סיבוב ביפו ובתל אביב

רשימה 439

יומני היקר, ביום ששי הצעתי לשאול לקפוץ לראות כמה דברים. (1) התחלנו בחומוס אבו חסן, (2) אחר כך עברנו בבניין מגורים שהרשים אותנו ברחוב אלעזר בן עזריה 10, בתכנון משרד האדריכלים קיסלוב קיי. אחרי שביקרנו בכל קומה, הגענו לגג. הדלת היתה פתוחה אז יצאנו להשקיף על הנוף. הדלת נטרקה מאחורינו ונתקענו שם. במקרה דייר יצא למרפסת, אז קראנו לו והוא עלה ופתח. בנוסף עשה לנו סיור בדירתו וסיפר על הבעיות והיתרונות שבבניין שלדבריו אוכלס בפברואר האחרון (2014). כבר פעם אחת נתקענו במבואה לדירה בבית דובינר ולבסוף נחלצנו.

המשכנו בדרכנו. (3) במלון בכיכר השעון התרשמנו שייקח עוד הרבה מאד זמן עד שהוא יושלם. (4) אחרי שבקרנו במשרדי טיים אאוט, החלטנו לחזור ליפו. (5) בדרך עוד בקרנו בפרויקט רביעיית פלורנטין שתכנן האדריכל אילן פיבקו בקצה פלורנטין, רק כדי להתרשם מדק העץ ומהחניון.

ועל כך ברשימה זו.

.

במנשייה

.

סיבוב בבית המדברי באילת

יש הרבה בניינים בדרום שנבנו עם התייחסות לאקלים המדברי, אבל יש רק בניין אחד שממש נקרא "הבית המדברי" וכך קוראים לו כל תושבי אילת. בניין בצורת פירמידה חלולה מ-1971 שתכנן האדריכל אברהם אלואיל שנפטר לפני חודשיים.

קל לפספס את הבניין, שלמרות מיקומו המרכזי לצד צומת בעיר הוא מסתתר מאחורי חומות ובתים אחרים. בנוסף, תוספות בנייה הפכו אותו למבנה חסר צורה ולכן במבט ראשון הוא נראה כמו עוד שיכון מוזנח. אבל כשנכנסים לתוכו מגלים עולם אחר בו כל החושים פועלים: השמיעה (הד אדיר) וטמפרטורה (נמוכה בהרבה מזו שיש בחוץ), ראייה (לוקח זמן להתרגל לאפלה ביחס לאור בחוץ) וגם מישוש (רק אם אחת הדיירות תסכים). בנוסף, המדרגות והמעברים העיליים ממסגרים מבט שמזכיר לוקיישן של סרט מדע בדיוני.

מיד אחרי הביקור, התקשרתי לאדריכל אברהם אלואיל שתכנן אותו. ענתה לי אשתו וסיפרה ששבועיים קודם לכן הוא ניפטר. כך נותרו כמה שאלות פתוחות, אבל באמצעות רשימה זו אני מבקש להאיר את היצירה השלימה והמשמעותית ביותר שתכנן אלואיל.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרגות ומרפסות בתוך הבית המדברי

.

סיבוב בשרידי כפרים פלסטינים בכפר דניאל וגמזו וגם שלולית חורף

כל פעם שאני חוזר מירושלים וחולף על הכביש סמוך לכפר דניאל, אני שולח מבט למבנה האבן הישן שניצב בקצה היישוב ממש סמוך לכביש כשסמוך לו מאירות בצבע סגול אותיות הענק המרכיבות את המילה HAZORFIM. לא צריך להיות גאון כדי לדעת שמדובר בבית ערבי שנבנה לפני 1948, אך עד היום לא עצרתי לראות אותו מקרוב. ביום שישי המשכתי עם יונתן בסיבוב המשותף שלנו שעוקב אחרי כל מה שיש בין פתח תקוה ולוד. כל היינו בתחנת רכבת בריטית נטושה, בשרידי כפרים פלסטינים, בשרידים נוספים מכל מיני תקופות וגם מעיין, באדריכלות ישראלית ועוד כל מיני. כבר שנים שיונתן מסתובב באזור ומכיר כל אבן ורחוב. בסיבוב הפעם, בין טיפות הגשם, עצרנו בעוד כמה תחנות:

(1) שרידי הכפר הפלסטיני דאניאל שנמצא בתוך כפר דניאל.

(2) שרידי הכפר הפלסטיני ג'ימזו שנמצא בצמוד למושב גמזו.

(3) פארק תעשייה מבוא מודיעין.

(4) שלולית חורף במחצבה עתיקה.

ונשאלת השאלה: האם יש לשמור על אותם בתים שבנו התושבים הקודמים של הארץ? אם כן – מה זה תורם למקום ולאנשים? ואם להרוס – מה תתרום ההריסה והאם יהיה כאן הפסד של רובד בהיסטוריה של המקום שימחק, רובד ממנו ניתן ללמוד לעתיד?

והתשובות הן: (א) הימני יגיד שחובה לשמור כדי לזכור שיש מי שמאיים עלינו ויש להציג את המבנים כהוכחה לניצחון הישראלי. (ב) השמאלני יגיד שחובה לשמור כי הבתים לא שלנו ויש לזכור את אלה שהיו פה קודם, זו הזכות של המקום. (ג) האדריכל יגיד שיש לשמור על גיוון הבינוי, ומבנים אלה מייצגים טכנולוגיות וטיפולוגיות בנייה שאינן מקובלות עוד היום ולכן הן מעשירות את הסביבה. (ד) רק הבהמה תגיד שצריך להרוס את כל מה שהשאירו כאן הערבים, כי הם הורסים הכל אז גם אנחנו נהרוס.

ועל כך ברשימה זו.

.

הנני כאן

.

סיבוב בבית אבות נטוש ועוד כמה מבנים בשוהם

שנה שעברה הסתובבתי עם יונתן דרומית לפתח תקוה ועברנו על כל אתר ואתר: תחנת רכבת בריטית נטושה, שרידי כפרים פלסטינים, אדריכלות ישראלית ועוד כל מיני. כבר שנים שיונתן מסתובב באזור ומכיר כל אבן ורחוב.

ביום ששי האחרון המשכנו בסיבוב בין טיפות הגשם, ועצרנו בעשר תחנות ששווה לבקר בהן. עשר תחנות הן יותר מידי לרשימה אחת, אז החלטתי לפצל את האתרים לשתי רשימות. הפעם אתמקד בביקור בשוהם, שלמרות התדמית הפרברית המשעממת, מתגלה כמקום ששווה לבקר בו:

(1) בית אבות נטוש

(2) מגדל מים וגן ארכאולוגי

(3) ספרייה עירונית (בתכנון רם כרמי)

(4) מרכז עירוני

(5) מרכז אמנויות הבמה (בתכנון פוגל-שהם)

(6) מעגל תנועה ע"ש אדמונד ספרא (בתכנון ברוס לוין)

(7) בית כנסת (בתכנון ג'ו אבקסיס)

ועל כך ברשימה זו.

.

קירות שבורים בבתי האבות הנטושים בשוהם

.

סיבוב בבית פיליפ מוריי באילת

ניסיוני, נועז, מהפכני, מקדים את זמנו – הם רק חלק מהביטויים המתארים את בית התרבות הראשון שהוקם באילת ונחנך ב-1956. אבל גם בלי הביטויים האלה, מצפייה בתמונות היסטוריות ניתן לראות עד כמה הבניין בלט בנוף העיירה הקטנה שצמחה לחוף ים סוף. באותה עת, גרו כאן אפילו לא אלף איש ואילת היתה כפר קטן.

כיום הוא עדיין פעיל. המיקום שלו מרכזי: סמוך למרכז האזרחי ולרחוב הראשי של העיר, הכולל בין השאר את הספרייה שתכנן האדריכל צבי תורן (שסיקרתי כאן בחודש שעבר) והמרכז המסחרי שתכנן האדריכל זאב רכטר (שאסקר בהמשך). הבניין שהיה הגבוה והגדול ביותר ביישוב, מוסתר היום מאחורי עצי האשל הוותיקים המקיפים אותו, אך קל לזהות אותו בנוף.

מבחוץ נותר הבניין שלם, כמעט כפי שנראה היה ביום חנוכתו. בפנים נעשו שינויים שפגעו בייחודו וביופיו. עדיין, ניתן לזהות את המכונה הטכנולוגית שנוצרה כאן, ומהווה עדות לניסיון של אדריכל ישראלי לפתח שפה וטכנולוגיה מקומית חדשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

קטע מהחזית הצפונית של בית פיליפ מוריי

.

סיבוב בספריית רפואה בבאר שבע בתכנון אריה ואלדר שרון

הספרייה לרפואה ולמדעי הבריאות של אוניברסיטת בן גוריון שוכנת במרכז הרפואי סורוקה ונראית כמו אוריגמי מבטון, בעיקר מאז שצבעו אותה בלבן. במקור הבטון היה חשוף. מבנה אפור שעל חזיתו בולטים סימני תבניות הקרשים, שלתוכם יצקו את הבטון. בחוץ ובפנים מפתיע לגלות כמה דאגו כאן לשמור על הבניין המקורי לאורך כל השנים (חוץ מהצביעה כמובן וגם הריהוט המיושן).

אפשר לציין השנה 40 שנה להקמתה של הספרייה, בנייתה הושלמה ב-1974. תכננו אותה האדריכלים אריה שרון (1984-1900) ואלדר שרון (1994-1933), אבא ובן. אריה שרון (זכה ב-62' בפרס ישראל על תכנון בית חולים סורוקה) התמחה בין השאר בתכנון בתי חולים ותכנן החל משנות החמישים את סורוקה, איכילוב ובילינסון. בשנות השישים הצטרף הבן ויחד המשיכו לפתח את אותם בתי חולים ואף לבנות שניים חדשים – וולפסון וגהה. כמו כן הרחיבו את אסף הרופא ואת רמב"ם (שאריך מנדלסון תכנן במקור). הנכד, האדריכל ארד שרון, ממשיך במסורת המשפחתית ורק לאחרונה חנך את בית החולים לילדים החדש ברמב"ם. גם את בניין בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב (עליו כתבתי כאן) תכננו השניים. בשנות ה-90 הרחיב המשרד את הספרייה עצמה ובנה אגף חדש בסמוך לו, מבנה בצורת תיבה שלא מנסה אפילו להתחרות עם המבנה ההיסטורי.

מדובר ביצירה מורפולוגית מקורית. אף קיר או חלון לא עומדים בזוית ישרה. הכל מוטה ומתקפל.

ועל כך ברשימה זו.

.

1974

.

סיבוב במנהרת המוביל הארצי

היתה לי הזדמנות נדירה לבקר במנהרות המוביל הארצי, פרויקט שמציין השנה 50 שנה להפעלתו (כן, הפרויקט הזה נחנך ב-1964). מדובר באתר ספיר, הסמוך לכרי דשא שעל שפת הכנרת, בו ממוקמת מערכת שאיבת מי הכינרת המזינה את תעלות וצינורות המוביל.

מערכת השאיבה הוקמה בהשראתה ובהנחייתה של שולי, שהעמידה לרשות חברת מקורות את הידע העשיר שצברה בתחום שאיבת נוזלים ומגע עם צינורות גדולים וקשיחים. עד היום שולי ממשיכה לתרום למשק המים. בשנים האחרונות היא מעניקה לעובדי חברה מתחרה, ייעוץ שוטף בתחום שאיבת נוזלים.

ועל כך (וגם על אנדרטה של יחיאל שמי) ברשימה זו.

.

במנהרת המוביל הארצי

.

הפסל-אנדרטה של יחיאל שמי בחוקוק

.