סיבוב בספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון

אחרי הסיבוב בבניין מעבדות ביוטכנולוגיה המשכתי לראות מה חדש בבניין הספרייה המרכזית ע"ש ארן שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל. ממש לאחרונה סיימתי לכתוב עם צבי אלחייני את הספר על עבודות המשרד שיצא בעוד כמה חודשים, ובאותה הזדמנות חזרתי ובקרתי בכמה מהעבודות שלהם.

הבניין אוכלס ב-1972 במעמד ראש הממשלה גולדה מאיר, ונקרא על שם שר החינוך זלמן ארן, שנפטר במהלך הבנייה והיה מתומכי הרעיון להקמת האוניברסיטה.

המאפיין המרכזי בחזות הבניין הוא רשת הפתחים הפונה לכיוון צפון במטרה להחדיר קרני אור לא ישירות ולהאיר באופן טבעי את אולמות העיון. הפעם ריצתי לראות אם העסק עובד ואכן אין צורך בהפעלת תאורה מלאכותית מלאה. אז כפי שתראו בתמונות התאורה הטבעית שוטפת את האולמות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1972

.

סיבוב בבניין ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בתכנון חיוטין

האם נכון לתכנן בניין זכוכית במדבר? היכן רצוי למקם את אזורי המפגש בבניין אקדמי? כיצד מעצבים בניין פינתי ובולט באוניברסיטה הפונה לעיר? האם אוניברסיטת בן גוריון משתחררת מהבטון האפור שמלווה אותה כבר 45 שנה? בכל אותן שאלות עוסק בניין מעבדות ביוטכנולוגיה החדש שתכננו האדריכלים ברכה ומיכאל חיוטין באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. מדובר בבניין מרשים במיוחד, לא רק ביחס לבנייה המקיפה אותו בקמפוס הדרומי, אלא גם ביחס לכלל הבניינים שבונים כיום בישראל. הבניין אוכלס ממש לאחרונה וטרם נחנך באופן רשמי.

על האדריכלות המאופקת מקפידים בקמפוס האוניברסיטה בחומרה אולי קצת מוגזמת, כך שאין לצפות לבניין צעקני. אך לתשומת לב מיוחדת הוא זוכה הודות לכמה יתרונות המדגישים אותו על שאר המבנים המקיפים אותו: עיצוב נקי ואלגנטי, צורה תיבתית פשוטה וכך גם מערך התנועה, חומריות יוצאת דופן שיוצרת אשליית שקיפות שמגנטה אותי הישר אליו ברגע שירדתי מתחנת הרכבת הסמוכה (במקור רציתי לראות את הבניין שתכנן דני לזר שזכה עליו לאחרונה בפרס רכטר). ומעל הכל: הוא מיד הזכיר לי בניין אחר בבאר שבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

2015

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בעמק החולה: כפר סאלד, עמיר ושדה נחמיה

לא נעים לראות חדר אוכל נטוש, וזה המצב בשלושת הקיבוצים שמוצגים כאן. שלושתם שוכנים בסמיכות בעמק החולה: עמיר ושדה נחמיה גובלים זה בזה, כפר סאלד שוכן במרחק נסיעה של שלוש דקות משניהם. חדרי האוכל סגורים כבר עשור ואף יותר, והם עומדים דומים במרכז הקיבוץ.

לא רק "אוכל" היה המוקד באותם מבנים. אלה היו מקומות בהם התאספו החברים בשעות שמחה ובשעות קשות, בהם התקיימו אספות ודיונים גורליים, בהם נחגגו מסיבות ובהם הספידו חברים. מרכז החיים של היישוב כולו. נטישתם היא עדות לחברה שנטשה חזון אוטופי אותו ביקשה לממש ואף הצליחה למשך כמה עשרות שנים. נטישתם היא עדות לאדריכלות שהתרוקנה מתפקידה.

שלושה אדריכלים שונים תכננו את כל אחד מחדרי האוכל. בכפר סאלד תכנן את חדר האוכל האדריכל עירא אפרתי, בעמיר תכנן האדריכל מנחם באר, ובשדה נחמיה תכנן האדריכל אהוד שחורי שביצע את העבודה במסגרת עבודתו בחברת התכנון והבנייה אפשטיין ובניו.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקיבוץ

.

סיבוב במגדל אטריום

שאול מחפש להעביר את המשרד שלו למקום יותר חדש ויותר גדול. הוא בודק לאחרונה כמה בניינים חדשים שנבנים באזור הבורסה ובהם שטחים העומדים להשכרה. אחד מאותם בניינים הוא מגדל אטריום בתכנון האדריכל משה צור, הנבנה בתחילת רחוב ז'בוטינסקי, ממש מול הבורסה ליהלומים. הנוף הפנורמי הנשקף מהמגדל הוא זמני, כי צמוד אליו צומח מגדל אחר, שבקרוב יחסום חלק גדול מהמבט.

הגימיק של מגדל אטריום הוא אולם המתנשא לגובה של 150 מטרים, ובו עולות ויורדות מעליות זכוכית שדרכן ניתן להשקיף על מתחם הבורסה. בגימיק הזה עשה צור שימוש גם במגדל החדש בשדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין. המגדל נמצא לקראת גמר וכבר עכשיו אפשר לראות את איכויותיו ומגרעותיו. חוץ מהמעליות מדובר במגדל ככל המגדלים: בהיבט החומרי המפלסים מבטון והמעטפת מזכוכית ואלומיניום. פיתוח הנוף בחיבור בין הבניין לסביבתו טרם בוצע, אך מהקיים אפשר לראות שהשטח הפתוח שעוטף את המגדל לא יהיה כאן מרכיב משמעותי של שהייה או עיצוב חדשני ומרגש. כן יש כאן הישג הנדסי מרשים, אך בהיבט האדריכלי העסק חלש.

על כך ברשימה זו.

.

אטריום

.

סיבוב בתי ספר 17: אולמות ספורט בצרפת, דנמרק וישראל

אולמות ספורט יכולים להיות המבנים הכי מגושמים ומכוערים, אבל יש מקרים בהם מחליטים ברשויות להשקיע כספית ויצירתית באולמות, גם בחזות וגם בתוכן. הפעם אני מביא כאן שלוש דוגמאות: צרפת, דנמרק וישראל. על האולם בישראל כתבתי כמה חודשים לפני שהבניין הושלם, הפעם לכבוד "הד החינוך" חזרתי אליו לאחר שאוכלס.

.

זוהי יפו

.