סיבוב בגני קטמון

שינוי משמעותי בתכנון סביבות מגורים ביצע האדריכל זאב שיינברג כשחנך ב-1995 את פרויקט גני קטמון בירושלים. בשיחה עמו הוא מנמק ומתאר את המהלכים שהובילו לבחירת הרעיון ליצור במתחם בשטח של 21.8 דונם, טבעת של מבנים המפנים את גבם לסביבה ההיקפית ופונים אל גן פנימי. שכונות מהסוג הזה הרתיעו אדריכלים רבים שניסו להילחם בתופעה שפגעה לטענתם בסביבה העירונית ויצרה קהילות סגורות ומסתגרות.

לאחר שחודרים מבעד לחומה הגבוהה שהפרויקט מפנה לכיוון רחוב רחל אמנו, מתגלה הגן הציבורי המטופח שבמרכזו. כך גם נחשפת העובדה ששיינברג נמנע מלתכנן מבנים חוזרים, אלא כל בניין במתחם תוכנן באופן מעט שונה. כיום קשה לדמיין שבאתר הזה ממש פעל במשך עשרות שנים אצטדיון הכדורגל של קבוצת הפועל ירושלים, מקום שמשך אליו מידי שבת עשרות אלפי אוהדים. הם כולם נעלמו לטובת השקט והרוגע שמאפיין את הסביבה כיום.

ועל כך ברשימה זו.

.

לא יתחילו בלעדינו

.

סיבוב בבניין ברחוב מנדלסון 4 בתל אביב

אחרי פגישה במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב יצאתי לרחוב פילון ובהמשך ברחוב מנדלסון הסמוך נתקלתי בבניין מספר 4. דקל הוושינגטוניה הוותיק שנשתל בחזיתו הוא נקודת ציון ברחוב שמושכת תשומת לב. גם המעקה המחורר שנעשה בו שימוש במרפסות הוא יוצא דופן. כשמתקרבים מגלים את הכנמליסה שהושקעה בה בעבר תשומת לב והזנחה בהווה.

את הבניין שבנייתו הושלמה ב-1937 תכננו צמד האדריכלים מרדכי זברודסקי ויצחק בונה. באותן שנים התמחו השניים בעיקר בתכנון בנייני מגורים משותפים וגם קצת בתכנון מבני ציבור. הבניין הזה הוא מהמוצלחים שתכננו.

ועל כך ברשימה זו.

.

כניסה לבית

.

סיבוב שמיני על תמונות אדריכלים

לפני כמה חודשים התחלתי להציג כאן סדרת רשימות עם תמונות שלא אדריכלים שצלמתי, לרוב לצורך כתבות ורשימות או סתם במקרה. 31 אדריכלים, אדריכלי נוף, מעצבת פנים וגם אמן אחד מופיעים כאן.

זו רשימה שמינית (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7) והיא נפתחת עם האדריכל אמנון רכטר וצוות משרדו, שיחד עבדו על הצעה לחידוש כיכר אתרים. את הרשימה חותמים בני הזוג האדריכלים דן איתן ורות להב-ריג, אותם צלמתי בביתם בהרצליה פיתוח.

ועל כך ברשימה זו.

.

8

.

סיבוב על בניין גרפוליט בנווה שאנן

החזית הייחודית של בניין חברת דפוס גרפוליט בשכונת נווה שאנן בתל אביב היא מהבולטות באזור. מפתיע לגלות כי ברחוב הסמוך חוזרת ומופיעה החזית, אלא שמדובר באגף נוסף של אותו בניין השוכן על מגרש בצורת האות ר'. מאחר ובעלי הבניין לא הצליחו לרכוש את הבניין הפינתי שנותר על תילו, נוצר המבנה השוכן על שני רחובות.

האדריכל צבי גבאי שתכנן את הבניין כנראה ייזכר בעיקר בגלל "מגדל נוה צדק" שבולט בינתיים בנוף עד שיבנו את שאר המגדלים בסביבה. גבאי תכנן את בניין "דפוס גרפוליט" ומערכת המגזינים של "ידיעות תקשורת" בהזמנתו של עודד מוזס. מערכת המגזין נדדה מזמן אך המגזין עצמו עדיין מודפס כאן מידי שבוע. שלושים שנה לאחר הקמת הבניין, הוזמן גבאי על ידי נוני מוזס, בן משפחה אחר, לתכנן את בניין ידיעות אחרונות בראשון לציון.

ועל כך ברשימה זו.

.

הגר"א פינת בני ברק (צילום ועריכה: חגי פרגו)

.

סיבוב בבית פריד ברחוב אחד העם בתכנון זאב רכטר

הבניין האהוב עלי בתל אביב מהסגנון הבינלאומי הוא זה המכונה "בית פריד" שתכנן האדריכל זאב רכטר ב-1937. היה זה בשיאו של הסגנון ושיאו של שגשוג כלכלי בארץ ישראל. תוך חמש שנים נבנו בעיר ובסביבתה הקרובה אלפי בנייני מגורים משותפים ורכטר שחזר מלימודים ברומא ובפריס, השתלב בהצלחה בתכנון והיה לאחד מהאדריכלים הבולטים.

כבר 81 שנים שבמפגש הרחובות אחד העם, החשמונאים ובורוכוב ניצב "בית פריד", מרחק של עשרות מטרים בודדים משדרות רוטשילד. הבניין הוא קופסה פשוטה, אך באמצעות כמה מהלכים העניק לו רכטר את ייחודו ואת איכויותיו שבזכותם הוא כל כך אהוב עלי. מוזר שעד היום לא כתבתי עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיר הזאת

.

סיבוב בספרייה הנטושה בגבעת חביבה וגם פרס רזניק

מעמדן של הספריות הדרדר בעשור הקודם ואחת הספריות ששילמה על כך מחיר יקר היתה הספרייה של תנועת השומר הצעיר והקיבוץ הארצי. את בניין הספרייה הייחודי שהוקם לאחר הקמת המדינה בשטחו של בסיס בריטי, תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס.

מספר מהמבנים המעולים שתכנן מסטצ'קין מצויים כיום בסכנה ולא זוכים לתשומת הלב הראויה להם. במרכז חינוכי כמו גבעת חביבה הייתי מצפה לגלות שהמבנה שהיה לראשון שהקימה התנועה במרכז החינוכי-אידאולוגי שלה ימשיך לפעול, אך בישראל "ישן מפני חדש תוציאו" וזה דינו של הבניין הזה.

ועל כך ברשימה זו (וגם על הזוכים בפרס רזניק לאדריכל צעיר).

.

המבצר הריק

.

סיבוב בבית קלמרו ברחוב ראש פינה 26

לפני עשר שנים השתתפתי בסקר מבנים לשימור בסביבת נווה שאנן. בהתחלה היינו בטוחים שיהיו עשרים או שלושים מבנים. כבר בשלב הראשון שיצאנו לשטח התברר שרק בחצי רחוב הגענו למספר שקבענו. בסופו של דבר סקרנו 220 מבנים, ואת הסקר לקחו בעירייה וכנראה זרקו לפח. את השכונה הכרתי מצוין עוד בתור ילד כי פקדתי בקביעות את חנות הספרים המשומשים תגא ששכנה ברחוב סלומון ואחר כך בהגר"א. בכל מקרה, בעקבות ההיכרות האינטימית עם כל אחד מהמבנים בסביבה, קשה לי שלא לחזור ולהתעכב לפחות על חלק קטן מהם. בעבר כתבתי כאן בעיקר על היבטים חברתיים בנווה שאנן, כאלה של מבקשי המקלט, (הסתובבתי אז בשכונה עם רוני). ברשימה זו ובאלה שאפרסם בהמשך אתמקד בבניינים.

בית קלמרו שנבנה ב-1935 במפגש הרחובות ראש פינה, איילת השחר והגר"א, נכלל בתכנית השימור של עיריית תל אביב והוא מגודר כבניין לשימור מחמיר, ולכן אסור לערוך בו שינויים החורגים מהתכנון המקורי כמו גם להוסיף קומות. תכנן את הבניין האדריכל אריה כהן שתכנן בנווה שאנן כמה מהמבנים הבולטים ביותר. כהן לא בנה מבנה סטנדרטי אלא ניצל את מיקומו הייחודי של המגרש במפגש רחובות ויצר מבנה מעוגל המתייחס לרחובות השונים שבדופנות המגרש. למרות ייחודו, ולמרות איכות התכנון, הבניין כמו כל המבנים בסביבה סובל מהזנחה קיצונית. מאז נפתחה התחנה המרכזית הישנה בקצה השני של השכונה ב-1941, הדרדר הרחוב בכל היבט, היות ומרבית האוטובוסים עברו ברחוב ראש פינה בדרכם מהכניסה לעיר אל התחנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אינטרנשיונל

.

סיבוב בפסל אביב בשדרות רוטשילד

בחודש האחרון יצא לי להסתובב ולהתעכב במרכז השדרה ומפגש הרחובות רוטשילד ובר אילן על הפסל "אביב" שיצרה דרורה דומיני ב-1989. היות והפסל נצבע לאחרונה בצבע שמזכיר קירות בבית חולים, התקשרתי ולשאול אותה מה דעתה ואם העניין היה בהסכמתה. באותה הזדמנות כבר שאלתי עוד כמה שאלות בעיקר כאלה העוסקות בפסל עצמו, מהותו, תהליך העבודה וכו'.

העבודות של דרורה מעוררות עניין ודיון. כדי להכיר בעומק איכותם יש גם להכיר פרקים בתולדות האמנות שלא תמיד ידועים, כמו גם הנושאים שמעסיקים אותה באופן אישי. כילידת קיבוץ מרחביה (1950) חלק גדול מעבודותיה מתייחסות לתופעות שליוו את החיים בקיבוץ כמו נושא הקולקטיב (אליו הגיבה בעבודה "השולחן כמו שזה"), הזיכרון (הספר "כל מקום" בו תיעדה עם הצלמת פראנס לבה-נדב מאות אנדרטאות), ההרואיות הגברית (נמרוד פוחלץ) והכל תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים. היא למדה אמנות בארה"ב ובאנגליה ומאז 1981 מלמדת במחלקה לאמנות בבצלאל. היא מציגה בתדירות יחסית גבוהה ובתל אביב פסל נוסף שלה מוצב בטיילת. ב-1993 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ועד לפני שבועיים הציגה תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. 

ועל כך ברשימה זו.

.

שער

.

סיבוב בספרייה העירונית ובמרכז המוסיקה בכרמיאל

בהמשך למרכז העירוני של כרמיאל שתוכנן בשנות ה-60, תכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן חלקים ממתחם הפנאי והספורט של העיר החדשה. המתחם כלל את בניין הספרייה העירונית ואת מרכז המוסיקה (קונסרבטוריון) ולצידם תוכננו המתנ"ס, מרכז אמנויות, בריכת שחייה עם מגרשי טניס, אצטדיון כדורגל ואמפיתאטרון.

כמתכנני ספריית בית אריאלה (1977), שהיתה הספרייה העירונית הגדולה עד אותה עת (נראה לי שהמדיטק בחולון שנחנך ב-2004 הוא עדיין קטן ממנה), הוזמנו לופנפלד וגמרמן לתכנן ספריות עירוניות בערים אחרות כמו קרית גת, קצרין. ב-1986 נחנכה הספרייה בכרמיאל. את בניין הקוסרבטוריון הסמוך תכנן האדריכל חנוך שפירא שגם משפץ אותו עכשיו.

האוכלוסייה הערבית בכרמיאל הולכת וגדלה, אך לא מצאתי בספרייה ספרים בשפה הערבית. בעיר גם גדלה האוכלוסייה החרדית אבל לא מצאתי בספרייה ספרי קודש. יתכן והם נמצאים אך פספסתי אותם. באולם העיון ישבו בעיקר אנשים מבוגרים בעלי חזות רוסית שהיו שקועים בקריאה. זה נחמד לראות שיש עוד חיים לספריות כמו של פעם. במרכז המוסיקה לעומת זאת היו רק ערבים. הוא עובר עכשיו שיפוץ והפועלים היו עסוקים במלאכתם.

ועל כך ברשימה זו.

.

צל ומזגן

.

סיבוב בקניון שדרת המלכים בקפריסין

אם נפלתם על מלון ללא ישראלים ואתם מתגעגעים אז תוכלו למצוא את אחיכם בקניון הקרוב. סיבוב בקניון שדרת המלכים שממוקם במרכז העיירה פאפוס (Paphos) שבמערב קפריסין, מרחק טיסה של 45 דקות מנתב"ג, מגלה עד כמה הקניון הזה דומה לקניונים הישראלים. הייתי בטוח שתכנן אותו אחד משלנו, אבל על התכנון חתום משרד האדריכלים והמהנדסים Mete Sysm. מדובר באחת מחברות התכנון הגדולות הפועלות ביוון, והקניון שתכננו בפאפוס ונפתח ב-2013, הוא מהגדולים שפועלים באי.

בקניון יש שתי קומות מסחריות עם עשרות רשתות שאת חלקן אפשר למצוא בישראל וחלקן לא. אבל מעל הכל בולטת חנות העוגן של ג'מבו. זו חנות שעד היום הכרתי רק מהשקיות הענקיות שראיתי, וסופסוף היה לי העונג לראות את התופעה שמסקרן לדעת מתי גם היא תתגלגל לישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

ביבי

.

סיבוב בפרויקט חצרות יפו

הסיפור של חצרות יפו הוא סיפור עצוב. רגע לפני שגל הבנייה החדשה שטף את האזור, בנו בו את אחד הפרויקטים השאפתניים ביפו, אך כזה שנכשל כישלון כמעט בכל פרמטר. בחצרות יפו החיים מתנהלים כהרגלם: בזמן שהכלות מודדות שמלות חתונה, הילדים זוללים המבורגר במקדונלד'ס וזוגות יושבים ושותים קפה בבית הקפה הפינתי. ובמקביל, יושב האדריכל של הפרויקט בבית הסוהר ומצפה לשחרורו.

הדמיון בין פרויקט חצרות יפו שתכנן האדריכל אורי שטרית ופרויקט שדרות ממילא בירושלים הוא גדול ולא מקרי. הקשר בין השניים הוא האדריכל משה ספדיה שהיה מעסיקו של שטרית והשפיע על גישתו התכנונית והעיצובית, אלא שבזמן שהפרויקט בממילא משגשג, עמיתו היפואי מדשדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

הזמנה לאירועים לכבוד שני ספרים שפרסמתי לאחרונה

באופן מקרי יוצא שביום רביעי הקרוב (2.5) אערוך שני אירועים בזה אחר זה לכבוד שני ספרים שפרסמתי. ספר אחד מוקדש לבניין וספר שני הוא מחקר על המרחב הציבורי. האירועים יתקיימו באוניברסיטת תל אביב, כל אחד בבניין אחר ובהשתתפות אנשים שונים.

הספר "אסם הידע" שירד השבוע לדפוס מוקדש לבניין ספריית סוראסקי שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון. הוא נחנך ב-1968 ולכבוד המאורע החליטה ד"ר נעמה שפטלוביץ לציין את היובל בתערוכה ובספר, אותם אצרתי וכתבתי. לכן, בשעה 16:00 תוכלו להצטרף אלי לפתיחת התערוכה והשקת הספר שיחולק למשתתפים.

שעה לאחר מכן, ב-17:00, יתקיים באודיטוריום בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, שבע דקות הליכה מהספרייה, אירוע לכבוד הספר "ארץ-גנים" שפורסם במסגרת המעבדה לעיצוב עירוני ברשות האדריכלית ד"ר טלי חתוקה. בספר הזה השתתפו גם עו"ד כרמל חנני, חן רוזנק ויונתן גת. הספר הוא פרי מחקר שנמשך יותר משנתיים והתמקד במרחב הפנאי והנופש בערים בישראל. באחד מפרקי הספר נתנו את הבמה לתשעה אדריכלי נוף להציג את עמדתם לנושא ובאירוע ישתתפו, בין השאר, אותם אדריכלי נוף.

ועל כך ברשימה זו.

.

קופסת גפרורים תלויה על חוט

.

הזמנה 2

סיבוב בבית הדואר המנדטורי ביפו

לכבוד 70 שנה לסיום המנדט הבריטי, אתעכב כאן על אחד הבניינים הבריטים האהובים עלי בישראל.

שני בתי דואר דומים בנו הבריטים בתקופת המנדט: אחד ברחוב יפו בירושלים ושני ברחוב ירושלים ביפו. שניהם מיוחסים לאדריכל אוסטן הריסון (1976-1891), כשהאדריכל האחראי על הבניין ביפו היה פרסי הארולד וינטר (1966-1898) שעבד תחת הריסון במחלקה לעבודות ציבוריות. שני המבנים בנויים ברחובות ראשיים, על קו אפס של המגרש ושניהם מחופים באבן מקומית. אלה מבנים ייצוגיים שלא איבדו את איכותם לאורך כל השנים, עדות מוצלחת לשלטון הבריטי שהיה פה עד לפני 70 שנה. 

בית הדואר ביפו פתח את שעריו לציבור ב-1931. לאורך השנים, ולמרות המלחמה וההזנחה הוא נותר שמור היטב וחלקו המרכזי ממשיך לפעול במתכונת דומה עד היום. אלא שבכל שאר חלקיו יש בעיה: אין כבר צורך במרכזיית טלפונים, אין צורך במיון הדואר וחלק גדול מהבניין עומד להשכרה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מעבר הר וים הלב מושך לשם

.

סיבוב בספרייה למוסיקה שתכננה נילי פורטוגלי בבית אריאלה

יש כמה מקומות יוצאי דופן בבית אריאלה: חדר העבודה של אחד העם, אוסף התמונות, ארכיון התאטרון וגם החצר הפנימית. יוצאת דופן היא הספרייה למוסיקה שהוקמה בשטח ששימש עד 1991 למחסן והפך הודות לתרומת משפחת גיטר לאחד המקומות הנעימים והמבוקשים בספרייה.

עיצבה את הספרייה האדריכלית נילי פורטוגלי, מי שהצליחה לגבש את השפה העיצובית המובהקת והמורכבת ביותר באדריכלות הישראלית. למרות שהיא מתכננת כבר מסוף שנות ה-70, רק מעטים מעבודותיה נבנו, ולכן כל עבודה שיצרה, גם אם לא הושלמה לפי שביעות רצונה, ראויה לסיבוב. למרות השינויים שחלו בספרייה למוסיקה ב-27 השנים האחרונות, היא הצליחה לשמור על מהותה המקורית.

ועל כך ברשימה זו.

.

דרור לנפש, פת לדל

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ מעיין ברוך

קול שירה נעים של נערות עלה מחדר האוכל בשעת צהריים מוקדמת של יום ששי. הבניין מסתתר מאחורי צמרות העצים ובקושי נצפה ממגרש החנייה. השירה מתערבבת עם ציוצי הציפורים מבין העצים הוותיקים ומזכירה במשהו את ציור שירת המלאכים בגן עדן. טיפסתי אל חדר האוכל שכבר שנים אינו מתפקד לייעודו המקורי ושם מצאתי את האולם הגדול והריק שטוף קרני שמש, ובמרכזו קבוצת נערות, יחפות ורכונות בריכוז על גיליונות נייר רחבים, עסוקות ביצירת תפאורה לקראת טקס יום העצמאות הקרב ובא.

זהו אחד משני חדרי האוכל שתכנן האדריכל ארטור גולדרייך (2011-1929) בתנועה הקיבוצית (השני הוא במעלה החמישה). בנייתו הושלמה ב-1975 בליבו של קיבוץ מעיין ברוך השוכן 400 מטרים מגדר הגבול המפרידה בין ישראל ובין לבנון, בעמק שבין הרי הגליל והרי הגולן. היות וסיפורו של חדר האוכל במעיין ברוך נשזר בסיפור חייו האישי של גולדרייך ברשימה זו אביא את סיפורם של השניים. הסיפור המלא של גולדרייך וגם של רעייתו המעצבת תמר דה שליט, יפורסם בספר שיצא בהמשך השנה, אותו עורך ד"ר צבי אלחייני וילווה תערוכה גדולה שהוא אצר במוזיאון הרצליה.

ועל כך ברשימה זו.

.

ארץ נוי אביונה

.

ספר חדש על אדריכל שמעון פובזנר

לאחר עבודה של שנה וחצי יצא לאור הספר: שמעון פובזנר, אדריכל בהוצאת דביר. הספר אותו כתבתי עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני, חושף כארבעים שנות יצירה של אחד האדריכלים הפוריים ביותר שפעלו כאן בשלהי המאה הקודמת. עד פרסום הספר הכרתי רק מעטות מהעבודות של פובזנר, וההזדמנות לגלות את כל שאר העבודות שתכנן, לרבות אוסף השרטוטים העצום שהותיר אחריו ונשמר לאורך כלה שנים – הפכו את העבודה לתהליך מרתק בפני עצמו.

התוצאה היא ספר של 355 עמודים המציג את גישתו המובהקת של פובזנר (1999-1919). הספר נמכר כעת בכל חנויות רשת "צומת ספרים" וכן בחנויות הספרים הפרטיות ומחירו 128 שקלים (בחנות אדרבא בירושלים מחירו 90 ש"ח). אפשר גם באתר של סטימצקי ובאתר bookme.

ועל כך ברשימה זו.

.

עכשיו בחנויות: שמעון פובזנר, אדריכל (הוצאת דביר)

.

סיבוב בחצר הפנימית של ספריית בית אריאלה

לב ליבה של ספריית בית אריאלה היא חצר פנימית. חצר של בטון, זכוכית ואור. המבקרים בספרייה יכולים לגלות אותה רק אם יתקרבו למסכי הזכוכית המצויים בשוליים של אולמות העיון, הם יכולים לראות אותה אך לא לחדור לתוכה. עובדי הספרייה הם היחידים שגם יכולים להיכנס אליה ישר מהמשרדים שמקיפים את החצר.

בניין ספריית בית אריאלה שנחנך ב-1977 בתכנון האדריכלים משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) הוא מבנה הציבור המרשים והגדול ביותר שתכנן המשרד שפעל בתל אביב במשך יותר מ-40 שנה. השניים זכו בתכנונו לאחר שהצעתם נבחרה למקום הראשון בתחרות אדריכלים שהתקיימה ב-1967 ואליה הוגשו יותר מארבעים הצעות. זה גם הבניין המורכב והבולט שלופנפלד וגמרמן תכננו, ועל כל אחד מחלקיו ניתן לכתוב כאן רשימה. הפעם אסתפק בחצר הפנימית.

ועל כך ברשימה זו.

.

אברותיה קלות

.

סיבוב בתי ספר 26: מקיף שייבר בבית שמש שמשמש היום ישיבה תיכונית חרדית

התלמידים היו שקועים בתפילת מנחה בבית המדרש שבקומה העליונה, ששימש במקור חדר אוכל לתלמידי בית הספר המקיף על שם שייבר. מאז נסגר בית הספר הוא משמש למוסד חרדי בו לומדים לבגרויות (כולם אשכנזים ורובם דוברי אנגלית), גני ילדים (אליהם לא נכנסתי) ושליש ממנו נטוש. ההווה הזה הוא העתיד של פעם. לכן חמוד לקרוא את הכרזתו של זלמן ארן, שר החינוך אז, בטקס פתיחת בית הספר שהתקיים בראשית שנת הלימודים בספטמבר 1966: "אין זו מליצה אם נקבע כי במפעל זה אנו מקימים את העתודות ואת העתידות של אזורי הפיתוח בישראל".

בית הספר נבנה כמודל חלוצי בתחום מוסדות החינוך העל-יסודי בתכנונם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. היה זה פועל יוצא למדיניות חדשה שהנהיג משרד החינוך ברשותו של שר החינוך זלמן ארן. הוא ביקש לצמצם את הפערים החברתיים שהיו קיימים אז בחברה הישראלית ובלטו בעיקר בעיירות הפיתוח. כך, ניסה ארן להקים בתי ספר שישלבו לימוד מקצוע עם לימודים עיוניים, ובמקביל להעניק למבנה הפיסי של בית הספר פרשנות חדשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

קשת

.