חלון אחורימאז שהתחלתי לכתוב כאן הספקתי לפרסם שורה ארוכה של מאמרים שהתמקדו בעבודותיו ובדרכו המקצועית של האדריכל מרדכי בן חורין. להציג שבעה עשורים של עשייה אדריכלית פורייה בשעה אחת הוא האתגר שאתו אתמודד ביום שני הקרוב, 23.11, בשעה 20:00 ואתם כמובן מוזמנים (להרשמה וקבלת לינק).
ועל כך ברשימה זו.
.
הכותל
.
אחד מסממני התופעה הוא ההסתלקות הכמעט מוחלטת של שילוב אמנות באדריכלות ובמרחב הציבורי. שנות ה-60 וראשית ה-70 היו תקופת השיא של אותו שילוב, ובמידה מסוימת גם השיא של האומה. ב-1972 הוזמן רודא ריילינגר, אמן וחבר קיבוץ הזורע, לעצב בריכת נוי ומזרקה בגן המלך דוד.
בלב המדשאות, שדרות העצים והשבילים המתפתלים יצר רודא פסל סביבתי הנראה כמו מקבץ של סלעים הנחשף מתוך הקרקע וממנו בוקעים סילונים של מים. הגן שהיה פופולארי מאז נחנך בשנות ה-30 ביוזמתו של ראש העירייה אברהם קריניצי ובעיצובו של הגנן העירוני משה כבשני, קיבל אז תנופה חדשה. אך לא לזמן רב. תוך שנים ספורות הבריכה נעזבה, הוזנחה והתרוקנה. כיום המזרקה אמנם עובדת, אך הבריכה כמעט ריקה וגושי הסלע מבטון נצבעו כולם בצבע תכלת אחיד ומכוער, שונה לחלוטין מהשפה המחוספסת והחומרית שאפיינה את העבודה.
הפגיעה במזרקה ברמת גן מתקשרת לרשימה קודמת שפרסמתי על הפגיעה בחדר האוכל שבקיבוץ שער הגולן. הדפוס הוא חזרתי: תחילה משנים ופוגעים, וכשמוצאים שלאיש לא אכפת אז קל ומובן יותר להרוס לטובת משהו חדש, שלרוב ירוד יותר מהמקור.
ועל כך ברשימה זו.
.
ברוש
.
בדרך לסנדביץ' טוניסאי אצל מוריס, עצרתי לסיבוב בבית הכנסת שתכנן האדריכל יצחק פרלשטיין ברובע א' באשדוד. פרלשטיין היה מהאדריכלים הפעילים ביותר בשעתו ותכנן את תכנית המתאר הראשונה כמו גם חלק נכבד מהשיכונים שאליהם נקלטו משפחות המהגרים שזה מקרוב באו. בית הכנסת שתוכנן ב-1963 בולט הודות לחזית שעוצבה באופן המזכיר לאחדים לוחות ברית ולאחרים איברים מוצנעים. רשת של פסי בטון יוצרת מארג של מגני דוד ומכסה על החזית המערבית הפונה לרחבה ואחריה חורשה קטנה. סביר להניח שבאמצעותה העניק האדריכל למתפללות את הפריבילגיה להשקיף בזמן התפילה אל הים הנפרס כמה מאות מטרים ממנה, בתקופה שבה עוד לא חצצו מבנים בין בית הכנסת ובין הים התיכון.
בית הכנסת ממשיך לפעול גם היום ובעת הסיבוב אף נערך בחדר הסמוך שיעור למתפללים. בחלקו המערבי פועלים מעונות המשמשים את ילדי אשדוד (במקור תוכנן בית הכנסת בשילוב מרכז קהילתי).
המרכז המסחרי של הרובע, שהיה פעם המרכז של אשדוד, הוא עדיין אחד המרכזים היותר איכותיים שתוכננו כאן. אלא שלאורך השנים הוא איבד חלק מהשימושים שפעלו בו ומשכו בזמנו פעילות עניפה (בית הסתדרות, בית קולנוע, משביר לצרכן, עירייה ועוד). המרכז הוזנח ועדיין נעים להסתובב בו. לאחרונה שולבו על קירותיו קטעי שירה וכיום מקודמת תכנית מפורטת לחדש אותו.
ועל כך ברשימה זו.
.
אשדודית
.
"שמי סער סגל, אני כותב לך בכאב לב גדול ומתוך תקווה לעזרה. אני חבר קיבוץ שער הגולן שבעמק הירדן, מדרום לכנרת", כך נפתח מייל שקבלתי אתמול וגרם לי לפרסם היום את הרשימה הזו. על חדר האוכל שבשער הגולן שאותו תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס ובכיר אדריכלי תנועת הקיבוץ הארצי, כתבתי כאן בעבר והוא אחד מחדרי האוכל עם החזית הייצוגית ביותר שהוקמו. הבניין שנחנך ב-1967 זכה להערכה בישראל וגם בעולם, ותמונת החזית הופיעה בספרים מקומיים ובין-לאומיים.
"ממש בימים אלה, בזמן שאני כותב לך, מכסים את גג חדר האוכל בגגוני פח", ממשיך סער. "בעקבות פעולה זו מסתירים את קווי המתאר של הגג המקורי, ופוגעים במבנה, באופיו ובאופיה של הסביבה כולה". הכוונה היא טובה: הפקת אנרגיה מקרני השמש באמצעות לוחות שמותקנים על גג חדר האוכל. החשמל שנוצר יכול לשרת את הקיבוץ וניתן גם למכור אותו לחברת החשמל ולהשיג רווח כלכלי לטובת הקהילה. ולא מדובר כאן בסתם קהילה – שער הגולן הוא מהקיבוצים האחרונים שנותר קיבוץ שיתופי, ממש כמו פעם.
אבל המעשה אינו רצוי. התקנת מערכת הלוחות הפוטו-וולטאים הותקנה באופן שפוגע באופן אנוש בחזות הבניין. טענות כי הגג תמיד דלף, יכולות להפתר אחת ולתמיד באמצעות עבודה מקצועית ויסודית שאין בה כל צורך בפגיעה בחזות המבנה. לא ברור לי כיצד אנשי מחלקת ההנדסה במועצה נתנו היתר לפעולה כזו. החזית הייצוגית מכוסה כעת בגגונים שמתאימים יותר למחסן בלוני גז מאשר לחדר אוכל – הלב של הקיבוץ והקהילה השיתופית.
לא מאוחר! כל עוד הפרויקט בבנייה חברי שער הגולן יכולים לתקן. לעצור את העבודה ולהתייעץ עם אדריכל מוכשר שימצא את הפתרון שלא יפגע בסמל של הקהילה.
ועל כך ברשימה זו.
.
כשנופל כוכב
.
חדר האוכל השלישי שהוקם בקיבוץ ברקאי הוא לכאורה מבנה קופסתי וסתמי, אך האדריכל אברהם ארליק (1991-1905) שתכנן אותו, ראה בעצמו ממשיך דרכם של אדריכלי הסגנון הבינלאומי והקפיד גם במחצית השניה של המאה ה-20 לשמור על השפה העיצובית שבה עשו שימוש כשתכננו את חדרי האוכל הראשונים בקיבוצים. ההשראה באה לו מאדריכלים כמו ריכארד קאופמן שבמשרדו עבד ובמיוחד לאופולד קרקואר שעמו שמר על קשרי חברות ואף פרסם מונוגרפיה מקצועית אודותיו.
זהו גם אחד מחדרי האוכל שחוץ מתקופת הקורונה שלא מיטיבה באופן כללי עם חדרי האוכל בקיבוצים, הוא עדיין פעיל.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
מעט חדרי אוכל שרדו את תהליכי ההפרטה והשינויים החברתיים שהתחוללו בקיבוצים, ואף אחד לא ציפה כי גם מגפת הקורונה תוביל לסגירת חדרי אוכל. אחד מאלה הוא זה שבעין הנצי"ב. 76 שנה פעל חדר האוכל באופן רצוף ובראש השנה האחרון, עם כניסת הסגר השני, נסגר. צוות העובדים שהורכב מחברי הקיבוץ ומתושבי בית שאן פוטר והבניין הגדול והמטופח סגר את שעריו.
את מבני הציבור המרכזיים בקיבוץ עין הנצי"ב, הקיבוץ השישי שהוקם במסגרת תנועת הקיבוץ הדתי, הפקידו החברים בידיהן של אדריכליות. את בית הכנסת (1966) תכננה האדריכלית ג'ניה אוורבוך שעליו כתבתי כאן. וכאן לפניכם חדר האוכל השלישי שהוקם בעין הנצי"ב ונחנך ב-1976, אבל הראשון שנבנה כמבנה של קבע. תכננה אותו האדריכלית נעמי יודקובסקי (1996-1920), שתכננה בקיבוצים רבים ובעצמה היתה מייסדת וחברת קיבוץ לוחמי הגטאות.
רגע לפני הסגר עוד הספקתי לבקר בחדר האוכל. הצטרף אלי חבר הקיבוץ האדריכל בצלאל רינות שסיפר לי עד כמה הוא למד לאהוב את האדריכלות הברוטליסטית שממנה סלד בעבר. יחד המשכנו לסיבוב בבית המדרש שנחנך ב-1952 ואותו תכנן הרב והאדריכל יעקב יהודה.
ועל כך ברשימה זו.
.
חייו ומותו של חדר האוכל
.
החיבור בין זיכרון ופנאי היו חלק מההווי הישראלי. אולמות מופעים נקראו על שמם של חללים וכן גנים ציבוריים שבהם גם שולבו בתי "יד לבנים". אלה הוקמו בראש ובראשונה להוות מוקד לשירות קרובי החללים, אך במקביל התקיימו בהם הרצאות, קונצרטים, חוגים ותערוכות. ברמת גן הוקם יד לבנים לצד מגדל תצפית שמתנשא מעל להר הבנים ובכך הפך לאחת מנקודות הציון הבולטות באזור. המגדלים עדיין לא צמחו בסביבתו ולא מסתירים אותו.
לפני כמה חודשים הסתובבתי בו עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני במהלך סיבוב ברמת גן שמטרתו היתה להתמקד בבניינים שתכננו האדריכלים אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן. התוצאה היתה מאמר מקיף וראשוני שפרסמנו במשותף על עבודתם של שני השותפים שאותו אפשר לקרוא כאן. השניים תכננו את בית יד לבנים הראשון שהוקם – בפתח תקווה, ולאחריו תכננו גם את אלה שבחדרה וכאן. לצד אלה תכננו אתרי הנצחה נוספים כמו האנדרטה ב"גן הזיכרון" שבכפר סבא ו"בית הבנים" בקיבוץ רמת הכובש.
ברמת גן הצטערתי לגלות שכל השינויים שנערכו במבנה מסתירים את איכויותיו המקוריות. השילוב של גן עם מבנה ציבור ומגדל תצפית הוא שילוב שכיום כבר לא יוצרים. תמיד דוחפים איזה עסק פנימה וכל הגן נראה כמו מגרש כדורגל – מכוסה בדשא ושטוח. עם שקיעתה של האומה מרהיב לגלות כיצד אותם מבני "יד לבנים" הפכו למקומות דכאוניים ודוממים. תקרות אקוסטיות ונורות ששופכות אור לבן וחיוור. כאן למשל יש חדר זיכרון, אולם התכנסות וגלריות להצגת ציורים חובבניים. גם הגן הגדול שמתפרס על ראש ההר ולצד הבניין, למרות שעבר לאחרונה שיפוץ, נראה סתמי ואיבד את קסמו.
ועל כך ברשימה זו.
.
ביחד באותה סירה
.
רק לפני שנים אחדות נהרס בשדרות ירושלים שביפו מבנה תחנת ההשנאה ההיסטורי והותיר אותנו עם שתי תחנות אחרונות ששרדו מהתקופה שבה הזמינו את בכירי האדריכלים לעצב אותן. ברגע שבחברת החשמל הראו נכונות, אז ניצלתי את ההזדמנות וביקרתי באחת משתי התחנות שנותרו מאותה תקופה. תמיד סקרן אותי לגלות מה יש בפנים, והאם האדריכל עיצב גם משהו בתוך אותו מבנה שנראה כמו פסל סביבתי.
התחנה שהוקמה ב-1926 ומצויה בדרך אילת שבדרום תל אביב, תוכננה בידי האדריכל ריכארד קאופמן. את התחנה הוא תכנן עבור החברה במסגרת עבודות נוספות וגדולות יותר.
ועל כך ברשימה זו.
.
משקיף על העולם
.
רגע לפני שעשיתי סיבוב בבית המשפט החדש של חדרה, ואחרי הביקור בקיר אמנות של דורון בר-אדון עצרתי לראות את בית הכנסת הגדול שתכננה האדריכלית יהודית שטולצר. מדובר באחד מבתי הכנסת הוותיקים בארץ (נחנך ב-1940) שנבנה בנקודה שבה הוקמה חדרה לפני 130 שנה. את ארון הקודש ואת הבמה עיצב האדריכל מאיר בן אורי.
שלוש החלטות תכנוניות הפכו את בית הכנסת למבנה ייחודי ויוצא דופן בין בתי הכנסת בארץ הקודש: (1) מגדל תצפית מתנשא בחלקו הקדמי והופך את הבניין לנקודת ציון שנראית ממרחק (2) שרידי הח'אן העותמאני ששימש את ראשוני המושבה והוסב למוזיאון וארכיון לתולדות העיר עוטפים את בית הכנסת ומושכים מבקרים. (3) בהשראת הפתח המקושת לח'אן עוצבו הפתחים בבניין שהפכו לאלמנט עיצובי חזרתי.
כבר כמה פעמים ניסיתי לבקר בבניין אך הוא תמיד היה סגור. למזלי ולשמחתי הגבאי בדיוק יצא מבית הכנסת והסכים לשוב ולפתוח את דלת הכניסה ולאפשר לי להסתובב ולראות מבפנים.
ועל כך ברשימה זו.
.
אות באות
.
באופן חריג, הבניין נסוג מקו הרחוב ובחזיתו מדרכה רחבה במיוחד, הכי רחבה בכל שדרות בן גוריון. חזיתו סימטרית וכבר בכניסה ולצד בריכת דגי הזהב המוזנחת מגלים כי נעשה כאן שימוש רחב בקרמיקות צבעוניות. הן מופיעות בחזית הכניסה ולאחר מכן מלוות את העולים ויורדים במדרגות. חלונות עגולים וגדולים שופכים אור טבעי על המדרגות, ולמרות ההזנחה נעים לעבור כאן.
בנייתו של בית פלטניק, שנקרא כך על שמו של בעל הבניין המקורי שיזם את הקמתו, הושלמה ב-1938. הוא שוכן בשדרות בן גוריון 88, סמוך לבניין עיריית תל אביב והוא הוכרז לשימור. תכנן אותו האדריכל אליהו וולמן שאחראי לכמה מבתי הסגנון הבינלאומי שנבנו בתל אביב של שנות ה-30 וזו ככל הנראה עבודתו הידועה והבולטת ביותר.
ועל כך ברשימה זו.
.
פעם בשבוע
.
בסך הכל 80 מטרים ו-15 שנה מפרידים בין שני בנייני מרפאות שקופת חולים מסרה לתכנון משרד רכטר. המשותף לשתי המרפאות הוא החיפוי בלבני סיליקט כפי שנהגו אז לחפות מבנים של קופת חולים. מבנה קופת חולים מאוחדת מצוי גם הוא ממש בסמוך וגם הוא מחופה בלבני סיליקט.
חוץ מהחיפוי הפערים בין שני בנייני המרפאות שתכנן משרד רכטר הם משמעותיים – האחד שהוא גם המוקדם שבהם הוא מבנה תיבתי בו הושם הדגש הוא על הקו האופקי עם פתחי חלונות אנכים. המבנה השני והמאוחר הוא בעל אופי מבצרי ובו פתחי החלונות האופקיים מוצלים באמצעות הקומות העליונות. הראשון הוסב לבית החייל ונוספה לו גם קומה, בעוד השני ממשיך ומשמש בייעודו המקורי כמעט ללא שינויים.
"המרפאות ברמת גן ממחישות בדיוק את המעבר מרכטר האבא לבן, כמו בתי המשפט בתל אביב", אמר לי האדריכל ד"ר צבי אלחייני כשעמדנו לפני כמה חודשים מתחת לבניין המרפאות שבפינת הרחובות דוד והרצל. זה המאוחר מבין השניים, מ-1972. הטא אפילו הוכרז לשימור ועל תכנונו הופקד האדריכל יעקב רכטר, במסגרת השותפות "רכטר-זרחי אדריכלים, פרי מהנדס". לא רחוק ממנו, ממש בהמשך הרחוב, ניצב בניין מרפאות נוסף מ-1956 שתכנן אביו, האדריכל זאב רכטר וגם הוא הוכרז לשימור, כך שההשוואה התבקשה.
ועל כך ברשימה זו.
.
כללית
.
החיוך שתמיד מעלה גשר הבעל שם טוב נובע מהתפאורה שהוא יוצר באמצע הרחוב. תהיתי האם הגשר הוא אנדרטה לאותה עיר ערבית שהיתה יפו, האם הוא ניסיון להציג מילון צורות של הבנייה המקומית ואולי הוא דווקא התרסה שנועדה להציג סוג של חורבה שמרמזת מיהו השולט ומה כוונותיו לכל אותם אלה שנותרו כאן מאחור.
אבל אחרי שיחה עם האדריכל צבי הראל אני מודה שההתבוננות שלי על הגשר היא שונה.
ועל כך ברשימה זו.
.
פטיומקין וקיו
.
כמה ימים לפני שבקרתי באזור נתקלתי באינסטגרם בתמונת חזית בניין מוזיאון לאמנות בונדנר (Bündner Kunstmuseum) שדניאל זרחי צילם. זו היתה תרומתו הגדולה לנסיעה שלי. המוזיאון הפך לאטרקציה מרכזית באזור העיר כור (Chur), מרחק נסיעה של שעה וחצי מציריך. פרסומו נובע בגלל חזותו יוצאת הדופן, אך הצלחתו באה בעיקר הודות לתערוכות של אמנות עכשווית שמוצגות בו, תערוכות מאוסף המוזיאון המתמקד בין השאר בעבודות של תושבי קנטון גראובינדן, אוסף המונה כ-8,000 עבודות ובעיקר האוסף הגדול של עבודות אלברטו ג'קומטי וקרובי משפחתו.
אז אחרי הביקור בכנסיית הבטון שעליה כתבתי כאן, המשכתי אל המוזיאון. משולבים בו שני מבנים – האחד הוא וילה קלאסית וגם קצת ביזארית מ-1875 שתוכננה במקור בהשראת ווילות הרנאסנס האיטלקיות שתכנן האדריכל אנדראה פלדיו. המבנה השני הוא בניין עכשווי מ-2016 שתכנן משרד האדריכלים הספרדי barozzi veiga, שבראשו עומדים האדריכלים פבריציו ברוצי (Barozzi) ואלברטו וייגה (Veiga).
ועל כך ברשימה זו.
.
מכונת זמן
.
לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי לסקר מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל. קוראות וקוראים יקרים זו הרשימה השישית והאחרונה שחותמת את הסדרה (הקודמות: 1, 2, 3, 4, 5).
הפעם בחרתי לפתוח עם לאופולד קרקואר שזכה לשתי מונוגרפיות ועדיין חסרה זו היסודית, המקיפה והמעמיקה ורק לאחרונה פרסמתי מאמר על "בית אוסישקין" שתכנן בקיבוץ דן. המאמר ובכלל הסדרה מסתיימים במונוגרפיה המוקדשת לרודולף ראובן טרוסטלר – כי זו ככל הנראה המונוגרפיה הטרייה ביותר שפורסמה כאן. בחרתי בה גם בגלל שזו הדוגמה הסמלית לחשיבות של אותם פרסומים, שפעמים בעקבות תחקיר הם חושפים לנו מידע וידע שלא היו ידועים עד כה, ובעיקר מוסיפים לנו נדבך בהבנת והכרת המרחב שבו אנו חיים.
מרבית הפרסומים שהבאתי כאן, ובסך הכל הופיעו כאן 64 פרסומים, הם לא לגמרי מונוגרפיות וחלקם אפילו לא ראויים להיקרא כאלה. חלקם הם פרסומים שיווקיים, חלקם מתמקדים רק בתחום או אפילו מבנה משמעותי אחד, חלקם לא מתבסס על מחקר מקיף וחלקם כוללים טקסט דל ועלוב שיתכן ואני היחיד שטרח וקרא אותם. אבל עדיין, הבאתי כאן את כל אלה שניתן ללמוד מהם משהו ולכן חשוב היה לי לכלול גם אותם בסדרה.
ועל כך ברשימה זו.
.
#6 ואחרון
.
רק על זה שביבי וכנופייתו תקעו אותנו כאן צריך להעמיד אותם לדין ובתקווה לזרוק את כולם לצינוק. אבל במקרה של ביבי רצוי לדאוג שהוא ייזרק יחד עם המטורללת. היא כבר תאכל לו את המוח עם כפית. כי בגללו על פריס אנחנו רשאים רק לחלום. עדיין מותר לנו להיזכר, כמו למשל בפסז'ים שהוקמו בזה אחר זה לפני 200 שנה וממשיכים לפעול כמעט ללא כל שינוי. למרות שמדובר בסך הכל בשטחי מסחר שמשמשים גם קיצור דרך, הם מקפלים בתוכם את כל מה שאין לנו כאן. "מרחבי חלום" כינה אותם ולטר בנימין שמצא בהם את מבשרי מרחבי הצריכה המודרניים.
הפסז' האחד הוא Galeie Vero Dodat שתכנן (כנראה) האדריכל קונסטנט פרוטין (Protain) ואורכו 80 מטרים. השני נמצא בסמוך לו – Galerie Viviene שתכנן האדריכל פרנסואה-ז'אק דלנוי (Delannoy) ואורכו 176 מטרים. בשניהם בקרתי כשנאלצתי להמתין בפתח של מסעדה איטלקית שממוקמת בקצה של הפסז' הראשון. הסיבה שכל החנויות סגורות היא שהסתובבתי כאן בכריסמס.
ועל כך ברשימה זו.
.
בחלומות
.
רגע לפני הסגר שהטילו עלינו ביבי וכנופייתו (שחושבים שהסגר לא חל עליהם), הספקתי להסתובב באחד המבננים היותר מוצלחים בגילה זה שתכנן האדריכל גרשון צפור והושלם ב-1983. כיצד ניתן לזהות את הצלחתו? המתחם נקי, מתוחזק היטב, הגינון מטופח ומלבלב והמקום שקט ונעים. יש תחושת ביטחון הודות לפריסה של הבינוי המתוכננת באופן בו פתחי החלונות פונים לחצר פנימית בה גם מתרחשת התנועה הרגלית ומחזקת גם בהצלחה את הקשר בין הדיירים ובין הסביבה הקרובה.
הרחוב הפנימי שחוזר ומופיע במבננים רבים באחרים בגילה, כזה שמיועד להולכי רגל בלבד ומשולב בבניין עצמו, מופיע גם כאן. אך זה החלק הפחות מוצלח בבניין – הוא מוזנח, מתפורר, לא בטוח ולמעשה מיותר לגמרי. פיצול התנועה היתה הנחייה של משרד השיכון באותן השנים שבהן תוכנן המבנן, ולמרות הכוונה הטובה התוצאה החלישה את הסביבה כולה. אבל בכמה מהלכים פשוטים אפשר היה למצוא לו שימוש אחר, לנצל את השטח טוב יותר ולא להותיר מקום כזה מוזנח.
כעת, עם פיתוח הרכבת הקלה בגילה, גם על המתחם שתכנן צפור לוטשים יזמים עיניים. הם מעוניינים לקדם בו פינוי-בינוי לטובת ציפוף התושבים, מהלך שיצדיק את הקמתה והפעלתה של מערכת להסעת המונים שעלותה גבוהה במיוחד. קודם שמזדרזים להרוס עצרתי במתחם כדי לראות מה יש בו.
ועל כך ברשימה זו.
.
עתיקה וצעירה
.
את הנצחת החברים שנפלו במלחמת העצמאות בחרו חברי קיבוץ ניר עם להנציח ממש במרכז הקיבוץ, בנקודת החיבור בין מבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובין בתי המגורים, המקום שבו חולפים כולם. את האתר עיצב ב-1964 האדריכל ויטוריו קורינלדי, בשעתו חבר קיבוץ ברור חיל הסמוך ואדריכל במחלקה לתכנון של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. לזכר החללים הוא בחר לעצב אובליסק בקיבוץ – עמוד זיכרון. היתה זו בחירה מיושנת אך קורינלדי המשכיל עשה זאת במודע.
החידוש היה שהעמוד היה בצורת משולש כדי לרמז על אותם שלושה בני הקיבוץ שנפלו (למעשה נפלו ארבעה), כולו מבטון חשוף ועליו הוטבעה דוגמה מופשטת של שקעים ובליטות. את העמוד הקיף ספסל עגול עם קיר זיכרון מלבני ועליו הותקן פסל ברזל. כל אלה יצרו יחד מקום. סביבם נשתלו עצים שהשתלבו בנוי הקיבוצי הטיפוסי. לפני שנתיים עבר האתר שינויים והרחבות שפגעו ברעיון המקורי של קורינלדי, ולמעשה מכל המכלול שתכנן שרד רק העמוד.
ועל כך ברשימה זו.
.
אובליסק בקיבוץ
.
ביבי וכנופייתו טסו לאמריקה והותירו אותנו כאן בסגר. על חו"ל אפשר לפנטז כבר יותר מחצי שנה וכעת גם על מלונות ארצנו אנחנו יכולים לחלום. אבל לא על מלון קלאב הוטל וגם לא על טבריה אני חולם, כי אלה מקומות שראו ימים טובים יותר וגם כשאין ברירה הם לא נחשבים אופציה.
סיבוב במלון קלאב הוטל טבריה מגלה שהוא משקף את מצבה הכללי של טבריה: המקום ראה ימים יפים יותר. הוא מוזנח ועם קהל עממי, אך מחירי האירוח בו נמוכים יחסית ואטרקטיביים. אם שמים בצד את מצבו של המלון, הרי שלחובבי אדריכלות ביקור בקלאב הוטל טבריה הוא מבוא מצוין להיכרות עם חוליה מרכזית בהתפתחות המלונאות בישראל בכלל ובהתפתחות השפה של האדריכל יהודה פייגין – בכיר מתכנני המלונות בישראל בארבעים השנים האחרונות. זו גם הסיבה שהגעתי לבקר בו.
המלון שנפתח ב-1984 במרומי העיר כולל 307 חדרי אירוח, חדר אוכל, בריכה ומגרשי ספורט. אפשר לזהות בו שני מהלכים שייחדו אותו משאר המלונות שנבנו עד אז בארץ: המהלךה ראשון נבע מהשיפוע החד של המגרש, לכן כל השימושים הציבוריים רוכזו בקומה העליונה, כשבקומה התחתונה מוקמה הבריכה ובין לבין רוכזו בתשע קומות כל חדרי האירוח כשלכולם מרפסת גדולה המשקיפה על נוף הכנרת והגולן. המהלך השני שייחד את המלון היה שיווקו כיחידות נופש בשיטת Time Sharing – מודל שהובא לכאן הישר מארה"ב והתגלה תוך זמן קצר כהשקעה שנויה במחלוקת.
ועל כך ברשימה זו.
.
כן
.
 | רונן על סיבוב במזרקה בגן המלך דוד ברמת… |
 | בן על סיבוב בשכונה החרדית החדשה בגבע… |
 | Ela b.h על סיבוב בבית דגן בעקבות פנייה… |
| Ela b.h על סיבוב בבית דגן בעקבות פנייה… |
| Ela h.b על סיבוב בבית דגן בעקבות פנייה… |
