סיבוב בבית מוסה שהין בדרום רחובות

אחרי הסיבוב בבית הספר הצהוב ביבנה הירוקה, קפצתי עם ליאור לראות את המתחם של מוסה שהין בדרום רחובות. שני הבתים הנטושים בולטים היטב לכל מי שנוסע על כביש 411, ורק שנכנסים לבתים עצמם, אותם עזבו דייריהם המקוריים בנכבה ב-1948, מגלים שרשות מקרקעי ישראל חובבי הברוטליזם שפכו כאן את התכולה של 40 משאיות בטון. כך הם הרסו את שתי הווילות ההיסטוריות האלה.

לפני 7 שנים בקרתי פה בפעם הראשונה. רוחות הרפאים עדיין ריחפו בסביבה והתחושה היתה שמשהו לא טוב קרה כאן. אחרי הביקור בזמנו סקרן אותי לדעת מי היה גר כאן, ולאחר תחקיר הצלחתי להשיג את אחת מבנות המשפחה המתגוררת כיום ביפו . היא חשפה לי את יחסה של המשפחה למקום מאז 1948. פרסמתי אז רשימה על המקום, ורשימה זו חוזרת ומביאה חלק מהדברים שהבאתי אז, עם תוספות וכן שיחה עם הארכאולוג שחפר באזור לאחרונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

עוד לא נטעתי כרם על כל גבעות הגיר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון הסינרמה על שם אהרן דורון

בתחילת חודש שעבר נחנך מוזיאון הסינרמה על שם אהרן דורון במגרש החנייה עליו עמד האולם המיתולוגי ביותר שידעה תל אביב. הבניין שהוקם בתכנונו של אדריכל אהרן דורון במטרה לפעול כקרקס בנוי, נפתח ב-1966 כאולם קולנוע מיוחד שהתאפיין בכיפה עצומה. הקולנוע לא הצליח והאולם הפך לאולם מופעים, מסיבות וכנסים, אך לבסוף חוסל ונהרס, לא על ידי יזם תאב בצע, אלא דווקא בידיה של עיריית תל אביב שנהנית כבר שנים מעודף תקציבי של מליארדי שקלים. אז למה להרוס? התשובה היא 'ככה' עם כל מיני תירוצים כלכליים, או שלא 'ככה' ופשוט צריך לחפש מי המרוויח של העסק מבין חברי המועצה או עובדי העירייה. הריסת הבניין לפני שנה לטובת מגדלים חדשים, היא מהלך שמאיים על רבים מהמבנים בעיר, בעיקר כאלה שאיבדו את מעמדם התפקודי. פעם ניגנו, שרו, שחקו, רקדו וצפו פה בסרטים והיום יש פה רק אספלט ומכוניות.

בשונה ממוזיאונים אחרים, מייסד ואוצר המוזיאון שרדר לא לקח אנשי יחסי ציבור ולא הפך את הפתיחה לאירוע מתוקשר, ולכן סביר להניח שלא שמעתם עליו. בנוסף, המוזיאון עצמו הוא רק בחלקו פיסי וברובו הוא מצוי ברשת באתר מושקע. מדובר במוזיאון שהוקם ביוזמה פרטית והוענק לציבור בחינם.

ועל כך ברשימה זו.

.

דרמה בחניון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגשר הולכי הרגל בשדרות רוקח שתכנן יעקב רכטר

בדרך לכנס איגוד אדריכלי הנוף בגני התערוכה חציתי את גשר הולכי הרגל שמקשר לפארק הירקון. זהו גשר עליו עבד האדריכל עמרי איתן, אבל הרעיון היה של האדריכל יעקב רכטר אצלו עבד איתן בזמנו, והמהנדס היה אינג' אליעזר שמיר.

"זה אחד המקרים הראשונים ששתפו אדריכל כקובע עיצוב בגשר, כי עד אותו זמן בארץ בעיקר מהנדסים תכננו", נזכר האדריכל גדי הלר, גם הוא עבד אצל רכטר והיה מעורב בעבודה על הגשר שנחנך ב-5 במאי 1988 עם פתיחת יריד "אדם ומעונו" בגני התערוכה. בין עבודותיו הרבות של רכטר ישנה חשיבות מיוחדת לגשר, שעד עתה לא קיבל תשומת לב בהיבט האדריכלי: (1) מדובר בפרויקט תשתיתי בו היה האדריכל גורם מרכזי, (2) הוא אמנם מעוצב בסגנון הברוטליסטי האופייני לרכטר אך יש בו ניסיון להתעדכן בסגנון הפוסט-מודרני, (3) כמו רבות מיצירותיו מדובר במבנה הנצפה היטב ואין אחד בתל אביב שלא חלף על פניו.

ועל כך ברשימה זו.

.

/V\

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על השבילים של פעם

את ספר המאמרים החדש העוסק בעבודתו של אדריכל הנוף גדעון שריג בחרתי לקרוא על ספסל בגינה. הספר מרתק וכו' ומעורר למחשבה הרבה יותר רחבה על הנוף הישראלי, מאשר התמקדות בפארקים שעיצב שריג לאורך 47 השנים האחרונות.

ההשפעה של הספר מהירה: כשקמתי מהספסל וחזרתי בשביל היוצא מהגינה, שמתי לב שהשביל לא מרוצף ולא סלול. השביל היה מסומן באמצעות אבני שפה מבטון חשוף, דקים ונמוכים, כמעט בלתי מורגשים אבל כאלה שמסמנים בברור את תוואי השביל. השביל עצמו התמזג עם הסביבה הכללית של הגן, החשופה והנקייה. השביל הזה הוא הכי פשוט, הכי זול, הכי סביבתי וגם לדעתי הכי יפה. פעם ככה עשו שבילים.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים

במשך יותר מ-300 מאות שנים שימשו ארבעת בתי הכנסת הספרדיים הצמודים זה לזה את הקהילה המקומית ברובע היהודי בירושלים, עד שנעזבו והוחרבו במלחמת העצמאות. ב-1967 החליף האזור ידיים ופרויקט שיקום בתי הכנסת הפך לגולת הכותרת של מפעל החידוש ברובע. על הפרויקט הופקד האדריכל דן טנאי שהתמחה בשנותיו האחרונות בחידוש בתי כנסת.

טנאי היה נאמן למקור, ושמר על המבנה הייחודי ואף הוסיף לו רובד חדש ועכשווי המתייחס לתחייה הלאומית של עם ישראל בארצו. האתר חזר לפעול בחלקו לתפילה ובמקביל הפך גם לאטרקציה תיירותית מרכזית ברובע המתחדש. לאורך השנים, השתנו פני הרובע ומעמדו התיירותי של האתר שקע עם פתיחתן של אטרקציות חדשות ומלהיבות יותר וגם כבית כנסת לא הצליח לפתח סביבו קהילה מלוכדת ומשמעותית.

ועל כך ברשימה זו.

.

תחזיק חזק שם למעלה ואל תקשיב למה אומרים עליך כאן למטה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לחללי הספינה ארינפורה בהר הרצל

רגע לפני הסיור באתר הזכרון החדש בכניסה להר הרצל, קפצתי לראות את האנדרטה לחללי הספינה "ארינפורה" שטבעה בים התיכון ב-1943. היא צללה למצולות עם אלף נוסעיה, לאחר שמטוסי הצבא הגרמני הפגיזו אותה. את האנדרטה כמו אנדרטאות אחרות בהר הרצל תכנן האדריכל אשר חירם, שבין השאר עיצב את מצבת הקבורה הצבאית ובכלל תכנן את תכנית הר הרצל.

האנדרטה מוזנחת: הבריכה הרדודה ריקה ממים, הקרמיקה התכולה מתפרקת והלוחות עם השמות מכוסים אבק. זה מחזה לא נעים, כי הדבר הכי קל הוא לשכוח את המתים, בעיקר את אלה שגופתם לא אותרה, אין להם קבר ואין כבר קרובים שילחמו לשמירת כבוד המקום. קל להזניח את הדבר היחיד שנותר מהם – האנדרטה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כל יבשה היא ספינה שטובעת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב חמישי על תמונות אדריכלים

ברשימות ובכתבות שפרסמתי במהלך השנים תמיד נותרו דברים שלא נכנסו והם הסיפורים הקטנים שנוצרו מעצם המפגש עם האדריכל/ית. מופיעים כאן 26 אדריכלים, אדריכלי נוף, הנדסאים וגם עיתונאית אחת ושני עורכים שכתבתי עליהם או עבדתי איתם, וזו הזדמנות להציג אותם וגם להגיד כמה מילים על המפגש.

רשימה זו מצטרפת לכמה סיבובים על תמונות אדריכלים (1, 2, 3, 4), תמונות אותן בחרתי באופן אקראי. יש לי עוד המון כך שזו בהחלט לא הרשימה האחרונה.

.

על כל אלה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לחללי אחוזה בחיפה

אחד האלמנטים שמאפיינים את חיפה הוא ריבוי עבודותיו של האמן גרשון קניספל במרחב הציבורי, אותן יצר ברחבי העיר בעיקר בשנות ה-70. במרכז הגינה שבליבה של שכונת אחוזה בחיפה, מטרים ספורים מבית החולים כרמל שתכנן האדריכל יעקב רכטר, ניצבת האנדרטה שעיצב קניספל ב-1974 לזכרם של חללי השכונה והסביבה במלחמות.

היצירה ששילב במרחב הציבורי מתאפיינת במידות צנועות יחסית וממוקמת בליבה של שכונת מגורים שקטה וקטנה. אך מי שחולף על פניה, בעיקר הולכי הרגל, יגלה שהיא מצליחה לעורר עניין יותר מעבודות אחרות שיצר קניספל בעיר שמצויות לרוב מעל לגובה העיניים, וזו נמצאת בטווח המבט הישיר וגם בטווח מגע. אמנם גדר נמוכה מקיפה אותה, אך היא לא רציפה ופתח בה מזמין את המבקר להתקרב, לגעת, למשש וללקק.

ועל כך ברשימה זו.

.

היד החזקה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת בשילה שנבנה בהשראת המשכן

כשבאתי לשילה הקדומה לצורך כתיבת הכתבה על "מגדל הרואה" נכנסתי ליישוב הישראלי שהוקם אחרי 1978 כי שני מבנים גדולים תפסו את תשומת ליבי. האחד הוא בניין בית הכנסת שעוצב בהשראת בניין המשכן ששכן על פי המסורת בתל הקדום לפני 3,000 שנה והמבנה השני הוא בניין ישיבת שילה הלא גמור. ברשימה זו אציג את בית הכנסת בתכנונו של אדריכל זלמן דויטש (תושב אלון שבות שבגוש עציון והוא גם חזן מקצועי). בית הכנסת נחנך ב-1984 בנוכחותו של אריק שרון, אותו אחד שכמה שנים מאוחר יותר הביא להריסת מבנים רבים שתכננו אדריכלי בית הכנסת.

בית הכנסת הוא מבנה גדול מאד יחסית לבינוי באזור, הישראלי והפלסטיני, ובאזור כולו לא הוקם מבנה גדול כמוהו. מיקומו בקצה היישוב כשהוא פונה לכיוון הכביש האזורי (כביש 60) מעצים את נוכחותו והופך אותו לנקודת ציון. במשך 4 שנים היתה הרשימה הזו כתובה אבל בטעות לא פרסמתי אותה.

ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20130719_091630

קטע מחזית המבנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת חפץ חיים בפתח תקוה

הפשטות הצורנית היא סוד הקסם של בית הכנסת חפץ חיים שנחנך ב-1958 ברחוב ביאליק בפתח תקוה. הזדמן לי לבקר לאחרונה, במהלך ביקור אצל בנו של האדריכל בן אורי שמתגורר ממש ממולו וגם יצר בו כמה עבודות יודאיקה. הגדר המכוערת שסוגרת על כל מוסד ציבורי בארץ, סוגרת גם על בית הכנסת הזה, אך חוץ ממנה לא הצליח העיצוב העכשווי הרדוד לחדור אל בית הכנסת שהוא כמו קפסולת זמן.

לא הצלחתי לגלות מי האדריכל שתכנן את בית הכנסת, למרות שרבים כמוהו נבנו ברחבי הארץ. אין בו התחכמות ומכאן ערכו: מבנה קופסתי שבדופן הפונה לירושלים יש גומחה מעוגלת בה קבוע ארון הקודש והודות לה המבנה אינו סתמי אלא יש בו מוקד. עזרת הנשים מצויה בקומת גלריה ומאפשרת מבט נוסף על האולם הלא גדול יחסית, אך כזה שמשרה אווירה מרוממת. עוד פנינה צנועה בפתח תקוה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לרצח ארלוזורוב בחוף תל אביב

באתר בו נרצח לפני 84 שנים חיים ארלוזורוב ניצב כיום פסל לזכרו שיצרה האמנית דרורה דומיני. כמו אז, גם היום מלווה את חוף הים שביל הליכה, אלא שלעומת היום כשהטיילת מוצפת אנשים לאורך כל שעות היממה, באחד הערבים של שנת 1933 בקושי הלכו כאן תל אביבים בשעות הלילה למעט ארלוזורוב ואשתו וגם שני הרוצחים שזהותם לא נחשפה מעולם.

בודדות האנדרטאות המוקמות בשני העשורים האחרונים אותן יצרו אמנים ולא חובבנים. הפיסול העירוני משגשג כיום אולי אפילו יותר מבעבר, אבל מדובר בעבודות מגוחכות בשטחיותן וברמתן, לכן ראוי להתעכב על האנדרטה התל אביבית שהוקמה כאן ב-2009.

ועל כך ברשימה זו.

.

l0land

.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז לאמנות בגראץ

רק במדינה כמו אוסטריה בה קיימת הערכה עמוקה למסורת ולתרבות, יכלו לתקוע באמצע סביבה היסטורית רגישה בניין כל כך שונה בממדיו, בצורתו ובחומריותו. המרכז לאמנות בגראץ, או בשמו המקומי קונסטהאוס (Kunsthaus), הוא אחד הפרויקטים הבולטים שנבנו בעשור הקודם בעיקר מהסיבה הזו, אך גם בגלל שהשיב לקדמת הבמה את האדריכל פיטר קוק ששיתף כאן פעולה עם האדריכל קולין פורנייה.

"העב"ם הידידותי" כך כינו את הבניין בשנותיו הראשונות, כינוי שהעיד על חריגותו בנוף, אך הכינוי ניתן לו בעיקר בגלל הדמיון לגוף חי שנמצא אצלנו בתודעה מ"מלחמת הכוכבים" או סרטי מדע שעסקו בכל מיני מיקרואורגניזמים. מאז שנחנך הבניין בספטמבר 2003, הפכו בניינים מסוג זה, הזרים לסביבתם, לתופעה נפוצה. היה כאן כמובן אפקט בילבאו, בו בניין בעיצוב ובהשקעה חריגים מצליח למקד אל עיר פריפריאלית תשומת לב עולמית ובאמצעותו ממנפים את התדמית ואת התיירות המקומית. אך מעל הכל, תרם המהלך לעיר מרכז חדש להצגת אמנות בינלאומית, מקום שמשרת לא רק תיירים אלא גם את הקהילה המקומית.

ועל כך ברשימה זו.

.

מעלה מעלה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים גדות, שמרת ואדמית

בשלושת הקיבוצים שבגליל ומופיעים כאן יש חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים. שניים מחדרי האוכל פעלים ואחד כבר לא. המשותף לשלושתם הוא העובדה שכולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול, אך כל אחד מייצג גישה שונה. חדר האוכל שתכנן חנן הברון עם מיכאל קראוס בקיבוץ גדות הוא תיבה חסרת ייחוד לכאורה אך מתבססת על מודול המודגש בחזית. חדר האוכל שתכנן מנחם באר בשמרת ייחודי הודות למסת הגג המשמעותית בחזית ולגגון הבטון המשופע. וחדר האוכל שתכנן שמואל מסטצ'קין באדמית מתייחד בקשתות המופיעות בחזיתו. הברון ובאר למדו בטכניון בחיפה, ולעומתם מסטצ'קין היה אחד האדריכלים הפוריים מבין בוגרי הבאוהאוס בגרמניה.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ גדות נמצא מרחק נסיעה קצר משכונת המגורים שתכנן האדריכל דוד רזניק לקהילה חסידית בחצר הגלילית. אם פונים לכיוון השני, לגולן, אז מגיעים לבריכת המשושים. חוץ מאלה בכל קיבוץ שתכנסו אליו בדרך תמצאו חדר אוכל ויש פה עבודות של שלמה גלעד, דוד בסט וכן את האנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 עליה כתבתי כאן.

(2) קיבוץ שמרת שוכן ממש צמוד לעכו שם יש את בית המשפט שתכנן האדריכל יעקב רכטר ובקיבוץ לוחמי הגטאות הסמוך תמצאו עבודות של האדריכלים רם כרמי, שמואל ביקלס ונעמי יודקובסקי, כמו גם גלריה של הצייר משה קופפרמן.

(3) בקיבוץ אדמית תוכלו לעצור בדרך במערת הקשת לה יש נגישות מלאה.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

ואולי

.

להמשיך לקרוא

שנה טובה!

השנה שעומדת לחלוף בעוד כמה שעות היתה נחמדה, מלאה בשינויים שנראה לי כרגע שרובם חיוביים ובהזדמנות זו רציתי לאחל לכן ולכם שנה טובה!

.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתי ספר 24: סדנת רכב בבית ספר תיכון בצרפת

בזמן שבישראל הולכים בתי הספר המקצועיים וגוועים, בד בבד עם שקיעתה של התעשייה והמלאכה המקומיות, משקיעות הרשויות במדינות אחרות משאבים ניכרים בחינוך המקצועי. בשנת 2000 קרא האיחוד האירופי למדינות החברות באיחוד להוביל את הכלכלה התחרותית והדינמית ביותר בעולם. בעקבות הקריאה החליטו מדינות רבות לחזור ולחזק את מעמדו של החינוך המקצועי ולהתאים אותו לכלכלה ולסגנון החיים של המאה העשרים ואחת.

את סדנת הרכב שנפתחה בבית הספר התיכון מרסל סמבה בעיירה Sotteville-lès-Rouen, צרפת, תכנן משרד האדריכלים ARCHI5 באופן המכבד את התלמידים, את המקצוע, את בית הספר וכפי שאפשר לראות בתמונות – גם את העיירה. מאמר נוסף שפרסמתי בכתב העת "הד  החינוך".

ועל כך ברשימה זו.

.

archi5-SottevilleLesRouen-HighSchool-Roof

מכונאות ירוקה (צילום: Sergio Grazia)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין המרכז ללימודי סביבה במכללה האקדמית גליל מערבי

צורת העיגול בה עשה האדריכל מנחם באר שימוש עוצמתי בשנות ה-80 בבניין חדר האוכל של קיבוץ געתון ובמרכז האמנויות במכללת עמק יזרעאל, חוזרת ומופיעה כמרכיב משמעותי במרכז ללימודי הסביבה, במכללה האקדמית גליל מערבי, הממוקמת בכניסה הצפונית לעכו. אך יותר מבניינים אחרים, זהו אחד המבנים הייחודיים ביותר מבחינה סגנונית שתכנן באר לאורך דרכו המקצועית, ויש בו גם דגש צורני בפרטים הקטנים כמו גם במסות עצמן.

מבחינה סגנונית שילב כאן באר בין ברוטליזם ובין פוסט-מודרניזם. הדגש הצורני בא לידי ביטוי בכל מרכיב: במרצפות המרובעות, העמודים המעוגלים, קוביות הבטון הנושאות ספסלי עץ, קירוי הזכוכית הפירמידלי, המדרגות הלולייניות והקשתות המשוכפלות בחזיתות האגפים הצדדיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

זרוע מניפה מטפחת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקניון מבשרת

בעבר הציבו לצד כביש 1 אתרי זיכרון של משוריינים ופסלים והיום ברוח הזמן מציבים קניון. לעומת אותם אלמנטים של זיכרון, מורשת ותרבות, הקניון הוא מקום של קניות בלבד. קניון מבשרת החדש שבולט היטב ביום ובלילה לאלה היוצאים או הנכנסים למנהרות של כביש 1 חושף את המציאות בה אנו חיים, מציאות שנשלטת על ידי תאגידים ובעלי הון שלא מותירים מפלט לסביבה חופשית ובריאה.

את הקניון תכנן אדריכל אבנר שר, שמתמחה בקניונים פריפריאלים כמו אלה ברמלה (עליו כתבתי כאן), נהריה (עליו כתבתי כאן) ובקריות. אלא שהצבתם של אותם קניונים מכוערים לצד דרכים מרכזיות, חושפת אותם לכל עובר אורח בין תל אביב לירושלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שלום לך ירושלים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין ההיסטורי של ישיבת כפר הרא"ה

ב-1939 הושלמה במהירות יחסית בנייתו של אחד המבנים האיקונים ביותר בתולדות אדריכלות ישראל: בניין ישיבת כפר הרא"ה, אותו תכנן האדריכל מאיר בן אורי. שנה לאחר סיום הבנייה, הוסיף האדריכל את הציור בחלק הפנימי של כיפת בית המדרש, ראש הישיבה נטע שני עצי וושינגטוניה משני צידי הבניין והמוסד הפך תוך זמן קצר ל"אם ישיבות בני עקיבא".

סיבוב בבניין 78 שנה לאחר השלמתו, עם כל התוספות והשינויים שלא הוסיפו כבוד למקום ופגעו בו, מלמדים שלמרות כל אלה – הבניין שומר על מעמדו הסמלי. האדריכל הצליח ליצור את הסמל באמצעות פריסת הגושים ותנוחת הבניין בראש הגבעה. הוא שילב שפה אדריכלית מודרנית עם כזו מקומית, וגם אם לא כל תכניתו מומשה – היצירה הפכה לאחד המבנים הייחודים בנוף הארץ בכלל ובנוף עמק חפר בפרט.

ועל כך ברשימה זו.

.

כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: