סיבוב בפרישמן פינת שפינוזה בתכנון זאב רכטר

עיון ברשימת התצלומים המופיעה בסיום ספרו החדש של הצלם והאדריכל יגאל גבזה, גילה לי בניין לא ידוע בתל אביב שתכנן האדריכל זאב רכטר. הבניין שאותו יזמה בעלת הקרקע ינטה חנצ'ינר, שוכן בפינת הרחובות פרישמן 53 ושפינוזה 2. הוא נבנה בסוף 1939 וחתם עשור פורה של האדריכל וגם בכלל של ענף הבנייה בתל אביב. באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה והבנייה הפרטית בארץ הופסקה עד לתום המלחמה.

קומת העמודים המפולשת שהיתה לאלמנט אותו רכטר הצליח לחדש באדריכלות המקומית ולהשתמש בה לראשונה בבית אנגל (1933) שבשדרות רוטשילד, מופיעה כאן ופונה אל שני הרחובות. בהמשך, כשנכנסים מבעד לדלתות העץ והזכוכית, מגלים מבואה מרווחת ובה מדרגות מעוגלות שמוארות היטב. כל פרטי הנגרות והפרזול שרדו את 81 שנות קיומו של הבית שלא עבר מאז שיפוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

שעה נפלאה

.

סיבוב שלישי על מונוגרפיות של אדריכלים

בין ספרי האדריכלות שיוצאים לאור, בולטת נוכחותם של המונוגרפיות המוקדשות לפועלם של אדריכלים. חלק מאותם ספרים יוצאים לאחר מותם של היוצרים וחלקם עוד בחייהם. חלקם בחרו להשקיע ולהציג גם את הגותם, לפתוח פתח אל עולמם הפנימי ולחשוף את עקרונות התכנון שעל בסיסם הם עובדים. רבים מהאדריכלים בוחרים לפרסם ספרים שזו הגזמה לכנות אותם מונוגרפיות, אלה נועדו למעשה לצורכי שיווק ופרסום. ספרים כאלה מחלקים ליזמים, מהנדסי רשויות וגופים ציבוריים מתוך תקווה שיעלעלו בהם, יתרשמו מהתמונות הצבעוניות וכשתגיע העת יזמינו מהאדריכל עבודה, או לפחות יציעו להשתתף במכרז. בספרים אלה הטקסט הוא דליל ולא תמצאו בחינה מעמיקה של העבודות. ועדיין ניתן להתרשם באמצעותם מעבודות האדריכל.

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 11 מונוגרפיות וספרים פרסומיים שהוקדשו לאדריכלים בישראל, כאלה שעדיין פעילים. זו השלישית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2).

הפעם בחרתי לפתוח עם ברכה ומיכאל חיוטין שלאורך דרכם המשותפת פרסמו כמה ספרים ששניים מהם התמקדו בעבודתם. אחריהם באים האדריכלים ג'ויס אורון, עדה כרמי-מלמד, דינה אמר וקוריאל אברהם, דוד נופר, נילי פורטוגלי, אלי ארמון, אמנון בר אור ודוד קאסוטו – כולם אדריכלים פעילים שצברו כל אחד גוף עבודות מרשים וביקשו לסכם ולהמשיך בדרכם.

ועל כך ברשימה זו.

.

#3

.

סיבוב במתחם מגורים חדש בשכונת גילה בירושלים

הבנייה בגילה נמשכת. מדובר ברובע בדרום ירושלים שהוא למעשה התנחלות שהוקמה בשטח שנכבש ב-1967, כשבתכנונו היו ועדיין מעורבים בכירי האדריכלים הישראלים – אברהם יסקי, אריה שרון, רם כרמי ועוד. ב-2015 הושלמה בנייתו של מתחם בקצה המזרחי של גילה שאותו תכנן משרד פייגין אדריכלים. המשרד שמתמחה לרוב בתכנון בתי מלון, בונה גם לא מעט מגורים. המתחם שתכננו בגילה ומכונה "אחוזת יניב" (על שם בנו של היזם שנפטר בגיל צעיר), כולל מקבץ של ששה מבנים הסוגרים על חצר משותפת. את ההמלצה להגיע לכאן קבלתי בוועדה המחוזית של ירושלים והיות ואני אוהב את גילה אז בהזדמנות הראשונה קפצתי לראות במה מדובר.

אלא שהפייגינים נמנעו מפתרון שגרתי וסתמי של עוד בניין מגורים שכמוהו בונים בכל מקום ובכל מצב, אלא הם תכננו את חזיתות המבנים הפונות אל היקף המתחם בשפה שבמסגרתה השאילו פרטים מהאדריכלות הקלאסית. כזו שמעניקה לבניינים את ייחודם ואת הקשר לאווירה הירושלמית שאליה שואפים אדריכלים רבים כבר מאה שנה. החצר שתכנן אדריכל הנוף דן פוקס היא חלק מוצלח לא פחות בפרויקט.

הבנייה העכשווית בירושלים חריגה ואני מוצא שהתוצאות מוכיחות שהאדריכלים משקיעים תשומת לב גדולה יותר בעבודותיהם בעיר. במיוחד במבני מגורים. בשאר הארץ מבני מגורים משותפים הם כל כך סתמיים – גם החזיתות וגם פיתוח הנוף. בגילה אפשר למצוא כמה מתחמי מגורים חדשים שמחזקים את הטענה שלי. לא מדובר בפרויקטי יוקרה ובכל זאת יש להם חן שלא תמצאו במקומות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שופר קורא בהר הבית

.

סיבוב באזור התעסוקה קרית אריה בפתח תקווה

ביום שישי הסתובבתי בצהריים באזור התעסוקה "קרית אריה" שבפתח תקווה וגיליתי שהבנייה שם בעיצומה. סוג של פינוי תעשייה לטובת בינוי תעסוקה. הרוב מעוצב באופן צפוי ואופנתי שאחרי שניה וחצי הוא כבר מיושן. מבנים מהסוג שאין כמעט מה לכתוב עליהם בלי להעליב. אבל הבעיה המרכזית היא שהעירייה לא הפנימה שהגענו למאה ה-21 וכאן ממשיכים לתכנן את האזור כמו לפני חמישים שנה. מילא העיצוב הבינוני של הבניינים, אבל חוץ מכבישים ובנייני משרדים אין פה כלום. בשישי ושבת המקום לגמרי מת. חוסר החזון של עיריית פתח תקווה בולט בקרית אריה יותר מכל מקום אחר בעיר. אבל איזו ציפייה יכולה להיות מראש עירייה שהכריז לאחרונה על מהלך חנפני, כששמו של אחד ממעגלי התנועה בעיר ייקרא על שם הוריו של ראש הממשלה הכושל?

ליד כל בניין יש בקושי שני עצים, וגם אלה בקושי אפשר לקרוא להם עצים. במגרשים עצמם יש חניונים תת-קרקעיים, הקבלנים התקמצנו ולא יצרו עובי קרקע מספיק לעצים ולכן אין גם סביבה המתאימה להתאווררות של העובדים, אין מקום שבו הם יוכלו לקלוט כמה קרני שמש במהלך יום העבודה. גם ברחובות אפשר לגלות שהעירייה דילגה על חובתה ולא פיתחה את הנוף, למרות שכאן משלמים הכי הרבה ארנונה בכל העיר. התוצאה היא שבאזור כולו נוצרה סביבה חד-גונית. עצרתי לראות כמה בניינים שתכננו משרדי האדריכלים סקורקא, מעוז פרייס, יסקי-סיון, מושלי-אלדר, קו מתאר, מנחם כהן וגידי בר אוריין.

ועל כך ברשימה זו.

.

השתקפות

.

סיבוב שני על מונוגרפיות של אדריכלים

מדף ספרי האדריכלות הורחב בעשור האחרון באופן משמעותי. אדריכלים רבים ובני משפחתם ביקשו להנציח את זכרם ובכלל זה את פועלם. לכבוד שבוע הספר שבוטל, בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שאימצו את הברוטליזם, אך מספיק האריכו חיים כדי ליצור בסגנונות נוספים. זו השנייה בסדרה של שש רשימות, לאחר שאת הרשימה הראשונה פרסמתי לפני שבועיים.

חלק מהספרים אמנם כבר אזל, אך מי שבכל זאת יחשוק בהם יוכל לאתר בכל מיני דרכים. למשל בחנות "מרכז באוהאוס" בתל אביב, בחנויות ספרים יד שנייה כמו ב"רובינזון ספרים", או אצל אדריכלים שכבר לא מוצאים בהם עניין.

הפעם בחרתי לפתוח עם רם כרמי שהוא היחיד שמופיע כאן שפרסם וכתב את הספר בעצמו. כל השאר הם בני דורו כמו יעקב רכטר, אברהם יסקי שלו יצאו שני ספרים, נחום זולוטוב, דוד רזניק, שמעון פובזנר ודורה גד שמבוגרת מהם רק בעשור. הבאתי גם את ורנר יוסף ויטקובר ושמעון שפירא, הראשון מבוגר יותר מהאחרים והשני צעיר יותר אך גם הם פעלו במקביל. חלק מהמונוגרפיות יצאו לפני שנים, ועם זאת חלקם, כמו רכטר וויטקובר, ראויים למחקרים מקיפים ועכשוויים של חוקרים בני זמננו.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדף ספרי אדריכלות

.

סיבוב באתר הבנייה של מוזיאון רמת גן

הרגע הזה שבו הבניין עדיין לא גמור וכבר ניתן לבקר באולמות הנקיים עוד אפילו לפני שצבעו את הקירות בלבן, הוא רגע מיוחד שלא יחזור על עצמו. בשנה הבאה עומד להפתח ברמת גן מוזיאון חדש לאמנות ובינתיים הצטרפתי לאדריכלית מאירה קובלסקי השותפה במשרד אפרת-קובלסקי לסיבוב בבניין, שלאחרונה סיימו בו את שלב בניית השלד (אדריכל אחראי במשרד: אבינועם שרון). רשימות דומות על אתרי בנייה כתבתי למשל על מרכז וואהל שתכנן דניאל ליבסקינד ופרויקט בלו של אילן פיבקו. 

מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית הוקם כבר ב-1987 ופעל במשך שלושה עשורים. בין השאר הציגו כאן תערוכה שהוקדשה לעבודתם של משרד האדריכלים קימל-אשכולות ותערוכה של האדריכל סרג'יו לרמן, אדריכל העיר בשעתו, שהציג את ציוריו המתארים מבנים היסטוריים בעיר. אבל בביקורים המעטים שערכתי בו מצאתי מקום עייף ולא רלוונטי שממוקם בשוליים הגאוגרפיים והמנטליים של רמת גן. לכן, הרחבתו ופתיחתו מחדש סיקרנו אותי.

ועל כך ברשימה זו.

.

גדר ההפרדה

.

סיבוב על עשר מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שיצקו כאן את היסודות המקצועיים. בדקתי ומצאתי שיצאו כ-60 פרסומים המסכמים את יצירתם של אדריכלים בישראל וזו הרשימה הראשונה בסדרה של שש רשימות.

בשונה מסרטים, מאמרים או כתבות עיתונאיות, ספרים אלה מאפשרים מחקר מקיף שלרוב חושף עבודות וגישות לא ידועות של האדריכל. אלה מאפשרים מבט מעמיק על היצירה, מעניקים להם תוקף מגובש ומחזקים את המורשת האדריכלות המקומית. חלק גדול מהרשימות כאן נוצרו הודות לאותם ספרים שבלעדיהם לא הייתי יודע על חלק גדול מהבניינים שמופיעים בבלוג.

הבאתי כאן את שני הספרים שיצאו לאריה שרון. גם לדב כרמי יצאו שני פרסומים אבל כלליים בלבד. לזאב רכטר יצא ספרון שאני מאד אוהב אבל הוא רחוק ממה שהיה ראוי לו. ספרים נוספים הוקדשו לשני אדריכלים בני דורם של השלושה, אבל כאלה שהיו פחות פוריים וידועים – משה חת החיפאי וסם ברקאי התל אביבי. שלוש מונוגרפיות הוקדשו לאדריכלים שקדמו לכל אלה: יהודה מגידוביץ, יוסף ברלין ויוסף טישלר – כולם אדריכלים שהתרכזו בעיקר בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדף ספרי אדריכלות

.

סיבוב במעונות השוטרים ברחוב ויזל 15

אחד מבנייני המגורים יוצאי הדופן שנבנו בתל אביב בשנות ה-30 הוא בניין מעונות השוטרים שהוקם ב-1938 ברחוב ויזל. בכלל רחוב ויזל וסביבתו הקרובה הוא מהמקומות העשירים ביותר באדריכלות הסגנון הבינלאומי המעולה של תל אביב. בויזל עצמו יש כמה מהמבנים היפים שתכננו אדריכלים כמו דב כרמי ומרדכי רוזנגרטן ועליהם אכתוב בהמשך.

בשונה מבתי הסגנון הבינלאומי שרגילים למצוא בעיר, בניין מעונות השוטרים מעוצב כמו תחנת משטרה בריטית וכנראה תוכנן בידי אותם המתכננים. בשונה מהמבנים שממוקמים לרוב במרכז המגרש, הבניין הזה שוכן כבלוק על שטח של שני מגרשים ויש לו גן גדול בחזית.

למרות המידע המועט אודותיו, למרות ההזנחה, למרות שחלפו יותר מ-80 שנים מאז שאוכלס, למרות שלא שופץ באופן יסודי ולמרות האיומים לשינויים, נותר הבניין במצבו המקורי. הגן הגדול בחזיתו הוא ריאה ירוקה, פרטית אמנם, במרכז הרחוב. וזה המקרה היחיד שידוע לי בכלל בארץ לסוג כזה של מבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

באמצע היום

.

סיבוב בתערוכת העבודות שנותרו חלום

רשימה 901

ישנן מעט תערוכות אדריכלות שיוזמים אדריכלים פעילים. הן נועדו בעיקר כדי לקדם את משרדם ואת רעיונותיהם, אך גם לחשוף את יצירתם שלא תמיד נגישה. בתערוכה embryonic (עוּבּר) שנערכת עכשיו בגלריה זהזהזה שבנמל תל אביב, מציגים האדריכלים ארד שרון ושרון גור-זאב קבוצה של שמונה עבודות שתוכננו במהלך 11 השנים האחרונות ולא הגיעו לשלב המימוש, כל אחת מסיבה אחרת. כדי להעשיר את התערוכה ולהוסיף לה רובד, שיתף שרון פעולה עם בתו, אנה שרון, שלומדת אמנות בלונדון והיא מצידה הביאה קבוצה של פסלים ועבודת וידאו. התערוכה הזו היא למעשה נדבך נוסף במסורת של פרסומים ותערוכות שהפיק משרד "שרון אדריכלים" מאז שהוקם ב-1932.

בשנים האחרונות מטפח ארד שרון תחומי יצירה נוספים על היותו אדריכל. בעבר עסק בהוראה ופרסם מאמרי ביקורת והערכה בעיקר בכתב-העת "אדריכלות ישראלית". לאחרונה הוא פרסם שני ספרים של סיפורים קצרים וזו התערוכה השנייה שהוא מקדיש להצגת עבודותיו האדריכליות (הראשונה התקיימה במוזיאון תל אביב בשנה שעברה, במקביל לתערוכה שהתקיימה בביתן הלנה רובינשטיין, והוקדשה לעבודתו של סבו – האדריכל אריה שרון). היות ומעטים כעת יוצאים לראות תערוכות ועוד כאלה של אדריכלות, אז החלטתי להקפיד לא לפספס את התערוכה ולפגוש את שרון.

ועל כך ברשימה זו.

.

על הנייר

סיבוב בבית ההסתדרות ברעננה

לפני עשרים שנה בקרתי בפעם הראשונה והיחידה ברעננה. ביום שישי שעבר בדרך חזרה מקטיף תותים החלטתי לעצור בעיר בפעם השנייה. המטרה היתה לראות מה מצבו של בית ההסתדרות, או בשמו המקורי 'בית מועצת פועלי רעננה', שאותו תכננו השותפים האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן. בתחילת שנות ה-50 הם זכו בתחרות לתכנן את הבניין, ומיד לאחר מכן קיבלו לתכנן את כל שאר המבנים במתחם הגדול שכלל מרכז מסחרי עם חזית לרחוב אחוזה, בניין מרפאות קופת חולים, בית ספר ובית קולנוע.

המרפאות עוברות היום שיפוץ שאמנם לא מחזק את האיכויות האדריכליות המקוריות, אך משפר כנראה את השירות לחולים ולרופאים. בית ההסתדרות המוזנח נראה עלוב. הרחבה הענקית שבחזיתו ובה עמד עד לאחרונה בית הקולנוע שנהרס, מרמזת על העתיד להתרחש בעתודת הקרקע היקרה הזו שבמרכז העיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

בדד

.

סיבוב בבניין הישיבה הלא גמור בשילה

העשור האחרון של המילניום שעבר היה גם שיאו המקצועי של האדריכל ישעיהו אילן שנפטר ב-1999 בהיותו בן 67. העבודות שנמסרו לו לתכנן היו גדולות יותר וגם השפה שגיבש בעקביות לאורך שלושה עשורים, נעשתה מורכבת וחדשנית. ב-1996 קיבל אילן לתכנן את בניין ישיבת שילה שנוסדה שני עשורים קודם לכן יחד עם ההתנחלות שבתחומה פעלה. הישיבה מנתה לאורך השנים כמה עשרות תלמידים, והשאיפה היתה לגדול.

המיקום שנבחר להקים בו את הבניין, פסגת גבעה בלב הרי שומרון ובשוליים של שילה, העניק נצפות גבוהה מכיוון כביש 60 אל הבניין, ומנגד העניק לשוהים בתוכו מבט פנורמי אל הרי השומרון. נוף קדומים נשקף מכל פתח במבנה ולמרות שבתי ההתנחלות כבר הגיעו לקרבת האתר, עדיין נשמר בו השקט והרוגע של מקום מבודד.

הבנייה החלה ללא עיכובים. שלד הבניין הושלם והכיפות נצבעו בלבן. גם הפיתוח הסביבתי התקדם יפה ומערכת של בריכות נוי חופתה כולה באריחי קרמיקה בגוון תכלת. אלא שהנהלת הישיבה לא הצליחה לגייס את המשאבים הכספיים הרצויים להשלמת הבניין הגדול והשאפתני ובנייתו לא הסתיימה מעולם.

בשבוע שעבר שאל אותי גדעון היכן כדאי לו לתרגל צילום בוידאו. המלצתי לו את בניין הישיבה הלא גמור. נזכרתי בתמונות שצלמתי לפני כמה שנים אחרי שגיליתי שאין ברשת מידע או תמונות של הבניין הלא גמור, לכן החלטתי לחזור אליו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

סוד

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית אלפא

יש סברה שטוענת שהמונח "קיבוץ" הומצא בידי אחד ממייסדי בית אלפא. יהודה יערי שהיה מדור המייסדים, שאל את המונח מהיכרותו עם חסידי ברסלב שהשתמשו במונח קיבוץ לצורך תיאור התכנסות. את המונח הוא הציע לחבריו בגדוד השומר הצעיר שאימצו את הרעיון שתפס. עד אז השתמשו במונחים כמו קבוצה, חבורה וגדוד.

גלריית האדריכלות בבית אלפא היא מהמרשימות שניתן למצוא בקיבוצים. הקיבוץ שעלה על הקרקע בעמק יזרעאל למרגלות הר הגלבוע ב-1922, היה הראשון שהקימה תנועת השומר הצעיר. לכן, ניתן למצוא בו את האדריכלות המוקדמת שנערכה ביישוב השיתופי שהיה טיפוס חדש של התיישבות והיה לשדה ניסויים אדריכלי. ניתן גם למצוא בו את האדריכלות המגובשת שהתנסחה בתנועה בשלבים מאוחרים. ברשימה זו אביא רק את הבולטים שבהם.

חֲדַר האוכל המקורי שנחנך ב-1932 תוכנן בידי האדריכל לאופולד קרקואר שהעניק למבנה אופי מצודתי. ב-1960 הושלמה עבודת ההרחבה שנערכה לו בתכנון האדריכל אברהם ארליק. ניתן למצוא פה גם את המועדון (שבמקור נקרא היה בית תרבות) מ-1952 שתכנן האדריכל זאב פורת ועוצב כמבנה ייצוגי בו ניתן דגש לחיבור בין המבנה ובין הנוף. בהמשך נמצא מבנה הספרייה מ-1984 של האדריכל מנחם באר, שתכנן רבים מבתי המגורים בבית אלפא. אחריו ניתן למצוא את אתר ההנצחה מ-1972 שעיצב אדריכל הנוף הלל עומר עם ג'ון בייל ובסמוך לו מתנשא מאז 1965 אולם הספורט והאירועים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין.

ועל כך ברשימה זו.

.

שיר העמק

.

סיבוב בשוק הגדול בבודפשט

להונגרים יש טעם מצועצע וחמוד באדריכלות. הצבעוניות והקישוטים שמעטרים את הבתים, בעיקר את אלה במרכז בודפשט לא הפסיקו למשוך את תשומת ליבי. בקרתי בעיר רק למשך כמה שעות ואני כבר משתוקק לחזור אליה ובמיוחד לפטל השחור המצוין שמצאתי בשוק המקורה, שבו בחרתי להתמקד כאן מבין כל המבנים בהם בקרתי בשעות הבודדות שעמדו לרשותי.

את השוק המקורה שנחנך ב-1897 תכנן האדריכל ההונגרי שאמו פץ, מהאדריכלים הפוריים והמשכילים שפעלו אז בהונגריה. השוק אמנם משרת כיום נתח משמעותי של תיירים, אך הוא עדיין שומר על האותנטיות שלו, המחירים זולים והסחורה שדגמתי מעולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שם

.

סיבוב במשכן לאמנויות הבמה באשדוד

במהלך שנות ה-90 היה האדריכל חיים דותן אחד מהכוכבים הצעירים של אדריכלות ישראל בכלל ובאשדוד בפרט. הוא הצליח לבנות בהיקף עצום בתי מגורים משותפים, כששיאה של פעילותו בעיר הגיע עם קבלת תכנון המשכן לאמנויות הבמה שיועד להיות לא רק אולם המופעים והכנסים המרכזי בעיר אלא מנוף למיתוג אשדוד כמוקד תרבותי.

הבניין יוצא הדופן בנוף העירוני של אשדוד, ובכלל בנוף הבנייה הישראלי, לא רק מייצג את שאיפותיו של האדריכל, אלא הוא ככל הנראה הדוגמה המובהקת ביותר לחדירה לזירה המקומית של אדריכלות הראווה שהיתה נפוצה באותן שנים בעולם. בעשור הבא תכנן דותן את ביתן ישראל בתערוכת אקספו שהתקיימה בשנגחאי. הוא עדיין פעיל בישראל אבל פחות, היות ובעשר השנים האחרונות משקיע דותן יותר בחינוך דור האדריכלים הבא בסין, ובשנים האחרונות התפרסם בעיקר בזכות גשר שקוף שתכנן במחוז חונאן שבמרכז סין.

בשיחה עם דותן ששוהה כעת בישראל, הוא חושף את הסיפור שמאחורי הקמת הפרויקט. תפסתי אותו לאחר שבמשך שבע שעות הוא ישב בזום עם קבוצה מתלמידי שנה שנייה במחלקה לעיצוב שהוא עומד בראשה ב-shanghai institute of visual art. הוא סיפר שמידי יום הוא יושב עם קבוצה אחרת היות ובנוסף לראשות המחלקה הוא גם מלמד את כל תלמידי המחלקה. מאז התפרצות הקורונה הסטודנטים פוזרו לבתיהם, אך הוא מספר שהאוניברסיטאות יפתחו ב-10 במאי והוא ישוב לשם קודם לכן.

ועל כך ברשימה זו.

.

הד במדבר

.

סיבוב בפינת הזיכרון בקיבוץ גשר

ב-1963 עם הקמת מבנה המועדון לחבר בקיבוץ גשר, האדריכל חנן הברון שילב בו בקומת הקרקע המפולשת פינת זיכרון. הברון תכנן זמן קצר קודם לכן את פינת הזיכרון לאוטו הירש בשבי ציון, מהעבודות הקטנות והיפות שנעשו בישראל (ונהרסה). להברון כבר היה ניסיון בטיפול בקומות מפולשות, כאלה שמצויות מתחת למבנה ועמודים חוצים אותה, כשהניסיון העיקרי היה בספרייה הלאומית בירושלים שבתכנונה השתתף ושם יש שטח גדול דומה. אלא שבשונה מהקומה המפולשת בספרייה הלאומית שנועדה למעבר בלבד, כאן הוא התבקש ליצור רחבת זיכרון לטקסים והתייחדות.

פינת הזיכרון היא הגינה היותר נעימה בגשר השוכן באחד האזורים החמים בארץ. כאן תמצאו שהטמפרטורה תמיד נמוכה בכמה מעלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם בשנה

.

סיבוב על האוסף של המהנדס משה בן-חורין

אמר מנחם בגין: "את הארץ יש לא רק לשחרר אלא גם לבנותה, ולהשיב לה את יופיה, בבחינת חידוש ימיה כקדם. משה בן-חורין היה בונה גדול, לא רק על פי מקצועו אלא מתוך הכרת שליחות". כך הספיד בגין את המהנדס משה בן-חורין (1972-1905) והוסיף מיד: "בנו הלך בעקבותיו, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים". בהכשרתו היה משה מהנדס אך הוא תכנן כמו כל אדריכל אחר ובהיקפים גדולים. לפני ארבע שנים ניצל אוסף השרטוטים של בן-חורין, כמו גם האוסף של בנו האדריכל מרדכי בן-חורין והחומרים הופקדו בארכיון אדריכלות ישראל.

"בן-חורין תכנן ובנה לפחות כמו האדריכלים המודרניסטים שנכנסו לקנון ואפילו הרבה יותר מחלק גדול מהם כמו אריה שרון, זאב רכטר ודב כרמי", מציין האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמכיר את האוסף מקרוב מאז הופקד בארכיון אדריכלות ישראל. "אין ספק שהשתייכותו הפוליטית לימין והפעלתנות הרבה שלו בארגונים פוליטיים – ועל כך מעיד הספר שהוצא לזכרו ומשך הספדים מגדולי מנהיגי הימין – אחראית בין השאר לדחיקתו מההיסטוריה של האדריכלות המודרנית הארץ-ישראלית והישראלית, היסטוריה של דמויות שמזוהות יותר עם זעיר בורגנות שמאלית, מפא"י, ההסתדרות, קיבוצים, סוציאליזם וכו'. וזה למרות שבן-חורין למד במוסד איכותי בגרמניה, היה לתופעה מקומית בהיקפי הבנייה שלו בכל קנה מידה והגיע להישגים בתכנון אדריכלות מודרנית ראויה".

לכבוד 115 שנה להולדתו של בן-חורין אני מביא כאן מקבץ קטן ואקראי של שרטוטים מתוך האוסף הגדול המאגד יותר מ-800 מבנים שתכנן. בן-חורין שהיה תושב פתח תקווה במשך שנים רבות ובה גם פעל משרדו, תכנן בה מאות מבנים – בתי מגורים, תעשייה, מסחר, בריאות, תרבות וזיכרון, ורבים מלקוחותיו היו ממשפחות המייסדים של המושבה. אוסף ייחודי זה שופך אור על תולדות העיר פתח תקווה, בעשורים שבהם הפכה ממושבה לעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

סיבוב בחדרי האוכל בקיבוצים מגל ולהבות חביבה

אלף מטרים מפרידים בין שני חדרי האוכל של הקיבוצים מגל ולהבות חביבה. רק כביש 6 מפריד ביניהם. זה שבלהבות חביבה ואותו תכנן בשנות ה-80 האדריכל חיליק ערד (הרחבה של חדר אוכל מ-1967 שתכנן במקור האדריכל שמואל מסטצ'קין), משמש כיום בחלקו בית ספר ובחלקו אולם מופעים ברלה. לעומתו, במגל חדר האוכל שתכנן האדריכל שמשון הלר ונחנך ב-1977, עדיין פעיל וכל חלקיו משמשים בייעודם המקורי.

אבל הקורונה השביתה את שניהם. בחדר האוכל של מגל לא אוכלים, אבל הכל-בו פתוח והמטבח שולח מנות לחברים. בלהבות חביבה ההופעות כולן בוטלו אבל בינתיים לא ביטלו את אלה שתוכננו לחודש מאי. כך שניתן לרכוש כרטיסים למופעים של רוקפור, יזהר אשדות, אתי אנקרי (לנשים בלבד) וטריפונס שמארח את חיים משה. נקווה שיתאוששו במהירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

סיבוב בגן הבנים בתל אביב

את אחד מממוקדי הזיכרון שהוקמו בתל אביב רציתי כבר הרבה זמן לראות מקרוב. במיוחד אחרי שקראתי את הפרק שמוקדש לו בספר "גנים בשביל אנשים" (הוצאה עצמית, 2017) ועוסק ביצירתו של אדריכל הנוף גדעון שריג שתכנן אותו בשיתוף אדריכל הנוף לב וקסמן. הגן שנחנך ב-2002 על גדות נחל הירקון בשטח של 30 דונם, הוא חלק מפארק הירקון ששריג מלווה כבר כמה עשרות שנים, וככל הידוע לי כל עבודת פיתוח נוף שמתבצעת בפארק נמסרת למשרדו. שריג מיעט לאורך השנים להקים אתרי הנצחה וזיכרון, ואלה שיצר הם לרוב אתרי נוף לכל דבר ו"גן הבנים" לא חריג.

הקופים בסרט "2001: אודיסאה בחלל" סגדו לגוש אנכי בעל דפנות חלקות וסיומת משופעת, דומה מאד לגוש שבחר שריג לשכפל בגן. קבוצות של מנסרות אבן גרניט שחורות ואנכיות, הן האלמנט הבולט בגן ומושך את תשומת לבם של אלה שנוסעים ברחוב רוקח וגם של אלה החולפים בשביל המקביל לנחל בפארק.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין מלחמה אחרונה

.