סיבוב בטחנת הקמח הנטושה בטבריה

טחנת הקמח "לבנון" הנטושה שמאז 1929 מקבלת את פני הבאים לטבריה מצפון, מייצגת מצויין את סיפורה של העיר ואת מצבה הנוכחי. הטחנה היא שריד לתעשייה, ליזמות ולעצמאות שאפיינו את טבריה בשנים שבהן היתה מצויה בצמיחה. העיר פשוט לא הצליחה להתאושש מאז הטראומה של המלחמה ב-1948, מלחמה שבמהלכה סולקה מכאן מחצית מהאוכלוסייה, ואת מקומה תפסה אוכלוסיית מהגרים שהתקשתה להיקלט. כבר שנים שטבריה מוזנחת, ענייה, סובלת מהגירה שלילית, דלה בהיצע תעסוקה ומתאפיינת בתושבים מהפחות משכילים בישראל.

ב-1954 הורחבה ושוכללה הטחנה והמהנדס יוסף אידלמן, מבכירי המהנדסים באותן השנים, תכנן את הפרויקט שכלל מגדל תבואות (סילו) שמתנשא לגובה של 25 מטרים. כך יצר אידלמן נקודת ציון בולטת בנוף, אלא שבשנות ה-80 וה-90 נוספו ליד הטחנה כמה מבתי המלון והמגורים המכוערים בישראל וגובהם כפול ממגדל הבטון.

כיום מרבית שטח המבנה נטוש ופרוץ. למרות העזובה הוא עדיין מרשים בחזותו וגם בפנים מתגלים אולמות מיוחדים, כאלה שניתן לדמיין את מימוש הפוטנציאל שיש למקום הזה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1929

.

סיבוב בשכונת קרית משה בטבריה שתכנן יהודה פייגין

בדרך חזרה מסיור בשתי התערוכות שאצרתי ומוצגות כעת במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שבעמק הירדן, הוביל אותי הווייז דרך רחובות משניים בטבריה והופ לפני ניצבים בתי שכונת קרית משה שסתם כך אין סיכוי שמגיעים אליה.

קרית משה היא עוד אחת מהשכונות המוזנחות בטבריה, עיר שכולה שקועה בעליבות הדרדרות בלתי פוסקת, ממש עיר בלי הפסקה. מפתיע אותי כל פעם מחדש כיצד העיר היחידה בישראל ששוכנת על חוף הכנרת, מול הרי גולן, ובה יש מלונאות, עיר עתיקה וגם קברי צדיקים, הצליחה להחריב את הכל ועשתה זאת באופן היסודי ביותר. בשנות ה-70 היו עוד מי שתלו תקוות בטבריה ולבד מבתי מלון חדישים הקימו בה שכונות חדשות ובהן את שכונת קרית משה שאת חלקה הגדול והעיקרי תכנן האדריכל יהודה פייגין, מבכירי מתכנני בתי המלון בישראל.

בתכנון הפרויקט שילב פייגין את הצייר והפסל פנחס עשת, שבימים מוקדשת לו תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. עשת עיצב בחזיתות המבנים את מסתורי הכביסה, וכך העניק למבנים את זהותם ואת ערכם האמנותי. העירייה בשיתוף משרד השיכון מקדמים התחדשות עירונית שסביר להניח תכניס קצת כסף לכמה פונקציונרים, תוסיף דירות, תחדש לרגע (ורק לרגע) את הסביבה, אבל לא תוביל את השכונה או את טבריה לשום מקום שהיא לא מכירה וההדרדרות תמשיך.

ועל כך ברשימה זו.

.

70-80

.

סיבוב במלון קלאב הוטל טבריה

ביבי וכנופייתו טסו לאמריקה והותירו אותנו כאן בסגר. על חו"ל אפשר לפנטז כבר יותר מחצי שנה וכעת גם על מלונות ארצנו אנחנו יכולים לחלום. אבל לא על מלון קלאב הוטל וגם לא על טבריה אני חולם, כי אלה מקומות שראו ימים טובים יותר וגם כשאין ברירה הם לא נחשבים אופציה.

סיבוב במלון קלאב הוטל טבריה מגלה שהוא משקף את מצבה הכללי של טבריה: המקום ראה ימים יפים יותר. הוא מוזנח ועם קהל עממי, אך מחירי האירוח בו נמוכים יחסית ואטרקטיביים. אם שמים בצד את מצבו של המלון, הרי שלחובבי אדריכלות ביקור בקלאב הוטל טבריה הוא מבוא מצוין להיכרות עם חוליה מרכזית בהתפתחות המלונאות בישראל בכלל ובהתפתחות השפה של האדריכל יהודה פייגין – בכיר מתכנני המלונות בישראל בארבעים השנים האחרונות. זו גם הסיבה שהגעתי לבקר בו.

המלון שנפתח ב-1984 במרומי העיר כולל 307 חדרי אירוח, חדר אוכל, בריכה ומגרשי ספורט. אפשר לזהות בו שני מהלכים שייחדו אותו משאר המלונות שנבנו עד אז בארץ: המהלךה ראשון נבע מהשיפוע החד של המגרש, לכן כל השימושים הציבוריים רוכזו בקומה העליונה, כשבקומה התחתונה מוקמה הבריכה ובין לבין רוכזו בתשע קומות כל חדרי האירוח כשלכולם מרפסת גדולה המשקיפה על נוף הכנרת והגולן. המהלך השני שייחד את המלון היה שיווקו כיחידות נופש בשיטת Time Sharing – מודל שהובא לכאן הישר מארה"ב והתגלה תוך זמן קצר כהשקעה שנויה במחלוקת.

ועל כך ברשימה זו.

.

כן

.

סיבוב במלון גולן בטבריה

כשנתקלתי בגלויה משנות ה-60 של בית מלון ב"ארכיון אדריכלות ישראל" לפני חצי שנה, סקרן אותי מאד לגלות איך נראה המלון הזה היום. ההזדמנות הגיעה ביום שישי כשעצרתי בטבריה ובין השאר בקרתי לכמה דקות במלון שהופיע בגלויה. מתברר שהיה זה "גורד השחקים" הראשון שהוקם בעיר, ויזם אותו חלוץ התיירות המודרנית בעיר – דב גוברמן. את המלון פתח גוברמן לראשונה בעיר העתיקה ב-1918 וקרא לו על שמו, עד שהמשפחה מכרה אותו ב-1973 ומאז הוא נקרא מלון גולן. אם לא היו משנים לו את השם אז היתה לו את הזכות המלאה בשנה הבאה לציין 100 שנה להקמתו והוא היה מוכתר באופן רשמי כבית המלון היהודי הוותיק ביותר בארץ.

צמד אדריכלים לא מוכר לי – לאוניד מצוב ופאול הוכפלדר יצרו יחד יצירה מודרנית ופיסולית בנוף העירוני שהלך והצטופף בצפון טבריה, סוג של נקודת ציון במרחב. מאז הוקם המלון לפני 53 שנים, צמחו ברחוב אחד העם ובסביבתו עוד כמה מלונות ובראשם מלון "קלאב הוטל טבריה" שנפתח ב-1984, אך קדם לכולם היה פה מלון אליזבט שנפתח כבר בשנת 1929 – שלושתם מלונות שסימנו תחנות משמעותיות בהתפתחות התיירות באזור.

ועל כך ברשימה זו.

.

גרנד הוטל (אוסף הגלויות של ארכיון אדריכלות ישראל)

.

סיבוב במלון בטבריה שתכננו אריה ואלדר שרון

פעם בכמה זמן ניתנת ההזדמנות להסתובב בפרויקט שמותיר רושם, גם זמן רב אחרי שהסיבוב נגמר. בית הבראה שהקימה ההסתדרות במרומי טבריה בתכנון האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון בהשתתפות הרולד רובין, הוא אחד מאותם מבנים. גם היום, 43 שנה לאחר חנוכתו, למרות השינויים בבעלות (מההסתדרות לבעלות פרטית), בייעוד (מבית הבראה לבית מלון), טכנולוגיים (כיבוי איש, מיזוג אוויר ועוד) וסתם הזנחה, נותר הבניין שלם ומרשים וללא שינוי משמעותי שפוגע בחוויה האדריכלית, כמעט כפי שלא נגעו במלון לאונרדו קלאב (במקור מלון נהר הירדן) עליו כתבתי כאן.

"בית הבראה כנרות" וכיום "מלון המלך שלמה טבריה" מצליח בדרכו למרות שהוא מרוחק מחוף הכנרת ומרכז העיר. בעת הביקור היה המלון מלא אורחים, חלקם בלובי, חלקם בבריכה וחלקם בחדרים – מתכוננים לקראת כניסת החג. תהיתי אם מישהו מהאורחים הרבים שנתקלתי בהם מעריך את היצירה האדריכלית בה הוא מתארח, ספק עוד יותר גדול אם מישהו בהנהלת המלון מעריך את הבניין אותו הוא מפעיל ומכיר את יוצריו, את ייחודו ואיכויותיו.

ועל כך ברשימה זו.

.

טבריה + סטרוקטורליזם

.

סיבוב בטבריה ובמלון לאונרדו קלאב

מי נוסע למלון בטבריה? אף אחד שאני מכיר. לכן, החלטתי לארוז את חפציי לסוף שבוע בלב העיר העתיקה שנקראה על שם הקיסר טיבריוס. בזמן האחרון, מסקרנים אותי העבודות של משרד האדריכלים פייגין, שתכננו בעיר כמה מהמלונות הבולטים. נראה שאני האדם הראשון שהתארח במלון לאונרדו קלאב (שנפתח בשנת 1985) אך ורק בגלל האדריכל שתכנן אותו.

האם תשמעו כאן המלצה על המלון או השהות בעיר? אם אתם מחפשים נופש נטו – אז בהחלט לא אמליץ לכם להגיע לטבריה. עשרות שנים של הזנחה מצד המדינה ומצד התושבים ונציגיהם בעירייה, הפכו את טבריה לחורבה אחת גדולה. אם אתם מחפשים שיעור בתכנון עירוני ובאדריכלות – זה בהחלט המקום.

• בהיבט האדריכלי: כמעט כל ידיעה על מלון גדול ומפואר שהולך להבנות היום, כוללת את המידע כי האדריכלים של המלון הם משרד פייגין – משרד שהפך כמעט למונופול של תכנון מלונות בישראל (לאחרונה נפתח מלון נחשולים שתכננו). הפייגינים משכללים את גישתם לתכנון מלון כבר יותר משלושים שנה, ומלון לאונרדו קלאב היה שלב משמעותי בהתפתחות השפה שגיבש המשרד. תמצאו כאן את מילון המושגים הנקי ביותר שלהם. יש כאן אפילו גופות במרתף שלא הצליחו להפריע להם לבנות את מה שהם חלמו עליו.
• בהיבט העירוני: היתה פה עיר עתיקה שמדינת ישראל דאגה להרוס באופן יסודי. שרדו ממנה רק מבני דת (בתי כנסת, כנסיות ומסגדים). את התושבים ללא הבדל דת סילקו מכאן – את הערבים זרקו לכל הרוחות ואת היהודים הזיזו אל מעלה ההר, הרחק מאזור התיירות שהלך והתגבש כאן. נוצר מרכז עיר ללא ללא חיי יום יום רציפים, מקום מפחיד. מרכז טבריה הוא מקרה גרוע יותר ממקרה חיפה תחתית או מקרה באר שבע (אלא ששם נותרו קצת מגורים). מה יש במרכז טבריה? יש כאן בעיקר תנועה שחוצה מבני מסחר ותעסוקה עלובים ומיושנים שגם הם נחלשים בשנים האחרונות, בעקבות הקמת מרכזי קניות חדשים וסגורים מחוץ למרכז. כשהערב יורד והחנויות נסגרות, מרכז טבריה הופך מיד למקום מפחיד ולא בטוח. הטיילת הריקה מתמלאת ברוחות רפאים, מסתננים, ערבים וערסים שמחפשים אקשן (מכות/זיונים) או פינה להניח בה את הראש.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית מלון הפונה לטיילת

.