סיבוב בשלושה חדרי אוכל בעמק החולה: כפר סאלד, עמיר ושדה נחמיה

לא נעים לראות חדר אוכל נטוש, וזה המצב בשלושת הקיבוצים שמוצגים כאן. שלושתם שוכנים בסמיכות בעמק החולה: עמיר ושדה נחמיה גובלים זה בזה, כפר סאלד שוכן במרחק נסיעה של שלוש דקות משניהם. חדרי האוכל סגורים כבר עשור ואף יותר, והם עומדים דומים במרכז הקיבוץ.

לא רק "אוכל" היה המוקד באותם מבנים. אלה היו מקומות בהם התאספו החברים בשעות שמחה ובשעות קשות, בהם התקיימו אספות ודיונים גורליים, בהם נחגגו מסיבות ובהם הספידו חברים. מרכז החיים של היישוב כולו. נטישתם היא עדות לחברה שנטשה חזון אוטופי אותו ביקשה לממש ואף הצליחה למשך כמה עשרות שנים. נטישתם היא עדות לאדריכלות שהתרוקנה מתפקידה.

שלושה אדריכלים שונים תכננו את כל אחד מחדרי האוכל. בכפר סאלד תכנן את חדר האוכל האדריכל עירא אפרתי, בעמיר תכנן האדריכל מנחם באר, ובשדה נחמיה תכנן האדריכל אהוד שחורי שביצע את העבודה במסגרת עבודתו בחברת התכנון והבנייה אפשטיין ובניו.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקיבוץ

.

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר אוכל בקיבוץ כפר סאלד:

קיבוץ קטן ושקט, בסך הכל 561 תושבים לפי הלמ"ס. כפר סאלד עלה על הקרקע ב-1942 וסבל בשנותיו הראשונות מהשכנים הסורים שישבו כמה עשרות מטרים ממנו. עד 1967 עברה גדר הגבול בצמוד לגדר המזרחית של הקיבוץ. אך כמו במציאות הישראלית הכללית, הסורים היו הבעיה הקטנה של הקיבוצניקים וב-1952 בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, מחצית מחברי הקיבוץ עזבו את כפר סאלד ועברו לקיבוץ גבעת חיים איחוד. אגב, מעת הקמת הקיבוץ ב-1934 עד 1937 נקרא הקיבוץ "שער הנגב" היות והקיבוץ היה ממוקם בגדרה ועד אז לא היה קיבוץ דרומי יותר מהם. מסיבות שטרם התגלו, החליטו החברים לקרוא לקיבוצם על שמה של הנרייטה סאלד, מקימת ויצ"ו ואם עליית הנוער. סאלד שהיתה בשיאה, הסכימה לבקשת החברים לקרוא לקיבוץ על שמה. הקונגרס הציוני ה-20 שהתקיים באותה שנה בציריך אישר את החלטת החברים.

במרכז היישוב כשמדשאה רחבה פרוסה למרגלותיו מדרום וממזרח ניצב לו חדר האוכל. המבנה פונה לכיוון דרום-מערב ובחזיתו הראשית של אולם האכילה בקומה העליונה קבוע פתח גבוה ורחב, עם מרפסת קצרה המשקיפה על עמק החולה. החלק הרחב של המבנה על ריבוי חלונותיו מכוון לכיוון צפון-מערב, הכיוון ממנו באות מרבית הרוחות המצננות את המבנה בימות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה. חדר האוכל מתנשא לשתי קומות ומתאפיין בגג רעפים ומרפסת בחזית, המעניקים לו חזות של בקתה. הוא מורכב ממספר אגפים המונחים על הקרקע בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של המדרון. ניצול המדרון איפשר את מיקומם של מספר שימושים מתחת לאולם האכילה: מעבר מקורה המקשר לחדר דואר, לוח מודעות, שטיפת ידיים, שירותים, חדר ארכיון ומועדון לחבר. מהמעבר מובילות מדרגות אל הקומה העליונה – לאולם האכילה. בקצה האחורי של הבניין שוכן המטבח.

חדר האוכל הנוכחי מורכב משלושה אגפים המאורגנים בצורת האות ו'. מנורות כדוריות מאורגנות לצד הקירות ויוצרות אחידות בין שלושת האגפים. באולם הגדול הפונה למדשאה נשמר עיקרון הסימטריה, המודגש בעיקר הודות לארגון הפתחים: החלונות והדלתות, אך גם הודות לעיצוב תקרת העץ. האולם היום ריק והמוקד המרכזי בו הוא חלון רחב הממוקם במרכז החזית ומשקיף דרך מרפסת אל נוף עמק החולה והשדות של הקיבוץ.

האדריכל עירא אפרתי הוא זה שתכנן את הבניין. אפרתי עבד שנים ארוכות במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד וכנראה שלמבנים שתכנן היה אופי ייחודי, היות ושניים מוותיקי אדריכלי הקיבוצים – ויטוריו קורינלדי ופרדי כהנא, זיהו את אפרתי כמתכנן הבניין, זיהוי שקיבל את אישורו מבירור בקיבוץ. "לפעמים זה כמו במוסיקה, יש איזה צליל שמזכיר לך שזה צ'יקובסקי" הסביר לי כהנא מדוע חשב שאפרתי תכנן את הבניין. לדבריו, אפרתי התמחה בתכנון מגורים ומבני חינוך ויתכן וזהו חדר האוכל היחיד שתכנן. בשונה מאדריכלים אחרים במחלקה, אפרתי היה תל אביבי,  ולדברי קורינלדי וכהנא היה "טיפוס אינדיבידואלי ונחמד עם רעיונות ייחודיים". הוא הותיר אחריו גוף עבודות גדול יחסית שטרם נחקר, וגם כאן בסקירת חדרי האוכל זו הפעם הראשונה ששמו עולה. היות והוא ניפטר לפני שנים, ולא הותיר אחריו משפחה, אין לי עליו חומר. בכל מקרה בקשתי משני האדריכלים שהכירו אותו לסייע ולבדוק מה הוא תכנן – ואת הפירוט אשאיר לרשימה עתידית.

.

"שנים היה באמצע המחנה שלנו שטח רחב ידיים מלא קוצים. סביבו התרוממו בתים וגדלו עצים ודשא ושטח זה נשאר בשממותו. חצתה אותו דרך לעגלות ומכוניות, במשך הזמן עקף אותו כביש ומדרכות והשטח עדיין ריק. ידענו: כאן יעמוד בעתיד חדר אוכל", כתבה חברת הקיבוץ שולמית כהן, עם חנוכת בניין חדר האוכל ב-1960, הרביעי במספר. חדרי האוכל שקדמו לו היו כולם צריפים קטנים.

בניית חדר האוכל החלה ב-1956, לאחר שכמה מחברי הקיבוץ מסרו לקופה המשותפת את "כספי השילומים" שקיבלו מממשלת גרמניה. רק אחרי ארבע שנות בנייה נחנך הבניין. חדר האוכל החדש הכיל אולם ל-200 סועדים, מטבח חדש ומועדון לחבר הקיבוץ. לאחר כמה שנים גדל הקיבוץ והבניין הקיים היה צר מלהכיל את כל החברים והוחלט להוסיף אגף אכילה. ב-1976 הוזמן אפרתי בשנית לכפר סאלד, הפעם כדי להמשיך את עבודתו. הוא עיצב אולם חדש שהקטין אמנם את המדשאה שבחזית הבניין, אך שמר על אופי החזית המקורית שכללה חלון רחב לאולם האכילה בקומה העליונה וחלון רחב למועדון שבקומה התחתונה. המצב החדש יצר אולם אכילה המורכב משלושה אגפים, כשאין קשר עין רציף בין כל האגפים. עובדה זו התגלתה כחולשה בעיקר בעת אירועים חגיגיים (ארוחות, מסיבות ואספות) בהם התכנסו חברים רבים בחדר האוכל.

אולם חדר האוכל נטוש מאז הופרט הקיבוץ ב-2001. באחד מאגפי חדר האוכל מתקיימים חוגים כמו קפאורה או ריקודי עם. במטבח פועל עסק שמכין שניצלים ("שניצל עם חיוך"), באזור בו פעלו האקונומיה וחדרי הקירור פועלת מרכולית. אגב, עד 1960 שימש את החברים כחדר אוכל צריף גדול השוכן כמה עשרות מטרים מחדר האוכל "החדש". הצריף עדיין עומד על תילו, מכוסה כולו בצמחייה.

.

1956: חדר האוכל בבנייה (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

1957: חדר האוכל בבנייה (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

1960: חדר האוכל לאחר השלמת הבנייה. 12 שנים לאחר מכן הורחב הוארף האגף השמאלי בתמונה וחזיתו הועתקה במידה מסויימת ונוספה לה מרפסת קטנה (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

חדר האוכל עם החזית של האגף שהושלם ב-1976

.

חזית מזרחית עם כניסה ראשית

.

רחבה פתוחה בחזית הבניין המערבית

.

מעבר מקשר בין שני חלקי הבניין ומוביל לאגפים השונים + לוח מודעות

.

על לוח המודעות

.

תיבות דואר ודלתות הכניסה למועדון הקיבוץ במפלס התחתון

.

פריחה

.

דואר

.

תיבות

.

מועדון במפלס התחתון מתחת לאולם האכילה

.

שטיפת ידיים

.

שלט מכוון לחדר הארכיון

.

על דלת הכניסה לארכיון

.

.

יש גם סרטון קצר שצלמתי:

.

.

.

המדרגות המובילות לאולם האכילה שבקומה העליונה

.

אולם אכילה אחד נמצא בעורף

.

1960: אולם האכילה המרכזי (המצולם בתמונה מעל), קודם לתופסת האגף שבחזית הבניין (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

על רצפת האולם סימנו מגרש משחק

.

אגף בחדר האוכל עם עבודת קיר המציגה את שבעת המינים שיצר חבר הקיבוץ דניאל פראלטה (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

באולם סמוך ששימש בעבר לאכילה דחוסים שולחנות וכיסאות

.

האולם המרכזי: גופי תאורה כדוריים מסודרים כמו במסדר לאורך הקירות

.

1967: בחדר אוכל (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

1967: בחדר אוכל (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

1991: ארוחה (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

1991: הגשה עצמית (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

1991: מסיבת שישי בחדר האוכל (מקור: ארכיון כפר סאלד)

.

תקרת העץ

.

בקצה האולם חלון רחב הפונה למרפסת קטנה

.

מבט מהמרפסת

.

המדשאה המרכזית במבט מהמרפסת

.

.

(2) חדר אוכל בקיבוץ עמיר:

כבר ב-1971 עלה הרעיון להקים חדר אוכל חדש וגדול שיענה על הצרכים המשתנים של הקיבוץ: הגשה עצמית, גידול במספר החברים, דרישות סניטריות והחלפת המבנה הישן שנבנה באיכות ירודה. נערכה בדיקה והעלות הגבוהה של חדר אוכל חדש הרתיעה את החברים. כעת נשקלה האפשרות לשפץ ולהרחיב את חדר האוכל הקיים. במשך כמעט עשר שנים דנו בעניין ולבסוף הוחלט לשפץ ולהרחיב.

"היתה התלבטות רבה בועדת התכנון על הצורה החיצונית", כתבו בעלון הקיבוץ ב-1982. "נערכו מספר סיורים בחדרי אוכל חדשים. שררה תמימות דעים שצריך להשקיע באדריכלות-חוץ כדי להעלות את קרנו של חדר האוכל בעיני החברים, שתהיה להם 'יראת כבוד'[…]. אחרי שוועדת התכנון קבעה לעצמה מהם הקווים הכלליים, היתה התלבטות למי למסור את התכנון; למחלקה לתכנון של הקיבוץ הארצי או למתכנן פרטי. במחלקה אמנם קיים תיק של הנושא המכיל את כל התכניות עוד מהחדר אוכל הישן, אבל מאידך עבודתה איטית מאוד. מתכנן פרטי יכול להתפנות מעיסוקים אחרים ולהתרכז בנושא אחד. לבסוף הוחלט להעדיף את המחלקה". האדריכל מנחם באר ניגש לתכנון ההרחבה ב-1973 ועוד באותה שנה הגיש לקיבוץ תכנית. אך הקיבוץ לא הזדרז לבצע את העבודה המשיך להתלבט עד לסוף העשור.

על פי תכניתו של באר, חדר האכילה הורחב מ-330 מ"ר ל-720 מ"ר, נוספו חדר שטיפת כלים, חדרי מבואה, חדר מכונות, ושירותים. סך הכל כלל המבנה המחודש 1,050 מ"ר שטח בנוי. ממרכיב אחד התקשו החברים להיפרד וזה מגג הרעפים. אבל האדריכל שכנע אותם כי המבנה ידרוש ריבוי גגות רעפים, מה שיצור חוסר אחידות. הפתרון נמצא באולם האכילה החדש שמעליו תכנן האדריכל גג משופע המורגש היטב בתוך האולם עצמו ובולט פחות בחזית הבניין. בין החידושים בבניין החדש היה היחס לילדים שבמסגרתו הותקנו בין השאר כיורים לשטיפת ידיים בגובה של ילד. כמו כן, שולבה מערכת סאונד מתקדמת ובכניסות הותקנו דלתות זכוכית אלקטרוניות.

האדריכל מנחם באר חבר קיבוץ געתון חוגג החודש את הוצאתו לאור של ספר המסכם את יצירתו במשך קרוב לחמישים שנות עשייה, אותו כתבו וערכו יובל דניאלי חבר העוגן ומוקי צור חבר עין גב. כאן כבר הצגתי כמה מבנים שתכנן: חדר האוכל והמועדון בקיבוץ זיקים ואת חדר האוכל ביחיעם. בשונה משני אלה, בעמיר יצר באר חדר אוכל חד-קומתי וגדול במיוחד. לחדר האוכל אפשר להכנס מכל כיוון, מה שמדגיש את מרכזיותו על מערכת שבילי ההליכה בקיבוץ.

במאמר המקיף שכתבו דניאלי וצור בספר, הם מציינים את ההבדל בין חדרי האוכל שתכנן מסטצ'קין ובין אלה שתכנן באר. מסטצ'קין ביקש לקשר בין החוץ ובין הפנים ולכן הקיף את חדר האוכל במדשאה שהגיעה עד ממש לקיר הבניין. לעומתו, מנחם באר יצר אזור ביניים בין המדשאה ובין הבניין ושם פרס רחבה מרוצפת. בהיבט האדריכלי הדגישה הרחבה את הבניין בסביבתו ובהיבט השימושי איפשרה להוציא אליה שולחנות ולערוך בה אירועים חגיגיים. רחבות דומות יצר באר גם בחזית חדר האוכל בבית זרע, יחיעם, העוגן ובמעברות.

שתי יצירות אמנות שנוצרו במיוחד לבניין: האדריכל הזמין את יעל לב, אמנית חברת קיבוץ גן שמואל, שתיצור קיר קרמיקה לצד הכניסה המערבית. העבודה לא כל כך מוצלחת ומוזר שבאר הזמין אמנית מחוץ לעמיר לעצב את הקיר, כשבעמיר פעלו בני הזוג טולי ואילנה באומן שהתמחו בעבודות באבן, קרמיקה והדפס והיו מהאמנים הבולטים בתחומם. אני לא יודע אם היה עלבון, אבל ב-2013 הותיר גם טולי באומן את חותמו על הבניין, כשלצד הכניסה המזרחית שולב קיר אמנות שיצר מאבני בזלת. לפני חודשים ספורים הוא נפטר.

הבנייה תוכננה להתבצע ב-5 שלבים כדי לשמור על המשך תפקוד שוטף של חיי הקיבוץ עם מזעור הפגיעה במרכז חצר הקיבוץ ותפקוד חדר האוכל הקיים. בשלב הראשון נבנה מקלט בין חדר האוכל ומחסן הבגדים. בשלב השני נבנתה הכניסה הצפון-מזרחית לחדר האוכל וחלקו הוותיק של חדר האוכל שופץ. בשלב השלישי נבנה חדר שטיפת כלים. בשלב הרביעי נבנה אולם אכילה חדש, כניסה דרומית-מערבית. בשלב החמישי נפרץ הקיר בין חדר האוכל הקיים והחדש והאיחוד האולמות לאולם אחד גדול.

במשך 25 שנה פעל הבניין במתכונתו המקורית. עד להפרטת הקיבוץ הספיקו לאכול כאן אלפי ארוחות. אך מה היו המאכילים המיוחדים והאהובים שהוגשו כאן לחברים? "אני משנת 67' בקיבוץ ותמיד היה אוכל מצוין – גם שהחברים המפונקים התלוננו", מספרת לי עדנה, המנהלת היום את הארכיון של קיבוץ עמיר, ומשתפת אותי במנות הזכורות לה במיוחד. "היו כל מיני מאכלים: יום אחד דג, יום אחד שניצל, קלופס, היה אוכל מצוין רוב השנים, מגובן, טעים ועשיר. היה גם שולחן הדיאטה או עגלת הדיאטה לאלה שצריכים בלי מלח, בלי סוכר, ולילדים היו קינוחים מיוחדים. לחברים הקינוח שהוגש היה רסק תפוחי עץ – APPELMOUSSE ולפעמים סולת קר עם רוטב מיץ פטל. בערב הוגשו לפעמים פשטידות אטריות עם צימוקים סוכר וקינמון. לילדים פודינג לימון, שמנת עם מיץ פטל, חלב עם אורז. סלטים היו תמיד ובחגים היה אפילו עוד יותר שפע". בספר "חדרוכל" שכתבו וצילמו אסי חיים ועופר ורדי, מובא מתכון וסיפור מעמיר: פשטידת פלחי תפוחי אדמה עם בשר טחון. האגדה מספרת שבמהלך מלחמת העצמאות התקיפו השכנים הסורים ביריות בלתי פוסקות את בתי קיבוץ להבות הבשן. המטבח שם לא פעל והחברים נותרו רעבים בעמדות. הבריטים שעדיין היו בארץ, באו לעזרה ושלחו שריוניות לקיבוץ. בדרך עצרה השיירה בעמיר ועל אחת השריוניות הועמס ארגז עם קציצות בשר ותפוחי אדמה, אותו קיבלו החברים בלהבות הבשן בהתלהבות. אך כפי שמסופר "לכל שבת יש מוצאי שבת" ובוקר אחד קיבלו בלהבות הבשן מכתב ובו החשבון עבור הארוחה ההיא…

ב-2008 הפסיק חדר האוכל לפעול. מאז, עומד אולם האכילה ריק, למעט ארוחות חגיגיות שמתקיימות בו בימי חג, מועד ונופל. כך לדוגמה, בליל הסדר האחרון סעדו כאן 300 חברים ואורחים. שינויים נוספים שעברו על חדר האוכל: חלק מהאגף הישן של הבניין הפך לגלריה לאמנות ובחלק אחר של האגף הישן מתוכנן לפעול הארכיון של קיבוץ עמיר. באולם האכילה לא נוגעים ועמוק בלב מקווים שבעתיד הוא יחזור ויפעל כחדר אוכל.

.

1940: חומה ומגדל בעמיר (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

1952: מימין: מבנה חדר האוכל השני (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

1982: תרשים של בניין חדר האוכל (מקור: ארכיון קיבוץ עמיר)

.

חדר האוכל עדיין נוכח על השלט בכניסה לקיבוץ

.

בית קירור ישן ומתפורר

.

מגדל הסילו

.

מגדל שמירה01

.

מגדל שמירה 02

.

מגדל שמירה 03: שלט שיצר טולי באומן

.

מבנה ששימש שירותים משותפים

.

שלט

.

בדרך לחדר האוכל

.

מינימרקט ממוקם בחלקו המזרחי של הבניין ובחזיתה עבודת אמנות

.

חתימה בתחתית עבודת האמנות שעל קיר המינימרקט

.

הכניסה הראשית לחדר האוכל מובילה היום רק למיני מרקט ולתיבות הדואר

.

מבואה עם לוח מודעות

.

וגם תיבות הדואר

.

ויש גם גלריה לאמנות בין המינימרקט ובין אולם האכילה

.

בכניסה לגלריה

.

חזית אגף אולם האכילה: פתחים רחבים למערב ולצפון

.

קטע מחזית מערבית

.

מפגש חזיתות

.

קטע מחזית צפונית ועיצוב ריצוף הרחבה

.

קטע מחזית צפונית

.

קטע מחזית מערבית

.

שלט בכניסה: שטח פרטי!

.

הכניסה המערבית ולצידה קיר אמנות

.

קיר קרמיקה לצד הכניסה לחדר האוכל

.

בצד מסתתרות מדרגות לולייניות מבטון חשוף המובילות לקומה עליונה בה הוצבו בעבר למכונות ששרתו את הבניין ובינתיים פורקו והותירו אולם ריק

.

המדרגות על רקע חזית הבניין המחופה גרנוליט ונחשפת בה תבנית מודולרית

.

המדרגות

.

חזית ל אמנות

.

ב-85 קוליסאום היה חזק

.

את הפתח מדגישה מצחיית בטון חשוף הבולטת מקו חזית הבניין

.

בחזית

.

אולם המבואה: משמאל דלתות הכניסה ובהמשך מקדימה הכניסה לאולם האכילה הריק

.

אולם המבואה

.

שטיפת ידיים

.

סדר פסח כהלכתו בחדר האוכל

.

חדר האוכל ריק

.

במה בנויה בקצה האולם

.

מבט מכיוון הבמה

.

התקרה

.

מרכז התקרה

.

האולם הריק + עמוד

.

עמוד

.

בחלקו הדרומי של האולם חלון רחב הפונה לחצר פנימית

.

חצר פנימית מאחורי אולם המבואה המחדירה אור מחזית דרומית לאולם האכילה

.

חיפוי עץ

.

פתח מתומן

.

מבט על הגלריה הצמודה מבעד לפתח באולם האכילה

.

חיפוי העץ על הקירות המקיפים את האולם

.

מבט החוצה

.

תוף בודד

.

במטבח

.

מחביאים את כל השולחנות

.

והכיסאות

.

.

(3) חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שדה נחמיה:

לא פחות מ-4 חדרי אוכל הוקמו בשדה נחמיה. שני הראשונים נהרסו אך השניים האחרונים עומדים עדיין על תילם. את חדר האוכל הראשון כינו החברים "הצריף השחור" וזאת בעקבות חיפוי קירותיו ותקרתו בנייר איטום זול (נייר טול) שהיה בצבע שחור. הצריף הורכב לראשונה בשטח מושב נטעים הסמוך לראשון לציון – הנקודה הראשונה בה התקבצו חברי גרעין ההקמה של שדה נחמיה. היה זה מבנה מוארך, שהורכב מלוחות עץ עם רצפת בטון. עם המעבר לעמק החולה ב-1941, פורק הצריף והורכב מחדש בנקודת הקבע. אלא שבגרסה החדשה של הצריף בשדה נחמיה, הוקמו בו מחיצות פנימיות והוא שימש גם למזכירות, מתפרה וחדרי מגורים. המבנה היה לא נוח והוחלט על הקמת חדר אוכל אחר.

מבנה חדר האוכל השני לא היה גם הוא מציאה כל כך גדולה וחדשנית. חדר האוכל השני היה למעשה מבנה ששימש את תחנת משטרת קריית חיים – צריף פח שבקריית חיים כבר לא היה בו צורך, והוא היה כל כך קטן ופשוט, שהספיק ששני חברים ייסעו לקריית חיים, יפרקו את הצריף ויביאו אותו לשדה נחמיה וירכיבו אותו מחדש. היות והצריף היה קטן מידי, אז הוצמד אליו צריף פח נוסף שמקורו באזור חדרה ויועד למטבח.

ב-1952 סיים גם חדר האוכל השני את תפקידו והחברים חנכו "צריף גרמני" חדש, שכמוהו ניתן היה למצוא בעוד קיבוצים רבים. בצמוד לו נבנה אגף למטבח שנחנך ב-1955 והמבנה בכללותו נתפס בעיני החברים "גדול ורחב ידיים, מפואר בעינינו. מרכז חיינו ששימש לא לארוחות בלבד, קיימנו בו את שיחותינו, ילדינו הגיעו בו למצוות ולסיום חוק לימודיהם, התקיימו בו חגיגות פורים נהדרות וסדרי פסח חגיגיים". בחדר אוכל זה הוכנסה שיטת ההגשה העצמית ב-1973.

השגשוג הכלכלי והעלייה ברמת החיים לא פסחו על שדה נחמיה, וגם כאן הוחלט על חדר אוכל חדש, הרביעי במספר. לבסוף, ב-1976 הוחלט על הקמת חדר אוכל חדש בסמוך לצריף הגרמני וכן הוחלט שלא לפרק את צריף חדר האוכל השלישי אלא לשמור עליו ולהסב אותו לשימושים אחרים. את מבנה המטבח הוחלט רק לשפץ, להרחיב ולהמשיך ליעדו לתפקידו המקורי. הוקמה ועדה של חברים שדנה בנושא וניסחה את הצרכים, סיירה בין שבעה חדרי אוכל והסיקה את מסקנותיה. חדר האוכל ממנו התרשמו במיוחד היה של קיבוץ מעיין צבי והחברים החליטו לבנות חדר אוכל דומה לו.

חברת אפשטיין ובנו נבחרה להיות אחראית לתכנון ובניית הפרויקט. החברה היתה בבעלות אמריקאית ובישראל עמד האדריכל אהוד שחורי בראש מחלקת התכנון של המשרד. שחורי ואפשטיין ניגשו לתחרות מוזמנים לתכנון חדר האוכל של מעיין צבי וזכו בה. הצלחת חדר האוכל קנתה לה כנפיים ואחרי מעיין צבי העדיפו קיבוצים אחרים כמו פלמחים, נאות מרדכי, מזרע וגבעת חיים איחוד להזמין מהם את תכנון חדר האוכל החדש ולא כפי שהיה נהוג עד אז, מהמחלקה הטכנית של התנועה. שדה נחמיה גם הוא התלהב כאמור מחדר האוכל של מעיין צבי והלך באותה הדרך.

חוץ משיפוץ והרחבת המטבח, נוספה גם קומת מרתף בו הוטמן המיכון של מכונת שטיפת הכלים שהוצבה בחדר משלה בין אולם האכילה והמטבח. את מבנה חדר האוכל החדש הקימו ממערב למטבח הקיים ובצמוד לו, במקום בו היתה חורשה של עצי דולב שנאלצו לעקור. היות ולקיבוץ לא היו מזומנים זמינים למימוש הפרויקט, נלקחו שלוש הלוואות: מהקבלן, ממשרד השיכון ומבנק לאומי. ביוני 1978 הונחה אבן הפינה בטקס חגיגי אליו התקבצו כל חברי הקיבוץ ואורחים. תוך 16 חודשים הושלמה הבנייה וב-1980 נחנך חדר האוכל החדש.

הריהוט החדש שנכנס לחדר האוכל היה כולו תוצרת הקיבוצים: מושבי הכיסאות מתוצרת מפעל "תעל" בקיבוץ משמרות (מפעל שנסגר ב-2001) ומשטחי השולחנות יוצרו בנגריית הקיבוץ. שלדות הכיסאות והשולחנות יוצרו בקיבוץ צרעה.

גם אמנות שולבה במבנה. לכבוד חדר האוכל החדש, התנדב יהודי-אמריקאי, מרצה להיסטוריה של אמנות במכללת ג'רסי סיטי ואמן בפני עצמו ליצור חלונות ויטראז' לאולם האכילה. החלונות במידות 5.3 על 2.8 מטרים מתארים סצנות מהתנ"ך והן הוצבו במבואה הראשית לחדר האוכל. קיר קרמיקה שיצרה האמנית רעיה רדליך באורך 3 מטרים עיטר את אולם האכילה, לצד צלחות נחושת מרוקעות שכנראה נקנה באחד השווקים. שטיח קיר נוצר במיוחד לחדר האוכל על ידי אמן בשם קלדרון. כמו כן, חופו חלק מהקירות בלוחות עץ שנקבעו בגובה משתנה.

.

מה קורה בבניין היום? הצריף הגרמני עמד ריק במשך שנים ארוכות והחברים התלבטו מה לעשות בו. היום פועלת בו חנות כל-בו. חדר האוכל כבר לא מתפקד מאז הפרטת ענף המזון בשנות התשעים. המבנה נעול וסגור במהלך היום ולכן לא הצלחתי לבקר בו. בחדר אחר בבניין ששימש כמועדון מוגשת מידי יום ארוחת צהריים לעובדי המפעל ולחברים וותיקים שמתקשים לבשל לעצמם. האוכל מגיע מקייטרינג שפועל בשטח המטבח, ובעליו הוא אורי כחלון, אחיו של שר האוצר היקר שלנו וגר בשכונת ההרחבה של שדה נחמיה.

.

שלט בכניסה לקיבוץ

.

עמדת שמירה עגולה מ-1941 ששימשה גם למגורים

.

מגדל מים מול חדר האוכל

.

שלט

.

חדר האוכל בצריף הגרמני משמש היום למינימרקט

.

צריפים כאלה שימשו כחדרי אוכל בחלק גדול של הקיבוצים אך רק מעטים מהם נותרו במקומם ולא נהרסו

.

מודעה

.

מבט על חזית מבנה הצריף

.

צמח מטפס מכסה את הצריף

.

הצריף וצמודה לו הכניסה המרכזית לחדר האוכל הבנוי

.

הצריף

.

1967: ארוחה בצריף חדר האוכל (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

2015: בצריף יש מינימרקט במקום חדר אוכל

.

רחבת הכניסה בחזית חדר האוכל, הצריף והמועדון

.

הכניסה המרכזית לחדר האוכל וברקע הצריף

.

הכניסה לחדר האוכל

.

הכניסה לחדר האוכל

.

ברזייה ברחבת הכניסה לחדר האוכל

.

הכניסה ומשמאל קטע מחלון הויטראז'

.

הויטראז' במבואת חדר האוכל (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

חדר האוכל "החדש" כבר לא רלוונטי והוא ריק

.

חדר האוכל במבט מהמדשאה המרכזית הסמוכה לו

.

קטע מחזית חדר האוכל

.

חזית חדר האוכל

.

כניסה נוספת לחדר האוכל

.

ריק

.

שטיפת ידיים

.

מודעה

.

דלתות חדר האוכל נעולות

.

1983: ארוחת חג ביום העצמאות (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

1987: ליל הסדר (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

1987: ליל הסדר (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

1991: הסבתות מכינות קניידלך (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

מרץ 2001: ארוחת הבוקר האחרונה בחדר האוכל (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

חזית המטבח 01

.

חזית המטבח 02

.

2015: סמוך לחדר האוכל מבנה דו-קומתי שתוכנן כמועדון

.

מועדון לחבר בתכנון אדריכל מרדכי בן חורין:

סמוך לחדר האוכל ניצב מבנה דו קומתי. בקומה הראשונה ספרייה ובקומה השנייה מועדון לחבר. ב-1966 הוזמן האדריכל מרדכי בן חורין לבנות על מבנה חד-קומתי קיים את המועדון בקומה השנייה. בנוסף, תכנן בן חורין לשדה נחמיה גם את בריכות השחייה.

ביקשתי מבן חורין שינסה לשחזר את תהליך התכנון. עברו מאז כמעט חמישים שנה, אבל הוא בכל זאת זכר "שהמועדון היה מאז ומתמיד לב ליבה של הפעילות החברתית של הקיבוץ, כאשר תכננתי אותו, נוצר ביני ובין החברים קשר חברי נפלא, כאילו הייתי חבר ובן משפחה. התקציב היה פחות ממינימלי ואני השתדלתי ככל יכולתי שהשאיפה למועדון חברים, תתממש ובאיכות העולה בהרבה על היכולת הכספית. הדבר הושג על ידי תכנון מבנה צנוע ובעל קירות חוץ מינימליים כאשר את החלל הנדרש יישמתי בניצול חלל הקונסטרוקציה של גג הרעפים והפתחים לדלתות ולחלונות באלמנטים פשוטים אך עם תוצאות מרביות, יעילות ועמידות לשנים רבות. תכננתי גם את הפנים, הריהוט ואפילו את הכורסאות מעץ הכי זול באותה עת ובצורה כל כך פשוטה שניתן היה לבצעם בנגריה של הקיבוץ. היו פעמים שאני עצמי לוויתי את עבודת הנגר. השתדלתי שתהיה אווירה חמימה כמו האנשים החמים והלבביים בשדה נחמיה. אני מקווה שהם נשמרו ועדיין נוחים מאד לשימוש".

.

1974: מועדון לחבר בתכנון אדריכל מרדכי בן חורין (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

חזית צפונית של הבניין (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

1986: ביקור יוליאנה מלכת הולנד במועדון (מקור: ארכיון שדה נחמיה)

.

2015 – מראה כללי של המועדון

.

בטון ובלוקים חשופים

.

השביל עובר מתחת לבניין

.

קטע מחזית. משמאל תוספת מעלית מאוחרת

.

קורות ועמודים בולטים

.

מפגש

עמוד פלדה בפינת הבניין הוצב כאן לאחר שעגלת משא הרסה את עמוד הבטון המקורי

.

כל שאר העמודים מבטון

.

מדרגות חיצוניות מובילות לקומה העליונה שם ממוקם המועדון ומרפסת רחבה

.

המדרגות

.

מבט מלמעלה

.

מרפסת המועדון

.

הדואר במבנה מול חדר האוכל

.

תיבות

.

תודה למגדה עסיס וליהודה קדר, עדנה שוחט, אהוד שחורי, דוד כרמי, פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי

.

..

חדרי אוכל נוספים שכתבתי עליהם וכדאי לבקר בהם:

.

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (אדריכלית ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (אמנון כהן)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצק'ין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

.

.