהלכו נהרגו חברים ולוחמים רבים, נכבש הקיבוץ, הנותרים נלקחו בשבי. חדר האוכל ששימש את החברים נהרס בידי חיילי הצבא המצרי. אך האבדות הקשות וההרס לא הביאו לייאוש והתפוררות, ולאחר המלחמה הוקם הקיבוץ מחדש באתר סמוך.

תחילה שימש צריף עץ פשוט כחדר אוכל. רק לאחר שהוקם בית הנצחה גדול ומשוכלל ששילב זיכרון, תרבות וחברה, התפנו החברים לבנות גם חדר אוכל קבוע ומכובד. ב-1967 נבנה חדר אוכל פשוט וללא כל יומרה בתכנונו של האדריכל מרדכי זברודסקי (1977-1903), מהמחלקה הטכנית של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. עשור מאוחר יותר כשהמבנה היה קטן מלהכיל את כל החברים, הוכנה על-ידי האדריכלית שלי (רחל) ניסים (2012-1937), מהמחלקה לתכנון של התק"ם, תכנית להרחבתו שהעניקה לו מראה ברוטליסטי והוא נחנך ב-1983.

ועל כך ברשימה זו.

.

2026 (1983/1967)

.