קרוב ל-80 שנה מאז הנכבה, שרידיהם של עשרות רבות של בתי פרדס נטושים הם עבר רחוק. אבל מי שסבר שאותם פלסטינים שגורשו מכאן יבואו חדורי נקמה ויחסלו אותנו בבוא היום בהצלחה, יכול להיווכח שכיום מספיק אספסוף מבית כדי להחליש ולפורר את ישראל בהצלחה חסרת תקדים.
ההזנחה ושיני הזמן מפוררים את בתי הפרדס, מקומות שהותירו מאחוריהם אנשים שעבדו את האדמה וצימחו בה פירות צפויים להעלם. לבד מבארות מים שקרקעיתן הגיעה עד לשכבת מי התהום, הכילו אותם בתים גם מגורים שניתן עדיין להתרשם משרידי הפאר שהושקע בהם. שני בתי הפרדס שלפנינו מצויים בראשה של גבעה ממזרח לכביש 4, מול הכניסה לאשקלון ובתחומי שטחיו החקלאיים של כפר הנוער כפר סילבר שרגע לפני כן ביקרתי בבית הכנסת שלו.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023
.
להמשיך לקרוא ←
בתקופת הסגר לפני שנתיים ניגש האדריכל משה כץ (44) לכתוב מדריך ליצירתיות. הוא לא הראשון, לאורך השנים יצאו מאות ספרים שהציעו לקוראים להכיר כלים לחיזוק היצירתיות. המשותף לרוב אותם מדריכים היתה ההנחה כי יצירתיות אינה כישרון מולד, אלא יכולת נרכשת, וככזו ניתן לשכלל ולפתח אותה. ספרו של כץ אינו חורג מאלה, אלא שייחודו בכך שיצא בשפה העברית ונקודת מבטו היא של אדריכל.
החלקים המושכים בספר הם אלה שבהם פותח כץ צוהר על נבכי חייו, האישיים והמקצועיים. בשש השנים האחרונות הוא מתכנן ומלווה פרויקטים במקומות שונים בעולם, כמו טוקיו והלסינקי, באזורים אקזוטיים כמו חופי הים של זנזיבר וקפריסין. יש גם פרויקט אחד במטולה. כל אלה טרם מומש בפרק הזמן הקצר יחסית שבו כץ פועל, וזו הזדמנות להציץ בהם.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023
.
להמשיך לקרוא ←
חדר האכל בקיבוץ דביר הוא עבודה מוקדמת שתכנן האדריכל מנחם באר, חבר קיבוץ געתון ואדריכל המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. בעת חנוכת הבניין ב-1964 היה באר כבר בן 39, ועם זאת עד אז הוא טרם הוביל פרויקטים משמעותיים במחלקה. היה זה האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס והאדריכל הבכיר במחלקה, שתכנן עד אז ובאופן בלעדי את חדרי האוכל של התנועה, כמעט כולם על בסיס דגם חזרתי. גם כאן ניתן למצוא הד משמעותי לדגם שגיבש מסטצ'קין – מבנה תיבתי אופקי עם פתחי חלונות צרים וגבוהים עם ביטוי בגג לקמרונות נמוכים לצורך החדרת אור ואוויר אל עומק האולם.
למרות ההפרטה מקפידים בקיבוץ להמשיך ולהפעיל את חדר האוכל שמאכיל את החברים כבר 72 שנה. את המנות שמקורן במטבח ההונגרי או הדרום-אמריקאי שהגישו כאן בעבר כבר לא תמצאו, גם מספר הסועדים מבין החברים הצטמצם, אך עדיין רואים בו את לב הקיבוץ.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1964/1971)
.
להמשיך לקרוא ←
היחס לאדריכלות של מבני תעשייה שאיבדו את ייעודם המקורי משתנה בשנים האחרונות, ומבנים כאלה זוכים להערכה ולחיים חדשים. ברחוב פרוג 6 בשכונת אגרובנק שבצפון חולון הושלם ב-2018 פרויקט מגורים הכולל שני בנייני דירות הצומחים מתוך מבנה ששימש במשך קרוב ל-80 שנה מפעל, מחסן ומשרדים. הוא החל כבית דפוס ומחסן ספרים, בהמשך שימש את הצבא הבריטי ולאחר קום המדינה ובמשך ששים שנה שימש כמפעל שהעסיק קשישים ובעלי מוגבלות.
החלק המפתיע ויוצא הדופן בפרויקט החדש הוא שאולם הייצור הגדול התחדש ומשמש לא רק לדיירי הפרויקט אלא הוא גם פתוח לציבור כמקום שהייה נעים ומיוחד. הפרויקט הוא לא רק רב-דורי בהיבט הפיסי אלא גם בהיבט המשפחתי – בתכנונו החל האדריכל סעדיה מנדל. עם פטירתו השלימו את המלאכה בנו האדריכל יריב מנדל ואתו אדריכל מאור גויכמן.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1932/2018)
.
להמשיך לקרוא ←
כבר כמה חודשים שתחנת הרכבת הקלה בן-גוריון, השוכנת על גבול רמת-גן ובני-ברק, ממתינה להפתח לקהל הנוסעים. העיכובים בהפעלת הקו האדום נובעים מתקלות במערכת שנדרשות לטיפול. לכן, בשלב זה מופעלות הרכבות ללא הפסקה כדי לפתור את הבעיות ומועד פתיחת הקו לנוסעים הולך ומתקרב. יש כבר מועד חדש להפעלה: בתחנה מצטטים את דברי שרת התחבורה שציינה את יום העצמאות הקרוב.
אז רגע לפני שהקו האדום מתחיל לעבוד ולחבר בין פתח-תקוה, בני-ברק, רמת-גן, תל-אביב-יפו ובת-ים, זו הזדמנות להסתובב בתחנה מהניילונים, ריקה מנוסעים, נקייה ומצוחצחת. אין כאן אנשים, אין פרסומות, אין בלאי – הכל מבריק ושקט. נכנסתי גם לקומה 2-, הקומה הטכנית שבה ממוקמות המכונות שמאפשרות לתחנה לעבוד. זו קומה ששטחה אלפי מטרים רבועים והיא סגורה כמובן לציבור.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023
.
להמשיך לקרוא ←
קירות הקרמיקה שיצר האמן משה סעידי במבני ציבור ברחבי הארץ הן פנינים שמוסיפות רובד למקום, מצד שני ניתן גם להתעלם מהן. יצירות אלה מבוססות על טכנולוגיות קדומות שעל רקען צמח סעידי יליד העיר המדאן (בה מזהים בין השאר את קבר אסתר ומרדכי) שבאיראן (1937), השפה היא מודרנית אך ניתן למצוא גם לה מקבילות באמנות העתיקה. כ-20 שנים מפרידות בין שתי העבודות שיצר בחולון ובעכו והן שתיהן השתמרו יחסית היטב. בחולון בחרה העירייה להציב שני ספספלים בצמוד ליצירה, אך במכללה בעכו היא נותרה כמו ביום חנוכתה.
את המסר שביקש האמן ליצור מגלים כשמתעכבים ומתבוננים בכל אחת מהעבודות, מסר אופטימי של צמיחה ושגשוג לאומי וגם אישי. הכי רחוק ממצבנו הנוכחי.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1974)
.
להמשיך לקרוא ←
בין רומא לסיינה מצויה העיר העתיקה אורבייטו (Orvieto) שמצאתי עניין לעצור בה בעיקר הודות לבאר מים עמוקה וייחודית שנחצבה בה לפני קרוב ל-500 שנה וקרויה על שמו של קדוש אירי. לבד מהעובדה שהבאר הזו מעניקה לאלה שמבקרים בה זויות מבט יוצאות דופן ומרגשות, היא גם מעוררת עניין במתקן טכני שבתכנונו היה מעורב האדריכל אנטוניו דה סנגלו הצעיר (Antonio da Sangallo il Giovane).
האדריכל בחר להעניק למתקן איכויות כאלה שהופכות אותו לפנינה אדריכלית עם משמעויות עמוקות, תרתי משמע – ערוץ אנכי שמקשר בין העולם ובין השאול, או בין העולם הזה ובין העולם הבא. אך לבד מהאיכויות האדריכליות מדובר במפגן הנדסי מרשים שנחצב כל כולו בקרקע הרכה, הודות לאיכויותיו נשמר לכל אורך השנים וכיום הוא פתוח למבקרים.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1537)
.
להמשיך לקרוא ←
חודשיים לפני שפרצה מלחמת לבנון הראשונה וכוחות צה"ל שעטו אל ביירות, נפתח בכיכר אתרים שבחוף ימה של תל אביב מועדון הקולוסאום. המועדון פורץ הדרך זכה לפרסומו והצלחתו לא מעט הודות לעיצוב הפנים יוצא הדופן שהעניק לו מראה של חללית, שרק הודגש הודות למבנה העגול שבו התמקם במרכז הכיכר. האדריכל ישראל גודוביץ שתכנן בין השאר כמה מועדונים בחייו, מודה שעיצוב הקולוסאום היה פרק ייחודי ביצירתו.
מהמועדון הנוצץ שעיצב גודוביץ לא נותר זכר. הקולסאום החליף ידיים ולבסוף סגר את שעריו. במקומו הוקם מועדון חשפנות שגם הוא פינה את מקומו ונסגר. מהקולוסאום נותרו זכרונות לאלה שפקדו אותו, וגם סדרת תצלומיו של רן ארדה שצולמו רגע לפני הפתיחה של המועדון. מבנה הבטון לעומת זאת שרד את השנים, ובימים אלה מקודמת בעידודה של עיריית תל אביב תכנית מפלצתית להריסתו כמו גם את המתחם כולו, וזאת לטובת מתחם מסחרי עם מגדלי מגורים.
גודוביץ הוא מספר סיפורים יוצא מהכלל. גם 41 שנה לאחר האירועים הוא זוכר מצוין את קורות עיצובו של המועדון. בחרתי להביא את הדברים מפיו של מבלי לשנות.
ועל כך ברשימה זו.
.
1982
.
להמשיך לקרוא ←
עיצובי פנים מתחלפים יחסית במהירות, בשונה מאדריכלות. לכן בעוד שאדריכלים יכולים להתגאות ביצירתם במשך שנים, הרי שלעומתם מעצבי פנים נאלצים להסכים למציאות שבה יצירתם נהרסת לטובת עיצוב אחר בתוך שנים ספורות. מיצירתה למשל של דורה גד, בכירת המעצבות שפעלו בישראל, כמעט ולא נותר זכר. לכן, התפלאתי לגלות שעיצוב הפנים שיצרה אדריכלית הפנים כרמלה כרמי למועדון לחבר שבקיבוץ שער העמקים שרד כמעט בשלמותו מאז שנחנך ב-1991. בנוסף, המועדון ממשיך לתפקד כמוקד חברתי מרכזי בקיבוץ.
לאחרונה פורסם ספרה של כרמי "האדריכלות שבפנים", שבו היא פורסת את תפיסת עולמה כמו גם חושפת ונזכרת בעבודות הרבות שעיצבה לאורך שישה עשורים. בספרה לא התייחסה כרמי לעבודתה בשער העמקים, אך לאחר שקראתי ולמדתי על גישתה והשתתפתי באירוע במועדון אז זיהיתי את חותם ידה. מתברר שכרמי לא ידעה אפילו שהפרויקט בוצע, היות וחברי הקיבוץ לקחו ממנה את התכניות ולא עדכנו אותה בהמשך בתהליך הביצוע.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1991)
.
להמשיך לקרוא ←
שלושה דברים אהובים עלי בכל סיבוב בגלריה שבקיבוץ שער העמקים: הסביבה – תמיד יש משהו שטרם ראיתי בסביבה. הגלריה – מבנה יוצא דופן עטוף בסגרפיטו צבעוני וכולל שני אולמות תצוגה שונים ואינטימיים. התערוכות – חלקן של אמנים אורחים וחלקן של אומנים מקומיים כשהמשותף לכולם היא המעורבות במקום.
בימים אלה מוצגות כאן שתי תערוכות: האחת מוקדשת ליצירתו של הלל לוטקין, יליד דרום-אפריקה וכיום חבר קיבוץ הסוללים, מעצב גראפי שמתמחה בעיצוב תערוכות. התערוכה השניה מציגה את יצירתו של בצלאל ירדני, יליד קבוצת כנרת שמתגורר ביישוב נופית הסמוך ומאז שיצא לגמלאות מקדיש את זמנו לבניית דגמים מעץ של כלי רכב ועבודה.
אלה תערוכות שמספרות סיפור חיים ומייצגות ערכים של עבודה וחריצות יפה. הן מלאות באנושיות, ממש כמו הגלריה שמארחת אותן.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023
.
להמשיך לקרוא ←
הדימיון של בית הכנסת שבכפר הנוער כפר סילבר, הסמוך לאשקלון, למבנה אחר – יד-לבנים שברחוב פנקס בתל אביב הוא לא עניין שתתקשו לפספס. בשניהם מדובר במבנה בצורת תיבה הכולל חזיתות שחלקן שקופות ודופן אחת שנשלחת הרחק מגבולות המבנה ומגדירה רחבה בחזית. את שני המבנים שנבנו בסמיכות זמנים תכנן האדריכל ישראל לוטן.
המבנה החגיגי ביותר בכפר סילבר הוא ככל הנראה בית הכנסת שנחנך ב-1963, שנים אחדות לאחר הקמתו של הכפר. זהו מבנה מונומנטלי שזכה גם שישלבו בו אמנות – קיר בטון עם זכוכית צבעונית, שאותו יצר האמן נחמיה עזז, ומהווה את כותל המזרח שמשני צידי ארון הקודש.
ברוח דרכו של הרב אבא הלל סילבר, שהכפר נקרא על שמו עוד בחייו, הונהג בבית הכנסת נוסח תפילה רפורמי. אך הנוסח לא שרד וכיום מונהגת בו מסורת אורתודוכסית. בית הכנסת נותר במצבו המקורי עד לאחרונה, כשעבר חידוש.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1963)
.
להמשיך לקרוא ←
עלייתם ושקיעתם של חדרי האוכל בקיבוצים הוא נושא שחזרתי והצגתי כאן במהלך השנים, בכל פעם אחד אחר. יותר מ-150 קיבוצים סיקרתי בבמה זו, "חלון אחורי", שהחודש מלאו לה 14 שנה. סקירות אלה התבססו על ביקורים בחדרי האוכל שרובם איבדו את מעמדם ואינם משמשים עוד בייעודם המקורי, חלקם הגדול נטוש ורק חלק זעיר עדיין פעיל. התבססתי גם על ספרות, שיחות עם מאות חברי קיבוצים ואדריכלים וכן על איסוף חומרים מארכיונים רבים שלמזלי פועלים כמעט בכל הקיבוצים, כמו גם ארכיונים נוספים, פרטיים וציבוריים.
לפני חודשים אחדים פרסמתי עם ד"ר צבי אלחייני את הספר "סעודה אחרונה בקיבוץ" בסדרת "אסיה אדריכלות" שבהוצאת אסיה. הספר, פרי מחקר וכתיבה שנמשכו קרוב לשלוש שנים (לרשותנו לא עמד אוסף, לכן היה צורך לאתר ולדלות את המידע והחומרים ממקורות אחרים), התמקד אמנם בעשייתה של האדריכלית ארנונה אקסלרוד (2019-1935), שעבדה במשך שלושה עשורים במחלקה לתכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד והתק"ם, אך הספר מציג ראייה רחבה של התופעה, בשיאה ובשקיעתה.
בהזמנת המכון להכשרה טכנולוגית במשרד העבודה אקיים ביום ראשון הקרוב, 5.2, בשעה 12:00 באמצעות google meet הרצאה על התופעה של חדרי האוכל. אתמקד בהתפתחותה ההיסטורית ומאפייניה האדריכלים והחברתיים הייחודיים ואסיים במצב הנוכחי. ההשתתפות היא חופשית ורק נדרש להכנס בזמן לקישור הזה.
https://meet.google.com/kcb-qsan-qfe
.
בואו לאכול!
.
להמשיך לקרוא ←
האם תיהרס התחנה שרק לפני 33 שנה נחנכה בקצה הצפוני של רחוב אבן גבירול בתל אביב? את הבניין שנחשב היה לדוגמה לתכנון תחנת כיבוי אש, תכננו עדנה ורפי לרמן, מבכירי האדריכלים והמתכננים, ולמרות שלא חלפו שנים רבות מאז שהוא תוכנן, נאבקים כעת אדריכלים לשמר את החלק הבולט שבו – המגדל.
במקור יועד המגדל לשמש לייבוש זרנוקי הכיבוי בתום משימות שאליהן יצאו לוחמי האש. לכן, לצורך מתיחת הזרנוקים לייבושם הותקנה בו מערכת מכנית בפיר המגדל המתנשא לגובה של כמה עשרות מטרים. לאחר כמה שנים הוזנחה שיטת הייבוש הזו והמגדל איבד את מעמדו הפונקציונלי, אך כנקודת ציון עירונית המשיך למשוך את תשומת ליבם של התושבים הרבים שחלפו על פניו ושל לוחמי האש והיה לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני.
עם קבלת ההחלטה להמשיך את התואי של רחוב אבן גבירול לצפון, אל שטח נמל התעופה שדה דב שהתפנה, ועם קבלת ההחלטה להעביר את קו הרכבת הקלה בתואי זה, הוקמה בסמיכות תחנת כיבוי אש חדשה, וזו הוותיקה יועדה להריסה היות והיא ניצבת על תואי הדרך המיועד לרחוב הרחב החדש. לעומת בניין התחנה עצמה, הרי שהמגדל נמצא מחוץ לתואי הדרך.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1989)
.
להמשיך לקרוא ←
שלושה קירות אמנות מקרמיקה יצר האמן משה סעידי בכפר-סבא, את האמצעי שבהם בקרתי הבוקר. בשונה משני האחרים ובכלל באופן חריג ביצירתו, זוהי עבודה שאינה מופשטת אלא מתאפיינת בנושא ברור – מחווה לראשוני איכרי כפר-סבא, שהשנה מציינת 120 שנה להיווסדה, וכך גם גישתו של סעידי היתה ישירה ולראשונה מופיעות ביצירתו דמויות ואפילו כאלה תקופתיות וגם נוף שדות ויישוב. זו גם העבודה שעמה בחרתי לסגור את המסלול הביקור בתערוכה שאצרתי לסעידי לפני שנה.
ב-1984 הוצב קיר האמנות בכניסה לקופת חולים מאוחדת שברחוב המייסדים 20, מבנה שאותו תכנן האדריכל שלום גרדי. המבנה לא עבר שינויים משמעותיים מאז שנחנך לפני שלושים שנה, אלא שמיקום הכניסה השתנה וכך העבודה שיצר סעידי נותרה בודדה מאז השינוי.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1984)
.
להמשיך לקרוא ←
חשוב לאדריכל הנוף גדעון שריג שהגינה שהוא מתכנן תתאים לכל הגילאים. לגינת דובנוב שבתל אביב יש לשריג, מבכירי וותיקי אדריכלי הנוף בישראל, פינה חמה בלב והוא רואה בה את אחת מעבודותיו הטובות שתכנן. שנות ה-80 היו שנות הפריצה הגדולה של שריג, כשהצליח לממש בזה אחר זה פרויקטים חדשניים ומורכבים ובראשם "גן הסלעים" שבפארק הירקון. גם בגינת דובנוב השכונתית שהקמתה הושלמה ב-1995, ניתן למצוא הד לאותו גן סלעים ייחודי.
בסיבוב בגינה עם שריג הוא שמח לגלות שהמקום מלא בילדים ובהורים, הוא היה מאושר לראות שאין פינה מוזנחת והכל שוקק חיים. שריג רתח מזעם כשראה שלאחרונה הוקם ביתן בשטח הגינה ובצמוד למתקני המשחק, והסביר שהשטחים הציבוריים מצטמצמים לטובת המסחר והתופעה מכאיבה לו כי הציבור הוא הנפגע העיקרי. "רצוי שיהיה קיוסק, אבל לא באמצע אלא בצד כי אין לו שום קשר לפעילות של הגינה", הוא מסביר (אלא שמאוחר יותר התברר שלא מדובר בקיוסק אלא במיזם עירוני להשאלת צעצועים לילדים המשחקים בגינה). פחות מפריעים לו שינויים כמו החלפת ריצוף, החלפת מתקני בולי עץ שתכנן לטובת מתקנים גנריים, שינוי במאזן בין מתקנים, בין מדשאות ובין שטחים חשופים.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022 (1995)
.
להמשיך לקרוא ←
50 שנה מאז שנחנך "בית קרן ביטוח לפועלי בניין" כמעט ולא שינה את חזותו. הקרן היתה הגוף המרכזי שביטח את פועלי הבניין בישראל החל מ-1945 והצליחה לצבור עוצמה וגם הון. עם זאת, הקפידו ראשי הקרן להקים את בניין ההנהלה המרכזית ברחוב צדדי בבירה, לעצב את הבניין באופן צנוע ולהימנע מניקור עיניים. בסוף שנות ה-90 חל שינוי בקרנות הפנסיה, המשרדים הוסבו למרפאות ואת מקומם של פקידי הקרן תפסו רופאי שירותי בריאות כללית. במסגרת זו חלו שינויים בפנים הבניין.
את הבניין ששוכן במפגש הרחובות בני ברית וחיי אדם תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל, בין השנים 1965 ו-1972. בית הקרן היווה אבן דרך וחוליה משמעותית בהתפתחות האדריכלות של המשרד ובמיוחד בשפה שפיתחו בבנייה הירושלמית, עיר שבה הרבו לתכנן מבני ציבור בולטים.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022 (1972)
.
להמשיך לקרוא ←
רשימה מספר 1,111
ארבעה קירות קרמיקה אמנותיים שילב האמן משה סעידי במבני ציבור ושירות בבאר שבע. מרבית עבודות אלה בוצעו במהלך שנות ה-70 וה-80, השנים שבהן שגשג מפעלו האמנותי הייחודי של סעידי שהקדיש את זמנו ומרצו לשילוב אמנות באדריכלות.
אחת מבין העבודות נהרסה, את השנייה טרם הצלחתי לגלות. שתי עבודות אחרות שנותרו במקומן הצלחתי לאתר במהלך סיבוב שערכתי לאחרונה עם עומר שוורצפוקס, תושב העיר שפועל לשימור המורשת המקומית. שתי עבודות אלה נוצרו בדמדומיה של תופעת שילוב האמנות באדריכלות. עבודה אחת היא מ-1986 ומצויה במבואת הכניסה לבית-ספר שיועד במקור לתלמידים מחוננים, אך כיום משרת נערים ונערות שנפלטו ממוסדות חינוך וכאן מתאפשרת להם הזדמנות נוספת להשלים את לימודיהם. העבודה השנייה היא מ-1991 והותקנה בבניין פנימיות בכפר הילדים והנוער "אשלים", שכיום הוא עזוב ועומד כמו כל תשתיות המוסד למיכרז לצורך איכלוסו מחדש.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022 (1986)
.
להמשיך לקרוא ←
"אדריכלות לא נוצרת מהקו הראשון שמעביר האדריכל על הגיליון הנקי", טוען האדריכל ד"ר יוסי קליין, "אלא שורשיה מתהווים ברעיון עמוק שנוצר לאורך ההיסטוריה". אל אותם שורשים צולל קליין בספר חדש ויוצא דופן, שמוקדש כולו לבניין אחד בתל אביב, כזה שכבר אינו קיים, לפחות לא במתכונתו המקורית כפי שנבנה ב-1940.
"מצודת זאב" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, שהיה משכנה המרכזי של התנועה הרוויזיוניסטית וכיום משמש את תנועת השלטון, זוכה תחת ידיו של קליין בספרו החדש, להארה ממוקדת החודרת אל עומק שורשיו ומרחיב בכך את מדף ספרי האדריכלות המוקדשים לבניינים בודדים ועוסקים בקשרים שבין אידיאולוגיה, אסתטיקה ומרחב עירוני.
ועל כך ברשימה זו.
.
שנות ה-40
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 