קיבוץ לביא נקרא על שם העיירה שהתקיימה למרגלותיו עד 1948 ונקראה לוביה. לוביה נמחקה ולביא נוסדה. במרכז הקיבוץ שהקימו עולים חדשים מאנגליה, הוקם גם בית כנסת. כאילו לא עברו 1,600 שנה מאז התמלא הגליל בבתי כנסת, בחרו מחדשי היישוב המקומי לבנות את בית הכנסת החדש ברוח אותם בתי כנסת שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות באזור. אגב, בקיבוץ מדגישים כי לביא מקורו ב"פונדקא דלוי" המוזכר בתלמוד ושכן על הדרך בין ציפורי לטבריה בתקופת בית שני.
מבנה בית הכנסת נחנך ב-1962 בתכנון האדריכל יוסף שנברגר שידוע בעיקר כמתכנן רחבת הכותל המערבי. כבר כתבתי כאן על כמה בתי כנסת שתכנן בקיבוצים: בכפר עציון, בחפץ חיים, בבארות יצחק וגם כתבתי עליו ערך בויקיפדיה.
שנות ה-60 וה-70 היו תקופת השיא ביצירתו של שנברגר, שהתמחה בעיקר במבני דת, והביקור שלי בארבעת בתי הכנסת שתכנן מציג רק חלק קטן מאוד מיצירתו. בית הכנסת בלביא נחשב בקרב מתכנני בתי כנסת כאחת היצירות הטובות שלו. קשה לצלם אותו ולכן כדאי פשוט לבוא ולבקר. הוא פתוח כל הזמן. הבניין נחנך ב-1962 ושלושים שנה לאחר מכן נערכו בו שינויים ברוח הבניין המקורי. קשה לזהות מה מקור ומה תוספת, הודות לעבודה המעולה של האדריכל טוביה קץ שהיה גם שותפו וממשיך דרכו של שנברגר לאחר שנפטר ב-1982 בגיל 60.
בשנים האחרונות אדריכלות מבני הדת (בתי כנסת, ישיבות) מדרדרת ומדרדרת. בעבר היו אדריכלים כמו אבא אלחנני, עמירם חרל"פ ודוד קאסוטו שדאגו לעורר דיון בנושא. היום אין אף אחד ולכן משתדל להציג כאן מידי פעם גם בתי כנסת.
ועל כך ברשימה זו.
.

תאורה טבעית ומלאכותית בעזרת הנשים
.
להמשיך לקרוא ←
32.787648
35.440717
מאת מיכאל יעקובסון
|
פורסם בגליל, קיבוצים
|
תגים אבן, אדריכלות בקיבוץ, אדריכלות ישראלית, אדריכלות קיבוצית, ארון קודש, ארכיון, בטון חשוף, בית כנסת, במה, הגליל, הכנסת ספר תורה, הרב אריה לוין, הרב רפאל הכהן קוק, חדר אוכל, חזית, חנוכת בית הכנסת, חצר פנימית, טוביה קץ, יודאיקה, יוסף שנברגר, כחול, לביא, לוח זמני תפילות, מגדל מים, מחיצה, מכבסה, מלון לביא, מלון קיבוץ לביא, נוי, סידורי ישיבה, סילו, סקיצות, עזרת גברים, עזרת נשים, עמודים, פטיו, פסיפס, צריף ראשונים, קיבוץ, קיבוץ לביא, רחל סקלן, ריהוט בית כנסת, שלט, תכנית
|
בית המקדש השלישי כבר מזמן נבנה. חלף מאז חנוכתו חצי יובל שנים במלחה. מידי יום מקריבים בו תושבי הארץ קרבנות ליושב במרומים – זה שקוראים לו דוד עזריאלי. הוא יושב במרומי אחד ממגדלי עזריאלי בתל אביב (העגול אני חושב, אבל אולי המשולש). את כל הטייקונים שפועלים כאן אכלו כבר העיתונים, אבל משום מה דווקא מי שבאמת מחסל אותנו ואת הערים בהן אנו חיים, קיבל חנינה ולא זכה אפילו בכתבת תחקיר אחת שחושפת את השפעתו ופגיעתו במסחר ובציבור הישראלי.
מסיבוב בקניון מלחה נראה שזה כיף ללכת לקניון. נעים להסתובב בקניון, חם בחורף וקריר בקיץ, הכל מואר היטב, יש אוכל, בגדים וסתם שטויות, תמיד נקי ומצוחצח, הרבה צעירים, חנייה וגם תחבורה ציבורית, חנויות גדולות של מותגים וחנויות קטנות מקומיות. יש אפילו באגף הנסתר רופאי שיניים, עורכי דין ורואי חשבון. יש כאן הכל. אז למה זה נראה מזויף?
הקניון הוא מקום צפוי: שדרה רחבה אחת או שתיים, אין מכוניות בפנים ולא ויש אשליה של ביטחון כי יש שמירה, החנויות הן תמיד אותן חנויות ואותן רשתות עם אותן החולצות, אפילו המוכרות נראות כולן דומות. גם התמונות ברשימה הזו דומות, חוץ מדבר אחד: בית הכנסת של הקניון – כמוהו לא ראיתי.
ועל כך ברשימה זו.
.

הכיפה במרכז קניון מלחה
.
להמשיך לקרוא ←
31.768319
35.213710
לפני כחודש הלכתי בשדות במרכז הגליל העליון, בין צפת להר מרון שם נתקלתי במבנה קבר חדש שכולו בטון חשוף. על שביל העפר חלפו ללא הרף שיירות מטיילים ושאלתי את מי שנראה היה לי מדריך מי קבור כאן. הבחור שהתברר שגר ביישוב הכי קרוב לקבר, ענה שמדובר בקבר ערבי. מסביב למבנה היתה פריחה יפה, אך בפנים רצפת מבנה הקבר היתה מכוסה בגללי פרות והאוויר מלא זבובים.
האם שיגעון הקברים שתפס את הישראלים לפני עשרים שנה (וממשיך גם היום), תופס עכשיו גם את ערביי הגליל? האם הם תפסו את המשחק? נכון שהם כבר הקימו קברים בכל הארץ, אך זה היה לפני מאות שנים וגם אז מי שבעיקר הקים היה כנראה השלטון וזה פחות בא מלמטה. בכל מקרה, היות ועד 1948 שכן פה בסמוך הכפר צפצאף, יתכן מאד והקבר הזה בכלל שייך לאותו כפר שלא שרד ממנו כמעט כלום, לאחר שעל שרידיו הוקם המושב ספסופה. לאחרונה שינה את המושב ספסופה את שמו ל-אבן חושן. "זה חלק ממהלך מיתוגי שנועד למתג את המושב ככפר תיירותי" – הסביר לי אותו מדריך בהמשך הדברים. ועל כך ברשימה זו.
.

קבר ופרח
.
להמשיך לקרוא ←
0.000000
0.000000
מאת מיכאל יעקובסון
|
פורסם בגליל
|
תגים אותנטיות, אתרים, ברוטליזם, הגליל העליון, כדיתה, כפר חושן, מועצה אזורית מרום הגליל, סוסים, סעדיה מנדל, ספסופה, צפצאף, קבר ערבי, רכיבה על סוסים, שנורר, صفصاف
|
רק לאחרונה גיליתי את קיומן של אכסניות הנוער בישראל. יש כאלה כעשרים בכל רחבי הארץ ואחת מהן ממוקמת על שפת ים כנרת, במקום שנקרא בשם הפסטורלי: כרי דשא. מבנה האכסניה שהוקם לפני כעשרים שנה, מעוצב כחאן: מבנה סגור עם חצר פנימית. שני צבעים שולטים פה: לבן וירוק. הלבן בא מהבניין והירוק מהצמחייה העשירה שצומחת בחצר ומסביב לבניין. לא מדובר בבניין מתוחכם, אלא פשוט ובמקביל הוא גם מתאים בול לכותרת המשנה שבחרתי לבלוג הזה: דיסנילנד מקומי.
כיצד הוא תוכנן ומה בעתיד? תשובות על השאלות קבלתי מאדריכל הפרויקט. ועל כך ברשימה זו.
.

Under Tropical Moonlight
.
להמשיך לקרוא ←
32.873653
35.548976
מאת מיכאל יעקובסון
|
פורסם בגליל
|
תגים אבישי טאוב, אכסניית נוער, אנ"א, בית הארחה, בני שורץ, גליל, דקל, הגליל מתחרז עם חליל, הכינרת, המחלקה הטכנית, המכשפות, חורבת מינה, חורבת מינם, יאיר קינן, כרי דשא, מועצה אזורית עמק הירדן, מחירים, על שפת כנרת ארמון רב תפארת
|
שבוע שעבר בדרך מפה לשם עצרתי בקיבוץ כפר עציון. לא היה לי זמן להסתובב בקיבוץ אלא רק בבית הכנסת, מבנה שתכננו האדריכלים יוסף שנברגר וטוביה קץ – מבכירי מתכנני בתי הכנסת שפעלו כאן במחצית השניה של המאה העשרים.
הכנסיות תופסות מקום נכבד בסדר היום העיצובי של אדריכלים בעולם המערבי, אך דווקא אצל עם הסגולה הידרדר תכנון מבני הדת לשפל המדרגה. היו בתי כנסת מפוארים וגרנדיוזים בגולה שתוכננו ברובם על ידי אדריכלים שאינם יהודים. לעומתם, בישראל במאה העשרים תכננו האדריכלים המקומיים, בתי כנסת בהם נעשה שימוש במשאבים מצומצמים ביותר, אך מבלי להפריע ליצירת מבנים מרשימים וייחודיים שרוממו את המבקר בהם מחיי היומיום. בתי הכנסת שנבנים בעשורים האחרונים, יקרים הודות לרמת הגימור הגבוהה, אך בסופו של דבר מדובר בקופסאות חלולות מכל תוכן וברמת גימור מבישה. רוח אי אפשר לקנות בכסף.
מבני דת הם הזדמנות לאדריכלים להביע יצירתיות באופן כמעט חופשי. יש כאן עיסוק לא רק בנושאים רוחניים, או פרטים דקורטיביים, אלא גם במושגים כמו מגדר, מעמד חברתי והיחס בין אדם למקום. בעולם, הממשיכים אדריכלים לנצל את ההזדמנות וכך גם עשו בישראל עד לפני כמה עשורים. על רגל אחת אני יכול להזכיר פה כמה מאותם אדריכלים מודרנסטיים שיצרו מבני דת מעולים. בין אלה שהתמחו בתחום ניתן למנות את דן טנאי, אלכסנדר פרדימן, ישעיהו אילן, ישראל קומט, דוד קאסוטו וכמובן – טוביה קץ ויוסף שנברגר. בין אלה שהסתפקו בלתכנן רק מבנה אחד או שניים בתחום, ניתן למנות את נחום זולוטוב, מרדכי בן חורין, צבי הקר ואלפרד נוימן, יהודה לנדאו, היינץ ראו, דוד רזניק ואהרון קשטן.
על בתי הכנסת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר (1982-1912) כתבתי כאן כבר כמה פעמים. בין השאר כתבתי על בית הכנסת בקיבוץ חפץ חיים ועל בית הכנסת בקיבוץ בארות יצחק. הפעם אתעכב על בית הכנסת בקיבוץ כפר עציון.
.

הויטראז' שיצר פרלי פלציג
.
להמשיך לקרוא ←
0.000000
0.000000
מאת מיכאל יעקובסון
|
פורסם בהתנחלויות, קיבוצים
|
תגים 1975, אבנים, אדריכלות בקיבוץ, אדריכלות בתי כנסת, אדריכלות ישראלית, ארון הקודש, ארון קודש, בטון חשוף, בית כנסת, ברוטליזם, גוש עציון, הבימה, התנחלות, ויטראז', טוביה קץ, יודאיקה, יוסף שנברגר, כפר עציון, מנורה, מפה, מקום מעניין בגוש עציון, ספירת העומר, עזרת גברים, עזרת נשים, עץ, פרלי פלציג, קיבוץ, ריהוט בית כנסת
|
כשנוסעים על כביש 4 וחולפים על פני העיר אשדוד, יש כמה מבנים ישנים שניצבים לצד הדרך. אפשר לפספס אותם אם לא שמים לב, אפשר לזרוק מבט ואפשר גם לשאול מה פשר אותם מבנים. אני הגדלתי לעשות וגם עצרתי לבדוק. מדובר בשרידי העיר איסדוד שהיתה כאן עד שהצבא פינה סופית את תושביה והשטיח את הקרקע. כמה ממבני הציבור של איסדוד נותרו עדיין בשטח.
איסדוד היא אצלי נקודת ציון. עד לפני עשר שנים לא הייתי מייחס לאותן חורבות מחשבה או מעניק להן יחס. סיור קצר שהשתתפתי בו, גילה לי את הרובד שנעלם מעיניי. ועל כך ברשימה זו.
.

בקבר
.
להמשיך לקרוא ←
31.804381
34.655314