סיבוב באולם ההתעמלות הנטוש במדרשית נועם לשעבר בפרדס חנה

קל לפספס את הבניין הגדול ששימש אולם התעמלות לתלמידי מדרשית נעם בפרדס חנה. זהו אחד הבניינים הפחות ייצוגיים שנבנו בקמפוס, ועדיין יש לו חן בעיקר בגלל הצורה שלו המשלבת אופי ברוטליסטי עם אופי כפרי. ממדיו, חומריותו ומיעוט הפתחים בו מדגישים אותו בסביבה. על התכנית חתומה האדריכלית ג'ניה אוורבוך (1977-1909), שתכננה ארבעים שנה קודם לכן את כיכר דיזנגוף בתל אביב.

ב-1977, השנה בה נחנך, ניצב היה האולם בקצה מתחם המדרשיה, כשפניו אל המטעים והשדות החקלאיים של פרדס חנה. בעשורים האחרונים חוסלה החקלאות ואת מקומה תפסו וילות. המדרשיה כבר מזמן עזבה את פרדס חנה והמבנה נטוש ומתפקד כשובך יונים ענק. שבוע שעבר התקיים בפרדס חנה אירוע "מקום שמור" שנערך לכבוד 90 שנה להקמת היישוב. באירוע נחשפו בפני הקהל הרחב האוצרות האדריכליים בסביבה. הצטרפתי לסיור שערכה האדריכלית ענת אסתרליס שחשפה כמה מקומות והאולם הוא רק אחד מהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

מאחורי הגדר

.

סיבוב בהגשות סטודיו מגורים בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

שבוע שעבר הוזמנתי להגשות סוף סמסטר בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. אחת האורחות שהוזמנה גם היא להגשות ניצלה את ההזדמנות שנתנו לה סופסוף במה. היא לא סתמה את הפה ולא נתנה שיעצרו אותה, מה שסימן לי שיש כאן הזדמנות ללכת לראות גם עבודות בכיתות אחרות עד שהיא תסיים.

נכנסתי לכתה הסמוכה בה אמנם לא התקיימו באותה שעה הגשות, אך העבודות היו מסודרות ותלויות על הקירות. העבודות האלה נוצרו במסגרת סטודיו משותף בתחום המגורים של תלמידים מהשנים ג' ו-ד', אותו הנחו האדריכלים דפנה מתוק ולאונרדו קליכמן. המשימה לה נדרשו התלמידים למצוא פתרון היתה כנראה מוגדרת באופן מאד ממוקד כי התוצאות באופן עקרוני היו דומות. ועדיין, בכל אחת מהעבודות ניתן למצוא טביעת אצבע אישית ושונה. השוני העדין הוא שמצא חן בעיני ורציתי לשתף אותן, אחרת אף אחד אחר לא יעשה את זה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חצרות פנימיות

.

סיבוב שנים עשר על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. צברתי תמונות שלהם ולפני כמעט שנתיים פתחתי בסדרת רשימות עם אותן תמונות. ברשימה זו מופיעים 15 אדריכלים שצלמתי.

זו הרשימה האחד עשר (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11) שנפתחת עם האדריכל מיכאל חיוטין שצלמתי ב"ירקון שבעים" במהלך אירוע שערכתי לכבוד האדריכל יעקב יער. הרשימה מסתיימת באדריכל דניאל זרחי במשרד של הוריו לצד דגם של בניין חדש באוניברסיטת תל אביב שבתכנונו השתתף.

ועל כך ברשימה זו.

.

#12

.

סיבוב באינטרבאו בברלין – חלק שני

תריסר שנים לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה וברלין החלה להתאושש, נערכה בעיר תערוכת האדריכלות "אינטרבאו 57'" (Interbau 57). בתערוכה שהוקמה על חורבותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) שנהרסה במלחמה, הוקמה למעשה שכונה לדוגמה שנועדה להציג דגם חדש למגורים. אדריכלים שונים הוזמנו לתכנן כל אחד מבנה, וכך גם שולבו כמה אדריכלי נוף. השכונה נבנתה לפרטי פרטים ואוכלסה בתושבים לגמרי רגילים. את הבלוקים ואת הרחובות העירוניים החליף פארק בו פזורים מגוון של מבני מגורים – מקוטג'ים חד קומתיים, דרך בלוקים בני ארבע קומות ועד מגדלים בני 16 קומות. כמו כן, נבנו מוסדות ציבור, דת וחינוך אך לא תעסוקה.

לישראלים תזכיר השכונה סוג של קיבוץ, בעיקר הודות לשטחים הציבוריים הפתוחים, העדר הפרדה בין בניין לבניין והנוחות לתנועת הולכי רגל. רמת אביב הישנה היא ככל הנראה השכונה דומה ביותר שתוכננה בארץ והדמיון אינו מקרי. בשעתו ביקרה בתערוכה נציגות ישראלית, התרשמה וביקשה ליישם משהו מהרעיונות הרבים גם בתכנון בישראל.

סיבוב בשכונה המטופחת הוא מפגש עם בניינים שתכננו בכירי האדריכלים בגרמניה המערבית באותן שנים וכן של בכירי האדריכלים הנועזים שפעלו אז בעולם. רשימה זו היא המשך לרשימה הקודמת מסיבוב בשכונה והפעם הכוכב הוא האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר. אם השמש לא היתה שוקעת במהירות אז הייתי מצליח לראות מבנים נוספים וכך היה גם המשך לרשימה זו, אבל את השאר אשמור לביקור הבא בברלין.

ועל כך ברשימה זו. 

.

מפה לשם

.

סיבוב ברחוב אד"ם הכהן 10 בתכנון דב כרמי

מכיוון הרחוב הבניין נראה לגמרי סטנדרטי, אפילו כניסה לא רואים. אלא שרק אחרי שנכנסים למגרש מגלים שהאדריכל דב כרמי (1962-1905) נדרש כאן למגרש מיוחד ולכן העניק פתרון מתאים. המגרש המוארך והגדול מעט מהרגיל אפשר לאדריכל להגדיל את מספר הדירות, אך ממדיו המוארכים הצריכו פתרון שונה לגישה לדירות.

את הכניסה לא תגלו מהחזית הראשית והצרה הפונה לרחוב, היות וכך יתבזבז שטח ביצירת הגישה לדירות שבעורף הבניין. לכן, יצר האדריכל את הכניסה בחלק הפונה לחזית הצד המוארכת. גם כאן יצר האדריכל שהיה לראשון שזכה בפרס ישראל לאדריכלות, מערך של שטחים המקשרים בין הפרטי לציבורי – מערך שחלקו הציבורי פתוח ברובו וניתן לבקר בו.

בדרך לחזרה של המקהלה בבית התנועה הקיבוצית, הסתובבתי הפעם בשלושה בניינים שתכנן כרמי ברחוב אד"ם הכהן. רק לאחד מהם, אולי זה המוצלח והמעניין שבהם, ניתן היה להכנס ולהתרשם ושני האחרים שעברו התחדשות התרשמתי רק מהחוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

חתול יוסי

.

סיבוב בבית האוניה בלבנדה 56

השער הדרומי לעיר היה עד לאחרונה "בית האוניה", הקרוי כך בעקבות הדמיון לספינה מתקרבת (זהות מתכננו לא ברורה. אלא שחנות המכוניות של ב.מ.ו. הקדימה אותו במגרש צמוד למחלף לה גרדיה. אם בית האוניה מייצג אדריכלות מגורים בעלת מעוף ייחודי שהפך לאחד המבנים הבולטים והזכורים בישראל, הרי שהחנות מייצגת אדריכלות תאגידית וסתמית, כזו שהעיקר בה אלה המכוניות המוצעות למכירה ומתחלפות בה מעת לעת. זה לא עניין של ישן מול חדש, אלא שאת מקומה של האדריכלות הבינלאומית תפסה אדריכלות אנונימית.

העיצוב המודרני המובהק של בית האוניה הוא פיסולי ומוקצן: ממדיו הצרים, ההתייחסות לצומת באמצעות המרפסות המתעגלות, הגבהתו מעל למפלס הרחוב – כל אלה מעניקים לו את איכויותיו וייחודו. אין שער מוצלח יותר ל"עיר הלבנה" מ"בית האוניה". אלא שעל פני השטח נראה שבאזור נווה שאנן כל עניין העיר הלבנה לא מעניין אף אחד. מצד אחד יש את אלה ששורדים, ומצד שני יש את אלה שממתינים מאחורי הפינה לכבוש את האזור. ובינתיים בתי הסגנון הבינלאומי בשכונה הולכים ומתפוררים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אפריקה

.

סיבוב בפרויקט לב הדר הכרמל בשכונת הדר בתכנון תאודור מנקס

"לב הדר הכרמל" הוא פרויקט המגורים הפרטי השאפתני ביותר שתוכנן בארץ בשנות ה-40: מתחם מגורים ענק המקיף חצר פנימית עם גינות, מזרקה, בריכת שחייה, מגרשי ספורט ומרכז מסחרי. המיקום של המתחם על מדרון הכרמל, איפשר לתכנן דירות מהן ניתן יהיה להשקיף על נוף העיר וכמעט ללא הסתרה. פרויקט בורגני הרחוק גאוגרפית ורעיונית מ"מעונות העובדים" שנבנו בתל אביב. אך המאפיין המרכזי של המתחם, היה השימוש בפריקסט מבטון שחזר והופיע בכל חלקי הבניין והעניק לו את אופיו הייחודי.

את הפרויקט תכנן האדריכל תאודור מנקס שהתפרסם בגישה השונה שהפגין בתכנון מגורים, ולכן סביר להניח שזו היתה הסיבה שהיזמים בחרו בו. כמו שב"בית הזכוכית" הסמוך, שילב מנקס מרחבים של פנאי לשירות הדיירים, והדגיש את היחסים בין פנים ובין חוץ, בין פרטי ובין ציבורי, גם כאן הוא ביקש ליישם רעיונות דומים. אלא שהמשבר הכלכלי שפקד את הארץ והמלחמות שבאו בזו אחר זו, גרמו לפרויקט להבנות בעצלתיים ואיכות הביצוע הידרדרה ככל שהזמן חלף.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית הפריקסט

.

סיבוב באינטרבאו בברלין – חלק ראשון

תערוכת אדריכלות יכולה להתקיים במוזאון, אבל היא יכולה להתקיים גם בקנה מידה אמיתי: לתכנן שכונה שלימה שכולה לצורך תערוכה. כך היה עם תערוכת אינטרבאו (Interbau) שהתקיימה במערב ברלין ב-1957. על שטח סמוך לפארק טירגארטן שבמרכז ברלין שממנו פונו הריסותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) הבורגנית שהוחרבה במלחמת העולם השנייה ורבים מדייריה היו יהודים שגורשו מבתיהם, הוקמה שכונה חדשנית שלתכנונה הוזמנו קרוב למאה מתכנני ערים, אדריכלים, אדריכלי נוף ואמנים, מגרמניה ומשאר העולם. המפורסמים מבין האדריכלים שהוזמנו היו וולטר גרופיוס מייסד הבאוהאוס, לה קורבוזיה, אוסקר נימאייר, אלוור אלטו וארנה יעקובסון.

היוזמה להקמת השכונה במתכונת של תערוכה נולדה ב-1953. במהירות יחסית הוזמנו המתכננים, נערכו התכניות, בוצעו עבודות הפיתוח, הוקמו הבתים ולקראת פתיחת התערוכה הוחל באכלוס ב-1957. השכונה תוכננה במתכונת של פארק בו פזורים הבניינים בצפיפות נמוכה ולא כמרקם עירוני רציף. כל בניין תוכנן בידי מתכנן אחר, ובהתאם להנחיות שהגדירו מתכנני תכנית המתאר. תוכננו קוטג'ים, בלוקים בני ארבע קומות, בני שמונה קומות וגם בני 17 קומות. לצידם הוקמו מוסדות חינוך וציבור, כנסיות, מתקני ספורט ומרכזים מסחריים. עם פתיחת התערוכה נשלחה נציגות מישראל במטרה להתרשם מהתערוכה והושפעה עמוקות מהפרויקט, חזרה לארץ וביקשה להטמיע את הרעיונות. כך הוקמה "שכונה לדוגמה" בבאר שבע ובערים נוספות, וכך גם תוכננו דגמים חדשים של בנייני מגורים.

לימים הוכרזה השכונה לאתר מורשת עולמית והבתים בה הם כולם לשימור ומשמשים לייעודם המקורי. חבל שאין מרכז מבקרים קטן (בעת התערוכה אמנם פעל אחד כזה) וחבל שלא ניתן לבקר בדירות. עדיין, ניתן בקלות לערוך פה סיור עצמאי. במשך ארבע שעות אפשר לבקר רק בחלק מהבתים היות ומדובר במתחם ענק ובעשרות מבנים. כאן אציג ששה. בהמשך אציג ברשימה נפרדת מבנים נוספים.

.

לפנות ערב

.