סיבוב באלכסנדרה רוד אסטייט בלונדון

אחד משיאי סגנון הברוטליזם היה "אלכסנדרה רוד אסטייט" (Alexandra Road estate). ב-1968 החל האדריכל ניב בראון (Neave Brown) לתכנן במחלקת התכנון העירונית, מתחם מגורים ציבורי ובו 520 דירות. בראון רצה להעניק לכל דייר במתחם תחושה שהוא גר בוילה ולא בדירת שיכון סטנדרטית. במקביל, ביקש ליצור קהילה בה אנשים יכירו אחד את השני ותתקיים ערבות הדדית ואחריות סביבתית. אלה שאיפות של אדריכל בזמן ובמקום אחר, כי היום ופה אני לא נתקל באדריכלים עם שאיפות דומות וגם אם יש אז ספק אם יצליחו ליישם אותן.

הפרויקט שבנייתו הושלמה רק לאחר עשר שנים, ב-1978, נחשב לאחד הניסיונות היותר נועזים ויותר מוצלחים שערכו אדריכלים בתחום הדיור הציבורי. ארבעים שנה לאחר שהפרויקט אוכלס בשלמותו, הוא מצליח לשמור על איכויותיו, מתוחזק היטב, מרשים ומצטלם נהדר.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.

סיבוב על ספסל בלונדון

כבר בימי הביניים עברה פה ב-Tooley Street דרך שסומנה במפות, ליוותה את הגדה הדרומית של נהר התמזה וכיום מדובר באחד הרחובות הסואנים בלונדון. הדפנות בהן הבנייה היא בקו אפס של המגרש, וחוץ מאחת מתחנות הרכבת הסואנות בעיר (London Bridge station), ממוקמים כאן זה לצד זה, בנייני מגורים, מסחר, משרדים, מוזיאונים, תאטראות ומוסדות ציבור שהמפורסם שבהם הוא בניין עיריית לונדון החמוד שתכנן האדריכל נורמן פוסטר ונחנך בשנת 2002.

בתוך כל ההמולה הזו החליטו לפנות שני מקומות חנייה לצד הכביש, לטובת ספסל מגונן להולכי הרגל. בישראל רגילים להפוך את המדרכה לכלבויניק של כולם: שילוט, תמרורים, מעקות, עמודי תאורה, גינון, פחי אשפה, חניות אופנועים ואופניים, שבילי אופניים, עצים, ספסלים, שולחנות בתי קפה, המכונית של ראש העירייה – את כל אלה פשוט למצוא על המדרכה, אבל כאן בחרו לנכס לטובת הולכי הרגל את השטח מהכביש. כל השאר זה גימיק.

ועל כך ברשימה זו.

.

דו רה מי

.

סיבוב במגדל בלפרון בלונדון בתכנון ארנו גולדפינגר וב-AA

מאז הושלמה בנייתו ב-1967 מגדל בלפרון (Balfron Tower) הוא מהמבנים הבולטים באזור מזרח לונדון, בעיקר בגלל גובהו (27 קומות) בסביבה בה הבינוי נמוך יחסית, אבל גם בגלל מגדל המדרגות הצמוד לו ומקושר אליו בסדרה של גשרים. השימוש בבטון חשוף והצורניות האקספרסיבית הופכים אותו לאחד מסמלי סגנון הברוטליזם ולסמל לתקופה בה השקיעה הממשל הבריטי בדיור ציבורי. האדריכל ארנו גולדפינגר (1902-1987), יהודי במוצאו, נולד וגדל בהונגריה אבל התמחה בתכנון מגורים בלונדון, אליה היגר בתחילת שנות ה-30. הוא תכנן שורה ארוכה של מבני מגורים, ששיאה הוא מגדל בלפרון במזרח העיר ומגדל טרליק (Trellick Tower) במערב העיר שהושלם ב-1972.

כמו רבים ממבני הברוטליזם, גם מגדל בלפרון נחשב היה למלכודת עכברים דחוסה בעלת תדמית שלילית, קשה ומחוספסת, שלא מתאימה לכל אחד. בשנים האחרונות גברה המודעות לאיכות המבנים והדירות וערכן עלה. רק כעת מוצדקת כרזת הסרט ויש הרואים בבניין מכרה של זהב.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן לא אפריקה

.

סיבוב בפרויקט רובין הוד גרדנס בלונדון רגע לפני ההריסה

האם בקרוב יהרסו הרשויות בלונדון את פרויקט המגורים השאפתני והחלוצי לזמנו הקרוי בשם הרומנטי "רובין הוד גרדנס"? הנושא לא ברור. בלונדון קמו קבוצות להם הצטרפו דמויות בכירות כמו האדריכלים ריצ'רד רוג'רס וזהה חדיד (שנפטרה לפתע שלשום) שקוראים להימנע מההריסה של הפרויקט הייחודי שבנייתו הושלמה ב-1972. הרצון להרוס את עבודותיהם של צמד האדריכלים אליסון ופיטר סמיתסון היא עובדה קיימת והן הולכות ונמחקות וזכרם של צמד האדריכלים הולך ומתאדה. גם בחנות של ה-AA וגם בחנות של RIBA לא מצאתי אפילו ספר אחד על יצירתם.

בתל באביב האדריכל ירמי הופמן מוביל תכנית לשמירת מורשת הבנייה של שנות ה-50 וה-60. לעומתו בלונדון כבר מזמן הוסיפו מבנים מהתקופה לתכנית השימור העירונית, אך רבים מהמבנים נותרו בחוץ, וכמו בתל אביב הסיבה העיקרית היא לחצי שוק הנדל"ן. את 215 הדירות הקיימות מבקשים להרוס ולבנות במקומן פרויקט ובו 1,170 דירות חדשות.

כששאלתי את הופמן מבין כל עשרות הפרויקטים השווים בלונדון מאותה תקופה, איזה הוא הכי ממליץ לראות, אז הוא המליץ על הרובין הוד גרדנס. אז לשם הלכתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

אשת מהנדס

.

סיבוב בבניין של RIBA בלונדון

הדיון סביב החרמות על ישראל אקטואלי עכשיו יותר מתמיד, גם בארגון האדריכלים הבריטי, או בשמו המלא – המכון המלכותי של אדריכלי בריטניה, הדיון הזה עמד על סדר היום. הידיעה האחרונה בנושא היא מדצמבר 2014, אז דרש הארגון לסלק את האדריכלים הישראלים מהארגון העולמי, אך מאז נראה שלא עסקו שם בשאלה הזו ופנו לטפל בנושאים חשובים יותר. רק אתמול פרסמה גילי יובל שישראל תשתתף בביאנלה הראשונה לעיצוב שתתקיים הקיץ בלונדון. חרמות זה עסק ילדותי שלרוב עומדים מאחוריו אנשים שרוצים להרגיש טוב עם עצמם בקלות מבלי לנסות ולפתור אתגרים באופן יסודי. היות וב-RIBA ירדו מהחרם אז לא חששתי ובקרתי בביתם החמוד.

הזדמנות לחלום ניתנת כשמסתובבים בבניין הארגון הממוקם במרכז לונדון. הזדמנות לחלום איך היה יכול להיות גם כאן בארץ ישראל, בניין שמרכז בתוכו גלריה איכותית, אולמות הרצאות וכנסים, ספרייה עשירה, בית קפה, מסעדה וגולת הכותרת: חנות ספרים.

תזכורת: גם לנו היה כזה ברחוב דיזנגוף 200 – "בית המהנדס והאדריכל", כמו שיש כזה בירושלים בתכנון האדריכל דוד רזניק. הנציב העליון ארתור ווקופ הניח את אבן הפינה לבניין ב-1935, פחות משנה אחרי פתיחת בניין RIBA בלונדון. בין כתלי "בית המהנדס והאדריכל" בתל אביב נערכו אירועים בהיקף ומענה הדומים לאלו הקיימים עד היום בארגון בלונדון, במשך עשרות שנים התארחו כאן ראשי ממשלה, שרים ודמויות בולטות מכל העולם. לא היתה אמנם בבניין בדיזנגוף 200 חנות ספרים, אבל המקום היה תוסס ומעמדו היה מרכזי בזירת התכנון. לעומתו, מה מעמדו של "בית האדריכל" ביפו?

ועל כך ברשימה זו.

.

.