מהם הנושאים שמעסיקים את הדור הבא של האדריכלים? קבוצת סטודנטים משנה ג' בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון התמקדה בסמסטר האחרון בתכנון בית-ספר. האדריכל רמואל סגל שהוביל והנחה את הסטודיו ביקש לאתגר אותם עם השינויים המהירים שאנחנו חווים בחיי היום-יום, כמו גם אלה הפיסיים. את תהליך העבודה של הסטודנטים ליוו אנשי חינוך בכירים והפרויקט תוכנן לאתר מסוים בקריית ביאליק, אך הפתרונות שמצאו הסטודנטים הם אוניברסלים ומייצגים את רוח הזמן.
במסגרת העבודהגיבש תחילה כל אחד מהסטודנטים גישה פדגוגית, הגדיר את החוויה הבית-ספרית שאותה הוא מבקש ליישם וכן התבקש ליצור ממשק בין בית-הספר ובין הקהילה המקומית. סגל גם הנחה את הסטודנטים להעניק דגש לטיפול באור טבעי אל עומק המבנה, נושא שקרוב ללבו.
מוצגים כאן מבחר מייצג של עבודות הסטודנטים, וניתן לזהות בהן באופן עקבי את החיפוש אחר יצירת מרחבי לימוד חלופיים לאלה המסורתיים הקיימים ומוכרים לנו. בעבודות ניתן דגש על פתיחות אל החוץ, מיזוג בית-הספר במרחב הציבורי-קהילתי כחלק מהמרקם העירוני, אך תוך שמירה על הפרדה. כך גם חזרו והופיעו קוים רכים ומעוגלים, שקיפות, חצרות פנימיות מוגנות וגם קישור לטבע – רקיע, קרקע, רוחות השמיים, צמחייה ואור טבעי.
סיבוב בשכונת אגרובנק עם הצלם יובל חי, תושב השכונה חשף בפני כמה פנינים שמסתתרות בה. לה בתי מגורים קבלניים ברובם שתכננו אדריכלים לא מפורסמים, אך עדיין בחרו להעניק לכל בניין את ייחודו בשכונה ואף מעבר לה. גליקס, פלינר, שלמון, הרשקוביץ, פיקציק – אלה רק חלק משמות האדריכלים או המנהדסים שתכננו את הבתים האלה.
הבתים שנבנו בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 עברו שינויים, אך עדיין שמרו על האיכויות המקוריות ומסירתות בתוכן דירות גדולות ומרווחות שהפכו את שכונת אגרובנק לאחת מהמבוקשות בחולון. בקצב איטי נמחקים המבנים הותיקים ואת מקומם תופסים בניינים חדשים וכפולים בגובהם – אלא שהשינוי וההתחדשות מוחקים מבנים בעלי ערך עיצובי מסוים לטובת מבנים גנריים וסתמיים, כמו גם צמצום צמחייה ובעיקר כריתת עצים.
את הבניין הראשון בקמפוס אוניברסיטת תל אביב שברמת אביב הקימה בכלל האוניברסיטה העברית. בירושלים חשבו שיצליחו להקים שלוחה בעיר הגדולה וישמרו על בלעדיות אקדמית. אלא שעד מהרה הם התבדו ותוך שנים ספורות את הבניין שברשותם הקיף קמפוס משגשג של אוניברסיטה חדשה. לבסוף אותו בניין ראשון, בניין טרובוביץ, עבר לרשות אוניברסיטת תל אביב ונוספו לו אגפים שונים העומדים בפני עצמם. בימים אלה מוקם לצדו אגף נוסף.
את בניין טרובוביץ שאיכלוסו החל ב-1961 תכנן האדריכל אוריאל שילר עם שותפו המהנדס זאב שוטי. הבניין בנוי משלד בטון חשוף בחזית, עם מילואה המחופה בלבנים בגוון חום-אדמדם, שהפכו אותו לייחודי בקמפוס שבו שלט הבטון החשוף בעשורים הראשונים. הבניין שימש מאז הקמתו ללימודי משפטים ובמקור פעלו בו גם ספרייה וקפטריה (הראשונות בקמפוס), אך ברובו הוא נותר כמו שהיה, לרבות מבואת הכניסה האלגנטית.
באופן חד-פעמי אערוך סיור שיתמקד בבינוי ובפיתוח שבלב קמפוס אוניברסיטת ברמת אביב. אזור ליבה זה שנקבע עוד בתכנית-האב הראשונה לקמפוס שנערכה באמצע שנות ה-50, כולל כמה מפניני האדריכלות בישראל וטובל כולו בפיתוח נוף יוצא דופן. על רבים ממבנים אלה כתבתי כאן לאורך השנים.
הסיור יערך במסגרת אירועי"בתים מבפנים", ביום שישי 19.5 בשעה 08:30. נפגש בכניסה לבניין ספריית סוראסקי ונמשיך לבינוי הסובב שהתפתח החל משנות ה-60 ועד העשור האחרון בהיקף של הכיכר והמדשאה המרכזית של הקמפוס. נבקר בבניינים שתכננו האדריכלים דן איתן, יצחק ישר, שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון, אלי גבירצמן, ורנר יוסף ויטקובר, בנימין אידלסון, יעקב הרץ, גרשון צפור, נחום זלקינד, משה הראל, דני מינץ, אלעד מלמד, ליאורה זבולון, אריאל שפילקה, עמית האס וכן מריו בוטה. הסיור יתמקד גם בפיתוח הנוף מעשה ידי אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור,וביצירות אמנות והנצחה שיצרו טובי אמני ישראל ושולבו בנוף ובאדריכלות הקמפוס.
עצוב לגלות שמאז הסיבוב האחרון לפני שש שנים בקיבוץ מעברות, מזרחית לנתניה, נהרס עד היסוד מתחם המוסד החינוכי "רמות חפר" שתכננו האדריכלים אריה שרון, בוגר הבאוהאוס ושותפו בנימין אידלסון, שניהם חתני פרס ישראל לאדריכלות. בשטחו של המוסד שחוסל הוקמו וילות חדשות ורק "בית מנחם" נותר נטוש, מוזנח ומתפורר.
בשעתו היתה הכוונה להרוס גם את "בית מנחם" – אותו בית תרבות שנחנך ב-1953 והנציח את זכרו של מנחם זינגר-יורש, חבר הקיבוץ שנפל במלחמת העצמאות. בחזיתו של המבנה שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, אף הוא בוגר הבאוהאוס ואדריכל בכיר במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי, נקבע תבליט אמנותי שיצר האמן נתן רפפורט וכן תיאטרון פתוח קטן. התבליט עדיין כאן, אך התיאטרון נמחק. הריסת בית מנחם קודמה בשעתו לטובת הקמת וילה או שתיים, אלא שמאבק ציבורי ומקצועי הוביל לגניזת ההחלטה.
השנה יכולים היו לציין במעברות 80 שנה להקמתו של בית מנחם, אך באחד הקיבוצים הותיקים בישראל ואף למועצה האזורית עמק חפר לא נמצא התקציב לחידוש המבנה. ובזמן שמסביב לו בנו את שכונת הוילות, נותר הבית חורבה. יתכן ולמישהו היתה כאן תקווה שכלי העבודה שהסתובבו פה בעת בניית הוילות יפרק בטעות את בית מנחם, ואכן היה ניסיון שניתן לראות בברור בשטח, אך התקווה נגוזה והמבנה ניצב גם אם הוא פצוע ומדמם.
בלב אזור המגורים של אילת הושלמה בנייתו ב-1984 של "בניין פנורמה" ברחוב אילות 61 – מתחם חדשני לזמנו שהכיל דירות נופש קטנות בתכנונו של האדריכל דני שורץ, אז שותף במשרד ניב-שורץ-שוורץ אדריכלים. הפרויקט היה חריג בגודלו, בצורתו ובייעודו. בנוסף, שולבה בבניין אמנות שיצר אחיו של האדריכל, האמן בוקי שורץ. בכך חדר משהו מהאופי של אזור המלונאות אל עומק העיר.
אלא שהפרויקט לא עמד במבחן הזמן ועד מהרה הדרדר. האדריכל ניסה למנוע במשהו את שקיעתו של המקום ואת הזנחתו, אך ללא הצלחה, ועם יזם הקים מתחם מושקע יותר של דירות נופש ברחוב נחל שני שבצפון העיר, אליו נדדו רבים מבעלי הדירות.
"זה בניין לא מכובד בעיר", מספר לי שמוליק תגר, פעיל ציבור ומתעד תולדות העיר. תגר לא מצליח להבין מה אני מוצא באותו פרויקט ומשווה אותו לסינג סינג באילת שגם ממנו התלהבתי. אמנם סיבוב בבניין פנורמה מותיר תחושה לא נעימה, אך עדיין מדובר במבנה מגורים שהאדריכל ניסה לצקת בו ערך נוסף ולהימנע ממבנה חזרתי וסתמי.
חלון אחורי 