תכנון בתי מגורים היה תחום ההתמחות של האדריכל יצחק פרלשטיין. במשך יותר מארבעה עשורים האדריכל התל אביבי שהוריו היו ממייסדי העיר, תכנן בתי מגורים בכל רחבי הארץ ובמיוחד בתל אביב, אשדוד, חולון, בת ים וירושלים. פרלשטיין פיתח דגמים של דירות ומבנים ובמקביל הקפיד לאמץ טכנולוגיות בנייה חדשות, בעיקר כאלה מתועשות. אחד מהפרויקטים האחרונים שתכנן קודם לפטירתו היה מבנן רחב ידיים ברחוב דוד המלך בתל אביב, שאותו הוא תכנן עבור האחים-הקבלנים אברהם ואהרון רובינשטיין.
המגרש בשטח של 6.5 דונם חריג בגודלו. הודות לכך התאפשר לאדריכל להקים כאן מבנה העוטף חצר פנימית משותפת ורחבת ידיים שהוקמה מעל לחניון חפור. אלא שבשונה מהתכנון הנהוג כיום, הקפיד האדריכל להותיר את החצר פתוחה לרחובות העוטפים את הבניין.
ועל כך ברשימה זו.
.
1980
.
להמשיך לקרוא ←
סביבת צומת צמח היא מהמקומות המתסכלים שמיד מזהים את הפוטנציאל האדיר והייחודי של המקום ועד כמה הוא מבוזבז. יש כאן מרכז מסחר והסעדה עלוב עם חניון שזולל שטח, מכון גרעינים עצום ולידו אולם ספורט שאינו פעיל בגלל ליקויים/הזנחה, מלתחות ומזנון נטושים של חוף צמח, תחנת משטרה בריטית מאלה שמכונות "מצודות טיגארט" נטושה ועזובה, בעורפה יש גם מתחם של מבני תעשייה שברובם נטושים גם הם.
גולת הכותרת של המקומות העזובים שבסביבת צומת צמח הם האמפי הענק שנחנך ב-1953, אירח עד לפני עשרים שנה את המוסיקה והמזמוזים של הקיץ בצפון וכיום שולטת בו דממה ענוגה. לצדו מצוי אתר הנצחה רומנטי שנחנך במקור ב-1957 ובו קיר האמנות שיצר דב פייגין. את שני האתרים האלה תכנן האדריכל שמי אלמוזנינו.
ועל כך ברשימה זו.
.
1953
.
להמשיך לקרוא ←
מיקומה המרכזי של שווייץ בין מזרח ובין מערב היבשת, הנייטרליות, העניין הרב שיש לשוויצרים באמנות כמו גם מספר האמנים המעולים שצמחו בה, כל אלה הצביו אותה כמוקד מרכזי ותוסס של אמנות. בשווייץ עצמה ישנה תחרות לא סמויה בין העיר הגדולה – ציריך, ובין העיר השוכנת על משולש גבולות – באזל, שבה בין השאר מתקיים כבר שנים יריד אמנות בינלאומי מצליח.
לאחרונה נראה כי ציריך הצליחה לעקוף את באזל, עם התחדשותם של כמה מוקדים שמומלץ לבקר בהם. כאן אתמקד במוזיאונים לאמנות ואדריכלות, אך אלה רק המקומות שהספקתי להסתובב בהם במשך אחר צהריים אחד לפני חודש. בקרתי בהם בסדא שמופיע כאן וזמן ההליכה בין אתר לאתר הוא של כ-15 דקות. רשימה נפרדת אקדיש לשני מוזיאונים חדשים אחרים שאינם קשורים לאמנות אלא למורשת ושוקולד.
הפעם אתמקד ב: (1) מוזיאון לאמנות קונסטרוקטיבית שפועל במבנה ששימש תחנת חשמל (2) המוזיאון לאמנות של ציריך שהכפיל את שטחו בבניין חדש שתכנן האדריכל דיוויד צ'יפרפילד, וגם (3) ביתן לה קורבוזיה בתכנון לה קורבוזיה שנחשב לעבודה האחרונה שתכנן טרם מותו ונפתח כעת לאורך השבוע (ולא רק למשך שעתיים אחת לחודש כפי שהיה עד לאחרונה).
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
מידי פעם ממליצים לי קוראים על מקומות שכדאי להסתובב בהם ואולי אמצא בהם עניין. פנייה כזו קבלתי על שני מבני מגורים סמוכים ברחוב המתמיד 30 ו-32 ברמת גן. נעניתי להצעה ואכן גיליתי מבנים יוצאי דופן, גם אם מוזנחים, אך ההזנחה אינה דבר חריג ברמת גן. ביחידה לשימור מבנים ואתרים בעירייה סייעה לי האדריכלית מישל ווסטון לאור לאתר את תכניות המבנים ולגלות את זהות המתכנן.
המתכנן כך התגלה הוא האדריכל רפאל מגידו (מגידוביץ), מי שהיה מהנדס העיר וכן בנו ושותפו של אביו האדריכל יהודה מגידוביץ, מהנדס העיר תל אביב הראשון. קודם האב ואחר כך במשותף עם בנו תכננו השניים כמה מהפנינים האדריכליות והמרהיבות שנבנו בתל אביב בשנות ה-20 וה-30. על עבודתם ברמת גן טרם נכתב ובכלל פרק זה ביצירתם טרם נחקר ונותר עלום.
בתפר שבין שנות ה-40 וה-50 תכנן מגידו שני מבנים ברחוב המתמיד בצורת האות ח' שהקיפו חצר רחבת ידיים שבה נשתלו עצים שצמחו עד מהרה וצמרותיהם חצו את קו גובה המבנים. ההזנחה של בעלי הדירות והדיירים וכן הכוונות להרוס את המבנים לטובת בינוי חדש לא הצליחו לפגוע באיכות הבסיסית של המקום.
ועל כך ברשימה זו.
.
1950
.
להמשיך לקרוא ←
כמו הקיבוצים עין-גב, מעגן והאון, גם קיבוץ תל קציר הוקם למרגלות הגולן ובצדו המזרחי של אגם הכנרת, כשהוא משיק לקו הגבול עם סוריה. לקרבה היה מחיר ובמלחמת ששת הימים לא היה בניין בקיבוץ שהצליח להתחמק מפגיעה ישירה של פגז. במהלך המלחמה פגע פגז סורי בצריף חדר האוכל והוא נשרף עד היסוד. במקומו הקימה הסוכנות היהודית מבנה חדש (1968) שבהמשך הורחב באופן משמעותי (1988) בידי האדריכל אילן בר-אילן מהמחלקה לתכנון של התק"ם.
ב-2003 הופרט הקיבוץ וחדר האוכל הפסיק את פעילותו במתכונתו המקורית. חלק קטן מאולם האכילה נותר לשרת את הקהילה, אך רובו פוצל לחדרים והוסב למשרדים ומעבדות. בסמוך לו ניצב בית התרבות (1980) – מבנה תלת-מפלסי שתכנן האדריכל שמשון הלר, גם הוא מהמחלקה לתכנון, וגם היום הוא כולו משמש בייעודו המקורי.
ועל כך ברשימה זו.
.
1980
.
להמשיך לקרוא ←
החצר הפנימית במבואת הכניסה לחדר האוכל של קיבוץ כפר גליקסון הופכת אולם גדול שאיבד את מעמדו למקום חי ומואר היטב. קרוב ל-60 שנה פעל כאן חדר האוכל עד שהפסיק את פעילותו. ראשיתו בצריף שהוקם בהרצליה, הועתק אל אתר "חומה ומגדל". בראשית שנות ה-60 נעזב והנרס הצריף לטובת מבנה קבע שתכנן האדריכל מרדכי זברודסקי. חדש האוכל החדש הורחב בתחילת שנות ה-80 על ידי האדריכל אמנון לוי ולבסוף הפסיק את פעילותו.
גן הזיכרון הסמוך שאותו תכננו האדריכל יעקב (קובה) גבר ואדריכל הנוף יוסף זליגמן, נותר שקט ורגוע. ממנו ניתן להשקיף אל נוף השדות הנפרס למרגלות הקיבוץ.
בסמוך להם הוקם כמעט במקביל בית תרבות עם ספרייה וחדר זיכרון ששימש גם כבית כנסת, שאותו תכנן האדריכל אריך ראש. המבנה הזה זכה לחיים ארוכים יותר. גם בו תמצאו חצר פנימית שהופכת למחולל המרכזי של הבניין, תוך שמירה על העיקרון שבקיבוץ הבניינים הם לא העיקר, אלא הנוי, השטח הפתוח, שלא רק עוטף את המבנים שצומחים בתוכו אלא גם חודר אליהם.
ועל כך ברשימה זו.
.
1981/1961
.
להמשיך לקרוא ←
במשך לא יותר מ-15 שנה זכתה האדריכלית נילי פורטוגלי ליצור קבוצה של מבנים על פי גישתה הייחודית לתכנון ועיצוב. ישנם בסך הכל שני אדריכלים בישראל שגישתם היא מובהקת, כאלה שחותם-ידם הוא ייחודי להם וכל יצירה שיצרו מזוהה איתם באופן מיידי. הראשונה היא האדריכלית עדה כרמי מלמד והשנייה היא פורטוגלי. בעבודות שתכננו השתיים ניתן למצוא "עיצוב כולל", כזה שבו הן אחראיות לא רק לתכנון המבנה, אלא גם לעיצוב הפנים. היקף העבודות של כרמי מלמד רחב, גדול, מגוון ומשמעותי יותר, אלא שבמקרה של פורטוגלי העיצוב כולל פרטי ריהוט כמו ארונות וכסאות, וכן גופי תאורה ושילוט.
מרכז למוסיקה וספרייה ע"ש פילציה בלומנטל בכיכר ביאליק בתל אביב הוא עבודתה המפורסמת והגדולה ביותר של פורטוגלי, כשבמקביל לבניין זה תכננה ספרייה בתיכון אוהל-שם שברחוב סמדר 39 ברמת גן שנחנכה ב-1996. סיבוב בבניין, עם פרוטוגלי, מגלה כי למרות שחלף חצי יובל שנים, נותר הבניין והעיצוב כמעט בדיוק כפי שהיה בעת חנוכתו.
ועל כך ברשימה זו.
.
1996
.
להמשיך לקרוא ←
אם הספקתם להציץ במבחר האירועים שמתקיימים השנה במסגרת "בתים מבפנים" בתל אביב אז אני משער ששמתם לב שקשה לבחור. סוף השבוע הגדוש אירועים קרב ובא ונותרו רק כמה ימים. לכן, בחרתי להמליץ על 20 אירועים שמאפשרים כניסה וביקור במקומות מסקרנים במיוחד. חלק מהמקומות אמנם פתוחים במשך כל השנה, אך כאן יש הזדמנות להשתתף בהדרכה מקצועית וחד-פעמית.
אלה גם המקומות שאני מתכוון לבקר בהם. לכן סיננתי מקומות שבהם כבר בקרתי בעבר, או כאלה שמתקיימים ביום שישי בבוקר (התחייבתי להשתתף באירוע אחר מחוץ לעיר).
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
בתום ארבע שנות מחקר מעמיק שהתמקד ביצירתם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, יצא לאור הספר "אחרי המודרניזם" (הוצאת אסיה). שני האדריכלים, שנפטרו כבר בעשור הקודם, תכננו כמעט בכל תחום מתחומי האדריכלות: חינוך, תרבות, תעשייה, מלונאות, ספורט ומגורים. היתה זו גם אחת מהשותפויות הממושכות והייחודיות בתולדות אדריכלי דור המדינה.
גוף העבודה המקיף של לופנפלד וגמרמן משקף את חילופי האופנות וסדר היום התכנוני והסגנוני במחצית השנייה של המאה ה-20. בקאנון של אדריכלות ישראל כלול לפחות מבנה מייצג אחד פרי תכנונם מכל תקופה ותקופה: החל ב"בית המגירות" בבאר שבע, נציג הסטרוקטורליזם הברוטליסטי הניסיוני של שנות ה-60, בהמשך ספריית שער ציון – בית אריאלה בתל אביב, פסגת עבודתם האדריכלית ואחד משיאיו האקספרסייביים של הברוטליזם הישראלי המאוחר שהיה נפוץ בארץ לאחר 1967 ולאורך שנות ה-70 וה-80, וכלה בקריית התרבות באשדוד, מהדוגמאות הבולטות של האדריכלות הפוסטמודרנית בישראל של שנות ה-90.
זוהי המונוגרפיה השלישית שאותה אני מפרסם במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני, ואירוע לכבוד הספר יתקיים ביום שישי, 27.5, בשעה 14:00 בבית אריאלה. האירוע שיתקיים במסגרת "בתים מבפנים", יכלול הרצאה שתסקר את יצירתם של האדריכלים וכן סיור שאותו תוביל האדריכלית גנית מייזליץ כסיף.
ועל כך ברשימה זו.
.
ספר חדש
.
להמשיך לקרוא ←
בית הבאר המפואר שהוקם במאה ה-19 מייצג חלק מהסיפור של תל אביב-יפו. מבאר שנחפרה בלב הפרדסים שבעורף החקלאי של יפו, בימים שענף הפרדסנות זכה לשגשוג ולהצלחה בינלאומית, הוא התפתח לאחוזה מפוארת שנבלעה עד מהרה ברחוב הרצל שבדרום תל אביב. באמצע המאה ה-20 הוסב הבניין למפעל לתעשייה כבדה, כשמערכות המים של אותו בית באר השתמרו בקומתו התחתונה.
סביבת רחוב סלמה והרצל משנה את פניה במהירות והמגרש שברחוב הרצל 138 לא נותר מאחור. לצד שני מגדלי מגורים חדשים שאותם תכנן האדריכל אילן פיבקו, בית הבאר שהוכרז זה מכבר כבניין לשימור, זכה לתיעוד ושימור בתכנון האדריכל נאור מימר וצוותו. מבניין עלוב ומכוסה בשכבות של פיח והזנחה שהצטברו על קירותיו במשך עשרות רבות של שנים, צמחה כאן בונבוניירה. בקרוב יאוכלס המבנה המחודש במסעדה ובר, אבל עד אז:
באירוע "בתים מבפנים" שיתקיים בסוף השבוע הבא, 28-26.5, יפתח בית הבאר למבקרים והאדריכל יוביל בו סיורים מודרכים.
ועל כך ברשימה זו.
.
1870/2022
.
להמשיך לקרוא ←
למרות סמיכותה לתל אביב נותרת רמת גן עלובה ומוזנחת, מפגרת בכל פרמטר של פיתוח. מספיק לחלוף באחד משני הרחובות המסחריים העיקריים שלה, ביאליק וז'בוטינסקי, כדי להתרשם מרמת העליבות. בזה אחר זה נחשפים מהלכים עלובים במיוחד שהעירייה מקדמת.
ב"גן המלך דוד" יהרסו בעוד רגע את המזרקה שיצר האמן רודא ריילינגר, לטובת תכנון חדש של אדריכלית הנוף יעל מוריה. ב"שביל יונתן" שנחנכה לא מזמן לאורך הירקון תקעו בנקודה הכי פסטורלית מקבץ של מתקני כושר, וזאת בניגוד לתכנון ולעמדה הנחרצת בנושא של אדריכליות הנוף עליזה ברוידא ורות מעוז, מתכננות הפארק. המהלכים האלה לא מייצגים חלמאות, אלא הם משקפים יהירות, בורות וטמטום.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
השריד היחיד הגלוי לעין שנותר מהכפר הפלסטיני מיעאר שחוסל ב-1948 הוא בית הקברות. למעשה נותרו שני בתי קברות ויש גם בורות מים שנחצבו בסלע וגלי אבנים של בתים הרוסים. מיעאר היה כפר של כ-900 תושבים, במרכז הגליל וכ-15 ק"מ מזרחית לעכו. קיצו של הכפר הגיע במהלך "מבצע דקל", אז גורשו ממנו כל תושביו, כפי שארע בעוד מאות יישובים ברחבי הארץ. חלק מבתי הכפר הוחרבו עם הכיבוש ואלה ששרדו את המלחמה נהרסו לאחר מכן. את הבתים הרסו אך האנשים נותרו ומרביתם מתגוררים ביישובי הסביבה והם אינם שוכחים.
ביום העצמאות האחרון ערכה עמותת זוכרות סיור בין שרידיו של הכפר. זהו ניסיון לסלק את ההדחקה ולחשוף לעין את מה שמסתתר מתחת לעצים המלבלבים. הקק"ל דאגה לשתול יער בעיקר שטחו של הכפר. בחלק משטחו הוקם גם היישוב יעד. בקשתי לבקר ביעד אלא ששער גדול חסם את הכניסה, כמו בבסיס צבאי או כלוב. כשהשער נפתח אז נכנסתי.
ועל כך ברשימה זו.
.
1948
.
להמשיך לקרוא ←
מסך הזכוכית המלווה את חדר המדרגות לכל גובה הבניין בבניין המגורים שבפינת הרחובות מנדלסון 10 ושלמה המלך 65 בתל אביב תמיד ריתק אותי. זהו מהלך קטן ופשוט, שמעוצב היטב ומייצג את אחד הצדדים היפים של הסגנון הבינלאומי, ומאז שהבניין עבר תהליך חידוש הוא גם מטופח כמו בונבוניירה.
הבניין שוכן על מגרש ארוך וצר ולכן נקבעו בו שתי כניסות שכל אחת מהן מקשרת לקבוצת דירות נפרדת. כניסה אחת בולטת ואחת צדדית ופחות מעניינת. מפתיע לגלות שאת הבניין שנבנה ב-1937 תכנן אלמוני, האדריכל יחיאל אברהמי, שלא ידוע עליו דבר למעט העובדה שהוא חתום של שני בניינים בלבד בתל אביב. בבניין שהוכרז לשימור מחמיר, הושלם ב-2014 תהליך שימור בתכנון האדריכלים אמנון בר אור וטל גזית.
ועל כך ברשימה זו.
.
1937
.
להמשיך לקרוא ←
בסמוך לאתר יד לבנים בנתניה נחנכה ב-2012 אנדרטה להנצחת הניצחון של הצבא האדום על גרמניה במלחמת העולם השנייה. באירוע השתתף בין השאר ולדימיר פוטין שכרגע הצבא שלו כובש, הורג וגם סובל מאבדות כבדות. את הפסל עיצב רוסי חביב-הממסד, סאלוואט שרבקוב, שרגיל לעצב ברוסיה כמו במאה ה-19. יחד אתו פעלו בעלה של בתו האדריכל ווסילי פרפילייב ועמית ישראלי שגם ביצע את העבודה חן וינקלר.
אמנם במסגרת הצבא האדום פעלו יהודים רבים, ועדיין הזוי שבסמיכות גבוהה לאתר ההנצחה לחיילי הצבא הישראלי מתערבב צבא אחר שחוזר ויוצר מלחמות שנויות במחלוקת ובטח הוא לא דומה לצבאנו האהוב והמוסרי בעולם כולו.
ועל כך ברשימה זו.
.
2012
.
להמשיך לקרוא ←
מגדל מים משולב עם בונקר וגם סמל חטיבת הנח"ל היו ההשראה לעיצוב אתר ההנצחה והמורשת שהוקם בצפון פרדס חנה. המיזם שאותו יזמו עמותת ההנצחה, אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, מפקדת הנח"ל ומועצת פרדס חנה, התממש לאחר שמיזם המורשת של הנח"ל נכשל בקיבוץ נחל עוז שבנגב המערבי (הבניין נבנה אך לא יצקו בו תוכן).
אדריכל חנן הברון, חבר קיבוץ רעים, נבחר לתכנן את האתר שתוכנן ב-1988 ורק לאחר הצלחת גיוס המימון והבנייה עצמה הוא נחנך ב-1995. הברון היה אז לקראת סוף דרכו המקצועית וחייו (הוא נפטר חמש שנים לאחר חנוכת האתר), והוא בחר להציג גישה עיצובית שונה לזו שאפיינה אותו עד אז.
ועל כך ברשימה זו.
.
1995
.
להמשיך לקרוא ←
לקראת יום השנה ה-60 לפטירתו של האדריכל דב כרמי הסתובבתי בכמה מהבניינים שתכנן בסביבת שדרות בן-גוריון בתל אביב. תמצאו כאן היקף מרשים של בנייני מגורים וגם וילה עירונית אחת שכרמי תכנן לאורך שנות ה-30 ועד לסוף שנות ה-50. למעט אותה וילה, "בית איילה זקס" בבן-גוריון 13, הרי שהבניין הבולט מכולם שתכנן כרמי בסביבה הוא "בית בר-שירה" שממוקם במספר 33.
זוהי יצירה שבכל פרט בה ראוי להתעכב: החזית, התכנית, חדר המדרגות והדירות. גם חומרי הבנייה החשופים לעין נקבעו בהתאם לסגנון הברוטליזם שכרמי אימץ בשנים המאוחרות, אך אין זה בניין ברוטליסטי מובהק, אלא כלאיים, כזה שבו גם שולט הסגנון המודרני. כבר שנים שחזית הבניין מסתתרת מאחורי צמרות עצים שגדלו באופן פראי, אך אלה מפחיתים מעט את רעשי הרחוב לדיירים ומונעים מבט פולשני אל עומק הדירה.
ועל כך ברשימה זו.
.
1959
.
להמשיך לקרוא ←
46 שנה שירתה בריכת השחייה גדולה של קיבוץ בית זרע את החברים. את הבריכה תכנן המהנדס מנס רץ, חבר קיבוץ עין המפרץ וראש מדור מים ותשתיות במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. היא הוקמה ב-1962 בקצה המערבי של הקיבוץ, סמוך למוסד החינוכי וממש מעל לאפיק נהר הירדן, שבו היו החברים שוחים קודם להקמתה. מרבדי הדשא המוריקים, בשילוב שורת עצי התמר, המים הצוננים ובאופק הקרוב מורדות הרי הגליל התחתון הפכו את הבריכה לשיאו של גן העדן שנקרא קיבוץ בית זרע.
לפני 14 שנה שינתה הבריכה את פניה. החלשות הקהילה המקומית כמו גם עלויות האחזקה והבטיחות הגבוהות, הובילו את מקבלי ההחלטות בקיבוץ לרוקן את הבריכה ממימיה ולאפשר את הקמתו של מיזם תיירותי בשטחה. גן החיות הקטן שנקרא "ג'ונגל כיף" ניצל את הבריכה הגדולה כאזור חופשי לחלק מבעלי החיים שבגן. בת-יענה וגמל הם הדיירים הנוכחים כאן.
ועל כך ברשימה זו.
.
1962
.
להמשיך לקרוא ←
צורתו והצבתו של אולם התרבות "בית וינה" במרכז קיבוץ גבעת-חיים איחוד שבעמק חפר, מעניקים לו את איכויותיו הייחודיות. הבניין שתכננו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן ב-1958 ונחנך שבע שנים מאוחר יותר, יוצא דופן גם בעבודות המשותפות והנפרדות – זוהי ככל הידוע העבודה היחידה שתכננו בקיבוצים וכן גישתם לעיצוב צורת הבניין המזכירה ביתן היא חד-פעמית.
במשך שלושה עשורים זכה המבנה למעמד מרכזי בחיים בקיבוץ. ייעודו היה כפול – הנצחת קרובי החברים בני הקהילה הוינאית שנרצחו בשואה ואולם למופעים, קונצרטים, טקסים, מסיבות וחגיגות. אלא שעם היחלשותו הכלכלית של הקיבוץ והזדקנות האוכלוסייה בשנות ה-90, נחלש קצב הפעילות. כיום בקושי פעמיים בשנה נערכים בו אירועים. ועדיין, המבנה מתוחזק יחסית היטב והוא מרשים כאחת העבודות הבולטות בברוטליזם בישראל.
ועל כך ברשימה זו.
.
1966
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 