במשך לא יותר מ-15 שנה זכתה האדריכלית נילי פורטוגלי ליצור קבוצה של מבנים על פי גישתה הייחודית לתכנון ועיצוב. ישנם בסך הכל שני אדריכלים בישראל שגישתם היא מובהקת, כאלה שחותם-ידם הוא ייחודי להם וכל יצירה שיצרו מזוהה איתם באופן מיידי. הראשונה היא האדריכלית עדה כרמי מלמד והשנייה היא פורטוגלי. בעבודות שתכננו השתיים ניתן למצוא "עיצוב כולל", כזה שבו הן אחראיות לא רק לתכנון המבנה, אלא גם לעיצוב הפנים. היקף העבודות של כרמי מלמד רחב, גדול, מגוון ומשמעותי יותר, אלא שבמקרה של פורטוגלי העיצוב כולל פרטי ריהוט כמו ארונות וכסאות, וכן גופי תאורה ושילוט.
מרכז למוסיקה וספרייה ע"ש פילציה בלומנטל בכיכר ביאליק בתל אביב הוא עבודתה המפורסמת והגדולה ביותר של פורטוגלי, כשבמקביל לבניין זה תכננה ספרייה בתיכון אוהל-שם שברחוב סמדר 39 ברמת גן שנחנכה ב-1996. סיבוב בבניין, עם פרוטוגלי, מגלה כי למרות שחלף חצי יובל שנים, נותר הבניין והעיצוב כמעט בדיוק כפי שהיה בעת חנוכתו.
ועל כך ברשימה זו.
.
1996
.
להמשיך לקרוא ←
אם הספקתם להציץ במבחר האירועים שמתקיימים השנה במסגרת "בתים מבפנים" בתל אביב אז אני משער ששמתם לב שקשה לבחור. סוף השבוע הגדוש אירועים קרב ובא ונותרו רק כמה ימים. לכן, בחרתי להמליץ על 20 אירועים שמאפשרים כניסה וביקור במקומות מסקרנים במיוחד. חלק מהמקומות אמנם פתוחים במשך כל השנה, אך כאן יש הזדמנות להשתתף בהדרכה מקצועית וחד-פעמית.
אלה גם המקומות שאני מתכוון לבקר בהם. לכן סיננתי מקומות שבהם כבר בקרתי בעבר, או כאלה שמתקיימים ביום שישי בבוקר (התחייבתי להשתתף באירוע אחר מחוץ לעיר).
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
בתום ארבע שנות מחקר מעמיק שהתמקד ביצירתם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, יצא לאור הספר "אחרי המודרניזם" (הוצאת אסיה). שני האדריכלים, שנפטרו כבר בעשור הקודם, תכננו כמעט בכל תחום מתחומי האדריכלות: חינוך, תרבות, תעשייה, מלונאות, ספורט ומגורים. היתה זו גם אחת מהשותפויות הממושכות והייחודיות בתולדות אדריכלי דור המדינה.
גוף העבודה המקיף של לופנפלד וגמרמן משקף את חילופי האופנות וסדר היום התכנוני והסגנוני במחצית השנייה של המאה ה-20. בקאנון של אדריכלות ישראל כלול לפחות מבנה מייצג אחד פרי תכנונם מכל תקופה ותקופה: החל ב"בית המגירות" בבאר שבע, נציג הסטרוקטורליזם הברוטליסטי הניסיוני של שנות ה-60, בהמשך ספריית שער ציון – בית אריאלה בתל אביב, פסגת עבודתם האדריכלית ואחד משיאיו האקספרסייביים של הברוטליזם הישראלי המאוחר שהיה נפוץ בארץ לאחר 1967 ולאורך שנות ה-70 וה-80, וכלה בקריית התרבות באשדוד, מהדוגמאות הבולטות של האדריכלות הפוסטמודרנית בישראל של שנות ה-90.
זוהי המונוגרפיה השלישית שאותה אני מפרסם במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני, ואירוע לכבוד הספר יתקיים ביום שישי, 27.5, בשעה 14:00 בבית אריאלה. האירוע שיתקיים במסגרת "בתים מבפנים", יכלול הרצאה שתסקר את יצירתם של האדריכלים וכן סיור שאותו תוביל האדריכלית גנית מייזליץ כסיף.
ועל כך ברשימה זו.
.
ספר חדש
.
להמשיך לקרוא ←
בית הבאר המפואר שהוקם במאה ה-19 מייצג חלק מהסיפור של תל אביב-יפו. מבאר שנחפרה בלב הפרדסים שבעורף החקלאי של יפו, בימים שענף הפרדסנות זכה לשגשוג ולהצלחה בינלאומית, הוא התפתח לאחוזה מפוארת שנבלעה עד מהרה ברחוב הרצל שבדרום תל אביב. באמצע המאה ה-20 הוסב הבניין למפעל לתעשייה כבדה, כשמערכות המים של אותו בית באר השתמרו בקומתו התחתונה.
סביבת רחוב סלמה והרצל משנה את פניה במהירות והמגרש שברחוב הרצל 138 לא נותר מאחור. לצד שני מגדלי מגורים חדשים שאותם תכנן האדריכל אילן פיבקו, בית הבאר שהוכרז זה מכבר כבניין לשימור, זכה לתיעוד ושימור בתכנון האדריכל נאור מימר וצוותו. מבניין עלוב ומכוסה בשכבות של פיח והזנחה שהצטברו על קירותיו במשך עשרות רבות של שנים, צמחה כאן בונבוניירה. בקרוב יאוכלס המבנה המחודש במסעדה ובר, אבל עד אז:
באירוע "בתים מבפנים" שיתקיים בסוף השבוע הבא, 28-26.5, יפתח בית הבאר למבקרים והאדריכל יוביל בו סיורים מודרכים.
ועל כך ברשימה זו.
.
1870/2022
.
להמשיך לקרוא ←
למרות סמיכותה לתל אביב נותרת רמת גן עלובה ומוזנחת, מפגרת בכל פרמטר של פיתוח. מספיק לחלוף באחד משני הרחובות המסחריים העיקריים שלה, ביאליק וז'בוטינסקי, כדי להתרשם מרמת העליבות. בזה אחר זה נחשפים מהלכים עלובים במיוחד שהעירייה מקדמת.
ב"גן המלך דוד" יהרסו בעוד רגע את המזרקה שיצר האמן רודא ריילינגר, לטובת תכנון חדש של אדריכלית הנוף יעל מוריה. ב"שביל יונתן" שנחנכה לא מזמן לאורך הירקון תקעו בנקודה הכי פסטורלית מקבץ של מתקני כושר, וזאת בניגוד לתכנון ולעמדה הנחרצת בנושא של אדריכליות הנוף עליזה ברוידא ורות מעוז, מתכננות הפארק. המהלכים האלה לא מייצגים חלמאות, אלא הם משקפים יהירות, בורות וטמטום.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
השריד היחיד הגלוי לעין שנותר מהכפר הפלסטיני מיעאר שחוסל ב-1948 הוא בית הקברות. למעשה נותרו שני בתי קברות ויש גם בורות מים שנחצבו בסלע וגלי אבנים של בתים הרוסים. מיעאר היה כפר של כ-900 תושבים, במרכז הגליל וכ-15 ק"מ מזרחית לעכו. קיצו של הכפר הגיע במהלך "מבצע דקל", אז גורשו ממנו כל תושביו, כפי שארע בעוד מאות יישובים ברחבי הארץ. חלק מבתי הכפר הוחרבו עם הכיבוש ואלה ששרדו את המלחמה נהרסו לאחר מכן. את הבתים הרסו אך האנשים נותרו ומרביתם מתגוררים ביישובי הסביבה והם אינם שוכחים.
ביום העצמאות האחרון ערכה עמותת זוכרות סיור בין שרידיו של הכפר. זהו ניסיון לסלק את ההדחקה ולחשוף לעין את מה שמסתתר מתחת לעצים המלבלבים. הקק"ל דאגה לשתול יער בעיקר שטחו של הכפר. בחלק משטחו הוקם גם היישוב יעד. בקשתי לבקר ביעד אלא ששער גדול חסם את הכניסה, כמו בבסיס צבאי או כלוב. כשהשער נפתח אז נכנסתי.
ועל כך ברשימה זו.
.
1948
.
להמשיך לקרוא ←
מסך הזכוכית המלווה את חדר המדרגות לכל גובה הבניין בבניין המגורים שבפינת הרחובות מנדלסון 10 ושלמה המלך 65 בתל אביב תמיד ריתק אותי. זהו מהלך קטן ופשוט, שמעוצב היטב ומייצג את אחד הצדדים היפים של הסגנון הבינלאומי, ומאז שהבניין עבר תהליך חידוש הוא גם מטופח כמו בונבוניירה.
הבניין שוכן על מגרש ארוך וצר ולכן נקבעו בו שתי כניסות שכל אחת מהן מקשרת לקבוצת דירות נפרדת. כניסה אחת בולטת ואחת צדדית ופחות מעניינת. מפתיע לגלות שאת הבניין שנבנה ב-1937 תכנן אלמוני, האדריכל יחיאל אברהמי, שלא ידוע עליו דבר למעט העובדה שהוא חתום של שני בניינים בלבד בתל אביב. בבניין שהוכרז לשימור מחמיר, הושלם ב-2014 תהליך שימור בתכנון האדריכלים אמנון בר אור וטל גזית.
ועל כך ברשימה זו.
.
1937
.
להמשיך לקרוא ←
בסמוך לאתר יד לבנים בנתניה נחנכה ב-2012 אנדרטה להנצחת הניצחון של הצבא האדום על גרמניה במלחמת העולם השנייה. באירוע השתתף בין השאר ולדימיר פוטין שכרגע הצבא שלו כובש, הורג וגם סובל מאבדות כבדות. את הפסל עיצב רוסי חביב-הממסד, סאלוואט שרבקוב, שרגיל לעצב ברוסיה כמו במאה ה-19. יחד אתו פעלו בעלה של בתו האדריכל ווסילי פרפילייב ועמית ישראלי שגם ביצע את העבודה חן וינקלר.
אמנם במסגרת הצבא האדום פעלו יהודים רבים, ועדיין הזוי שבסמיכות גבוהה לאתר ההנצחה לחיילי הצבא הישראלי מתערבב צבא אחר שחוזר ויוצר מלחמות שנויות במחלוקת ובטח הוא לא דומה לצבאנו האהוב והמוסרי בעולם כולו.
ועל כך ברשימה זו.
.
2012
.
להמשיך לקרוא ←
מגדל מים משולב עם בונקר וגם סמל חטיבת הנח"ל היו ההשראה לעיצוב אתר ההנצחה והמורשת שהוקם בצפון פרדס חנה. המיזם שאותו יזמו עמותת ההנצחה, אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, מפקדת הנח"ל ומועצת פרדס חנה, התממש לאחר שמיזם המורשת של הנח"ל נכשל בקיבוץ נחל עוז שבנגב המערבי (הבניין נבנה אך לא יצקו בו תוכן).
אדריכל חנן הברון, חבר קיבוץ רעים, נבחר לתכנן את האתר שתוכנן ב-1988 ורק לאחר הצלחת גיוס המימון והבנייה עצמה הוא נחנך ב-1995. הברון היה אז לקראת סוף דרכו המקצועית וחייו (הוא נפטר חמש שנים לאחר חנוכת האתר), והוא בחר להציג גישה עיצובית שונה לזו שאפיינה אותו עד אז.
ועל כך ברשימה זו.
.
1995
.
להמשיך לקרוא ←
לקראת יום השנה ה-60 לפטירתו של האדריכל דב כרמי הסתובבתי בכמה מהבניינים שתכנן בסביבת שדרות בן-גוריון בתל אביב. תמצאו כאן היקף מרשים של בנייני מגורים וגם וילה עירונית אחת שכרמי תכנן לאורך שנות ה-30 ועד לסוף שנות ה-50. למעט אותה וילה, "בית איילה זקס" בבן-גוריון 13, הרי שהבניין הבולט מכולם שתכנן כרמי בסביבה הוא "בית בר-שירה" שממוקם במספר 33.
זוהי יצירה שבכל פרט בה ראוי להתעכב: החזית, התכנית, חדר המדרגות והדירות. גם חומרי הבנייה החשופים לעין נקבעו בהתאם לסגנון הברוטליזם שכרמי אימץ בשנים המאוחרות, אך אין זה בניין ברוטליסטי מובהק, אלא כלאיים, כזה שבו גם שולט הסגנון המודרני. כבר שנים שחזית הבניין מסתתרת מאחורי צמרות עצים שגדלו באופן פראי, אך אלה מפחיתים מעט את רעשי הרחוב לדיירים ומונעים מבט פולשני אל עומק הדירה.
ועל כך ברשימה זו.
.
1959
.
להמשיך לקרוא ←
46 שנה שירתה בריכת השחייה גדולה של קיבוץ בית זרע את החברים. את הבריכה תכנן המהנדס מנס רץ, חבר קיבוץ עין המפרץ וראש מדור מים ותשתיות במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. היא הוקמה ב-1962 בקצה המערבי של הקיבוץ, סמוך למוסד החינוכי וממש מעל לאפיק נהר הירדן, שבו היו החברים שוחים קודם להקמתה. מרבדי הדשא המוריקים, בשילוב שורת עצי התמר, המים הצוננים ובאופק הקרוב מורדות הרי הגליל התחתון הפכו את הבריכה לשיאו של גן העדן שנקרא קיבוץ בית זרע.
לפני 14 שנה שינתה הבריכה את פניה. החלשות הקהילה המקומית כמו גם עלויות האחזקה והבטיחות הגבוהות, הובילו את מקבלי ההחלטות בקיבוץ לרוקן את הבריכה ממימיה ולאפשר את הקמתו של מיזם תיירותי בשטחה. גן החיות הקטן שנקרא "ג'ונגל כיף" ניצל את הבריכה הגדולה כאזור חופשי לחלק מבעלי החיים שבגן. בת-יענה וגמל הם הדיירים הנוכחים כאן.
ועל כך ברשימה זו.
.
1962
.
להמשיך לקרוא ←
צורתו והצבתו של אולם התרבות "בית וינה" במרכז קיבוץ גבעת-חיים איחוד שבעמק חפר, מעניקים לו את איכויותיו הייחודיות. הבניין שתכננו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן ב-1958 ונחנך שבע שנים מאוחר יותר, יוצא דופן גם בעבודות המשותפות והנפרדות – זוהי ככל הידוע העבודה היחידה שתכננו בקיבוצים וכן גישתם לעיצוב צורת הבניין המזכירה ביתן היא חד-פעמית.
במשך שלושה עשורים זכה המבנה למעמד מרכזי בחיים בקיבוץ. ייעודו היה כפול – הנצחת קרובי החברים בני הקהילה הוינאית שנרצחו בשואה ואולם למופעים, קונצרטים, טקסים, מסיבות וחגיגות. אלא שעם היחלשותו הכלכלית של הקיבוץ והזדקנות האוכלוסייה בשנות ה-90, נחלש קצב הפעילות. כיום בקושי פעמיים בשנה נערכים בו אירועים. ועדיין, המבנה מתוחזק יחסית היטב והוא מרשים כאחת העבודות הבולטות בברוטליזם בישראל.
ועל כך ברשימה זו.
.
1966
.
להמשיך לקרוא ←
לא המסתורין סביב נסיבות הקמתה של קסטל דל מונטה, או מיקומה הבולט במיוחד בפסגת גבעה נישאה בחבל פוליה שבדרום איטליה השומם מעט מאדם, הם אלה שמשכו אותי להסתובב כאן. צורת המבנה שהוכרז כאתר מורשת עולמית היא מתומן ומצבו מושלם ומקורי מאז המאה ה-13, ואלה הנימוקים שהובילו אותי אליו. כל צלעותיו שוות והחצר הפנימית שגם היא מתומנת ממשיכה את השלמות הצורנית. האבן הלבנה מדגישה את המבנה בנוף וכבר במרחק רב ממנו, קילומטרים רבים, ניתן לזהות אותו.
סביר להניח שאלה הסיבות שגם הובילו את יגאל תומרקין לבקר פה בעבר. תומרקין אף הקדיש לו פרק באחד מספריו ואף בחר בתמונתו להתנוסס על עטיפת הספר "מסעות הפלא" שאותו פרסם ב-1986.
המבנה החליף ידיים פעמים רבות, לכן לא נותר בו כל זכר לריהוט וכמעט אף לא לחומרי הגמר המקוריים. מנהלי האתר בעת החדשה לא טרחו לרהט, להוסיף תצוגה או עזרים טכנולוגים אחרים כדי להמחיש את קורות המקום. התוצאה היא שכאן נחשפת בפני המבקרים אדריכלות טהורה.
ועל כך ברשימה זו.
.
1250
.
להמשיך לקרוא ←
הרבה זכוכית ופח השקיעו באגף המרכזי של בניין הפקולטה למדעי הטבע החדש שהוקם לאחרונה באוניברסיטת אריאל. לבד ממנו, מורכב הבניין משלושה אגפים נפרדים, תיבתיים בצורתם המאכלסים את מעבדות המחקר וההוראה. אלא שהחלק המעניין בבניין הוא אותו אגף רביעי ומרכזי, המקשר ביניהם ולו העניק האדריכל חזות ייצוגית.
תכנון הבניין, כמו עוד רבים מהמבנים בקמפוס השוכן במזרח ההתנחלות אריאל שבשומרון, הוא תוצר של עבודת מחלקת התכנון באגף הבינוי שהקים המוסד ובראשה עומד האדריכל דוד מוצפי. בעשור האחרון תכנן פה מוצפי עשרות אלפי מטרים רבועים של בנייה ובנוסף להם גם שטחים פתוחים, כאלה שמייצגים את תנופת הפיתוח הפיסית המתרחשת בקמפוס האוניברסיטה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2021
.
להמשיך לקרוא ←
החל משנות ה-40 התנועות הקיבוציות הובילו את התכנון בקיבוצים, ולצורך כך הוקמו שלוש מחלקות לתכנון בכל אחת משלושת התנועות הגדולות. המחלקה הגדולה והמשוכללת ביותר היתה זו של הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות הבולטות בה – בנימין (בנג'ילה) יסעור, חבר קיבוץ מגן, פרסם לאחרונה את הספר "עולם חדש נקימה – סיפור המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי" (יד יערי).
בנג'ילה היה מנהל המחלקה בתקופת השיגשוג הגדולה. הוא לא אדריכל, לא מהנדס וגם לא היסטוריון, אך יש לו ידע רחב בבנייה ובפוליטיקה של הבנייה והוא גם מאחרוני המחלקה. לכן, קפצתי לסיבוב אצל בנג'ילה – גם כדי לשמוע על המחלקה וגם כדי לראות את חדר האוכל שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין. בסמוך מצוי המועדון שאותו תכנן האדריכל חיליק ערד – שניהם אדריכלי המחלקה הטכנית.
ועל כך ברשימה זו.
.
1976/1959
.
להמשיך לקרוא ←
השותפות המקצועית הפורייה של האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני, שנמשכה תשע שנים בלבד (1965-1956) הצליחה להניב שורה ארוכה ומוצלחת של עבודות. פרק מרכזי ביצירתם המשותפת הוקדש לבתי דירות שנבנו בעיקר בתל אביב, אחד הבולטים שבהם הוא זה שלפנינו ונבנה במפגש הרחובות הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 ובנייתו הושלמה ב-1959.
הבניין נעדר את הפלסטיות שאפיינה את הברוטליזם התקופתי, זה שהופיע ביתר נוכחות זמן קצר מאוחר יותר. הוא שומר על הגושניות התיבתית המרחפת על עמודים דקיקים, זו שאפיינה את המודרניזם ובמיוחד את זו שהגה לה קורבוזיה ששני אדריכלים אלה העריצו. אך עיצובו החזותי יוצא הדופן שהשתמר לכל אורך השנים באופן מצוין יחסית, הופכים אותו לאחד מבתי הדירות הבולטים והמוערכים שנבנו בעיר. לסיום – שני בתי דירות נוספים ברחוב, מוקדמים יותר.
ועל כך ברשימה זו.
.
1959
.
להמשיך לקרוא ←
המולה והתנגדויות ליוו את הקמתו של "בית הליבה" ברחבת הכותל המערבי בירושלים, שאותו תכננו האדריכלים עדה כרמי-מלמד ומתן ליפמן. לאותם מתנגדים לא התאים הרעיון שעמותה תקים מבנה שכל כולו נועד לחזק את אחיזתה במקום ועוד בשטח הציבורי הפתוח ועל אתר ארכאולוגי. לחלקם גם הפריע שהבניין יסתיר את הרחבה שהיתה חשופה לעיניהם לאורך השנים. כמובן שכל אותן התנגדויות נהדפו והשפעתן על התכנית היתה משנית, כי כך זה כשאתה קם על ארגון שהמחזור השנתי שלו הוא 62,645,000 ש"ח.
מאופק ככל שיהיה ניצב "בית הליבה" או בשם אחר שניתן לו – "בית מורשת הכותל המערבי" פנים אל מול פנים עם הכותל. בהיבט הפרוגרמטי למעט כמה חדרונים עורפיים שנועדו למדריכים שפועלים במסגרת העמותה ושבמקור היו הנימוק המרכזי להקמת המבנה, הוא מכיל בעיקרו אולמות התכנסות בחלקיו העליונים ואתר ארכאולוגי בחלקו התחתון. את החדר במיקום הטוב ביותר – ממש מול הכותל, קיבל כמובן "רב הכותל המערבי".
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
40 שנה לאחר שנחנכה, עצרתי לסיבוב ביום שישי האחרון, באנדרטה לחללי גדוד שיריון 46 שעיצב האדריכל ישראל גודוביץ. קבעתי עם בנג'ילה שניהל בעבר את המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי לשעה 9, היות והקדמתי בחצי שעה אז בחרתי להתעכב בשני אתרים – האחד הוא האנדרטה המדוברת שנמצאת בכניסה למושב עין הבשור, האתר השני הוא מבנה קבר ערבי נטוש שממוקם בשוליים של קיבוץ מגן ועוד שנייה עלול להתמוטט (בנג'ילה נימק לי את ההזנחה בכך שקיים חשש שהבדואים יאמצו את האתר, לכן מעדיפים שיתפורר ויעלם בשקט).
גודוביץ תכנן בכל תחום כמעט, אבל את אתרי ההנצחה הוא תכנן בתקופת זמן מאד מצומצמת – בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, כשהאנדרטה שלפנינו היא מ-1982. ארבע עבודות הנצחה הוא תכנן בסך הכל – שלוש אנדרטאות לזכרם של חיילים שנפלו במלחמות ופיגועים, ששתיים מהן מצויות כאן במישור חוף הנגב ובסמוך מאד לגבול עם מצרים ורצועת עזה. העבודה הרביעית היתה מצבת קבר.
ועל כך ברשימה זו.
.
1982
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 