סיבוב בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

בית הקברות הבריטי ברמלה הוא פנינה של שקט, זיכרון וסדר מטופח, על הגבול ההזוי שבין רמלה ולוד. "הזוי" רק לנגד עיניים מערביות, אבל לתושבים כאן זו המציאות: מצד אחד אזור מסחרי שמשרת את כל האזור, בתי סוהר, ומהצד השני שכונת מגורים של בדואים שמצויים במאבק בלתי פוסק עם הממסד. בין לבין הותירו הבריטים את מיטב בניהם, כאן בתוך האדמה של ארץ הקודש.

פתוח למבקרים מאז נטמנו פה חללי מלחמת העולם הראשונה. החללים האחרונים נטמנו כאן בתום מלחמת העולם השנייה ובשנים הבאות נטמנו כמה גופות נוספות. נוצרים, מוסלמים, הינדים וכמובן – גם 28 חיילים יהודים. לבד מבריטים יש כאן בין השאר צרפתים, גרמנים, מצרים, תורכים, הודים, בלגים, יוונים, איטלקים, קנדים, אוסטרלים – קיבוץ גלויות, ממש כמו הרקע הדתי והעדתי שמרכיב את רמלה של תחילת המאה ה-21.

61 דונם שטחו של בית הקברות. הוא עבר שני גלגולים: בהתחלה תכנן אותו האדריכל סר ג'ון ג'י. ברנט (Sir John J. Burnet), שגם תכנן את בית הקברות הצבאי הבריטי בהר הצופים. לאחר מלחמת העולם השנייה עוצב האתר מחדש על ידי האדריכל אלן סטיוארט (Alan Stewart).

ועל כך ברשימה זו.

.

בתוך הכפר קול פטיש מהדהד

.

סיבוב בבלוק בערד שתכננו דן איתן ויצחק ישר וקיר אמנות שיצר יוסף שאלתיאל

כשצמד האדריכלים דן איתן ויצחק ישר הציבו קיר בטון חשוף בחזית מתחם המגורים שתכננו בערד, הם לא תכננו לשלב בה עבודת אמנות. זמן קצר לאחר שבניית הבלוק הושלמה באמצע שנות ה-60, הזמין משרד השיכון את האמן יוסף שאלתיאל (2016-1931) לשלב את יצירתו על אותו קיר שנמתח לאורך כמה עשרות מטרים ופונה לשדרה המרכזית.

השיכון שיצרו איתן וישר הוא חלק מסדרת עבודות מרתקת שיצרו השניים ביפו, דימונה ירושלים וגם בערד. השיא של אותה עבודה היה בראשון לציון – פרויקט שלא נבנה. שאלתיאל שהתפרסם בעיקר הודות להישגיו בויטרז'ים, הוכיח כאן את מיומנותו בעבודה עם ברזל.

ועל כך ברשימה זו.

.

עס קומט פֿון גהינום

.

סיבוב במגדל הנביאים

"16 קומות של 'אקשן' שיהוו את מרכז העניינים של חיפה" – כך ניבאה ג. יפית במאמר שיווקי שהופיע ב"מעריב" באוקטובר 1985 את 15 הדקות של "מגדל הנביאים" שנמצא בשכונת הדר הכרמל בחיפה. את הפצע הזה הותיר האדריכל משה צור, תוך שהוא דורס את ההתנהלות השוטפת של המקום ומפורר אותה ללא סיכוי משמעותי לחזור ולהתאושש מהחורבן שבא על העיר התחתית ב-1948 ולאחר מכן בשכונת הדר בשנות ה-80.

זו ללא ספק עבודת המפתח ביצירתו של משה צור ודרכה ניתן לבחון ולקרוא את כל העבודות שבאו אחריה. אלה עבודות בהן בא לידי ביטוי ניסיון העתקה לא מוצלח מבניינים שסביר להניח שנחשף להם בז'ורנלים וביקורים בחו"ל של שנות ה-80. באמצעות יזמי נדל"ן הצליח לשתול אותם במרחב הישראלי.

החלק השלישי ברשימה חושף את תולדותיו המרתקים של המגרש, ועל כל הבניינים שניסה לבנות בו האדריכל שמואל רוזוב במשך 42 שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקץ אלפיים שנות גלות, שואה, תקווה

.

סיבוב בבאר השלום בלוד

בתפר שבין רמלה ללוד מחברת דרכת עתיקה שנקראת כיום רחוב ירושלים. עד לפני שמונים שנה היא חצתה פרדסים ולאורכה פוזרו כמה מבנים מיוחדים. אחד מהם הוא מבנה באר המכונה כיום "באר השלום". הכביש הוא סואן, אך עדיין קיים קשר עין הדוק בין מבנה הבאר ובין עץ השקמה הגדול הניצב בצידו השני של הרחוב. למרגלות העץ קוביית אבן מטויחת שעליה שרידי כתובת הנצחה לזכרה של הנרייטה סולד שנהגה לעבור כאן בדרכה לכפר הנוער בן שמן, ולנוח מעט מתחת לעץ המיוחד.

לוד כמו רמלה שכנתה, עשירה ברבדים היסטורים הבאים לידי ביטוי במבנים ובצמחים. המצוקה החברתית והכלכלית בהן שרויות שתי הערים פוגעת ללא הפסק באותם ערכים, שנותרים מוזנחים והולכים ומתפוררים. בשונה מרמלה, ללוד יש כבר תכנית מתאר חדשה שמציגה סדר יום לעיר שאמנם ניתן להתווכח על איכויותיו, אך מדובר בהישג לעיר שהיתה שקועה שנים כל כך ארוכות במצוקותיה המגוונות. המצב של באר השלום מייצגת היטב את המצבה של לוד: הזנחה מול טיפוח, אך ללא רציפות וללא הגיון ברור לעין.

ועל כך ברשימה זו.

.

כשהחושך גובר כל תמרור משקר

סיבוב בקניון עזריאלי רמלה

רמלה היא כמו ילד בעייתי בבית ספר: הרבה פוטנציאל אבל לא ממומש. יש בה היסטוריה עשירה, אוכלוסיה מגוונת ויש לי שני דברים שאני אוהב בה: אוכל ואת זה שטיילתי בה פעם עם רוני. בימים אלה משלימים את תכנון קו הרכבת הקלה של הקו החום שמתוכנן לחצות אותה וזו סיבה מספיק טובה לבקר בה. הקו החום יתחיל במערב ראשון לציון, יחצה את צריפין, באר יעקב, רמלה ויסתיים באזור התעשייה שבצפון לוד.

בקניון עזריאלי רמלה מתוכננת הרכבת לפנות צפונה לרחוב הרצל. כאן החלטתי לעצור ולהכנס לקניון שתכנן האדריכל אבנר שר, כדי לראות איך קבוצת עזריאלי בונה קניון ברמלה. ההרגשה היא שעזריאלי גורם לאנשים להוציא כסף על דברים שהם לא צריכים ולהותיר אנשים מאושרים לרגע זעיר. זו המורשת של דוד עזריאלי וככה צריך לזכור אותו, ולא יעזור שום פסל דבילי שהוא יציב בכניסה או באמצע הקניון שמציג את עצמו כדמות הרואית. היחידים שלא התחברו לקניונים הם הקשישים – אותם עזריאלי עד עכשיו לא הצליח לחלוב. אבל בתי האבות שהקבוצה מקימה בימים אלה הולכת לכבוש גם אותם ולנקנק את שארית כספם. בינתיים, בקניון רמלה מתעוררים לעוד בוקר. ומה קורה במקביל בשוק?

על כך ברשימה זו.

.

תן לי צבע אחד חי מאלף גוונים מתים

.

אירוע ההשקה לספר מקס ישראליאנה נדחה בשבוע

אירוע ההשקה לספר מקס ישראליאנה (עליו כתבתי כאן) נדחה בשבוע.

ההשקה תתקיים ביום חמישי 19.1 בשעה 20:00 באותו המקום – הגלריה במכון טכנולוגי חולון.

במהלך הערב ניתן יהיה לבקר בתערוכה ולשמוע את עופר בדרשי על עולם הפרסום באותן שנים.

הכניסה חופשית!!

.

19.1

.

דף האירוע בפייסבוק

.

סיבוב ביד קנדי

190 שנה לאחר הכרזת העצמאות של ארה"ב, נחנך ביער הסמוך למושב עמינדב, אתר ההנצחה לזכרו של ג'ון פ. קנדי שנרצח שלוש שנים קודם לכן. ב-4 ליולי 1966 הגיעו אלפי ישראלים ואורחים מחו"ל לפסגת ההר, לאתר ייחודי שהצטרף אמנם לעוד מאות אתרי הנצחה שהישראלים הזדרזו להקים בפחות מעשרים שנות קיומה של המדינה, אלא שכאן הצטרף יד קנדי לסוג של אתרים מורכבים יותר והוקמו באותן שנים: אוהל יזכור ביד ושם (בתכנון אריה שרון ואריה אל-חנני, 1957), אנדרטת ביתניה בפוריה (בתכנון חיליק ערד, 1964), אנדרטה לחללי הצוללת דקר בהר הרצל (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס, 1969), ואנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע (בתכנון דני קרוון, 1968). אתרים שהם יצירה אדריכלית מופשטת, וכאלה המעניקים למבקר חוויה ייחודית של מבט אחר על המציאות.

בתחרות מצומצמת זכתה הצעתו של האדריכל דוד רזניק (2012-1924), שהציג מבנה דמוי עץ קטוע. הרעיון המקורי קסם לשופטים והם ראו בו פוטנציאל לפיתוח. ואכן, רזניק לא ניתקע או התאהב בהצעתו המקורית, ומיד לאחר הזכייה בתחרות הוא ערך שינויים מפליגים בהצעתו.

ועל כך ברשימה זו.

.

צלחת טחינה בצילום של ליאור דרור

.

ספר חדש על עיצוב ישראלי "מקס ישראליאנה"

קוראות וקוראים טהורים!

"תארו לכם שאתם ערבים החיים בטול כרם או בקלקיליה, או על ההרים, מול הים התיכון, מה אתם רואים, מה? מדינת ישראל עושה לכם סטריפטיז, זה מה שאתם רואים, סטריפטיז! ירוקה, עולה כפורחת, משגשגת, מנצנצת בלילה בשלל אורות שלה. ומה שאין העין הערבית רואה משלים הדמיון: איזה חיים משוגעים עושים שם היהודים עם היהודיות! עכשיו, אתם יודעים מה קורה לגבר בריא כאשר הוא רואה סטריפטיז מלהיב?". בציטוט החמוד הזה של עזר ויצמן בחרתי לפתוח את הספר החדש בו לקחתי חלק.

"מקס ישראליאנה" מתפרס על פני 382 עמודים והוא תוצר של עבודה של צמד המעצבים המכונים Public School, עבודה שארכה שנתיים. הפסר מציג פריסה רחבה של דימויים אסתטים, ברובם יומיומיים, המייצגים את ישראל בין השנים 1977 ו-1995. תקופה שנפתחת בעלייתו של בגין לשלטון ומסתיימות עם רצח גולדשטיין במערת המכפלה ורצח רבין בתל אביב. שנים של מלחמות, כיבושים ונסיגות, הסכמי שלום, משברים כלכליים, פריחה של ענף המלונאות באילת ובטבריה, נסיקת עולם הפרסום, ערוץ 2, כיף כף, קניונים, תיסלם ופלאטו שרון, דולפינריום וקולוסיאום, מק דייויד ודיזנגוף סנטר, יצחק שמיר וראש אינדיאני.

הספר מורכב מעבודת ליקוט מעמיקה שביצעו Public School – אסף כהן וג'ואנה אסרף, שעיצבו לאחרונה גם את הספר על משרד "נדלר נדלר ביקסון גיל". החלק שלי בספר הוא בעיקרו הטקסטים הממלאים אותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

גן של פלסטיק

.

סיבוב בשרידי מפעל בריטי מתפורר

הבריטים הפכו את האזור שבסביבת שוהם לאחד מהמוקדים המרכזיים של הצבא ששרידים מעטים ממנו נותרו בשטח. היות ובסיס בית נבאללה עדיין תפוס על ידי הצבא, אז אין אפשרות לדעת מה יש בפנים. אך בסמוך לו ישנם שטחים שפתוחים לציבור ושם אפשר לראות מה נותר. רוב השרידים הם של מערכת מסילת הרכבת שהתפצלה כאן למספר מסילות ששרתו את המתקנים השונים שפעלו באזור וכמובן שאין כבר לא רכבת ולא בריטים. מהמתקנים שננטשו עם סיום המנדט הבריטי כמעט ודבר לא שרד, אבל כן שרד מפעל מוזר ונטוש. לאחרונה חשפה האדריכלית שרי מרק במסגרת מחקר שערכה בעבודת דוקטורט, את ייעודו של המפעל. הוא עדיין ניצב בחורשת איקליפטוס והסיבוב בו שווה.

בסיס בית נבאללה שכן סמוך ללוד שם היתה צומת מרכזי של רשת הרכבות המנדטורית, וכן סמוך לשדה התעופה ובכלל במרכז ישראל – היתרון הזה נשמר גם היום ולכן הצבא הישראלי ממשיך להחזיק ולפתח אותו. הוא קרוי על שמו של כפר פלסטיני שחוסל ב-48' ועל שרידיו ועל אתרים אחרים באזור כתבתי כאן. הבסיס הבריטי היה מהגדולים באזור והגיע עד השטח הגובל כיום בשוהם. במהלך השנים, נסוג הצבא מחלק נכבד משטחי הבסיס ההיסטורי, וכך מצד אחד נחשפו חלק מהמבנים והשרידים ההיסטורים שנשמרו בבסיס ולכן המודעות הציבורית להם יכולה לסייע בפיתוחם. מצד שני כעת השרידים מופקרים ואם הפיתוח לא יתממש אז סביר להניח שהם יתפוררו ויהרסו.

ועל כך ברשימה זו.

.

ציף ציף

.