סיבוב במלון מצודת דוד בתכנון משה ספדיה

המלון הראשון שתכנן האדריכל משה ספדיה (יליד 1938) נבנה כחלק ממתחם שלם שתכנן וליווה האדריכל בירושלים לאורך יותר משלושים שנה. המתחם כולל לבד משני בתי מלון, בית ספר גבוה, מרכז תרבות ודת, מגורים משותפים, וילה חד-פעמית, מסחר, משרדים, שטחים ירוקים וחניונים וכן כמה מבנים היסטורים. המשותף לכולם הוא "היד האישית" של ספדיה שבאה לידי ביטוי במישור החומרי באבן ירושלמית וקשתות ומעל הכל ביצירת תתי-מתחמים המסתגרים בתוכם. יחד עם זאת, ספדיה מנצל את הנוף המרהיב הנשקף מהבניין ומפנה את המבט אל חומת העיר העתיקה ומגדל דוד הסמוכים. פרט אקטואלי: האדריכל אורי שטרית שקיבל עכשיו 7 שנים בבית סוהר פלוס קנס של כמעט מיליון שקלים, ניהל במשך שנים ארוכות את הסניף הישראלי של משרדו של ספדיה, ששכן ממש מעברו השני של הכביש.

במקור נוהל המלון במסגרת רשת הילטון. לאחר תקופה קצרה הפך לעצמאי ונקרא מאז מלון מצודת דוד, קצת מבלבל עם מלון המלך דוד הוותיק והסמוך, אבל כנראה התירוץ בא משמו של הרחוב בו מצוי המלון – רחוב דוד המלך. לאחרונה, החליטה ההנהלה שאחרי 20 שנות פעילות רצוי לחדש ולשנות את עיצוב הפנים. למימוש הפרויקט הוזמן המעצב פיירו ליסוני (יליד 1956), מבכירי המעצבים בעולם. העבודה הראשונה שלו בארץ היתה במלון ממילא הצמוד עליו כתבתי בקצרה כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

שערי שמיים

.

סיבוב בשני חדרי אוכל בקיבוצים: יזרעאל וכפר החורש

בכפר החורש האדריכל פרדי כהנא, ביזרעאל האדריכל אדם איל. המשותף לשני הקיבוצים הם העצים היפים שעוטפים את כל אחד מחדרי האוכל ובכלל הבנייה על טופוגרפיה. שניהם שוכנים על מורדות הרים: כפר החורש ברכס הרי נצרת ויזרעאל במורדות הגלבוע. את הנוף עיצבו ביזרעאל אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, בכפר החורש אין לי מושג אבל עד היום עצי האורן הגבוהים מרשימים.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ כפר החורש: בסמוך שוכנים בלב יער קק"ל שרידי הכפר מעלול. על שתי הכנסיות והמסגד שנותרו בו כתבתי כאן (אל תפספסו את הוידאו בכתבה).

(2) קיבוץ יזרעאל: קרוב לאטרקציה שהרסה אמנם את הנוף אך שווה ביקור חוויתי – "סקי בגלבוע". אם ממשיכים במורד אל העמק, מומלץ לבקר במשכן לאמנות בעין חרוד שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. כדאי גם בקיבוץ – תל יוסף בו ניצב דומם חדר האוכל שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר, עליו כתבתי כאן וגם כאן.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

חדר אוכל ביער אורנים

.

סיבוב במבנן מוזנח בשכונת גילה בתכנון רם כרמי

המוזנח מבין המתחמים בגילה יכול להתחרות במצבו רק עם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. המשותף לשניהם: האדריכל רם כרמי, חתן פרס ישראל ופעמיים חתן פרס רכטר. סביר להניח שההזנחה בחלקו של המתחם השוכן לאורך הדופן של רחוב האחות יהודית, נובעת מאכלוס לקוי, ניהול גרוע ותכנון שלא התאים לתושבים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבט מהחצר הפנימית בחלק המרכזי על קצה אחת מאצבעות הקוטג'ים

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: משאבי שדה, שדה בוקר וסמר

הקיבוצים בדרום נהנים ממצב חברתי טוב יותר מאלה שבמרכז או בצפון. את ההשערה הזו אני מבסס על העובדה שטרם נתקלתי בחדר אוכל נטוש או שאינו משמש לייעודו המקורי מצפון הנגב ועד אילות. מגוון חדרי האוכל גדול וכמו תמיד הם שונים זה מזה באופן מהותי, וזאת על אף שלכולם שימושים זהים. את חדר האוכל במשאבי שדה תכנן במקור האדריכל לאון שרמן ומאוחר יותר הרחיבו אדריכלים אחרים – מבנה חד קומתי גדול עם גג משופע שמעניק לבניין חזות כפרית. את חדר האוכל בשדה בוקר תכנן האדריכל שלמה גלעד – מבנה המאפיין את הברוטליזם המאוחר, דו-קומתי בעל חזות פיסולית. את חדר האוכל בסמר תכנן במקור האדריכל יחיאל ערד, אך לאחרונה הוא עבר שינוי, הורחב וטויח באופן שמשתלב בצבעי המדבר העוטפים אותו ובכלל בבינוי הלא רגיל ששולט בסמר בשנים האחרונות.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ משאבי שדה סמוך למרחצאות "נווה מדבר" (שתי דקות נסיעה), אבל שווה יותר לבקר בשבטה – העיר הנבטית הקדומה, שמבנים וככרות נותרו בה בשלמותם.

(2) בקיבוץ שדה בוקר יש את צריף בן גוריון שעבר שידרוג משמעותי לאחרונה ועכשיו חוויית הביקור באתר עדכנית וחווייתית יותר. בסמוך יש את מדרשת שדה בוקר שהיא ככל הנראה מעבדת האדריכלות האקלימית הגדולה והמגוונת ביותר בעולם. צמוד למדרשה נמצא קבר דוד ופולה בן גוריון – מהעבודות היפות של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. חמש דקות נסיעה נוספות תוביל אתכם לאחת מפסגות אדריכלות הנוף הישראלית – גן לאומי עין עבדת – גן מלאכותי שעיצבו יהלום וצור בלב המדבר.

(3) בקיבוץ סמר השוכן 33 ק"מ צפונית לאילת נמצא השדה הסולרי שבתכנונו השתתף האדריכל חיים דותן. לצערי, בגלל קוצר הזמן לא בקרתי בו.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

יום חג בחדר האוכל בשדה בוקר

.

סיבוב בשני מתחמי מגורים בגילה שתכננו יסקי-גיל-סיון ולופנפלד-גמרמן

בעיירת פיתוח של ירושלים המכונה שכונת גילה יש סדרת מבננים שתכננו אדריכלים, עדות לרעיונות חדשניים לזמנם שכדאי להכיר ולהמשיך. עד 1977 פעל במשרד השיכון צוות מתכננים שקיבל לידיו את הזכות לערוך תהליך של חשיבה מקדים. מטרת התהליך היתה לקדם ולאתגר את תפיסות התכנון והביצוע הקיימות.

במדינה תקינה שני גורמים אמורים להיות מופקדים על הנושא: הממשלה והאקדמיה. בישראל לא זה ולא זה עושים משהו בנידון. הממשלה הפריטה את עצמה ובאקדמיה יש כל מיני אנשים שלא יודעים לחשוב או שלא יודעים לעבוד (לרוב אפילו לא יודעים את שניהם). התוצאה: בארבעים השנים האחרונות קשה מאד למצוא פרויקט מגורים חדשני בישראל.

קרוב לעשרים מתחמים יש בגילה ועל כמה מהם כתבתי כאן: (1) מתחם של סלו הרשמן (2) מתחם של רם כרמי – כנראה האחרון שנבנה בשכונה במתכונת של מתחם (3) מתחם בהשראת אריך מנדלסון (4) ומרכז גילה בתכנון יסקי-סיון.

הפעם אציג שניים מהמתחמים המוקדמים שהושלמו בגילה: (1) אחד בתכנון האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון שמורכב ממבנה טורי המשלב מגורים, מסחר ורחוב מקורה. (2) מתחם שני בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן המורכב משלושה מבנים הסוגרים על חצר משולשת.

.

מבנן 8

.

סיבוב על הגג הירוק של ספריית אוניברסיטת ורשה

הספרים הם לא מה שמעניין בספריית אוניברסיטת ורשה, אלא הגן הענק, העשיר והמיוחד הוא זה שהופך את בניין הספרייה לאחת מיצירות האדריכלות הראויות לביקור. שיתוף הפעולה הפורה בין צמד האדריכלים מארק בוז'ינסקי וזביגנייב בדובסקי (Marek Budzynski, Zbigniew Badowski) ובין אדריכלית הנוף אירנה באיירסקה (Irena Bajerska) הביא ליצירת שיתוף פעולה הדוק ופורה שמצא את ביטויו בכל פיסה מהבניין. ההצעה שזכתה בתחרות שהתקיימה ב-1993, ייצגה לא רק שפה עיצובית חדשה בפולין, אלא גם את השינוי הפוליטי, החברתי והכלכלי שחוותה המדינה שהיתה תחת שלטון קומוניסטי עד לשנת 1989.

אין פה בניין עם גן על הגג, אלא בניין וגן שמשתלבים זה בזה באופן אחיד, עם קשר הדוק בין פנים לחוץ, בין קשה ורך, חם וקר, מוגבל וחופשי. זה לא גן וזה לא ספרייה אלא יצור חדש. עברו מאז חנוכתו כבר כ-15 שנה, אך מדובר בהישג ראוי לציון שלמיטב היכרותי עם האדריכלות הישראלית אין מתחרה (כמו לדוגמה גגות קריית הממשלה בחיפה או "גן העיר").

ועל כך ברשימה זו.

.

בגן

.

סיבוב בבניין משרד החינוך שתוכנן בכלל להיות בית מלון

בניין משרד החינוך ששוכן במפגש הרחובות מאה שערים והנביאים, הוא אחד המבנים הייחודיים בארץ: הוא תוכנן במקור כבית מלון עם נוף לאחוריים של בניין אחר. קשיים כלכליים הביאו להסבתו לבניין משרדים וכבר 25 שנה שוכן בו משרד החינוך.

העתקה מאיזה מגזין משנות החמישים – כך נראה הבניין שהושלם רק ב-1990. זה לא נורא כי גם הבניין שניצב מולו הוא העתקה של בניין ממקום וזמן אחר. כמו אז גם היום אופיו המועתק של בניין משרד החינוך, לא משתלב עם הסביבה המקיפה אותו. הוא נותר נטע זר כשבחזיתו אחת הכיכרות המיוחדות שנבנו בישראל. מדובר בכיכר מיותרת שמהווה הזדמנות נהדרת למשרד החינוך לנצל את השטח.

ועל כך ברשימה זו.

.

| | |

.

סיבוב במתחם מגורים בשכונת גילה עם פרט שכדאי ללמוד ממנו בתכנון דוד רזניק

הפעם האחרונה בה המדינה יזמה תכנון, הפעילה כמה צוותים שניסו כל אחד להמציא את הגלגל מחדש ולאתגר את זירת תכנון סביבת המגורים היתה בשכונת גילה. מאז לא תמצאו מתחמי מגורים מתוחכמים וניסיוניים כפי שבוצעו כאן. שבוע שעבר הסתובבתי קצת בגילה. חיפשתי את המתחם שתכננו אריה ואלדר שרון שבסוף לא מצאתי, ובמקומו מצאתי כמה מתחמים פחות ידועים וכאלה שבהחלט יש מה ללמוד מהם.

אתמקד במתחם מגורים שכמו רבים מהמתחמים בגילה, גם הוא מאורגן סביב רחבה פנימית. הבניינים עצמם הם קופסאות לכאורה סטנדרטיות. את התחכום השקיע כאן האדריכל דוד רזניק בחדר המדרגות.

ועל כך ברשימה זו.

.

מגדל הזכוכית ויש כאלה חמישה בכל בניין

.

סיבוב בבניין הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן גוריון

כמות הבטון ששפכו בבאר שבע גדולה, אך הכמות ששפכו באוניברסיטת בן גוריון מוגזמת אבל היא שנותנת לקמפוס את אופיו הייחודי. ביקור בבניין הפקולטה למדעי הרוח והחברה, ממבני הבטון החשוף הגדולים בארץ, הוא ביקור שמותיר רושם עז על המבקר.

השאלה הגדולה שעלתה במהלך הסיבוב היא האם האדריכלים אמנון ניב, רפי רייפר ונתן מגן אכן האמינו שכך צריכה להראות סביבת הלימוד והמפגש הטובה ביותר? הרי אחרי שהאדריכלים הצליחו להוכיח לכולם שהם בנו חתיכת גוש בטון מרהיב וחזרו לתל אביב (חוץ ממגן שנותר בבאר שבע), נאלצו הסטודנטים להתמודד עם מסדרונות אפורים ואפלים, העומדים בניגוד גמור למרחב הפתוח והמואר שיש בחוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדום, כחול, אפור

.