סיבוב בגבעת שייח' אבריק בפסל של אלכסנדר זייד

כבר כילד כל פעם שעברנו בדרך לטיול בצפון למרגלות פסלו של זייד, הקסימה אותי העובדה שהוא עדיין שם ולא זז. צופה על העמק, מתבונן בשדות, בכבישים, במכוניות. השכנים שתקעו לו כדור בגב, אולי חיים עדיין בכפר הסמוך ואולי גורשו מזמן. העמק נותר פחות או יותר אותו הדבר. אמנם קצת יותר כבישים, יותר קניונים, הרוח שינתה כיוון, אבל זייד נותר על מקומו.

לפני שנים ספורות זייד זז. הוא אמנם לא מסוגל לזוז לבד כי הוא עשוי מברונזה וכך גם הסוסה, אבל כמה גברים חסונים סייעו לו, אך בלי הרבה הצלחה. בעקבות התזוזה אפילו עשו שני סרטים, אחד תיעודי ושני עלילתי,  אבל היום חוץ מצלקת בלב אין כל זכר לפרשה.

רציתי לראות כמה דברים באזור, אז הייתה כאן הזדמנות נאה לעצור ולשוב ולבקר את זייד.

  

אלכסנדר

 

איתן דיין יליד פתח תקוה 1916, היה רועה צאן בעמק יזרעאל בשנות השלושים. בספרו האוטוביוגרפי "עדרי ואני" (הוצאה עצמית, 1986) הוא מספר על אלכסנדר זייד אותו הכיר אישית. "זייד היה אדם רציני וחברותי ותמיד עמד על שלו. כשהיתה מתפתחת שיחה והיו מגיעים לחילוקי דעות קולניים, הוא היה מרים את קולו ומתחיל לקלל. הקללות היו עסיסיות בשלוש שפות: עברית, ערבית וכמובן ברוסית שהיתה שפת האם שלו. על אף הקללות בכל פעם כשנפרד מאיש שיחו, או היה חוזר ופוגש אותו, שוב היה מדבר כאילו דבר לא נפל ביניהם. זייד היה נח לכעוס ונוח להתפיס אחר כל ויכוח".

בהמשך מעיד דיין על היריה: "באחד הערבים היינו בחצר המשק ולפתע נשמעה יריה מצד הכביש, על השביל ממזרח לקבוצת אלונים. כעבור זמן כשהתבררו העניינים נודע שאלכסנדר זייד נפגע בדרכו הביתה והלך לעולמו".

המשורר אלכסנדר פן שבחר משום מה לכתוב שיר על האירוע, מציין בשירו "על גבעות שיח' אבריק" ערך אחד בהקשר של זייד והוא אהבת האדמה. באתר זמרשת (פרויקט חירום להצלת הזמר העברי) ניתן למצוא את השיר במלואו וגם להאזין לו:

בִּשְׁבוּעָה לוֹהֲטָה
אַתְּ שְׁבוּיָה לִי עַתָּה.
זֶה הַלֵּב אֶת נִדְרוֹ לֹא יַרְתִּיעַ,
זֶה הַלֵּב לֹא יַרְתִּיעַ.
כִּי צִוַּנִי חֵרוּת
הָאָדָם הַפָּשׁוּט
עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!

 ***
 
מה נותר מאלכסנדר זייד ומכל התרבות שהוא ייצג? לצערי אני לא חושב שהרבה. אהבת הארץ האמיתית שקיננה בנפשו של זייד, אולי הצליחה לחלחל לבניו ואולי אפילו לנכדיו, אבל בהיבט הלאומי לא נותר הרבה מאותה אהבה. כשמחפשים את שורש הבעיה בנתק שהתפתח במהלך השנים בין ישראל לאדמתו אפשר להאשים את כל העולם ואשתו, למרות שהבעיה המרכזית היא בגורמים שהביאו את זייד לאהוב את הארץ.
זה לא נכון יהיה לומר שאין היום אהבת הארץ בישראל, כי יש ויש – אבל לא בסקטור שזייג מייצג. זה ידוע שזייד חפר בעצמו בסביבות שיח' אבריק וחיפש שורשים באדמה. היות ולא הכרתי אותו אז אין לי מושג אם הוא אכן מצא ואם אכן הבין את אותם שורשים.
לאחר שירדתי מגבעת שיח' אבריק המשכתי להסתובב עוד יום שלם בין הקיבוצים שבעמק. בזמן שישראל מתייבשת, דואגים בקיבוצים להשקות עשרות רבות של דונמים של גינות נוי, מדשאות ובריכות שחיה במים עליהם אותם קיבוצים בקושי משלמים אם בכלל.
חוסר השיויון שנחשף עם אותן מדשאות וגינות בין בתי הקיבוץ (והדבר חזר על עצמו בכל קיבוץ וקיבוץ) – לא נראה לי שזו הרוח שייצג זייד. זה מעניין לבקר בהרחבות הקיבוציות על אדמותינו, שבהם הכסף כולו נכנס לכיסם של חברי הקיבוצים שרק לפני 15 שנה המדינה נאלצה למחוק להם חובות של מליארדי שקלים. לא בערים, לא בעיירות הפיתוח, ולא בהתנחלויות היה דבר שכזה.
מאחר ואני רואה בתנועה הקיבוצית את אחת מגולות הכותרת של התרבות הישראלית, אז ככל שהתנועה הייתה גבוהה במחצית הראשונה של המאה העשרים, כך הייתה צניחתה עצומה במחצית השניה. היום הקיבוצים הם רק עוד דוגמא לכיצד בני אדם רגילים לחלוטין יכולים על פי עיקרון של חוסר שיויון לנצל, לרמוס ולירוק על כל אותם עקרונות שהובילו אבות-אבותיהם.
אלכסנדר זייד נרצח אמנם בגיל 52, אך הוא נותר ניצב כשהוא רכוב על סוסתו ומשקיף על שדות העמק המוריקים. פסל ברונזה, אנדרטה לתרבות שהיתה ונמוגה.
 
 
 

אלכסנדר+סוסה

 

תבליט

 

תבליט

 

01

 

02

02

 

03
 
04 - הציפורים אוהבות את אלכסנדר
 
 
 
 
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני  On 27/04/2011 at 19:12

    גם בפתח-תקווה עירי העיריה שתלה בשנתיים האחרונות מאות דונמים של דשה ומשקה מדשאות וגינות. מה בדוק קורה בכפר שמריהו? סביון, רמות השבים, גני יהודה, וכ"ו וכ"ו. האם אתה בטוח שרק הקיבוצים משקים גינות ע"ח מישהו אחר?

    • מיכאל יעקובסון  On 27/04/2011 at 19:33

      מחיר המים שמשלמים במושבים ובקיבוצים אינו מתקרב למחיר שמלמים בעיר. הנה ציטוט מכתבה מאתר דה-מרק, הסוקרת את מחירי המים החדשים: "רשות המים [החליטה] כי מכסת המים השפירים לשימוש ביתי תהיה בישובים הכפריים 12.5 מ"ק לנפש לחודש (150 מ"ק לנפש לשנה) לעומת 2.5 מ"ק לנפש לחודש בישובים העירוניים. עבור צריכת המים הללו ישלמו הצרכנים הכפריים, בעיקר קיבוצים ומושבים, את מחיר המים הביתי הנמוך (8.5 שקל למ"ק)".

  • אודי  On 27/04/2011 at 21:34

    וואו. אטטיטיוד.

    אני מאחל לנכדים ולנינים שלי שגם הם יוכלו להקים להם ישוב על שמי על גבעה עם נוף פתוח וכמה עשרות דונמים ולמכור בו גבינות לתיירים כ"אנדרטה לתרבות שהיתה ונמוגה".

    בפעם הבאה שיוצא לך להזדמן לגבעה, אני ממליץ לך לרדת 250 מטר מערבה, לקפוץ מעל גדר האבן (הקהל מוזמן) ולהתרשם מפיתוח החלק החדש של הגן הלאומי בית שערים. מרשים ומעניין.

    אודי

  • אמיתי ס  On 28/04/2011 at 11:48

    פוסטוב.

  • רות  On 10/11/2013 at 19:16

    תודה

  • משה פרנק מורה דרך וחוקר א"י  On 07/03/2015 at 2:05

    אלכסנדר פן כתב על אלכסנדר זייד כי הם היו חברים. פן התארח אצל זייד פעמים רבות. מרננים שציפורה זייד הגיעה יום אחד לבית הקפה בו נהג פן להשתכר, הניחה לפניו שק מלא פירות וירקות ודרשה שיכתוב שיר על אלכסנדר זייד. כמו כן מרננים שפעם זייד השאיל לפן מגפיים. האחרון לא החזיר ומאז קרה לו זייד "סוייחב" כי לא נעים לכנות אותו "גאנעב".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: