Monthly Archives: פברואר 2016

סיבוב בתערוכה של מאיה דוניץ במרכז לאמנות עכשווית

התמונה הקטנה שהופיעה בגיליון הקודם של טיים אאוט הצליחה בקושי להזיז אותי, אבל כשגיליתי שהתערוכה עומדת להסגר, גררתי את צבי והלכנו לראות מהר.

"מפתה ומלהיב יותר משהוא מביא סיפוק של ממש", הגדיר לפני 108 שנה הנרי קרהביל את יכולת הניצוח של גוסטב מאהלר על התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. הניסוח מתאים לתערוכה של מאיה דוניץ "רועד" (באצירת חן תמיר) בה בקרתי שבוע שעבר בגלריה של המרכז לאמנות עכשווית, אך הוא לא הוגן היות ומדובר בתערוכה ראשונה לאמנית שהיא בעיקר מוסיקאית. התערוכה ממשיכה גל תערוכות נחמדות שפוקדות את ארצנו ועל אחת מהן, זו במוזיאון הרצליה, כתבתי לאחרונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

12778760_1220974841265429_4480909474452517304_o (2)

נוף עם צבי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ דורות

המופע שמציג הבניין שתכנן האדריכל מרדכי זברודסקי בקיבוץ דורות מרשים לא רק בגלל שנותר שלם ובלי כמעט שינויים, אלא גם הודות למיקומו בנוף הקיבוצי: בראש גבעה ממנה יורדת המדשאה המרכזית. הבניין מנצל את הטופוגרפיה ומפנה למדשאה שתי קומות. בקומה העליונה אולם האכילה ומהטבח. בקומה התחתונה מבואה עם רחבת התכנסות ומעליה מרפסת שמאחוריה מסך זכוכית וגג הנשענים על עמודי ברזל דקיקים המדגישים את קלילות המבנה. החזית הראשית פונה לכיוון צפון, כוללת אגף ראשי במרכז השולח שתי זרועות אגפים זהים לכיוון מזרח ומערב, הנוטים מעט בזווית לאגף המרכזי. את הסימטריה שוברת הצמחייה שעיצבו צמד אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור (לימים חתני פרס ישראל).

חוץ מחדר אוכל יש עוד מה לראות בסביבה:

(1) גבעת הכלניות עם קברם של לילי ואריק שרון. הקבר עצמו הוא המשך המחיקה של הכפר הוג' ששכן כאן עד 1948. התושבים עפו מכאן לכל הרוחות ומהכפר לא נותר זכר, למעט שברי חרסים הפזורים בכל הסביבה. על האתר הזה כתבתי כאן. ובקרוב אולי תהיה גם כתבת המשך.

(2) ביתרונות רוחמה שוכנים מחוץ לקיבוץ רוחמה. את חדר האוכל בקיבוץ תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. יש גם אנדרטה שתכנן האדריכל צבי מוססקו. הבתרונות הם תופעת טבע יפה ונעימה להליכה ושווה לבקר בהם בעיקר באביב.

(3) אנדרטת חטיבת יפתח נמצאת בהמשך הכביש כשנוסעים מזרחה, סמוך לצומת בית קמה. את האנדרטה עיצב בשנות ה-60 האדריכל חיליק ערד. הקדשתי לה רשימה אותה אפשר למצוא כאן.

.

12604943_1207396119289968_8625495729920886589_o

נופים אחרים של ירוק ריחני

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון האקרופוליס בתכנון ברנרד טשומי

את השגרירות האמריקאית באתונה שתכנן האדריכל וולטר גרופיוס (מייסד ומנהל הבאוהאוס) אפשר רק לראות מהרחוב ולא להיכנס. אבל לעומתו פתוח לציבור הרחב מוזיאון האקרופוליס באתונה שתכנן האדריכל ברנרד טשומי, מוזיאון הנראה כמו טרמינל בשדה תעופה, יצירה מרהיבה לא פחות אם כי יומרנית מידי לטעמי ביחס לבניין השגרירות. מאז נפתח המוזיאון ב-2009 בהשקעה של 200 מיליון דולר (במימון ממשלת יוון והאיחוד האירופי), הוא הפך ליעד חובה בעיר. אין כאן מונה ליזה אלא שרידים עתיקים שנותרו על האקרופוליס וניצלו מכל מיני שדידות של מעצמות, אבל מה שהכי שווה פה זה הבניין עצמו.

טשומי הציב מספר הנחות עבודה המלוות את המבקר במוזיאון לאורך המסלול הפשוט והברור: (1) שילוב מבנים עתיקים שנחשפו במהלך הקמת הבניין החדש, (2) יצירת קשר עין בין המבקרים בתוך המוזיאון, (3) קשר עין לאקרופוליס ולפרתנון שבפסגתו, (4) הסתמכות ככל הניתן על תאורה טבעית ו-(5) ציטוט מאדריכלות המקדש היווני. אבל כנהוג כמעט בכל מוזיאון, המסלול נפתח בחנות בכניסה ומסתיים בבית קפה.

ועל כך ברשימה זו.

.

12716066_1217552338274346_6860279051352973748_o

מחכה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת החדש בעיר הבה"דים

הבניינים שמצידי השדרה המרכזית החוצה את קריית ההדרכה מקבילים לה כמו חיילים, למעט בניין אחד. בית הכנסת מוטה בזוית.  ההטיה נובעת מהרצון לכוון אותו לכיוון התפילה, לירושלים, אך אפשר גם אחרת כפי שהצגתי באמצעות בית הכנסת בקיבוץ עין הנצי"ב שתכננה ג'ניה אווברוך. מרכיב נוסף שמדגיש את שונות המבנה והבלטתו הוא ההחלטה להציבו בקצה רחבה גדולה בכניסה לקרייה. אמנם אין עליו כל סממנים של בית כנסת אבל שני המאפיינים שהזכרתי הופכים אותו לבניין הבולט ביותר. בניין ששובר את הסדר והארגון. ההחלטה להציב את מבנה הדת באופן בולט ושונה מאחרים נראית לי קצת תמוהה. מה זה אומר על צבא שבוחר להציג כך את הדת בפרויקט הדגל שלו, פרויקט שנועד להכשיר את דור העתיד של חיילי צה"ל?

את הבניין תכנן משרד האדריכלים קולקר קולקר אפשטיין שזכה ותכנן את כל קריית ההדרכה, שללא ספק זהו הפרויקט הגדול, המורכב והייחודי ביותר שנבנה בישראל בידי גורם אחד ובתקופה קצרה כל כך. קריית ההדרכה ע"ש סא"ל אריאל שרון הוא השם הרשמי של עיר הבה"דים, ראשי תיבות של בסיסי הדרכה, שהועתקו לכאן בעיקר ממחנה צריפים שבמרכז הארץ. כאן, 24 ק"מ דרומית מבאר שבע, בצמוד לצומת הנגב הציפייה שהקריה הגדולה תחייה את הדרום גדולה.

לכתוב על בית הכנסת בפרויקט, זה כמו לכתוב על הצ'ופצ'יק של הקומקום. ההיבטים העיצובים מתגמדים ביחס להיבטים התפקודיים, הניהוליים, הכלכליים, האורבניים, האקלימיים, והנופיים של הפרויקט. בהמשך אכתוב על הקירייה כולה, אבל בינתיים אסתפק רק בבית הכנסת שלדעתי מייצג את ההיבט הרעיוני הן של הצבא והן של משרד האדריכלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

1237375_1216992108330369_3638221747533395441_o

האור בקצה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכה 24/7 במוזיאון הרצליה לאמנות ובתערוכה של טל ניסים בגלריה אינדי בקריית המלאכה

ביום שישי שעבר קפצתי עם שאול למוזיאון הרצליה לאמנות. עד לפני כמה שנים לא פספסנו אף תערוכה כאן, אבל אחרי כמה תערוכות שייבשו אותנו, לא חזרנו. עכשיו אחרי הפסקה ארוכה ביקרנו בתערוכה החדשה 24/7 שנראה ששווה לבקר בה בעיקר להרצליינים. בידור טוב להעביר אתו חצי שעה. בשישי האחרון המשכנו לתערוכה קטנה וצנועה שמציג טל ניסים בגלריה אינדי שבקריית המלאכה בתל אביב, מקום שיש לי אליו סנטימנטים אישיים היות ולסבא שלי היה שם מפעל קטן לפני הרבה שנים וכשהייתי ילד הסתובבתי שם כמה פעמים.

בקריית המלאכה של 2016 כבר כמעט ואין תעשייה מסורתית כפי שהיה פעם. כל סיבוב בה מוכחי שהאמנות האמתית נמצאת אולי איפה שהיא צריכה להיות: ברחוב. שם אפשר למצוא אמנים שמתאמצים ויוצרים קשר בין הצופה האקראי ובין היצירה, מציאות שכבר הובילה לסיורי אמנות המוצלחים ביותר בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

www.GIFCreator.me_OCAHMn

מועדון המוזיאון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון דן אילת

העיצוב הטוטלי במלון דן אילת נותר בדיוק כפי שהיה כשהמלון נפתח בחנוכה 1995. חלפו 21 שנה והנהלת המלון ממשיכה ומקפידה באופן חריג בנוף המלונאות הישראלי לשמור על מקוריותם של ספות, שטיחים, שלטים, וילונות, מנורות, מראות וידיות. רק הצלחות המקוריות שעוצבו במיוחד למלון או עיצוב חדר האוכל המקורי כבר לא קיימים. לאחרונה הוחל בחידוש חדרי האורחים, אך ככל הנראה צפוי העיצוב החדש לכלול פריטים מהעיצוב המקורי. מדובר במנהרת הזמן במידה מסוימת, כי היום כבר לא עושים דברים כאלה. הצבעוניות והקווים אופייניים לשנות ה-90, עשויים היטב ולכן גם הסיבוב במלון הוא כל כך מרתק. לא ברור עד כמה אכן העיצוב הזה יישאר כאן איתנו ולכן מומלץ לראות לפני שימחק חלקו או רובו תחת גלגלי ההתחדשות.

שילוב כוחות של קבוצת מתכננים הוא שהביא לתוצאה. אך אפשר למצוא בחלק נכבד ממלונות דן את החיבור בין אמנות לאדריכלות. כשלא קיימת רציפות תחזוקה הולמת ואין הערכה מספקת לעיצוב הוותיק, נוצר מצב בו חלק מהעיצובים מתמסמסים ואוירה של ערבוביה מוזרה שורה על המלון, אך בדן אילת ניתן עדיין להתרשם מהעיצוב הטוטלי המלא.

מתכנני הפרויקט הם האדריכלים אלברט סגל ויחיאל קומט שעבד במסגרת השותפות גרטנר-גיבור-קומט. על השטחים הפתוחים הופקד אדריכל הנוף הווארד פילדס האמריקאי יחד עם אדריכל הנוף ברוס לוין הישראלי. על עיצוב הפנים הדומיננטי היה אחראי האדריכל אדם טיהני הישראלי-אמריקאי ואת השילוט כולל הלוגו יצר המעצב ספי מטיוק. את צוות המתכננים הקדים וליווה צוות חשיבה בו היו מעורבים אנשים מתחומים אחרים כמו טקסטיל, תאטרון ומוסיקה ואת כולם הוביל עמי פדרמן, מבעלי הרשת וחובב אדריכלות ועיצוב בעצמו.

ועל כך ברשימה זו.

.

12694580_1208366679192912_7860182181065171146_o

בואי לאילת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין המרכז האוניברסיטאי באוניברסיטת בן גוריון

לבניין הזה שהושלם ב-1998 יש תחרות קשה, הוא עוטף את הכיכר שתכנן שלמה אהרונסון לפני עשרים שנה ולצידה שלושה מבנים שהותירו את חותמם על תולדות האדריכלות הישראלית ונבנו לפני ארבעים שנה: בניין הספרייה המרכזית ע"ש ארן שתכננו האדריכלים נדלר נדלר ביקסון גיל, בניין האודיטוריום ע"ש קרייטמן שתכננו האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל ובניין הפקולטה למדעי הרוח שתכננו האדריכלים אמנון ניב, רפי רייפר ונתן מגן.

עם השכנים המאתגרים נדרשו להתמודד האדריכלים ברכה ומיכאל חיוטין. הפתרון: חזרה לצורות בסיסיות (הצבת קונוס קטום וחצר פנימית המרומזת בחזית הראשית הפונה לכיכר) ושחרור מהבטון החשוף ופנייה לחיפוי באבן חול ומסכי זכוכית. כל זה מקבל את פני הבאים לקמפוס ומשמש את הנהלת אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

12244563_1164313356931578_4944092349268872641_o

גשר צר מאד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני חדרי האוכל התאומים בקיבוצים נירים ואורים

תאומים כמעט זהים הם שני חדרי האוכל של נירים ואורים, אבל את כל אחד מהם תכנן אדריכל אחר. בנירים היה זה האדריכל אברהם ארליק והבניין נחנך ב-1976, ובאורים האדריכלית רחל ניסים והבניין נחנך ב-1977. הראשון של הקיבוץ הארצי והשני של איחוד הקבוצות והקיבוצים, כך שיתכן שמי שיצר את הדמיון בין שני המבנים היה זה משרד השיכון שמימן את הפרויקטים והציב דרישות משלו, יתכן וגם הקבלן – סולל בונה וסביר להניח שגם רוח הזמן.

לא מדובר ביצירות מופת של האדריכלות הישראלית וגם לא משהו שמתקרב. אבל כן מדובר בחלק בלתי נפרד מרובד רחב של מבני ציבור מרכזיים ביישובים, מבנים שאיחדו, כינסו וייצגו קהילות ערכיות בישראל של המאה ה-20, קהילות עם חזון. מבנים בעלי ייעוד זהה ששינו את פניהם בכל יישוב בו הוקמו בהתאם למקום, לזמן, לחברה ולאדריכל שבנה אותם. מצבם הנוכחי בכל קיבוץ גם הוא משתנה בהתאם לתנאים, מרכיב שמייחד את מעמדו של כל אחד מחדרי האוכל.

תכנית שני חדרי האוכל: רחבה מרוצפת ופתוחה מנקזת אליה את שבילי הקיבוץ. ממנה ממשיכים לקומה מפולשת המובילה אל הכניסה הראשית לבניין. אולם מבואה עם לוח מודעות, חדר שטיפת ידיים, חדר דואר ובעורף חדר מכונות ומחסנים. מדרגות מובילות אל הקומה העליונה שם נמצא אולם האוכל הצמוד למטבח המקושר לרחבת פריקה וטעינה. בשני חדרי האוכל יש רמפה להולכי רגל במקום מעלית. בנירים יש טופוגרפיה טבעית כך שהרחבה והמטבח מצויים במפלס הכביש, אך באורים נדרשה הקמת רמפה רחבה למשאיות שמובילה למטבח שבקומה העליונה.

ממש במקרה אתמול התקיים אירוע לציון 70 שנה ל-11 הנקודות שהקיבוצים אורים ונירים היו שתיים מאותן נקודות. אירוע נוסף יתקיים בהמשך השנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

12513777_1195198380509742_7972313468484854532_o

כחול טובעני

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: