סיבוב בבית הקברות בנתיבות

קצת הזוי הביקור בבית הקברות של נתיבות. בשונה מבתי קברות אחרים שפזורים בארץ, כאן יצרו אוסף של מבני קבורה, לא מרשימים במיוחד אך שונים מנוהגי הקבורה הישראלים. התוצאה נראית כמו שלב נוסף במאבקי הכוח בין המקובלים המקומיים. הבבא סאלי היה הראשון שבנו לו מבנה קבורה גדול. היום הוא נראה חסר צורה, אך סביר להניח שבמקור האדריכל שתכנן אותו, אבי צרפתי, ידע מה הוא עושה. אחר כך באו אחרים וחגיגת הבנייה רק הלכה והתרחבה.

ההילולות ובכלל קיומם של הקברים והמסורות שנקשרו בהם, הפכו את בית הקברות של נתיבות לכזה המתחרה באתרי קבורה כמו הר הזיתים או בית הקברות של צפת. הודות לכך קיבלה נתיבות מקום של כבוד במפת התיירות של ישראל בכלל, ושל צפון הנגב בפרט. היקף המבקרים באתר גדול, וסתם ביום של חול אפשר למצוא בו בכל שעה כמה מאות מבקרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

15110473_1451790331517211_6931092947234084423_o

wish you were here

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל הלא גמור בקיבוץ צרעה ובשרידי הכפר סרעא

ההתרסקות הגדולה של התנועה הקיבוצית תפסה לא טוב את קיבוץ צרעה. התוצאות ניצבות עד היום במרכז הקיבוץ השוכן מול בית שמש. אך האם הכתובת היתה על הקיר? ב-1948 חוסל הכפר סרעא וכל תושביו נעקרו מהאזור. את בתי הכפר לרבות בית המוכתאר ואת שמו תפס גרעין ההקמה של קיבוץ חדש – קיבוץ צרעה. הם ישבו בבתים שנה אחת ואז עברו לנקודת קבע במרחק של כשלוש ק"מ לכיוון דרום-מערב. בתי הכפר פוצצו ונהרסו וכמה שנים לאחר מכן גם בית המוכתאר הושטח.

האדריכל מוסה חריף שהיה מהמנהיגים של התנועה הקיבוצית, חבר כנסת, חבר קיבוץ צרעה היה האדריכל שתכנן את הרחבת חדר האוכל בקיבוצו. את השלב הראשון של חדר האוכל תכנן האדריכל אריך ראש ואת השלב השלישי שמעולם לא הושלם תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. חריף נהרג ב-1982 בתאונת דרכים בצומת כברי, ואתו נהרגו גם אשתו ובנו. לפי רוב הדעות, חריף היה מצליח למנוע את קריסתה הכלכלית הקשה של התנועה הקיבוצית ואף היה מצליח לעורר חזרה את מעמדה ששקע באותו עשור. יש הטוענים, בעיקר אלה שהכירו אותו היטב, שאם היה נשאר חי הוא היה מגיע לתפקיד ראש הממשלה. לכן רבים רואים בתאונה הזו לא רק אבדה אישית כואבת, אלא אירוע משמעותי ברמה הלאומית. על שמו הוקם "יד חריף" בתחומי בית הספר – פרויקט ענק שרק חלק קטן ממנו בוצע בסופו של הדבר, אבל עדיין מדובר במבנה מרשים. לכן, שלושה חלקים יש לרשימה זו: (1) חדר האוכל, (2) יד חריף ו-(3) הכפר סרעא שחוסל ב-1948.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

15123357_1447938185235759_6006881705057867827_o

יד חריף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בארבעה בתי המגורים הכי שווים בשכונת הדר בחיפה

היתה לי שעה פנויה להסתובב בשכונת הדר בחיפה, אז ניצלתי אותה לראות אחת ולתמיד את הבתים שתכננו האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר. את עבודתם אני מכיר הודות לספר "בנימין אוראל – אדריכל ללא דיפלומה" (הוצאה עצמית, 2008), אבל לא חשבתי שהם הרבה יותר מרשימים במציאות מאשר בספר, למרות שבספר הופיעו לא מעט תמונות של הבניינים שעכשיו רובם כבר בני 80 ואף יותר. הבניינים שתכננו נותרו ברובם במתכונתם המקורית, בתי דירות שברובם מוזנחים, אך איכות התכנון ואיכות הבנייה המעולה הותירו אותם במצב יחסית טוב. על בית אהרון רוזנפלד כתבתי כבר כאן, ועל בית הצופה כתבתי כאן.

ברשימה זו אתעכב רק על 4 מבין עשרות המבנים שתכננו השניים בחיפה: (1) מעונות אדל שיפר ברחוב אחד העם 11-9 (2) בית ויסמן ברחוב אחד העם 4, (3) בית ברכה ברחוב הרצליה 34, ו-(4) בית שבט ברחוב מסדה 34.

.

14753774_1420177788011799_3426732792595882095_o

מודים אנחנו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במסגד של טורעאן בגליל התחתון

המסגד הגדול של טורעאן הוא אחד הגדולים שנבנו בגליל. אין לי מושג מי תכנן אותו היות וגם במועצה לא ידעו. לא ברור בכלל אם הבניין קיבל היתר ואי פעם הוגשו תכניות לוועדת התכנון, אבל מה שבטוח שהוא קיים ופעיל. ומהווה את אחד ממוקדי הפעילות המרכזיים ביישוב.

הוא בולט למרחקים אבל בתכלס כשמסתובבים בכפר קשה להגיע אליו היות והוא שוכן בין סמטה צרה ובין רחבה שנמצאת בעמק שגם הגישה אליו היא לא ברורה. ביקור אקראי באמצע היום גילה קבוצת גברים שישבה ושוחחה בחלקו האחורי של אולם התפילה המרכזי. הם שמחו לארח ולהסביר על המקום, מהלך שרק הדגיש לי את העובדה עד כמה מעט אני יודע על השכנים שלי, מה שמשקף את הנתק הלא בריא הקיים בישראל בין קבוצות האוכלוסייה השונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

13483206_1310582108971368_6012277025146217551_o

אביא לה חול ממקומות קדושים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת הנטוש במושב חדיד

נטוש ומתפורר בליבו של המושב שעלה על הקרקע ב-1949, בית הכנסת הישן של חדיד הוא מקום ששווה לגלות. כשנוסעים על כביש 1 מלווה המושב את הנסיעה למשך כמה שניות. פעם עיטרה אותו שדרת ברושים שחצצה בין השדות, אבל לפני כעשור הם נכרתו ועליהם הוקמה שכונת ההרחבה של המושב שגדל והתפתח. נבנה בית כנסת חדש והמבנה הישן שהתגלו בו סדקים גדולים, כבר לא ענה על הצרכים.

מבנים נטושים רבים פזורים במושב, כאלה שעמדו פה כבר בשנות ה-50 וכאלה חדשים יותר ושבנייתם לא הושלמה מסיבות שונות. אבל ביתה כנסת הנטוש, עם הצוהר העגול ומגן הדוד שבמרכזו, הוא המבנה המיוחד ביותר, אולי בגלל פשטותו וצניעותו, ואולי בגלל החן שיש למבנה, ערכים שקצת נשכחו.

ועל כך ברשימה זו.

.

15025223_1445168008846110_8005204797032007064_o

ג'יג'י

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הספר הנטוש בקצה שכונת נווה דוד

עוד אחת מהשכונות המוזנחות בחיפה היא נווה דוד. במרחק קצר מחוף הים ומפארק הכט, סמוכה לכביש 4 ויש לה כמות גדולה של שטחים למבני ציבור. אבל שילוב "מנצח" של הזנחת בתי המגורים על ידי התושבים ומצד שני הזנחת מבני הציבור, הביאו אותה להתחרות בכבוד בתואר השכונה הכי עלובה בחיפה. אפילו בית הקברות הסמוך יותר מטופח. זו שכונה שעדיין פועלת כמו בשנות ה-50 מבלי שמישהו טרח לעדכן אותה למאה ה-21, במרכז המסחרי הקטן שבליבה נראה שאף אחד לא טרח לטייח את הקירות ולצבוע את העמודים מאז חנוכתו. היא נותרה הפקר לידיים של כל מיני יזמים שמחפשים איפה ניתן להפיק רווח נאה מבלי שאיש ימנע מהם את המהלך.

שיא ההזנחה בשכונה הוא מתחם גדול בו פעל בעבר בית ספר מקצועי שו"ב, וכיום המבנים בו נטושים כולם. בחלקו הדרומי של המתחם התמקם לאחרונה המרכז ללימודים טכנולוגים שנותן שירותים לבתי הספר בעיר. בקצה הצפוני של השכונה, במפגש עם כביש 4, התמקם אזרח שתלה שלטים נגד הממסד.

ועל כך ברשימה זו.

.

14753847_1418108658218712_8614289398284405233_o

מחכים למשיח

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בין סיפורי סומייל

כשעוד היה כפר סומייל (صميل) שוקק חיים בליבה של תל אביב, ערכתי בשיתוף סימה צפוני סדרה של שיחות עם תושבים וותיקים ותושבים ותיקים יותר, יהודים וערבים. בימים אלה נמחקים שרידיו האחרונים של סומייל, השוכנים בין הרחובות ארלוזורוב, ז'בוטינסקי, אבן גבירול ובן סרוק, לטובת הקמת מבנים חדשים. היזמים אפילו שינו את שם המקום ל"מתחם סמל". את המחיקה הזו תכננו האדריכל יעקב יער בשיתוף אדריכלי הנוף יעל מוריה ודוד סקלי.

שיחות אלה שופכות אור לא רק על ההיסטוריה של כפר סומייל אלא אף על התחושות, הזיכרונות והכמיהות שיש לאנשים בקשר לביתם בסומייל. יחד הם מרכיבים את סיפורו של המקום. הסיור שערכתי בין שרידיו האחרונים של הכפר לפני כמה שבועות והעניין המחודש שאנשים מוצאים בו, דרבנו אותי לפרסם כאן חלק מאותן שיחות.

ועל כך ברשימה זו.

.

14711653_1415788901784021_170029856625540136_o

בסומייל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בתכנון יעקב רכטר

שמחתי לגלות עוד יצירה שלא הכרתי שתכנן האדריכל יעקב רכטר: בניין כיתות וחדרי חוקרים בטכניון בחיפה, או בשמו הרשמי: המרכז ללימודי מוסמכים ע"ש בלומפלד בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. יצירה מאוחרת שהושלמה ב-1988, ומשלבת טיפול דומה לזה שאפשר למצוא בחזיתות מלון הילטון תל אביב, עם תכנית דומה לזו שאפשר למצוא במלון ענבל (לרום) בירושלים. אלא שלעומת שתי העבודות שדומות בתל אביב ובירושלים, העבודה החיפאית זכתה לצבעוניות עזה.

דגש מיוחד מקבל הבניין של רכטר בקמפוס, הודות לבניין הסמוך לו שתכנן האדריכל שמעון פובזנר, בניין שנבנה כעשרים שנה קודם לכן והיה הראשון ששימש את הפקולטה בקריית הטכניון. הבניין שתכנן פובזנר מורכב משתי תיבות המקושרות זו לזו במסדרונות היוצרים חצר פנימית מלבנית. כאן ניתן למצוא זו לצד זו, את האדריכלות התיבתית והמאופקת של פובזנר לעומת המשחק הצורני והוויזואלי של רכטר.

הייתי כבר ממילא בחיפה. היה אירוע לספר של האדריכל יעקב יער ובמקביל התקיימו הגשות של שנה חמישית. ההגשות היו משעממות אז בינתיים הלכתי לראות כמה בניינים בקמפוס. בסוף נותרה לי שעה עד תחילת האירוע של יער, אז ויתרתי על האירוע וחזרתי לתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

13717208_1337599586269620_7001940947955811794_o

K. 626

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונת עיר ימים בנתניה

כשינאי סיפר לי ביום שני שהוא מתכונן לעבור לגור עם משפחתו בעיר ימים, תקנתי אותו וציינתי שזו נתניה. הוא חזר והדגיש שזו עיר ימים ויש כביש גדול שמפריד בין נתניה ובין עיר ימים. עמדתי על שלי וטענתי שזו עדיין נתניה. הוא עשה פרצוף ושאלתי אותו למה לעבור לשם. הוא ענה בגלל הבניין היפה שתכנן האדריכל אילן פיבקו, בגלל הנוף לים, בגלל המחיר הנמוך יחסית לדירה בתל אביב, ובגלל שהילד יכול לרדת מהבית וללכת ישר לים בלי לחצות כביש.

לא האמנתי לו בקטע של הדרך אל הים. אז ביום שישי ארזתי את שאול ונסענו לראות מה זו "עיר ימים".

ועל כך ברשימה זו.

.

14311218_1385911191438459_8843754719209322341_o

מגדלים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכנסיית יוחנן המטביל במילאנו בתכנון ג'ובאני מוציו

סקרן אותי לראות עבודות אחרות של האדריכל ג'ובאני מוציו (1982-1893) שתכנן בנצרת את כנסיית הבשורה. באחד הפרברים של מילאנו, העיר בה קיימות מרבית עבודותיו של מוציו, שוכנת כנסייה המשמשת גם כמרכז קהילתי – Chiesa di San Giovanni Battista alla Creta.

דמיון גדול קיים בין הכנסייה במילאנו ובין כנסיית הבשורה (עליה כתבתי כאן) aאותה תכנן כמעט במקביל בסוף שנות ה-50. בשונה מהכנסייה האחרת שתכנן ב-1932 במילאנו – סנטה מריה אנונציטה (עליה כתבתי כאן ומומלץ לבקר בה בפעם הבאה שתקפצו לעיר), כאן אפשר למצוא את הדגש  שנתן לשילוב אמנות באדריכלות, גם באמצעות שילוב אמנים וגם באמצעות טיפול בחזית, בריצוף ובפתחי החלונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

14753704_1417965878232990_3357393255574710524_o

פתאום זה קרה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכנסיית הבשורה בנצרת

אחד המקומות העלובים היא העיר שאמורה היתה להיות מוקד תיירות מרכזי בישראל. כנסיית הבשורה שהיא ככל הנראה שיאה של נצרת, אותה תכנן האדריכל ג'ובאני מוציו (1982-1893), היא בניין ענק שנדחף בין בניינים אחרים. הממדים והעיצוב שלו חסרי קשר למקום ולסביבה ומייצגים משבר תכנוני שמרני בעולם הכנסייה. יחד עם זאת, הגודל, הטיפול בתאורה, עבודת הבטון ושילוב האמנות באדריכלות הופכים אותה ליעד מרתק לביקור.

לא הנוצרים שמעבר לים ולא היהודים באים לבקר כאן בהמוניהם, כל אחד עם סיבותיו שלו. עליבותה של נצרת לא נובעת רק בגלל חולשת תושביה ומנהיגיה, אלא בעיקר בגלל אותם שרי תיירות וראשי ממשלה שהזניחו וממשיכים להזניח את ענף התיירות בכלל ואת נצרת בפרט.

ועל כך ברשימה זו.

.

14695521_1416300611732850_3486011694645174276_n

שושן צחור עלק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באתר כפר נחום שעל גדת הכנרת

יצירה ברוטליסטית ייחודית נמצאת בחוף הצפוני של הכנרת. עם חנוכת המבנה המכסה על בית פטרוס בכפר נחום ב-1990 בתכנון האדריכל אילדו אווטה (Ildo Avetta, 2011-1916), פורסם בכתב העת "בניין ודיור" מאמר על חזרתו של הבטון. מאמר מהסוג הזה חוזר ומופיע כל כמה שנים, אבל למעשה מאז הופעת הבטון המזוין, חומר זול ונוח לבנייה, הוא לא שקע או נעלם. הוא תמיד נשאר איתנו.

גישה שונה מהמקובל במחוזותינו הביא לכאן אווטה, כזו המשופעת באמנות, סימבולית ופיגורטיבית, אולי יתר על המידה. המקרה הזה מזכיר גם את המקרה של כנסיית הבשורה בנצרת – את שתיהן תכננו אדריכלים איטלקים, שתיהן נבנו על וביחס לאתרי עתיקות ואת שתיהן ביצעה חברת "סולל בונה".

ועל כך ברשימה זו.

.

14559943_1412293268800251_5784487877833352005_o

את הרע צריך לראות כדי להלחם בו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באתר שייח' בוריכ ליד עתלית

צמוד לכביש ת"א-חיפה, ממש ליד עתלית, מסתתר מבנה עתיק ולידו חורבות. חשבתי שמדובר בכפר פלסטיני שנחרב במלחמת העצמאות, אבל מתברר שהיתה כאן התיישבות ארעית בדואית או ארמנית שלא הצלחתי לגלות מאיפה היא באה ולאן או מתי היא הלכה.

באתר יש מחצבות עתיקות, מבנים מתפוררים, קברים משנות ה-60 וה-70 וגם מבנה עם כיפה ומחראב מטופח במיוחד שמשקיף על כביש 2. אז אם סיימתם לבקר במקומות עליהם כתבתי ברשימה הקודמת על עתלית, אז כדאי להמשיך לכאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

14608730_1405627776133467_7819467214414887203_o

נכבה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז הספורט ובאמפיתיאטרון האוניברסיטאי בגבעת רם

ברגע שהאדריכל שמואל מסטצ'קין קיבל את ההזדמנות לתכנן מחוץ למסגרת הקיבוצית, שם היה רגיל לתכנן, התגלה בו משהו אחר. לכאורה התגלה צד יצירתי ונועז, אך כשבוחנים את התוצאה לעומקה, אולי פשוט מדובר בשחרור. מסטצ'קין שהיה אדריכל בכיר במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, תכנן חדרי אוכל, לולי תרנגולות, בתי ספר, בתי מגורים, בתי ילדים – התוצאה היתה מאופקת ולרוב שבלונית. אבל ברגע שהנהגת התנועה לא עקבה אחרי מעשיו, הרסן השתחרר. כך היה בבית היוצר בים המלח, כך היה גם באולם ההתעמלות בסמינר הקיבוצים וכך גם ארע במבנים שתכנן בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

בשונה מאדריכלים אחרים בתנועה הקיבוצית, למסטצ'קין (2004-1908) היו שני פרטים ביוגרפים ייחודיים: הוא היה בוגר הבאוהאוס והיה גם תושב תל אביב. אולי שני מרכיבים אלה הם שאפשרו לו להימנע מלהתקבע.

בגבעת רם תכנן מסטצ'קין ארבעה מבנים: אמפיתיאטרון (1958), מרכז הסטודנט (1962), אולם ספורט (1966) ובריכת שחייה (1968). אלה מבנים ייחודים בנוף הקמפוס שראוי להתעכב עליהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

14500533_1402913176404927_7636782176851479502_o

מקום לדאגה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בטיילת גגות השווקים הנטושה ובעוד כמה מקומות מעניינים

"הרפתקה אדריכלית" כך כונתה טיילת גגות השווקים שתוכננה לתת מענה לשטח ציבורי פתוח לתושבי העיר העתיקה. את הפרויקט תכננו במשותף האדריכלים נחמיה ביקסון ויואל בר דור. השאיפה של האדריכלים היתה לנצל את גגות הבתים והשווקים העתיקים ליצירת קשר וגשר בין הרובעים השונים (היהודי, הנוצרי והמוסלמי) ולשלב בהם עצי צל, פרחים עונתיים, ספסלי ישיבה, תאורה דקורטיבית ומתקני משחק – אלמנטים שנדיר למצוא בסביבת העיר שבין החומות. השאיפה הזו של האדריכלים ירדה מלמעלה למטה, וכשהגיע אל המציאות היא הוחרבה תוך זמן קצר. כיום, 30 שנה לאחר מכן, אין זכר לכל הפיתוח שהיה.

את הסיבוב הזה עשיתי לפני שנה ובגלל פרט קטן (לא הצלחתי למצוא את השיחה שערכתי עם האדריכלים) לא פרסמתי אותו. לא הרבה השתנה, העירייה לא מנסה להמשיך ולפתח. בינתיים הספקתי לראיין את האדריכל משה ספדיה בדירתו ברובע ויש לו שפע של תלונות על מה שמתנהל כאן. חוץ מטיילת הגגות יש עוד כמה מקומות שהסתובבתי בהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

11940284_1118237561539158_6111897431961814407_o

מבט על חלק מגגות השווקים וברקע כיפת הסלע והר הזיתים (צולם מההוספיס הלותרני)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם

לא לחינם בחרו בטלויזיה הישראלית לשים שקופית עם תמונת בית הכנסת בגבעת רם. כמעט כל ערב לפני החדשות (בעברית או בערבית) נפגש עם ישראל עם אותו בית הכנסת כשברקע מתנגנת מוסיקה מטומטמת. קליפת הבטון המוזרה הזו מושכת תשומת לב, וזה בדיוק מה שרצו בטלויזיה. לכן, גם שאר השקופיות שחזרו ושידרו באותן דקות, הורכבו כולן ממבנים לא פחות מיוחדים: יד קנדי והיכל הספר.

לא מקרה הוא שאת שניים מאותם מבנים שהופיעו בשקופיות תכנן האדריכל דוד רזניק (2012-1924), אדריכל שהושפע רבות מאדריכלות הבטון הפלסטית של האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר, אצלו עבד בצעירותו ובו ראה את מחנכו המובהק. רזניק תכנן את בית הכנסת במשותף עם האדריכל היינץ ראו (1965-1898) ובנייתו הושלמה ב-1957.

בערב ראש השנה נחמד לבקר בבית הכנסת הייחודי הזה. בקשתי את מפתח מאחת העובדות בקמפוס, כי רוב הזמן המבנה נעול. הביקור בו מגלה כי הוא מותיר הרחק מאחור את כל אותם בתי כנסת שנבנים בעשורים האחרונים. אלה בתי כנסת שאינם מצליחים להפתיע או לרגש, ובכלל מציבים תמונה לא מחמיאה לאדריכלים או ללקוחות.

ועל כך ברשימה זו.

.

14434864_1392300134132898_4535504389955198911_o

וכפתו רעננה

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסיור בשרידי כפר סומייל במרכז תל אביב

ביום חמישי הקרוב (29.9) בשעה 16:30 אתם מוזמנים להצטרף אלי לסיור בשרידים האחרונים של סומייל שנמחקים מהקרקע. באופן מוזר הסתיימה השבוע חפירה ארכאולוגית שערכה בחלק משטחי הכפר רשות העתיקות. מה הם חיפשו ומה הם מצאו? פניתי לרשות העתיקות והם מסבירים בהמשך הרשימה. גם התייחסות עיריית תל אביב תופיע כאן בהמשך.

הסיור הוא חד-פעמי ואחרון בין שרידי הכפר. אחרון, כי מתכנני האזור, האדריכלים יעקב יער ואדריכלי הנוף יעל מוריה ודוד סקלי דאגו בתב"ע שכאן לא יהיה זכר לעבר. התקשרתי ליער, חתן פרס ישראל לאדריכלות, וניסיתי להבין את עמדתו בעניין המחיקה. תגובתו בהמשך הרשימה.

אין פה עניין של שמאלניות או אהבת הארץ, אלא עניין בתהליכי תכנון ירודים, קבלת החלטות מוטות יזמים ובעיקר חוסר יצירתיות, אטימות ובורות של מתכננים.

ועל כך ברשימה זו.

.

14444958_1391305477565697_6450268506942144433_o

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על סדרת הצעות לתכנון חדר האוכל בקיבוץ אפיקים

מצלחת מעופפת ועד קופסת גפרורים – זה בערך מנעד הצורות שהגה לחדר אוכל חדש האדריכל שמעון פובזנר (1999-1919). במשך שנה, בין 1956 ל-1957, ניסה פובזנר באמצעות תכניות עשויות ביד אמן לשכנע את חברי קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן להחליט שהוא זה שיתכנן להם את חדר האוכל. לבסוף העבודה נמסרה לאדריכלים אחרים (ועל כך כתבתי כאן), וכל מה שנותר זו סדרת גיליונות, שמוכיחה עד כמה יצירתי וכשרוני הוא היה.

פובזנר עבד תשע שנים במשרדם של האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון, לאחר מכן פתח שותפות קצרה אך פוריה עם האדריכל אברהם יסקי, וכששותפות זו באה על סיומה יצא לדרך עצמאית. בין השנים 1954 ו-1964 היה מעורב בתכנון מוסדות ידועים ומכובדים ובהם הספרייה הלאומית בירושלים, בנייני הפקולטות בקמפוס גבעת רם, משכן הכנסת, מכון ון ליר, האקדמיה הלאומית למדעים, בית הספר התיכון ליד"ה ובית החייל בתל אביב.

אנחנו כבר בשלבי עריכה והפרק על חדר האוכל לא הצליח להשתלב בכל המבנה וכנראה יישאר בחוץ. את הספר החדש עליו אני עובד עם ד"ר צבי אלחייני אנחנו מקווים להוציא לאור בעוד כחצי שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

14324556_1386585408037704_1625856327524566635_o

חדר אוכל עגול

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: