סיבוב בבית הכנסת שהוסב לספרייה בכפר הנוער עיינות

בתי הכנסת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר הם מעבודות האדריכלות האהובות עלי. העבודה באבן, באור, בגושניות המבנה ופרטי האמנות הפכו את בתי הכנסת שתכנן ליצירות מרהיבות. אלה מבנים פשוטים אך כאלה שמתוכננים בקפידה ומתוך הבנה מעמיקה באופן בו יש להשתמש בחומר וצורה, ולא כאלה שמתחכמים או עולים הון עתק. משהו שהיום קשה למצוא. כששמעתי שיש בית כנסת מ-1961 שאותו תכנן שנברגר בכפר הנוער החקלאי עיינות אז הזדרזתי לבקר בו.

האכזבה עצומה. לפני כעשור באופן הזוי למדי, בוטל בית הכנסת – ארון הקודש שמקורו בבית כנסת עתיק באיטליה, נלקח לירושלים ושמור שם במחסן, ואולם התפילה הפשוט והיפה הוסב לספרייה תוך חיסול כל הפרטים המקוריים, אטימת מסך זכוכית מרכזי ושילוב קורות פוסט-מודרניות צבועות בסגול. וכמו שזה נשמע כך זה נראה – מפגן של חוסר טעם שמעורר את השאלה מי הסתומה שעיצבה כזה דבר?

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון

.

סיבוב ברחוב בשכונת נופים במודיעין שתכננו פייגין אדריכלים

לא עיר, לא כפר, אלא רק פרבר. סיבוב בשכונת נופים הוא מהלך שנותן חומר למחשבה: מצד אחד הבינוי ופריסת השימושים היא סתמית, חד-גונית. מסוג המקומות שנראה שאנשים בוחרים לגור בהם כי אין להם הרבה ברירה. מצד שני נראה שלראשונה מודיעין מתכננת סביבת מגורים שמקושרת לסביבה הטבעית ההיקפית באופן מודע – גם במבט וגם בתנועה. הסביבה הזו היא היתרון של השכונה, היות וחלק נכבד מהדירות בשכונה פונה אל הנוף הטבעי שעוטף את הגבעה שבראשה הוקמה. ועדיין לא רבים מתושבי השכונה נהנים מהיתרון הנופי – כ-75% מהדירות פונות לרחובות הפנימיים או לבינוי סמוך, נוף של בתים ורחובות משמימים.

אל תוך הסביבה הלא מעניינת הזו שבמודיעין הגעתי בששי בבוקר במיוחד כדי לראות את הרחוב שתכנן משרד פייגין אדריכלים. לרוב ידועים הפייגינים כמתכנני בתי מלון, אך הם גם עוסקים לא מעט בתכנון מגורים. את הפרויקט מצאתי בחשבון האינסטגרם של הצלם אסף פינצ'וק, והמבנים שנראו לי יוצאי דופן וכאלה שחורגים מהקווים הכלליים של הבנייה במודיעין, משכו אותי לסיבוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

?

.

סיבוב בגשר הכרם בעכו בתכנון האדריכלים מייזליץ כסיף רויטמן

בעת הסיבוב בקאנטרי רמז, סיפר לי האדריכל אודי כסיף על גשר חדש בעכו שתכנן משרדו – מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים. זה הגשר הראשון שהאדריכלים תכננו ובנו (הם גם הגישו הצעה לגשר יהודית בתל אביב שלא מומשה בתכנונם), וניתן למצוא בגשר נדבך נוסף בעבודת המשרד שהתפרסם במיוחד עם פרויקטים של טיילות – כמו אלה שבנמל תל אביב, חוף תל אביב, חוף אילת וגם חוף עכו.

בין מנת חומוס לא הכי מוצלחת בעכו העתיקה ובין מופע מחול מיוחד בקיבוץ לוחמי הגטאות, קפצתי עם איתי (שגם צילם את התמונה פה מתחת) לראות את גשר הולכי הרגל שמעל מסילת הרכבת בשכונת הכרם, אותו גשר שכמה ימים קודם לכן כסיף סיפר לי עליו. השכונה שצמודה לו ממזרח מצויה בשלבי בנייה, אבל מההדמיות שמתנוססות על השלטים אפשר לראות שמדובר בשכונה הכי סתמית שיש. בצד המערבי יש שכונה ותיקה של שיכונים ו"בנה ביתך". בתוך כל אלה בולט הגשר שנראה כמו פסל גדול שאפשר גם לעבור דרכו ולהתבונן על הסביבה באופן שונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

★

.

סיבוב ברפת שהוסבה למכינה קדם צבאית בכפר הנוער החקלאי עיינות

89 שנה לאחר שנחנכה ואוכלסה הרפת של כפר הנוער החקלאי עיינות, המבנה הראשון בכפר, נחנך לאחרונה המבנה מחדש לאחר שעבר שימור ופיתוח. אלא שבמקום הפרות והחניכות שטיפלו בהן במשך יובל שנים, תמצאו כאן את חניכי המכינה הקדם צבאית אדרת. האולם הגדול והארוך שבו שוכנו הפרות, הוסב לכיתות, חדר אוכל וגם ל"מוזיאתר" (מוזיאון+אתר לשימור), כך שהמבנה משמש במקביל גם מוסד חינוכי וגם אתר מבקרים.

תהליך העבודה נמשך 12 שנה, תקופת זמן ארוכה במיוחד אך כזו שכנראה בעיקר תרמה להצלחתו. את תכנון החידוש ערך האדריכל דני רז ואת העיצוב הפנימי ערכו טוקאן סטודיו לעיצוב שמתמחה בהקמת תערוכות. התחזקות המודעות לחשיבות המורשת הבנויה וגיוס התקציב, הם שהובילו אט אט לקבלת היצירה המוגמרת. במקביל, הוקם לפני שנה גם ארכיון היסטורי, שהתמקם במבנה סמוך לרפת ששימש במקור לייצור גבינה ובית קירור ועבר גם הוא שימור וחידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם היו פה פרות

.

סיבוב שני במוזיאון רמת גן לאמנות רגע לפני סיום הבנייה

רגע לפני שמשלימים את בנייתו של המוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, כשהוא עדיין נקי וריק, חזרתי לבקר בו עם האדריכלית מאירה קובלסקי. אם בסיבוב הקודם הבניין היה בשלב גמר שלד, אז מהר מאד יחסית הצליחו להשלים את הבנייה וכעת ניתן להתרשם מהמקומות המיוחדים שיש בו, ובראשם חדרי המדרגות ואולם התערוכות עם שפיץ הזכוכית.

הקמתו מחדש של המוזיאון בתכנון אפרת-קובלסקי אדריכלים, הוא חלק מפיתוח ציבורי שמקדמת העירייה בשנים האחרונות בסביבה הזו. הפיתוח כלל בשלב ראשון את גן אהרון כהנא ושביל יונתן שעל גדת הירקון ועליהם כתבתי כאן. המוזיאון לאמנות ישראלית הוא השלב השני בפיתוח, והשלב השלישי והעתידי הוא חידוש מוזיאון בית כהנא.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור

.

סיבוב בחדר האוכל ואולם הספורט בקיבוץ שער העמקים

85 שנים נמשכת מסורת חדר האוכל בקיבוץ שער העמקים. מה שהתחיל כאוהל, הוחלף בצריף עץ והפך למבנה שהלך וטפח לאורך כמה עשרות שנים בידי כמה אדריכלים שונים, ממשיך ומתפקד גם היום. את בסיסו תכנן המהנדס יוסף אידלמן. 20 שנה מאוחר יותר הורחב הבניין בידי האדריכל מנחם באר ולאחר 20 שנה נוספות היה זה האדריכל דן פלג, חבר שער העמקים, שהרחיב אותו בפעם האחרונה.

חדר האוכל אמנם כבר לא מהווה את הלב של הקיבוץ, אבל נוכחותו החזותית בקיבוץ משמעותית ויותר מתמיד הוא פתוח לציבור. בדומה לחדרי אוכל אחרים בקיבוצים (משמר השרון, גליל ים) גם כאן מידי יום שישי ניתן לבקר בו, ולקנות הביתה מנות אוכל מגוונות.

מבנים מרשימים נוספים שסוגרים על שורת מבני הציבור שבמרכז הקיבוץ הם הסטודיו-גלריה של אברהם עמרי שעליו כתבתי כאן לאחרונה, אולם הספורט וגם מבנה הלול הדו-קומתי שמשויך כבר לאזור המשק. בשונה מחדר האוכל שבו נגעו רק אדריכלים בני קיבוצים, לתכנון אולם הספורט שתוכנן ב-1968 נבחרו האדריכלים החיפאים אבנר קנר וישראל קומט והמהנדס מנחם ראט.

ועל כך ברשימה זו.

.

טעמי הבית

.

סיבוב בגשר נופים ציפורים בשכונה חדשה במודיעין

במהלך סיבוב באחת השכונות החדשות במודיעין נתקלתי בגשר קשתות יוצא דופן שתכנן האדריכל אריה גונן עם משרד המהנדסים רוקח אשכנזי ונחנך ב-2017. באמצעות אותו גשר שמחבר בין שתי השכונות החדשות נופים והציפורים שמצויות בשלבי איכלוס מתקדם, בחרו בעירייה להשקיע מעבר לפתרונות הסתמיים שלרוב מאפיינים את מודיעין ולכן גם התעכבתי בו. הגשר חריג בנוף, בהשקעה הצורנית ובפתרון ההנדסי.

פריסת הבנייה במודיעין על קבוצה של גבעות, חייבה באזורים מסויימים שבהן נדרשה רשת של דרכים יעילה להקים גשרים וכאלה נבנו לא מעט. יהודות לכך תכן ומודיעין היא העיר עם הכי הרבה גשרים בארץ. אריה גונן למשל תכנן לא פחות מארבעה גשרים במודיעין וגשרים נוספים תוכננו בידי אדריכלים אחרים. אלה נבנו בראש ובראשונה למען הרכבים הפרטיים, היות ובבמודיעין קשה לחיות בלי מכונית, כי אחרת לא ניתן לזוז ולחיות בה.

ועל כך ברשימה זו.

.

העבודה

.

סיבוב במרכז רובע י' באשדוד

אחרי שסיימתי עם הסנדביץ' הטוניסאי במרכז של רובע א' וגם הספקתי להסתובב שם בבית הכנסת שתכנן יצחק פרלשטיין, קפצתי לראות את המרכז השכונתי של רובע י'. התכנון הסטנדרטי של אשדוד מנע או חסך מתושביה את הניסויים של אדריכלים כפי שארע בערים אחרות, לכן גם משעמם בה כל כך. הזוי שהעניקו לאדריכל שתכנן את הרחוב המרכזי והמנופח בעיר את פרס ישראל במקום לשלול ממנו את רישיון האדריכל. לעומת התכנון העירוני הירוד תמצאו בה גחמות אדריכליות הזויות שלא תמצאו באף אחת מהערים בישראל.

ובכל זאת אפשר למצוא עניין ברובע י' שאת המרכז שלו תכננו בתחילת שנות ה-90 האדריכלים דן ואילנה אלרוד, שמתמחים כבר ששים שנה בתכנון מגורים. יחד תכננו ב-1964 את שכונת רמת אילן בגבעת שמואל ובהמשך תכננו עוד שורה ארוכה של שכונות ברחבי הארץ, כשאת הערכים שניתן למצוא בערד, הם המשיכו והטמיעו בעשורים הבאים בשינויים אופנתיים או מקומיים בשכונות בערים אחרות. בתחילת שנות ה-90 ברובע י' שבאשדוד, למשל, הם העניקו חזות פוסט-מודרנית לסביבת המגורים המתפקדת גם כמרכז הרובע. במקום מרכז מסחרי סגור, הם בחרו לשלב את המסחר השכונתי עם המגורים ועם שדרה של הולכי רגל.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרחוב

.

סיבוב בסטודיו של אברהם עמרי שהוסב לגלריה בקיבוץ שער העמקים

משהו על איכותם של חברי הקיבוצים ניתן ללמוד מההיקף הגדול של אמנים שפעלו במסגרת הקיבוצים. כמעט בכל קיבוץ פעל לפחות אמן אחד ובחלק מהמקרים הוא גם זכה להערכה ולתנאים שעודדו את היצירה. בהזורע היה זה רודא ריילינגר, במרחביה אריה סרטני, בכברי היו אלה יחיאל שמי ואורי רייזמן, בלוחמי הגטאות משה קופפרמן וזו רשימה חלקית בהחלט. בשער העמקים פעל האמן אברהם עמרי (2009-1914) שבדומה לעמיתיו שהזכרתי כאן, גם הוא זכה לקבל את אישור החברים להקים לו סטודיו ייעודי שיתאים לצרכיו. את המבנה שנחנך ב-1976 עיטר עמרי בסגרפיטו צבעוני שחיזק את מעמדו של המבנה כמוקד מרכזי בקיבוץ ובכלל יצר מקום יוצא דופן.

25 שנה שימש המבנה את עמרי, כשנחלש עזב והמבנה הוסב למשרדים של חברת בנייה. ב-2016 ביוזמתו של אורן עמרי, הנכד, חזר המבנה להיות מוקדש לאמנות. חלק משטח "גלריה העמקים" משמש להצגת לתערוכות מתחלפות וחלקו מוקדש ליצירתו של עמרי.

ועל כך ברשימה זו.

.

תחביבים

.

סיבוב במתחם בתכנון אריה ואלדר שרון בשכונת גילה

שכונת גילה היתה לשדה הניסויים האחרון של האדריכלות בישראל, פרק משמעותי בהתפתחותה של האדריכלות המקומית בכלל ושל תחום המגורים בפרט. הפרויקט המפורסם והקיצוני ביותר שהוקם במסגרת זו היה מתחם המגורים של 288 דירות שתכננו האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון. שני הרעיונות המרכזיים בפרויקט היו הכוונה ליצור סביבת מגורים בהשראת רעיונות של אדריכלות ים-תיכונית המזכירה בצורתה קסבה, והשימוש באלמנטים מתועשים וחזרתיים.

הכישלון המהדהד של הפרויקט נבע ממגוון של סיבות וליקויים שגם בלי עין מקצועית ניתן לזהות. כשמשרד השיכון לא הצליח למכור את הדירות, אז הוא הוסב למרכז קליטה. כיום המתחם כולו מוזנח ומטולא, אך עדיין ניתן לזהות את צורתו המקורית והחזרתית. סיבוב במתחם מגלה שהוא שוקק חיים הודות למשפחות צעירות עם ילדים שמאכלסות אותו, חילונים ודתיים. תכנית להריסתו לטובת מגדלי מגורים חדשים מאיימת על עתידו.

ועל כך ברשימה זו.

.

גופי נותר להירקב

.

סיבוב בשתי תערוכות אדריכלות בתל אביב

בתקופה האפלה הזו שבה מואצת שקיעת התרבות, זה בדיוק הזמן שבו כדאי לבקר במוזיאון תל אביב. המקום הגדול כמעט ריק, שקט ולא משנה באיזה מהאגפים בחרתם לשוטט. מעטים המבקרים בימים אלה. מאות היצירות שתלויות ומוקרנות על הקירות, או ניצבות במרכז האולם נראה שמצפצפות על כל העולם. במיוחד ההד של עבודות הוידאו באולמות הריקים מדגישים לי את הבדידות. באתי לראות את תערוכת התצלומים של אלי סינגלובסקי, הזוכה בפרס ע"ש לורן ומיטשל. פניתי לגלריה לצילום אבל היא היתה סגורה. מתברר שהתערוכה מוצגת בגלריה לרישום והדפס. מצאתי שם את אלי עומד ומשוחח בשקט בפינה עם כמה אינטליגנטים.

רחוב דיזנגוף לעומת המוזיאון הוא מקום סואן. אפילו במרכז באוהאוס שתמיד מלא לרוב בתיירים מצאתי אנשים. "הישראלים גילו את המקום", מסביר לי מיכה גרוס שייסד ומנהל את המקום כבר עשרים שנה. במרתף מוצגת עכשיו תערוכה שמציינת 150 שנה להולדתו של האדריכל אדולף לוס וחושפת קבוצת דירות שעיצב בפלזן שבצ'כיה, וכעת זוכה לחשיפה בינלאומית ולהערכה מחודשת.

ועל כך ברשימה זו.

.

להנאתך

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ כפר מסריק

בדרך לקיבוץ בית העמק שם קבעתי עם האדריכל פרדי כהנא לשוחח על חוויותיו ממלחמת העולם השנייה, עצרתי בקיבוץ כפר מסריק הסמוך לעכו. המטרה בעצירה היתה לבקר בחדר האוכל שאותו תכנן האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב ונחנך ב-1965. במבנה תמצאו אלמנטים דומים שהופיעו בעבודות אחרות של האדריכלים – כמו החצרות הפנימיות שמהן ניתן להציץ אל החוץ, מסכי זכוכית רחבים וגבוהים ותשומת לב לפרטים ולחומרים. לפני שנים אחדות הוסב שטח המועדון שבתחום הבניין לגלריה לאמנות על שמו של גיתאי-וינרויב.

חדר האוכל הגדול והמטופח ממשיך לשמש את החברים ושומר על מסורת הסעדה של יותר משמונים שנה. הקורונה אמנם פגעה בתפקודו, אך בתום המגפה הוא צפוי לשוב ולתפקד.

ועל כך ברשימה זו.

.

אולי כבר איננה?

.

סיבוב בבית הכנסת לזכר קדושי אנטופול בתל אביב

צורת המגן דוד שימשה לאורך השנים כאלמנט עיצובי בעיטור בתי כנסת, בחזיתות ובאגפיהם הפנימיים. אחדים מהאדריכלים ביקשו להפוך את המגן דוד לאלמנט שימושי, כזה שיש לו תפקיד במבנה עצמו והפכו אותו למשרביה, סבכה מבטון שנועדה לסנן את קרני השמש ולהחדיר אל האולמות הפנימיים אור טבעי ונעים.

כמו בית הכנסת שנבנה ב-1962 באשדוד, גם בבית הכנסת לזכר קדושי אנטופול שהוקם במפגש הרחובות אוליפנט וסעדיה גאון בתל אביב ונחנך ב-1960, בחרו האדריכלים שמואל מוהילבר ומשה קופמן בעיצוב חזיתות דומה העושה שימוש בצורת מגן דוד. אלא שכאן נראה שהתכנון מוצלח יותר – רשת של מגני דוד שנועדה לסנן את קרני השמש הישירות נקבעה בחזית המזרחית (ולא בעורף האולם כמו באשדוד), והמדפים האנכיים שנקבעו בחזיתות דרום וצפון רווחו וכך האור מצליח לחדור באופן מתאים ושימושי. חוץ מאלה, לאורך השנים הושקעו משאבים גדולים בעיצוב הפנים ואלה חיזקו בו את הפאר שלא פגעו בעיצוב המקורי. בדומה לבית הכנסת באשדוד גם זה שכאן בתל אביב ממשיך לפעול לכל אורך היום והשבוע ולהוות מוקד משיכה לאוכלוסייה שהולכת ונעלמת מהעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

צל של ספק

.

סיבוב בבית העם הנטוש בנהלל

שנים אחדות לאחר שהאדריכל ריכארד קאופמן (1958-1887) תכנן את תכנית נהלל, מושב העובדים הראשון בארץ ישראל שהיתה גם תכנית היישוב הראשון שהוזמנה ממנו, הוא הגיש תכנית לבניין בית העם של המושב. הבניין היה לאחד ממבני הציבור היפים שתכנן והעיסוק הצורני שהפגין קאופמן בתכנית המושב, חזר והופיע גם בבית העם.

המבנה המלבני הוקם במרכז המושב העגול, כשהוא מוקף בחורשת עצים צפופה שכיום מסתירה אותו. הוא נבנה בכמה שלבים ושימש את תושבי נהלל במשך ארבעה עשורים. אבן הפינה הונחה ב-1930, אך הוא הושלם רק ב-1946, גם אם לא לגמרי על פי התכנית המקורית. כבר חמישים שנה שהוא נטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

מוזמנים להרצאת זום על האדריכל מרדכי בן חורין

מאז שהתחלתי לכתוב כאן הספקתי לפרסם שורה ארוכה של מאמרים שהתמקדו בעבודותיו ובדרכו המקצועית של האדריכל מרדכי בן חורין. להציג שבעה עשורים של עשייה אדריכלית פורייה בשעה אחת הוא האתגר שאתו אתמודד ביום שני הקרוב, 23.11, בשעה 20:00 ואתם כמובן מוזמנים (להרשמה וקבלת לינק).

ועל כך ברשימה זו.

.

הכותל

.

סיבוב במזרקה בגן המלך דוד ברמת גן

אחד מסממני התופעה הוא ההסתלקות הכמעט מוחלטת של שילוב אמנות באדריכלות ובמרחב הציבורי. שנות ה-60 וראשית ה-70 היו תקופת השיא של אותו שילוב, ובמידה מסוימת גם השיא של האומה. ב-1972 הוזמן רודא ריילינגר, אמן וחבר קיבוץ הזורע, לעצב בריכת נוי ומזרקה בגן המלך דוד.

בלב המדשאות, שדרות העצים והשבילים המתפתלים יצר רודא פסל סביבתי הנראה כמו מקבץ של סלעים הנחשף מתוך הקרקע וממנו בוקעים סילונים של מים. הגן שהיה פופולארי מאז נחנך בשנות ה-30 ביוזמתו של ראש העירייה אברהם קריניצי ובעיצובו של הגנן העירוני משה כבשני, קיבל אז תנופה חדשה. אך לא לזמן רב. תוך שנים ספורות הבריכה נעזבה, הוזנחה והתרוקנה. כיום המזרקה אמנם עובדת, אך הבריכה כמעט ריקה וגושי הסלע מבטון נצבעו כולם בצבע תכלת אחיד ומכוער, שונה לחלוטין מהשפה המחוספסת  והחומרית שאפיינה את העבודה.

הפגיעה במזרקה ברמת גן מתקשרת לרשימה קודמת שפרסמתי על הפגיעה בחדר האוכל שבקיבוץ שער הגולן. הדפוס הוא חזרתי: תחילה משנים ופוגעים, וכשמוצאים שלאיש לא אכפת אז קל ומובן יותר להרוס לטובת משהו חדש, שלרוב ירוד יותר מהמקור.

ועל כך ברשימה זו.

.

ברוש

.

סיבוב בבית הכנסת שתכנן יצחק פרלשטיין ברובע א' באשדוד

בדרך לסנדביץ' טוניסאי אצל מוריס, עצרתי לסיבוב בבית הכנסת שתכנן האדריכל יצחק פרלשטיין ברובע א' באשדוד. פרלשטיין היה מהאדריכלים הפעילים ביותר בשעתו ותכנן את תכנית המתאר הראשונה כמו גם חלק נכבד מהשיכונים שאליהם נקלטו משפחות המהגרים שזה מקרוב באו. בית הכנסת שתוכנן ב-1963 בולט הודות לחזית שעוצבה באופן המזכיר לאחדים לוחות ברית ולאחרים איברים מוצנעים. רשת של פסי בטון יוצרת מארג של מגני דוד ומכסה על החזית המערבית הפונה לרחבה ואחריה חורשה קטנה. סביר להניח שבאמצעותה העניק האדריכל למתפללות את הפריבילגיה להשקיף בזמן התפילה אל הים הנפרס כמה מאות מטרים ממנה, בתקופה שבה עוד לא חצצו מבנים בין בית הכנסת ובין הים התיכון.

בית הכנסת ממשיך לפעול גם היום ובעת הסיבוב אף נערך בחדר הסמוך שיעור למתפללים. בחלקו המערבי פועלים מעונות המשמשים את ילדי אשדוד (במקור תוכנן בית הכנסת בשילוב מרכז קהילתי).

המרכז המסחרי של הרובע, שהיה פעם המרכז של אשדוד, הוא עדיין אחד המרכזים היותר איכותיים שתוכננו כאן. אלא שלאורך השנים הוא איבד חלק מהשימושים שפעלו בו ומשכו בזמנו פעילות עניפה (בית הסתדרות, בית קולנוע, משביר לצרכן, עירייה ועוד). המרכז הוזנח ועדיין נעים להסתובב בו. לאחרונה שולבו על קירותיו קטעי שירה וכיום מקודמת תכנית מפורטת לחדש אותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אשדודית

.

פוגעים בחדר האוכל בשער הגולן

"שמי סער סגל, אני כותב לך בכאב לב גדול ומתוך תקווה לעזרה. אני חבר קיבוץ שער הגולן שבעמק הירדן, מדרום לכנרת", כך נפתח מייל שקבלתי אתמול וגרם לי לפרסם היום את הרשימה הזו. על חדר האוכל שבשער הגולן שאותו תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס ובכיר אדריכלי תנועת הקיבוץ הארצי, כתבתי כאן בעבר והוא אחד מחדרי האוכל עם החזית הייצוגית ביותר שהוקמו. הבניין שנחנך ב-1967 זכה להערכה בישראל וגם בעולם, ותמונת החזית הופיעה בספרים מקומיים ובין-לאומיים.

"ממש בימים אלה, בזמן שאני כותב לך, מכסים את גג חדר האוכל בגגוני פח", ממשיך סער. "בעקבות פעולה זו מסתירים את קווי המתאר של הגג המקורי, ופוגעים במבנה, באופיו ובאופיה של הסביבה כולה". הכוונה היא טובה: הפקת אנרגיה מקרני השמש באמצעות לוחות שמותקנים על גג חדר האוכל. החשמל שנוצר יכול לשרת את הקיבוץ וניתן גם למכור אותו לחברת החשמל ולהשיג רווח כלכלי לטובת הקהילה. ולא מדובר כאן בסתם קהילה – שער הגולן הוא מהקיבוצים האחרונים שנותר קיבוץ שיתופי, ממש כמו פעם.

אבל המעשה אינו רצוי. התקנת מערכת הלוחות הפוטו-וולטאים הותקנה באופן שפוגע באופן אנוש בחזות הבניין. טענות כי הגג תמיד דלף, יכולות להפתר אחת ולתמיד באמצעות עבודה מקצועית ויסודית שאין בה כל צורך בפגיעה בחזות המבנה. לא ברור לי כיצד אנשי מחלקת ההנדסה במועצה נתנו היתר לפעולה כזו. החזית הייצוגית מכוסה כעת בגגונים שמתאימים יותר למחסן בלוני גז מאשר לחדר אוכל – הלב של הקיבוץ והקהילה השיתופית.

לא מאוחר! כל עוד הפרויקט בבנייה חברי שער הגולן יכולים לתקן. לעצור את העבודה ולהתייעץ עם אדריכל מוכשר שימצא את הפתרון שלא יפגע בסמל של הקהילה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כשנופל כוכב

.