חנוכתו של היכל שלמה, משכנה המפואר והמשוכלל של הרבנות הראשית לישראל, ברחוב המלך ג'ורג' 58 בירושלים היה מאורע עם אופי ממלכתי אך גם בעל חשיבות אדריכלית. בעת חנוכתו חלף עשור מאז הוקמה המדינה, והיה זה המבנה המונומנטלי הראשון שבו התאפשר לאדריכלים לנסח שפה ממלכתית מקורית ומקומית במדינה החדשה.
אדריכלי הבניין – מאיר רובין ואלכסנדר פרידמן, שהותירו את חותמם ברחוב שהפך לאחד המרכזיים בבירה, הוכיחו עוד קודם לכן את יכולותיהם היצירתיות בתכנון מבני ציבור ומבני מגורים ובראשם – בית הכנסת ישורון ובית המעלות. אלא שבהיכל שלמה העניקו דגש יוצא דופן לייצוגיות והחגיגיות שטרם נראו כמוה בארץ.
בשנותיו הראשונות היה הבניין מוקד תרבותי-דתי ייחודי ומרכזי בארץ בכלל ובירושלים החצויה בפרט, ומגוון של פעילויות התקיימו בו לציבור. אלא שכיום, למעלה משלושים שנה מאז שהרבנות הראשית עזבה את הבניין, השתנו הדברים ואת מקומה תפסה מכללת הרצוג כשלצדה ממשיכים לפעול מוזיאון יודאיקה ובית הכנסת.
ועל כך ברשימה זו.
.
2024 (1958)
.
להמשיך לקרוא ←
מבין מתחמי המגורים בשכונת גילה, "גבעת קנדה" נחשבת למבוקשת ביותר. בכל שיחותַי עם תושבי גילה, בעבר ובהווה, חזרו וציינו את גבעת קנדה כסביבת המגורים המוצלחת ביותר, הן בתכנון הדירות, הן באוכלוסייה והן בפיתוח והגינון שאותו מקפידים הדיירים לטפח.
האדריכל זאב שיינברג (יליד וינה, 1936) מציין בשיחה עמו כי העיקרון המרכזי של תכנון המתחם שאותו קיבל לתכנן בסוף שנות ה-70 (האיכלוס התרחש במחצית השנייה של שנות ה-80), היה שונה במהותו ואף מנוגד לעיקרון שהנחה את המתכננים הקודמים שפעלו בשכונה, והתוצאה הוכיחה את עצמה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2024 (שנות ה-80)
.
להמשיך לקרוא ←
מעוניינים להיות כמרים ארמנים? אז מקומכם בסמינר לפרחי כמורה השוכן בקצה הרובע הארמני, למרגלות חומות העיר העתיקה בירושלים. המקום המיוחד שאותו תכנן האדריכל אבא אלחנני ונחנך ב-1975, מסתתר מאחורי גדר וסגור לקהל. רק הודות לקשרים של האדריכלית צפי שלף, מנהלת מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרים, הצלחתי להשיג אישור לסיבוב בסמינר.
היות ומדובר באחת העבודות יוצאות הדופן שתכנן אלחנני בתקופה פוריה בחייו (זמן קצר קודם לכן הושלמה בנייתו של משכן הנשיא בתכנונו), סיקרן אותי לראות כיצד האדריכל שהיה כה רגיש לגיבושה של שפה אדריכלית מקומית, בחר לתכנן מוסד נוצרי בעיר העתיקה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2024 (1975)
.
להמשיך לקרוא ←
באופן חד-פעמי אתם מוזמנים לסיור שיתקיים ביום שישי הקרוב, 5.4, בשעה 13:30 במסגרת אירועי "בתים מבפנים", שהשנה יתקיימו במהלך שני סופי שבוע. הסיור יכלול כמה מהמבננים המיוחדים שנבנו במרכז שכונת גילה שבדרום העיר, והוא שונה מהסיור שהתקיים באירוע הקודם לפני שנתיים ונערך בחלק המזרחי של השכונה.
הפעם יערך הסיור בחלקה המרכזי של גילה. הוא יכלול מבננים משנות ה־70, שאותם תכננו האדריכלים רם כרמי, יסקי-גיל-סיון, סלו הרשמן, משה לופנפלד וגיורא גמרמן. הסיור יחשוף את עקרונות התכנון ויבחן את ערכיהם במבחן הזמן. נקודת התחלת הסיור במפגש הרחובות אונטרמן והגננת.
על כך ועל המלצות נוספות לסיורים ב"בתים מבפנים" ברשימה זו.
.
5.4.2024
.
להמשיך לקרוא ←
גם אם בולטת ההשראה ממאוזוליאום ברומא שהוקם שנים אחדות קודם לכן, הרי שאוהל יזכור ביד ושם בירושלים הוא עדיין אחד המבנים המונומנטליים הייחודיים שנבנו כאן. מרכיב ייחודי בו הוא הניסיון המקומי המוצלח לנסח באמצעות חומר, צורה וחלל, שפה מופשטת לזיכרון, כזו שנעדרת אפקטים ראוותניים ומוצגים מוחשיים (ההיפך מאותם אתרים שתכנן ביד ושם בהמשך ובשכנות האדריכל משה ספדיה).
גם תהליך תכנונו של אוהל יזכור לא היה שגרתי, והצביע על שאיפה למצוינות. לצורך כך, הוזמנו שני משרדי אדריכלים כשרוניים לשתף פעולה האדריכלים אריה אל-חנני, אריה שרון ובנימין אידלסון (שלושתם לימים חתני פרס ישראל), וכן שילוב האמנות באדריכלות בידי האמנים בצלאל שץ, דוד פלומבו, קוסו אלול ואהרון כהנא.
מאז שנחנך אוהל יזכור ב-1961 הוא איבד חלק ממעמדו. שינוי מסלול המבקרים והפנייתם למוזיאון החדש, פגעה בו משמעותית ולמעשה פלטה אותו משרשרת אתרי הביקור ביד ושם, ובכל ביקור בו אני מוצא שמזניחים אותו עוד קצת.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1961)
.
להמשיך לקרוא ←
בעשורים האחרונים יותר ויותר גופים שאינם קשורים לאוניברסיטה העברית הולכים ומאכלסים את הקמפוס בגבעת רם. אחד מאותם מוסדות הוא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. מאז 1985 מאכלסת האקדמיה את הבניין ששימש במקור, מ-1966 ועד לאותה שנה, את בית הספר לעבודה סוציאלית. בהמשך התרחבה האקדמיה ובנתה אגפים נוספים לזה הוותיק.
זהו בניין מודרני שהתמודד בהצלחה עם תקנת הבנייה באבן בירושלים, והציג פירמידה הפוכה הצומחת מבמה אופקית שנבנתה בשיפוע הגבעה. למרגלות הבניין המקורי נבנו כאמור אגפים נוספים, כשבנוסף להזנחה כללית איבד הבניין את זוהרו המקורי. בקושי חלפו ששים שנה מעת הקמתו וכבר נראה כמו חורבה מודרנית.
לכל המכלול הבנוי של בית הספר לעבודה סוציאלית / האקדמיה למוסיקה ולמחול אחראים היו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל, מהמשרדים הבכירים והמוערכים שפעלו בישראל במחצית השניה של המאה הקודמת בתחום מבני ציבור. את תכנון הבניין המקורי הוביל במשרד ביקסון. עבור האדריכלים היתה זו הזדמנות חוזרת לפעול בתחום קמפוס גבעת רם, לאחר שהשתתפו בתכנון בניין הספרייה הלאומית, שהד לו במונומנטליות, בתכנית ובשפה העיצובית, ניתן למצוא בבניין האקדמיה שנבנה בסך הכל שש שנים אחרי בניין הספרייה.
ועל כך ברשימה זו.
.
1966
.
להמשיך לקרוא ←
חלפו עשר שנים מאז שנתניהו מסר את חצר סרגיי שבמרכז ירושלים לממשל הרוסי. אלא שמאז זכה המקום למתיחת פנים משמעותית ולעבודות שימור שעליהם ניצח האדריכל אורי פדן. בדומה לייעודו המקורי, נפתחו בו ב-2018 מלון, מסעדה ובהמשך גם מרכז מבקרים צנוע הפתוח לציבור הרחב. הבניין במצבו הנוכחי הוא קפסולת זמן מטופחת ויוצאת דופן בבירתנו המשתנה תדיר.
חצר סרגיי הוקמה בקצה הצפוני של "מגרש הרוסים", מחוץ לחומות העיר העתיקה, והיתה לבניין הגדול והמפואר במתחם. הבנייה הושלמה ב-1893 בתכנונו של האדריכל אלכסיי גיאורגי פרנג'יה והשתלבה בסגנון הבינוי הכללי של "מגרש הרוסים".
במהלך השנים שינה האזור את פניו ונראה שלטובה. חצר סרגיי ממוקמת לצד מפגש רחובות ומציעה למבקרים בה סגנון בנייה שונה מהרגיל בארצנו: בנייה בקו אפס עם חצר פנימית שמתוחזקת היטב ומכוסה בערוגות מלבלבות, בריכת נוי עם מזרקה ושבילים מרוצפים באבן. המגרש הסמוך ממשיך לשמש כבית מעצר של שירות בתי הסוהר, מגרש אחר משמש למלון והמגרש האלכסוני אוכלס לאחרונה במכללת בצלאל.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (2017/1893)
.
להמשיך לקרוא ←
גם אחוזות הענק החדשות של עשירי הארץ בסביון וקיסריה לא יתחרו עם עודף הקישוטים והממדים המוגזמים, שהשקיעה משפחת יהודיוף בבניין הענק, אותו הם הקימו ב-1910 בשכונת הבוכרים שבירושלים. עד כדי כך היה הבניין יוצא דופן בתחילת המאה הקודמת, שהיו כאלה שתיארו אותו כ"ארמונו של המשיח". אבל לא רק המשיח נמנע ממנו, אלא גם המשפחה לא הצליחה להשתקע בבית שנתפס עד מהרה בידי השלטונות שהתחלפו והזניחו אותו.
כיום משמש הבניין שני מוסדות חינוך חרדיים. החדרים הרבים משמשים לכיתות, חדר מוסיקה, חדרי מורים, ספרייה ועוד. התקרות והמרצפות המצוירות וגם דלתות העץ נותרו במצבן המקורי מבלי שחידשו אותם ב-113 השנים האחרונות.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1910)
.
להמשיך לקרוא ←
בית הכנסת ישורון ששוכן מאז 1935 ברחוב המלך ג'ורג' במרכז ירושלים הוא מהמרשימים והחלוציים בעיצובו שנבנו בארץ, גם אם בנייתו מעולם לא הושלמה. ישנם בתי כנסת גדולים ומפוארים ממנו, אך לישורון ישנה לא רק האלגנטיות העיצובית שהוענקה לו על ידי האדריכלים מאיר רובין ואלכסנדר פרידמן, אלא גם רעיון אדריכלי מודרני, כזה שביקש לייצג את גישתם של מייסדי בית הכנסת.
כיום אוכלוסיית ירושלים אמנם דתית יותר וגם מספר תושביה גדל, אך נתונים אלה אינם מסייעים לבניין הגדול למלא את כל מושבי התפילה. כבר שנים רבות שבית הכנסת סובל מתחרות קשה עם בתי כנסת שכנים ומספר המתפללים בו כבר אינו כבעבר. למרות שאיבד מעט את מעמדו, הבניין מתוחזק היטב ובאהבה, הוא נותר מרשים ומהווה פנינה אדריכלית במקבץ של מבנים בולטים שמרוכז בסביבתו הקרובה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1935)
.
להמשיך לקרוא ←
סמטאות העיר העתיקה היוו את ההשראה לאדריכלית איה זוהר (ולד) בעת שתכננה את זוג השיכונים. את הפרויקט יזם והקים משרד השיכון במפגש הרחובות פייר קניג וחלץ, בגבול שבין השכונות בקעה ומקור חיים בירושלים.
זו עבודת ביכורים מ-1984 של אדריכלית שקודם לכן עבדה במשרדיהם הירושלמיים של האדריכלים משה ספדיה ואולריך פלסנר. באותה עת הוחלט במשרד השיכון למסור עבודות אחדות לאדריכלים צעירים בראשית דרכם, זאת במטרה להכניס דם חדש למערכת וגם כדי לאתגר את דגמי המגורים שחזרו ותוכננו בידי אדריכלים ותיקים, וכך זכתה זוהר בת ה-30 בתכנון הפרויקט.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1984)
.
להמשיך לקרוא ←
בראשית ימיה תוכננה שכונת רחביה כשכונת גנים ובה בתים פרטיים מוקפים בגינות. אלא שגלי הגירה מאירופה בשנות ה-30 הובילו למחסור בדירות, לעליית מחירי נדל"ן ולשינוי באופייה של השכונה. השינוי המרכזי היה הקמתם של בנייני דירות. בנוסף לאלה התממשו בשכונה, אמנם באופן נקודתי בלבד, שני טיפוסי בינוי יוצאי דופן – האחד הוא "מעונות עובדים" שהיה מתחם מגורים סגור וכמוהו נבנו שניים, והאחר הוא הבניין שנקרא "ראש רחביה" שהוקם ב-1936 ברחוב הקרן הקיימת 8, ומכיל 30 דירות עם חצר מרכזית משותפת.
את תכנון הבניין ערכו האחים האדריכלים דן ורפאל בן-דור, שתכננו רבים מהבניינים בסביבה ושעל אחדים כבר כתבתי כאן כמו למשל בנייני גן רחביה – מתחם מגורים שנבנה ברחוב הסמוך.
לאורך השנים שמרה רחביה על אופיה המקורי, על-אף הבנייה החדשה. רבים מבתיה המקוריים נשמרו ולא השתנו. "ראש רחביה" ניצל לעת עתה מהריסה וגם מהרחבה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1936)
.
להמשיך לקרוא ←
שכונת רחביה שבמרכז ירושלים מציינת 101 שנה להיווסדה. רחובותיה הראשיים אמנם עמוסים ברכבים (איפה לא) אבל השכונה שמרה על אופיה ואיכויותיה הפיסיים בדומה לאלה שהוטוו לפני שנים. יוזמה יפה של "בית אבי חי" תזכה קבוצה של כמה אזרחים סקרנים בסיור שאוביל בשבת הקרובה, פרשת שלח לךָ, 10.6.23 בשעה 09:00 ושוב בשעה 11:00. ההשתתפות היא חינם.
הסיור יחשוף את הרבדים האדריכליים העיקריים שמהם מורכבת השכונה: החל מהתשתית של שכונת-גנים פרברית, דרך הבנייה המודרנית והמוקדמת ועד לבנייה בעת האחרונה. בתחומי השכונה נבנו במרוצת השנים מבני מגורים, מוסדות ציבור וחינוך ואף מבנים ממלכתיים; אחדים מהם היו פורצי דרך במגוון היבטים, במיוחד בהיבטים הייצוגיים והחומריים.
בהמשך החודש, ביום רביעי 21.6.23 בשעה 18:30 יתקיים בבניין הספרייה הלאומית שבגבעת רם סיור פרידה של מוסד הספרייה הלאומית ממשכנה בשישים השנים האחרונות. בימים אלה מעתיקה הספרייה את פעילותה למשכנה החדש בסמוך למשכן הכנסת והבניין הוותיק יוסב למשהו אחר (באוניברסיטה מתחמקים מלגלות). הסיור יחשוף את הרעיונות שעמדו בבסיס התכנון שבו היו מעורבים שלושה משרדי אדריכלים צעירים באמצע שנות ה-60 ויחד תכננו את אחד מהבניינים הגדולים והמורכבים ביותר שנבנו אז בארץ.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1934)
.
להמשיך לקרוא ←
50 שנה מאז שנחנך "בית קרן ביטוח לפועלי בניין" כמעט ולא שינה את חזותו. הקרן היתה הגוף המרכזי שביטח את פועלי הבניין בישראל החל מ-1945 והצליחה לצבור עוצמה וגם הון. עם זאת, הקפידו ראשי הקרן להקים את בניין ההנהלה המרכזית ברחוב צדדי בבירה, לעצב את הבניין באופן צנוע ולהימנע מניקור עיניים. בסוף שנות ה-90 חל שינוי בקרנות הפנסיה, המשרדים הוסבו למרפאות ואת מקומם של פקידי הקרן תפסו רופאי שירותי בריאות כללית. במסגרת זו חלו שינויים בפנים הבניין.
את הבניין ששוכן במפגש הרחובות בני ברית וחיי אדם תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל, בין השנים 1965 ו-1972. בית הקרן היווה אבן דרך וחוליה משמעותית בהתפתחות האדריכלות של המשרד ובמיוחד בשפה שפיתחו בבנייה הירושלמית, עיר שבה הרבו לתכנן מבני ציבור בולטים.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022 (1972)
.
להמשיך לקרוא ←
לרוב רגילים למצוא מאבקים של חרדים נגד בנייה באזורי קבורה, אך שכונת סנהדריה החרדית בירושלים בנויה בעצמה על בית קברות יהודי עתיק. הגרעין של בית הקברות המורכב מסדרה של מערות קבורה מהמאה ה-1, חלקן מפוארות וגדולות, נשמר בגן ציבורי שלאורך השנים טופח והוזנח ושוב טופח ושוב הוזנח.
לא הצלחתי לגלות מי תכנן את גן הסנהדרין המקורי שהוקם כאן ב-1951. לאחרונה, ב-2017, שוב תוכנן וחודש הגן בידי אדריכלית הנוף רחל וינר. סיבוב בגן מגלה שהגן מטופח לעומת האטרקציה האמיתית שבו – מערות הקבורה. אלה מוזנחות ועזובות, מלאות בפסולת וסורגי ברזל מכוערים סוגרים עליהן. "בולט כיצד ברגע שהמערות הפסיקו לשרת את המטרות הפוליטיות של המדינה הן נזנחו", כתב אורי ארליך מארגון "עמק שווה" והוסיף: "בקיצור, אפילו אם אתה היסטוריה יהודית, כדאי לך להיות בצד הנכון של העיר".
הפער בין הגן ובין מערות הקבורה והחיבור הכפוי של המקום המטופח עם זה המוזנח, של הצומח והחי עם המוות, של הגלוי ושל הנסתר, הופכים את גן הסנהדרין לפנינה ירושלמית ייחודית.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022 (המאה ה-1)
.
להמשיך לקרוא ←
המולה והתנגדויות ליוו את הקמתו של "בית הליבה" ברחבת הכותל המערבי בירושלים, שאותו תכננו האדריכלים עדה כרמי-מלמד ומתן ליפמן. לאותם מתנגדים לא התאים הרעיון שעמותה תקים מבנה שכל כולו נועד לחזק את אחיזתה במקום ועוד בשטח הציבורי הפתוח ועל אתר ארכאולוגי. לחלקם גם הפריע שהבניין יסתיר את הרחבה שהיתה חשופה לעיניהם לאורך השנים. כמובן שכל אותן התנגדויות נהדפו והשפעתן על התכנית היתה משנית, כי כך זה כשאתה קם על ארגון שהמחזור השנתי שלו הוא 62,645,000 ש"ח.
מאופק ככל שיהיה ניצב "בית הליבה" או בשם אחר שניתן לו – "בית מורשת הכותל המערבי" פנים אל מול פנים עם הכותל. בהיבט הפרוגרמטי למעט כמה חדרונים עורפיים שנועדו למדריכים שפועלים במסגרת העמותה ושבמקור היו הנימוק המרכזי להקמת המבנה, הוא מכיל בעיקרו אולמות התכנסות בחלקיו העליונים ואתר ארכאולוגי בחלקו התחתון. את החדר במיקום הטוב ביותר – ממש מול הכותל, קיבל כמובן "רב הכותל המערבי".
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
למעלה משעה הסתובבתי בשיכון שתכנן האדריכל אבא אלחנני ברחוב כורש בירושלים. לכאורה מבנה טורי פשוט, אלא שאלחנני היצירתי בנה כאן מבנה מורכב, סוג של מגדל אופקי, שמשך אותי עמוק אל תוככי הבניין המכיל מגוון רחב של שטחים משותפים.
אמנם לא מטופח כאן, ועם זאת ניתן להתרשם מהאיכויות האדריכליות, המגוון והמרחב שמאפשר מגוון של שימושים ופעולות. בנוסף, דאג האדריכל לקשר את הבניין לשני רחובות האורך המשיקים לו באמצעות רחבות, שבאחת מהן הוא הזמין את יגאל תומרקין לשלב בו עבודת בטון.
ועל כך ברשימה זו.
.
1965
.
להמשיך לקרוא ←
עם כל הכבוד לתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב, הרי שביָד וָשֵׁם בירושלים תמצאו מקום שהקדים אותה ב-35 שנה. אלא שבשונה מהתערוכה של קוסאמה שבאה לביקור קצר ועוד רגע תלך כשהיא מותירה אחריה תורים בלתי נגמרים, האתר שלפניכם לא זז לשום מקום והוא ריק ממבקרים.
מאז פתיחתו של המוזיאון המרכזי ביד ושם ב-2005, צללו כל שאר אתרי הזכרון שקדמו לו ביד ושם לשכחה ונראה שהיקף המבקרים בהם צנח. לרוב תמצאו בהם קבוצות שאותן מובילים מדריכים, אך הקהל הרחב מפספס אותם במסלול הביקור כשהמיקוד הוא במוזיאון. אחד מאותם אתרים נשכחים הוא "יד לילד" – הפרויקט הראשון שתכנן האדריכל משה ספדיה עוד בשנות ה-70 אך בנייתו הושלמה רק ב-1987.
החשיבות של "יד לילד" היא בעיקרה בשינוי הדרמטי שנוצר בשפה החזותית של ההנצחה והזיכרון – משפה מופשטת או לעומתה ישירה, השתנתה השפה לחיזיון רב-רושם. ספדיה יצר במערה תת-קרקעית מבוך של מראות שיוצרות משחקי שקיפות והשתקפות ודרכן נראים חמישה נרות כמיליוני נקודות אור מרצדות אל הנצח.
ועל כך ברשימה זו.
.
1987
.
להמשיך לקרוא ←
הסיור קרב ובא! ביום שישי הקרוב (19.11) בשעה 13:00 במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיימו בירושלים. נקודת מפגש: גן הלבנון ברחוב אברהם יערי, גילה. בסיור תשתתף רחל נצר – מתכננת אורבנית קהילתית המלווה את השכונה שתספר על מצבו של כל אחד מהמבננים כיום ומה מתוכנן.
בחרתי שלושה מבננים שבאמצעותם בקשו האדריכלים להמציא מחדש את סביבת המגורים המקומית. אדריכלים אלה חזרו והתבוננו בבנייה הירושלמית, בחנו את יחסי השכנות והזהות השכונתית, התייחסו לנושאים כמו טופוגרפיה, ביטחון ותנועה והם כמעט ונכנעו לתכתיבים חומריים. התוצאה שנויה במחלוקת, אבל ללא ספק היה זה הרגע האחרון באדריכלות הישראלית שבה המדינה באמצעות משרד השיכון עודדה יצירתיות אדריכלית, רגע אחרון שבו ניתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנן סביבת מגורים חדשה, והם ניצלו אותה הודות לכשרונם וניסיונם.
במבננים שתכננו האדריכלים רם כרמי, אריה ואלדר שרון ומשה לופנפלד וגיורא גמרמן, מהגדולים שנבנו בגילה במהלך שנות ה-70, תמצאו רחובות פנימיים, סמטאות, כיכרות, מדרגות שהופכות למסלול חגיגי, קשתות, שערי כניסה ובעיקר תפיסה מערכתית שהופכת את המעבר בהם לחוויה יוצאת דופן.
.
19.11.2021
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 