סיבוב בבית התרבות הנטוש שתכננו שולמית ומיכאל נדלר בבית דגן

לאחר שמתחם התערוכות שבק חיים, הוחלט להקים בסמוך לצומת בית דגן את "בית הפועל החקלאי". שנים אחדות קודם לכן, ב-1956, הוקם באתר בית תרבות של ההסתדרות לצורך הכשרה חקלאית, שאותו תכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר. ב-1965 הצטרפו אליו מבני חדר אוכל ושני מבני מעונות זהים. לאחר עוד כמה שנים נוסף מבנה מעונות חדש שאותו תכננו הנדלרים עם שותפם החדש – האדריכל שמואל ביקסון.

תחילה יועד המתחם לבעלי משקי עזר שהיו פזורים בכל רחבי הארץ ונזקקו להכשרה ולסיוע מקצועי. עם הרחבתו הרחיב את פעילותו ונועד לכלל פועלי החקלאות הארץ. כבר בשנות ה-70 החל המקום כמו החקלאות לאבד את מעמדו, עד שנסגר וננטש. המבנים כיום פרוצים, בית התרבות נשרף, והטבע חזר ותפס את מקומו ובלע לתוכו את המבנים המתפוררים.

ועל כך ברשימה זו.

.

1956

.

סיבוב במתחם התערוכות הנטוש בבית דגן

בין ערימות האשפה והשיחים שגדלו פרא במהלך שישים השנים האחרונות ניתן למצוא את שרידי מתחם התערוכות בבית דגן שננטש לאחר תקופה קצרה של פעילות. ארבע תערוכות עיקריות הוצגו כאן: חקלאות, עיצוב הבית, האטום ונשק שנלקח שלל במלחמת סיני. ארבעתן נולדו כיוזמה ממשלתית ונועדו למשוך קהל מקומי ומחו"ל.

מבני המתחם תוכננו כולם על ידי האדריכל אריה אל-חנני, חתן פרס ישראל לאדריכלות, מי שתכנן גם את יריד המזרח – מתחם התערוכות של תל אביב בסמוך לנמל תל אביב ולאחר מכן את גני התערוכה בשדרות רוקח. אך סככת ענק אחת עגולה היתה מרשימה מכולם. כך גם שער הכניסה הגדול, שבו משולבות הקופות ויצירת אמנות מעשה ידי האמן פרלי פלציג, ושני אלה שרדו עד היום. הריחוק מהערים ובעיקר תחרות קשה הובילו להפסקת הפעילות במתחם ולנטישתו. בסך הכל פעל המקום שלוש שנים, בין השנים 1956 ו-1959.

למרות התערוכות שהצליחו למשוך קהל רב וזכו בשעתו לפרסום, בהיבט האדריכלי פרויקט זה לא זכה לפרסום באף אחד מספרי האדריכלות ובכתבי העת המקצועיים והוא נשכח. בנוסף, ישנן אמנם תמונות של התצוגות, אך לא הצלחתי למצוא אפילו תמונה אחת שהציגה את המבנים והביתנים שהוקמו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

1956

.

הקול שמסרב לגווע מבית דגן

אחד מהדברים המפליאים בנוף המקומי הוא שיחי הצבר: הם הגיעו לכאן מאמריקה רק במאה השש-עשרה ונקלטו כאן היטב. הם תפסו כאן כאלה שורשים טובים שככל שמנסים לגדוע אותם ולמחוק אותם – הם חוזרים ומופיעים, זה טבעו של המקום.

ב-1948 נמחק הכפר בית דג'ן ועל חורבותיו הוקמה בית דגן. מישהו אולי חשב שאפשר לשכוח את העובדה שאוכלוסיה אזרחית שלימה טוהרה מעל פני האדמה, אבל זה לא כך.

לקהות החושים הזו יש מחיר, הקולות שניסו להשתיק אתמול – הולכים ומתגברים, ובעקבות הרשימה שפרסמתי כאן על בית דגן/בית דג'ן, אני מפרסם כאן רשימה חדשה שבאה בעקבות התכתבות עם צאצא לפליט מהמקום המתגורר כעת בעמאן ד"ר איימן המודה. הוא ביקר בחלקת הוריו והדבר חיזק בו תשוקתו לממש את זכותו כאזרח – תוצר של טיהור אתני שהתרחש ממש כאן לפני 62 שנים.

המודה, בן לפליט מבית דג'ן, מתגורר ועובד בעמאן שבירדן. את ההתכתבות שנערכה באנגלית תרגמתי אני.

פתח לחצר שהיום כבר איש לא גר בה. מספור הבתים ברחוב קיבוץ גלויות בבית דגן עדיין נותר מימי בית דג'ן.

סיבוב בבית דגן בעקבות פנייה מירדן

בית דגן מקושר אצלי לצומת שמככבת מידי בוקר בדיווחי התנועה שכבר מזמן לא שמעתי. גם לשירות המטאורולוגי השוכן בסמוך. אך כשסוף סוף הגעתי למקום, הביקור נבע מכיוון אחר ובכלל לא צפוי שהתחיל כולו הודות למייל שקבלתי מירדן בראשית שבוע שעבר.

.

שרידים בבית דגן

.