חלון אחורי36 אדריכלים ואדריכליות וגם אדריכלי נוף מופיעים כאן ברשימה נוספת בסדרה, המצטרפת לשתי הרשימות הקודמות (1, 2) שהציגו 80 אדריכלים. את כולם צלמתי בשנים האחרונות כשבקרתי במשרדם או בבניין שתכננו לצורך כתבה שפרסמתי באחד המקומות שאני כותב בהם.
הבחירה בתמונות היתה אקראית, למעט התמונה הראשונה של אדריכל שאול רינד שפותח את הבוקר מידי כמה ימים בחומוסיה טובה אחרת. את הרשימה בחרתי לסיים בתמונה קצת פסימית של האדריכל מרדכי בן חורין בן ה-86 כשהוא גורר אחריו דגל ישראל שמצא בארון נשכח.
ועל כך ברשימה זו.
.
8
.
"אחד המבצרים האחרונים שנותרו לחילונים בירושלים זה תיכון ליד"ה, סוג של שמורת טבע" הסביר לי רועי, יליד העיר שכבר מזמן היגר לרמת גן. את הבניין תכנן האדריכל שמעון פובזנר, שהיה מהאדריכלים הבולטים במאה הקודמת ותכנן מבנים בעלי חשיבות בעיר כמו מכון ון ליר ואת הספרייה הלאומית.
הסתובבתי בו לפני כמה שבועות כדי לגלות את השינויים שחלו בו במהלך 52 השנים האחרונות מאז נחנך ב-1965. בעת חנוכת הבניין הוא נחשב היה לאחד מהמוסדות פורצי הדרך בתחום תכנון בתי ספר, אך שינויים והזנחה הובילו לכך שהבניין איבד מזוהרו: החזיתות הנקיות בהן שולבו אבן נסורה עם פסי בטון חשוף זוהמו לא מעט הודות לקיומה של דרך בגין הסמוכה ועליהן נתלו ברישול כבלים, צינורות ומזגנים לרוב. בתוך הבניין מסדרונות ארוכים ואפלים המזכירים דימויים של בתי חולים או בתי סוהר, חדרי שירותים דחוסים וכיתות מיושנות – כל אלה מתקשים להעיד על התפיסה החדשנית והמהפכנית שהיתה טמונה בתכנון בית הספר שזקוק כעת יותר מתמיד לרענון.
ועל כך ברשימה זו.
.
לידה
גולת הכותרת ביצירתו של האדריכל אליעזר פרנקל היא ישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. בניין הישיבה הוא הגדול ביותר שנבנה בעיר העתיקה בעת החדשה' ופרנקל ראה בו את שיאו של תהליך גיבוש שפה אדריכלית מקומית בה עסק במשך קרוב לארבעה עשורים. בתכנון הישיבה הוחל מיד לאחר המלחמה ב-1967, אך חשיפת רובע מגורים הרודיאני במגרש והתנגדויות תושבים הביאו לעיכובים ורק 17 שנה מאוחר יותר, ב-1983 נחנכה הישיבה. כעת היא מציינת 50 שנה להיווסדה.
באופן חריג לא הסתובבתי בישיבה, אלא רשימה הזו היא מאמר שפורסם בכתב העת עת-מול ומבוססת על חומרים מאוסף אדריכל אליעזר פרנקל המצוי בארכיון אדריכלות ישראל. ד"ר צבי אלחייני שמנהל את הארכיון גם השתתף בכתיבת המאמר. את המאמר התכוננתי לכתוב ב-2012 ולפרסם אותו ביום ירושלים. קבעתי עם פרנקל שנדבר בחול המועד פסח. ניסיתי לתפוס אותו כמה פעמים ולבסוף התברר שהוא ניפטר לפתע. לקח לי עוד חמש שנים כדי לגשת ולכתוב את המאמר לכבוד יובל ה-50 של הישיבה.
ועל כך ברשימה זו.
.
יהלום בטון (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)
.
במשך חמש שנים חלפתי יום-יום על פני בית דירות שהיה נראה לי טיפוסי לאזור – "בית רקובר", שתכננו האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין. הבניין ניצב ממש מול הבניין ההיסטורי של בצלאל, בו שוכנת מאז תחילת העשור הקודם המחלקה לאדריכלות. הוא אכן דומה לבניינים אחרים באזור כמו בית המעלות השוכן בהמשך הרחוב, וכמו כל שאר המבנים הוא בנוי על קו אפס של המגרש, חלק מבלוק עירוני עם קומה מסחרית.
מה שנראה רגיל באותו קטע בעיר, הוא למעשה אחד המקרים הבודדים בהם תוכנן בלוק עירוני, גם הטיפול בחזיתות הבניין ובחדר המדרגות הם מקומות להם העניקו האדריכלים תשומת לב משמעותית. לכן, ראוי לחזור ל"בית רקובר" שבנייתו הושלמה ב-1939 ולהתעכב בו.
ועל כך ברשימה זו.
.
הדרך מלמטה
.
בקלות ניתן לפספס את הפירמידה המתנשאת מעל בניין בית הספר הגבוה לכלכלה בוורשה ( Szkoła Główna Handlowa w Warszawi). הבניין אמנם שוכן באחד הרחובות הראשיים בעיר, אבל הרחוב סואן והעצים מסתירים, הפספוס הוא עניין סביר. כשיורדת החשיכה המצב משתנה והפירמידה הופכת לגוף תאורה בולט ומיוחד, היות והייתי בשעות היום אז לא שמתי לב מבחוץ.
יותר מבניינים אחרים בפולין מייצג בניין בית הספר לכלכלה את השינויים שנכפו על האדריכלות בפולין במחצית הראשונה של המאה ה-20, עשורים בהם החליפה פולין ידיים, קודם לכן שלטו פה הרוסים, אחר כך עבר השלטון לפולנים, אחר כך לגרמנים ולבסוף שוב לרוסים. לכל שלטון היו תפיסות אסתטיות שונות והאדריכלים נדרשו להיענות לתכתיבים. את הבניין תכנן האדריכל יאן קוזצ'יק וויטקיביץ (Jan Koszczyc Witkiewicz, 1958-1881) שהצליח בכשרון רב לתמרן בין השליטים השונים.
ועל כך ברשימה זו.
.
עוטה אור כשלמה
.
נטוש ונסתר עומד בית אהרון כהנא בקצה רמת גן ועל שפת נחל הירקון. עד לפני שנה עוד היה כאן מוזיאון לקרמיקה שפעל 26 שנה, וכעת ממתין הבניין בסבלנות לשיפוץ קטן ועתידו לא ברור. את הבניין תכנן ב-1957 האדריכל יעקב רכטר והיה זה הראשון שתכנן באופן עצמאי, סוג של עבודה בכורה.
רכטר הציג בבית כהנא הצהרת כוונות מובהקת ומכאן חשיבותו האדריכלית: חומרי בנייה זמינים ופשוטים: בלוקים ובטון שנותרו חשופים (לימים נצבעו), מרצפות טראצו בגווני אדום ושחור, ברזל וזכוכית. ההשראה לא היתה מוסתרת והגיעה מהאדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה. לאחרונה מצאתי את הצעתו של האדריכל שמעון פובזנר שהגיש גם הוא הצעה לבית. הצעתו נדחתה, במקומה בוצעה תכניתו של רכטר.
ועל כך ברשימה זו.
.
כהנא צדק
.
מוצגים כאן 47 אדריכלים ואדריכליות, נוספים על אלה שפרסמתי ברשימה הקודמת. צלמתי אותם לאורך השנים האחרונות. חלקם צולמו בסביבה הטבעית שלהם – משרדם, ביתם או בבניינים שתכננו. את מיעוטם צלמתי במסגרת טקס, הרצאה או דיון. ברקע של כל תמונה שמופיעה כאן פרסמתי מאמר שמופיע באחד המקומות שאני כותב בהם בקביעות: בבלוג, באתר Xnet או בכתב העת "הד החינוך", ותוכלו למצוא אותו בחיפוש פשוט ברשת.
הבחירה היתה אקראית וכך גם סדר התמונות. התמונה היחידה שכיוונתי לפתוח איתה, היא זו של האדריכל משה ספדיה שיציין החודש יום הולדת 79. מזל טוב!
.
ברגישות ובנחישות
.
הקשתות והקמרונות של גשר רושמייה בחיפה מייחדים אותו משאר הגשרים המודרניים בארץ, המתאפיינים לרוב בקווים ישרים יחסית או בעיצוב מוגזם שמתאמץ להפוך לפסל סביבתי. יש בו דגש הנדסי שמעניק לו חן וכמוהו ניתן למצוא בהרים בתורכיה או בגרמניה. ככל הנראה הדמיון נובע מפטנט הנדסי שהחזיקה בו חברת המהנדסים פיליפ הולצמן (Philipp Holzmann) הגרמנית, שפעלה יותר מ-150 שנה עד שפשטה את הרגל בשנת 2002. קשה לי להאמין מסיבות פוליטיות שחברה גרמנית בנתה את הגשר תחת השלטון הבריטי, אך אין ספק שיש כאן השראה.
מיקי גוטשלק עשה לי סיבוב בכמה מקומות שהוא חשב שראוי להדגיש כאן, הסכמתי אתו. המידע שיש עליהם דל יחסית ולא הצלחתי לגלות מי תכנן את הגשר ומי בדיוק חצב את המערות השוכנות לא רחוק ממנו.
ועל כך ברשימה זו.
.
רושמייה
.
לאורך השנים יצא לי לשוחח עם מאות אדריכלים, בעיקר ישראלים אך לא רק, ובכל הזדמנות צלמתי אותם. הסיבה העיקרית היא שבכתבות אדריכלות לא היו מציגים את תמונת האדריכל וזה הטריד אותי. במקרים בהם אנשים מסתכסכים אחד עם השני, התקשורת מקפידה לציין את שמות עורכי הדין המייצגים את כל אחד מהצדדים ומציגה תמונה של העו"ד. בכתבות אדריכלות ניתן לרוב לשמוע את האדריכל אך לא לראות אותו. את המהלך הזה ביקשתי לשנות.
הפעם בחרתי לרכז כאן חלק קטן מאותן תמונות. לא בחרתי כאן את התמונות הכי טובות או את האדריכלים המרתקים ביותר, אלא מקבץ אקראי לגמרי. אפילו סדר הופעתם נקבע לפי שמות הקבצים שהיו בתיקייה. היוצא מן הכלל הוא האדריכל סעדיה מנדל שאותו בחרתי להציג בראש הרשימה. נפגשנו בקבר רחל והוא הציג את העבודה. מנדל תאר את התכנית, קצות אצבעותיו נגעו בשרטוט, ביד אחת כתבתי את הסבריו וביד שניה צלמתי.
ועל כך ברשימה זו.
.
רק הליכוד יכול
.
