סיבוב בתחנה המרכזית של צפת

אחרי הביקור במתחמי המגורים שתכננו יצחק ישר ואמריו-מאיוס, המשכתי לסיבוב בתחנה המרכזית של צפת. כמוקד תחבורתי מרכזי באזור, הוקמה התחנה ב-1966 בכניסה לעיר העתיקה וגם היום, יותר מיובל שנים לאחר שהוקמה, היא שומרת על מעמדה כמוקד של תנועת אוטובוסים ונוסעים.

את התחנה תכננו האדריכלים שמואל וארי רוזוב, שבאותן השנים תכננו סדרה של תחנות מרכזיות עבור "אגד". התחנות שתכננו היו שונות זו מזו באופיין ובלט בהן שיתוף הפעולה עם הצייר והפסל גרשון קניספל, שיצר בהן קירות אמנות שהתייחסו לתולדות העיר. התחנה בצפת התייחדה בקווים הרכים שהעניקו לה האדריכלים, בתקרה שנצבעה בשחור ובשילוב של בטון חשוף ואבן בעיבוד פראי. תחנה קטנה יחסית ששולבה במדרון ההר שלמרגלותיו הוקמה העיר העתיקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חכו

.

סיבוב בבית רוטשטיין ברחוב סוקולוב בבאר שבע

פרויקט נשכח בבאר שבע שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (2014-1926), מהאדריכלים המוערכים ביותר שפעלו כאן כשהברוטליזם שלט, התגלה בעת בדיקה של אוסף השקופיות שצילם. מדובר ב"בית רוטשטיין" – בית דירות מ-1960, ברחוב סוקולוב בשכונה א', והאדריכל המוכשר נתן לו בשעתו את אופיו הייחודי.

סיבוב בפרויקט מגלה שכמעט ולא נותר זכר לאיכויות שהעניק לו האדריכל. שינויים והזנחה, טיפוסיים לגורל המרחב שבו אנחנו חיים, שינו את צורתו לחלוטין. לפני כמה שנים עוד הספקתי להחליף עם זולוטוב כמה מילים על הפרויקט.

ועל כך ברשימה זו.

.

היה כאן חלום נהדר

.

סיבוב בבית קרסו בדרך יפו, הרצל והמשביר בתל אביב

לאורך דרך יפו הוקמו במהלך שנות ה-30 כמה מבנים מסחריים גדולים במיוחד, כאלה שסימנו את מעמדה של תל אביב כמוקד מסחרי מרכזי בארץ-ישראל של אז. אחד מהמרשימים שבהם הוא "בית אנג'ל קרסו", שהוקם בין שלושה רחובות – דרך יפו, הרצל והמשביר ובתכנונו של האדריכל אריה כהן. כמו המבנים שתכנן בשכונת נווה שאנן, גם כאן האלמנט הבולט בחזית אלה הם הקווים המעוגלים שהתייחסו למפגש הרחובות. אלמנט נוסף הוא השימוש במרפסות שקועות, כאלה שמדגישות את משחקי האור והצל וגם את הקווים האופקיים של הבניין.

מעט מאד שינויים עבר "בית אנג'ל קרסו" מאז שנחנך ב-1938 (שנת ההקמה מצוינת מעל לכל אחת מהכניסות לבניין). המרפסות אמנם נסגרו והרעיון העיצובי התמסמס, אבל הבסיס נותר כמו שהיה. היות והבניין לא הוכרז לשימור, אז יתכן ובקרוב ייהרס לטובת בניין חדש, שטוח וסתמי.

ועל כך ברשימה זו.

.

העיר הלבנה

.

סיבוב בחדר האוכל ובית התרבות בקיבוץ בחן

כבר בתחילת שנות ה-70 שקלו בקיבוץ בחן ברצינות על פירוק הקיבוץ והפיכתו למושב שיתופי. המשברים הכלכליים והחברתיים שפקדו בזה אחר זה את הקיבוץ, שהורכב ברובו מילידי דרום אמריקה, לא הצליחו לשבור אותו והוא נותר קיבוץ עד היום, גם אם כזה שמתחדש.

חדר האוכל שתכנן האדריכל אריך ראש ונחנך ב-1972, הפסיק לפעול ב-2010 לאחר שהלך ודעך במשך 25 שנה. כיום המטבח משמש כמחסן וחדר האוכל משמש כאולם התעמלות ובחלקו הקטן להסעדה של הילדים החוזרים מבתי הספר. גם המועדון לחבר (המכונה כאן בית תרבות, הוקם ב-1964) שאותו תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי, ממשיך לפעול אבל במתכונת שונה – כבר לא מתקיימים בו כל אותם אירועי תרבות ומפגשים קהילתיים ברציפות היומיומית שהיתה פה. הפעילות בו מצומצמת, ועם זאת לאחרונה הוא שופץ באופן שמכבד את הבניין המקורי.

ועל כך ברשימה זו.

.

עוד יהיה

.

סיבוב בקריית חשמל בחיפה

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כשהשוק המקומי היה משותק ומגויס כולו למאבקים העולמיים, עסקה חברת החשמל בהקמת שכונת מגורים לעובדיה. המתחם יוצא הדופן שהחברה דאגה להקים לרווחת עובדיה בקריית חיים, מייצגת את השאיפות הגדולות שמצאו את ביטוין בחיפה של אמצע המאה שעברה, שכל מה שנותר ממנה אלה שלדים ורוחות רפאים.

תכנון המתחם הופקד ב-1938 בידיו של האדריכל שמואל רוזוב, שבשעתו כבר החזיק משרד עצמאי בחיפה, אך שנים אחדות לפני כן עבד במחלקת התכנון שפעלה במסגרת חברת החשמל. רוזוב תכנן במקור פרויקט גדול שכלל עשרה מבנים, אך המצב הפוליטי והכלכלי בארץ צמצם את הפרויקט לשלושה מבנים בלבד. ועדיין בולטת בהם גישתו התכנונית היצירתית והאיכותית של רוזוב, ששילב כאן בינוי עם פיתוח נופי נדיב ועשיר, כל זאת הודות לגיבוי שקיבל מלקוח מעולה כמו פנחס רוטנברג, המייסד והאיש שעמד בראש חברת החשמל בעשורים הראשונים לפעילותה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כבר מת לפני שנים

.

סיבוב במגדל חב"ד בצפת

כשמשרד השיכון ביקש להקים לחסידי חב"ד בצפת מתחם מגורים שייוחד רק למשפחות הקהילה, תחילה לא הצליחו למצוא אתר מישורי מספיק רחב כדי להקים בו בנייני מגורים לכמה מאות משפחות. האדריכלים משה אמריו ואלי מאיוס זכו זמן לא רב קודם לכן בתחרות לתכנון המרכז האזרחי של העיר ואף הספיקו לבנות בו כמה מבנים. למרות שמשרדם היה צעיר וחדש יחסית, במשרד השיכון הכירו בניסיונם של השניים, פנו אליהם שיאתרו את השטח המתאים והם נענו לאתגר.

מחצבה נטושה בכתף הר כנען שהפעילה חברת "סולל בונה" בתקופת המנדט, הותירה בהר מצוק שהתנשא לגובה של 22 מטרים. אמריו ומאיוס זיהו ומצאו בה את המיקום המתאים לפרויקט. הפתרון האדריכלי שהם הגו היה יוצא דופן לעיר ולקהילה, אך התקבל ב-1974 והושלם ב-1978.

ועל כך ברשימה זו.

.

השמיים הכחולים

.

סיבוב בבלוק המזרחי בשכונה לדוגמה בבאר-שבע

הבלוק שסוגר ממזרח על מרכז "שכונה לדוגמה" בבאר-שבע הוא אחד מהאהובים עלי. גם בגלל חלקו המשמעותי בפריסת הבינוי בשכונה, החזית המדמה רשת מבטון, הגגונים שמעטרים את חלקו העליון, המדרגות שלא נוגעות בקרקע, העמודים הפיסוליים, וגם בגלל האורך שלו – 170 מטר. לתכנון הפרויקט הזה מ-1959 אחראים האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי ממשרד "תכנון", שפעל בעיקר באילת אך תכנן גם כמה בנייני מגורים בבאר-שבע.

"אף שמעולם לא הושלם", כך מתאר שרון רוטברד את חשיבותו של המקום במונוגרפיה שחיבר על אברהם יסקי ("אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית", בבל, 2007, עמ' 559), "השיכון לדוגמה בבאר-שבע היה ונותר הפרויקט הניסיוני ביותר, החדשני ביותר והשאפתני ביותר בתולדות האדריכלות הישראלית".

כיום הוא הבניין המוזנח ביותר בשכונה לדוגמה. תוצאה של שילוב בין עוני ובין חוסר מודעות לסביבה של הדיירים. רצועת הגינון הרחבה שעיטרה את חזיתו בתכנון אדריכלי הנוף דוד זסלבסקי, צבי מילר ומשה בלום, הוזנחה אף היא, אבל הודות לבחירה נכונה של זני העצים, גם בלי הטיפוח הם עדיין מחזיקים מעמד, 60 שנה לאחר שנשתלו, באקלים המדברי הקשה של באר-שבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

גלוי ונעלם

.

סיבוב בגרוזנברג 27 בתל אביב

מה שמייחד את "בית בירנבוים את לוריה" שברחוב גרוזנברג 27 בתל אביב, הוא מבואת הכניסה האלגנטית המחופה כולה בלוחות עץ כהה. ואולי זה בעצם המעבר שמקשר בין שני אגפי הבניין שבמרכזו תבליט שמתאר תינוק ערום. ואולי זה חדרי המדרגות המחופים בקרמיקה צהובה בהם שולבו אריחים עם דוגמה תלת-ממדית.

זה אחד מהבתים עם הכניסה הכי יפה בעיר, וגם אחרי יותר מ-80 שנה פרטים רבים בבניין נותרו מקוריים! האדריכל אברהם פרידמן שתכנן את הבניין שהושלם ב-1939, סמוך מאד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, יצר כאן יצירה שראוי להתעכב עליה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אי שם

.

סיבוב במתחם המגורים הנטוש שתכנן סלו הרשמן בטירה

מתחם המגורים שתכנן האדריכל סלו הרשמן ב-1984 חריג באופן קיצוני בנוף של טירה. באותן השנים נחשב היה הרשמן לאחד מבכירי האדריכלים שהצליח לפצח את הקוד של הבינוי הציבורי, ושילב את התקציב הנמוך שהעמיד משרד השיכון עם תכנון מתוחכם וייחודי. המתחם שתכנן בשכונת גילה שבדרום ירושלים זכה לפרסום גדול, ואחריו באו מתחמים נוספים מוצלחים יותר ופחות כמו אלה שבמעלה אדומים ובלוד וגם בטירה.

ביום שישי שעבר בדרך לכפר סבא נכנסתי לטירה כדי לראות את הפרויקט המוזר הזה. בנייתו החלה ב-1980 ונפסקה ארבע שנים מאוחר יותר, אך הסתיימה לפני שהפרויקט הושלם. כתוצאה מכך הפך לחורבה הכי גדולה בעיר, פצע פתוח שנראה שלא מצליחים להתמודד אתו גם קרוב לארבעים שנה לאחר שהבנייה הופסקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

בשקט כמעט בסוד

.

סיבוב בחדר האוכל ובמועדון בקיבוץ ניר-אליהו

המועדון בקיבוץ ניר-אליהו שנקרא גם "בית גולומב" הוא זה שעניין אותי. תכנן אותו האדריכל ויטוריו קורינלדי ב-1965 וגם אם לא כל האגפים שתכנן נבנו, הוא נראה מצוין גם היום. מתוך כוונה ליצור מרכז בעל חזות שלימה, השתוקק קורינלדי בשעתו לתכנן גם את חדר האוכל החדש של הקיבוץ, שעד אז שכן בצריף עץ. אלא שבקיבוץ חשבו אחרת ובחרו באדריכל שמשון הלר שיתכנן להם את הבניין.

למרות ההפרטה ולמרות שחלף יותר מיובל שנים מאז נחנכו, שני המבנים פעילים גם היום. בחדר האוכל סועדים מידי יום ארוחת צהריים (את ליל הסדר לא ערכו כאן בגלל הקורונה), ובמועדון מצאתי שהספרייה ממשיכה לתפקד וכך גם המועדון שבו התקיימה באותה עת הרצאה לחברים.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

סיבוב במתקנים הבריטים העגולים ששרדו ממחנה אל ג'יאה סמוך לאשקלון

היקף המתקנים שהקימו הבריטים במהלך שנות השלושים והארבעים ואיכות הבנייה, מעידים על כך שלא היתה להם כוונה להסתלק מפה כל כך מהר. בסמוך לאשקלון, בין המושבים בית שקמה ומשען (וכמובן עוד קודם שאלה עלו על הקרקע), הקימו הבריטים בסיס צבא ענק שקושר במערכת של מסילות רכבת, כולל תחנה. מהמחנה שנקרא היה אל ג'יאה (Al-Jiyya), נותרו רק התחנה, הכביש ומבנים עגולים שכמוהם לא הוקמו בארץ.

מבנים אלה הם השריד האחרון למחנה האספקה הגדול שהפעילו כאן הבריטים ותוכלתו נועדה לכלכל את חיילי הצבא הבריטי שלחמו באפריקה. המבנים כיום מצויים בלבו של שטח חקלאי, איכות הבנייה המעולה עמדה להם במשך עשרות רבות של שנים, אך סדקים גדולים שנוצרו מהזנחה וחוסר תחזוקה מאיימים על המשך קיומם. רגע לפני שאולי יעלמו מהשטח חשבתי שראוי להתסובב בהם ולגלות מה פשרם.

ועל כך ברשימה זו.

.

ריצות ארוכות

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ יד-מרדכי ובתערוכה של אירית חמו בגלריה דנה

בין זוג גבעות הוקם ב-1943 קיבוץ יד-מרדכי, סמוך לרגע שבו פרץ מרד בגטו ורשה, שבדומה לחברי הקיבוץ היו גם יוזמי המרד חברי תנועת השומר הצעיר. אלא שתחילה נקרא היה הקיבוץ מצפה הים, ומסמוך לעלייתו על הקרקע ובמשך ארבע שנים סרבו החברים לקבל את דין התנועה ולהיקרא יד-מרדכי, על שמו של מנהיג המרד מרדכי אנילביץ'.

לבסוף זכתה התנועה במאבק העיקש שהפגינו החברים. למרות ההתנגדות, קיבלו בקיבוץ את השם באהבה ואף בחרו להוסיף ולהנציח את זכרו של אנילביץ' בפסל גדול ומיוחד מעשה ידי נתן רפפורט, ושאותו בחרו למקם בראש הגבעה הדרומית שלמרגלותיה שכן חדר האוכל "הישן". מאוחר יותר המשיכו את מפעל ההנצחה והקימו בראשה של הגבעה הצפונית, לצד קבר האחים של חללי מלחמת העצמאות, מוזיאון גדול בתכנון האדריכלים אריה ואלדר שרון, שגם הוא היה יוצא דופן בתוכנו ובצורתו.

חדר האוכל "החדש" שהוקם ב-1959 בתכנונו של האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס והאדריכל הראשי במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, הוקם למרגלות הגבעה הצפונית. במהלך השנים הבאות מסטצ'קין הרחיב אותו מספר פעמים, עד שקיבל את צורתו הסופית ב-1985, וככל הידוע לי זו עבודתו האחרונה שתכנן. בסמוך לחדר האוכל תכנן האדריכל מבנה תעסוקה, ובסמוך לשניהם תכנן האדריכל מנחם באר את אולם הספורט המכונה "בית הבנים", שברחבת הכניסה קבע יחיאל שמי פסל.

ועל כך ברשימה זו.

.

1234567

.

סיבוב באתר ההנצחה בברלין לזכרם של אלה שניסו לחסל את היטלר

הדמות הקפואה והבודדת ניצבת זקופה ונראית כמו מקבלת את פני הבאים לחצר המרוצפת של הבניין האפור והמנוכר. היא עירומה ומבטה נוגה ומושפל, כזה שמעיד על מצבם העגום של אלה שהשכילו להבין שיש לחסל את השקרן והפרנואיד שהוביל את מדינתם לאבדון. אלה שניסו, נכשלו, נתפסו והוצאו להורג. אותו שקרן אמנם נבחר תחילה בבחירות דמוקרטיות, אבל הקיצוניות המטורללת וכנופיית הפרחחים שאסף והקיף את עצמו, הובילו את גרמניה למעמד המפוקפק של מוקד עולמי של שפיכות דמים.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה הופצץ רובע טירגארטן שבברלין אך הבניין שלפנינו נותר שלם. "הבנדלרבלוק" הוא בניין משרדים ממשלתי שבו שכנו משרדי מפקדת הוורמאכט (הצבא הגרמני) וצבא המילואים. האירוע ההסיטורי המשמעותי שהתחולל בו ארע ב-21 ביולי 1944, כשבחצרו הוצא להורג קלאוס שנק פון שטאופנברג, שיחד עם עמיתיו ניסה לבצע את חיסול הפיהרר. לימים, ב-2008 יצא הסרט "מבצע ואלקירי" (Valkyrie) בכיכובו של טום קרוז, שגם צולם כאן בחלקו. על שמו של שטאופנברג קרוי כיום הרחוב, Stauffenbergstraße, שבו מצוי הבניין. לזכר אותם אלה שניסו להניע את גרמניה מהדרדרות טוטאלית נקבע אתר הנצחה בחצר הבניין ובאחד מאגפיו הוקם מוזיאון המנציח את אותם ניסיונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

גיבורים לנצח נצחים

.

סיבוב בכמה תערוכות בפתח תקווה ובקיבוצים עינת, הזורע ושער העמקים

בסוף השבוע הסתובבתי בכמה תערוכות ומקומות שיש להם קשור הדוק לאדריכלות. פתחתי ביום חמישי במוזיאון פתח תקווה שבו הביאו ריהוט רחוב והעניקו לו תפאורת תאטרון. משם המשכתי לגלריה בית דרור שבקיבוץ עינת שם מוצגים תצלומים של מבנים נטושים שצילם האדריכל שרון רז.

כמו התערוכה של רז גם שתי התערוכות הבאות שבהן הסתובבתי הוצגו בקיבוצים. נכון שיש לי עניין מיוחד בקיבוצים אבל הפעם אין לכך לגמרי קשר. בקיבוצים התרבות עדיין תופסת מקום בכיר, ומוצעים בהם אתרי ביקור שלא תמצאו בערים ובמקומות אחרים בארץ.

למחרת הגעתי למוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע, במערב עמק יזרעאל. שם מוצגים עכשיו דגמים/פסלים ורישומים של מקדשים שיצר ישראל הדני, וזו היתה גם הזדמנות להציץ בחדר האוכל שתכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד רגע לפני הפתיחה המחודשת. המשכתי לגלריה העמקים שבקיבוץ שער העמקים, בה מציג מארק יאשאייב עבודה שמתייחסת למוזיאון הארכאולוגי שנוסד לפני שנים בקיבוץ. זו היתה גם הזדמנות לחזור ולהתרשם ממבנה הגלריה שתוכנן כסטודיו לאמן אברהם עמרי, וכעת משמש גלריה לאמנות. סיימתי בקרית טבעון במגדל המים והתצפית שתכנן האדריכל יוסף רינגס.

ועל כך ברשימה זו.

.

צריך לחשוב חיובי

.

סיבוב בתחנה המרכזית של דימונה

45 שנה (10.3.76) לחנוכת התחנה המרכזית בדימונה הוא ציון שראוי לשוב אל החלק שמייחד את אותה תחנה. כשסיימנו פגישה באזור, עצרנו בדימונה לאכול משהו לצהריים וחלפנו על פניה. ירדתי לכמה דקות להסתובב בה.

שתי עבודות אמנות שילב הצייר והפסל גרשון קניספל באדריכלות שבדימונה באמצע שנות ה-70. עבודה אחת על קיר אולם המליאה של מועצת העירייה, והשנייה בקטע מחזית תחנת האוטובוסים המרכזית שאותה תכנן האדריכל נחום שני. שתי העבודות שיצר קניספל בעיר היו בעלות ממד חינוכי וכוונו ישירות אל תושבי העיירה המדברית, תושבים שהיו ברובם המוחלט מהגרים וקניספל ביקש להציג בפניהם את סיפורם ואם ציון המקום בספרי הנביאים. באולם המועצה הוא יצר תבליט אלומיניום שתיאר את תולדות יהדות מרוקו. בחזית התחנה יצר תבליט אלומיניום (שכיום מכוסה באבק המדבר אך מצבו טוב), שתיאר את כיבוש הארץ בידי יהושע בן-נון, כפי שמצוין בספר יהושע ובו מוזכרת דימונה כעיר השוכנת בסמוך לגבול שבין שבט יהודה ובין אדום.

התופעה של שילוב אמנות באדריכלות היוותה רובד נוסף באיכות התרבותית שנוצרה כאן בעשורים של שנות ה-60 וה-70, איכות שכיום לא נותר ממנה הרבה. לא מדובר רק ביכולת החיבור של אדריכלים ושל אמנים, אלא גם בהבנה שניתן להעשיר את החוויה של המשתמשים, ניתן להעביר מסר, אך גם לעורר את דמיון ומחשבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

דרום

.

אות יקיר האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע

בחלק נכבד מהרשימות והמאמרים שאני מפרסם כאן ובבמות אחרות וכמובן שבספרים שפרסמתי ואלה שבדרך (מתוכננים לצאת שניים השנה) אני נוהג להתבסס על חומרים שמקורם בארכיונים. אחרי כתיבת אלפי מאמרים כבר הצלחתי לגלות היכן הדברים מתחבאים, כיצד ניתן להשיג אותם במהירות וביעילות ובאותה הזדמנות להשיג מידע נוסף. לכל אותם ארכיונאים ועובדי ארכיון אני תמיד מודה מקרב לב ומעריך את מאמציהם, את זמנם המוקדש למילוי בקשותיי ולנכונות לשתף אותי במידע ובידע שצברו לאורך השנים.

השבוע התבשרתי שנבחרתי לקבל את אות יקיר האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע לשנת תשפ"א. מנימוקי הוועדה: "עבודתך כוללת מחקר מעמיק אודות אדריכלים שעבודותיהם והמבנים שבנו השפיעו על הנוף והחיים בארץ. שפע המאמרים המתפרסמים בבלוג 'חלון אחורי' שופכים אור על מבנים מיוחדים שהזמן שכח, גם אנחנו הציבור ובעיקר בעלי ההחלטות. במיוחד מעלים המאמרים בעיות ודילמות הקשורות למבנים היסטוריים מיותמים. עבודתך נעשית תוך חיפוש בארכיונים ובעזרתם של ארכיונאים מסורים". לכבוד הוא לי על הבחירה והערכה לה זכיתי ושמח כי פועלי הרב בתחום אכן ניכר גם על ידי אלה המסייעים לי לאורך הדרך. אני מודה לוועדה, ליו"ר האיגוד, לכל המעורבים ובראש ובראשונה אני מודה לארכיונאים ולעובדי הארכיונים.

היות ואני משתדל בכל אותם סיבובים לעצור לביקור גם בארכיון המקומי, אז בתור מחווה בחרתי לרכז כאן ח"י ארכיונים שבהם בקרתי במהלך השנים. אלה ארכיונים קטנים השוכנים בקיבוצים, מושבים, ערים, מוסדות ותנועות, כאלה שהם פרטיים וכאלה שהם ציבוריים.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

סיבוב בשיכון עובדי בתי הזיקוק בחיפה

מתחם המגורים השאפתני בתכנון האדריכל אלפרד גולדברגר, שהוקם לצורך שיכון עובדי בתי הזיקוק בחיפה בסוף שנות ה-40, נחשב עד היום לפנינה אדריכלית פחות ידועה בעיר. מדובר היה במתחם שנועד לשמש קהילה סגורה ומוקפת גדר, מה שמכונה Gated community וכמוה נבנו וממשיכים להבנות בעולם מתחמי מגורים סגורים שהכניסה אליהם מבוקרת ומיועדת לדיירים בלבד.

שער הכניסה הגדול והמרשים שמקבל את פני הבאים מרחוב הצופים שבכרמל המערבי, היה בעבר סגור אך כיום כשהמתחם כבר לא משמש את עובדי בתי הזיקוק הוא פתוח לכולם. השער מוביל אל מתחם שבו הוקמה קבוצה של בתי דירות דו-קומתיים, ובהמשך שטח שעליו הוקם מגרש גולף וכיום הוא טבע עירוני שיורד אל הנחל. צמחייה עשירה עוטפת את הבתים כשלכל מבנה מבואת כניסה אלגנטית שכמוה לא תמצאו בבתי הדירות מאותה התקופה.

השאיפות היו גדולות אבל המהומות בבתי הזיקוק שבמהלכן נרצחו 45 מהעובדים ופרוץ מלחמת השחרור הובילו לצמצום הפרויקט. הבנייה התחדשה רק אחרי סיום המלחמה והסתיימה תוך זמן קצר מבלי שכל התכנית בוצעה. לאורך השנים השתמר המתחם באופן מפליא, לא מעט הודות לעובדה שב-1961 נקבעו המבנים לשימור במסגרת תב"ע וגם הודות לאדריכלית פארה גולדמן שמתגוררת ועובדת בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור

.

סיבוב חמישה עשר על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. לפני שלוש שנים התחלתי לפרסם כאן סדרת רשימות עם אותן תמונות שצלמתי במהלך או בסוף אותן פגישות. ברשימה זו מופיעים 18 אדריכלים, היסטוריונית, צלם וטיפוגרף שצלמתי לפני הקורונה. התמונות האלה צולמו בעידן אחר: באירועים, פתיחות של תערוכות, בלי מסכות ובלי שמירת מרחק.

זו הרשימה החמישה עשר (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14) שנפתחת עם האדריכל אברהם קוריאל ומסתיימת באדריכל מיכאל רטנר.

ועל כך ברשימה זו.

.

#15

.