סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ החותרים

האווירה הקיבוצית הפיסית נותרה בקיבוץ החותרים, שתי דקות דרומית לחיפה, למרות השינויים שחיסלו את הרעיון השיתופי. החותרים הופרט לפני עשרים שנה והיה הקיבוץ הראשון שנכנס להקפאת הליכים עם חובות שהגיעו ל-100 מיליון שקלים, מאז נראה שהוא התאושש. שדרת עצים וותיקים מצלה על כביש הגישה לקיבוץ. משמאל המשק, מימין מבני הקהילה והמגורים המאורגנים בקשת מסביב לדשא הגדול.

חדר האוכל הגדול שתכננה האדריכלית שלי ניסים ונחנך ב-1975, בולט בנוף אבל הוא כבר לא מקום המפגש והלב של הקהילה המקומית. בשטח של המטבח ממוקם היום גן ילדים, כך שהחיים שוקקים היום דווקא בצדו השני של הבניין. האולם בו סעדו בעבר החברים ריק, סגור ונקי. מתקיימים בו מידי פעם ריקודי עם, או אירועים מיוחדים אחרים של הקהילה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1975

.

סיבוב בקולנוע גולן הנטוש באור יהודה

כמעט וכבר לא נותרו בתי קולנוע עירוניים ורק בשבוע שעבר התגלה כי קולנוע חן בכיכר דיזנגוף נמכר וכנראה יסגר. קולנוע גולן באור יהודה נסגר כבר לפני יותר מ-30 שנה ולמרות כל הפיתוח והביקושים הגבוהים בעיר, עוד לא קם היזם שהרס ובנה במקומו מגדל מגורים. בינתיים הוא ניצב בסמוך לכניסה לעיר, ללא גג או שלט וממתין בשקט שייגזר גורלו.

ועל כך ברשימה זו.

.

קולנוע נטוש

.

סיבוב בשיכונים בשכונת שפירא בתכנון דן איתן ויצחק ישר

מהעבודות הפחות ידועות שתכננו במשותף האדריכלים דן איתן ויצחק ישר זהו מתחם השיכונים בדרום תל אביב. מדובר בשטח שמצוי לצד רחוב ישראל מסלנט ודרך קיבוץ גלויות בתל אביב, ממש מול בית קברות שיח' מוראד, מול בית הנוער העובד ומול בית הכנסת שתכננו בני הזוג שרגנהיים ועליו כתבתי כאן לאחרונה.

לכאורה מדובר בשיכון טיפוסי, אותו הם תכננו ב-1959. סביר להניח שחלפתן על פניו ולא ייחסתן לו כל חשיבות. אולי גם אחרי שתקראו כאן את הדברים עדיין לא תבינו מה יוצא דופן בו. ועדיין, מדובר בצעד נוסף של השניים, קטן אמנם, בפיתוח סביבת מגורים שונה מזו שהיה נהוג אז לבנות בתחום הדיור הציבורי בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

השיכונים שמאחורי השקמים

.

סיבוב בסניף של בנק שהוסב לחנות בגדים בציריך

במבט מהרחוב נראה הסניף של רשת COS טיפוסי לחנויות ברחובות דומים. רק כשנכנסים פנימה מגלים שהוא ממוקם במבנה היסטורי אותו שימרה האדריכלית טילה תאוס (Tilla Theus). אחרי שעוברים את אולם המבואה מתגלה אולם מרכזי מרהיב עם תקרה שמאירה כולה את מחלקת בגדי הנשים. ממשיכים לרדת במדרגות אל המפלס התת-קרקעי שם ממוקמת מחלקת בגדי הגברים ממש בתוך חדר הכספות שחושף כי פה היה בעבר בנק.

"גם אם היו פותחים חנות במחנה ריכוז היו משאירים את המקלחות", אמר לי שאול כשראה את החנות, "זה קטע של שימור באירופה. רק בשווייץ יכולים לעצב ככה. יש גם הרבה בתי כנסת שהפכו לחנויות ובתי קפה והשאירו כתובות ואפילו את ארון הקודש. קצת ביזארי. אולי יש כאן רמז שצריך לשבור חסכון בשביל לקנות כאן בגדים". איפה ראית בית קפה עם ארון קודש? "נראה לי בפולין. פעם ראיתי באיזה תכנית. במקום למחוק השאירו לזכרון בפאב או מסעדה, זה היה באישור הקהילה והשרידים של היהודים מאותה קהילה". אבל שאול – כאן זה סניף של בנק, לא בית כנסת ולא שואה! "הקולקציה משתלבת עם גווני הכספת והמספורים בכל תא".

.

מתחת לאדמה

.

סיבוב בחדר האוכל ובמועדון בקיבוץ רשפים

לאחר הלוויה ולאחר הביקור בעמדת הביטחון שבשדות קיבוץ מסילות, השמש כבר שקעה אבל רציתי להספיק ולראות גם את קיבוץ רשפים. התכנון של רשפים פשוט ומרתק: שביל ישר כסרגל יוצא משער הקיבוץ, חוצה מדשאה גדולה, כששדרת צאלונים מלווה אותו וגם פסלים שיצר פילו כפרי חבר הקיבוץ. באמצע הדרך הוקם לצד השדרה המועדון לחבר ולצידו חדר זיכרון, ספרייה וחדר נשק. בקצה השביל ניצב חדר האוכל הגדול והנטוש. מכאן מתפצל השביל ושולח את זרועותיו לכל חלקי הקיבוץ.

בעת הביקור חדר האוכל היה נעול והמועדון היה פתוח ומואר. חזרתי לרשפים שבועיים לאחר מכן והפעם חדר האוכל היה פתוח והוצגה בו תערוכת פסלים שיצר יפתח גבע חבר הקיבוץ. המועדון היה סגור.

המועדון הוא המבנה המרשים בקיבוץ, עבודה מוקדמת שיצר האדריכל מנחם באר ב-1968. מבנה קליל ומרשים שנושא השקיפות והקשר ההדוק בין פנים ובין חוץ הוא העיקרון המרכזי בתכנונו. לעומתו, חדר האוכל שנחנך ב-1981 הוא עבודה יחסית מאוחרת של באר וגם של התנועה הקיבוצית. המבנה כבר קרוב לכל אותם מבצרי בטון שנבנו באותם שנים בקיבוצים. יש בו גם מסכי זכוכית אבל האווירה הכללית בו היא קודרת ומסתגרת.

ועל כך ברשימה זו.

.

סגור

.

סיבוב בבית הכנסת היכל יצחק ברחוב סלנט 24 בשכונת שפירא

בין מתכנני בתי הכנסת שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה שעברה בולטת נוכחותם של בני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים, כשבאחת מיצירותיהם הסתובבתי לפני שבועיים עם צבי בדרך לראות פרויקט אחר עליו אכתוב כאן בהמשך. מכיוון רחוב ישראל מסלנט שבשכונת שפירא, נראה הבניין כמו תיבה עם חזית קשתית המוטה בזוית ואינה מקבילה לרחוב. רק כשנכנסים מגלים כי הזוית נובעת מהכוונת הבניין לירושלים ושהבניין אינו קופסתי והוא אינו חד קומתי אלא הולך ומלווה את המדרון הטבעי של המגרש לעומק של כמה קומות.

בית הכנסת היכל יצחק תוכנן ב-1959 ונבנה שנתיים לאחר מכן. הוא נועד לשרת את תושבי השכונה ובמיוחד את חברי תנועת הפועל-המזרחי שהתגוררו בקבוצת שיכונים שהוקמו במיוחד להם ברחוב הסמוך ונקראה "שיכון הפועל המזרחי קרית שלום". במשך השנים השתנתה אוכלוסיית השכונה וגם מתפללי בית הכנסת התחלפו. בעשור הקודם החלה לפעול בבניין "ישיבת אורות אביב". אמנם "אורות" הוא שמו של ספר מפורסם מאת הרב אברהם יצחק קוק, אך סביר להניח שהכוונה בשם היא מטרת הישיבה להאיר את החושך ולכוון את דרכם של העיוורים אל האמת.

ועל כך ברשימה זו.

.

(

.

סיבוב בבית הזכוכית בחיפה

באחד הסיורים הבודדים שהשתתפתי בהם כסטודנט בבצלאל, לקחו אותנו צמד המרצות נילי חר"ג ושרה גנזל לחיפה. האוטובוס בקושי הצליח לטפס ברחוב התלול והצר, ולכן נאלצנו לרדת בתחילת הרחוב ולטפס ברגל. המטרה היתה לבקר בבית הזכוכית שתכנן האדריכל תיאודור מנקס. ברחוב בר גיורא מצוי מקבץ המבנים הגדול ביותר שהוא תכנן, אך התמקדנו רק באותו בניין שהיה נחשב ליחיד במינו בעיר. התאפשר לנו גם לבקר באחת הדירות שנותרו במצבן המקורי. אם טרם הכרתם את בית הזכוכית אז זו ההזדמנות להכיר.

הבניין שתוכנן ב-1939 מוזנח ואיבד לגמרי מזוהרו. רק אם יודעים מה היה כאן ומפעילים קצת את הדמיון, אז ניתן להתרשם ממנו ובעיקר ללמוד מהשאיפות הגדולות של מתכנניו. הזכוכיות שעטפו את חדר המדרגות הוסרו, לבני הזכוכית שפנו לדירות הוסרו או הוחלפו בחלקן, את בריכת השחייה מילאו באדמה, מרפסת השמש הגדולה הפכה לחצר גרוטאות ומגרש הבדמינטון (סוג של טניס בקטנה) על הגג נמחק. גם היום, 15 שנה אחרי אותו ביקור החלטתי לנצל שעתיים פנויות שהיו לי ולעשות סיבוב באזור, וגיליתי שהבניין הזה הוא עדיין מרשים. המשכתי ובקרתי בעוד כמה עשרות בתים שתכנן מנקס ברחוב בר גיורא וברחוב הסמוך וכולם חשפו בפני עד כמה מנקס היה אדריכל יצירתי וכשרוני שנשכח. מעניין מה רוני חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

זכוכית

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית ניר

חייו של חדר האוכל בקיבוץ בית ניר בייעודו המקורי היו קצרים. הוא נחנך ב-1977 וסיים את תפקידו עשרים שנה מאוחר יותר. הוא כולו עדיין מתפקד, אבל לשימושים אחרים. יש כאן דוגמה לאחד מחדרי האוכל הבודדים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס, שבנוי על קומת עמודים מפולשת. יחד עם זאת קל לזהות את מסטצ'קין בבניין בעיקר הודות לטיפול בהצללות שעיצב לפתחי החלונות.

לאחרונה ביקר בארץ האדריכל פרופ' פיליפ אוסוולט, מבכירי חוקרי הבאוהאוס, ובהרצאה שלו באירוע שהתקיים בחודש שעבר הוא התפלא כיצד מקפידים לשמור מבנים בטענה שאלה "בתי באוהאוס" בעוד שאין להם כל קשר לבאוהאוס. הוא הציג שורה של מבנים שתכנן מסטצ'קין וטען כי גם אם הם לא מעוצבים כמו אותם מבנים מטויחים בלבן, חלונות סרט או עגולים, הרי שמבחינת התוכן שלהם אלה מבני באוהאוס מובהקים, כאלה שמייצגים את הרוח והאידאולוגיה המהפכנית שאפיינה את הבאוהאוס בשנות השיא תחת הנהגתם של האדריכלים וולטר גרופיוס והאנס מאייר, שמסטצ'קין למד אצלם. בניין חדר האוכל בבית ניר בהחלט שייך לקטגוריה זו.

ועל כך ברשימה זו.

.

באוהאוס בשפלה

.