סיבוב בשני פסז'ים בפריס

רק על זה שביבי וכנופייתו תקעו אותנו כאן צריך להעמיד אותם לדין ובתקווה לזרוק את כולם לצינוק. אבל במקרה של ביבי רצוי לדאוג שהוא ייזרק יחד עם המטורללת. היא כבר תאכל לו את המוח עם כפית. כי בגללו על פריס אנחנו רשאים רק לחלום. עדיין מותר לנו להיזכר, כמו למשל בפסז'ים שהוקמו בזה אחר זה לפני 200 שנה וממשיכים לפעול כמעט ללא כל שינוי. למרות שמדובר בסך הכל בשטחי מסחר שמשמשים גם קיצור דרך, הם מקפלים בתוכם את כל מה שאין לנו כאן. "מרחבי חלום" כינה אותם ולטר בנימין שמצא בהם את מבשרי מרחבי הצריכה המודרניים.

הפסז' האחד הוא Galeie Vero Dodat שתכנן (כנראה) האדריכל קונסטנט פרוטין (Protain) ואורכו 80 מטרים. השני נמצא בסמוך לו – Galerie Viviene שתכנן האדריכל פרנסואה-ז'אק דלנוי (Delannoy) ואורכו 176 מטרים. בשניהם בקרתי כשנאלצתי להמתין בפתח של מסעדה איטלקית שממוקמת בקצה של הפסז' הראשון. הסיבה שכל החנויות סגורות היא שהסתובבתי כאן בכריסמס.

ועל כך ברשימה זו.

.

בחלומות

.

סיבוב בתי ספר 24: סדנת רכב בבית ספר תיכון בצרפת

בזמן שבישראל הולכים בתי הספר המקצועיים וגוועים, בד בבד עם שקיעתה של התעשייה והמלאכה המקומיות, משקיעות הרשויות במדינות אחרות משאבים ניכרים בחינוך המקצועי. בשנת 2000 קרא האיחוד האירופי למדינות החברות באיחוד להוביל את הכלכלה התחרותית והדינמית ביותר בעולם. בעקבות הקריאה החליטו מדינות רבות לחזור ולחזק את מעמדו של החינוך המקצועי ולהתאים אותו לכלכלה ולסגנון החיים של המאה העשרים ואחת.

את סדנת הרכב שנפתחה בבית הספר התיכון מרסל סמבה בעיירה Sotteville-lès-Rouen, צרפת, תכנן משרד האדריכלים ARCHI5 באופן המכבד את התלמידים, את המקצוע, את בית הספר וכפי שאפשר לראות בתמונות – גם את העיירה. מאמר נוסף שפרסמתי בכתב העת "הד  החינוך".

ועל כך ברשימה זו.

.

מכונאות ירוקה (צילום: Sergio Grazia)

.

סיבוב במרכז המחול הלאומי של צרפת

במשך שנים עמד בניין הבטון שבנתה עיריית פריס נטוש. המיקום הבולט לצד צומת מרכזי ועל גדת תעלת מים (Canal de l'Ourcq), הפכו את המקום לתזכורת כואבת, עד כמה החזון האדריכלי יכול לקרוס ברגע שהוא נפגש עם המציאות ועם אנשים שצריכים להשתמש בו. האדריכל ז'ק קאליס (Jacques Kalisz) שתכנן אותו ב-1972 היה חסר ניסיון בהובלת פרויקט בקנה מידה כזה והתוצאה כנראה היתה יכולה להיות ברורה מראש, אך הפרויקט נבנה ונכשל בגלגולו הראשון. הבניין הוא גדול במיוחד היות והכיל במקור אכסניה ל-13 ארגונים שונים כמו לשכת תעסוקה, לשכת מס, איגודים מקצועיים, בית משפט ותחנת משטרה, כשכל אגף היה נפרד ורק אולם גבוה וצר ובו מערכת מדרגות ורמפות קישרה בין חלקיו השונים. לקאליס היתה תפיסה אוטופית לה נתן ביטוי באמצעות האדריכלות ולבניין הזה הוא קרה "ארמון העם".

באמצע העשור הקודם העבירה העירייה את הבניין למרכז המחול הלאומי של צרפת (Centre National de la Danse). השיפוץ הראשון בוצע מבלי לפגוע בבניין המקורי והחל משנה שעברה חיים חדשים החלו בו. צמד האדריכליות אנטונט רובן וקלייר גאיס (Antoinette Robain + Claire Guieysse) בחרו לשמור ככל הניתן על הבניין המקורי ולגעת בו כמה שפחות – כך הצהירו וכך גם ביצעו. הודות לכך זכו בפרס האדריכלות הגבוה ביותר הניתן בצרפת – Prix de l'Équerre d'Argent. אך עדיין המרכז למחול התקשה לתפקד בבניין ולפני שנתיים נערכה תחרות חדשה לטיפול בשטחים הציבוריים בניין וביצועה של התכנית מושלם בימים אלה. צמד האדריכלים סירל ברגר ולורן ברגר (Cyrille Berger + Laurent P. Berger) שזכו בתחרות, ערכו מעט שינויים אך המשיכו לשמור על אופיו המקורי של הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

dns

.

סיבוב בביתן השוויצרי באוניברסיטה הבינלאומית בפריס בתכנון לה קורבוזיה

הביתן השוויצרי הוא בניין מעונות סטודנטים בפריס שתכננו במשותף צמד האדריכלים לה קורבוזיה ופייר ז'אנרה ובנייתו הושלמה ב-1933. היתה זו העבודה הגדולה הראשונה שתכנן לה קורבוזיה, שהיה הדמות הוגה הדעות והמעצב מבין השניים, כשז'אנרה היה המוציא אל הפועל. 

בעיקר בתי מגורים פרטיים תכנן עד אז לה קורבוזיה. החזון שגיבש כבר בשלבים מוקדמים של דרכו המקצועית היה רחב יותר מבתים פרטיים, והוא הגה את ערי העתיד. הביתן השוויצרי איפשר לו לעלות בקנה המידה אליו שאף, ולהציג גישה חדשה לעיצוב בית מגורים משותף. חידושיו הרבים והחלוציים הופכים את הבניין לנקודת ציון ביצירתו של האדריכל ובכלל באדריכלות הבינלאומית. הודות לכך, כבר ב-1967 הכריזה עליו עיריית פריס כבניין לשימור, וב-1986 הכריז עליו הממשל הצרפתי כאתר לאומי.

בשונה מבנייני המגורים המשותפים שתכנן מאוחר יותר בשנות ה-50 ובהם Maison du Brésil (בית ברזיל – השוכן כמה עשרות מטרים מכאן ועליו כתבתי כאן) ו-Unité d'Habitation במרסיי או בברלין (עליו כתבתי כאן), בניין המעונות השוויצרי הוא בניין מאופק בצורתו ובעיצובו ואינו כולל את הפלסטיות הצבעונית והעשירה שיצר באמצעות בטון חשוף ופלטת צבעים עזים. כאן הבניין פשוט יותר ומודגשות בו צורות מובהקות, מבלי להיכנס לעודף טיפול בפרטים קטנים ופיסוליים ללא משמעות פונקציונאלית. לעומת זאת, כאן ניתן כבר לראות גישה שתחזור ותופיע גם בבניינים המאוחרים: גוף מרכזי בצורת תיבה שלצידו גוף קטן בזוית אליו, טיפול דומה בחזיתות – זוג חזיתות נגדיות צרות ואטומות, חזית אחת מרושתת בפתחים לשירות החדרים וחזית אחת עם פתחים קטנים לחדרי שירות או מסדרונות, כשהכל נשען על קומת עמודים מפולשת.

ועל כך ברשימה זו. 

.

+

.

סיבוב בבית ברזיל בפריס בתכנון לה קורבוזיה

מגורים היה תחום ההתמחות העיקרי של האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה – ככל הנראה האדריכל בעל ההשפעה הגדולה ביותר על אדריכלי המאה ה-20 וגם כיום. "מכונת המגורים" שאותה פיתח ושכלל לאורך כל שנות יצירתו, באה לידי ביטוי בוילות קטנות, כפריות אך מיוחדות שתכנן במערב שוויץ בתחילת דרכו המקצועית, והסתיימה במבני מגורים משותפים ענקיים ובהם מאות דירות צנועות אך מתוחכמות.

ביקור בפריס מעניק את ההזדמנות להסתובב בכמה מעבודותיו המייצגות, שחלקן אף פתוח לציבור. באמצעות עבודות אלה ניתן ללמוד כיצד צריך לנסות ולפתח את סביבת המגורים, בעיקר אחרי שראיתי את מה שבונים היום בחריש – דוגמה מובהקת לתכנון שמרני ומפגר.

ביתן ברזיל או בית ברזיל, Maison du Brésil, הוא בניין מעונות סטודנטים שהוקם בתחומי האוניברסיטה הבינלאומית בפריס (Cité Internationale Universitaire de Paris). לא מדובר בקמפוס אקדמי, אלא בקמפוס מעונות סטודנטים לתארים מתקדמים ממדינות שונות כמו בריטניה, יפן, מקסיקו, איראן, שוויץ וברזיל. לה קורבוזיה תכנן פה שני מבני מעונות – לברזיל ולשוויץ. הבניין השוויצרי תוכנן ונבנה מוקדם יותר ועוצב בסגנון הבינלאומי, למעשה הוא היה בניין המעונות הראשון בקמפוס. הבניין הברזילאי שנחנך ביוני 1959, מתאפיין בשימוש בבטון חשוף עם כתמי צבע עזים. לאחרונה הכריזה אונסקו על שני המבנים כאתרי מורשת עולמית.

ועל כך ברשימה זו.

.

כמו סלע, כמו באר