סיבוב במסעדה ירדנית נטושה בצפון ים המלח

בקצה הדרך היורדת מירושלים, רגע לפני שכביש 90 מבצע פנייה דרומה ומלווה את חוף ים המלח, ניצבת משמאל לצומת מסעדה שנטושה כבר עשרות רבות של שנים. המבנה לא גדול במיוחד, אבל האדריכל האלמוני שתכנן אותו דאג ליצור מבנה יוצא דופן בקלילותו, שבו ניתן דגש משמעותי לקשר בין פנים ובין חוץ. המסעדה היא כמו מרפסת אל הנוף, בו נפגש נהר הירדן עם ים המלח וברקע מתנשא הר נבו שבממלכת ירדן.

הישראלים לא השכילו לנצל ולהפיח במבנה הזה חיים. אלא בחרו להקים בחלק אחר בצומת מבנה מסעדה קופסתי ומפלצתי, כזה שמנותק מהסביבה ואטום לה, סוג של מלכודת תיירים שנועדה לסחוט כסף מהמבקרים ולא להעניק להם דבר מערכו של המקום הייחודי שבשעריו הם באים.

ועל כך ברשימה זו.

.

במסעדה

.

סיבוב בחדר האוכל ומרכז התרבות בקיבוץ עין גדי

 כבר הרבה זמן רציתי לבקר בקיבוץ עין גדי ולראות מה הותיר שם אחד מהאדריכלים היצירתיים בישראל – שמואל מסטצ'קין (2004-1908).

בסביבות ים המלח תכנן מסטצ'קין לא מעט מבנים שעל חלקם כתבתי כאן רשימות (בית היוצר המדהים, מרכזית טלפונים, ושיכון מגורים ומרכז תיירות שנהרס בנתיים. יש גם רשימה על הפרויקט הלא גמור בקיבוץ שדות ים). מסטצ'קין למד בבית הספר באוהאוס, שהפך בישראל לשם נרדף לסגנון בניה מודרני ונקי. אך יחד עם זאת, מסטצ'קין לא היה מחוייב לשום סגנון ואת זה ניתן למצוא לאורך כל עבודתו, ובמבנים בעין גדי במיוחד.

האדריכל והמורה דני מינץ חוזר ומדגיש שהאדריכלות של הקיבוץ היא ההפך ממה שאנחנו מצפים, והיא פועלת כמו נגטיב. בעוד שבעיר ובמושב הבניוי הוא המעצב את המקום, הרי שבקיבוץ המרחב הפתוח הוא העיקר כשהמבנים הם פרט משני בנוף. בקיבוץ עין גדי המטופח והמושקע הרעיון הזה בולט שבעתיים וישנה תחושה שכאשר מתהלכים בין בתי הקיבוץ, מטיילים למעשה בגן עדן.

  

בית התרבות במבט מלמטה

 

סיבוב בשני פרויקטים נשכחים של מסטצ'קין / באוהאוס בים המלח

רגע לפני הריסת מתקני החוף הוותיקים של ים המלח, הלכתי לראות אותם מהסיבה שתכנן אותם האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס ומבכירי האדריכלים שתכננו בתנועה הקיבוצית. הקשר של מסטצ'קין לאזור הוא דרך קיבוץ עין גדי שהוא היישוב הגדול והחזק במועצה אזורית תמר ומסטצ'קין תכנן להם את חדר האוכל ואת בית התרבות. פרויקט נוסף שהתעכבתי בו הוא שכונת המגורים נוה זוהר שממוקמת מדרום למתקני החוף ואותה לעומת זאת אף אחד לא מתכונן להרוס.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

סיבוב ליד מרכזית טלפונים בים המלח

בשנות ה-60 ותחילת ה-70 היה האדריכל שמואל מסטצ'קין השריף של דרום ים המלח. מספר המבנים אותם תכנן וביצע באזור הוא נתון מרשים בכל קנה מידה, ולמעשה כמעט את כל המבנים במקום שהוקמו באותה העת תיכנן מסטצ'קין וכיום רובם המוחלט עדיין ניצבים על תילם, אך נטושים ונשכחים.

הסיבה העיקרית שהשתוקקתי להגיע לדרום ים המלח היתה מרכזית הטלפונים המוצגת בשלוש התמונות הבאות (בהזדמנות זו, אני חוזר ומודה לאסף מדמוני שהנחה את דרכי במקום והקדיש לי מזמנו). לפני שנתיים יצא הספר "לבנות ולהבנות בה" שסיכם את פועלו של מסטצ'קין אך כמעט אך ורק התמקד בפרויקטים שתכנן עבור התנועה הקיבוצית. עקב כך, פרויקטים שמחוץ לגדרות הקיבוץ כמעט ולא הוצגו ולא זכו לפירוט והערכה טקסטואלים.

.

מרכזיית טלפונים

.

סיבוב במחנה העובדים הנטוש של מפעלי האשלג

בשנת היובל מדינת ישראל, החליטה הממשלה בהחלטה מס' 4625 מיום 20.12.98 לאמץ את תכנית הקרן הקיימת לישראל בשיתוף המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות "ולשקם 50 אתרים היסטוריים המהווים אבני דרך בשיבת העם היהודי לארצו".

"הממשלה רשמה לפניה את התחייבותה של הקרן הקיימת לישראל, לממן מחצית מעלותו הכוללת של המיזם, המוערכת בכ-75 מיליון ש"ח על פני שלוש שנים. התכנית שהוגשה לראש הממשלה ואומצה על ידו, עברה ועדת שרים שאימצה גם היא את התכנית והטילה על ועדת מנכ"ל הקק"ל, יצחק אלישיב, להקים ועדה שתכין את רשימות האתרים, תלווה ותטפל בקידום הפרויקט" (מתוך אתר המועצה לשימור אתרים).

בארי הישנה, בית אשל, בצלאל, בת שלמה, גדרה, הגן הבוטנאי בהר הצופים, נגבה, שער הגיא ומחנה סדום – הינם רק חלק מאותה רשימת 50 אתרים שנותרו גם למעלה מעשור לאחר התחייבות הממשלה – נטושים ומתפוררים. לאחרונה האתר בבית אשל אף נהרס, וגם מבני מחנה סדום שלא זכו לטיפול למעלה מ-60 שנה מראים סימנים של מחיקה.

.

השלט ושרידי המחנה מעבר לגדר תייל

סיבוב במערת הקולנוע / וגם: על ערב לזכר זאב רכטר בחללית

ההתרפקות על בתי הקולנוע שהלכו ונעלמו מנוף עירנו פירנסה בזמן האחרון מספר מרשימות שכני לאתר, אך את הקולנוע במחנה סדום לא הזכיר עדיין איש (ועכשיו בטח שרון יקפוץ ויגיד שהוא כבר העלה לאתר שלו לפני שנתיים תמונות של המקום….). אבל גם אם מישהו כבר עסק בזה – לא מצאתי על כך כל חומר, כך שהתרתי לעצמי להעלות לכאן רשימה שתתמקד באותו אתר מוזר וייחודי שכמעט ולא נותר ממנו זכר בשטח.

סיבוב בכיכר סדום ועמורה

כיכר סדום היא אחד מהמקומות היפים והרגועים ביותר, שנתקלתי בהם בפלנטה שלנו. ולכן אני לא יכול להמשיך ולהציג את שאר ההיבטים הארכיטקטונים המצויים במקום מבלי להתייחס לטבע המרהיב המצוי בסביבה.

 

סיבוב במצודה שתכנן נחום זולוטוב בנאות הכיכר

אף אחד לא עושה את זה יותר טוב מנחום זולוטוב, וכל פעם שאני ניתקל בעבודה שלו (ולצערי הן לא שורדות את שיני הזמן ומשתנות ונהרסות בזו אחר זו) אז אני נהנה ללמוד מהן – ויש הרבה מה ללמוד. זולוטוב הוא בהחלט אחד מהאדריכלים הישראלים המקוריים שאני הכי אוהב – הטיפול שלו בחללים ובחומרים ביחס לתרבות ולאקלים המקומי הוא חסר תקדים, ועל הערכים העירוניים שבעבודתו אפרט בהמשך. זה חבל שלא נמצא לזה המשך באדריכלות המקומית.

בנאות הכיכר תכנן זולוטוב מתחם שלם הכולל רחוב מגורים (תמונה שלו כבר על ההתחלה כאן בתחתית הפיסקה) ובית ספר שדה. ישנם שני דברים שיכולים להעלות דמעות של התרגשות ואושר בעיניי: בחורה יפיפייה וארכיטקטורה מעולה, הפעם לא נתקלתי בבנות המקום למרות שאני בטוח שהן נאות, כך שהארכיטקטורה היא זו שגרמה לי להתרגש.

אבל הסיבה העיקרית שהגעתי לסדום הייתה הזמנתו של אסף מדמוני – אדם יקר שאפשר להגיד שאין לו אח ורע בידיעותיו על האזור. אז כשרוצים להכיר את כיכר סדום על כל היבטיה צריך לפנות אל השריף, ומדמוני הוא הכתובת. מצאתי מקום שקט ורגוע – שהשקט מתאים לו כמו כפפה ליד, ובשל כך הייתי מאד רוצה לחזור אליו כמה שיותר מהר.

.

.

באוהאוס בים המלח / סיבוב במבנה המרשים ביותר שתכנן שמואל מסטצ'קין

לקראת הכנתה של תמ"א 13, תכנית מתאר ארצית לים המלח וחופיו, אותה מכין מינהל התכנון במשרד האוצר – החלטתי ללכת ולראות את אחד האתרים המרתקים ביותר המצוי בסמיכות ליישוב נווה זוהר שבדרום ים המלח.

במקור היה מדובר במרכז מבקרים, "בית היוצר – מוזיאון ים המלח", ובאכסניית נוער שתוכננו שניהם כמתחם אחד על ידי האדריכל שמואל מסטצ'קין.

.

.