סיבוב בשכונה החרדית החדשה בגבעת זאב

קולקר-קולקר-אפשטיין, נחמיה גורלי, משה מרגלית, שמואל שקד – הם האדריכלים שאחראים לאחד המקומות המוזרים שנתקלתי בהם: שכונה חרדית חדשה במועצה המקומית גבעת זאב, התנחלות הממוקמת מצפון לירושלים. היישוב מחולק לאזור וותיק בו גרה אוכלוסיה מעורבת ומאזור חדש בו גרים אך ורק חרדים. משהו שמזכיר את היחסים בין בית שמש הוותיקה ורמת בית שמש, או הר חומה ושאר ירושלים. השכונות החדשות שמאכלסות רק קבוצה חברתית אחת, מורכבות בעיקר ממגורים וכבישים בלי מחשבה משמעותית על פיתוח המרחב הציבורי, לעומת האזור הוותיק.

רק חרדים יש בשכונה החדשה, כך שסביר להניח שאם היום גבעת זאב מדורגת באשכול 5 מתוך 10 חברתית כלכלית לפי הלמ"ס, הרי שעד סיום אכלוס השכונה היא תצנח ל-3 או אפילו 2. היום 53% מתלמידי כיתות י"ב ביישוב זכאים לתעודת בגרות, אז צפוי שהמספר ירד ל-10%. השכונה החרדית משווקת אמנם כשכונת יוקרה לחרדים, אך אוכלוסייה שנוטלת חלק מוגבל בביטחון ובכלכלה היא מעמסה. היום כבר יש מאבק בגבעת זאב בין התושבים הוותיקים ובין החדשים על סגירת בריכת השחייה העירונית בשבת. מתחילים להפנים מי הולך להיות (או כבר) בעל הבית האמתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

V

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בגבול הצפון: מנרה, הגושרים ודן

צפיפות הקיבוצים הקיימת בצפון עמק החולה מציגה ככל הנראה את מקבץ הקיבוצים הגדול על משבצת קרקע נתונה. הקרבה הגאוגרפית לא מנעה גיוון וההבדלים והפערים בין הקיבוצים גדול, בין השאר גם בעיצוב חדרי האוכל ובמצבם. את חדר האוכל במנרה תכננה האדריכלית רחל ניסים, את חדר האוכל בהגושרים תכננה האדריכלית נעמי יודקובסקי ואת חדר האוכל בדן תכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין. כל השלושה הם אדריכלים שפעלו במסגרת התנועה הקיבוצית, אלא שבשונה מיודקובסקי שהיתה חברת קיבוץ לוחמי הגטאות, ניסים ומסטצ'קין גרו בעיר.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) במנרה יש אטרקציות כמו האומגה, המגלשה והרכבל. בתחומי הקיבוץ יש בריכת שחייה נטושה ובכלל כל הבינוי ביחס לטופוגרפיה בשילוב הנוי והנוף שווים רשימה בפני עצמה. הפעם אתעכב גם על בית התרבות שתכנן האדריכל שמואל ביקלס ועומד היום אטום ועגום.

(2) בהגושרים יש את אחת משמורות הטבע "הפרטיות" היפות ביותר שנתקלתי בהן בארץ. מסלול של קילומטר בתוך נחל זורם של מים, שהשביל שלצידו "נחצב" ועוצב על ידי אורי דימנט וקבוצת מתנדבים, בתוך צמחית נחל סבוכה שעוטפת את המטייל מכל כיוון. את מרכז הספורט בקיבוץ תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. יש גם תחנת קמח עם אמת מים מחוץ לקיבוץ ואחת נוספת בתוך הקיבוץ שהפכה לפינת זיכרון.

(3) בדן יש את "בית אוסישקין" שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר. אחת מיצירות האדריכלות המקוריות שנבנו בישראל ולפני ארבע שנים פרסם תומר גרדי את הספר "אבן, נייר" (הקיבוץ המאוחד) שהתמקד בסיפורו של המבנה מנקודת מבטו.

ובלי כל קשר: לכל הקוראים והחברים, חשוב, שוב, שתקראו את הכתבה על ההתנהלות בבצלאל.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין בו מים

.

סיבוב בבית הכנסת אוהל נחמה בשכונת טלביה

השכן הפחות ידוע של משכן הנשיא הוא בית הכנסת שתכנן האדריכל דוד קאסוטו. בניינים כמו תאטרון ירושלים, מרכז ון ליר, והאקדמיה למדעים השוכנים בסמיכות זה לזה במרכז השכונה כבר זכו לסקירות מקיפות, אך לא אותו בית כנסת – ולא בצדק. אותה קבוצת מבני ציבור השוכנת על משבצת קרקע גדולה במרכז שכונת טלביה נבנתה במרוצת שני עשורים, אך למרות הקרבה הגאוגרפית בין הבניינים לא בוצע כל ניסיון ליצור קשר עיצובי או פיסי בין המבנים. כל אחד מהם עומד לעצמו ומפנה את הגב לשכן – חוץ מהמקרה של בית הכנסת.

כאן ביקש האדריכל ליצור קשר עם שני מבני ציבור שכנים: תאטרון ירושלים השוכן ממזרח לו כשגינה ציבורית חוצצת בין השניים ובניין לשכת עורכי הדין הסמוך ממערב.

ועל כך ברשימה זו.

.

or

.

סיבוב באתר הצילומים הנטוש של הסדרה "שכונה"

יומני היקר,

"שכונה" הפכה לאחת הסדרות המצליחות בעיקר בגלל עלילה, שחקניות טובות ולוקיישן. בעלילה מדובר במאבק בין קבוצת ילדים משיכון מתפורר, ולעומתם ילדה שחורדינית שגרה בוילה נוצצת ואמא שלה היא ראש המועצה. עניים מול עשירים. צעירים חמים ופשוטים שמשחקים כדורגל מול צעירים קרים ומניפולטיביים שיושבים כל היום ליד הבריכה הפרטית.

השוואה בין יהוד וסביון? שמו של היישוב בו מתרחשת העלילה הדמיונית הוא נרקיס. במציאות הווילה הנוצצת נמצאת כמעט בסביון והשכונה נמצאת בכלל בקיבוץ גבעת ברנר.

מצאתי בשכונה עניין, למרות שהסדרה מיועדת בעיקר לילדים ומשודרת בערוץ שמשדר מרבית הזמן פרקים חוזרים של בוב ספוג (ראיתי את כולם). הסדרה מושכת בגלל המשחק ובמיוחד זה של ליאנה עיון שמשחקת בתפקיד מיטל. יש לה שיער בלונדיני שהקצוות צבועים בצבעי נאון. לפי המגזין הרשמי של הסדרה, התכונה הבולטת של מיטל: חברה טובה, בעלת חוש אופנתי מפותח, טובה בכדורגל.

.

כלוב

.

סיבוב במלון טלטש הנטוש – 80 שנה להקמתו

עומד ריק ונטוש במרכז הכרמל ובלב שכונה ותיקה בחיפה – מלון הר הכרמל. הבניין הייחודי בולט לכל מי שנוסע בדרך הים, אחד הרחובות הארוכים והמרכזיים בחיפה המקשר בין פסגת הכרמל ובין החוף.

מגידו היה שמו הקודם, אך שמו המקורי ניתן לו על שמה של מייסדת המלון – טלטש, שצאצאיה עדיין גרים בחיפה. כשהוקם השנה לפני 80 שנה, האזור היה ריק מבינוי והמלון היה בטבע. תהליך העיור המהיר בלע את הבניין לתוכו, נבנו מלונות חדשים במיקומים טובים יותר ועם שירותים עדכניים והמלון דעך עד שנסגר לפני שנתיים.

שקיעתו של המלון גררה את יזמיו להוסיף לו תוספות בנייה שפגעו באיכויות התכנון המקוריות שהעניק לו האדריכל לאופולד קרקואר, מהאדריכלים היצירתיים והכישרוניים שפעלו כאן במחצית הראשונה של המאה שעברה. כל בניין שתכנן שווה לבקר בו ואין סקירה על אדריכלות ישראלית שיכולה להיות שלימה ללא הצגת כמה מהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

סיבוב באנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל

44 אנשים נשרפו חיים במרומי הכרמל לפני חמש שנים. היום נראה המקום שקט ופסטורלי. השריפה שכילתה את היער הובילה את הרשויות לפעול לשיקום הסביבה. הכביש מתפתל במעלה ההר ובאחד העיקולים מציצה לפתע האנדרטה לזכר הנספים באסון, שנחנכה ב-2011. שעה אחרי ביקור בבית הפנקייק, כמה דקות אחרי כפר הנוער ימין אורד וכמה דקות לפני שבקרתי במרכז המסחרי בחדרה, עצרתי לראות את האנדרטה שדובר עליה כה רבות בזמנו, אך פחות עסקו בעיצובה.

כתבתי כאן בבלוג על עשרות אנדרטאות – רשימה מלאה נמצאת בתחתית הרשימה הזו. ניתן על פיהן לזהות קו מקשר שבא לידי ביטוי בעיקר בחלוקה כרונולוגית. האנדרטה הזו במרומי הכרמל חוזרת במידה מסוימת לתוכן שביקשו לייצג האנדרטאות שהוקמו כאן בשנות החמישים, אך העיצוב השונה מעמיד אותה בקבוצה המייצגת סוג חדש של אנדרטאות.

ועל כך ברשימה זו.

.

באנדרטה

.

סיבוב בגן הבוטני של באזל

בקצה רחוב עתיק בבאזל יש מגדל שמירה (Spalentor) ששרד את כל תהפוכות הזמן. אחרי שחוצים אותו אפשר להיכנס לגן בוטני שכולל בין השאר כמה חממות טרופיות. העולם שמתנהל בתוכן הפוך למתרחש בחוץ: האקלים, הצמחיה, השלווה, העיצוב והתנועה. בזמן שבחוץ כפור אימים, ויורד גשם ואולי אפילו שלג, בתוך החממות חם ולח. עולם אחר שקליפת זכוכית מפרידה בינו ובין החוץ והוא פתוח חינם במשך כל שעות היום לציבור. הביקור יכול לקחת גם רק רבע שעה, יכול גם יותר אך הוא בהחלט שווה.

ראשיתו של הגן כבר ב-1589, מה שהופך אותו לגן הבוטני הוותיק ביותר בשווייץ. הגן צמוד לאוניברסיטת באזל ומופעל על ידה. בראשית ימיו פעל הגן באופן פרטי ושימש רוקחים וחוקרים של האוניברסיטה שנפתחה כבר ב-1460. היום לומדים כאן כ-13 אלף סטודנטים (כשליש מאוניברסיטת תל אביב), ולאוניברסיטה יש שם עולמי כמרכז אקדמי המתמחה ברפואת מחלות זיהומיות ובמיוחד כאלה באזורים טרופיים. כך, שלמרות שמדובר בביקור נחמד ונעים, המטרה של הגנים היא רפואה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחת מארבע החממות וברקע בניין הספרייה המרכזית של אוניברסיטת באזל שתכנן האדריכל אוטו סן (1968)

.

סיבוב בבית הקברות של קריית ענבים

"הבלים… הכל הבל הבלים… הכל חולף עם הרוח… ואיש אינו אומר: הבלים, הבלים יא אח'י. העצב הרי פוגע בנו רק בהקשר לאלה שאינם מוכרים לנו. ואילו אלה המוכרים לנו מותם פוגע בנו והופך אותנו לדממה ולטל" (מתוך: "ילדי הטל", מחמד אלאסעד, תרגום: יוסף אלגזי, הוצאת פרדס, 2005)

שביל ההליכה המקשר בין הכניסה ובין האנדרטה הגבוהה, הוא המרכיב הייחודי שבשבילו כדאי לבקר בבית הקברות של קיבוץ קריית ענבים. הוא ממוקם בעמק צר כששני רכסי הרים סוגרים עליו משני עברי הנחל. לבד מחברי הקיבוץ מאכלסת אותו גם חבורה נכבדה של חללי חטיבת הראל שנפלו במלחמת העצמאות. חמישית מחיילי החטיבה נהרגו במלחמה ומחציתם קבורים כאן.

לפי תמונות ישנות המקום היה חשוף כולו וריק מצמחייה, אבל היום הוא טובל כולו בירק. בתי קברות חסרים לרוב מוקד מרכזי ומערכת הצירים בהם נועדה לקשר את המבקרים עם המבקרים באופן שווה. כאן המקרה שונה: ציר מרכזי המלווה את הנחל (שהוא יבש כמובן) מקשר בין הכניסה לאתר בקצה אחד ובין אנדרטה גדולה שממוקמת בקצה השני.

ביום הזיכרון האחרון בחרתי לבקר פה בדרך למנת חומוס באבו גוש. בית הקברות היה מלא בקבוצות של נוער עם כיפות סרוגות שבאו לחלוק כבוד לנופלים וללמוד פרק בתולדות המקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור טבעי חודר לחדר הזיכרון באנדרטה

.