סיבוב בתחנה המרכזית עכו

עליבות, הזנחה ותחושה חזקה של חוסר נעימות הן המאפיינים המרכזיים של התחנות המרכזיות הפזורות בארץ. אלא שלחברת אגד שהקימה אותן בעיקר בשנות ה-60 וה-70, היה חזון שבא לידי ביטוי בתכנון אדריכלי אופנתי ובשילוב אמנות באדריכלות, שהעניקו לכל תחנה את אופייה הייחודי. באותן השנים שלט הברוטליזם ולכן תחנות אלה התאפיינו בשימוש בבטון חשוף, והאדריכלים ידעו ללהטט בחומריות הפלסטית שמאפשר הבטון.

התחנה המרכזית בעכו איננה יוצאת דופן – רוב שטחיה נטושים, ואלה שעדיין מאוכלסים הם מוזנחים ולא נעימים. בצמוד לתחנה הוקמה קסבה שמצבה לא טוב יותר והיא נראית מקום אפל שהעיר שכחה ומשהו לא טוב קורה בו. בחנוכת התחנה ב-1974 נחשף גם קיר האמנות שיצר גרשון קניספל וקשר את התחנה אל עברה של העיר. את מבנה התחנה שתוכנן בצורת האות T, תכננו האדריכלים שמואל וארי רוזוב, שתכננו כמה תחנות מרכזיות וגם שיתפו פעולה עם קניספל ביותר מהזדמנות אחת.

מדהים כיצד המדינה נותנת לתשתיות התחבורה הציבורית להירקב בידיים פרטיות. הזנחת התחנות, ממבני התשתית הגדולים והמרשימים שהוקמו בישראל, היא לא רק זלזול בנוסעי התחבורה הציבורית, פגיעה בתדמית ובשירות ובסופו של הדבר מפנה את הציבור לרכב הפרטי, אלא היא חושפת את ההתנהלות הבעייתית של משרד התחבורה ומקבלי ההחלטות שמאפשרים למציאות הזו להתקיים. אין מדובר כאן בבעייה נקודתית, אלא בתופעה ארצית. בכל מקום שבקרתי בו בחו"ל מצאתי תחנות מרכזיות (של אוטובוסים או רכבות) משופצות, משוקעות, בטוחות ונעימות. מקום שכדאי לבקר בו גם אם אתה לא נזקק לשירותי תחבורה. וכאן? שקיעתה של אומה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1974

.

סיבוב באולם הכיפה בדלית אל-כרמל

מעט מאד אדריכלות מודרנית מעניינת או כזו שבאה אחרי המודרניזם תמצאו בדלית אל-כרמל. בכל מקרה, האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן תכננו בה בשתי תקופות: הראשונה בתחילת שנות ה-60 וביוזמת משרד השיכון כללה תכנון שיכונים (כמו אלה שתכננו בכפר ימה). השנייה התרחשה ב-1984 כשתכננו כאן אולם ספורט יוצא דופן. בסך הכל בנו השניים שני אולמות מהסוג הזה, וככל הנראה אלה המבנים הגדולים ביותר בישראל שנבנו באמצעות בלון מתנפח.

ביום ראשון הסתובבתי במרכז דלית אל-כרמל ואז גם נתקלתי באותו אולם כיפתי. הכרתי אותו בעיקר מתמונות שמצאתי באוסף המשרד ששמור כיום בארכיון אדריכלות ישראל ובהמשך למדתי עליהם כשנפגשתי עם הקבלן יהודה שפיגל שהוביל וביצע את הפרויקט. דלתות הבניין היו נעולות אבל החלון נותר פתוח.

ועל כך ברשימה זו.

.

1984

.

מוזמנים להרצאה על חדרי אוכל בקיבוצים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין בוגר הבאוהאוס

בגבעת חביבה חידשו לאחרונה את בניין הספרייה שעמד נטוש במשך שנים. הבניין המונומנטלי החריג בנוף, תוכנן בצורה המזכירה בונקר או מגדל שמירה ממוגן שבו בולטים חרכי ירי. כעת, הוסב חלק מהבניין לטובת מוסד חינוכי כשבחלקו המרכזי ציור קיר גדול שעבר חידוש ושימור. בקומת הקרקע של הבניין שולבה התערוכה "הבאוהאוס מגיע לקיבוץ" – מחווה לאדריכל שמואל מסטצ'קין, מתכנן הבניין שפעל במשך קרוב לארבעים שנה בתפקיד אדריכל ראשי במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר (אוצרים יובל דניאלי וירון לוי).

במסגרת פתיחת התערוכה עורך "יד יערי", ארכיון ומרכז החקר של תנועת "השומר הצעיר", אירוע (3.11 יום רביעי, 16:00-13:30, כניסה חופשית) הכולל לבד מביקור בבניין המחודש ובתערוכה המסקרנת גם כמה הרצאות שאת אחת מהן אשא.

ועל כך ברשימה זו.

.

1956

.

סיבוב במעון ההורים ברחוב בוסתנאי 33 בירושלים

המבנה המיוחד ברחוב בוסתנאי 33 שבשכונת קטמון בירושלים, מתייחד לא רק בצורתו ותכנונו, אלא גם בתקנון שמהווה בסיס לדייריו – כולם בני 60 ומעלה. לא מדובר בבית אבות, אלא בבית דירות בו כל הדירות הן קטנות, בנות חדר או חדר וחצי ומתאימות לדיירים בודדים, אך גם לכאלה שמתגוררים עם מטפלת.

למרות שחלפו כמעט 60 שנה מאז הוקם (1963), נשמר הבניין לכל אורך השנים. סבכות בטון מכסות על חזיתותיו המוארכות. חלקן הקטן נפרץ או נבצע, אך רובן נותר כמו שהיה. האדריכל זולטן שמשון הרמט השכיל לעבור מהעיצוב המודרני שאפיין את עבודותיו המקודמות לעיצוב הברוטליסטי שאפיין את יצירתו בשנות ה-60 ולהתמודד יפה עם יצירה של בית דירות זעירות שימנע מלהפוך לשיכון אנונימי.

ועל כך ברשימה זו.

.

1963

.

סיבוב בבניין נפתלי באוניברסיטת תל אביב

הבניין הגבוה והבולט בקצה הדרומי של קמפוס אוניברסיטת תל אביב הוא "בניין נפתלי", הקרוי על שמו של פרץ נפתלי, המשמש מאז נחנך ב-1969 את הפקולטה למדעי החברה. תכננו אותו האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען בהשתתפות מרדכי אנגלמאייר, ממשרדי האדריכלים הפוריים והבולטים שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה הקודמת.

כמו הבניינים המוקדמים שהוקמו בקמפוס, גם חומריותו של בניין נפתלי נותרה גולמית, ללא ציפוי של אבן וצבע, אך הוא נבנה מבטון לבן לעומת שאר המבנים בקמפוס בשעתו שנבנו מבטון חשוף. צבעו המקורי נותר כמו שהיה, רק הסמל המקורי של האוניברסיטה המתנוסס בראשו של הבניין הוחלף בסמל העדכני והטיפשי, שבמובן מסוים מייצג את שקיעת הרלוונטיות של האקדמיה בישראל.

את הבניין עוטפות מדרום גבעות דשא מלאכותיות, וממזרח רחבה מרוצפת המשולבת בגינון שאותן עיצבו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. כבר שנים שהנהלת האוניברסיטה שוקלת להקים בניין נוסף על אותן גבעות דשא (קרוב ל-40 מטרים מפרידים בין הרחוב ובין הבניין), במטרה לנצל את השטח הפנוי שמצוי ממש סמוך לגדר ולרחוב. תוספת בניין כזה צפויה לפגוע בנראות הייצוגית של בניין נפתלי.

ועל כך ברשימה זו.

.

1969

.