סיבוב בבית הכנסת היחיד ששרד ברודוס

רודוס זה לא רק ים. שבוע שעבר גיליתי שהעיר העתיקה של האי רודוס מטופחת, תוססת, ובעיקר מותירה הרחק מאחור ערים עתיקות בישראל כמו ירושלים, עכו ויפו. למרות זאת, היא ממוסחרת מקצה לקצה, כל כולה תיירותית ואין בה מוקדים דתיים והיסטוריים בעלי חשיבות כמו אלה המצויים בירושלים. בין כל החנויות והמסעדות יש בה נקודה יהודית קטנה – בית הכנסת "קהל שלום" ששווה להסתובב בו.

בית הכנסת הוקם ב-1577 ברובע היהודי של העיר העתיקה. הוא שימש את חברי הקהילה לצד חמישה בתי כנסת אחרים עד שהגרמנים ובעלי בריתם אילצו את הקהילה המקומית לעזוב את העיר. אחרי מלחמת העולם השנייה לא הצליחה הקהילה המקומית להתאושש ומעמדה של הקהילה היהודית בעיר שקע. זה בית הכנסת היחיד שנותר ברודוס, והוא משמש כיום בעיקר כמרכז מבקרים שמצליח למשוך רבים מהתיירים הישראלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

קיר המזרח

.

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ בית העמק

קיבוץ בית העמק הוא קיבוץ מיוחד: הוא הוקם בכפר הפלסטיני כויכאת ועד היום חלק מבתי הקיבוץ הם בתי אותו כפר או שאבניהם משמשות לבתים מאוחרים. בנוסף, יש בבית העמק בית כנסת שנחנך במאי 1975. את בית הכנסת כמו את מרבית בתי הקיבוץ שנבנו עד לאחרונה תכנן האדריכל פרדי כהנא, חבר הקיבוץ, מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית שמציין החודש יום הולדת 90 שנה. ביום שישי עשיתי אתו ועם שאול סיבוב בקיבוץ ומבית הכנסת התרשמנו במיוחד.

סיפורו של בית הכנסת מתחיל בחוות הכשרה של תנועת "בלאו-וייס" באזור נידח בדרום גרמניה. החווה חוסלה עד מהרה, אך שרידי ארון הקודש של בית הכנסת של ההכשרה שרדו בעליית גג, התגלו במקרה על ידי בן הקיבוץ והתגלגלו לכאן יחד עם תרומה להקמת המבנה.

ועל כך ברשימה זו. וגם רציתי להזכיר שביום שישי הקרוב אעביר סיור בקמפוס גבעת רם בירושלים אליו ניתן להירשם כאן.

.

קודש

.

מוזמנים לסיור חד פעמי בגבעת רם

באופן חד-פעמי אעביר ביום שישי הבא (30.6, 09:30, נקודת התחלה: בספרייה הלאומית, באולם עם ויטראז' ארדון) סיור אדריכלות בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעם רם. נתחיל בשער הכניסה דרך עבודות של בכירי האדריכלים. בסיור נכיר מקרוב עבודות של האדריכלים דב כרמי-צבי מלצר-רם כרמי, מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד, היינץ ראו ודוד רזניק, אריה שרון ובנימין אידלסון, אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני, אברהם יסקי ושמעון פובזנר וכמובן הספרייה הלאומית אותה תכננו יסקי, אלכסנדרוני, פובזנר, זיוה ארמוני, חנן הברון ושולמית ומיכאל נדלר.

סיפור האדריכלות הממלכתית של מדינת ישראל החדשה בא לידי ביטוי בקמפוס, סיפור בו בולט תפקידם של אדריכלים צעירים ובכלל ניסיונותיהם של אדריכלי ישראל לגבש שפה אדריכלית מקומית ייחודית למקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

קרוב לקופסת גפרורים

.

סיבוב בגן השושנים בירושלים

מוזר לגלות שעד שנות החמישים המאוחרות היה הגן השכונתי בטלביה שבירושלים המכונה "גן השושנים" הגן הממלכתי של מדינת ישראל. כאן נערכו טקסים וקבלות פנים בנוכחות ראשי המדינה. את הגן תכנן בסוף שנות ה-30 הגנן העירוני של ירושלים אלימלך אדמוני שתכנן כמה מהגנים המרכזיים שהוקמו בעיר באמצע המאה הקודמת. עם פתיחת גן סאקר וגנים אחרים, חזר הגן לתפקידו כגן שכונתי. הוא הוזנח במשך שלושים שנה עד שעבר ב-1992 תהליך חידוש בתכנון האדריכלים דבורה וג'ף רמז.

סיבוב בגן מגלה שהוא משרת מגוון רחב של אוכלוסייה: שני גברים ערבים ישבו בנחת על ספסל בחורשה העליונה של הגן ושוחחו. על המדשאה פרסו שתי משפחות צעירות שמיכות ונשכבו תחת השמש הנעימה כשהילדים והכלב השתעשעו סביבם. על מתקני המשחק והמעקות קפץ נער בודד והתאמן בכל מיני פעלולים אקרובטים. בין לבין צעדו בודדים בשבילים עם כלב. השומר או הגנן ישב בחדר הקטן והאזין לרדיו. רק גינת השושנים הפינתית נותרה מיותמת.

ועל כך ברשימה זו.

.

דקל ג.

.

סיבוב בבית כנסת וחדר אוכל במושב בני דרום

נסעתי עם שאול לאשדוד ובדרך החלטנו לעצור במושב בני דרום. לא הייתי שם אף פעם ורציתי לראות אם יש מה לראות, ואכן יש: בית הכנסת במושב בני דרום הסמוך לאשדוד הוא פסגת יצירתו של האדריכל אליהו משאלי, שתכנן כ-40 בתי כנסת וגם בתי ספר. המבנה בולט הודות לצורתו הייחודית המכוונת את המבט אל השמיים ובכך מרמז לתוכנו של המבנה שנועד לכנס מתפללים.

דבר נוסף מיוחד הוא העובדה שבני דרום היה קיבוץ עד 1961, אז החליטו החברים להפוך למושב שיתופי. הודות לכך, אין כאן חלקות חקלאיות בצמוד לכל בית, אלא כמו בקיבוץ יש מרכז עם מבני ציבור, רחבה גדולה, מדשאה וגם חדר אוכל, יש אזור משק ויש אזור מגורים.

ועל כך ברשימה זו.

.

-8-

.

סיבוב במלון המלך דוד – 71 שנה לפיצוץ

יצירתו האחרונה של האדריכל השוויצרי אמיל פוכט, היתה מהמוצלחות והייחודיות שתכנן: מלון המלך דוד בירושלים. מיד עם פתיחתו בדצמבר 1930, הפך המלון הגדול והמפואר למוקד חברתי ופוליטי בעיר – סעודות חגיגיות, דיונים מכריעים ופגישות סודיות נערכו וממשיכות להיערך באולמות המלון, כשבחדרים בקומות העליונות התארחו מלכים, ראשי מדינות, זונות, שחקני קולנוע, עשירי תבל, כשהאחרון שבהם היה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

תכנית המלון פשוטה ונראית כמו תיבה גדולה כשחזית אחת פונה לכיוון גן המלון עם הבריכה והעיר העתיקה וחזית שנייה פונה לרחוב ולמתחם ימק"א. לובי המלון עם חדר האוכל הוא אחד משיאיו של עיצוב בתי מלון בישראל. הוא כל כך מושקע ומוצלח עד שהוא נשמר עד היום 87 לאחר שנוצר, 71 שנה אחרי שהמלון פוצץ בידי כוחות האצ"ל ו-60 שנה לאחר שנרכש על ידי האחים יקותיאל וסמו פדרמן והפך למלון השני של חברת "'דן". הזמנים חלפו, סגנונות השתנו אך העיצוב של קומת הכניסה למלון לא הוחלף. הוא על זמני וסיבוב במלון הוא סיבוב באחד מסמליה של האדריכלות והעיצוב המקומיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

לובי

.

סיבוב בבית הקרנות בחיפה

חשיבותו של "בית הקרנות" בחיים העבריים בחיפה לא נתפסת כיום לעומת עליבותו של הבניין ושל האזור כולו. כאן נערכו כל ההפגנות, העצרות, החגיגות, ההתכנסויות מסעות לוויות וכל האירועים האזרחיים החשובים בצפון הארץ. האדריכל יוסף קלארווין שלימים תכנן את משכן הכנסת, הצליח ליצור מבנה המשלב מסחר ותעסוקה וכולל רחבה ציבורית גדולה שהעניקה לבניין את חשיבותו, זאת לבד מהעובדה שהבניין אוכלס על ידי הקרנות – קרן קיימת וקרן היסוד שהיו הגופים שהיוו את התשתית להנהגת המדינה שבדרך.

קלארווין נשכח מזמן וגם הבניין עצמו הוא עוד אחד מהבניינים המוערכים אך מוזנחים בחיפה, עיר שנראה שרק שוקעת ושוקעת מאז מותו של ראש העירייה אבא חושי ב-1969. עיר שלא מתקדמת לשום מקום, מתנוונת ומתפוררת.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקרנות

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ נגבה ובעוד כמה מקומות

יותר מכל קיבוץ אחר הפכו חברי קיבוץ נגבה את קיבוצם לאתר מורשת לקרבות הקשים שחווה היישוב במלחמת תש"ח ולמעשה הפכו אותו למוזיאון פתוח. את הבאים לקיבוץ מקבל שיחזור מדויק יחסית של פרויקט "חומה ומגדל", לאחר מכן בית קברות צבאי שבקצהו פסלו המונומנטלי "המגינים" שיצר האמן נתן רפופורט, טנק מצרי, שדרת הפיקוסים ומגדל המים המופגז.

נוסף על אלה יש בנגבה שתי עבודות של האדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908), בוגר הבואהאוס ומבכירי אדריכלי התנועה הקיבוצית: חדר אוכל ומועדון לחבר "בית ברזילי" המשמש גם כאולם קונצרטים קאמרים. הקיבוץ הופרט ואיבד את ערכו כזירה שיתופית. חדר האוכל ריק וחלקו הוסב למשחקייה לילדים קטנים והמועדון הפסיק להיות מקום מפגש – אך עדיין ניתן להתרשם מהיצירה הגדולה והאוטופית שהותירה אחריה התנועה הקיבוצית.

ועל כך ברשימה זו.

.

אני כל-כך אוהב להיות אחרי הכל!

.

סיבוב באתר הנצחה לחללי חטיבת גבעתי במצודת יואב

צורת המשולש הדומיננטית בנוף היא מהצורות המועדפות על מעצבי אתרי זיכרון ובכלל מבנים המבקשים לבלוט, והאדריכל חיליק ערד עשה בה שימוש לא מבוטל בעיצוב אתרי ההנצחה שיצר לאורך חמישה עשורים בכל רחבי הארץ. למרות המובלטות של האנדרטה שהשלים כאן ערד בשנת 2001, העיקר באתר הוא מצודת הטיגרט – בניין משטרה בריטי שהקימו שלטונות המנדט ב-1940 בפריסה ארצית.

"המפלצת על הגבעה" כך כינו חיילי צה"ל את מצודת המשטרה הודות לגודלה ובדידותה במרחב. לאחר שהבריטים עזבו את הארץ ומסרו אותה לידי הערבים, היא נכבשה בסופו של דבר מידי הכוחות המצריים באוקטובר 1948. הקרב נכנס לספרי ההיסטוריה הודות לתכסיס שהגה יצחק שדה, כשהוביל את חייליו מכיוון מערב בשעת בין ערביים, כשהשמש מאחוריהם מסנוורת את החיילים במצודה. לאחר הקמת המדינה הפך הבניין לבסיס צבאי, מה שלא הפריע לקירק דאגלס לצלם בו ב-1965 את סרט הקולנוע Cast a Giant Shadow על חייו של קולונל דוד מרכוס. בשיאו של הסרט צולמה כאן סצנה בהשתתפות 800 חיילי צה"ל. לסרט ההוליוודי אין כאן זכר (וחבל שכך), ורוב שטח הבניין הפך למרחב תצוגה הפתוח לציבור.

ועל כך ברשימה זו.

.

משולש

.

סיבוב במתחם הקסבה בנצרת עילית

נצרת עילית היתה המעבדה הנועזת ביותר של אדריכלי ישראל, ומתחם המגורים שתכנן האדריכל אברהם ונטורה ומכונה "הקסבה" הוא אחד הבולטים שבהם. את הביקור הראשון במתחם שבנייתו הושלמה בסוף שנות ה-60, ערכתי עם האדריכל אופיר זינטי לפני כמה שנים, אז גם המשכנו וביקרנו באתרים אחרים כמו בית הספר הסמוך שתכנן האדריכל זאב דרוקמן. שבוע שעבר הזדמן לי לבקר שם שוב.

בזמנו, תכנן זינטי לגבש רשימת מבנים בעלי חשיבות אדריכלית בשיתוף העירייה, ולאחר מכן למתג אותם כך שנצרת עילית תהיה מוקד לסיורי אדריכלות ותושביה ילמדו להעריך את הנכסים שלהם. הוא לא הצליח במשימה, אך הודות לו למדתי להכיר היטב את נצרת עילית, וכתבתי כבר כמה מאמרים על אדריכלות בעיר כמו בית הכנסת המרכזי, בית הבראה ע"ש שפרינצק וגם על מרכז המזון שאין ביקור באזור שאני לא עוצר בו. אבל עם כלה ערכתי למבני הציבור והמסחר בעיר, מתחמי המגורים הם החידוש העיקרי שהתקיים בנצרת עילית במהלך שנות ה-60, לכן, לפני הכל ראוי להתעכב על מתחם הקסבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

משיח לא בא

.

סיבוב בתי ספר 24: קופצים עד הגג באתר בו נפלה פצצת אטום

מה עושים כשהבעיה המרכזית של הילדים בשכונה היא השמנה וחוסר פעילות גופנית? עם האתגר הזה התמודדו האדריכלים HIBINOSEKKEI + youji no shiro, שניגשו לתכנן את גן הילדים החדש בנגסקי. אלה אדריכלים שכל מומחיותם היא בתכנון גני ילידים כשהפתרונות שהם מעניקים אינם שגרתיים ובולטים ביצירתיות שהם מפגינים (על גן המכולות כתבתי כאן).

בשלב הראשון חקרו האדריכלים מה הסיבה להשמנה ולחוסר הפעילות הגופנית. הם גילו שהילדים רגילים כבר מגיל מאד קטן לשקוע מול מסכי טלוויזיה ומחשב, ובכלל להישאר בחדרים ולא לצאת ולשחק בחצר. נוסף על כך הרגלי התזונה שנרכשו נמצאו לקויים. בעקבות הבדיקה, בחרו האדריכלים ליצור, לבד מהחצר הרגילה, מבנה שיעודד את הילדים לפעילות גופנית, כשהפיתוי שהעמידו בפני הילדים אלו הם מתקנים לא שגרתיים במיקומים לא צפויים. את המאמר פרסמתי בכתב העת "הד החינוך", שהוא כתב העת הוותיק ביותר שיוצא בארץ, מאז 1927.

ועל כך ברשימה זו.

.

חיים נפלאים

.

סיבוב בתי ספר 23: בית ספר יסודי דרויאנוב בפלורנטין

השינויים המתרחשים בשכונת פלורנטין וסביבתה, לא פסחו גם על הגינה הציבורית היחידה שהיתה בשכונה. למגרש יש היסטוריה ארוכה ומפוארת. היה כאן מגרש כדורגל של מכבי תל אביב, אחר כך בית ספר יסודי, אחר כך סדנאות אמנים וגינה ציבורית, ולבסוף חזרה הגינה להיות בית ספר שפתח את שעריו בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. בית הספר החדש ייחודי בכך שהוא משלב בתוכו תכנית לימודים לתלמידים חילונים ודתיים מכל רחבי תל אביב.

פלורנטין היא ככל הנראה השכונה היחידה בישראל שהצליחה לשלב מגורים עם מלאכה, תעשייה קלה, מסחר ומקומות בילוי. אנשי הנדל"ן בסיוע העירייה הצליחו גם את הפנינה הזו לחסל והקמת בית הספר החדש היא צעד נוסף במהלך, לטוב ולרע. את המאמר על בית הספר היסודי דרויאנוב, בתכנון האדריכליות אורית אורנת ורות שפירא, פרסמתי במקור בכתב העת "הד החינוך", בו אני מפרסם בקביעות מאז 2009. ביום ששי הקרוב (19.5) במסגרת אירועי "בתים מבפנים" יתקיים סיור מודרך בבניין בשעה 12:30.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקצף גל ועננה

 

.

סיבוב במקווה בסביון בתכנון מרדכי בן חורין

את הרגע הטהור בו טובלת האשה במי המקווה לא ראיתי אף פעם וגם לא את המקווה שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין (אדריכלית אחראית: נורית וולוביץ). נראה שאין תחום שבן חורין לא תכנן בו. מקווה הוא תכנן רק אחד, ב-1973 ולא רחוק מביתו בסביון. כמו בפרויקטים אחרים שתכנן, גם כאן למרות התקציב המוגבל, העניק האדריכל את ההתייחסות הייחודית שהעניק לכל אחד מהמבנים שקיבל לתכנן.

לאחרונה הזדמן לי לבקר במקווה הזה עם בן חורין. הוא לא אהב את השינויים שערכו במבנה, שינויים שאולי שיפרו את השירות אך נעשו ללא התייחסות והתחשבות באופיו הייחודי של המבנה וגרמו לחיסול הערך העיצובי והחזותי של המבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקווה לטוב

.

סיבוב במלון דן פנורמה תל אביב

המלון הפחות ידוע שתכנן האדריכל יעקב רכטר הוא דן פנורמה תל אביב הניצב בין מגדלי מנשייה, מול הדולפינריום. האדריכל גדי הלר שהיה אחראי על הפרויקט במשרדו של רכטר, מספר שבגלל לחץ מצד היזם, חלפו 42 יום בלבד מהרגע שהמשרד קיבל את העבודה ועד לרגע בו הופקדה התכנית בעירייה. בנוסף, בגלל אילוצי מימון אפילו החלו כבר העבודות באתר.

מאז פתיחתו ב-1979 החליף המלון ידיים וגם עיצוב הפנים המקורי שיצרה דורה גד (כלת פרס ישראל לאדריכלות) נמחק כמעט ללא זכר. התכנית העירונית למשוך את שדרות רוטשילד עד לפתח המלון, מהלך שדרש פריצת דרך והריסה מסיבית בשכונת נווה צדק, נכשלה ולא בוצעה. השדרה אמנם לא התממשה אך הכיכר שתוכננה בקצה שלה הוקמה עד הפרט האחרון, התוצאה היא אחת מהכיכרות הגדולות והמושקעות שבוצעו בישראל ולא נעשה בהן שימוש אפילו יום אחד. כך נוצר מצב בו המלון כלוא בין מלון אחר ובין חניון מכוער שמעליו כיכר נטושה שהגישות אליה חסומות. העיצוב העכשווי של המלון הוא סתמי ופשטני ועל אף שבוצע רק לפני שנים ספורות, הוא נראה כבר לא רלוונטי. למרות כל אלה ולמרות האוכל הגרוע למעט הקינוחים, לכל חדרי המלון יש נוף לים, המיקום צמוד לנווה צדק ולשוק הכרמל – מה שמעניק לו יתרון על מלונות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מכולת בית מלון

.

סיבוב בתי ספר 22: בית ספר מכולות ביפן

אין ספור מכולות עומדות ללא שימוש ומחכות שמישהו ירכוש ויעשה בהן שימוש חוזר. – מה שיצר טרנד שמצליח לעורר עניין כלכלי וסביבתי. אבל יש מקרים בהם אדריכלים בוחרים לדהור על ההד התדמיתי של הרעיון ולוותר על הרעיון הסביבתי. כך עשו ביפן כשבחרו לבנות גן ילדים מחומרי מכולות חדשים. לפני שבועיים כתבתי באקסנט על בניין המשרדים במפעל המיחזור בקרית גת שנבנה באמת ממכולות משומשות ושם צללתי לנושא הכלכלי. כעת ברשימה שלפניכם, שפורסמה במקור בכתב העת "הד החינוך", בחרתי להתמקד בדוגמה למבנה מכולות שבוצע לאחרונה בעיר סאיטאמה שביפן.

התוצאות בשני המקרים ייחודיות בנוף הבנייה לו אנו רגילים. שבקרית גת הדגישה האדריכלית את קיומם המקורי של המכולות מבלי לוותר על הרעיון הסביבתי, וביפן תכננו HIBINOSEKKEI + youji no shiro מבנה שמוותר על מראה המכולות ומעניק לרעיון חזות חדשה, בעיקר בגלל מסכי הזכוכית המחליפים את דפנות הברזל.

ועל כך ברשימה זו.

.

אנטומיה של שקט

.

זאב רכטר על תפקיד האדריכל – 118 שנים להולדתו

מה חובתו של האדריכל? מה משמעותה של האדריכלות בכלל ובישראל בפרט? – על שאלות אלה ביקש האדריכל זאב רכטר לענות בהרצאה קצרה שנשא לפני 60 שנה. רכטר מאבות אדריכלות ישראל, הוא אבי שושלת של אדריכלים ואמנים: בין השאר אביו של האדריכל חתן פרס ישראל יעקב רכטר, חתנו של האדריכל משה זרחי וסבם של המוסיקאי יוני רכטר, האדריכלים דוד זרחי (ובנו דניאל זרחי) ואמנון רכטר, המאיירת מיכל לויט והשחקנית דפנה רכטר. על שמו נוסד הפרס המוענק מידי שנתיים שבו זכיתי ב-2014.

רכטר הירבה לתכנן: בית אנגל בשדרות רוטשילד (שעובר עכשיו חידוש), בנייני האומה בירושלים, היכל התרבות בתל אביב, בית חולים אסף הרופא בכפר סבא, חדר אוכל בקיבוץ יגור הם רק חלק קטן מעבודותיו. הוא מיעט לכתוב ולכן הדברים שנשא בטקס קבלת פרס רוקח למפעלי הנדסה (פרס שנוסד ב-1956 ומוענק עד היום) הם עדות לתפיסת עולמו. קריאה חוזרת בטקסט מגלה שהוא עדיין רלוונטי ולכן לרגל 118 שנה להולדתו בחרתי לפרסם אותו מחדש, כפי שפרסמתי מחדש לפני כמה שנים את מאמרו של האדריכל אברהם ארליק על זאב רכטר.

ב-3 לינואר 1957 התקיים במוזיאון תל אביב בשדרות רוטשילד טקס חלוקת פרס רוקח. זו היתה הפעם הראשונה שהפרס הוענק, ובמסגרת זו התחלקו בו האדריכלים הבכירים בישראל: בקטגוריית מבני שיכונים זכה זאב רכטר על פרויקט שיכון צבא הקבע "מעוז אביב" שבצפון תל אביב. בקטגוריית מבני משרדים זכה האדריכל דב כרמי ובקטגורית מבני תרבות זכו האדריכל אריה שרון עם שותפו בנימין אידלסון (על שמם של רכטר, כרמי ושרון נקראו שלושה רחובות סמוכים בצפון תל אביב). אל החבורה הנכבדה הזו הצטרפו שניים צעירים: האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר שזכו בקטגוריה של מבני מגורים ביוזמה פרטית. חוץ מרכטר נשאו דברים בטקס גם אריה שרון וח"כ ישראל רוקח ראש העירייה לשעבר שעל שמו עוד בחייו נקרא הפרס.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדריכל זאב רכטר

סיבוב בתי ספר 21: תיכון קוגל בחולון

האדריכל דוד נופר יכול לעשות בית ספר להרבה אדריכלים. ככל הנראה חוץ מגידי פובזנר אין בארץ אדריכל שתכנן כל כך הרבה בתי ספר וספק אם יהיה. בשונה מתחומים אחרים, תכנון בתי ספר כבול בתקציבים מאד נמוכים (החינוך לא נמצא בראש וגם לא באמצע סדרי העדיפויות של משרד האוצר הישראלי) ובלוחות זמנים לוחצים (שנת הלימודים בפתח), זאת בנוסף לתקנים שהולכים ומתרבים משנה לשנה ומוסיפים מצידם מגבלה או אתגר שאתו האדריכל נדרש להתמודד ואינם משפרים את התפקוד והעיצוב של הבניין.

נופר טיפוס צבעוני ובכל בניין שהוא מתכנן הוא מנסה, במגבלות המצוינות, ליצור אלמנט שייחד את הבניין משאר המבנים, מדגיש את מעמדו הציבורי ויעניק למשתמשיו תחושת הזדהות. הוא נמנע מלשכפל את הרעיונות בהם כבר עשה שימוש, מהלך נדיר בתחום תכנון בתי הספר, ולכן כל מוסד שהוא מתכנן יוצא שונה. המאמר פורסם במקור בכתב העת "הד החינוך", בו אני מפרסם בקביעות מאז 2009.

ועל כך ברשימה זו.

.

קוגל

.

סיבוב באלכסנדרה רוד אסטייט בלונדון

אחד משיאי סגנון הברוטליזם היה "אלכסנדרה רוד אסטייט" (Alexandra Road estate). ב-1968 החל האדריכל ניב בראון (Neave Brown) לתכנן במחלקת התכנון העירונית, מתחם מגורים ציבורי ובו 520 דירות. בראון רצה להעניק לכל דייר במתחם תחושה שהוא גר בוילה ולא בדירת שיכון סטנדרטית. במקביל, ביקש ליצור קהילה בה אנשים יכירו אחד את השני ותתקיים ערבות הדדית ואחריות סביבתית. אלה שאיפות של אדריכל בזמן ובמקום אחר, כי היום ופה אני לא נתקל באדריכלים עם שאיפות דומות וגם אם יש אז ספק אם יצליחו ליישם אותן.

הפרויקט שבנייתו הושלמה רק לאחר עשר שנים, ב-1978, נחשב לאחד הניסיונות היותר נועזים ויותר מוצלחים שערכו אדריכלים בתחום הדיור הציבורי. ארבעים שנה לאחר שהפרויקט אוכלס בשלמותו, הוא מצליח לשמור על איכויותיו, מתוחזק היטב, מרשים ומצטלם נהדר.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.