סיבוב בגשר אוסישקין בתל אביב

בדרך לסיבוב בתיכון עירוני ה' עצרתי לרגע בגשר אוסישקין, שתוכנן במשרד קיסלוב קיי אדריכלים. לא זכור לי גשר רכבים שבו ניתן לאדריכלים חופש פעולה ודומיננטיות כפי שניתן למצוא בגשר הזה שהוקם ב-1999, והחליף גשר שהקים הצבא ועמד כאן במשך קרוב ל-35 שנה עד שפורק.

משהו מהגשר ההנדסי הוותיק שפורק, העניק השראה למעצבי הגשר החדש. בהתאם לרוח התקופה הוסיפו אלמנטים עליזים כמו דגלוני מתכת ולוחות עם צורות שונות של כוכבים ולבבות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1999

.

סיבוב בחידוש ציור הקיר שיצר יגאל תומרקין בתיכון עירוני ה' בתל אביב

בזמן שאני חוזר ומגלה על עוד ועוד עבודות אמנות ששולבו באדריכלות שנפגעו, נהרסו או בדרך להיהרס, משמח לגלות שבתיכון עירוני ה' בתל אביב בחרה העירייה לשפץ את ציור הקיר שיצר יגאל תומרקין ב-1965. תומרקין שהתנסה במגוון רחב של טכניקות, ניסה כאן כנראה באופן חד-פעמי את טכניקת ציור הקיר ויצר עבודה מיוחדת המוקדשת לתלמידים. היתה זו אחת מהשנים המוצלחות של תומרקין כאמן, ועם זאת עבודה זו נשכחה והיתה ידועה למעטים ואף לא הופיעה בפרסומים הרבים שעסקו ביצירתו.

במשך חודש שלם עבד הצוות של אלי שאלתיאל ושי פרקש מ"סטודיו תכלת" בחידוש העבודה. השבוע הושלמה המלאכה, לכן קפצתי לסיבוב כדי לראות את התוצאה. עוד בעירוני ה' מצויות עבודות שיצרו נפתלי בזם ואהרן כהנא – כולם מכריו של האדריכל אבא אלחנני שתכנן את בניין בית הספר והקדיש בחלק מעבודותיו מקום לאמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

ידי האמן

.

סיבוב בשריד האחרון של מפגש האבות בירוחם

רגע לפני שנכנסתי לירוחם בדרכי לראות מקרוב את קבוצת קירות הקרמיקה שבמרכז העיירה, הציצה אלי עבודת הקרמיקה הצבעונית שיצר בצלאל שץ בכניסה. פונדק הדרכים שלמענו הוקמה כבר נהרס לפני שנים וגם העבודה עצמה נפגעה. לעומת שני אלה נראה שמצבה של ירוחם יותר טוב.

לאורך כמה עשורים במאה הקודמת יצרו אמנים מעולים שהתארחו בירוחם עבודות אמנות ששולבו בה באופן מוצלח למדי. גם אם הן הוזנחו, ומעמדן נחלש, הן עדיין מרשימות וראוי להתעכב עליהן. על העבודה של עזרא אוריון בירוחם כבר פרסמתי כאן, כעת אתעכב על עבודתו של שץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

אבות

.

סיבוב בבניין סנסור שבכיכר ציון בירושלים

כבר שנים רבות, אולי מאז נוסדה, משמשת כיכר ציון שבמרכז ירושלים כמקום מועדף להפגנות. מדור לדור מתחלף הקהל וגם הדוברים על הבמות והמרפסות. גם עיצוב הכיכר והעסקים שבהיקף התחלפו, אפילו המכוניות הוחלפו במדרחוב בצד אחד וברכבת קלה בצד השני. הדמגוגיה שמשלהבת את ההמון נשארת וכך גם אחדים מהבניינים.

בניין סנסור הוא מהדיירים הוותיקים בסביבת הכיכר. מעל לפתח הראשי לבניין מצוינים בלוח אבן שמות מייסדיו – האחים סנסור ושנת הבנייה – 1929 (MCMXXIX). זהו גם ככל הנראה הגדול והשמור שבבנייני הכיכר. הבניין בצורת מחומש גובל ברחובות יפו, בן-יהודה ולונץ. האדריכל מישל סאמאחה העניק לו חזות אקלקטית ששאבה את השראתה בעיקר מהאדריכלות הקלאסית, כזו שאופיינית לבניינים שהוקמו לאורך הרחובות הראשיים בערי אירופה של המאה ה-19. מדובר במבנה שהוכרז לשימור, ולמרות הניסיונות החוזרים ונשנים להוסיף לו קומות וייעודים – כל התכניות שהוגשו עד היום נדחו והוא נותר כמו שהיה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1929

.

סיבוב במגדל המים באשקלון בתכנון דב כרמי וג'ק ברנט

★ רשימה מספר 1,000

בין סיבוב בתחנה התת-קרקעית בתל אביב ובין סיבוב בתחנה המרכזית של אשקלון, קפצתי לראות את מגדל המים המתנשא מאז 1954 בקצה שכונת אפרידר שבאשקלון. למרות שהעיר צמחה לגובה בעשור האחרון, מגדל המים עדיין בולט מחלקים רבים בעיר, ולמרות ההזנחה שמבני בטון סובלים מהם לרוב, מגדל המים הזה נשמר לכל אורך השנים בידי חברת "מקורות", הודות לתפקודו הרציף כחלק ממערכת אספקת המים העירונית ולכן ניתן להתרשם ממנו יחסית כפי שהאדריכל רצה (גם אם המבנה מוקף גדר ולא נגיש לציבור).

מגדל המים הוקם כחלק מתכנון המרכז השכונתי של "אפרידר" (הם אמנם מרוחקים זה מזה, אבל בוצעו באותה מסגרת), בידי האדריכלים דב כרמי וחבר אדריכלים וג'ק ברנט. המגדל מתייחד בכך שהוא מבנה התשתית היחיד ככל הידוע לי שתכנן כרמי, וסביר להניח שגם ברנט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1,000

.

סיבוב בתחנת קרליבך של הרכבת קלה

לפני שלושה שבועות במסגרת אירועי "בתים מבפנים", הצטרפתי לסיור בתחנת רכבת קרליבך שעומקה מגיע ל-52 מטר מתחת למפלס הרחוב (כמו בניין בגובה 17 קומות) ואורכה כרבע קילומטר. התחנה כעת מצויה במצב של שלד, אין עדיין דרגנועים, מעליות או חיפויים גם לא שולבה בה עדיין גופי התאורה והאוורור. אבל הפסים כבר כאן וגם כל המדרגות שדרכן ירדתי למטה.

התחנה הגדולה ביותר מבין תחנות הרק"ל היא תחנת קרליבך, שלבד מהעובדה שהיא כולה בנויה מתחת לפני הקרקע, היא גם תשרת את נוסעי הקו הירוק שיקשר בין ראשון לציון ובין הרצליה ואת נוסעי הקו האדום שיקשר בין ראשון לציון ובין פתח תקווה. כל מסילה מצויה במפלס נפרד בתחנה. ולמרות שעדיין לא התחילו לחפור את הקו הירוק – לפחות תחנה כבר יש.

ועל כך ברשימה זו.

.

עמוק באדמה

.

סיבוב על ספר חדש העוסק באור שבמשכן לאמנות בעין חרוד

ישנם מבנים שזכו להערכה מצד אדריכלים, אך פחות לפרסום. אחד מהם הוא המשכן לאמנות על שם חיים אתר שבקיבוץ עין חרוד מאוחד. המבנה שהיה לבניין מוזיאון האמנות הראשון שתוכנן לייעודו בארץ, הוקם בשלבים בשנות ה-40 וה-50 בתכנונו של האדריכל שמואל ביקלס ופועל ברציפות כבר שמונה עשורים.

בשלושה מרכיבים התמקד ביקלס בבואו לתכנן את המוזיאון ואלה העניקו לו את ערכו האדריכלי: (1) שימוש בתאורה טבעית באולמות התצוגה ותשומת לב ייחודית לאופן החדרת קרני שמש לכל אחד מהאולמות. (2) תכנית בינוי המאפשרת את המשך צמיחת המוזיאון תוך הוספת מגוון של אגפים מבלי לפגוע בעיצובו ותפקודו הכללי. (3) ניסוח מקדש חילוני על מרכיביו השונים.

כעת פרסם המוזיאון את הספר-קטלוג "סוד האור – אדריכלות האור במשכן לאמנות", המנסח אולי לראשונה את קורותיו ואיכויותיו של הבניין, ומתעד את תערוכת המיצב שערך דוד בהר פרחיה לפני ארבע שנים במוזיאון.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור יומי

.

סיבוב על ששה ספרי אדריכלות ותכנון שיצאו לאור בהוצאה אחת

לא פחות מששה ספרי אדריכלות ותכנון פורסמו בחודשים האחרונים בהוצאת "רסלינג". מדובר בהישג לכשעצמו שמסמן את העניין שבפרסום ספרים בתחום. אך יותר מכל, המהלך מייצג את הנכונות והאמון של הוצאת הספרים שמציינת כעת 20 שנה להיווסדה עם הספק של פרסום קרוב לאלף ספרים.

כרוחב התחום כך הגיוון בקבוצת הספרים שבה אתמקד ברשימה זו. שלושה מהספרים מתבססים על עבודות שנערכו במסגרת הלימודים לתואר שני או שלישי באקדמיה, אלה הספרים מאת האדריכלים שלי כהן ואהוד כסיף וכן מאת בילו בליך. שניים מהספרים נכתבו בידי אנשי אקדמיה בכירים – פרופ' אדריכלית טלי חתוקה (בשיתוף קבוצת תלמידים) ופרופ' אורן יפתחאל. רק ספרו של הדס עפרת, חתן פרס ישראל בתחום אמנות הבמה, נכתב ללא כל קשר לאקדמיה, אלא כסיכום לניסיון חיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחרי הכל

.

סיבוב על ספר חדש המוקדש ליצירתו של אדריכל הנוף צבי דקל

מזה ששה עשורים שאדריכל הנוף צבי דקל פועל בנוף הישראלי, כשהוא יוצר מנעד מרשים של עבודות שהפכו אותו לאחת הדמויות המרכזיות בתחומו. כעת, הספר החדש "ארץ הצבי והדקל – מבטים על עבודתו של אדריכל הנוף צבי דקל" (הוצאת בבל ומשכל), שאותו ערכה אדריכלית הנוף פרופ' נורית ליסובסקי, חושף אותן מחדש ובתוך כך מעורר עניין מחודש בכמה מהגנים המפורסמים שעוצבו כאן במהלך השנים.

דגש לשני מישורים ניתן בספר: העיר והמדבר. הגנים העירוניים שעיצב וחידש בעיקר אלה שבתל אביב – פארק וולפסון וגן העצמאות וגם אלה שבנתניה וחדרה, והעבודות הרבות שיצר במדבר ובערים במדבר (ערד, מצפה רמון, אילת, באר שבע) והפכו אותו אולי יותר מכל אדריכל נוף אחר בארץ לכזה שמזדהה עם העיצוב הנופי במדבר.

ועל כך ברשימה זו.

.

דקל

.

סיבוב בתחנה המרכזית של אשקלון עם קיר האמנות הראשון שיצר משה סעידי

ביום שישי שעבר, בין סיבוב בתחנה התת-קרקעית של הרכבת הקלה ברחוב קרליבך ובין סיבוב בפארק וולפסון, שנערכו במסגרת "בתים מבפנים" בתל אביב, קפצתי לתחנה המרכזית באשקלון כדי לראות את עבודת הביכורים של משה סעידי בתחום קירות האמנות שיצר מאותו רגע ובמשך ששה עשורים.

התחנה המרכזית נחנכה ב-1965 בתכנונם של האדריכלים ב. רוז'נסקי ונחום שני, שתכננו כמה מהתחנות המרכזיות בארץ. בעוד שיצירתו של סעידי שכנה בתוך התחנה עצמה, הרי שבחזית התחנה שולבה על הקיר יצירת אמנות ממתכת שיצרה איזה הרשקוביץ ותארה לוחמים קדמונים.

התחנה הצטלמה נהדר בימיה הראשונים, אך כיום המקום נראה כמו פח אשפה פתוח שמתחמם בשמש. שער הכניסה לאשקלון: תפאורה נהדרת של עוני, הזנחה ועליבות.

ועל כך ברשימה זו.

.

צל כבד

.

סיבוב בפסל זהות שיצר עזרא אוריון בירוחם

הריחוק היחסי של ירוחם מורגש היטב בנסיעה אליה, ובמעבר מהשקט המדברי שעוטף אותה אל המרכז הסואן שלה. ביום שישי היתה הכיכר המרכזית והרחובות המקיפים אותה נראים כמו כוורת רוחשת. התרוצצות של קניות ולעומתה כאלה שבחרו לפתוח את הבוקר באחת המסעדות שבכיכר. גם בהמשך, בשכונה החרדית היתה תנועה ערה ברחובות, כאלה שחוזרים מתפילת שחרית וכאלה שמצטרפים לתנועת הקניות לקראת שבת.

בין לבין ניצב בדממה הפסל "זהות", שאותו הציב עזרא אוריון בראש גבעה גבוהה לצד הכביש הראשי של ירוחם, רחוב צבי בורנשטיין. במקור היתה סביבת הפסל עוד חלק מהמדבר, וכך גם אוריון ביקש לשמור על הסביבה. שני עמודי הבטון הצנועים הציגו את הנוכחות האנושית במדבר הגדול. אוריון ציפה כי תושבי ירוחם, כפי שהוא עצמו הרגיש, יגבשו את זהותם במפגש שבין הטבע ובין העיר. הפסל הגבוה הפך מיד לנקודת ציון בנוף וגם מקום משחק ומפגש לתושבים. כיום הוא כבר מוקף בדשא ומתקני שעשועים וגם בוילות.

ועל כך ברשימה זו.

.

השחר עולה מפינת הגן הציבורי

.

סיבוב ב"בית הגדול" בחיפה

את מבנה המגורים הגדול ביותר שהוקם בחיפה באמצע שנות ה-30 תכנן האדריכל שמואל רוזוב בשכונת גאולה שבחיפה, כיום חלק משכונת הדר הכרמל. הבניין היה יוצא דופן לא רק הודות להיקף שטחו הבנוי הגדול שהכיל עשרות רבות של דירות, אלא גם הודות לגובהו שהתנשא לשש קומות, ריבוי הכניסות שהגיע לשבע וגם שלוש המעליות שהותקנו בו והיו לחידוש.

אך יותר מכל, התאפיין הבניין בדיירים שאכלסו אותו. את הדירות אכלסו בני העלייה החמישית, יהודים שהיגרו לארץ-ישראל מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. המשפחות דאגו לחיי קהילה וגם לחינוך ילדיהם על טהרת השפה הגרמנית בגן ילדים שהקימו במיוחד בחצר הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

שקיעה

.

סיבוב במתחם הדרומי בשכונה לדוגמה בבאר שבע

בדופן הדרומית של השכונה לדוגמה (שכונה ה') שהוקמה בבאר שבע תוכנן במקור שיכון טורי באורך של קרוב ל-300 מטרים. אלא שחילוקי דעות בין האדריכלים הובילו לדחייתו. רק לאחר שנבנו שאר המבנים במתחם, הוקמו בשטח הזה שיכונים סטנדרטיים יחסית של משרד השיכון, אלא שהאדריכלים אלה שרשבסקי ואנטון פרנקל, שעבדו כאדריכלים במחוז הדרום במשרד השיכון, דאגו לפרוס את המבנים באופן שונה מהמקובל, תוך ניסיון ליצירת סביבת מגורים נעימה יותר.

התוצאה היא תשעה תתי-מתחמים המקיפים כל אחד חצר משותפת. אלה נבנו לאורך השנים והמוקדם שבהם הוקם במחצית השנייה של שנות ה-60 והכיל שלושה כאלה. מיותר לציין שהחצרות לגמרי מוזנחות ועלובות, אבל הפוטנציאל הוא אדיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

בקווים ישרים

.

סיבוב המלצות לאירועי בתים מבפנים

ההזדמנות המצוינת להסתובב במקומות שלרוב הם סגורים לקהל, ובו בזמן לשמוע על תהליכי תכנון וביצוע של אותם פרויקטים – מגיעה מאז 2007 ומידי שנה עם "בתים מבפנים".

מוצעים השנה 178 אירועים בכל רחבי העיר. אז אחרי שישבתי ובדקתי מה שווה לראות, אני משתף אתכם ברשימה. ההיצע גדול מההספק שאליו אני יכול להגיע, אבל המטרה שהעמדתי לעצמי היא לא לפספס, כי בחלק מהמקרים מדובר בהזדמנות חד-פעמית. האירועים שבחרתי כוללים רק כאלה שמסקרנים אותי, וכמובן שרק כאלה שטרם בקרתי או נחשפתי להם. יש כאן מצבור גדול של אירועים בדרום העיר, אבל יש גם לפחות אחד שלא אוותר עליו והוא נמצא בקצה הצפוני ביותר בעיר, בשכונת רמת החייל, ואתו גם בחרתי לפתוח כאן.

זו ההזדמנות להודות לאביבה לוינסון ולאדריכל אלון בן נון מייסדי, אוצרי ומנהלי המאורע היקר הזה שכל כך קרוב ללבי ואני בטוח שלעוד כמה עשרות אלפי אנשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבפנים

.

סיבוב במוזיאון הפרטי שייסד האדריכל מאיר בן אורי בחיפה

כשהאדריכל מאיר בן אורי (1983-1908) מימש את חזונו ופתח לראשונה לציבור את דלת המוזיאון שייסד בחצר ביתו ב-1981, סביר להניח שהוא לא ידע שהוא יסתלק מן העולם שנתיים בלבד לאחר מכן. המוזיאון ששוכן ברחוב בר אילן, בשכונת קריית שמואל שבצפון חיפה, הוא ככל הנראה המוזיאון הכי פחות ידוע בארץ.

לאחר שתכנן את השכונה ובה תכנן גם את ביתו, החליט בן אורי לרכז את יצירותיו המגוונות ולחשוף אותן לציבור. בן אורי התפרסם בעיקר כמי שתכנן את בניין ישיבת כפר הרא"ה האיקוני, אך לבד מיישובים, בניינים ואתרי זיכרון, הוא עסק בתחומים רבים אחרים – ציור, מוסיקה, אנימציה, יודאיקה, מחקר וספרות.

המוזיאון הפרטי מכיל אולם אחד שבו הוא ריכז כמו ב"חדר פלאות" את מיטב יצירתו. מאז פטירתו, ממשיך את פועלו ומפעיל את המקום יאיר בן אורי, בנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

האורות כבים אחד אחד

.

סיבוב במרכז רכטר באילת

הניסויים האדריכליים שיצרו האדריכלים באילת בשנות ה-50 וה-60 נגעו בכל תחום – מגורים, פנאי, חינוך וגם מסחר. את המרכז המסחרי של אילת שהשלב הראשון שלו נחנך ב-1960, תכנן משרד האדריכלים רכטר-זרחי-רכטר. זמן קצר לאחר פטירתו של האדריכל זאב רכטר, מייסד המשרד, נקרא המרכז על שמו – "מרכז רכטר".

כמו בשאר עבודות המשרד שתוכננו לאורך השנים, גם כאן ניתן למצוא אופי ייחודי לבניין שהופך אותו לאייקון. הוא מורכב מיחידות חזרתיות בעלות גג קשתי הבולט מקו החזית ועם חצרות פנימיות באופן המתאים לאקלים המדברי הקשה. למרכז הזה שהיה הראשון באילת, היו ימים טובים יותר ולא בטוח עוד כמה שנים הוא ישרוד את כרישי הנדל"ן. פרסום מפוקפק הוענק למקום בשנה שעברה, לאחר שבאחד החדרים במלון "הים האדום" השוכן בחלק משטחו, בחרו כמה בחורים לאנוס ולפגוע בנערה בת 16.

ועל כך ברשימה זו.

.

במרכז רכטר

.

סיבוב במבננים שתכנן יצחק ישר בצפת

שכונת המגורים הגדולה שתכנן האדריכל יצחק ישר ב-1975, הוסיפה אמנם עוד מאות רבות של משפחות לעיר, אך לא הצליחה לעצור את שקיעתה. ההתמודדות הלא מוצלחת עם הטופוגרפיה חיסלה את האפשרות ליצירת דופן רחוב עירונית, ומה שנוצר אלה כבישים מהירים המדופנים בקירות תומכים ובמרחק מהם משכנות עוני.

התקוות שתלו בצפת כ"בירת הגליל", עם דגש על המטרה לייהד את הגליל, היו מהלך פוליטי מלאכותי שלא היה לו כל קשר להתפתחות אורגנית ולכן גם אין פלא שנכשל. במקביל פעלה המדינה להקמת ישובים קהילתיים זעירים שמשכו אליהם אוכלוסייה במעמד בינוני וגבוה, ובנוסף הצטמצמה התעשייה ואיתה אפשרויות התעסוקה. כיום דומה צפת ליישובים ערבים, בדואים וחרדים וממוקמת באשכול החברתי-כלכלי 2 מתוך 10.

סיבוב בצפת הוא אמנם עצוב, אך העיר נקייה והנוף היפה העוטף אותה משכיחים במשהו את המציאות העגומה שאליה היא שקעה. מזל שבינתיים יש את אלה בתל אביב שימשיכו לממן מקומות כאלה.

ועל כך ברשימה זו.

.

למטה

.

סיבוב במבנים המאוחרים שבכפר הנוער עיינות

את סקירת העושר האדריכלי שמצאתי בכפר הנוער החקלאי עיינות, אני מסיים כאן בהצגת קבוצת מבנים מאוחרים שנבנו בכפר בשנות ה-50 וה-70. בין אותם מבנים ישנם כמה מבני כיתות שתכנן האדריכל זאב פורת, ומכולם בולט "בית אשכול" – שתכנן האדריכל שמעון טוכלר. במבנים אלה בולט השימוש בבטון החשוף ובצורות שאפיינו את הברוטליזם התקופתי.

זוהי רשימה רביעית לאחר שסקרתי כאן את המבנים המוקדמים משנות ה-20 וה-30, את הרפת שהוסבה למכינה קדם צבאית ומוזיאתר, ואת בית הכנסת שהפך לספרייה. אך לבד מהבניינים, מה שהופך את עיינות למקום מיוחד ונעים הוא הנוף – זה שקרוב ומורכב ממגוון וריבוי של עצים, שיחים ומדשאות וזה הרחוק שמורכב מהשדות החקלאיים שעוטפים את כפר הנוער כבר קרוב למאה שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

.